חוות הדעת התייחסה לשאלה האם ייתכן שמדובר בסילוף עצמי של החתימות, ושללה אפשרות זאת. נכתב, כי קשה מאוד לבצע סילוף מושלם, וככל שיש יותר כתב יד, כמו במקרה דנן, הסילוף נעשה קשה ומסובך. כאשר נעשה סילוף, יש בו אותות למאמץ, ולקונפליקט בין תכונות הכתב המודעות והלא מודעות ולניסיון לכתוב אחרת. במצב כזה, הכתיבה נראית פחות מיומנת מכתב ידו הטבעי של הכותב, יש חוסר שקף, חוסר עקביות ולעיתים רעד והיסוס בכתיבה. המומחית מצאה, כי החתימות שבמחלוקת הן שוטפות ומהירות, תכונות הכתיבה בהן עקביות וכי אין בהן הסימנים לכתב יד מסולף. בעקבות חוות הדעת המשלימה, ביקש עוה"ד קרמר לחקור את המומחית בחקירה נגדית, תחת האפשרות שניתנה לו להפנות שאלות הבהרה. בדיון מיום 12.6.13 נחקרה המומחית, ולאחר מכן, ביום 30.6.13 נשמעו סיכומי הצדדים, אחר שהוגשה תמצית טיעון בכתב. כעולה מטיעוני עו"ד קרמר בסיכומיו, אין הוא מתכחש להסכמות שהושגו, ומקובל עליו כי אם בית המשפט ישתכנע כי קביעתה של המומחית בחוות הדעת מבוססת, זכאי מוחמד ג'אבר, באמצעות בא כוחו עוה"ד חנא, לקבלת תביעתו, ודין התביעה שהוגשה בידיו של עוה"ד קרמר, להידחות. עם זאת נטען בסיכומים, כי העובדה שלא נשמעו ראיות נוספות חיצוניות, מלבד חוות דעת המומחית, וכי מוחמד ג'אבר לא נחקר, וכך גם הנוטריון שאימת את החתימות, יש בה כדי להקים ספק באשר למסקנת חוות הדעת ולאפשר הבאת ראיות נוספות מטעמו (לאחר שתושלם מסירה כדין של כתב התביעה בת"א 3097/09 לנתבעים 1-6, אחיו של מוחמד ג'אבר). דיון אין בידי לקבל את הטיעון, כי אי שמיעת עדותו של מוחמד ג'אבר, כמו גם של הנוטריון, מכרסמת בחוות דעתה של מומחית המז"פ. טיעון זה עומד בסתירה ישירה להסדר שעליו הוסכם בין הצדדים, באשר לאופן בירור השאלה אם התביעה שהוגשה באמצעות עוה"ד קרמר מבוססת על מסמכים מזויפים, אם לאו. הטיעון אף אינו עולה בקנה אחד עם דבריו של עוה"ד קרמר בסיכומיו, כי "אילו לא הייתה לי איזושהי טענה כנגד המומחית, בעקבות החקירה הנגדית, בכך היה נגמר העניין... מובן שאם בית המשפט ישתכנע שקביעתה של חוות הדעת מבוססת, אני מסכים שאין לי זכות להגיש ראיות נוספות" (פרו' מיום 30.6.13, ע' 40, שורות 15-20). כאמור, בהסכמת הצדדים נאמר, כי הם אינם "רואים צורך בהגשת ראיות, מלבד חוות דעת המומחה, אלא אם תוכנה של חוות דעת המומחה תצריך זאת, משום שמסקנתו לא תהיה חד משמעית". הסכמה זו סותרת מניה וביה, טענה על פיה היעדר הראיות נוספות מקים כשלעצמו ספק באשר לחוות דעת המומחית. הצדדים הסכימו, כי אין צורך והם מוותרים על שמיעת עדותו של מוחמד ג'אבר ועל עדותו של הנוטריון, כמו גם עדים אחרים, אם מסקנת חוות הדעת תהיה חד משמעית. בהתאמה, כפי שטען עוה"ד חנא, אילו מסקנת חוות הדעת הייתה חד משמעית, ועל פיה קיימת זהות תכונות חתימה בין החתימות שבמחלוקת לבין דוגמאות החתימות של מוחמד ג'אבר, לא היה מקום להבאת ראיות מטעמו, כי לא היה נוכח בארץ בעת ביצוע החתימות וכיו"ב. נוכח כך, אחר שחוות דעת המומחית הינה חד משמעית במסקנתה, ואם בית המשפט משתכנע, לאחר