ביום 21.12.2011, נתן בית המשפט צו לכינוס נכסיו על פי בקשתו, לא בלי היסוס לאור התנגדות ב"כ הכונ"ר בתחילה למתן צו כזה. החייב בבקשתו הצהיר על חובות בסך של למעלה מ - 8,000,000 ₪. כנגד החייב הוגשו 5 תביעות חוב בסך כולל של 776,145 ₪. עיקר תביעות החוב הוגשו על ידי מע"מ, המרכז לגביית קנסות ומס הכנסה נצרת. 3. בצו הכינוס חויב החייב לשלם לקופת הכינוס תשלום חודשי של 500 ₪ החל מיום 1.2.2011 ולהגיש דוחות דו חודשיים בדבר הכנסותיו והוצאותיו. 4. נכון למועד כתיבת פסק דין זה החייב מובטל לטענתו והוא אינו מנסה לשנות מצבו התעסוקתי בשל העדר רצון להפסיד קצבאות המשולמות לו על ידי המוסד לביטוח לאומי. גם אשת החייב מובטלת ובני הזוג מתקיימים רק מקצבאות. 5. החייב נחקר ביום 1.11.2012. מחקירת החייב עולה כי לטענתו הסתבכותו בקשיים כלכלים ובחובות נובעת מעסק עצמאי לעבודות טיח, קבלנות ושיפוצים שהפעיל בין השנים 1995-2000. לטענת החייב, לקוחות לא שילמו המגיע לו מהם או שילמו בהמחאות שחוללו דבר שהוביל לקריסתו הכלכלית. ב. גרסת החייב בנוגע להסתבכותו 1. החייב טוען כאמור, כי הסתבכותו נבעה מכשלון עסקי בגין עסק לשיפוצים שהפעיל. כן טוען החייב, כי לחובותיו נוספו קשיי מחייה בשל הקושי לפרנס משפחתו. החייב מודה כי משנת 2000-2006 הפעיל ללא היתרים עסק לשיווק בגדים. משנת 2006 החייב אינו עובד. 2. בין תביעות החוב שהוגשו נגד החייב יש תביעת חוב בגין חובות בדין קדימה לשלטונות מס הכנסה ומע"מ. יש תביעת חוב גם בגין אי תשלום קנסות. 3. החייב לא המציא דוחות כספיים רלוונטים לעסקיו ולא המציא דוחות שהגיש לשלטונות המס או להסדרת או להקטנת בדרך של הגשת דוחות נדרשים. ג. עמדות בעלי התפקיד 1. לבעלי התפקיד התנגדות להכרזת החייב פושט רגל. לטענתם, עיקר חובותיו של החייב הם לשלטונות המס אשר נוצרו תוך ביצוע עברות. נטען, כי כנגד החייב הוגש כתב אישום על ידי שלטונות מע"מ. 2. בנוסף נטען, כי החייב ואישתו בחרו ללא סיבה לחיות חיי בטלה. לטענתם, אי השתלבות החייבים במעגל העבודה ללא סיבה סבירה מראה כי החייב אינו מתאים להליך. 3. עוד נטען, כי החייב המשיך וביצע עבירות גם לאחר סגירת עסקו הראשון. משנת 2006 ניהל ללא היתר וללא דיווח מתאים עסק לשיווק בגדים. כמו כן, למרות ניהול עסק זה המשיך החייב לגבות מהביטוח הלאומי כספים בגין הבטחת הכנסה. 4. בעלי התפקיד מסכימים, כי החייב מתנהל כשורה בהליך, מגיש דוחות ומשלם תשלומיו במועד. בעלי התפקיד טוענים, שהחייב לא הרים נטל ההוכחה המוטל עליו, להוכיח כי יצר חובותיו בתום לב. 5. בתגובתו לדוחות בעלי התפקיד לא הייתה בפי ב"כ החייב תשובה ממשית לטענת בעלי התפקיד. נטען על ידי ב"כ החייב, כי די בעובדה שהחייב ממלא חובותיו בהליך כדי להצדיק מתן הכרזה כמבוקש. עוד טען ב"כ החייב, כי יהיה ביכולתו של החייב לגייס סכום של 20,000 ₪ לצורך הכרזתו פושט רגל ומתן הפטר מחובותיו. 