שיווק רכב בלי גלגל חילוף בקשה לאישור הסדר פשרה בבקשה לאישור תובענה ייצוגית, שבמרכזה השאלה אם המשיבה עמדה בתנאי תקנה 365א בתקנות התעבורה תשכ"א-1981 ("תקנות התעבורה"), כאשר שווקה רכב מסוג הונדה סיוויק 5 דלתות ("הרכב") בלא גלגל חילוף. זו לשון תקנה 365א: "הוראות תקנה 365 [חובת נשיאת גלגל חילוף - א"ש] לא יחולו על רכב נוסעים פרטי... שתכנן יצרנו בלא מקום לנשיאת גלגל חילוף אם נתקיים בו אחד מאלה: (1) ברכב מותקנים צמיגים שתכנן יצרנם גם לנסיעה כשהם ריקים מאוויר; (2) ברכב מצויים בכל עת מדחס המתאים למילוי אוויר בגלגל וערכה לסתימת דליפת אוויר מהגלגל". המבקש, וכמוהו אחרים, רכשו מאת המשיבה רכב שלא הותקן בו גלגל חילוף, ולא הוקצה בו מקום ייעודי לאחסון גלגל כאמור. המבקש סבור כי המשיבה פעלה בניגוד לתקנה 365א בתקנות התעבורה, תוך הצגת מצג שווא והטעיית לקוחותיה, שלכאורה הרכב עומד בתנאי התקנות. לטענת המבקש, בתא המטען יש מקום לגלגל חלופי מוקטן, והמשיבה גם מוכרת ערכת הסבה בסכום של 2,500 ₪ שניתן להתקין בתא המטען ללא קושי, והדבר מאשש את טענותיו. קבוצת התובעים הוגדרה כ"כל אדם אשר רכש מהמשיבה מכונית מדגם "הונדה סיויק 5 דלתות" (להלן "המכונית") ללא גלגל חילוף ("רזרבי") כחלק מהאיבזור הבסיסי של המכונית, בשבע השנים האחרונות" (סעיף ב' עמ' 2 בבקשת האישור). עילות התובענה הן: הפרת חוק הגנת הצרכן, תשמ"א - 1981 (סעיפים 2,3,4); הפרת סעיף 11 בחוק המכר, תשכ"ח - 1968; הפרת חובת תום הלב; הפרת חובה חקוקה; רשלנות; ועשיית עושר ולא במשפט. הסעדים שנתבקשו: פיצוי חברי הקבוצה בסכום של 2,500 ₪, או אספקת גלגל חילוף, או פיצוי לטובת הציבור; וצו שיורה למשיבה להמציא לידי ב"כ המבקש נתוני מכירות של הרכב שנמסר ללא גלגל חילוף מאז תחילת שיווקו, שמות הרוכשים וכתובותיהם. המשיבה טוענת כי עמדה בתנאי התקנות; כי מלכתחילה לא תוכנן הרכב לנשיאת גלגל חילוף, ולכן שווק עם ערכה חשמלית לתיקון תקרים. המשיבה הודיעה על כך ללקוחות לפני הזמנת הרכב, ובמעמד המסירה. חלקם אף חתמו על אישור שידוע להם כי אין ברכב גלגל חילוף. הואיל והרכב לא תוכנן עם מקום מיוחד לנשיאת גלגל רזרבי, הרי שנהיגה ברכב ללא גלגל חילוף אינה מהווה הפרה של תקנות התעבורה. המשיבה טוענת כלפי תום לבו של המבקש, שלפי דבריו גילה את דבר העדר הגלגל החלופי כעבור שנה וחצי מרכישת הרכב. מכל מקום, החל משנת 2010 המשיבה מייבאת דגם שכולל גלגל חילוף מוקטן, ללא ערכת ניפוח. ועוד: 76 מרוכשי הרכב רכשו את ערכת ההסבה והותקן ברכבם גלגל חילוף. משתי הסיבות האחרונות קטנה הקבוצה בהרבה מאשר מתואר בבקשה. הצדדים בקשו לאשר הסדר פשרה, שאלו היו עיקריו: א. קבוצת התובעים היא כל מי שרכש מהמשיבה את הרכב ללא גלגל חילוף. בקבוצה זו שתי קבוצות משנה: האחת - חברי הקבוצה שהם הבעלים הרשום של הרכב, והשנייה - חברי הקבוצה שהעבירו את הבעלות ברכב ואינם רשומים כבעליו במועד אישור ההסדר. ב. חברי שתי הקבוצות יוכלו לבחור תוך שנתיים