ביטול פסק דין, הדוחה את תביעת התובע להצהיר על פירעון חוב הלוואה לנתבעים, בטענה שהושג בתרמית - שהנתעים עותרים לדחייתה על הסף מחמת מעשה בית דין. 1. ביום 9.1.01 הגיש התובע לבית משפט זה תביעה נגד הנתבעים דנן (ת.א. 1055/01) במסגרתה עתר להצהיר כי הלוואה על סך 500,000 דולר (להלן - ההלוואה) שנטל מהנתבעת 1 (להלן - Corner) בתיווכו של הנתבע 2 (להלן - ברק) ביום 15.9.97 - נפרעה על-ידו במלואה. כן עתר לסעדים נלווים שעניינם הסרת משכנתא שנרשמה לטובת ברק על נכס מקרקעין שבבעלות התובע, וכן לסגירת תיק הוצאה לפועל שנפתח נגדו לצורך מימוש המשכנתא בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים (להלן - התביעה הראשונה). 2. בתביעה הראשונה טען התובע כי בפועל קיבל מברק רק סך של 350,000 דולר, וכי עד ליום 20.8.99, פרע לו את מלוא תשלומי החזר ההלוואה במזומן בתשלומים המצטברים לכדי סך של 569,000 דולר. הנתבעים טענו מנגד כי התובע קיבל סך של 425,000 ₪ באופן הבא: סך של 350,000 דולר בשיק וסך של 75,000 דולר במזומן, וכי התובע שילם לברק על חשבון החזר ההלוואה סכום של 23,000 דולר בלבד (13,000 דולר+10,000 דולר) אשר הועבר למשרד עו"ד הרצוג-פוקס- נאמן, שייצג את Corner ועל כן נותר חייב ל-Corner את יתרת ההלוואה. 3. התביעה התבררה בפני כבוד השופטת רות רונן וכל צד השמיע עדים לא מעטים והציג את ראיותיו. בסופו של ההליך נדחתה התביעה בפסק דין מפורט ומנומק שניתן ביום 6.9.07 (להלן - פסק הדין הראשון). בית המשפט ביכר את גרסתם העובדתית של הנתבעים על פני גרסתו של התובע, שלא נתמכה בראיה כלשהי, בין היתר משיקולי מהימנות. בית המשפט דחה את טענת התובע, לפיה החזיר את ההלוואה במזומן לברק ולפיה לא קיבל ממנו קבלות/חשבוניות עבור תשלומים אלה. כמו כן נדחתה טענתו לפיה הסתכמה ההלוואה בסך של 350,000 דולר בלבד, והתקבלה טענת הנתבעים כי התובע קיבל מהם סך של 425,000 דולר, טענה שנתמכה בהסכם הלוואה ובראיות על תשלומים שהועברו. בית משפט קבע כי על חשבון פירעון ההלוואה שילם התובע לידיו של ברק סך של 23,000 דולר וזה העבירנו ל- Corner. מסקנת בית המשפט בסופו של יום, כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו ועל כן הורה על דחיית התביעה. 4. התובע לא השלים עם פסק הדין הראשון והגיש עליו ערעור לבית המשפט העליון (ע"א 8644/07). הערעור נדחה בפסק דין מיום 2.12.09 (להלן - פסק הדין של בית המשפט העליון). נפסק כי "בית המשפט נתן אמונו בעדי המשיבים. לאורך עמודים לא מעטים נימק בית המשפט את הכרעתו...מדובר בסוגיות עובדתיות מובהקות. אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהכרעות עובדתיות, במיוחד כאשר מדובר בממצאים המבוססים על מהימנות". 5. בתביעתו הנוכחית, שהוגשה בשנת 2011, עותר התובע להצהיר על בטלות פסק הדין הראשון מחמת "מעשי תרמית ו/או זיוף ו/או רמיה חמורים מצד הנתבעים או מי מהם". נטען כי מאז ניתנו פסק הדין הראשון וכן פסק הדין של בית המשפט העליון, הגיעו לידיו שלוש ראיות חדשות המאששות את טענתו העקבית ואשר יש בהן כדי להצדיק את ביטולו של פסק הדין הראשון: האחת - חוות דעתו של הגרפולוג יצחק חגג, מיום 15.7.10, הגורסת כי קבלה ע"ס 13,000 דולר שצורפה על-ידי ברק לכתב הגנתו בתביעה הראשונה הינה מזויפת; השנייה - אישור שהתקבל ממשרד עו"ד הרצוג