1. החייב, יליד 1971, נשוי ואב לשמונה ילדים, כולם קטינים, כולל תאומים בני פחות משלוש, הגיש בקשה למתן צו כינוס נכסיו ולהכרזתו פושט רגל. ביום 16.3.2011 נתן בית המשפט צו כינוס לנכסי החייב בגין חובות מוצהרים בסך 1,947,559 ל - 36 נושים. על החייב הושת צו תשלומים חודשי על סך 500 ש"ח החל מיום 1.5.2011. 2. החייב טען בבקשה כי הסתבכותו הכלכלית נבעה מקריסת חברה שהייתה בבעלותו בשם מודד חשמל 2008 (להלן: " החברה"). נטען כי בין השנים 2000-2007 היה החייב מובטל בשל פציעתו בתאונת עבודה. בגין פציעה זו הוכר החייב כנכה על ידי ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי והוכרו לו 34% נכות לצמיתות. בשנת 2008 קיבל החייב פיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונת העבודה ומיד לאחר מכן הקים את החברה שעסקה בביצוע עבודות חשמל כקבלן משנה. 3. החייב טען כי בסופו של יום קרסה החברה משום שלא קיבלה התמורה המגיעה לה בגין עבודות שביצעה, באתרי בניה שונים, מקבלנים ראשיים עמה חתמה חוזים. נטען כי רק בשל כך נוצרו לחברה ולחייב שערב לחובותיה חובות גדולים לספקים, לרבות ובמיוחד לנושה אמל הנדסת חשמל (להלן: "אמל"). ב. עמדת בעלי התפקיד 1. מלכתחילה התנגדו בעלי התפקיד להכריז על החייב פושט רגל. במועד הגשת דוח ראשון מטעם בעלי התפקיד הוברר כי החייב אינו מגיש דוחות חודשיים, לא המציא מסמכים נדרשים בחקירתו והודעות לנושים על ההליך. 2. עוד טען המנהל המיוחד כי החייב הבריח נכסים משום שבשנת 2010 המחה זכותו עם חוזה שנחתם בין החברה וחברת שרביב לקבלת סך של 18,000,000 ₪ בגין ביצוע עבודות על פי מכרז בו זכתה החברה לאחד מהנושים , חברת אמל. נטען כי המחאת הזכות גרמה לכך כי בפועל ביצע החייב בעצמו ובאמצעות החברה הנ"ל העבודה ובגינה התקבלה תמורה אצל הנושה, חברת אמל. זו בסופו של יום לא הגישה תביעת חוב בתיק זה. נטען כי מצב עניינים זה נמשך גם לאחר מתן צו הכינוס ועד חודש מרץ 2012. 3. בעלי התפקיד טענו עוד כי אשת החייב אינה יוצאת לעבודה ללא הסבר וכן כי החייב הסתיר מידע בדבר הליכים פלילים שנוהלו נגדו על ידי שלטונות מע"מ בגין אי הגשת דוחות ואי תשלום מע"מ. 4. בעלי התפקיד טענו עוד כי החייב יוצר חובות בעודו בהליך, והתא המשפחתי שלו מוציא הוצאות גבוהות מההכנסות. נטען שהחייב אינו משלם ארנונה ויוצר חובות לצורך רכישת מוצרים במכולת, הכל על פי הודאת החייב. 