היתר להגשת תביעה עצמאית נגד המנהל המיוחד שמונה בבמסגרת הליכי חדלות פירעון הרקע: 1. חברת טקדן בע"מ (להלן: "טקדן" ו/או "החברה") התקשרה בהסכם זכיינות (להלן: "הסכם הזכיינות") עם חברת "Sbarro Inc." מארצות הברית (להלן: "חברת סבּארו העולמית"), שהינה בעלת הזכויות במותג הידוע בשם Sbarro שעניינו ממכר מזון איטלקי (להלן: "סבּארו" ו/או "המותג"). בהתאם להסכם זכיינות המשנה ניתנה לטקדן זכות שימוש במותג בישראל, לרבות מתן זכיינויות משנה והכל בהתאם ובכפוף לתנאים שבהסכם הזכיינות. 2. ביום 1.7.2004 נכרת הסכם זכיינות משנה בין טקדן לבין חברת "שפלר, שפע נכסים בע"מ" (להלן: "זכיין המשנה") ולפיו רכשה האחרונה זִכָּיוֹן משנה, להפעלת מסעדה בקניון חולון תחת שם המותג "סבּארו" (להלן: "הסכם זכיינות המשנה"). 3. טקדן נקלעה לקשיים; ביום 12.8.2010 ניתן צו פירוק זמני לחברה ועו"ד רמי מונה למפרק זמני. ביום 17.11.2010 ניתן צו פירוק קבוע ועו"ד מונה כמנהל מיוחד (להלן: "המנהל המיוחד"). המנהל המיוחד קיבל הרשאה מבית המשפט, להפעיל את עסקי החברה. 4. ביום 27.6.11 התקשר זכיין המשנה עם המבקשים: חברת "ש.ג צרפתי בע"מ" וה"ה גיא צרפתי ושלמה צרפתי (להלן: "המבקשים") שלפיו מכר זכיין המשנה למבקשים את הזכות להשתמש במותג סבּארו שניתן לו לפי הסכם זכיינות המשנה וכן מכר את הציוד הייעודי של המסעדה (להלן: "ההסכם"). אחד התנאים שהווה תנאי לתוקף ההסכם הוא קבלת הסכמת המנהל המיוחד שבא בנעלי החברה וכמתחייב לפי הסכם זכיינות המשנה להעברת זכיינות המשנה מזכיין המשנה למבקשים. המנהל המיוחד נתן את הסכמתו להסכם וזאת כמפורט בכתב ההסכמה מיום 26.6.2011 שצורף כנספח להסכם (להלן: "כתב ההסכמה"). 5. המחלוקת 5.1 לטענת המבקשים, במהלך חודש דצמבר 2010, ביטלה חברת סבּארו העולמית את הסכם הזכיינות הראשי ובגדר זאת התבטלה הזכות של טקדן לעשות שימוש במותג סבּארו, לרבות הענקת זיכיונות משנה ומכאן מניעות בידם להשתמש במותג. משכך סבורים המבקשים שזכיין המשנה והמנהל המיוחד יצרו כלפיהם מצג שווא שלפיו כביכול אין מניעה להעביר להם את זכיינות המשנה מזכיין המשנה. 5.2 עוד טוענים המבקשים שהמנהל המיוחד חרג מסמכותו שעה שלא פנה לקבל את אישור בית המשפט של הפירוק למתן ההסכמה להעברת זכיינות המשנה למבקשים. על רקע האמור, הגישו המבקשים תביעה נגד המנהל המיוחד, זכיין המשנה ואחרים,כמפורט להלן. 6. תביעת המבקשים 6.1 המבקשים הגישו תביעה לבית משפט השלום בתל אביב יפו (ת.א 1593-07-13) (להלן: "התביעה"). יוער, כי המבקשים לא טרחו לצרף לבקשתם העתק של כתב התביעה שעל תוכנו למדתי רק מתגובת המנהל המיוחד שאליה צורף עותק כתב התביעה. התביעה הוגשה נגד זכיין המשנה ונגד המנהל המיוחד והועמדה על סך של 500,000 ₪. בנוסף למנהל המיוחד ולזכיין המשנה, נתבעו גם חברת כיף קפה בע"מ (להלן: "כיף קפה") שביום 3.8.2011 רכשה מהמנהל המיוחד את הזכויות של חברת טקדן, ומכרה אותה לחברת כיף קפה איטליה בע"מ (להלן: "כיף קפה איטליה") (כיף קפה וקפה איטליה: "הנתבעים הנוספים"). 