פוקס-נאמן על כך שמעולם לא ייצג את Corner ועל כן ממילא לא היה מוסמך לקבל כספים בשמה; השלישית - חוות דעת גרפולוגית נוספת של יצחק חגג, מיום 8.8.10, ולפיה אחד המסמכים שהציג ברק כראיה בתביעה הראשונה, שכותרתו "בקשת זוכה לפעולות כספיות", מזויף אף הוא. 6. כן נסמכת התביעה על שני מסמכים נוספים: האחד - אישור לשכת עוה"ד מיום 31.8.2008 בו צוין כי ביום 13.1.00 לא היה רשום במשרדו של ברק מתמחה, דבר המוכיח כי הצהרת ברק, לפיה בשל טעות מתמחה ממשרדו, הוגשה בעניינו של התובע בקשת לסגירת תיק ההוצל"פ במקום בקשה לעיכוב ההליכים - בשקר יסודה, והשני - דף תנועות החשבון של ברק. 7. הנתבעים עתרו לדחייתה על הסף של התביעה מחמת מעשה בית דין וטענו כי התובע מושתק מלעורר בשנית סוגיה שכבר נדונה והוכרעה ע"י שתי ערכאות שפסיקתן בנושא הפכה לחלוטה מזה שנים. אין מדובר בראיות חדשות שכן הנושאים בהן דנות ראיות אלו כבר הוכרעו והופרכו, תוך מתן הנמקות, בהליך הקודם. 8. עקרון סופיות הדיון הינו אכן עקרון על המשמש מחסום בלתי עביר לפסקי דין חלוטים, אלא שממולו ניצב העיקרון לפיו אין לאפשר למעוול להיות נשכר בעוולתו, ובגדרו מוכנה מערכת המשפט, הגם במקרים נדירים, לדון פעם נוספת בסוגיה שכבר הוכרעה, על מנת להגיע לחקר האמת ולתקן טעויות שעשתה, אם אכן עשתה, ושלא במסגרת הליך ערעורי. משכך, ועת מדובר בתרמית בגינה ניתן פסק הדין כפי שניתן, נקודת האיזון נוטה לכיוון חשיפת האמת, וניתן יהיה לבטל פסק דין חלוט שהושג במרמה ולהורות על משפט חוזר גם בתחום אזרחי. 9. ומתי ייעשה כן ע"י בית המשפט? "התנאי הראשון לביטול פסק דין חלוט הוא אמינות לכאורית או משקל ממשי של הראיות המבססות את טענת המרמה", התנאי השני "הינו תנאי החיוניות. במסגרת זו נבחנת השאלה האם עשויה טענת המרמה להביא לתוצאה שונה מזו שנקבעה בהתדיינות הראשונה במסגרת משפט חוזר שיערך...ברי כי גם אם היתה מרמה אך אין בכוחה לשנות את תוצאות ההליך הראשון, הרי שאין מקום לקיומו של משפט חוזר אזרחי", והתנאי השלישי הינו ראיות חדשות שלא הובאו כלל בהתדיינות הראשונה, ושקדנות סבירה. "הפסיקה דורשת במקרה כזה להוכיח שהראיות המוכיחות את טענת המרמה מתבססות על אירוע שהתרחש לאחר פסק הדין, או על ראיות חדשות שהתגלו לאחר מתן פסק הדין ולא ניתן היה להשיגן במהלך ההתדיינות הראשונה אף בשקידה סבירה" [ע"א 6019/07 משה טורג'מן נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ, כבוד השופטת ארבל, מיום 25.2.10]. 10. בפס"ד טורג'מן לעיל הותוותה הדרך הדיונית לדיון בתביעה לביטול פסק-דין חלוט בעילת מרמה, כאשר מנגד קיימת עתירה לדחייתה על הסף של התביעה, וכך נקבע: "בדרך כלל סדר הדברים להוכחת התרמית צריך להיות כדלהלן: בשלב ראשון על מבקש הביטול להביא ראיות בעלות אמינות לכאורית המבססות את טענת התרמית. לאחר מכן יכול הצד השני לבקש את סילוק התביעה על הסף. הטענות בשלב זה יכולות להיות כי לא הוכחה תרמית אפילו לכאורה; או כי לא התקיימו תנאים אחרים כגון חיוניות הראיה או היותה חדשה (ועל כך בהמשך הדברים). אם נדחית הבקשה והתביעה נידונה לגופה יידרש התובע להוכיח את התרמית באופן סופי. רק לאחר מכן, אם אכן הוכחה התרמית ואף הוכחו יתר התנאים הנדרשים יינתן האישור להליך המשפט החוזר עצמו (ראו עניין אברהם, בעמ' 507; עניין בוהדנה). המטרה של תהליך זה הינה לחסוך בעלויות של הצדדים ובזמנו של בית המשפט ולא לקיים דיונים שלא לצורך" ( פסקה 12 לפסק הדין). 