5. עוד לפני הדיון שהתקיים בעניינו של החייב ביום 29.10.2012 הגיש ב"כ החייב תגובה מטעמו בה נטען כי: I מסמכים, שטרם הומצאו לבקשת המנהל המיוחד, לא הומצאו בשל קוצר זמן, משום שהמנהל המיוחד קצב לחייב 7 ימים להמצאתם. החייב צירף חלק מהמסמכים לתגובתו. II החייב לא ביצע העדפת נושים אלא עוד בטרם כניסתו להליך פש"ר העביר החייב זכויתיו על פי חוזה עם חברה קבלנית בשם שרביב לנושה שלו (חברת אמל) תמורת התחייבותה להמשיך לבצע העבודה שהחייב אמור היה לבצע. נושה זה כרת בסופו של יום חוזה ישירות עם הקבלן הראשי (חברת שרביב). נטען כי פעולה זו הייתה הדרך היחידה שאפשרה לחברה של החייב לרכוש אספקה, לשלם לעובדים ולהמשיך לבצע העבודה עד שקרסה, ולאחר מכן נוצרה התקשרות ישירה עם הקבלן הראשי. III הומצאו הודעות לכל נושי החייב, אין פיגורים לקופת הכינוס ודוחות יוגשו בהקדם. 6. בישיבת יום 29.10.2012 אושר כי אכן החייב שילם פיגוריו לקופת הכינוס ונותר ספק רק בנוגע לפיגור אחד. הוברר כי אשת החייב אינה עובדת בשל הצורך לטפל בשמונת ילדי בני הזוג כששניים מהם, תאומים הם פחות מבני שלוש. בגמר הדיון ניתנה לחייב ארכה להגיש תגובה משלימה בצירוף דוחות דו חודשיים. 7. ביום 16.12.2012 הגיש ב"כ החייב תגובה נוספת לעמדות בעלי התפקיד בעניינו. לתגובה צורפו כל הדוחות הדו חודשיים עד חודש 10.2012 בצירוף אסמכתאות וכן הצהרה כי נפרעו כל חובות החייב לקופת הכינוס ונשלחו הודעות לנושים. 8. החייב טען שחובותיו נגרמו בשל קריסה כלכלית של עסקו וטען עוד שהוא הגדיל היקף משרתו על פי יכולתו וכי הכנסות התא המשפחתי עומדות על סך של כ - 9,000 ₪ לחודש. 9. בתגובה המפורטת שב החייב והסביר כי המחאת הזכות שניתנה לנושה לא הייתה הברחת נכסים אלא דרך להתמודד עם חובות החברה ומציאת פיתרון שיאפשר המשך עבודת החברה עבור הקבלן שרביב. נטען כי דווקא הנושה הפר הסכמים וגם לאחר המחאת החוב שניתנה לו והגיש לפרעון שיקים ושטרי חוב בניגוד להסכמות קודמות איתו. 10. החייב טען בתגובתו כי אכן הוגשו כנגדו הליכים פלילים על ידי שלטונות מע"מ בגין אי הגשת דוחות וחובות בגין אי ביצוע תשלומים במועד. מאידך טען החייב כי לאחר שהסיר מחדליו, ובהתחשב בנסיבות חייו הקשות הוטל עליו עונש מינימלי של קנס בסך 2,000 ₪ ומאסר על תנאי. 11. החייב הודה כי בשל מצבו נאלץ לצורך רכישת מוצרי מזון בסופר לבני משפחתו לדחות תשלומים, לקנות בהקפה ואולם זאת כדי לפרנס ילדיו. נטען שהחייב הסדיר חובותיו בגין שימוש במים וארנונה וכי פעל להסרת עיקולים שהוטלו על קצבאות המגיעות לו מן המוסד לביטוח לאומי כדי להגדיל הכנסות התא המשפחתי. 12. רק המנהל המיוחד הגיש עמדה מסכמת בתיק זה בה חזר על התנגדותו למתן הכרזה בתיק זה למרות שהמנהל המיוחד שוכנע כי: I החייב כן מסר הודעות לנושים על ההליך. II החייב הסיר מחדליו בהליך בנוגע להגשת דוחות. למנהל המיוחד לא היה מידע כי לחייב פיגורים בתשלום לקופת הכינוס. III החייב כן הגיש מסמכים שנדרש להגיש ודוחות עסקיים ועיון בהם אישר טענות החייב לעניין אופן הווצרות החובות והעובדה כי מצב החברה התדרדר משום שלקוחות לא שילמו לחברה התמורה המגיעה בגין עבודות שביצעה. IV המחאת הזכות שבוצעה על ידי החייב אכן נעשתה לפני תחילת הליך זה. לטענת המנהל המיוחד העובדה שהחייב המשיך בהסדר על בסיס ההמחאה עד חודש מרץ 2012 מלמדת על העדפת נושים. 