באחת משתי הטבות: (1) המרת ערכת הניפוח לערכת הסבה הכוללת גלגל חילוף, במחיר של 1,250 ₪ במקום 2,500 ₪. (2) הנחה ברכישת רכב חדש מהמשיבה בסך 1,000 ₪, או ביטוח חובה חינם לרכב שיירכש מאת המשיבה, למשך שנה. הומלץ לקבוע 25,000 ₪ גמול לתובע ושכר טרחה בסכום של 80,000 ₪ כולל מע"מ לבא כוחו. הצדדים סברו כי כיוון שההסדר מגלם התפתחות של הצעת פשרה של בית המשפט (בשינויים קלים לדעתם), יש לאשרו ללא שמוש בהוראות סעיפים 18 ו-19 לחוק תובענות ייצוגיות, כאמור ברע"א 8479/02 סבו נ' רשות שדות התעופה (לא פורסם, 15.12.2008). לכל הפחות עתרו הצדדים לפטור ממינוי בודק, משום שההסכם אינו מעורר שאלה שבמומחיות, כי אם בחינת סבירות, שהיא מומחיות משפטית בעיקרה. וכן משום שאין מחלוקת בדבר הנתונים שמהווים בסיס לפשרה: עיקר הנזק הנטען הוא מחיר ערכת ההסבה וגלגל החילוף. על כן התועלת שתצמח ממינוי בודק חיצוני אינה מצדיקה את העלויות הכרוכות במינוי. לאחר שלא מצאתי לדחות את הסדר הפשרה על הסף, הוא פורסם ברבים, ולא נתקבלו התנגדויות, למעט זו של היועץ המשפטי לממשלה. היועץ המשפטי לממשלה התנגד להסדר הפשרה, מן הנימוקים הבאים: א. סיכויי התובענה טובים שכן בהתאם לקביעתו הפוזיטיבית של משרד התחבורה, ברכב נשוא התובענה יש מקום לנשיאת גלגל חילוף. בהתאם לעמדת משרד התחבורה, תקנה 365 מטילה חובה הן על הנהג הן על יבואן הרכב המחויב לוודא כי הרכב עומד בכל הדרישות הקבועות בתקנות. לתגובת היוה"מ צורפו מכתביהם של המהנדסים כמאל קייס, ראש תחום תקינה באגף הרכב במשרד התחבורה ואלכסנדר טרכטנברג, מ"מ רע"ן תלונות, התומכים באמור. ב. הגדרת הקבוצה אינה ברורה שכן היא איננה כוללת בעלי רכב שלא נרכש ישירות מהמשיבה. ג. הסדר הפשרה אינו מטיב באופן ממשי עם חברי הקבוצה. הואיל וקיימת חובה חוקית על המשיבה לצייד את הרכבים הנמכרים על ידה בגלגל חילופי, עליה להסכים למתן סעד שיכלול תיקון החסר בכלל כלי הרכב, בהם גם כאלו שבהחזקת "יד שניה". יחד עם זאת, מאחר וקיום גלגל חילופי הוא תנאי למעבר מבחן הרישוי השנתי, יש להניח כי רבים מבעלי הרכב נאלצו לרכוש גלגל חילופי ולכן ראוי כי יוצע להם פיצוי כספי. בתגובה לעמדת היוה"מ תמך המבקש בהסכם, ואילו המשיבה הוסיפה על כך: א. הרכב תוכנן על ידי היצרן ללא מקום לנשיאת גלגל חילוף, והוא מסופק עם מדחס המתאים למילוי אוויר בגלגל וערכה לסתימת דליפת אוויר. מכתב מהיצרן המאשר את האמור צורף לתשובה. על כן תואם הרכב את דרישות תקנה 365 בתקנות התעבורה. ב. הסדר הפשרה מיישם את דרישת המבקש ונותן אפשרות לרוכשי הרכב להתקין גלגל רזרבי באמצעות ערכת הסבה. ההסדר לוקח בחשבון גם את אלו אשר מכרו את רכבם ומציע להם הטבה אחרת. ג. אף אם היתה מוטלת על המשיבה חובה לספק לרוכש הרכב גלגל חילוף, היא היתה רשאית לגבות תשלום עבורו. ד. עמדת היוה"מ לפיה יש להתקין גלגל חילוף גם אצל רוכשי רכב יד שנייה מתעלמת מכך שבמסגרת ההסדר הוצעה הטבה למי שרכש רכב מן המשיבה ומכר אותו. ה. הנחת