תביעה ייצוגית, זיהום מים חמור שארע כתוצאה מהזרמת אלפי ליטרים של סולר למערכת המים של השכונות הצפוניות בעיר צפת (שכונות כנען). הנתבעת 2 ביקשה לצרף הנתבעות הנוספות. הצדדים: התובע הוא תושב צפת המתגורר בשכונת כנען בעיר. הנתבעת 1- כימוטל בע"מ, היא חברה מוגבלת במניות שהתאגדה בישראל ועוסקת בהובלה יבשתית של כימיקלים ומוצרי נפט, לרבות סולר. הנתבעת 2- חברת סביוני כנען ייזום והשקעות בע"מ, היא הבעלים של המתחם עליו בנוי מרכז הקליטה בעיר צפת (להלן: "המתחם או מרכז הקליטה בהתאמה"). הנתבעת 3- תאגיד המים פלג הגליל, מופקדת על התשתיות הציבוריות של המים והביוב ואחראית על אספקת מים לתושבי העיר צפת. ההליכים: ביום 16.12.10 הגיש התובע כנגד הנתבעת 2 בקשה לאשר כייצוגית תובענה שעניינה, זיהום מים חמור ביותר שנגרם ביום 13.12.10 כתוצאה מהזרמת אלפי ליטרים של סולר למערכת המים של השכונות הצפוניות בעיר צפת (שכונות כנען). ביום 10.2.11 הגישה הנתבעת 2 בקשה להוספת ארבעה נתבעים נוספים לבקשה לאישור תובענה ייצוגית, והם: 1. חברת סביוני כנען מרכז קליטה צפת בע"מ. 2. חברת סביוני כנען ייזום והשקעות בע"מ. 3. עיריית צפת. 4. תאגיד המים פלג הגליל- החברה האזורית למים וביוב בע"מ. 3. בהחלטתי מיום 17.3.11 קיבלתי באופן חלקי את הבקשה להוספת נתבעים והוריתי על צירופן של חברת סביוני כנען מרכז קליטה צפת בע"מ וחברת סביוני כנען ייזום והשקעות בע"מ, כמשיבים לבקשת האישור (הנתבעת 2). במסגרת ההחלטה קבעתי כי אין מקום לצרף את עיריית צפת ואת תאגיד המים פלג הגליל, מן הטעם שאחריותם הנטענת לנזק נובעת מכך שלא הפעילו את סמכות הפיקוח המסורה להן, ולא בשל מעשים או מחדלים ישירים שנעשו. 4. ביום 8.8.11 הוגשה בקשה מוסכמת מטעם הנתבעות 1 ו- 2, למחיקת הנתבעת "סביוני כנען מרכז קליטה צפת בע"מ" מבקשת האישור, ובהחלטתי מיום 9.8.11 הוריתי על מחיקתה. 5. ביום 28.2.12 ארע אירוע נוסף של חדירת סולר למערכת המים של מרכז הקליטה סביוני כנען בצפת (להלן: "האירוע השני"). בניגוד לאירוע מושא בקשת האישור, הרי שבאירוע השני, הסולר לא חדר למערכת המים של תושבי העיר צפת, אלא נותר במתחם מרכז הקליטה. 6. ביום 17.5.12 הגישה הנתבעת 1 בקשה נוספת לצרף כנתבעים את עיריית צפת ואת תאגיד המים פלג הגליל. הנתבעת 1 טענה בבקשה הנוספת כי לאחר אירוע חדירת הסולר מושא התובענה, התקינה פלג הגליל שלושה מכשירי "מונעי זרימה חוזרת" (להלן: "מז"ח") במתחם של מרכז הקליטה סביוני כנען. מז"חים אלה נועדו להגן על הציבור מפני זיהום מי השתייה, לכן לא חדר הסולר למערכת המים של תושבי העיר צפת, באירוע השני. לפיכך, טענה הנתבעת 1 כי פלג הגליל התרשלה בכך שלא התקינה מז"ח בטרם האירוע הראשון של חדירת הסולר. באשר לצירוף העירייה, נטען כי עיריית צפת במעשיה ובמחדליה הישירים גרמה להיווצרות הנזק מושא התובענה, בכך שאפשרה את התנהלותו של מרכז הקליטה למרות מחדלי הבטיחות החמורים הקיימים בו. 7. בישיבת יום 7.6.12 הוריתי, לאחר שמיעת עמדת הצדדים, על צירופה של פלג הגליל - הנתבעת 3, לבקשת האישור. 