13. התנגדות המנהל המיוחד למתן הכרזה בתיק זה נובעת אפוא מן הסיבות כדלקמן: I ספק לפיו החייב ביצע העדפת נושים. II טענה כי החייב אינו ממצה פוטנציאל השתכרות. III טענה כי בתחילת ההליך לא הגיש החייב דוחות. IV אשת החייב לא יצאה לעבודה. 14. ב"כ הכונ"ר הצטרף בהודעתו מיום 15.7.2013 לעמדת המנהל המיוחד ודווח כי החייב לא הגיש דוחות לשנת 2013. בהתאמה ניתנה החלטתי ביום 6.8.2013 המורה לחייב להגיש דוחות ואלו הוגשו ביום 28.8.2013. 15. מעיון בדוחות לשנת 2013 עולה כי פרט לדוח לחודשים יולי- אוגוסט 2013 בו דווח על הוצאה חריגה של 9,000 ₪ להכנסת הילדים לבית הספר קיימת הכנסה עודפת לתא המשפחתי של למעלה מ - 2,000 ₪. זאת גם למרות שהתא המשפחתי מוציא הוצאות חריגות לצורך תיקונים בבית המשפחה (החלפת דלת כניסה, תיקוני פיצוץ צנרת וכו') כן לצורך מתן דמי כיס ותרופות כאשר לא מוגשת כל אסמכתא על רכישת תרופות. 16. מעיון בדוחות עולה כי ההכנסה החודשית של התא המשפחתי הינה כ - 9,200 ₪ וכי החייב משלם ארנונה. לא מצאתי תימוכין בדוחות כי התא המשפחתי יוצר חובות. ג. המסקנה 1. לאחר ששקלתי כל החומר הרלוונטי ולא בלי היסוס אני סבורה כי בנסיבות המקרה דנן יש להעדיף גרסת החייב ויש מקום להעניק לו הגנת ההליך. לטעמי לא נסתרה טענת החייב בדבר אופן הווצרות החובות והטענה כי מדובר בכשלון עסקי. מנגד יש מקום להתחשב בנסיבותיו של החייב, מצבו המשפחתי, נכותו והעובדה כי למרות כל אלו הגדיל החייב הכנסתו ויש אפשרות בהתאמה להשית עליו תשלום חודשי גבוה יותר. לטעמי מדובר בחייב שיכול להפיק תועלת מההליך אשר יאפשר כינוס נכסי החייב וגביה באמצעות הגדלת תשלום חודשי. שוכנעתי כי המחאת הזכות של החייב הייתה פעולה לצורך לצורך ניסיון לצאת מחובותיו ולאפשר לחברה בבעלותו לפעול ולא הייתה כאן העדפת נושים מכוונת. שוכנעתי גם כי המנעות אשת החייב מלצאת לעובדה בהתחשב בגודל התא המשפחתי ובצרכיו סבירה. 2. קיימים ספקות בליבי באשר להתאמת החייב להליך לאור המנעותו החוזרות מהגשת דוחות ואולם לטעמי בהתחשב בעובדה שעסקינן בחייב שהסיר מחדליו, פעל להגדלת הכנסותיו ולהסרת חובות שיצר בהליך יש מקום לסברה כי חייב זה יוכל להעזר בהליך ויש להעדיף בעניינו התכלית השנייה של ההליך. 3. בוודאי נכון הדבר משמובהר לאור דוחות שהגיש החייב כי ניתן להגדיל התשלום החודשי וניתן יהיה תמיד לבטל ההליך היה והחייב לא יבצע הנדרש ממנו בהליך. 