6.2 בתביעה מייחסים המבקשים לנתבעים את החבות בגין הנזקים שנגרמו להם שהם הפסד ההשקעה בסך 300,000 ₪, שכן לדידם הם שילמו לטענתם מחיר מופקע עבור מותג שלא היתה זכות לזכיין המשנה להשתמש בו ולמנהל המיוחד ליתן הסכמה להעברתו עקב ביטול הסכם הזכיינות על ידי חברת סבּארו העולמית. באשר לנתבעים הנוספים טען שאלה הקימו עסק מתחרה למבקשים באזור הסמוך למסעדה ובניגוד להסכמות שבין הצדדים, כמו גם גרמו לשינוי שם המותג סבּארו. 6.3 המנהל המיוחד הגיש לבית המשפט הדן בתביעה בקשה לסילוק התביעה כנגדו על הסף. לטענתו דין התביעה להתברר בבית המשפט של חדלות פירעון ולמצער שֹוּמה על המבקשים לקבל אישור להגשת התביעה נגדו בטרם הגשתה. לגופם של דברים, המנהל המיוחד טוען שאין בסיס לתביעה נגדו ומכל מקום כזה המבסס את מתן האישור להגשתה. לעניין זה מפנה המפנה המיוחד לסעיף 5.2 להסכם שבו מצהירים המבקשים על כך שהם מודעים לסכסוך שבין טקדן לבין חברת סבּארו העולמית, וכי ככל שתתבטל זכות השימוש במותג לא תהא להם כל טענה. עוד מפנה הנאמן לסעיף 2 להסכם, הקובע כי הזכות לעשות שימוש במותג, כפופה לאמור בסעיף 3.3 להסכם זכיינות המשנה שלפיו תוקף הסכם זכיינות המשנה כפוף למכלול היחסים שבין טקדן לבין חברת סבּארו העולמית. משכך, חזקה על המבקשים שהם מודעים למגבלות החלות על טקדן והמנהל המיוחד שבא בנעליה באשר לזכות השימוש במותג הכפופה לתנאי ההתקשרות עם חברת סבארו העולמית. המנהל המיוחד בדעה שאין בסיס לתביעה גם לאור סעיף 1 להסכם שבו נקבע במפורש שהמבקשים רוכשים את הזכויות As Is. עוד טוען המנהל המיוחד שהסכם הזכיינות, מעולם לא בוטל וממילא גם לא במועד החתימה על כתב ההסכמה. המנהל המיוחד מפנה בהקשר זה לבקשה 46 שהיא בקשה שהגישה חברת סבּארו העולמית, סמוך לאחר כתב ההסכמה, שלפיה עותרת חברת סבּארו העולמית למנוע מהמנהל המיוחד למכור את זכויות טקדן במותג עד אשר תיבחן איתנותו הפיננסית של הרוכש הפוטנציאלי לעשות שימוש במותג. לא כל שכן, הוא מכר את הזכויות שלפי הסכם זכיינות המשנה לנתבעים הנוספים או מי מהם, באישור בית המשפט דבר המעיד על כך שהזכות במותג הייתה מוקנית לו. מכאן לגישת המנהל המיוחד שבעת מתן כתב ההסכמה, לא הייתה כל בעיתיות עם אישורו להסכם. המנהל המיוחד מדגיש שממילא לא עמדו המבקשים בתנאי כתב ההסכמה שכן הם לא שילמו לקופת הפירוק את דמי הזכיינות שנתחייבו בהם, ומשכך הם מושתקים מלטעון טענותיהם. 