תביעה ייצוגית: הנחות מועדון You ביחס לתדלוק בסולר בתחנות דור-אלון

מהו הבסיס שממנו הייתה המשיבה צריכה לתת את הנחות מועדון You ביחס לתדלוק בסולר בתחנות דור-אלון ממועד הקמתו של מועדון You ועד לחודש אפריל 2010. לשיטת המבקש, ההנחה הייתה צריכה להינתן ממחיר הסולר לתדלוק בשירות מלא בתחנה בה בוצע התדלוק (להלן: "מחיר התחנה"), ואילו לשיטת המשיבה היא ניתנה, והייתה צריכה להינתן, ממחירון דור-אלון לבנזין ולסולר בשירות מלא (להלן: "מחירון דור-אלון"). למחלוקת זו, כפי שיובהר להלן, משמעות כספית נכבדה מאד, שכן במהלך השנים נוצר פער הולך וגדל בין מחירי התחנות למחירון דור-אלון - פער העומד מאחורי ההגדלה המתמשכת, שהוצגה לעיל, בהנחה שניתנה לחברי מועדון You ביחס למחירי הסולר. 5. הסיבה למחלוקת בין הצדדים היא ניסוח, שאף המשיבה מודה כי הוא "פחות מוצלח", של הוראת תקנון מועדון You ביחס להנחה שתינתן בתחנות דור-אלון בתקופה שממועד הקמתו ועד לתיקונו של התקנון באפריל 2010. הנוסח המקורי של הוראת התקנון הרלוואנטית (סעיף 6.5.4 לתקנון מועדון You), העומד בלב המחלוקת בתיק שלפני (להלן: "הוראת התקנון המקורית"), היה כדלהלן: "לחברי You תינתן הנחה קבועה של [X] אג' לליטר בנזין (אוקטן 95, 96, 98) והנחה של [Y] ש"ח לליטר סולר בכל תחנות הדלק דור ואלון. ההנחה תינתן ממחיר הבנזין והסולר בשירות מלא, בנוסף לצבירת You. מובהר כי לא יהיו כפל הנחות. הנהלת You רשאית לשנות את גובה ההנחות ו/או לבטל אותן בכל עת". הנוסח המתוקן של הוראה זו בתקנון מועדון You, אשר נהג מאפריל 2010 ואילך (להלן: "הוראת התקנון המתוקנת"), היה, לעומת זאת: "לחברי You תינתן הנחה קבועה של [X] אג' לליטר בנזין (אוקטן 95, 96, 98) והנחה של [Y] ש"ח לליטר סולר בכל תחנות הדלק דור-אלון כהגדרתן בסעיף 4.1.2 לתקנון. ההנחה תינתן ממחיר מחירון דור-אלון לבנזין וסולר בשירות מלא, וזאת הן בתדלוק בשירות עצמי והן בתדלוק בשירות מלא. מובהר כי לא יהיו כפל הנחות. הנהלת You רשאית לשנות את גובה ההנחות ו/או לבטל אותן בכל עת". ההבדל המהותי בין הנוסחים הוא שהוראת התקנון המתוקנת מבהירה כי ההנחה בתדלוק בתחנות דור-אלון "תינתן ממחיר מחירון דור-אלון לבנזין וסולר בשירות מלא" (ההדגשה הוספה), בעוד שבהוראת התקנון המקורית נאמר כי הנחה זו "תינתן ממחיר הבנזין והסולר בשירות מלא" (ההדגשה הוספה). לאור זאת טוען המבקש כי עד לשינוי נוסח ההוראה, דהיינו עד אפריל 2010, צריכה הייתה המשיבה להעניק את הנחות התדלוק ממחיר התחנה, ולא ממחיר מחירון דור-אלון. מאחר שאין חולק כי לא כך נהגה המשיבה ביחס לתדלוק בסולר, הרי שלשיטתו יש בכך הפרה של ההסכם שבין המשיבה לבין חברי מועדון You, ולפיכך זכאי כל חבר מועדון שתידלק בסולר במסגרת המועדון לקבל השבה של הסכומים העודפים ששילם. 