4. לאמור לעיל מצטרפת העובדה כי החייב המציא כל הנדרש ממנו וכי לא נסתרה גרסתו באשר לאופן הווצרות החובות. ד. דיון I דיון משפטי 1. סעיף 18 ה' לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התש"ם - 1980 (להלן: "הפקודה") קובע: "בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשו לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה: (1) להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42; (2) לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו;..." 2. השאלה העיקרית העומדת בפני בית המשפט בדונו בבקשת החייב להכריזו פושט רגל, היא האם נהג החייב בתום לב בעת יצירת חובותיו, עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם. בהעדר תום לב, אין החייב זכאי לחסות בצל המטריה של הפקודה. ראה לעניין זה: שלמה לוין ואשר גרוניס, "פשיטת רגל", מהדורה שלישית, בעמוד 173 5503/92 עדה קריצמן ואח' נ' הכונ"ר, פד"י מט(1) עמוד 479 בעמוד 576 6021/06 דגנית פיג'ון נ' הכונ"ר, תק' - על 2009 (3) 1913 (2009) 3. שאלת תום ליבו של החייב נבחנת אפוא בשתי תקופות שונות, האחת לפני הגשת הבקשה, בעת יצירת החובות, והשנייה, לאחר הגשתה, לרבות לאחר מתן צו הכינוס. לעיתים גם אם יתקשה בית המשפט לקבוע שחובות חייב נוצרו בתום לב הרי התנהלות מופתית של החייב בהליך הכינוס תקל על בית המשפט לקבוע כי יש ליתן הכרזה בעניינו של החייב, בשל הצורך לאפשר לו פתיחת דף חדש. ולהיפך, לעיתים גם אם יצר חייב חובות בתום לב אך לא התנהג כמצופה מחייב בהליך, לא תעתר בקשתו. 4. להליכי פשיטת הרגל שתי תכליות עיקריות, האחת, כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך הזולה, המהירה והיעילה, והשווה ביותר, והשנייה לאפשר לחייב שאיתרע מזלו ואינו מסוגל לשלם את חובותיו לפתוח דף חדש בחייו על ידי קבלת הפטר מן החובות. ראה לעניין זה: ע"א 6416/06 בנבנישתי נ' הכונ"ר, פ"ד נז (4), 197, 205-206 5. בעת הזו מצווים אנו להעדיף במקרים המתאימים התכלית השנייה של הליכי פשיטת הרגל המאפשרת לחייב המתאים להליך להנות מהגנותיו ולפתח דף חדש בחייו בכך גם יוצאת החברה בכללותה נשכרת. ואולם עניין זה נכון רק לחייבים המתאימים להליך ומוכיחים בהתנהלותם כי שהם רוצים ויכולים לפתוח דף חדש בחייהם במסגרתו שוב לא יסתבכו בחובות וידעו להתנהל כראוי. ראה לעניין זה: שלמה לוין ואשר גרוניס, "פשיטת רגל", מהדורה שלישית עמוד 173 ואילך. 6. הנטל להוכיח כי לא הסתבך בחובותיו בחוסר תום לב מוטל על החייב. בית המשפט בודק האם סיכן החייב את כספי הנושים בחוסר איכפתיות, במעשי מרמה, במצגי שווא; האם הסתיר נכסיו מנושיו או הבריחם, האם נגועה התנהגותו באי חוקיות והאם חובותיו הינה תוצאה ישירה של אי החוקיות. עוד בוחן בית המשפט כיצד פעל החייב כדי למנוע התדרדרותו הכלכלית, אם בכלל. ראה לעניין זה: פש"ר (חי) 513/03 קרן עמית ואח' נ' הכונ"ר, תק' - מח 2004 (3) 2871 פש"ר (חי) 71/03 עלי דקה נ' הכונ"ר, דינים -מחוזי לד (1) 281 פש"ר (חי) 17/03 זילברמן