11. משכך, והגם שהטענה בדבר מעשי מרמה וקנוניה משותפת של שני משרדי עורכי דין ששלשלו לכיסם, על פי הנטען, את כספי ההחזר במאות אלפי דולר, נראתה לי מרחיקת לכת, על גבול הדמיון, בין היתר, בשים לב לכך שהטענה נתבררה בצורה מעמיקה ויסודית ע"י כבוד השופטת רונן ונדחתה, לא נחפזתי להכריע בגורל הבקשות לדחייה על הסף, והעדפתי למצות קודם לכן את בירור השאלה האם אכן באמתחת התובע, כטענתו, ראיות חדשות. 12. המסמכים הנוספים - בשלב הראשון הוברר כי שני "המסמכים הנוספים" אינם יכולים להיחשב כראיה חדשה. אישור לשכת עורכי הדין הנושא את התאריך 31.08.2008 - הוגש בהסכמה לבית המשפט העליון עת דן בערעורו של התובע, ומשכך אין מדובר בראיה חדשה שלא עמדה לנגד עיני בית המשפט בטרם הפך פסק הדין לחלוט. זאת ועוד, אין במסמך זה כל ממש "משנוטרל" בתצהירו של עו"ד אריה רוזנברג (נספח 1 לכתב ההגנה של ברק) שהצהיר כי אכן התמחה במשרד עו"ד ברק והוא זה שחתם על הבקשה לסגירת תיק ההוצל"פ. גם דף החשבון מחשבונו של עו"ד ברק אינו ראיה חדשה, משיש לו התייחסות בפסק הדין הראשון (עמוד 22 לפסק הדין, פסקה 48). נעבור ונבחן, איפוא, את שלוש הראיות החדשות, בצעידה מהקל לכבד: 13. חוות הדעת הגרפולוגית השנייה חוות דעת זו, נספח יט' לתביעה, מתייחסת ל"בקשת זוכה לפעולות כספיות" (שצורפה בשעתו לתצהיר עדות ראשית מטעם ברק בתביעה הראשונה) המכילה 4 שורות, ומשווה אותה לבקשה מקבילה שהייתה מצויה ביד התובע ובו הוספה שורה נוספת- חמישית. מכך מבקש התובע להסיק כי "זיוף מסמכים ו/או עריכת שינויים במסמכים אשר הוגשו על ידי הנתבע 2 לבית המשפט אינו עניין חריג אצל הנתבע 2...", דהיינו, לפגום במהימנות הנתבע 2. אינני מוצאת בחוות הדעת את שמוצא בה התובע. בחוות הדעת נאמר במפורש כי ארבע השורות שבבקשה שהגיש הנתבע וחמש השורות שבבקשה שבידי התובע, כמו גם החתימות על שתי הבקשות - נעשו ע"י אדם אחד. כדי לראות כי בנוסח המצוי בידי התובע הוספה שורה נוספת, אין צורך בגרפולוג, הדבר אינו סוד כי אם נראה לעין כל. מששני המסמכים היו קיימים בעת ניהול ההליך הראשון, אף הוגשו לבית המשפט, ומשהתובע יכול היה לראות, כמו כל אדם אחר, קיומה של שורה נוספת - אין בפנינו כל ראיה חדשה. 14. אישור משרד עו"ד פוקס נאמן נספח יח' לתביעה הינו תכתובת דואר אלקטרוני בין עו"ד שמעון שרגא, שייצג בשעתו את התובע, לבין גברת בשם נעמי - פקידה ממשרד הרצוג פוקס נאמן, בה ציינה נעמי הנ"ל כי "מעיון במסמכים ולאחר בדיקה שנערכה במשרדנו אין לנו כל נגיעה לעניין ומעולם לא ייצגנו מי מהצדדים הנוגעים לדבר". מתכתובת זו למד התובע כי Corner אינה קיימת כלל וכי ממילא לא יכול היה ברק, כפי טענתו השקרית, להעביר לה כפי טענתו את הכסף שקיבל מהתובע באמצעות משרד עו"ד נאמן. אלא שגם הדרמה סביב מסמך זה נגוזה משהוברר כי המייל ששלחה הפקידה נעמי הינו שגוי, עת עו"ד אלן סאקס, ממשרד הרצוג פוקס נאמן, אישר והצהיר כי לא זו בלבד שהמשרד ייצג גם ייצג את החברה, אלא שהוא עצמו חתם בשמה של החברה על הסכם ההלוואה עם התובע ! (נספח ג' להגנת Corner). 