6. החייב לא התייצב לדיון שהתקיים בעניינו ביום 7.1.2013 ובא כוחו הסביר כי הדבר נבע מטעות ברישום ביומנו. ד. המסקנה לאחר שבחנתי כל החומר הרלוונטי אני סבורה כי דין הבקשה להדחות. אני סבורה כי החייב לא הרים נטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח כי יצר חובותיו בתום לב. מדובר בחייב שיצר חובות תוך ביצוע עבירות מס. עבירות המהוות עיקר חובותיו. החייב לא הסיר מחדליו שגרמו להטלת קנסות עליו מטעם שלטונות המס ולא פעל להקטנת חובו או להגשת דוחות כנדרש. כמו כן החייב ואישתו נמנעים ללא הסבר מהשתלבות במעגל העבודה. כמו כן עסקינן בחייב שיצר חובות בגין אי תשלום קנסות. אשר על כן, לא הוכח כי מדובר בחובות שנוצרו בתום לב ואין די בעובדה כי החייב מתנהל כשורה בהליך כדי להעניק לו הגנת ההליך. הגנה אשר לא תהיה יעילה בעניינו כלל בהתחשב בחובותיו בדין קדימה ובחובות שהחייב לא יכול להיות מופטר מהם בהליך זה. ה. דיון המצב המשפטי 1. סעיף 18 ה' לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התש"ם - 1980 (להלן: "הפקודה") קובע: "(א) בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה: (1) להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42; (2) לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע חובותיו;..." 2. השאלה העיקרית העומדת בפני בית המשפט בבואו לדון בבקשת החייב להכריזו פושט רגל, היא האם נהג החייב בתום לב בעת יצירת חובותיו, עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם. בהעדר תום לב, אין החייב זכאי לחסות בצל המטריה של הפקודה. ראה לעניין זה: שלמה לוין ואשר גרוניס, "פשיטת רגל", מהדורה שלישית, בעמוד 173 ע"א 5503/92 עדה קריצמן ואח' נ' הכונ"ר, פד"י מט (1) עמוד 749 בעמוד 756 ע"א 6021/06 דגנית פיג'ון נ' הכונ"ר, תק'- על 2009 (3) 1913 (2009) שאלת תום ליבו של החייב נבחנת בשתי תקופות שונות, האחת לפני הגשת הבקשה, בעת יצירת החובות, והשנייה, לאחר הגשתה, לרבות לאחר מתן צו הכינוס. 3. להליכי פשיטת הרגל שתי תכליות עיקריות, האחת, כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך הזולה, המהירה והיעילה והשווה ביותר, והשנייה לאפשר לחייב שאיתרע מזלו ואינו מסוגל לשלם את חובותיו לפתוח דף חדש בחייו על ידי קבלת הפטר מן החובות. 4. בעקבות תיקון מס' 3 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם - 1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל") משנת תשנ"ו, מודגשת, יותר מבעבר, התכלית השנייה של ההליך העוסקת בחייב. לאור הפסיקה המרובה בנושא ובעקבות תיקוני החקיקה בפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם - 1980, נדרשים אנו להדגיש יותר מבעבר התכלית השנייה. זאת משום שקיים אינטרס ציבורי מהותי בקיום הליכי פשיטת הרגל לצורך שיקומו של החייב המתאים לכך. נכון הוא כי החברה בכללותה יוצאת נשכרת מתוצאות הליכי פשיטת רגל מוצלחים בסיומם, אדם שהיווה נטל על החברה, משתקם, לומד התנהלות כלכלית נכונה וראויה ופועל למיצוי