6. הפער בין שתי הגישות הוא רב משמעות. נקל להמחישו באמצעות התדלוק היחידי שביצע המבקש בתחנת דור-אלון לאחר שחידש את חברותו במועדון You בשנת 2009 (ויובהר, המבקש ואישתו היו חברים במועדון You עוד משנת 2006). תדלוק זה, שנעשה על מנת לבחון האם אכן הנחת הסולר הניתנת במסגרת מועדון You מצדיקה מעבר לתדלוק בתחנות דור-אלון (כפי שסבר המבקש) או שמא מוטב להם להיוותר בתחנה הרגילה בה נהגו לתדלק, שאינה תחנת דור-אלון (כפי שטענה אשתו), בוצע ביום 10.7.2009 בתחנת אלון ברמת רחל. המחיר בתחנה באותו מועד לתדלוק בסולר בשירות מלא עמד על 7.23 ש"ח. המבקש תדלק 63.917 ליטר, וללקוח מזדמן אמור היה התדלוק לעלות 462.12 ש"ח. לשיטת המבקש, כחבר מועדון You היה זכאי באותה עת להנחה של 3.8 ש"ח לליטר סולר ממחיר התחנה, כך שהמחיר לליטר סולר שהיה עליו לשלם עמד 3.43 ש"ח, וסך הכל היה עליו לשלם לשיטתו 219.24 ש"ח (קרי 47.44% מהמחיר ללקוח מזדמן). בפועל חושבה ההנחה שקיבל המבקש על פי שיטת המשיבה, כלומר ממחיר המחירון של דור-אלון לסולר באותו יום, שעמד על 10.23 ש"ח לליטר, נוכו 3.8 ש"ח, כך שהמחיר ששילם לליטר סולר היה 6.43 ש"ח (80 אגורות פחות ממחיר התחנה), והסכום הכולל בו חויב עמד על 410.99 ש"ח (קרי 88.94% מהמחיר ללקוח מזדמן). הפער בין הגישות משמעו איפוא 3 ש"ח לליטר סולר, ובחישוב כולל לתדלוק האמור הפרש של 191.75 ₪ (ובאחוזים: הנחה של 52.56% לשיטת המבקש, לעומת הנחה של 11.06% שניתנה בפועל). 7. להשלמת התמונה ראוי לציין גם את העובדות הבאות: א. המבקש ואישתו היו חברים במועדון You כבר משנת 2006, ואולם עובדה זו לא נמסרה במסגרת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, אלא התבררה רק מהתגובה שהוגשה לבקשה על ידי המשיבה. ב. בערכה הנשלחת לבית כל לקוח המצטרף למועדון You (ואשר נשלחה למבקש ככל הנראה הן בשנת 2006, הן בשנת 2009), וכן בפרסומים הנשלחים לחברי מועדון You אחת לחודש, ואשר בהם נמסרים עדכונים בדבר גובה ההנחות, נאמר במפורש, לאורך כל התקופה, כי הנחות בתדלוק בתחנות דור-אלון הן "ממחיר מחירון דור-אלון". ג. גובה ההטבה הניתנת לחברי מועדון You מפורט על גבי הקבלה המוצאת ללקוח בכל תדלוק ותדלוק (והיא מחושבת, כמובן, בהתאם לשיטת המשיבה, דהיינו על בסיס מחירון דור-אלון, ולא על בסיס מחיר התחנה). למיטב הבנתי, לא יתכן מצב בו חבר מועדון You משלם בעבור תדלוק יותר מהמחיר הנגבה מלקוח מזדמן. ד. המבקש הודה בחקירתו כי היה מודע לכך שאם ההנחה הניתנת על תדלוק בדור-אלון היא ממחיר התחנה הרי שהיא הנחה גבוהה מאד וחריגה, ובלשונו "חשבתי שזכיתי בג'ק פוט" (פרוטוקול 8.11.2012, עמוד 19 שורה 23) , ובהמשך "כאשר התחלתי להיות מובטל ולקחתי את גורלי ביד והלכתי לדור-אלון שלא ידעתי מה המחיר בה, וראיתי את המחיר, ואמרתי וואו ג'ק פוט". זאת ועוד, אשתו של המבקש לא האמינה כי ההנחה אכן כל כך גדולה כסברת המבקש וסירבה להיענות להפצרותיו להאריך את נסיעותיה במספר דקות כדי לתדלק בתחנת דור-אלון הקרובה למקום מגוריהם (שם, עמוד 23 שורות 4 -6). ה. לאחר ביצוע התדלוק ביום 10.7.2009, משהתברר למבקש כי הצדק עם אשתו, וההנחה איננה בסכום כה גבוה כפי שסבר, הוא פנה ביום 23.7.2009 בתלונה למועצה הישראלית לצרכנות. בתלונתו מציין המבקש כי לפי תקנון מועדון You "ההנחה היא ממחיר