8. ביום 30.07.12 הגישה פלג הגליל בקשה לסלק על הסף את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית כנגדה. בקשה זו נדחתה בהחלטתי מיום 14.10.12. 9. ביום 21.11.12 הוריתי על מחיקת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית אשר הועברה לבית משפט זה מבית המשפט השלום בעפולה (ת"צ 24985-12-10), מן הטעם שהבקשה שבפניי קודמת בזמן. 10. ביום 4.12.12 הודיעו הצדדים על הסכמתם לפנות להליך גישור, ועשו כן בפועל. 11. הליך גישור שנוהל בין הצדדים לא צלח. לאור הערות בית המשפט ביקשו הנתבעות להמליץ בפני מרשיהם להסכים למתווה שהוצע על ידי בית המשפט לפיו הבקשה תאושר והצדדים יטענו לעניין הנזק (ראה פרוטוקול ישיבת יום 8.5.13). 12. ביום 19.6.13 אושרה הבקשה לאישור התובענה כייצוגית. בהסכמת הצדדים, תוקן כתב התביעה באופן כזה שתקופת הנזק תוארך משלושה ימים לשבעה ימים, מבלי שיוגדל סכום הנזק. בהתאם להסכמות אלה, הגישו הנתבעים כתבי הגנה. 13. בישיבת יום 2.10.13 הוסכם על ידי כל עורכי הדין כי שאלת הנזק ואופן הפיצוי, לא כולל חלוקת האחריות שבין הנתבעים, תוכרע על ידי בית המשפט, על בסיס הגשת עיקרי טיעון והשלמת טיעונים בעל פה. הצדדים הגישו סיכום טיעוניהם והתובע אף הגיש סיכומי תשובה. ביום 9.12.13 הוסיפו הצדדים וטענו גם בעל פה (ראה פרוטוקול ישיבת אותו היום). העובדות הצריכות לעניין: ביום 13.12.10 הובילה הנתבעת 1, מיכלית עמוסת סולר, למרכז הקליטה בשכונת כנען בצפת. במקום להזרים את הסולר למערכת הסולר של מרכז הקליטה, הוזרמו אלפי ליטרים של סולר לתוך מערכת המים של תושבי העיר צפת. בכך זוהמה באופן חמור ומיידי מערכת המים של התובע וחברי הקבוצה, הנמנים על תושבי השכונות הצפוניות של העיר צפת (להלן: "אירוע זיהום המים"). בשל אירוע זיהום המים הופסקה ביום 13.12.10, אספקת המים למבקש ולחברי הקבוצה, ואלו נותרו ללא מים לשתיה, לרחצה, לבישול, לכביסה וכיו"ב. אספקת המים חודשה ביום 14.12.10, לצורכי בדיקות איכות בלבד אך עדיין נאסר על המבקש וחברי הקבוצה לעשות כל שימוש במים, למעט הדחת אסלות בחדרי השירותים. ביום 16.12.10, אישר משרד הבריאות כי ניתן לעשות שימוש במים לכל צורך, למעט בישול ושתייה. ביום 19.12.10 הותר שימוש במים לכל צורך שהוא. לסיכום, האירוע כולו ארך שישה ימים, מתוכם נאסר שימוש כללי במים למשך יום אחד. שימוש במים לצרכי רחצה נאסר למשך 3 ימים. שימוש במים לבישול ושתייה הותר רק לאחר שישה ימים. אין חולק כי באותם ימים חולקו לתושבים בקבוקי מים מינרלים בנקודות חלוקה שהיו פרוסות ברחבי השכונה, כן היו נקודות חלוקת מים נוספות בכמויות גדולות יותר. אין חולק כי הנתבעות כולן עשו כמיטב יכולתן כדי למזער את הנזק ולהקל על מצוקת התושבים. כך למשל נפרסו תחנות לחלוקת מים; נפתחו מקומות