היוה"מ כי רבים מבעלי הרכב נאלצו לרכוש גלגל חילוף כתנאי למעבר מבחן הרישוי השנתי היא בגדר השערה בלבד. מכל מקום, העובדה שבעלי הרכב עברו עד היום את מבחן הרישוי השנתי ללא גלגל חילוף מלמדת כי גם משרד התחבורה לא סבר כי יש פגם בכך שאין ברכב גלגל חלופי. ו. יש להורות על מחיקת מכתבי משרד התחבורה שצורפו לעמדת היוה"מ: מכתבו של מר טרכטנברג נכתב לאחר שהמשיבה החלה לייבא את הרכב בצירוף ערכת הסבה וגלגל חילוף מוקטן; אישור מטעם היצרן כי הרכב תוכנן ללא מקום לנשיאת גלגל חילוף הומצא עוד עם תגובת המשיבה לבקשת האישור; וגם מר טרכטנברג לא קבע באופן חד משמעי כי הרכב תוכנן על ידי יצרנו עם מקום לנשיאת גלגל רזרבי. באשר למכתבו של מר קייס נטען כי תכנון היצרן הוא הרלוונטי לפי תקנות התעבורה, ולא אפשרויות השימוש בפועל בשקע שבתא המטען. ז. היוה"מ אינו נותן דעתו לכך שמדובר בפשרה. בהמשך לדיון שנערך בנוכחות נציג היוה"מ, ובו נתבקשו הצדדים לבחון אפשרות לפיצוי אחר לחברי הקבוצה השניה, הוגשה תעודת עובד ציבור שנכתבה על ידי המהנדס קייס, ובה נאמר, בין השאר: "בדגם הרכב הנ"ל...מקום המתאים לאחסון גלגל חילוף. אציין כי חלל זה, יכול אף לשמש מקום אחסון של ציוד אחר". בתגובה טענה המשיבה כי תעודת עובד הצבור אינה קבילה, ומכל מקום אינה מחדשת דבר: משרד התחבורה אינו יכול לקבוע שיצרן הרכב תכנן בו מקום לנשיאת גלגל חילוף; מר קייס אינו מציע קריטריונים להבחנה בין רכב שתכנן יצרנו ללא מקום לנשיאת גלגל חילוף לבין רכב שתוכנן עם מקום כאמור; ב"ספר הרכב" מתואר השקע כאזור אחסון מתחת לרצפת תא המטען ולא כשקע ייעודי לנשיאת גלגל חילוף; הצורך בערכת הסבה נולד על מנת שניתן יהיה לשווק את הרכב במספר מדינות מתפתחות; וכך או אחרת משרד התחבורה בודק אפשרות לבטל כליל את החובה המוטלת על הנהגים לשאת ברכבם גלגל חילוף. היוה"מ השיב לתגובת המשיבה וטען כי תעודת עובד הצבור הוגשה בתגובה לטענת המשיבה כי נדרשת עמדה מקצועית מטעם משרד התחבורה שניתן לחקור עליה; כי התע"צ ניתנה לאחר בדיקה מקיפה של הרכב והיא כוללת חוות דעת מקצועית של הגורם המקצועי הרלוונטי במשרד התחבורה; כי בתגובתה מודה המשיבה שיש ברכב מקום לגלגל חילוף המכונה "שקע" וכי הרכב שווק במדינות מסוימות עם גלגל חילוף שסביר שאוחסן באותו שקע; ולבסוף - כי אמנם התקבלה בקשה מצד איגוד יבואני הרכב לתיקון תקנות בנושא במשרד התחבורה, אולם טרם נתקבלה החלטה בעניין. היוה"מ חזר על עמדתו כי הסעד המתאים הוא ציודם של כלי הרכב בגלגל חילופי. ביום 4.4.13 הגישו הצדדים בקשה לאישור הסדר פשרה מתוקן. במסגרת התיקון הורחב הסדר הפשרה כך שגם מי שהם הבעלים הרשומים של הרכב במועד הרלוונטי, אך לא רכשו אותו ישירות מהמשיבה, יוכלו ליהנות מההטבה של רכישת גלגל חילוף במחיר מופחת. הצדדים הגדירו את הקבוצה כך: "מי שעונה על אחת או יותר מהגדרות אלו: (1) כל אדם אשר רכש מהמשיבה רכב חדש מדגם הונדה סיויק 5 דלתות (Honda Civic FK2) ללא גלגל