7. החלטת בית המשפט הדן בתביעה המבקשים סברו שאין הם נדרשים לאישור בית המשפט של חדלות פירעון להגשת התביעה נגד המנהל המיוחד ושאין מקום לברר את התביעה כנגדו בבית המשפט האמור. בית המשפט הדן בתביעה דחה את הטענה בקובעו ביום 23.12.2013 שעל המבקשים לעתור לבית המשפט של הפירוק לקבלת אישורו לתביעה נגד המנהל המיוחד כאחד הנתבעים בתביעה (להלן: "ההחלטה"). בנסיבות אלה, הגישו המבקשים את הבקשה שלפני. 8. טענות הצדדים המבקשים טוענים שהגם שלעמדתם שגה בית המשפט בהחלטה, שכן לטעמם אין להידרש לאישור בית המשפט של הפירוק להגשת התביעה נגד המנהל המיוחד, אזי הם נאלצו להגיש את הבקשה דנן חלף הגשת ערעור על ההחלטה מטעמי יעילות של התמשכות ההליך. לגופו, טוענים המבקשים שיש להתיר את הגשת התביעה נגד המנהל המיוחד נוכח התנהלות המיוחסת לו כמפורט לעיל. המנהל המיוחד לעומתם, הפנה להלכה הפסוקה שלפיה יש לפנות לבית משפט של חדלות פירעון לקבל את אישורו להגשת תביעה נגד בעל תפקיד, וכי ככלל יימנע בית המשפט ליתן אישור כאמור אלא בנסיבות חריגות ואלה לא התקיימו במקרה דנן. הכנ"ר בדעה שאין מקום להתיר את הגשת התביעה נגד המנהל המיוחד. זאת בין היתר שאינה עונה על הקריטריונים שנקבעו בפסיקה באשר למתן היתר כאמור, ובצד נימוקים נוספים, וכאמור בדברי ב"כ הכנ"ר בדיון. במסגרת בירור הבקשה נערך דיון במעמד הצדדים ביום 19.6.2014. 9. דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ויישמתי את החוק וההלכה הפסוקה סבורני כי דין הבקשה להידחות, הן מטעמים דיונים והן מהותיים. 10. טעמים דיונים הבקשה לוקה בכך שהיא שזורה טענות עובדתיות לרוב אך לא נתמכת בתצהיר כדין. אמנם בתגובה לתשובה צורף תצהיר זאת נוכח טענת המנהל המיוחד בתגובתו בעניין זה, אך לא ניתן לרפא את הפגם רק בדיעבד. פגם נוסף הינו שהבקשה לקונית, אינה מפרטת את עילות התביעה כנגד המנהל המיוחד, ושעה שהמבקשים לא טרחו לצרף את כתב התביעה לבקשה באופן שהיה מאפשר לדלות את המסד לעמדת המבקשים. עם זאת, הואיל ובסופו של דבר צורף עותק התביעה והוגש תצהיר לתגובה לתשובה, לא הייתי דוחה את הבקשה רק מטעמים אלה. טעם לפגם בעיני הוא בכך שהמבקשים מגישים את הבקשה אך ורק מאחר ולטעמם היא נכפתה עליהם ולא כי הם סבורים שיש צורך באישור בית המשפט של הפירוק להגשת התביעה נגד המנהל המיוחד. שומה היה על המבקשים הסבורים שנפלה שגגה מלפני בית המשפט בהחלטה, שומה היה עליהם להשיג עליה לפני ערכאת הערעור מאשר לפעול לפיה. טענותיו של עו"ד ונטורה ב"כ המערערים בדיון, שלפיהן רק מחמת התמשכות הליכי הערעור הוא בחר להגיש את הבקשה וזאת תוך שהוא טוען במפורש בדיון שלמעשה אין המבקשים נדרשים לאישור בית משפט זה, מוקשות לטעמי. 