הבנזין והסולר בשירות מלא על פי מחירון דור-אלון", ומלין על כך שמחיר זה "לא מופיע בשום מקום בתחנה". על כך ענתה המשיבה כי ניתן לקבל מידע זה מנציגי השירות של מועדון You (ואף הפנתה למספר חינמי בו ניתן ליצור עימם קשר). יצויין עוד כי לאחר קבלת תשובה זו בחן המבקש אפשרות זו (בשיחה שהוקלטה, תומללה והוגשה כראיה מטעמו), וקיבל מידע נכון על גובה מחירון דור-אלון (לטענתו, לאחר שנאלץ להמתין כשתי דקות). יצוין עוד כי לדברי ב"כ דור-אלון, מאז ינואר 2010, ובלא קשר לתובענה שלפני, החלה דור-אלון להוסיף בהדרגה במשאבות הדלק חלון בו מופיע מחיר מחירון דור-אלון (ראו פסקה 14 לסיכומי המשיבה). ו. המצהיר מטעם המשיבה, מר עודד בלום, המשמש כמנכ"ל דור-אלון ניהול מתחמים קמעונאיים בע"מ, הדגיש בעדותו כי מתן הנחות בסכומים האמורים מתוך מחירי התחנות של דור-אלון אינה מתקבל על הדעת מבחינה כלכלית, ופירושו מכירה מתחת למחירי עלות. כך, למשל, ביולי 2009 המס על דלק (בלו) בצירוף מחירי בז"ן בתוספת מע"מ עמד על כ- 4.5 ש"ח. מכאן שמכירה לפי שיטת המבקש היתה כרוכה בהפסד של מעל לשקל חדש לכל ליטר סולר, וזאת בהשוואה לעלות הסולר והמיסוי בלבד (ראו פרוטוקול 8.11.2012, עמוד 24 שורות 4 - 10). 8. עילת התביעה המרכזית עליה מבוססת התובענה היא הפרת חוזה, דהיינו הטענה כי לפי פרשנותם הנכונה של תנאי ההתקשרות, זכאים היו חברי מועדון You להנחה שנגזרת ממחיר התחנה (ולא ממחיר מחירון דור-אלון). כטענה משנית הועלתה, בלשון רפה, גם טענה של הטעיה, לפיה אם תתקבל עמדת המשיבה, הרי שלחברי מועדון You לא הייתה כל אפשרות לדעת שההנחה ניתנת להם ממחיר מחירון עלום, ולא מהמחיר המוצג בתחנת הדלק. דיון והכרעה 9. בסופו של יום, אף אם נניח כטענת המבקש כי הוראת התקנון המקורית היא ההוראה המחייבת עד לתיקונה, וכי מבחינת פרשנותה המילולית היא מצדיקה את עמדתו ביחס לבסיס ממנו יש לתת את ההנחה (ובשתי הסוגיות הללו אני נוטה לקבל את עמדתו של המבקש), הרי שעדיין דינה של תובענה זו להידחות. מבחינת דיני הפרשנות, ותחת שתי ההנחות האמורות, המקרה שלפני מעורר את הסוגיה הבאה: ספק מנסח בצורה "בלתי מוצלחת", מחמת רשלנות, את מסמכי ההתקשרות שלו, באופן שמבטיח לכאורה ללקוח הטבה בלתי סבירה. ללקוח עצמו ברור כי מדובר ככל הנראה בטעות (ולמצער, ברור לו שקיים ספק כבד אם הספק התכוון לתת הטבה כה משמעותית). למרות זאת, דורש הלקוח מבית המשפט כי יאכוף על הספק את מתן ההטבה ככתבה וכלשונה, וזאת באופן רטרואקטיבי למספר שנים אחורה. האם זכאי הלקוח לסעד זה? תשובתי על כך היא בשלילה. 10. כידוע, פרשנותם של חוזים צריכה להתבצע באופן שיגשים את תכליתם. תכלית זו נקבעת, כשמדובר בחוזים אחידים צרכניים, תוך מתן משקל מיוחד לאינטרסים של הצרכן. עמד על כך הנשיא אהרון ברק בפסק דינו המנחה בעניין רע"א 1185/97 יורשי ומנהלי עזבון המנוחה הינדה מילגרום ז"ל נ' מרכז משען, פ"ד נב(4) 145, 159 (1998) בציינו כי: "חזקה היא כי תכליתו של החוזה האחיד הינה כזו שהתוצאה שתושג תהא נגד האינטרס של בעל השליטה על הטקסט (הספק) ולמען האינטרסים של הצד הנשלט (הלקוח). חזקה זו תחול רק אם לא עלה בידי הפרשן לגבש תכלית ברורה של החוזה". 