15. חוות הדעת הגרפולוגית הראשונה נותר איפוא לבחון את הראיה השלישית, שהינה חוות הדעת הגרפולוגית הראשונה, שניתנה ע"י הגרפולוג יצחק חג'ג' ביום 15.7.10 (נספח יג' לתביעה) והבוחנת קבלה/טופס הפקדת מט"ח ע"ס 13,000 דולר אותה צירף ברק לכתב הגנתו, כתימוכין לשני התשלומים היחידים ששולמו ע"י התובע על חשבון פירעון ההלוואה (להלן - הקבלה). הגרפולוג גורס כי התאריך 29.1.99 שמופיע על הקבלה הינו מזוייף, שכן לדעתו במקור הופיע על הקבלה המקורית התאריך 1.1.94. כן גורס המומחה כי הסכום 13,000 דולר המצויין בקבלה זוייף אף הוא, וכי הסכום המקורי היה 1,000 דולר. 16. אין חולק כי הקבלה המקורית לא הוצגה בבית המשפט, וכי הקבלה שהוגשה ע"י ברק הינו העתק צילומי של הקבלה המקורית. התובע טוען כי הקבלה שהוגשה הינו העתק מזוייף של הקבלה המקורית, שכלל לא שייכת לעניין. לדבריו: "...הוא המציא שתי קבלות האלה שאחת מהן היא ה-13,000 דולר. אנחנו טוענים שהקבלה הזו היא מפוברקת ולא קיימת. אנחנו רוצים לבדוק היום אם הכסף של ה-13,000 דולר נכנס לבנק ולמי הוא נכנס. אני רוצה שיוכיחו שהכסף הזה נכנס לחשבון שכתוב על הקבלה. שיביאו דף חשבון מהבנק ויראו שהכסף נכנס" (פרוטוקול ישיבה מיום 20.6.10 עמוד 4). 17. הגם שנטל ההוכחה הוא על התובע, ועליו מוטל העול להציג ראיה המוכיחה כי פסק הדין ניתן בהסתמך על תרמית, הרי משהצהיר ב"כ התובע לשאלת בית המשפט מה תהא תגובתו אם "נניח שנראה מדפי החשבון שאכן הופקד סך של 13,000$ לחשבון?" כי "יתכן שבמקרה כזה נחזור בנו מהתביעה. רוב הסיכוי שכך נעשה. יכול להיות שאשקול בכובד ראש ואבטל את ההליך במידה וכן" (שם, עמוד 5) - ניתן על ידי צו, בהסכמת משרד עו"ד נאמן, המחייב אתUBANK להמציא העתק מהקבלה המדוברת, או דומה לה, אף העתק מדף החשבון הרלבנטי (צו יום 12.11.2012). ביום 11.12.12 נתקבלה הודעת הבנק לפיה מסמך הקבלה המקורי "לא נשמר על ידי המשיב הפורמלי מפאת חלוף הזמן". יחד עם זאת, צירף הבנק להודעתו העתק מדף החשבון של "ח.פ.נ. בנאמנות עבור קורנר פלאס" והנושא את אותו מספר החשבון המופיע על הקבלה, דהיינו 50332-0. המדוברת. מדף החשבון עולה כי ביום 29.1.99 אכן הופקד בחשבון סך של 13,000 דולר, בתאימות מוחלטת לקבלה שהוגשה ע"י הנתבע. הנה כי כן, אישור ההפקדה, מקעקע את חוות הדעת הגרפולוגית, שאגב, נסמכה על בדיקת צילום ולא על מקור, הגורסת כי הנתונים בקבלה זוייפו, דבר השומט סופית את הקרקע מבסיסה של טענת התרמית. לאחר שהתובע הצהיר שכל שמבקש הוא זה להוכיח כי הסכום המופיע בקבלה אכן הופקד בםועל, לא ראיתי כל טעם להיגרר אחר גחמות התובע וליתן צו נוסף, לפי בקשתו, המחייב את הבנק להמציא דפי חשבון מלאים. התובע הוא זה שהיה צריך לתמוך תביעתו בראיות חדשות, וידיו ריקות המה. 18. משכך, אין מנוס מקבלת טענת הנתבעים. משפסק הדין הדוחה את תביעת התובע הפך לחלוט, ומשהוברר כי באמתחתו של התובע אין כל "ראיה חדשה" להוכחת מעשה התרמית הנטען על ידו, שכן הפקדת הסך של 13,000 דולר, אף שהיא שולית לתביעה העיקרית, בוצעה על ידי הנתבע כפי טענתו, זאת במקביל לקעקוע יתר הראיות, יש לרומם מחדש את עיקרון סופיות הדיון, שעד כה נדחק לשוליים מפאת הצורך להגיע לחקר האמת, ולהורות על דחייתה על הסף של התביעה. התובע ישלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪. לצורך כך תחולט הערבות שהפקיד התובע בראשית ההליך במסגרת בקשה להפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים.תרמיתחובהלוואהביטול פסק דין