חילוף; (2) כל אדם אשר במועד הקובע הינו הבעלים הרשום במשרד התחבורה של רכב מן הדגם הנ"ל, ובלבד שהמשיבה לא סיפקה את הרכב הספציפי (בהיותו רכב חדש) עם גלגל חילוף ולא התקינה ברכב גלגל חילוף במועד מאוחר יותר" (סעיף 2 בהסדר המתוקן). בהתאם נתבקש בית המשפט להורות למשרד התחבורה לפעול כאמור בסעיף 5.1 בהסדר הפשרה: לא יאוחר מ- 14 ימים לאחר המועד הקובע, תעביר המשיבה למשרד התחבורה נוסח מכתב המצורף כנספח ב' להסדר הפשרה. משרד התחבורה ישלח את המכתב לרשומים אצלו כבעלי הרכב, ובלבד שאינם רשומים כבעלים ראשון של הרכב, תוך 21 יום. המשיבה לא תהיה אחראית למחדל, סירוב או הימנעות של משרד התחבורה ממשלוח המכתב. ביום 27.5.13 הבהיר היוה"מ כי אין בהסדר המתוקן כדי לרפא את הפגם המרכזי, וחזר על עמדתו כי הסעד הראוי הוא התקנת גלגל חילופי על ידי המשיבה ופיצוי כספי למי שכבר עשו כן על חשבונם. עם זאת, הסכים היוה"מ בשם משרד התחבורה לדוור את המכתבים לחברי הקבוצה, ובלבד שהוצאות האיתור והמשלוח יחולו על המשיבה. תנאים טכניים נוספים פורטו באותה הודעה. היוה"מ הציע כי לצרף אל קבוצת בעלי כלי הרכב שמשרד התחבורה ידוור אליהם את המכתב, גם יתר חברי הקבוצה שרכשו את הרכב במישרין מהמשיבה ואשר המכתבים שנשלחו אליהם חזרו או שכתובתם לא ידועה. אישור ההסכם בהמשך להחלטתי מיום 13.5.12 החלטתי לאשר את ההסדר שעונה לדעתי על דרישות סעיף 19 (א) בחוק תובענות ייצוגיות שזו לשונו: "בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית - גם כי קיימות, לכאורה, שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין". "פשרת קופונים" אכן, הדעת אינה נוחה מהסדר שהוא פשרת קופונים בלבד: ראשית משום שהוא כובל את הלקוח אל העוסק שלכאורה הפר את ההסכם הקודם עמו. שנית משום שביחד עם הפיצוי ללקוח מקבל העסק טובת הנאה מכך שהלקוח בוחר לערוך את העסקה עמו. ושלישית, משום שלא ניתן לפקח על שווי העסקה באופן יעיל. למרות האמור, בנסיבות הענין שלפני נראה שיש לקבלו בעיקר משום שמדובר בשאלה משפטית של פרשנות תקנה 365 א' בתקנות התעבורה, בהתחשב במבנה הרכב הספציפי. המשיבה מבקשת לפרש את התקנה כך שתחול מקום בו הרכב תוכנן על ידי היצרן בלא מקום ייעודי לנשיאת גלגל חילוף. לשיטתה, הדגש הוא על תכנון היצרן ולא על קיומו של נפח אחסון "סתם". השקע בתא המטען של הרכב מיועד לאחסון חפצים ולא לנשיאת גלגל חילוף דווקא, ומכל מקום הוא יכול להכיל גלגל קומפקטי וזמני בלבד. להוכחת טענתה, צירפה כאמור, את מכתבו של היצרן המאשר כי הרכב תוכנן ללא מקום לגלגל חילוף (נספח 6 לתשובת המשיבה לבקשת האישור). המבקש והיוה"מ סבורים כי די בכך שקיים ברכב "מקום לגלגל חילוף" (עמ' 4, שורה 11 בפרוטוקול) על מנת שלא תחול תקנה 365א. במכתביהם של מר קמאל קייס ואלכסנדר טרכטנברג שצורפו להתנגדות היוה"מ להסדר צוין שברכב "קיים שקע המיועד, ככל הנראה, גם להימצאות גלגל חילוף" (סעיף 3 במכתב טרכטנברג מיום 27.4.10); כי המקום "יכול להיות