11. ואולם, במה דברים אמורים? בהגשמת אותם אינטרסים לגיטימיים של הצרכן, המשקפים את הציפיות שצרכן בר דעת, דהיינו צרכן שאינו סובל מחולשה שכלית, והצובר את המסקנות שניסיון החיים נותן לאדם רגיל, יכול היה לגבש בהינתן ההסכם האחיד המוצע על ידי הספק ומכלול נסיבות ההתקשרות. ומכלל ההן נלמד גם הלאו, לאמור אין מקום לפרש חוזה באופן שיגשים אינטרס בלתי לגיטימי של לקוח, המבקש לזכות בהטבה שכל בר-בי-רב, והלקוח הספציפי בכלל זה, מבין כי הספק לא מתכוון, ולא יכול, להעניק אותה. 12. ויובהר, לקוח איננו נדרש לשים עצמו בנעליו של הספק, ולנסות לשער מהם השיקולים המסחריים העומדים מאחורי הצעתו. רחוק מכך. לקוח רשאי להניח, כי כוונת הספק היא למשמעות הרגילה המתקבלת למקרא לשון החוזה, ואין הוא נדרש לשאול עצמו האם פרשנות זו הגיונית מבחינה מסחרית. כפי שציינתי בהחלטה שניתנה זה לא מכבר, ושבה אושרה בקשה להכרה בתובענה כייצוגית: "הלקוח אינו נדרש לרדת לעומק תכליותיו העסקיות של הספק, אלא יכול להניח כי העסקה היא זו שמוצגת לו כפשוטה, ובכלל זה כי אין בה הגבלות נסתרות (בין אם הן בעלות הגיון מסחרי מבחינת העוסק ובין אם לאו). יפה לעניין זה תשובתו של Lindley L.J., בפסק הדין הנודע בעניין Carlill v. Carbolic Smoke Ball Co. (1893) 1 Q.B. 256 (C.A.) לטענת הספק כי פרשנות הלקוח אינה הגיונית מבחינת האינטרס המסחרי של הספק, מאחר שהיא חושפת אותו לאחריות בלתי מוגבלת:"if they have been so unwary as to expose themselves to a great many actions, so much the worse for them"" (ת"צ 26140-09-11 ברק נ' סלקום ישראל בע"מ (ניתן ב- 4 בנובמבר 2013) ואולם, כאשר הלקוח יודע, ולמצער עוצם עיניו בכדי שלא לדעת, כי המשמעות הרגילה של ההבטחה שקיבל היא בלתי סבירה בעליל, וכי לא לכך כיוון הספק, לא ניתן לומר כי האינטרס שלו להסתמך על אותה הבטחה הוא אינטרס לגיטימי וראוי להגנה. 13. גישה השוללת מלקוח אפשרות להסתמך על פרשנות מילולית באותם מצבים בהם ברור, או צריך להיות ברור, ללקוח כי לא לכך התכוון הספק, ניתן לבסס על כל אחת מארבע הקונסטרוקציות המשפטיות הבאות: ראשית, כעניין של איתור תכלית החוזה, יש לבחור בתכלית אליה התכוון הספק, ושהייתה ידועה גם ללקוח (השוו לדיונו של פרופ' אהרון ברק במצב בו כוונה סובייקטיבית של צד אחד ידועה לצד האחר. אהרון ברק, פרשנות תכליתית במשפט (תשס"ג) 386; אהרון ברק, פרשנות במשפט - פרשנות החוזה (תשס"א) 421 - 425 (להלן: "ברק, פרשנות החוזה"); כן השוו רע"א 5438/95 דוד רוזנווסר בע"מ נ' Lloyds underwriters through Willis Faber Ltd., פ"ד נא(5) 855, 866 - 867 (1998)); שנית, כלל פרשני ותיק, גורס כי אין לתת לחוזה פרשנות אבסורדית (ראו ע"א 46/74 מורדוב נ' שכטמן, פ"ד כט(1) 477, 482 (1974): "יש לפרש את המילים שבחוזה באופן שימנע תוצאה אבסורדית או המטילה על צד לחוזה התחייבות, שבלתי-סביר יהיה להניח שהוא לקח על עצמו"; ע"א 