התניית מתן רשות להתגונן בהפקדת כספים

הותנתה מתן רשות להתגונן בהפקדת סך של 250,000 ₪ על ידי המערערים, נדחתה בקשה להפחתת סכום ההפקדה, ומשלא הופקד הסכום הנ"ל ניתן פסק דין על מלוא סכום התביעה כנגד המערערים. העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא 1. ביום 13.08.09 הגיש המשיב, בנק לאומי בע"מ (להלן: "הבנק") תביעה בסדר דין מקוצר ע"ס 684,885 ₪ (נכון ליום 09.08.09) כנגד המערערים - חברת דרור זקס השקעות בע"מ (להלן: "החברה"), דרור זקס (להלן: "דרור"), וכנגד חברת בלק סטיר (הרצליה) (1995) בע"מ (להלן: "בלק סטיר"), המפעילה מספר מסעדות בשר, וכן כנגד אורי זקס (להלן: "אורי"). התביעה הוגשה בגין יתרת חוב שהצטברה בחשבון דביטורי של בלק סטיר, שנפתח ביולי 2007 (להלן: "החשבון הדיבטורי") בסך 593,780 ₪, וכן בגין חוב שהצטבר בחשבון הפרטי של דרור בסך 91,105 ₪ (להלן: "החשבון הפרטי"). יצוין כי החוב בחשבון הדביטורי נוצר בין השאר כתוצאה מפיגור בהחזר הלוואות שניתנו לבלק סטיר, במקום שתהיה בחריגה ממסגרת האשראי. 2. יצוין, כי במועדים הרלוונטיים היה דרור הבעלים והמנהל היחיד הן של החברה והן של בלק סטיר, כאשר החברה היתה חברת האם של בלק סטיר, ומחזיקה ב-100% ממניותיה. החברה ערבה לכל חובות בלק סטיר כלפי הבנק בערבות שאינה מוגבלת בסכום. כך גם דרור ערב בערבות אישית שאינה מוגבלת לחובות החברה כלפי הבנק. עוד יצוין, כי ביום 08.04.10 ניתן כנגד בלק סטיר צו פירוק. 3. בכתב התביעה, טען הבנק, כי בלק סטיר ודרור לא עמדו בחובתם לסלק את יתרות החובה בחשבונות בהתאם לתנאי פתיחת החשבונות, וכי יש לחייב את החברה מכוח ערבותה הנ"ל. באשר לדרור, טען הבנק, כי מאחר ודרור ערב לחובות החברה, והחברה ערבה לחובות בלק סטיר, הרי שדרור ערב לטובת הבנק לחוב שבחשבון הדביטורי נשוא התביעה. עוד לטענתו, לאחר שבלק סטיר החלה לחרוג מהאשראי שניתן לה, הוסכם כי היא תמחה את כל זכויותיה בחברות כרטיסי האשראי שלה לטובת הבנק, אלא שבלק סטיר ודרור לא עמדו בהמחאת הזכויות, ובאופן תמוה הצליחו לרמות את הבנק באופן שכספים שהיו אמורים להגיע אליו מחברות האשראי, הגיעו בסופו של יום אל חברות הקשורות לדרור. בכל הנוגע לאורי, שהינו דודו של דרור והשקיע בחברות, הרי שלטענת הבנק, יש לחייבו מכוח ערבותו האישית לחובות בלק סטיר לבנק, עד לסך של 400,000 ₪ קרן. 4. המערערים (ביחד עם בלק סטיר) הגישו "בקשה למחיקת כותרת ולחילופין למתן רשות להגן" (להלן: "הבר"ל"), וטענו כי הבנק בפעולותיו השרירותיות, חסרות תום הלב והרשלניות, ובאופן ניהולו את חשבון בלק סטיר הוביל ליצירת בעיות בניהול החשבון ולחריגה ממסגרת האשראי, והפר את ההסכמות בין הצדדים כאשר לאורך הזמן צמצם ללא סיבה את מסגרת האשראי, כאשר ברשלנותו וללא כל צידוק סרב לכבד שיקים שונים, כאשר חילט ערבות בנקאית בניגוד להוראות המערערים, וכאשר בסופו של יום החליט, ללא סיבה, להעמיד את יתרת החוב בחשבון לפירעון מיידי, והוביל לקריסתה הכלכלית של בלק סטיר, הכל כפי שמפורט בפירוט בבר"ל. עוד ביקשו המערערים להתיר להם להגיש כתב תביעה שכנגד. ביום 08.03.10 קבע בית משפט קמא, לאחר שנערך דיון בבקשת הרשות להגן ולאחר שאורי ודרור נחקרו, כי יש להתנות את מתן הרשות להגן בהפקדה כספית בסך 250,000 ₪, וכלשונו: "...