לרחצה חופשית לתושבים- מקוואות ומרכזי ספורט; הוקם מטה חירום; הוקם מערך הסברה לתושבים; מערכת המים באזור נוקזה, נשטפה וחוטאה. דיון והכרעה השאלות הצריכות הכרעה הן כדלקמן: א. אופן הפיצוי- האם לקבוע פיצוי שיכלול תרומה לכל תושבי השכונה כגון, הקמת פארק משחקים בשיתוף עם העירייה לרווחת כל תושבי השכונה או שמא לקבוע פיצוי אישי לכל אחד מתושבי השכונה, בנפרד, אשר מונים 3,947 נפש (כהצהרת הנתבעת 3 אשר מספקת מים לתושבים), או לקבוע פיצוי לפי בתי אב אשר מונים 1,125 במספר. ב. סכום הפיצוי- קביעת סכום הפיצוי בגין רכישת מים בימי האירוע על דרך האומדנא, וכן הפיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה לתושבים. להלן אדון בשאלות אלה כסדרן. 1. המסגרת הנורמטיבית לדיון בשאלת אופן הפיצוי הראוי לפסוק בתובענה זו מצויה בסעיף 20 לחוק תובענות ייצוגיות, אשר זו לשונו: "20. (א) הכריע בית המשפט בתובענה הייצוגית, כולה או חלקה, לטובת הקבוצה שבשמה נוהלה התובענה הייצוגית, כולה או חלקה, רשאי הוא במסגרת החלטתו על מתן פיצוי כספי או סעד אחר לחברי הקבוצה להורות, בין השאר, הוראה כמפורט להלן, לפי הענין, ובלבד שלא יהיה בכך כדי להכביד במידה העולה על הנדרש על חברי הקבוצה או על בעלי הדין: (1) על תשלום פיצוי כספי או על מתן סעד אחר, בשיעור ובאופן שיקבע, לכל אחד מחברי הקבוצה שהוכחה זכאותו לפיצוי או לסעד כאמור; (2) על כך שכל חבר קבוצה יוכיח את זכאותו לפיצוי כספי או לסעד אחר; (3) על תשלום פיצוי כספי בסכום כולל ועל אופן חישוב חלקו של כל חבר קבוצה, ובלבד שסכום הפיצוי הכולל ניתן לחישוב מדויק על יסוד הראיות שבפני בית המשפט; הורה בית המשפט על תשלום פיצוי כספי בסכום כולל כאמור, רשאי הוא להורות בדבר חלוקה בין חברי הקבוצה, באופן יחסי לנזקיהם, של יתרת הסכום שתיוותר אם חבר קבוצה, אחד או יותר, לא דרש את חלקו, לא הוכיח את זכאותו לפיצוי או לסעד, לא אותר או שלא ניתן לחלק לו את חלקו מסיבה אחרת, ובלבד שחבר קבוצה לא יקבל פיצוי כספי או סעד אחר מעבר למלוא הפיצוי או הסעד המגיע לו; נותרה יתרת סכום לאחר החלוקה לחברי הקבוצה כאמור, יורה בית המשפט על העברתה לאוצר המדינה. ... (ג) מצא בית המשפט כי פיצוי כספי לחברי הקבוצה, כולם או חלקם, אינו מעשי בנסיבות הענין, בין משום שלא ניתן לזהותם ולבצע את התשלום בעלות סבירה ובין מסיבה אחרת, רשאי הוא להורות על מתן כל סעד אחר לטובת הקבוצה, כולה או חלקה, או לטובת הציבור, כפי שימצא לנכון בנסיבות הענין". (ההדגשות שלי-נ"מ). בענייננו, הנזק נגרם לכל אחד ואחד מחברי הקבוצה. ברור כי כל אחד מחברי הקבוצה חש באי נוחות ובעוגמת נפש מסוימת כתוצאה מהעדר היכולת לעשות שימוש במים כפי שפירטתי בהרחבה בפרק העובדתי. לפיכך, פיצוי כדוגמת הקמת פארק משחקים בשכונה, אין בו כדי לפצות את כלל הנפגעים בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם, ובוודאי שאינו משרת את כלל