11. המחלוקות הדרושות להכרעה גיזרת המחלוקת שלפניי מצריכה הכרעה בשני עניינים. האחד, מִיהוּת הערכאה המוסמכת לבירור תביעה כנגד בעל תפקיד מטעם בית משפט של חדלות פירעון. השני, האם קמו הנסיבות החורגות בעטיין יש להתיר את הגשת התביעה, גם נגד המנהל המיוחד. 12. הערכאה המוסמכת בעל תפקיד המתמנה מטעם בית משפט של חדלות פירעון הינו קצין בית המשפט ומשמש כזרועו הארוכה [ראה תקנה 37 לתקנות החברות (פירוק) תשמ"ז -1987 וכן ספרה של ציפורה כהן, פירוק חברות, ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין (תש"ס- 2000) בעמוד 306]. מכוח מעמד זה, נתון בעל התפקיד לפיקוח מתמיד מצד בית המשפט וכונס הנכסים הרשמי [ראה פש"ר (ת"א) 26246-04-12‏ ‏ שבתאי רפאל בע"מ נ' שמעון בן עמי (2013)] שכן בעל התפקיד נדרש לייצג אינטרסים של צדדים רבים, בשונה מפרקליט המייצג את לקוחו בלבד. במספר הוראות שונות בפקודת החברות ניתן למצוא תימוכין לקשר שבין בעל התפקיד לבין בית המשפט של חדלות פירעון. סעיף 310(ב) לפקודת החברות מורה כי למפרק חברה שמורה הזכות לפנות לבית המשפט של חדלות פירעון בכל עניין שהתעורר אגב הפירוק. כהמשך ישיר לכך, מורה סעיף 310(ג) כי בית המשפט של חדלות פירעון משמש כתובת לכל גורם (ולאו דווקא נושה או משתתף) שנפגע מפעולותיו של המפרק. דרכי ניהול וזכות פניה לבית המשפט 310. (א) בניהול נכסי החברה וחלוקתם בין הנושים ישתמש המפרק בשיקול דעתו שלו, בכפוף להוראות פקודה זו. (ב) המפרק רשאי לבקש מבית המשפט, בדרך שנקבעה, הוראות ביחס לכל ענין שהתעורר אגב הפירוק. (ג) מי שנפגע על ידי מעשה או החלטה של המפרק רשאי לפנות לבית המשפט ובית המשפט רשאי לאשר, לבטל או לשנות את המעשה או ההחלטה וליתן כל צו בענין כפי שיראה צודק. סעיף 1 הדן בפרשנות הוראות פקודת החברות מורה שבית המשפט הינו זה שמוסמך לפרק את החברה. "בית משפט", לענין חברה - בית המשפט המוסמך לפרק אותה; מהאמור לעיל מתבקשת המסקנה שלפיה הפורום הנאות לבחינת טענות כנגד בעל תפקיד בהליכי חדלות פירעון הוא בית המשפט אשר מינה את בעל התפקיד והמפקח על ההליך. ודוק; אין בהוראות החוק כדי משמעות סמנטית בלבד. העובדה כי ההליך הנוגע ליישות חדלת הפירעון מתברר אפוא בערכאה מוסמכת וייחודית, הוא זה שמצדיק כי עניין הנוגע לבעל התפקיד, יתברר דווקא בערכאה אשר מנהלת את התיק ומפקחת עליו. בהקשר זה אפנה לספרם של ורדה אלשיך וגדעון אורבך הקפאת הליכים - הלכה למעשה 238 (מהדורה שנייה, 2010) בעמוד 238: "המגמה המסתמנת בפסקי הדין שניתנו באותן פרשיות ובפרשיות דומות להן היא, ראשית לכל, הקפדה יתרה כדי למנוע עקיפת בית המשפט של חדלות פרעון, תוך עמידה על זכותו ועל חובתו להיות הערכאה אשר תדון בתביעה אישית נגד בעל התפקיד שהינו "ידו הארוכה". וזאת, אף בשל היכרותו המעמיקה יותר עם התיק המסוים, מחד גיסא, ועם דיני חדלות הפירעון מאידך גיסא. (ההדגשה אינה במקור-א.