חקירה נגדית של המומחית ו/או הפניית שאלות הבהרה, כי אין לפקפק בנחרצות מסקנתה של המומחית, אזי יש להכריע על פי המצע הראייתי הקיים, והוא חוות דעת המומחית. כאמור, חוות דעתה של המומחית, כפי שהושלמה והוגשה לבית המשפט ביום 18.3.13, הייתה נחרצת מחוות הדעת הקודמת, ועל פיה לא נמצאה זהות בתכונות כתיבה בין "החתימות שבטיעון" לבין דוגמאות כתב יד וחתימה שהתקבלו לבדיקה. המומחית הייתה זהירה במסקנותיה. בחוות דעת קודמת, כאשר מצע החתימות שלפניה היה מצומצם יותר, הגיעה למסקנה בדבר "מספר אי התאמות" בתכונות כתיבה, ותו לא. לאחר שסופקה למומחית כמות גדולה של חתימות שבמחלוקת, אחר שעו"ד קרמר המציא לה מסמכים נוספים עליהם חתם מוחמד ג'אבר, לטענת מימון, בקשר עם העסקה שבמחלוקת, וכן מספר דוגמאות נוספות באקראי, מצאה היא כי יש מקום למסקנה נחרצת יותר בדבר אי הימצאות זהות בתכונות הכתיבה. בחקירתה הנגדית הסבירה המומחית כיצד אפשרו לה החתימות הנוספות להעלות את רמת השלילה מ"מספר אי התאמות" ל"אי הימצאות זהות בתכונות כתיבה". הובהר, כי עם קבלת החתימות הנוספות, נמצא כי התכונות המנוגדות לדוגמאות שבכתב יד, חוזרות על עצמן באופן קבוע וקונסיסטנטי בחתימות שבטיעון, דבר שאיפשר העלאת רמת שלילת אותנטיות החתימות שבמחלוקת (פרו' מיום 12.6.13, ע' 36, ש' 10-14). עוד ציינה המומחית בחקירתה הנגדית, כי כאשר מתקבלות דוגמאות כתב יד להשוואה, נעשית במז"פ בדיקה עצמאית לווידוא כי דוגמאות החתימה כולן נעשו בידי אדם אחד, כלומר, בכתב יד בעל תכונות זהות, וכי כך נעשה במקרה דנן (פרו' מיום 12.6.13, ע' 34, ש' 14-17). בצדק טוען אפוא עוה"ד חנא, כי חוות דעתה של המומחית מבוססת מאוד, אחר שהיו לפניה, למעשה, שלוש קבוצות חתימות - "חתימות שבטיעון", אותן חתימות שעוה"ד קרמר טוען שהן חתימות של מוחמד ג'אבר; חתימות בכתב ידו של מוחמד ג'אבר, כפי שנמסרו לפני קצין משטרה לצורך הכנת חוות הדעת; וחתימות אקראיות של מוחמד ג'אבר, כפי שהוצגו בידי עוה"ד חנא. החתימות שבשתי הקבוצות האחרונות הן "דוגמאות חתימה", אשר אל מולן עומתו "החתימות שבטיעון". המומחית ציינה, כי במסגרת הבדיקה נעשה וידוא כי "דוגמאות החתימה" נעשו כולן בידי אדם אחד, וכי כך נעשה גם במקרה דנן (פרו', ע' 34, ש' 14 ואילך). בדיקה כפולה זו מחזקת עד מאוד את עוצמתה של מסקנת חוות הדעת ומספקת מענה משכנע לחשש שמעלה עוה"ד קרמר, כי שעה שמסר מוחמד ג'אבר דוגמת חתימה לפני החוקר, ניסה לשנות את צורת חתימתו, כדי לייצר הבדל מלאכותי בין "דוגמאות החתימה" לבין "החתימות שבטיעון". אין לקבל את הטענה כי מסקנת המומחית, אשר על פיה "החתימות שבטיעון" נראות כחתימות שוטפות שלא במגמה לחקות חתימה של אדם אחר, חותרת נגד המסקנה כי "החתימות שבטיעון" אינן אותנטיות. אכן, המומחית גרסה כי כאשר אדם מנסה לחקות חתימה של אדם אחר ולהסתיר את תכונות הכתב האותנטיות שלו, ניתן למצוא לכך סימנים בחתימות עצמן. אולם, כך הוא רק כאשר אדם מנסה לייצר תכונות כתב זהות לתכונות של אדם אחר. לא כך הוא כאשר מי שאיננו החותם, חותם חתימה