כושר השתכרותו וסילוק חובותיו, תחת עינו הפקוחה של בית המשפט ושל הכונ"ר. יש לציין עם זאת כי האמור לעיל רלוונטי, מאידך, רק לגבי חייבים אשר הוכיחו כי הם מתאימים להליך וראויים להגנתו, כאשר עסקינן בחייב בעניינו נסיבות המצדיקות הצורך בניהול הליך יקר זה של פשיטת רגל. 5. בחינת תום לבו של החייב תערך תמיד על פי נסיבותיו הספציפיות של החייב כאשר חלוף זמן רב בין התנהגות חסרת תום לב של חייב לרבות מועד הווצרות חובותיו ומועד הליכי פש"ר יכול לרפא פגמים בהתנהלות החייב ובחוסר תום לב ביצירת חובות. ראה לעניין זה: ע"א 3224/07 בן דוד נ' הכונ"ר, פסק דין מיום 3.5.09. ברם, כאשר מדובר בחייב אשר בחלוף זמן לא עשה דבר לשקם חייו ונמנע במודע מהשתלבות במעגל העבודה ללא סיבה, אין מקום להניח כי הליך זה יהיה יעיל עבורו. 6. קיימים יחסי גומלין בין מידת חוסר תום הלב המיוחסת לחייב בכלל ולחייב דנן לבין נכונותו של בית המשפט ובכלל בית משפט זה בפרט, במקרים מסויימים, להכריז בכל זאת על החייב שנפלו פגמים בהתנהגותו, פושט רגל ולזכותו בהגנת הפקודה. ככל שחוסר תום ליבו של החייב נמצא במדרג נמוך, וחלף זמן רב מהתנהלותו הפגומה ועד ניהול ההליך במהלכו מתגלה כי מדובר בחייב שיכול ונכון להשתקם, נטייתו של בית המשפט, בנסיבות המתאימות, לבוא לקראת החייב, תגבר ולהיפך. ראה לעניין זה: ע"א 3224/07 אברהם בן דוד נ' הכונ"ר, פסק דין מיום 3.5.09. ומולו ראה גם: ע"א 7113/06 ג'נח נ' הכונ"ר, פסק דין מיום 30.4.04. במקרה דנן אומנם מדובר בחייב המקיים חובותיו בהליך בכל הקשור לתשלומים והגשת דוחות ואולם הוא נמנע ללא סיבה מהשתלבות במעגל העבודה. ו. המקרה הספציפי 1. לאחר שעיינתי בכל החומר הרלוונטי, אני בדעה, כי יש ממש בטיעוני בעלי התפקיד. לאור טיעוניהם והתנגדותם כי יש לדחות הבקשה, לבטל צו הכינוס ולבטל ההגבלות שהוטלו על החייב מכוח צו הכינוס. 2. לטעמי לא הוכחו בפני נסיבות מיוחדות המצדיקות הכנסת החייב להליך. 3. כאמור לחייב חובות בדין קדימה ומרבית חובותיו נוצרו תוך ביצוע עבירות. החייב אינו משתלב במעגל העבודה ואינו עושה מאמץ כלשהו להסדיר חובותיו בדין קדימה או להקטינם. אין כל הגיון בניהול הליך זה בעניינו של החייב, אשר לאור אורח חייו לא יכול להניב בעניינו תוצאה כלשהי ובסופו לא יופטר החייב מכל חובותיו. ז. סיכום לאור כל האמור לעיל, אי הוכחת תום לב ביצירת החובות וכן האמור לעיל בפסק הדין, אני מורה על דחיית הבקשה. בהתאמה, אני מבטלת את צו הכינוס שניתן בעניינו של החייב, מבטלת את המגבלות שנקבעו במסגרתו, לרבות ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ אשר יבוטל בתוך 90 יום ממועד מתן פסק הדין כדי לאפשר הערכות מתאימה. בנוסף אני מתירה לנושים לפעול בכל דרך חוקית לגביית חובותיהם מהחייב. הוצאות ההליך ישולמו מהכספים שהצטברו בקופת הכינוס, ויתרת הכספים תועבר לתיקי ההוצאה לפועל, לחלוקה בין הנושים. פסק דין זה ניתן על ידי כרשמת. צו כינוסצוויםכינוס נכסים