היה על הנתבעים [המערערים ובלק סטיר]... הטוענים לקריסת הנתבעת מס' 1 [בלק סטיר] בשל התנהלותו של התובע [הבנק], כטענת הגנה מרכזית, להציג תחשיב כלכלי שלולא כן, נראית הגנתם כסתמית... גם אם הטענה היא לקיזוז טוטאלי של חובות הנתבעת מס' 1 כלפי התובע, צריך היה לבסס את הטענה בפרמטרים מינימאליים של תחשיב מסודר. והואיל וכך, לא עמדו נתבעים אלה [המערערים ובלק סטיר] בחובת הפירוט המינימאלית הנדרשת לצורך מתן הרשות להגן... בנסיבות אלה, סבורני כי ראוי להתנות את מתן הרשות להגן בביצוע הפקדה כספית... בסך 250,000 ₪...". ביום 09.05.10 נדחתה בקשת המערערים להפחתת סכום הפיקדון, וניתנה להם אורכה אחרונה להפקדתו. משלא הופקד הפיקדון, ולבקשת הבנק, ניתן ביום 25.11.10 פסק דין בגין מלוא סכום התביעה כנגד המערערים (להלן: "פסק הדין"), שזו לשונו: "בשלב זה, וכל עוד לא ניתנה החלטה אחרת בביהמ"ש המחוזי - זכאי התובע ליטול פסק-דין. אם ישתנו הדברים ניערך בהתאם". ביום 10.04.11 נחתמה פסיקתא מכוחה נפתח תיק הוצאה לפועל, כאשר החוב נכון ליום 30.05.12 עמד על סך של כ-1.2 מיליון ₪. 5. יצוין, כי ביום 17.05.10 הגישו המערערים לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור (רע"א 17378-04-10) (להלן: "הבר"ע") על ההחלטה בבר"ל מיום 08.03.10, ועל ההחלטה הדוחה את בקשת הפחתת סכום הפיקדון מיום 09.05.10, כאשר הבקשה נדחתה מן הטעם שבמועד מתן ההחלטה בבר"ע, 28.11.10, כבר ניתן פסק הדין (25.11.10, שלושה ימים קודם לכן), עליו יש זכות ערעור החלה גם על ההחלטות הנ"ל. עוד יצוין, כי במסגרת בקשת רשות הערעור הוגשה בקשה לפטור מהפקדת ערבון, אשר התקבלה על ידי כב' הרשם ברנר, לאור מצבם הכלכלי של המערערים (החלטה מיום 23.11.10). 6. עוד יצוין, כי אורי הגיש בקשת רשות להגן בנפרד (אף כי יוצג על ידי אותו עורך דין), כאשר בקשות המערערים ובקשתו של אורי נשמעו במאוחד, וכאשר לגבי אורי קבע בית משפט קמא בהחלטתו מיום 08.03.10, כי יש ליתן לו רשות להגן, ללא תנאי הפקדה, ובכל הנוגע אליו מתנהל הליך לגופו של עניין בבית משפט קמא. טענות הצדדים בערעור 7. לטענת המערערים, שגה בית המשפט כאשר התנה את מתן הרשות להגן בהפקדה, ובוודאי כאשר העמיד את סכום ההפקדה על סכום כה גבוה של 250,000 ₪. לטענתם, לאור מצבם הכלכלי שאינו שנוי במחלוקת, ולאור סכום התביעה, סכום ההפקדה שקבע בית משפט קמא אינו סביר, והותרתו משמעה אי מתן רשות להגן ומניעת זכותם ליומם בבית המשפט שהינה זכות חוקתית. לטענתם, סטה בית משפט קמא מההלכות הנהוגות לפיהן כאשר מתנה בית המשפט את מתן הרשות להגן בתנאים עליו להימנע מקביעת תנאים שאין בכוחו של הנתבע לעמוד בהם באופן שבפועל ינעלו שערי בית המשפט בפניו, וכן שגה בית המשפט כשלא נעתר לבקשה להפחתת סכום ההפקדה, שלא נומקה, וניתנה מבלי שבית המשפט בחן את יכולתם הכלכלית של המערערים. לטענת המערערים, במועד מתן פסק הדין היו בפני בית משפט קמא החלטות שיפוטיות בדבר מצבם הכלכלי של המערערים, ובתוך כך החלטת כב' הרשם ברנר בבקשה לפטור מערבון בהליך בקשת רשות הערעור, שניתנה יומיים קודם לכן, ובית המשפט התעלם מכך, כאשר לטענתם פסק הדין אינו ברור. לאור זאת מבקשים המערערים לבטל את פסק הדין, וליתן להם רשות להגן ללא הפקדה או בהפקדה סמלית התואמת את מצבם הכלכלי. 