א.) משכך כאשר מבוקש להגיש תביעה נגד בעל תפקיד הרי שככלל התביעה אמורה להתברר לפני הערכאה אשר בה מונה בעל התפקיד, שלפניה פרושה מלוא התמונה העובדתית הדרושה להכרעה, היא מכירה את הגורמים המעורבים בהליך ומצויידת בכלים והידע הדרושים להכריע במחלוקת. עם זאת, יתכנו חריגים לכלל שבהם יסבור בית משפט של חדלות פירעון שמן הראוי שהטענות כלפי בעל התפקיד ראוי להן שתתבררנה לפני ערכאה עצמאית ושלא לפניו [ראה פש"ר (ת"א) 590/97, בש"א 26776/00 עו"ד ארז נ' עו"ד וולובסקי, המנהל לשעבר (2001)]. בין הטעמים אשר יכולים לשמש מסד להחלת החריג הם כאשר פרט לבעל התפקיד קיימים נתבעים משותפים שלכל אלה מסכת עובדתית אחת הדרושה לבירור ומשכך אין זה נכון שהתביעה נגד בעל התפקיד תתברר בבית המשפט של חדלות הפירעון ואילו התביעה נגד הנתבעים האחרים תתברר בערכאה אחרת. טעמים נוספים לחריגה מהכלל דנן מושתתים על אלה שבית המשפט מיישם בבואו לשקול האם הליך של בקשה למתן הוראות הוא המתאים לבירור התביעה נגד בעל התפקיד. בהקשר זה בוחן בית המשפט האם לא תגרם פגיעה בלתי מידתית בזכויות הדיוניות של הצדדים; קיום עילה ייעודית לדיני חדלות הפירעון; [ראה ע"א 7390/13 עו"ד אמיר פלמר ורו"ח בועז גזת נ' גאון קמעונאות וסחר, (2014), פיסקה 7 ו- 8 לדברי כב' הנשיא גרוניס]. ביישום למקרה שלפניי, הואיל והוגשה תביעה נגד זכיין המשנה וכן נגד הנתבעים הנוספים, המושתתת על אותה מסכת עובדתית, ולמצער באשר למיוחס לזכיין המשנה, אזי נכון יהיה שגם תביעה נגד המנהל המיוחד תתברר במסגרת התביעה האמורה, ועל מנת למנוע אפשרות של פסיקה סותרת כמו גם בזבוז זמן שיפוטי וזמנם של הצדדים והעדים שיידרשו הן להליך שבבית משפט זה והן להליך בבית המשפט שבו הוגשה התביעה. עם זאת יובהר שגם אם דין התביעה להתברר בפורום אחר, הרי שקיימת חובה על התובע הפוטניצאילי להקדים פניה לבית משפט של חדלות פירעון בכדי לקבל את אישורו להגשת התביעה. הדבר מתחייב ממגוון טעמים ובין אלה מניעת לחצים על בעל תפקיד בעת מילוי תפקידו מחמת החשש שייתבע; הרגישות הרבה שבניהול תיקים של חדלות פירעון, מורכבותם וההשלכות הרוחביות על כלל המשתתפים בהליך, לרבות בעל התפקיד ושמו הטוב. בהקשר זה אפנה לה"מ (ת"א) 40/9 אילן שביט נ' רביב עמק חפר (1999): "מאחר ושאלת הסמכות של המנהל המיוחד כפקיד בית משפט ומסגרתה, וסוגיית חסינותו הן קרדינליות בתביעה אישית כנגד המנהל המיוחד בקשר לתפקידו, ברור כי כל תביעה כזו צריכה להיות מוגשת ולהתברר בפני בית המשפט שמינה את המנהל המיוחד, או שבית המשפט הממנה יתיר לנושה להגיש תביעה מתאימה בבית משפט אחר" (ההדגשה אינה במקור - א.