627/84 נודל נ' עיזבון פינטו ז"ל, פ"ד מ(4) 477, 481 - 483 (1986); ע"א 6701/00 קאלש מרדכי חברה לבנין בע"מ נ' אבנר, פ"ד נו(5) 799, 814 (2002)). ניתן לטעון כי פרשנות הסכם, שלשני הצדדים לחוזה ברור שאין בה כל הגיון מבחינת אחד מהם (ואפילו הוא נסח ההסכם) היא פרשנות אבסורדית (והשוו ברק, פרשנות החוזה, עמודים 243 - 244, 546 - 547, 626 - 628); שלישית, עקרון תום הלב מחייב שצד למשא ומתן לא ינסה להיבנות מטעויות ידועות של הצד האחר. ביטוי לכך ניתן על ידי המחוקק בהוראת סעיף 14(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 הקובע כי "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה" (וראו דברי השופט תאודור אור בדנ"א 2568/97 כנען נ' ממשלת ארצות-הברית, פ"ד נז(2) 632, 665 (2003): "במסגרת סעיף 14(א) נדונים מקרים שדבק בהם פגם בהתנהגותו של הצד האחר לחוזה"); רביעית, אף אם תאמר כי לשון החוזה ברורה, הרי שמדובר במצב המהווה "טעות סופר", וניתן להפעיל את הוראת סעיף 16 לחוק החוזים (חלק כללי), דהיינו לתקן את נוסח החוזה לפי אומד דעת הצדדים (השוו ע"א 424/89 פרקש נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, פ"ד מד (4) 31 (1990). באותו מקרה צירפה חברה קבלנית בטעות להסכם נספח מיוחד שהבטיח לרוכשת הנחות מפליגות אם תעמוד במדוייק בהסדר התשלומים החוזי. בית המשפט קבע כי צירוף הנספח הוא בגדר "טעות סופר", ולפיכך יש להתעלם ממנו) 14. לאור האמור לעיל ראוי להכיר בקיומו של חריג, המאפשר שלא לאכוף את פרשנותו המילולית הפשוטה של חוזה אחיד הפועלת לטובת הלקוח, בהתקיים שלושה תנאים מצטברים: א. התניה מנוסחת בצורה "בלתי מוצלחת", במובן זה שעל פי ניסוחה היא מעניקה ללקוח הטבה בלתי סבירה מבחינה עסקית, אשר אין להניח כי הספק התכוון להעניק אותה ללקוח. ב. הספק ניסח את התניה בצורה "בלתי מוצלחת" מחמת רשלנות, ולא מתוך כוונה להטעות את ציבור הלקוחות (לחשיבות שראוי לייחס לשאלה אם אי בהירות פרשני נוצר באופן מכוון או רשלני ראו עופר גרוסקופף, "סיווג מסרים המוחלפים במהלך המשא ומתן" עיוני משפט כב (1999) 745, 776 - 779). ג. ללקוח בר דעת ברור כי מדובר ככל הנראה בטעות מצד הספק, ולמצער, ברור לו שקיים ספק כבד אם הספק התכוון לתת לו הטבה כה משמעותית. ודוק, ככל שלא מתקיים אחד מהתנאים האמורים, דהיינו כשניתן להצביע על הגיון עסקי ממשי העומד מאחורי מתן ההטבה, או כשקיימות אינדיקציות לכך שהתניה נוסחה על ידי הספק בצורה מעורפלת באופן מכוון, או כשלקוח בר דעת יכול היה להניח באמת ובתמים כי הספק מתכוון לתת את ההטבה לפי פשוטו של מקרא, הרי שיחול הכלל, לפיו יש להעדיף את פרשנותו המילולית הפשוטה של חוזה אחיד הפועלת לטובת הלקוח. 