משודרג לגלגל חילוף"; וכי "ברכב קיים מקום אשר מיועד בין היתר לנשיאת גלגל חילוף" (מכתב קייס מיום 12.9.12). במכתבו השני מיום 12.9.12 מציין מר קייס כי ברכב "קיים מקום מקורי המיועד לגלגל חילוף ולכן חלה חובה על הימצאות גלגל חילוף ברכב הנ"ל" (ההדגשה הוספה - א"ש), אך לא ברור כיצד מתיישב מכתב זה עם מכתבו של היצרן. בתעודת עובד ציבור שניתנה על ידי מר קייס צוין כי "בדגם הרכב הנ"ל, מצוי מתחת לרצפת תא המטען האחורי מקום המתאים לאחסון גלגל חילוף. אציין, כי חלל זה, יכול אף לשמש מקום אחסון של ציוד אחר", אולם בהמשך מגיע מר קייס למסקנה כי קיים ברכב מקום לנשיאת גלגל חילוף "שאף יועד לכך" (סעיפים 2,8 בתעודת עובד הציבור). עמדת היוה"מ מבטאת את אחת הפרשנויות, אולם לא את הפרשנות היחידה האפשרית. ויודגש שהנושא לא עמד לבקורת משפטית עד כה. לאור הפירושים השונים האפשריים, אינני מקבלת את עמדתו הנחרצת של היוה"מ לפיה הסעד המתאים בנסיבות התובענה הוא ציוד הרכבים בגלגל חילופי על ידי המשיבה. יתרה מזו, גם אם מוטלת על המשיבה חובה לצייד את הרכב בגלגל חילוף, לא נובע מכך בלבד שעליה גם לשאת בעלות מימונו (ע"א 3955/04 אריה רייזל נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (4.7.2005)). הסדר פשרה המאפשר לחברי הקבוצה לרכוש ערכת הסבה (הכוללת גלגל חילוף) בהנחה של 50% ממחירו או לחילופין ליהנות מהטבה אחרת בשווי דומה, ראוי בנסיבות העניין. לכך יש להוסיף כי הצדדים הסכימו להרחיב את הגדרת הקבוצה ולאפשר גם לאלו שלא רכשו את הרכב ישירות מהמשיבה ליהנות ממהטבה של רכישת גלגל חילוף במחיר מופחת; וכלפי העתיד: כבר בשנת 2010 החלה המשיבה לשווק את הרכב עם ערכת הסבה וגלגל חילוף מוקטן, כך שמתייתר הצורך בהסדרה עתידית. לאור כל האמור, אני סבורה כי ההסדר אליו הגיעו הצדדים ראוי, הוגן וסביר ויש לאשרו. הודעה לחברי הקבוצה באמצעות משרד התחבורה המשיבה הבהירה כי לא מצויים בידה פרטים אודות מי שבבעלותו רכב ללא גלגל חילוף אשר לא נרכש ממנה במישרין. לפיכך התבקש משרד התחבורה לפעול כאמור בסעיף 5.1 בהסדר הפשרה המתוקן, ולשלוח את המכתבים המודיעים על ההסדר לחברי תת קבוצה זו. היוה"מ הסכים לדיוור המכתבים בתנאים (סעיף 12 לעיל). בהעדר תגובה מטעם הצדדים לעמדה אחרונה זו של היוה"מ, אני מקבלת את תיקון הסדר הפשרה, ואת התנאים למשלוח המכתבים, כפי שהוצבו ע"י היוה"מ. כהצעת היוה"מ, המכתב יישלח גם לחברי הקבוצה שרכשו את הרכב במישרין מהמשיבה ואשר המכתבים שנשלחו אליהם חזרו או שכתובתם אינה ידועה. מינוי בודק בנסיבות העניין החלטתי לוותר על מינוי בודק: המחלוקת היא בשאלה של פרשנות חוק, עניין הנתון לשיקול דעת בית המשפט. אופי הפשרה אינו מחייב חישובים כלשהם, שכן אין בו תשלום בפועל אלא "הטבת קופונים", ולא ניתן לכמת את הסכום שיתקבל כתוצאה מהסדר זה. על כן אין יתרון להערכת בודק על פני זו של בית המשפט. גמול ושכר טרחה בהתאם לסעיפים 22 ו-23 בחוק תובענות ייצוגיות, על בית