א.) וכן לפש"ר (ת"א) 1987/00 בש"א 18919/01 עו"ד דן פרידמן בתפקידו כמנהל מיוחד ומפרקה הזמני של חברת מולטימדיה קיד - בינה בחינוך בע"מ נ' פסי גולדנברג (2001): "עניין גבולות סמכותו ושיקול דעתו של מפרק הם עניין, בראש ובראשונה, לבית המשפט אשר מינה אותו,קרי, בית המשפט של פירוק. לשם כך נקבעה גם הדרך הספיציפית לתבוע את אחריותו האישית של מפרק לפי סעיף 374 לפקודת החברות. סעיף זה נכתב מתוך ידיעה של המחוקק כי בדרך-כלל לא עוסק בית המשפט של פירוק בבירורים עובדתיים. למרות זאת, ניתנו עניינים אלו לסמכותו של בית משפט של פירוק. יוצא, כי מי שמבקש לחרוג מכך, ולברר את אחריותו האישית של מפרק בפני ערכאה אחרת, צריך להביא נימוקים מצויינים אשר יגרמו להוצאת עניינו מהכלל. קל וחומר, שאין הוא יכול לעשות דין לעצמו ולהגיש תביעה מעין זו בערכאה אחרת, וזאת בלא לקבל את אישור בית המשפט של פירוק עובר להגשתה." (ההדגשה אינה במקור - א.א.) לפיכך, נכון עשה המנהל המיוחד עת עתר לפני בית המשפט הדן בתביעה לסילוק התביעה מחמת שהמבקשים לא ביקשו את אישורו של בית המשפט להגשת התביעה. לטעמי חובה הייתה על המבקשים להקדים פנייה לבית משפט של חדלות פירעון ולקבל היתר להגשת התביעה כנגד המנהל המיוחד. 13. מתן היתר להגשת תביעה נגד בעל תפקיד ההלכה; ככלל, ההלכה מורה שלא בנקל יינתן אישור להגיש תביעה כנגד בעל תפקיד בבית משפט של חדלות פרעון ולו מהטעם שמדובר בקצין בית המשפט, החב חובת אמון וניטראליות כלפי בית המשפט, החברה, הנושים והמשתתפים. היתר להגשת תביעות כנגד בעל תפקיד ראוי שיינתן במשורה ולו מהחשש של יצירת תמריץ שלילי כלפי בעל תפקיד שנדרש לנווט את הגוף חדל הפירעון במהירות וביעילות הנדרשת בעולם העסקים. בהקשר זה אפנה לרע"א 380/14 ‏יעקב כהן נ' איתן ארז (2014) : "ראוי אמנם כי תתאפשר הטלת אחריות אישית על בעל תפקיד, על מנת להמחיש לו את כובד האחריות המוטלת על כתפיו ותמריץ אותו לנהוג בזהירות, אולם קיימים "שיקולי מדיניות כבדי משקל המושכים לכיוון של ריסון וזהירות יתר בבוא בית המשפט לאשר תביעה אישית כנגד בעל תפקיד" (רע"א 9227/12 עו"ד גרנות נ' שפייזר, פסקה 19 (27.8.2013) (להלן: עניין גרנות)). שיקולים אלה כוללים, בין היתר, "חשש מהרתעת יתר, שעלולה להביא להימנעות אנשים ראויים ליטול על עצמם את התפקיד; חשש מזהירות יתר ורתיעה מוגזמת מנטילת סיכונים אשר תכשיל את מלאכתו של בעל התפקיד; חשש מפני הצפה של תביעות אישיות ותביעות סרק; וחשש להכבדה על עבודתו של בעל התפקיד, אשר יאלץ להשקיע את מרצו וזמנו בהתגוננות מפני תביעות בחזיתות רבות... ועיקר העיקרים - החשש לעיוות שיקול הדעת ולפגיעה בהפעלת שיקול הדעת בביצוע התפקיד" (שם; השוו גם ע"א 4042/08 סגל נ' עו"ד גרינברג, פסקה 10 (24.11.2008) (להלן: עניין סגל))." בין השיקולים אותם