15. ומהכלל ליישומו. להלן אבהיר מדוע השתכנעתי כי שלושת התנאים האמורים התקיימו לא רק במבקש, אלא בכל חבר בר דעת במועדון You. 16. תכליתו של התנאי הראשון היא לקבוע האם הספק התכוון לתת ללקוח את ההטבה ככתבה וכלשונה, או שמא נפלה שגגה מלפניו בניסוח ההסכם. קביעה זו נעשית באמצעות בחינת ההיגיון העסקי של הענקת ההטבה מנקודת מבטו של הספק. בענייננו, ברור וגלוי כי הוראת התקנון המקורית נוסחה בצורה "בלתי מוצלחת" מבחינת המשיבה, שכן היא מקנה הטבה בלתי סבירה מבחינה עסקית. ודוק, בנוסח שקבעה המשיבה בתקנון לא נאמר במפורש כי ההנחה תינתן ממחיר התחנה, ואולם בהעדר הפניה למחירון דור-אלון (או לכל מחירון אחר) נראה כי הפרשנות המילולית הפשוטה של הדברים היא שההנחה צריכה להינתן מהמחיר המוכר לצרכן, דהיינו מחיר התחנה. ואולם, פרשנות זו לא רק שאינה סבירה, אלא שהיא מביאה לתוצאה שאין עימה כל הגיון מסחרי, לפיו הלקוח נדרש לשלם בעבור סולר מחיר הנמוך משמעותית ממחירי עלות. ודוק, מכירת דלק בתחנת תידלוק לאורך זמן אינה יכולה להוות מבצע קידום מכירות למוצר אחר, שהרי זהו המוצר המרכזי שנמכר ללקוח בתחנת הדלק. על כן אין מקרה זה דומה למבצעי מכירות בהם נוהגות רשתות מזון להוזיל מאד מוצר מסוים (כדוגמת מבצעי "עוף ב- 99 אגורות לק"ג ועגבניות ב- 9 אגורות לק"ג"), וזאת על מנת למשוך לקוחות אליהן (מבצעים שאף הם מתקיימים לזמן מוגבל בלבד). מכירת דלק באופן מתמשך על ידי חברת דלק מתחת למחירי עלות פירושה התאבדות כלכלית, ואין צורך לומר שלא לכך התכוונה המשיבה. 17. עניינו של התנאי השני בסיבה שהביאה לניסוח ה"בלתי מוצלח" של ההסכם. בהקשר זה על בית המשפט לקבוע האם קיימות אינדיקציות לכך שניסוח זה הוא תוצאה של טעות בתום לב מצד הספק. בעניינו לא רק שהמשיבה לא התכוונה למכור דלק במחירים בלתי סבירים, אלא שמהחומר שהוצג לי עולה שהניסוח "הבלתי מוצלח" הוא תוצאה של שגגה, ולא כוונת מכוון להטעות. האינדיקציה המובהקת לכך היא שהניסוח "הבלתי מוצלח" מצוי בתקנון מועדון You, ולא בפרסומים שנשלחו לחברי מועדון You (כאמור, דווקא בפרסומים לחברי המועדון נעשתה הקפדה על כך שיובהר כי ההנחה היא "ממחיר מחירון דור-אלון"). חזקה על עוסק המעוניין להטעות את לקוחותיו שיכלול את הניסוח ה"בלתי מוצלח" דווקא בפרסומים הנשלחים לציבור הלקוחות, ולא במסמכים משפטיים שנגישות הלקוח אליהם פחותה. זאת ועוד, המשיבה כלל לא ניסתה להסתיר מלקוחותיה את גובה הנחת המועדון שהם מקבלים, אלא פירטה אותה בצורה ברורה בקבלה שנמסרה ללקוח בכל תדלוק. המסקנה המתבקשת היא שאי הבהירות שייצר הניסוח לא היה מכוון. 18. התנאי השלישי להפעלת החריג עוסק בלקוח, ובדרך בה הבין את המצב שנוצר. בהליך בו אנו מצויים, יש לבחון תנאי זה הן במשקפי המבקש (על מנת לברר האם עומדת לו עילה אישית) והן במשקפי חבר קבוצה בר דעת (על מנת לבחון האם יש אפשרות סבירה שהתובענה תוכרע לטובת הקבוצה אם יוחלף המבקש בתובע מייצג אחר). ככל שמדובר במבקש, הרי שהשתכנעתי כי לכל הפחות הוא היה מודע לכך שקיים ספק כבד אם כוונת המשיבה להעניק הטבה כה משמעותית, כפי שמשתמע לכאורה למקרא הוראת התקנון המקורית. לעניין זה אינדיקציות רבות: ראשית, המבקש, ממנו התרשמתי כאדם מחושב, היה מודע היטב לכך שחישוב ההנחה לפי מחיר התחנה מביא להנחה חריגה מאד ביחס למקובל בשוק הסולר, אותה תיאר כ"זכיה בג'ק פוט"; שנית, אשתו של המבקש הבהירה