הנפגעים, כלל תושבי השכונה, על השונות שביניהם. בת"צ (מרכז) 44751-03-10 יוני בן סימון נ' הוט-מערכות תקשורת בע"מ 8.7.12) דחתה כב' השופטת מיכל נד"ב בקשה לאישור הסדר פשרה שהושג במסגרת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית, בו הוסכם כי חלף פיצוי פרטני יוענק, במסגרת הסדר הפשרה, פיצוי כספי בצורת הטבות ותרומה לציבור, בהתאם לסעיף 20(ג) בחוק. בהחלטה ציינה כב' השופטת נד"ב כך: "המשיבה לא נתנה הסבר מספק לעניין הקושי שבאיתור פרטני של חברי הקבוצה ועל פניו נראה כי הדבר צריך להיות אפשרי במחשבי המשיבה. ברי כי איתור חברי הקבוצה ככלל כרוך בהשקעת כסף וכוח אדם. עם זאת, מהותו של החוק היא לפצות את מי שנגרם לו נזק כזה שאינו מצדיק בהכרח הגשת תביעה אישית. הסעד החלופי מיועד למקרים בהם אין כל אפשרות להתחקות אחר חברי הקבוצה ולא למקרים בהם איתור חברי הקבוצה כרוך בעלות. ובהמשך; "ניתן היה לצפות למצוא בהסדר השבה חלקית לפחות של הפרשי הצמדה וריבית; יש קושי לראות בתרומה לקהילה, שחברות ממנפות לטובתן, כפיצוי מספק לקבוצה. (ההדגשות שלי-נ"מ). בענייננו זהות חברי הקוצה ידועה ומשום כך אין קושי במתן פיצוי פרטני לכל אחד ואחד מחברי הקבוצה. מכאן המסקנה כי סעיף 20(ג) לעיל, אינו מתקיים בענייננו. לאור האמור לעיל, סבורה אני כי במקרה דנן נכון וראוי לקבוע פיצוי פרטני לכל בית אב, אשר שיעורו ייקבע להלן. ב. סכום הפיצוי: לאחר ששקלתי את כל הנטען בהרחבה על ידי הצדדים אשר הפנו לפסיקה רבה, באתי למסקנה כי ראוי במקרה זה לפסוק פיצוי לפי בתי אב על דרך האומדנא. הפיצוי כולל הן את עוגמת הנפש שנגרמה לתושבים והן את הנזק הממוני בגין רכישת בקבוקי המים. בבית המשפט העליון בע"א 10085/08 תנובה מרכז שיתופי נ' עזבון המנוח ראבי ז"ל (מיום 4.12.11) בסעיף 54 לפסק הדין נאמר: "54. הנזק הלא ממוני אשר אותו נתבקש בית המשפט קמא לפסוק בתובענה ייצוגית דנן נמנה עם סוג הנזקים אשר מעצם טיבם וטיבעם אינם ניתנים לחישוב מדוייק והוא נתון תמיד, גם בתביעה אינדיבידואלית, להערכת בית המשפט דרך האומדנא ...". כן נביא דברים שנאמרו על ידי בית המשפט המחוזי באותה תובענה ("פרשת תנובה") ת.א (ת"א) 1372/95 עזבון המנוח ראבי ז"ל נ' תנובה מרכז שיתופי (מיום 7.1.08), בסעיף 126 לפסק הדין: "אינני מקבל את טענת תנובה כי יש להעריך ולחשב את הנזק באופן אינדיבידואלי, לגבי כל אחד מיחידי הקבוצה וכי אין להכיר בנזק אחיד לכל חברי הקבוצה המבוסס על סקר צרכנים. טענות מסוג זה, נועדו לעקר את הליך התובענה הייצוגית שכן ברור לחלוטין שלא ניתן את נתוניו האישיים של כל תובע ותובע בתובענה ייצוגית מן הסוג הנדון ...". עוד יפים הדברים שנאמרו שם (ע"י בית המשפט המחוזי בפרשת תנובה) בסעיף 127: "... כאשר עסקינן בתביעה ייצוגית המוגשת על ידי מאות אלפי חברים בקבוצה התובעת, ברור שאין מנוס מקביעת פיצוי אחיד וממוצע בגין ראש נזק זה, בלא הוכחת נזק באופן