בקשות לתיקון טעויות שנפלו בפסק הדין ברקע הבקשות תביעה שהגישה התובעת נגד הנתבעות לתשלום סך 100 מיליון ₪, בגין נזקים נטענים תוצאת הפרת הסכמים שנחתמו בין הצדדים בנוגע לאספקת תוצרת חקלאית על ידי התובעת לסניפי הנתבעות. ביום 10.9.2013 ניתן על-ידי פסק דין שבמסגרתו קיבלתי את התביעה באופן מצומצם יחסית וקבעתי, בין היתר, כי הנתבעות הפרו רק את ההסכם הראשון שנכרת בין הצדדים ורק ביחס ל-5 סניפים, הם סניף קריית אתא (נווה גנים), בית הכרם, מגדל העמק, טבריה ובית שאן. בהתאם לכך קבעתי כי יש לאכוף את ההסכם הראשון ביחס לסניפים אלו עפ"י נוסחת חישוב שנקבעה על ידי (חישוב ממוצע המכירות ליום, בכל אחד מהסניפים שלגביהם הופר ההסכם במשך התקופה שקדמה למועד ההפרה, והכפלת התוצאה במספר הימים שבהם הופר ההסכם). בבקשתן לתיקון טעות טוענות הנתבעות, כי בהחלטתי נפלה שגגה שכן סניף קריית אתא וסניף נווה גנים הם שני סניפים נפרדים. לטענתה, הסניף הרלוונטי אשר מופיע בהודעת הגריעה הראשונה הוא סניף נווה גנים, (ולא סניף קריית אתא) שאליו סיפקה התובעת תוצרת חקלאית מכוח ההסכם השני ולכן לא בוצעה כל הפרה של ההסכם ביחס לסניף זה. בתגובתה לבקשה הותירה התובעת עניין זה לשיקול דעתי. הצדק עם הנתבעות ואכן, ההתייחסות לסניף קריית אתא וסניף נווה גנים כסניף אחד בטעות יסודה. הודעת הגריעה הראשונה (מיום 30.6.2008) מתייחסת לסניף נווה גנים ולא לסניף קריית אתא, ומשהראו הנתבעות כי הצדדים התקשרו ביחס לסניף זה רק בחודש ספטמבר 2007, קרי מכוח ההסכם השני - לא מהווה סגירת הסניף לפני תום תקופת התקשרות בין הצדדים הפרה של ההסכם. לפיכך סעיפים 35 ו-41 לפסק הדין יתוקנו כך שתיגרע ההתייחסות לסניפים קריית אתא ונווה גנים. משמע הנתבעות הפרו את התקשרותן עם התובעת ביחס ל-4 סניפים בלבד, הם סניף בית הכרם, מגדל העמק, טבריה ובית שאן, ורק ביחס אליהם יערך החישוב האמור בסעיף 41 לפסק הדין. כאמור, גם התובעת הגישה בקשה לתיקון טעויות. בבקשה זו התייחסה התובעת ל-11 תיקונים, על מרביתם אין מחלוקת בין הצדדים והנתבעות לא התנגדו לביצועם. אפרט תחילה את התיקונים שאינם שנויים במחלוקת ובהמשך אדון ביתר התיקונים המבוקשים. בעמ' 6 לפסק הדין שורה 10 נכתב בטעות התאריך 31.8.2008. במקום זאת צריך להיות כתוב התאריך 31.12.2008 כפי שמופיע בנספח ת/48 לכתב התביעה. בעמ' 16 לפסק הדין שורה 23 הוגדרו בטעות ההסכם שנחתם ביום 21.8.2007 יחד עם התוספת להסכם הראשון שנחתמה באותו יום "ההסכם השני". הגדרה זו מיותרת, שכן בפסקה 8 לפסק הדין הוגדר הסכם זה כ"הסכם השני" ואילו התוספת שנחתמה באותו יום הוגדרה בפסקה 7 לפסק הדין "התוספת השנייה". מה גם שברור שהתוספת השנייה מתייחסת להסכם הראשון ואינה יכולה להכלל תחת ההגדרה "ההסכם השני". בעמ' 20 לפסק הדין שורה 21 נכתב בטעות התאריך 23.9.2005. במקום זאת צריך להיות כתוב התאריך 25.9.2003, כפי שציינתי בסעיף א4. לפסק הדין. בעמ' 24 לפסק הדין שורה 18 נכתב בטעות התאריך 22.10.2006. במקום זאת צריך להיות כתוב 22.11.2006 כפי שמופיע בנספח ת/21 לכתב התביעה וכפי שציינתי בסעיף א6. לפסק הדין. בעמ' 26 לפסק הדין שורה 21 נכתב בטעות התאריך 21.7.2008. במקום זאת צריך להיות כתוב 21.8.2008 כפי שמופיע בנספחים ת/24 ו-ת/25 לכתב התביעה וכפי שציינתי בסעיפים א7. ו-א8. לפסק הדין. בעמ' 36 לפסק הדין שורה 16 מופיע בסוגריים התאריך 31.8.08. במקום זאת צריך להיות כתוב 31.12.08, בהתאם למועד סיום תקופת ההתקשרות כפי שהוגדרה על ידי בסעיף 33 סיפא לפסק הדין. שמה של הנתבעת 1 המופיע בכותרת פסק הדין יתוקן ובמקום זאת יופיע כך: אלון החזקות ברבוע כחול-ישראל בע"מ. המדובר בטעויות שאופן התרחשותן עולה אף מעיון בפסק הדין. מכוח הסמכות שניתנה לי בסעיף 81(א) לחוק בתי המשפט, אני