לו כי אין היא מאמינה שזהו גובה ההנחה, וממילא היה מודע לקושי שבדבר; שלישית, על פי הודעתו המבקש ערך "רכישת ניסיון" על מנת לוודא כי הוא אכן זכה ב"ג'ק פוט"; רביעית, כפי שעולה מתלונתו למועצה הישראלית לצרכנות, המבקש לא הביע בתחילה פליאה על כך שההנחה אינה ניתנת ממחיר תחנה, אלא רק טרוניה על חוסר האפשרות לדעת מהו מחיר המחירון של דור-אלון. עובדה זו מעידה כי המבקש לא הופתע כלל ועיקר מכך שההנחה איננה ממחיר התחנה. ככל שמדובר בחבר קבוצה בר דעת, הרי שאני מטיל ספק בכך שקיים אדם מן היישוב שהאמין בתום לב בזמן אמת שההנחה הניתנת לו במחירי הסולר במסגרת מועדון You היא ממחיר התחנה. לכך מספר טעמים: ראשית, העובדה שמדובר בהנחה הניתנת ממחיר המחירון של דור-אלון מצוינת באופן בולט הן בערכה הנשלחת למצטרפים החדשים, הן בפרסומים החודשיים של מועדון You. יש להניח שחברי המועדון מתעדכנים מהפרסומים הללו, ולא מעיון בתקנון המועדון; שנית, כמובהר לעיל, סכום ההנחה צוין בקבלה שניתנה ללקוח, ואין זה סביר שלקוח שהאמין כי הוא מקבל הנחה ממחיר תחנה לא שם לב עד מהרה לפער העצום בין ההנחה שניתנה בפועל, להנחה שהוא האמין שיקבל; שלישית, גובה ההנחה שהובטחה ללקוחות מועדון You ביחס לסולר היה אחוז משמעותי ממחיר התחנה כבר מעת הקמת המועדון (עת עמד על כשליש ממחיר התחנה), והוא הלך וגדל עם השנים (כיום ההנחה גבוהה ממחיר הסולר ברוב התחנות). לפיכך אם ההנחה ניתנת ממחיר התחנה משמעותה כבר משנת הקמת המועדון הוזלה של מאות שקלים בכל תדלוק, בהשוואה ללקוח מזדמן. ציפייה כי לחבר מועדון You, שהחברות בו בשנה הראשונה אינה כרוכה בתשלום, ושלאחר מכן משלם דמי חבר של עשרות שקלים חדשים לשנה, תינתן באופן קבוע הנחה בשיעור כזה, ובסכומים כאלו, בהשוואה למחיר באותה תחנה ובאותו מועד למי שאינו חבר במועדון You, חייבת לעורר אצל לקוח ספקנות; רביעית, גובה הנחות הסולר שניתנו במסגרת מועדון You הלך וגדל באופן משמעותי עם השנים (מ- 1.70 ש"ח לליטר סולר ב- 2006 ל- 3.8 ש"ח לליטר סולר ביולי 2009), וזאת באופן המשקף את הפער שהלך ונוצר בין מחיר מחירון דור-אלון לבין מחירי התחנות. הגדלה זו אינה מתיישבת עם תפיסה לפיה ההנחה ניתנת ממחירי התחנה, שכן הנחה זו צריכה הייתה להשתנות בשיעור מתון בהרבה אם היא נגזרת ממחיר השוק של סולר (כפי שאכן קרה ביחס להנחה על בנזין, שמחיר המחירון שלו מפוקח). המסקנה המתבקשת היא שלא רק שהמבקש היה מודע (ולמצער נוצר אצלו חשד כבד) כי ההנחה המובטחת לחברי מועדון You ביחס לסולר איננה מחושבת ממחיר התחנה, אלא שיש להניח כי מודעות או חשד דומים היו קיימים אצל כל חבר בר דעת במועדון You. מכאן שגם התנאי השלישי התקיים בענייננו. 19. סיכומו של דבר, גם אם נניח כי הוראת התקנון המקורית היא לבדה ההסכם המחייב בין הצדדים, ואף אם נניח כי פרשנותה המילולית של הוראת התקנון המקורית היא שההנחה ניתנת ממחיר התחנה, הרי שאין לפרש את החוזה באופן המטיל על ספק (המשיבה) שפעל בתום לב (גם אם ברשלנות) חובה להעניק הטבה חסר הגיון עסקי, שהוא לא התכוון להעניק, ושציבור הלקוחות (המיוצג על ידי המבקש) היה מודע, ולמצער עצם עיניו מלדעת, שהיא חורגת באופן ניכר מכוונתו של הספק. בכך די על מנת לדחות את העילה העיקרית שעמדה ביסוד הבקשה שלפני. 