נ' הכונ"ר, תק - מח 2005(2) 7839 II המקרה הספציפי 1. במקרה דנן אני סבורה כאמור לעיל כי יש להעדיף בעניינו של החייב התכלית השנייה של ההליך. כפי שתואר לעיל בעלי התפקיד מודים בתגובותיהם הנוספות כי החייב הסיר מחדליו וכי הוא עומד כעת במטלותיו בהליך. כמו כן הסברי החייב בנוגע להמחאת החוב שנעשתה על ידו עובר לתחילת הליך הפש"ר ומתוך רצון למנוע קריסת חברתו , לדאוג לעובדיו ולהמשיך לבצע התחייבותיו כלפי קבלן ראשי התקבלו על ידי בעלי התפקיד ולא נסתרו. עוד לא נסתרה הטענה כי החייב יצר חובותיו בתום לב. 2. לטעמי בחינת כל הנסיבות בתיק זה מלמדת כי עסקינן בחייב אשר יכול להתאים להליך ומוכיח בהתנהלותו גם עובר לתחילת ההליך וגם בהליך כי יש ביכולתו לממש פוטנציאל השתכרותו לפתוח דף חדש בחייו, להשתקם ולהעזר בהליך זה כדי לצאת לדרך חדשה מבלי להוות שוב נטל על החברה. 3. טענות בדבר אי מיצוי פוטנציאל ההשתכרות של התא המשפחתי יכולות לבוא לכלל ביטוי בהגדלת התשלום החודשי. יש לזכור כי עסקינן בחייב בעל משפחה מרובת ילדים ובנסיבות העניין אני סבורה כי החלטת אשרת החייב שלא לצאת לעבודה אינה סבירה בנסיבות העניין. 4. עוד בדקתי דוחות שכן הגיש החייב לשנת 2013 המסכמת הוצאותיו והכנסותיו והתרשמתי כי אכן ניתן לצמצם בהוצאות התא המשפחתי ואולם אין בדיווחים כדי ללמד שעסקינן בחייב אשר אינו מפנים חובותיו בהליך, מוציא הוצאות מופרזות או שראוי בעניינו לקבוע למרות ההסכמה שיצר חובות בתום לב כי בהתנהלותו הוא מלמד שאינו מתאים להליך. 5. מכל הנסיבות שתוארו לעיל מעמדת ב"כ החייב ומאחר והחייב תיקן מחדליו והותיר עליי רושם כי מדובר בחייב חרוץ בעל נסיבות חיים לא פשוטות ובעל משפחה גדולה אשר עדיין מוצא היכולת לעמוד במטלות ההליך אני סבורה שיש מקום לקבל הבקשה ולהכריז על החייב פושט רגל. יש מקום מאידך להגדיל התשלום החודשי לאחר שבחנתי הדוחות בעניין הוצאות והכנסות ולהעמידו על סך של 1,500 ₪ החל מחודש נובמבר 2013 ועל סך של 2,000 ₪ החל מחודש מרץ 2014 אלא אם תנתן החלטה אחרת. 6. בהתאמה ולאור כל האמור לעיל ומנימוקי הבקשה, אני מקבלת את הבקשה ומכריזה כי החייב פושט רגל. כל ההגבלות שהוטלו על החייב יעמדו בעינן, והחייב ישלם 1,500 ₪ לקופת הפש"ר מדי חודש בחודשו החל מחודש נובמבר 2013. החל מחודש מרץ 2014 ישלם החייב סך של 2,000 ₪. עד חודש נובמבר 2013 יוותר התשלום שישלם החייב כפי שנקבע בעניינו. עו"ד נדב שפירא ישמש כנאמן בהליך, כנגד חתימה על התחייבות עצמית על סך 50,000 ₪, להבטחת מילוי תפקידו. לאור תוצאות ההליך ישולמו הוצאות ההליך ושכר הכונס מכספים שהצטברו בקופת הכינוס עד מועד מתן פסק דין זה. שכר טרחת בעלי התפקיד ישולמו בהתאם לתקנות. הוצאות בסך 500 ₪ ישולמו בנוסף. פסק דין זה ניתן על ידי כרשמת בית המשפט המחוזי בחיפה.פשיטת רגל