מורה איפוא על תיקונן. באשר לתיקונים השנויים במחלוקת בין הצדדים: התובעת מבקשת כי החוב הפסוק על-פי נוסחת החישוב הקבועה בסעיף ג41. יישא ריבית החל מיום 1.1.2009 ו/או מיום 1.3.2009, לפי העניין ועד למועד תשלום בפועל. בתגובה טוענות הנתבעות כי משלא ניתנו הוראות לעניין חישובי הצמדה וריבית וממילא לא נקבעו בפסק הדין הסכומים שהנתבעות נדרשות לשלם לתובעת, סבורות הן כי סוגייה זו צריכה להידון במסגרת הדיון שיתקיים לפני בית המשפט בבקשות למתן פסיקתא. עם זאת מציינות הנתבעות כי את חישובי הריבית וההצמדה אין לבצע מיום 1.1.2009 או 1.3.2009, אלא החל ממועד הגשת התובענה כפי שהדבר נתבקש בכתב התביעה, וכי שינוי אופן חישובי הריבית וההצמדה עולה לכדי שינוי פסק הדין ואינו בא במסגרת הוראות סעיף 81 לחוק בתי המשפט. השמטת הוצאות ההצמדה והריבית מפסק דיני היא מקרית גרידא ואין כל נימוק ואף לא היתה כוונה להימנע מפסיקתן. טעות זו באה, כמו קודמותיה, בגדרו של סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט (ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי עמ' 386; ע"א 576/81 בן שמעון נ' ברדה, פ"ד לט(2) 589 (1984)). עם זאת מקובלת עלי טענת הנתבעות, לפיה יש לבצע את חישובי ההצמדה והריבית מיום הגשת התובענה (הוא יום 31.8.2010) כפי שהדבר נתבקש בכתב התביעה, ולא כפי שמבוקש על-ידי התובעת בבקשת התיקון. כאמור בפסק הדין בע"א 159/90 סולל בונה נ' ברק אור, פ"ד מח(4) 17 (1993), משמדובר בשינוי אופן חישוב הפרשי ההצמדה והריבית, יש בתיקון כדי שינוי פסק הדין המקורי ומתן פסק דין חדש תחתיו, ופעולה זו אינה בסמכותי. לפיכך, תוצאת התחשיב שיערכו הצדדים בהתאם להוראות סעיף 41 לפסק הדין תישא בהוצאות הצמדה וריבית החל מיום 31.8.2010 ועד לתשלום בפועל. תיקון נוסף שהתבקש על ידי התובעת הוא כי הוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד שנפסקו לטובתה יישאו גם הם ריבית החל מיום 1.10.2013 ועד למועד התשלום בפועל. הנתבעות הותירו עניין זה לשיקול דעתי ולאחר ששקלתי את הדברים החלטתי להיעתר לבקשת התיקון וכך אני מורה. עוד ביקשה התובעת בבקשת התיקון לחייב את הנתבעות לשלם לה בצירוף ריבית את הסך של 197,119 ₪, אשר לגביו קבעתי בפסקה ג.19 לפסק הדין כי קוזז על-ידי הנתבעות שלא כדין. הנתבעות התנגדו לתיקון זה וטענו כי סמכות התיקון מתייחסת לתיקון שיבושים טכניים ואילו תיקון טעויות מהותיות או השלמת חסרים מהותיים יכולה להיעשות רק על דרך הערעור. הנתבעות טוענות כי בעניין זה לא מדובר בהשמטה מקרית שבהיסח הדעת או בטעות טכנית, ועל כן לא ניתן לקבל את בקשת התובעת. איני מסכים עם טענת הנתבעות. בענייננו ברור שמדובר בטעות ואופן התרחשותה מסתבר מפסק הדין, שהרי לא בכדי התייחסתי לטענות הצדדים בהקשר זה, וקבעתי כי הקיזוז נעשה שלא כדין. השמטת סכום הקיזוז אירעה אך ורק בשל העובדה שלא נדרשתי לערוך חישוב כולל של הסכומים המגיעים לתובעת מכוח פסק הדין, ולא יהיה זה הגיוני והוגן להתעלם בגוף פסק הדין מקביעותי בנושא. לבסוף ביקשה התובעת כי הנתבעות יחוייבו לשלם לה את החיובים הנ"ל ביחד ולחוד. הנתבעות הותירו עניין זה לשיקול דעתו של בית המשפט תוך שהן מציינות כי הנושא לא נדון בפסק הדין ומשכך מתעורר ספק אם המדובר בתיקון הנופל בגדר סעיף 81 לחוק בתי המשפט. בקשת התובעת מקובלת עלי. על אף שהנתבעות הוגדרו תחת שם אחד בפסק הדין - "הרבוע הכחול", קיימת הבחנה ברורה בין הנתבעות השונות אשר באה לידי ביטוי בעיקר בפסקה ג29 לפסק הדין. לפיכך, מיישם תיקון זה את כוונתי המקורית ואין בו כל חריגה מגדרו של סעיף 81 לחוק בתי המשפט. סוף דבר, בקשת הנתבעות לתיקון פסק הדין מתקבלת ובקשת התובעת מתקבלת בחלקה, הכל כמפורט לעיל. אין צו להוצאות. תיקון פסק דין