20. באשר לעילה המשנית לה טען המבקש, הטעייה ביחס לדרך הצגת הנחת הסולר שניתנת לחבר מועדון You, הרי שלמעט ניסוחה ה"בלתי מוצלח" של הוראת התקנון המקורית, ליקוי שתוקן מיוזמתה של המשיבה עוד לפני הגשת התביעה, והקושי הנטען לאתר את מחיר מחירון דור-אלון, שאף הוא בא על תיקונו בינתיים (שכן מחיר המחירון מופיע כיום על משאבות דור-אלון), לא ראיתי בסיס עובדתי לטענת המבקש. המשיבה ציינה בפרסומיה כי ההנחה היא ממחיר מחירון דור-אלון, ואף פירטה את גובה ההנחה על גבי הקבלה שנמסרת ללקוח בכל תדלוק. לאור זאת, ובשים לב לכך שטענת הטעיה היא מטבעה אינדיווידואלית, אינני סבור שיש מקום לאישור ניהול תובענה ייצוגית בעניין זה. סוף דבר 21. דינה של בקשת האישור שלפני להידחות, בהעדר עילת תביעה לא למבקש ואף לא לחברי הקבוצה הנטענת. 22. לא אוכל לסיים פסק דין זה מבלי להעיר הערה בדבר היחס בין תביעה זו לבין שלוש החלטות לאישור תובענות ייצוגיות שניתנו על ידי היום (ת"צ 53368-02-11 ניצנים עיצוב גנים בע"מ נ' בחרת סונול ישראל בע"מ; ת"צ 20119-08-11 סולמי-לביא, משרד עורכי דין נ' "דלק" חברת הדלק הישראלית; ת"צ 15731-10-11 נירם חומרי גלם וציוד דפוס בע"מ נ' פזומט מקבוצת פז בע"מ. להלן: "התובענות בעניין ההסדרים העסקיים"). התובענות בעניין ההסדרים העסקיים עוסקות בהסדרים שהנהיגו חברות הדלק הגדולות (הסדרי דלקן-סונול, דלקן-דלק ופזומט. הדיון בבקשת האישור שהוגשה בעניינה של חברת דור-אלון ביחס להסדר הספידומט, ת"צ 32204-08-12 סניוריטה בע"מ דור-אלון אנרגיה בישראל (1988) בע"מ, טרם הסתיים). לכאורה, המדובר בתובענות דומות, העוסקות בטענות של לקוחות להפרה של התחייבויות שניתנו להם מצד הספק ולהתנהלות העולה לכדי חוסר תום לב והטעיה. ואולם, עיון מעמיק מעט יותר יגלה כי התובענות שונות תכלית שינוי: בעוד שהתובענות בעניין ההסדרים העסקיים עוסקות במצב בו חברות הדלק ניצלו את חוסר תשומת ליבו של הצרכן, וגבו ממנו מחירים העולים משמעותית על מחיר התחנה (קרי המחיר ללקוח מזדמן), התובענה שלפני עוסקת במקרה הפוך, בו לקוח מבקש לנצל את חוסר תשומת ליבו של הספק בניסוח ההסכם, על מנת להשיג ממנו עסקה במחיר נמוך ממחירי עלות. בשני המקרים עניין לנו, איפוא, בצד המבקש להיות "נבל ברשות החוזה", כביטויו הקולע של השופט מנחם אלון ז"ל בע"א 148/77 רוט נ' ישופה (בניה) בע"מ, פ"ד לג(1) 617, 638 (1979). ואולם, בעוד שבתובענות בעניין ההסדרים העסקיים ה"נבל ברשות החוזה" הן חברות הדלק, בעניין שלפני הצד הפועל כ"נבל ברשות החוזה" הוא דווקא הלקוח. ההכרעה השונה בבקשות היא נגזרת של היפוך תפקידים זה. היא משקפת את התובנה כי דרישת תום הלב מחייבת לא רק את ציבור העוסקים, כי אם גם את ציבור הלקוחות. 23. המבקש יישא בהוצאות המשיבה במסגרת התדיינות זו בסכום כולל של 20 אלף ש"ח. סולרתחנת דלקתביעה ייצוגית