8. מנגד, טוען הבנק, כי כלל לא היה מקום ליתן למערערים רשות להגן כאשר בית משפט קמא קבע כי הם לא עמדו בדרישות המינימאליות, כי "הגנתם סתמית", וכי בית משפט קמא עשה עימם חסד, ועל כן בצדק הותנתה הרשות בהפקדה בגובה כפי שנקבע, כאשר לבית המשפט שיקול דעת רחב בעניין קביעת התנאים למתן רשות להגן, במיוחד כאשר הוא סבור שלא עומדת לנתבעים הגנה טובה. באשר לסכום ההפקדה, הרי שהוא מהווה כ-20% מגובה החוב נכון למאי 2012, ועל פי פסיקה של בית המשפט המחוזי, שיעור שכזה אינו מהווה עילה להתערבות ערכאת הערעור. לטענת הבנק, בכל מקרה לא נחסמו שערי בית המשפט בפני המערערים, שכן טענתם העיקרית בבר"ל הינה כי התנהגות הבנק הובילה לקריסת בלק סטיר, ומשכך עומדת להם האפשרות להגיש תביעה כנגד הבנק בעילה זו, ודחיית הבר"ל או אי הפחתת סכום הפיקדון אינה שוללת את יומם בבית המשפט. מוסיף וטוען הבנק כי לא ניתן להעלות את טענת הקריסה הכלכלית כטענת קיזוז. עוד טוען הבנק, כי העובדה שעל פי דבריו של דרור יש לו 27 נושים מהווה הוכחה לכך שלא הבנק הוביל לקריסתה של בלק סטיר, ודי בכך כדי להוות נימוק לדחיית הרשות להגן לגופו של עניין, מדובר בערעור סרק שאין לו כל משמעות, כאשר ניהול ההליך לגופו הוא תיאורטי בלבד, שכן בכל מקרה בלק סטיר בפירוק, ותיקיו של דרור בהוצל"פ אוחדו. ד י ו ן ו ה כ ר ע ה 9. לאחר שעיינתי בפסק דינו ובהחלטותיו של בית משפט קמא, בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון, ולאחר ששמעתי את הצדדים, אמליץ לחבריי להרכב לקבל את הערעור לגבי הפחתת סכום ההפקדה כתנאי למתן רשות להתגונן, כפי שיפורט להלן. 10. המבקש רשות להתגונן מפני תביעה בסדר דין מקוצר אינו רשאי להסתפק בטענות כלליות בתצהירו, ועליו לציין את פרטי העובדות שעליהן מבוססות טענות ההגנה שלו. זאת בהתאם לכלל שעל המבקש רשות להתגונן להתכבד ולפרט את מהות הגנתו [ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ ואח' נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט(3)41, 46-47; ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ ( 1.5.2006)]. משמע, התצהיר חייב לכלול בגופו את פירוט הטענות. יתר על כן, אין די בהפניה למסמך אחר תוך קביעה כי כל האמור בו נכון [בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מג(2)172, 175; א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, תשס"ט) (להלן: "גורן"), בעמ' 407 - 409)]. כללים אלה יוצרים איזון באשר לנטל המוטל על המבקש רשות להתגונן, כאשר מחד, הנטל אינו רב, ודי להוכיח כי ההגנה אינה הגנת בדים, כאשר בשלב זה בית המשפט אינו בודק כיצד יצליח הנתבע להוכיח את הגנתו ואינו בודק את טיב הראיות, ואינו צריך להשתכנע באמיתות טענות הנתבע, אלא עליו לצאת מתוך הנחה שיש אמת בדברים ובשלב זה אינו נדרש לבחון את מהימנותם (גורן, בעמ' 403). אך מאידך, כדי לעמוד בנטל מינימאלי זה, על המבקש להגיש תצהיר, המגובה במסמכים במידת הצורך, המבסס בצורה קונקרטית וברורה את מהות הגנתו. תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1084 קובעת כי "רשות להתגונן אפשר ליתן ללא תנאי ואפשר להתנותה בתנאים בדבר תשלום כספים לקופת בית המשפט, בדבר מתן ערובה, בדבר זמנו ודרכו של הדיון או בכל תנאי אחר, שייראה לבית המשפט או לרשם". כפי שנקבע לא אחת, מקום בו לוקה