שוטפת ורושם את שמו של האדם האחר, בכתב ידו שלו, בלא ניסיון להעתיק או לחקות חתימה של אחר. "זיוף" איננו דווקא ניסיון להעתיק ולחקות חתימה של אחר, אלא גם חתימה שוטפת בשמו של אחר, ללא ניסיון לייצר מצג גרפי דומה לחתימה האותנטית (ראו את דברי המומחית בפרו', ע' 37, ש' 13). לפיכך, אין בהיעדר סימני הסתרת תכונות כתיבה בחתימות שבטיעון, כדי לגרוע מן המסקנה כי אין מדובר בחתימות אותנטיות של מוחמד ג'אבר. אף בעובדה שטרם הוגש כתב אישום כנגד הקשורים ברכישת הקרקע, אין כדי ללמד שהמשטרה עצמה לא שוכנעה מחוות הדעת כי מדובר בזיוף. ראשית, חודשים אחדים חלפו ממועד חוות הדעת הנחרצת, שהושלמה אך ביום 17.3.13. שנית, אין די בחוות הדעת כשלעצמה כדי להגיש כתב אישום, וברור כי נדרשת חקירה כדי לזהות במידת האפשר את זהות המזייף עצמו, ולברר את מודעותם של אלו שעשו שימוש במסמכים המזויפים, לעובדה כי היו מזויפים. אין לתמוה, אפוא, כי טרם הוגש כתב אישום, וההסבר המוצע לכך, כאילו המשטרה עצמה איננה משוכנעת כי מדובר בזיוף, איננו מחויב כלל ועיקר, בלשון המעטה. אשר לטענה בדבר קיום ספק, אחר שהמומחית לא לקחה בחשבון את מצבו הנפשי של החותם בעת שהתייצב לפני חוקר המשטרה ומסר את דוגמאות החתימה, וכן ה"סלסול" שהוסף לדוגמאות החתימה במשטרה - ראשית, כאמור, לפני המומחית לא באו אך אותן דוגמאות שנעשו לפני חוקר המשטרה, אלא גם מספר מסמכים ובהם חתימות אותנטיות מן המועדים הרלבנטיים, וכל אלו זוהו כדוגמאות כתב יד של כותב אחד (פרו', ע' 34, ש' 14-25). שנית, ובכל הנוגע ל"סלסול", המומחית ציינה כי לא ייחסה חשיבות לעניין זה. המומחית זיהתה בחתימות שבטיעון תכונות ברורות ומובהקות. תכונות אלו עלו מחתימות רבות שבטיעון, אחר שלקראת חוות הדעת המשלימה הומצאו לידי המומחית חתימות רבות נוספות שבטיעון, מטעם עו"ד קרמר. לתכונות מובהקות אלו לא נמצאה מקבילה בדוגמאות החתימה האותנטיות ובדוגמאות החתימה שנעשו לפני קצין המשטרה. כפי שהסבירה המומחית מטעם בית המשפט, כיוון שהבדיקה היא השוואה של חתימות שבטיעון, הטעונות בדיקה, מול דוגמאות, ולא להיפך, אזי תוספת ה"סלסול" בדוגמאות החתימה איננה גורעת מן המסקנות בדבר אי התאמה בין החתימות שבטיעון לבין הדוגמאות. אבהיר: שעה שנבדקות תכונות הכתיבה של החתימות שבטיעון, ברי כי אין ה"סלסול" נלקח בחשבון, שכן אין הוא נמצא בחתימות שבטיעון; אחר שמזוהות תכונות הכתיבה של החתימות שבטיעון, נבדק קיומן של תכונות אלו בדוגמאות החתימה; ברי כי גם בשלב זה אין ה"סלסול" שבדוגמאות החתימה נלקח בחשבון, שכן הבדיקה היא אם התכונות שזוהו בחתימות שבטיעון - וה"סלסול" איננו ביניהן - מתקיימות באותן דוגמאות. נוכח כך, אין ב"סלסול" שנכלל בדוגמאות החתימה במשטרה, כדי לגרוע ממסקנות חוות הדעת. טענה נוספת שהועלתה מצד עוה"ד קרמר היא, כי בפני המומחית הוצגו אך שלושה מסמכים מהתקופה הרלוונטית ובהם חתימות הנחזות להיות אותנטיות, ומסמכים בהיקף כזה מהווים, כביכול, תשתית חלשה לחוות הדעת. מדובר בטענה מקצועית, שאין לה כל אסמכתא בפניי. בחוות