אינדיבידואלית...". זה המקרה בענייננו. אנו דנים בשאלת קביעת פיצוי בגין עוגמת נפש וחוסר נוחות שנגרמה לחברי הקבוצה שאינם הומגניים לא מבחינת גיל ולא מבחינת צרכים. הדרך הנכונה והיעילה והצריכה לעניין קביעת גובה הפיצוי צריך שתעשה על דרך האומדנא, על פי בתי אב בלבד. הטעם לכך הוא, כי עיקר הנטל ועיקר עוגמת נפש נגרמה בעיקר למבוגרים שבין חברי הקבוצה אשר אחראים על בתי אב הכולל, על דרך הכלל, תינוקות, נערים וילדים רכים, שסיפוק צרכיהם מוטל על שיכמי הבוגרים. לא נעלם מעיניי, כי יכול שבתוך חברי הקבוצה היו קשישים או מבוגרים ובעלי מוגבלויות שונות, אשר יכול וסביר שסבלם היה רב יותר מאשר אחרים. אלא שאין בידינו לבחון ולאמוד את הנזק והסבל הפרטניים שנגרמו לכל אחד מחברי הקבוצה. על כן, באתי לכלל מסקנה שיש לקבוע פיצוי לפי בתי אב על דרך האומדנא. לבית המשפט מסור שיקול הדעת לקביעת פיצוי על דרך האומדנא (ראה פרשת תנובה לעיל). ג. השאלה הנוספת היא, מהם מספר בתי האב שיש למנות לצורך תשלום הפיצוי. בענייננו, ברור כי לא כל התושבים הנמנים עם חברי הקבוצה, שהו לאורך כל האירוע, ובכלל, בביתם. לפיכך ובנסיבות אלה ראיתי מקום להפחית מסך בתי האב 10% לצורך קביעת גובה הפיצוי. ד. בבואי לשקול את גובה הפיצוי שעל הנתבעות לשלם לכל בית אב, אני מתחשבת בכך שהנתבעות עשו כל שביכולתן להקל על הנפגעים בסבלם. עוד אני מתחשבת בכך שתקופה קצרה מאוד (יום אחד) לא ניתן היה להשתמש בכלים הסניטריים ושלושה ימים לא ניתן היה להתרחץ, ובמשך האירוע כולו לא ניתן היה להשתמש במי השתיה לשתיה או לבישול (7 ימים). עוד ראיתי להתחשב בכך שחולקו מים בנקודות חלוקה ברחבי השכונה, וכן סופקו מקומות חלופיים לרחצה. ה. מכל המקובץ, באתי למסקנה כי הנתבעות תשלמנה לכל בית אב (1,125 בתי אב פחות 10%, ובסה"כ 1013 בתי אב) סך של 500 ₪ לכל בית אב, ובסכום כולל של 506,500 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. ביצוע התשלום ייעשה באמצעות באי כח הנתבעות אשר ידווחו לבית המשפט על ביצוע התשלום לכל בית אב. ו. בשאלה מהו הגמול המתאים לתובע ושכר טרחת באי כוחו נאמר, כי בעניין זה נקבעו קריטריונים בסעיפים 22 ו- 23 לחוק תובענות ייצוגיות, אשר יובאו להלן. זו לשון סעיף 22 לחוק: "22. (א) הכריע בית המשפט בתובענה הייצוגית, כולה או חלקה, לטובת הקבוצה, כולה או חלקה, לרבות בדרך של אישור הסדר פשרה, יורה על תשלום גמול לתובע המייצג, בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף קטן (ב), אלא אם כן מצא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שהדבר אינו מוצדק בנסיבות הענין. (ב) בקביעת שיעור הגמול יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה: (1) הטרחה שטרח התובע המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, בפרט אם הסעד המבוקש בתובענה הוא סעד