ברקע התביעה עומדת עסקת קומבינציה במקרקעין שבמסגרתה מכרו הצ"ג 6-3 את זכויותיהם במקרקעין לקבלן (יוחנן) תמורת דירות שתיבנינה על המקרקעין. לעסקה הצטרפו רוכשי דירות נוספים ובכללם התובע 1, שרכש דירה בבנין שעתיד להיבנות (להלן: הדירה). 5. הנתבעים כפרו בזכאותם של התובעים לסעדים המבוקשים. 6. כאן המקום לציין כי הנתבע 2 נפטר במהלך ההליכים ובמקומו באה אלמנתו, שהיא יורשתו. 7. הנתבע 1 (להלן: הבנק) הגיש הודעה לצדדים שלישיים, אשר לאחר תיקונה (ב-10.6.12) נכללו בה שבעה צדדים שלישיים. בגדרה טוען הבנק כי אם תתקבל התביעה, הרי שעל הצדדים השלישיים יהיה לשפותו בגין סכום החוב המובטח ע"י המשכון הנ"ל. הצדדים השלישיים ה"חדשים" (שלא היו צדדים להליכים עוד קודם לכן) הם בעלי הזכויות המקוריים במקרקעין, שהתקשרו בעסקת המכר שברקע התביעה (צ"ג 6-3) וכן חברת הביטוח שביטחה את עו"ד קדמי ז"ל בביטוח אחריות מקצועית לעורכי דין (צ"ג 7). 8. הצדדים השלישיים כפרו בטענות שיוחסו להם בהודעה וטענו כי בנתוני המקרה דנן אין עליהם כל חובת שיפוי. 9. משהתברר כי הצדדים אינם מגיעים לפשרה לא היה מנוס מכניסה למסלול דיוני של הוכחות וסיכומים. בהמשך לכך הוגשו ראיות שהתווספו לתצהירים שצורפו לכתבי הטענות (בשלב שבו הייתה זו המרצת פתיחה) ונתקיימו דיוני הוכחות ולאחר מכן הוגשו סיכומים בכתב ונשמעה השלמת טיעון על פה. 10. הראיות שהצטברו בסופו של יום היו אלה: מטעם התובעים - תצהירי עדות ראשית ותצהירים משלימים של שניהם וחוות דעת של הגרפולוגית אורה כבירי. מטעם הבנק - תצהיר עדות ראשית של לבנה ארג'ואס, עובדת הסניף הנדון ומורשית חתימה בו. מטעם הצדדים השלישיים - תצהיר עדות ראשית של עוזי אליאס (שהוא גם התובע 2) ותצהיר עדות ראשית של צ"ג 3. 11. בשני דיוני הוכחות נחקרו כל המפורטים בסעיף 10 ולאחר מכן נתקיים שלב הסיכומים באופן שצוין בסעיף 9 ובכך הוכשרה הקרקע להכרעה במה שעל הפרק. ב. תוצאה סופית בקליפת אגוז 12. לאחר שקילת המכלול הגעתי לתוצאה המורכבת הבאה: א. התביעה מתקבלת וניתנים לתובעים הסעדים המבוקשים (שצוטטו לעיל בסעיף 3). ב. ההודעה לצד ג' של הבנק נגד עזבונו של עו"ד קדמי מתקבלת ונקבע (כמבוקש בסעיף 12 להודעה) כי על העזבון לשלם לבנק את מלוא החוב המובטח בשעבוד בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החלים על החוב בתיק ההוצל"פ למימוש המשכון. ג. ההודעה של הבנק נגד יתר הצדדים השלישיים נדחית. 13. אסביר להלן כיצד הגעתי לתוצאה דלעיל. ג. הבסיס והביסוס לתוצאה 14. אפתח בכך שאציין כי בדרכי לתוצאה הנ"ל, לא ייחסתי נפקות לפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים בת.ע. 42547/99. מדובר בפסק דין אשר צדדים שונים ביקשו להיבנות ממנו בהקשרים שונים ולהודפו בהקשרים אחרים, הכל לפי האינטרסים הספציפיים שלהם. בסופו של דבר הגעתי למסקנה כי יש להתייחס אליו באופן האמור. בכל הנוגע לטענות כי אותו פסק דין יוצר מעשה בית דין או מקים השתקים או מניעויות, הרי שאין מקום להגיע למסקנה כזו. זאת כבר בשל כך שבאותו פסק דין עמדה להכרעה תביעה לסעד הצהרתי בשאלה אם הדירה הנדונה בהליך דנן היא חלק מנכסי עזבונו של המנוח מרצל אליאס ז"ל. אותה תביעה התנהלה בין מי שטענה שהייתה ידועתו בציבור של מנוח זה לבין התובעים בתביעה דנן (אשר היו שם הנתבעים). לא נדונו שם כלל העניינים העולים בתביעה דנן, אשר אינה עוסקת בשאלה הנ"ל אלא בעניינים הקשורים במישכונה. במצב