ישקול בית המשפט בבואו להכריע האם ליתן להגשת תביעה כנגד בעל תפקיד, לבטח תביעה עצמאית שלא בבית משפט של חדלות פירעון, שומה עליו ליתן את הדעת לתשתית הלכאורית אותה העמידו המבקשים, בכדי למנוע הגשת תביעות סרק ואפקט שלילי כלפי בעל התפקיד. בהקשר זה אפנה לרע"א 9227/12 עו"ד גרנות נ' שפייזר (2013): "טרם ייעתר בית המשפט לבקשה להתיר תביעה אישית נגד בעל תפקיד, על המבקש להניח תשתית ראייתית לכאורית, אשר תיבחן על ידי בית המשפט, גם אם הדבר מצריך לעיתים שמיעה מקדמית וחלקית של ראיות. היתר להגשת תביעה אישית נגד כונס נכסים יינתן אך במקרים בהם ברור לבית המשפט כי לא מדובר בתביעת סרק וכי אין לשלול כי התובעים יצליחו להוכיח פעולה בזדון, רשלנות או חריגה מסמכות." משכך, מצאתי להתייחס לטענות המבקשים גופא ולבחון את סיכויי התביעה לכאורה כלפי המנהל המיוחד והאם יש בהן כדי לעבור את הרף הנדרש לשם מתן היתר להגיש את התביעה נגדו. מכתבי הטענות של הצדדים עולה כי גדר המחלוקת בין המבקשים לבין המנהל המיוחד נסוב באשר לשני אלה: האחד, האם המנהל המיוחד הציג מצג שווא בפני המבקשים עת חתם על כתב ההסכמה? השני, האם המנהל המיוחד חרג מתפקידו בכך שלא קיבל את אישורו של בית משפט זה וחתם על כתב ההסכמה. אבחן את הטענות כסדרן: מההסכם וכתב ההסכמה עולה כי המבקשים ידעו על קיומה של המחלוקת בין המנהל המיוחד לבין סבּארו העולמית ובהתקשרותם עם זכיין המשנה והמנהל המיוחד, ומשכך קיים קושי ניכר בטענתם באשר למצג שווא. לעניין זה אפנה לסעיף 5.2 להסכם נקבע שהמבקשים רוכשים את הזכות לשימוש במותג תוך שהם מודעים למחלוקת שבין טקדן לבין סבּארו העולמית. לשם הנוחות יובא סעיף 5.2 כלשונו: "בפרט מצהירה הקונה כי ידוע לה שבשל סכסוך משפטי הקיים בין חברת טקדן לרשת SBARO העולמית, וכן לאור האמור בהסכם הזיכיון כי ייתכן ולאחר רכישת הזכויות עפ"י הסכם זה מן המוכרת, יופקעו ו/או ישונו בעתיד זכויות השימוש בשם המותג SBARO, מסיבות שאינן תלויות כלל במוכרת, וכי לקונה לא תהיה כל טענה בעניין זה כלפי המוכרת והדבר לא ייחשב כהפרת חוזה מצד המוכרת." זאת ועוד, ברישת ההסכם אף נקבע שהמבקשים רוכשים את הזכויות As Is. כלומר, הם מודעים למחלוקת דנן ואין להם זכות כלפי המנהל המיוחד וזכיין המשנה ככל שתהייה פגיעה בזכות השימוש במותג. יפים בהקשר זה הדברים שנקבעו בפש"ר (ת"א) 1202/02 כור מתכת בע"מ נ' רו"ח שפלר, כנאמן להסדר הנושים של חברת תדיר גן (מתכת) בע"מ (2003): "אין באמור לעיל, בשום פנים ואופן, כדי להכשיר חוסר תום-לב לשמו מצד הנאמן, ולפטור אותו אפ-ריורית מכל חובת גילוי באשר היא ובכל נסיבות שהן, אולם המסקנה הברורה והמתבקשת היא כי בדיקת הנאותות בצירוף עם תניית ה' as is' השפיעו על חובת הגילוי של הנאמן וצמצמו אותה באופן ניכר. בדרך זו, התנה החוזה בין הצדדים על ברירת המחדל של חוק המכר והשתית עצמו, חד-משמעית, על מושכלת היסוד לפיה 'יזהר הקונה'." (ההדגשה אינה במקור -א.