הדעת המשלימה מצאה מומחית בית המשפט כי היה לפניה די והותר חומר לקביעת מסקנות נחרצות, דבר שלא היה לפניה בעת מתן חוות הדעת הראשונה. במצב זה, אין כל בסיס לקביעה כי כמות המסמכים שעמדה בפני המומחית לא הייתה מספקת למסקנה נחרצת ומבוססת. אף הטענה שלפיה המומחית לא התייחסה לפער השנים בין רוב חתימות ההשוואה לבין ה"חתימות שבטיעון" היא טענה מקצועית. טענה מסוג זה היה מקום להעלות לפני המומחית במסגרת חקירתה הנגדית, ככל שסבר עוה"ד קרמר כי היא נחוצה לעניין. לא מצאתי בחקירה הנגדית שאלה בעניין, ועל כן אין לקבל טענה זו. אשר לטענה כי הנושא הגרפולוגי לא נלקח בחשבון - עוה"ד קרמר הסכים למינויו של מומחה לכתבי יד, כמומחה יחיד. אין לצפות ממומחה לכתבי יד שיתן חוות דעת גרפולוגית. מדובר בתחומים נפרדים. הטענה חותרת אפוא תחת ההסכמה שבין הצדדים, באשר לאופן בירור המחלוקת ביניהם, כך שיש לדחותה, מה גם שאין היא נתמכת בכל טיעון מקצועי מבוסס. טענה נוספת שנשמעה היא, כי נמצאו רק שלוש תכונות כתיבה ובהן אי התאמות, ואשר עליהן נחקרה המומחית, מתוך דוגמאות כתב יד המכילות אותיות ומילים רבות. ראשית, לא ברור כלל ועיקר כי מדובר בשלוש תכונות אי התאמות עיקריות. להבנתי, היו בפני המומחית לפחות ארבע אי התאמות, שסומנו בארבעה צבעים שונים על גב דוגמאות החתימות שהגישה, תוך שנאמר כי אלו הן אי ההתאמות העיקריות בלבד. שנית, אף אילו נמצאו שלוש תכונות כתב יד לא מתאימות, הרי שהטיעון כי מדובר בכמות מועטה של אי התאמות ביחס לכמות כתב היד שנבדקה, הוא טיעון מקצועי שלא הוצג למומחית בחקירתה הנגדית, ולא באה לו כל אסמכתא. יש אפוא לדחות גם טענה זו. אין בידי לקבל גם את הטענה, כי המומחית ידעה מראש שכל החתימות להשוואה נעשו על ידי החותם, ולא ייחסה משקל להבדלים גדולים, לשיטת עוה"ד קרמר, בין צורות החתימה. כאמור, המומחית הבהירה בחקירתה הנגדית, כי כדבר שבשגרה, וגם במקרה דנן, מבצעת היא בדיקה עצמאית לוידוא כי חתימות ההשוואה כולן נעשו בידי חותם אחד (פרו', ע' 34, ש' 14-17). כעולה מן החקירה הנגדית, אותן אותיות שעוה"ד קרמר מצא בהן הבדלים ביחס לאותיות אחרות, לא נראו בידי המומחית כ"הבדלים", אלא כווריאציות של כתיבה (פרו', ע' 33, ש' 27 ואילך). גם כאן מדובר בעניין מקצועי, אשר מומחית בית המשפט התייחסה אליו בחקירתה הנגדית, ותשובותיה נראו בעיניי מספקות, תוך התמודדות עם דוגמאות שאליהן הפנה עו"ד קרמר. אשר לטענה כי טעתה המומחית כאשר לא הגיעה למסקנה שונה, אף שכנטען, בדוגמאות החתימה נמצאו אותיות שצורתן דומה לאותיות מסוימות בחתימות שבטיעון - כפי שהבהירה המומחית, אף אם נמצאו מקרים כאלו, הרי שבסופו של דבר, חוות הדעת היא תוצר של ניתוח המכלול (פרו', ע' 32, ש' 5-6). מומחית בית המשפט סברה, כי המכלול מאפשר מסקנה ברורה, כפי שנקבעה בחוות הדעת המשלימה. טיעונו של עוה"ד קרמר, כי מדובר ב"טעות בשיקול דעת", הוא טיעון מקצועי, שאיננו נסמך על דבר, ואין לקבלו. יוער, כי המומחית לא קיבלה את כל הטיעונים בדבר דימיון כאמור, וניתחה את החתימות אחת