הגנת הנתבע בחוסר בהירות או שהיא נראית על פניה קלושה ביותר תותנה הרשות להתגונן בהפקדת סכומי ערבות [גורן, בעמ' 414-412; ע"א 527/07 נחום נ' קרן אהרונסון בע"מ ( 18.2.2008), בפסקה ה(8) לפסק דינו של השופט רובינשטיין והאסמכתאות המוזכרות שם]. יפים לעניין זה גם דברי השופט זוסמן: "בנסיבות מיוחדות כשאמנם 'כמעט' אין לנתבע הגנה, בית המשפט עושה חסד עם נתבע כאשר הוא נותן לו רשות להתגונן, אפילו היא מותנית בתנאי הפקדה" [ע"א 373/69 חונן נ' "חגור" מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, פ"ד כג(2)347, 349 (1969)]. עוד נקבע, כי במקרי גבול בהם אין להגנה סיכויים רבים יש להתנות את הרשות להתגונן בהפקדת סכומי הקרן בצירוף ריבית והוצאות [ע"א 519/65 ברזילי נ' קשת, פ"ד כ(2)141, 143 (1966)]. בנוסף, נקבע בפסיקה, כי אומנם שיקול הדעת של הערכאה הדיונית בסוגיה זו הינו רחב מאד, וערכאת הערעור לא תתערב בדרך כלל בהחלטת הערכאה הדיונית, ואולם הודגש כי "אין לסכל את מטרת התקנה על ידי קביעת תנאים או ערובות שאין בכוחו של הנתבע לעמוד בהם" [ע"א 9654/02 הנ"ל]. 10. ומן הכלל אל הפרט; בית משפט קמא קבע בהחלטתו בבר"ל כי הגנת המערערים הינה "הגנה סתמית" במיוחד לאור העובדה שלא נתמכה בראיות חשבוניות מינימאליות. מבלי לקבוע מסמרות בשאלה זו, ולאחר עיון במסמכים הרלוונטיים, אני סבורה כי אומנם קשה לומר שלמערערים הגנה ברורה, מאידך קשה גם לומר שמדובר בהגנת בדים. בנסיבות העניין, ולאור ההלכות המפורטות לעיל, אני סבורה שצדק בית המשפט כאשר מחד התיר את מתן הרשות להגן, אך מאידך התנה אותה בהפקדה. יחד עם זאת, נשאלת השאלה האם בנסיבות העניין סכום ההפקדה שנקבע הינו סביר, ואינו חוסם לחלוטין את אפשרות המערערים בפניה לערכאות. 11. אין מחלוקת, גם לא מטעם הבנק, בדבר מצבם הכלכלי של המערערים אשר אינו מאפשר להם להפקיד את סכום הפיקדון שנקבע, ודי לעיין בהחלטות בית המשפט בבקשות הפטור מעירבון, שהתקבלו, הן בהליך זה (החלטה מיום 31.05.11), והן ברע"א 17378-04-10 (בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 08.03.10). מבקשות אלה וממוצגי המערערים בערעור זה עולה, כי דרור הוכרז במסגרת הליכי הוצל"פ כחייב מוגבל אמצעים והתיקים כנגדו אוחדו, וחובו ל-27 נושים מסתכם בלמעלה מ-3.2 מיליון ₪ (נכון לדצמבר 2011), הוא אינו עובד ומתקיים ממשכורת בסך 4,000 ₪ של אישתו, וכי כל פעילותה של החברה נפסקה, כאשר למעשה נכסיה של החברה התמצו באחזקת בלק סטיר, נגדה כאמור ניתן צו פירוק. בנסיבות העניין אני סבורה כי ראוי להפחית את הפיקדון ולהעמיד על סך של 80,000 ₪. סוף דבר 12. לאור האמור, אמליץ לחבריי להרכב לקבל את הערעור וליתן למערערים רשות להגן בכפוף להפקדה של 80,000 ₪ בערבות בנקאית או במזומן, כאשר ככל שיופקד הסכום כאמור, יבוטל פסק דינו של בית משפט קמא והתיק יוחזר לשמיעה לגופו של עניין. עם זאת, כל אשר גבה המשיב במסגרת עיקולים וכדומה יישאר בידי המשיב ודין כספים אלו יהיה בהתאם לתוצאות פסק הדין. הוצאות יילקחו בחשבון על ידי בית משפט קמא בהתאם לתוצאת ההליך. רות לבהר שרון, שופטת השופט י' שנלר, אב"ד אני מסכים. ישעיהו שנלר, שופטאב"ד השופט ד"ר ק' ורדי אני מסכים. ד"ר קובי ורדי, שופט הוחלט כאמור בפסק דינה של כב' השופטת לבהר שרון. בקשת רשות להתגונן