א.) משכך, דומה שלפני המבקשים נפרשה כל התמונה ואין לכאורה בסיס לטענה שהמנהל המיוחד יצר בפניהם מצג שווא. סבורני שגם דין טענת המבקשים בכך שהמנהל המיוחד חרג מסמכותו שעה שלא פנה לאישור בית משפט זה, מוקשית. לענין זה אדגיש שניתנה למנהל המיוחד סמכות לנהל את עסקי החברה ובגדר זאת קיימת הרשאה להסכים למכירת זכיינות משנה. משכך אין לכאורה הכרח שהמנהל המיוחד יפנה לקבל את אישור בית המשפט למתן ההסכמה, הגם שיתכן שטוב היה עושה לו פנה וקיבל את האישור. מכל מקום, גם אם המנהל המיוחד נתן הסכמתו להתקשרות בהסכם ללא שניתן אישור בית המשפט, אין מדובר בפגם היורד לשורש העניין, שכן אין מדובר אלא באישור פעולה שהשלכותיה על קופת הפירוק הינן עקיפות בעיקרן. יתרה מזאת, ספק אם יש בכך כדי לפגוע במבקשים, שכן אלה לא טענו שמחמת ביטול הסכם הזכיינות, בוטלה ההתקשרות שלהם. לא כל שכן, שומה היה עליהם להמנע ממימוש ההסכם כל עוד לא ניתן אישור של בית משפט זה, ואין להם אלא להלין על עצמם. מעל ומעבר; לטענת המבקשים היה על המנהל המיוחד לבקש את אישור בית המשפט כתנאי לתוקף ההסכם וכזאת לא עשה, ובכך יש לו חבות כלפיהם ותמהני; בכתב ההסכמה ישנן הוראות באשר לצורך של המנהל המיוחד באישור בית המשפט. אם סברו המבקשים שנדרש אישור בית המשפט לכתב ההסכמה, מדוע לא עמדו על קבלת האישור בטרם מימשו את ההסכם ושילמו את ששילמו לזכיין המשנה. מעבר לדרוש; לא הובאה ראיה לכאורית מספקת שסותרת את עמדת המנהל המיוחד שהסכם הזכיינות לא בוטל בעת שנתן את אישורו להסכם ובניגוד לנטען בבקשה. ובהקשר זה, הדעת נותנת שאם המנהל המיוחד היה פונה לבית המשפט לקבלת אישורו, אזי בהינתן שלפי המסכת הראייתית שהוצגה, שהאישור היה ניתן. בשולי הדברים אציין, שמבקשים לא שילמו עבור השימוש בזִכָּיוֹן למנהל המיוחד כמוסכם בכתב ההסכמה. בהתאם לסעיף 4 לכתב ההסכמה, התחייבו המבקשים לשלם 5% מהפידיון החודשי עבור השימוש בשם המותג, אךהם לא שילמו דבר לקופת הפירוק. לטעמי, מתן היתר להגשת תביעה כנגד המנהל המיוחד ובשונה מזכין המשנה, מכוח פגם בהתקשרות אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם הפרת המבקשים את התחייבותם שלפי כתב ההסכמה. 14. סוף דבר מכל הטעמים דלעיל, לא ראיתי מקום ליתן למבקשים היתר להגשת התביעה נגד המנהל המיוחד ודין בקשתם להידחות. להסרת ספק אין בהחלטה כדי להביע כל עמדה באשר לטענת המבקשים כלפי זכיין המשנה והנתבעים הנוספים. המבקשים ישאו בהוצאות המנהל המיוחד בסך 7,500 ₪ ובהוצאות הכנ"ר בסך 2,500 ₪. מנהל מיוחדעצמאיםחדלות פירעון