המשפט להתחשב, בין היתר, בטרחה שטרח התובע הייצוגי ובא-כוחו ובסיכון שלקחו על עצמם בניהול התביעה; במורכבות ההליך; במידת החשיבות הציבורית שבתובענה הייצוגית; ובתועלת שהביאה התובענה הייצוגית לקבוצה. כן יישקל הפער בין הסעדים שנתבעו לבין אלו שנפסקו בתובענה. יש לשקול שיקולים הנוגעים לתמריצים להגשת תובענה ייצוגית ראויה ולמנוע תביעות סרק. יש לבחון אם התביעה הביאה תועלת לקבוצה ולציבור וכן לבחון מהו היקף ההשקעה והסיכון בניהול התובענה ואת היחס בין הסעדים שנתבעו לבין אלו שאושרו. שיקול נוסף נוגע להתנהלותו של בא-כוח התובע המייצג. לבסוף, נדרש יחס הולם בין שכר הטרחה לבין התביעה הייצוגית בכללותה. יש להימנע מפסיקת שכר טרחה שיעקר את טובת ההנאה אשר אמורה לצמוח לקבוצה או יפחית ממנה באופן בלתי סביר [רע"א 2362/08 תדיראן מוצרי צריכה בע"מ נ' אמיר שהי שאול בפסקה 7 (14.12.11); ע"א 9134/05 אליעזר לויט נ' קו אופ צפון אגודה שיתופית לשירותים בע"מ פסקאות 12-14 (7.2.2008); ע"א 10085/08 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' ראבי (4.12.11) (עתירה לדיון נוסף על פסק הדין בענינים שאינם נוגעים לעניננו נדחתה- דנ"א 9416/11); ע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' דן רייכרט (23.5.13)]. הצדדים המליצו לפסוק למבקש גמול בסכום של 25,000 ₪ ושכר טרחה לבא כוחם בסכום של 80,000 ₪ בתוספת מע"מ. התועלת לכל אחד מחברי הקבוצה נעה, לפי בחירתו, בין 1,000 ₪ לבין 1,250 ₪. לפי תצהיר מר אהוד אברהמי, מנהל אגף השירות של חטיבת המכוניות הפרטיות אצל המשיבה, סה"כ נרכשו 1,679 כלי רכב מסוג זה. כלומר, מדובר בפיצוי פוטנציאלי שעולה על 1,679,000 ₪. בהתחשב בכך, וכן בכך שהסדר הפשרה הניב תועלת לציבור, והסעדים נתקבלו מבלי לנהל הליך מלא - מצאתי לנכון לאשר את הגמול ושכר הטרחה כפי שנתבקשו בהסכמה. עם זאת, תפקיד המבקש ובא כוחו לא הסתיים, ויהיה עליהם לבחון גם את ביצוע ההסדר: בתום שנתיים מהיום - על המשיבה למסור הודעה מלווה בתצהיר, שיפרט את פרטי בצוע ההסדר. ב"כ המבקש יבחן את האמור ויודיע תוך 30 יום אם ההסדר בוצע כהלכתו. לצורך פקוח על בצוע ההסכם, יפוצל תשלום הגמול ושכר הטרחה לב"כ המבקש: 60% ממנו ישולם תוך 30 יום, ואילו 40% הנותרים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית, ישולמו לפי החלטה שתינתן לאחר שתתקבל הודעת ב"כ המבקש אודות סיום הסדר הפשרה. אם כן, אני מאשרת את הסדר הפשרה, על התיקונים שנערכו בו בהחלטה זו (סעיפים 11,12,16), ונותנת לו תוקף של פסק דין. קבוצת התובעים הוגדרה בסעיף 11 לעיל, ועילות התביעה צוינו בסעיף 2 בפסק הדין. המשיבה תפרסם הודעה בדבר החלטת בית המשפט לאשר את הסדר הפשרה כקבוע בסעיף 25(א)(4) בחוק תובענות ייצוגיות. המזכירות תואיל לשלוח העתק פסק הדין בצירוף הסדר הפשרה (כאמור בסעיף 19(ה) בחוק תובענות ייצוגיות) למנהל בתי המשפט, לשם רישומו בפנקס התובענות הייצוגיות. גלגל רכברכבתביעה ייצוגית