הצהרתי; (2) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה; (3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית. (ג) בית המשפט רשאי, במקרים מיוחדים ומטעמים מיוחדים שיירשמו - (1) לפסוק גמול למבקש או לתובע המייצג אף אם לא אושרה התובענה הייצוגית או שלא ניתנה הכרעה בתובענה הייצוגית לטובת הקבוצה, לפי הענין, בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף קטן (ב); (2) לפסוק גמול לארגון שהשתתף בדיונים בתובענה הייצוגית לפי הוראות סעיף 15, אם מצא שהדבר מוצדק לאור הטרחה שטרח והתרומה שתרם בהשתתפותו בדיונים כאמור". סעיף 23 לחוק קובע כדלקמן: "23. (א) בית המשפט יקבע את שכר הטרחה של בא הכוח המייצג בעד הטיפול בתובענה הייצוגית, לרבות בבקשה לאישור; בא הכוח המייצג לא יקבל שכר טרחה בסכום העולה על הסכום שקבע בית המשפט כאמור. (ב) בקביעת שיעור שכר הטרחה של בא כוח מייצג לפי סעיף קטן (א), יתחשב בית המשפט, בין השאר בשיקולים אלה: (1) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה; (2) מורכבות ההליך, הטרחה שטרח בא הכוח המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, וכן ההוצאות שהוציא לשם כך; (3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית; (4) האופן שבו ניהל בא הכוח המייצג את ההליך; (5) הפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית. (ג) בית המשפט רשאי לקבוע לבא כוח מייצג שכר טרחה חלקי על חשבון שכר הטרחה הכולל, אף בטרם הסתיים הליך הבירור של התובענה הייצוגית, אם מצא שהדבר מוצדק בנסיבות הענין, וככל הניתן, בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף קטן (ב)". בפרשת תנובה הנ"ל נקבע בסעיף 63: "שאלה מרכזית שעליה יש ליתן את הדעת בקביעת שיעור הגמול, שכר הטרחה, היא השאלה האם על מנת לזכות בסעד היה צורך בהגשת התובענה הייצוגית (עניין לויט, פסקה 14), והמקרה שבפנינו, הוא אכן מקרה מובהק אשר לגביו ניתן לאמר כי הסעד שנפסק לא היה ניתן אלמלא התובענה הייצוגית. בכל הנוגע לשכר הטרחה שיש לפסוק לבאי כוחם של התובעים הייצוגיים, עמד בית המשפט על היקף העבודה שעצום שהושקע על ידם, על התועלת הרבה שהביאה לתובענה, על חשיבותה לקבוצה ולציבור ועל מורכבות הסוגיות העולות בחוק". כך אעשה גם אני, בבואני לפסוק את סכום שכר הטרחה והגמול לתובע. אציין, כי ניהול התובענה העלה סוגיות רבות אשר הוכרעו לטובת הקבוצה. אין ספק כי באי כח התובע נדרשו להשקיע מאמץ רב ועבודה מרובה במהלך ההליך כולו. לכן ראיתי לפסוק לבאי כח התובע שכר טרחה בסך 100,000 ₪, ולתובע גמול בסך 25,000 ₪. בהתאם להסכמת הצדדים (ראה פרוטוקול הדיון מיום 2.10.13), לא אכריע בשלב זה בשאלת חלוקת האחריות בין הצדדים. ראוי לציין כי בין הנתבעות 1 ו- 2, כך על פי הודעתן, הושגה הסכמה בשאלת חלוקת האחריות ביניהן. לפיכך, הנתבעות תודענה לבית המשפט בתוך 30 יום האם הושגה הסכמה כללית בשאלת חלוקת האחריות ביניהן. סולרתביעה ייצוגיתזיהום מיםמים