לאחת. על פי ניתוח זה, הגיעה המומחית למסקנה שאליה הגיעה, ולא מצאתי בנימוקים שהושמעו נגדה די כדי לסותרה או לערערה. בנוסף, העובדה שהמומחית אישרה כי נועצה במומחים נוספים ממז"פ, בטרם ניתנה חוות דעתה, איננה פוגעת במשקל חוות הדעת כלל ועיקר. המומחית הסבירה, כי היא התייעצה עם מומחים נוספים, אך לא הסתמכה על דבריהם, אלא בדקה את התיק בעצמה והראתה גם לעוד שני מומחים, בטרם נחתמה חוות הדעת. אינני רואה בכך כל גריעה מעוצמת חוות הדעת ומשקלה. נהפוך הוא. התייעצות עם אדם נוסף מלמדת על רצינות וזהירות ואיננה גורעת מעוצמת חוות הדעת כלל ועיקר. בוודאי כך הוא שעה שהמומחה עומד מאחורי חוות דעתו בעצמו ואיננו מפנה לדברי אחרים עימהם נועץ כביסוס. גם הטענה כי לא נעשה שימוש בתוכנת מחשב לצורך הבדיקה איננה גורעת מחוות הדעת. המומחית הסבירה, כי נעשה שימוש בזכוכית מגדלת, במיקרוסקופ, במכשור שנקרא "VSC". אין לפניי כל בסיס לסברה, כי ללא שימוש בתוכנת מחשב, מדובר בבדיקה חסרה. "תוכנת מחשב" איננה מילת קסם שמשמעה בהכרח יתר דיוק ומקצועיות. חזקה על מעבדות המז"פ של משטרת ישראל, כי משתמשות הן באמצעים מספיקים לבדיקה. מכל מקום, הטענה כי ביסוסה של חוות הדעת לוקה, אחר שלא נעשה שימוש בתוכנת מחשב לצורך הבדיקה, איננה מבוססת כלל ועיקר, ואין לקבלה. סוף דבר הצדדים הסכימו, כי תינתן הכרעה בתובענה על פי הקביעה אם התביעה בת"א 3097/09 מתבססת על מסמכים מזויפים או אותנטיים, והסכימו כי אינם רואים צורך בהגשת ראיות, מלבד חוות דעת מומחה לכתבי יד מטעם בית המשפט, אלא אם מסקנת חוות הדעת לא תהיה חד משמעית. אחר שביום 27.3.12 הוגשה חוות דעת בדבר "מספר אי התאמות בתכונות כתיבה", הוגשה ביום 18.3.13 חוות דעת נוספת, מטעם הגב' ליאת רוטנברג, מומחית מז"פ במשטרת ישראל. בחוות הדעת המאוחרת עלתה דרגת הנחרצות ונקבע כי "לא נמצאה זהות" בין החתימות הרבות שבטיעון, לבין דוגמאות חתימה שנעשו לפני קצין משטרה וכן דוגמאות חתימה אותנטיות מהתקופה הסמוכה למסמכים שבטיעון. הגב' רוטנברג נחקרה אודות חוות דעתה והשיבה מענה ישיר, מלא ובלתי מתחמק לשאלות שהופנו אליה, ולא שינתה ממסקנתה. התשובות לימדו על בדיקה מעמיקה ורצינית שנעשתה בטרם ניתנה חוות הדעת. נימוקים כבדי משקל נדרשים על מנת להביא את בית המשפט לסטות ממסקנת מומחה מקצועי שמונה בידיו, ובפרט בהסכמת הצדדים, כפי שהיה כאן (ראו: ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי (פורסם במאגרים; 31.12.88); ע"א 9598/05 ממן נ' המגן (פורסם במאגרים; 28.3.07) בפסקה 7 לפסק הדין; רע"א 7301/12 בן סימון נ' כלל (פורסם במאגרים; 9.4.13) בפסקה 6 להחלטה). כפי שפורט לעיל, לא נמצאו במקרה דנן נימוקים, בוודאי לא נימוקים כבדי משקל, שלא לאמץ את מסקנת חוות הדעת המבוססת והיסודית. אשר על כן, התביעה בת"א 3097/09 נדחית. התביעה בת"א 425-09-10 מתקבלת, כך שפסק הדין בתיק ה"פ 3263/04 מיום 23.6.04 מבוטל. יוסף מימון ישא בהוצאות מוחמד ג'אבר בסך 25,000 ₪, ובהוצאות המינהל האזרחי בסך 10,000 ש"ח. מסמכיםזיוף חתימהחוות דעת