העניינים האמור ובכלל, ככל שיש בפסק הדין הנ"ל אמירות שונות המתייחסות לעניינים העולים בתביעה דנן, הרי שהן חורגות מהעניין שנדון שם ואין בכוחן ליצור מעשה בית דין, השתק או מניעות. בנוסף למצוין לעיל גם לא ניתן לבקש במסגרת ההליך דנן להתבסס על ראיות שהובאו רק בתיק העזבונות הנ"ל. בענייננו אין המדובר בפסק דין פלילי מרשיע שניתן לעשות בו שימוש מכוח סעיף 42א לפקודת הראיות, והראיות מאותו תיק עזבונות הן בגדר עדות מפי השמועה ואינן קבילות בהליך דנן. 15. הבסיס המרכזי לתוצאה שאליה הגעתי הוא המסקנה כי עו"ד קדמי ז"ל לא היה מוסמך מטעם התובעים והצדדים השלישיים הרלבנטיים למשכן את הדירה הנדונה וכי הוא בצע בקשר לכך פעולות שלא היה מורשה לבצע וזאת, בין היתר, תוך פעולות זיוף. 16. מקובלות עליי הטענות של התובעים ושל הצדדים השלישיים כי למעשה הוסמך עו"ד קדמי ע"י התובעים והצדדים השלישיים לבצע רישום עסקאות ובית משותף. בהמשך לכך אני קובע גם כי ייפויי הכח ניתנו לעו"ד קדמי רק לצורך הרישומים האמורים וכי הוא לא היה מוסמך מכוחם או בכלל למשכן את הדירה לבנק כפי שעשה בפועל (כנגד האשראי שנתן הבנק במקרה זה, אשר ניתן לקבלן יוחנן). בהמשך לכך המסקנה היא כי עורך דין קדמי ניצל את מעמדו ואת המסמכים שהיו ברשותו ותוך מצגי שווא וזיוף הביא לכך שהדירה מושכנה כנגד האשראי האמור. 17. לגבי העניינים האמורים יש לומר בראש ובראשונה כי עולה מהתנהלותו של עו"ד קדמי שהוא עצמו ידע כי לא היה מוסמך למשכן את הדירה כפי שעשה בפועל. הנה כי כן, עיון בייפויי הכח הרלבנטיים מלמד כי יש שני ייפויי כח מ-1.1.97 שעליהם חתום התובע 1. ביפוי כח בל/2 מצוין בנוסח המקורי (לפני תוספות כלשהן) כי הוא מסמיך את עו"ד קדמי "למכור ולהעביר, להשכיר, להחכיר" את הדירה. יפוי הכח הנוסף בל/3 הוא זהה לחלוטין לבל/2 פרט לכך שיש בו תוספת מודפסת במכונת כתיבה שמצוין בה כי הוא מסמיך את עו"ד קדמי בנוסף לנ"ל גם "לשעבד ולמשכן בכל דרך שהיא" את הדירה הנדונה. מתוך ידיעתו של השלוח - עו"ד קדמי - כי בל/2 כשלעצמו אינו מסמיך אותו לבצע את המישכון שביצע, מצא הוא לנכון להוסיף את שהוסיף בבל/3. ואכן, אילו עמד בל/2 בבדידותו, ברור שעו"ד קדמי לא היה מוסמך לפעול כפי שפעל כאן. 18. בהמשך למצוין לעיל ובכלל, הרי שבחינת השאלה מה היה מהלך הדברים בפועל מובילה למסקנה שהתובע 1 חתם על שני עותקים זהים בנוסח של בל/2. לאחר שהתובע 1 חתם באופן האמור, הוסיף עו"ד קדמי את התוספת הנ"ל בסעיף 17, בנוסח של בל/2. זאת עשה עו"ד קדמי באופן המהווה זיוף ויצירת מצג מטעה לגבי מה שעו"ד קדמי היה מוסמך לו. בכך "יצר" עו"ד קדמי נוסח נוסף של יפוי כח, שסומן בל/3. 19. המסקנה כי התוספת הנ"ל בוצעה באופן האמור מתחזקת גם מכך שאפילו מראה עיניים של הדיוטות מצביע על כך שהתוספת האמורה הוספה בדפוס שונה מזה שבו הודפסו יתר ההשלמות (תאריך, שמות ופרטי הדירה) שבמסמכים המקוריים. התובעים ביקשו לחזק מסקנה זו בחוות דעת של גרפולוגית, אשר ציינה כי כך עולה מבדיקותיה ועמדה על כך גם כשנחקרה בבית המשפט. גם אם אקבל את הטענה כי גרפולוגית אינה מומחית מובהקת לעניינים האמורים, הרי שאני סבור שמתוך קרבתה לעניינים הקשורים במסמכים יש לה יתרון מסוים על פני הדיוטות ויש בעדותה לחזק את המסקנה שהייתי מגיע אליה אף בלעדיה. מכל מקום, אפילו לא הייתה מוגשת כלל חוות דעת כזו, הרי שבית המשפט מוסמך לקבוע ממצאים כאלה על סמך התרשמותו שלו. כלל ידוע הוא, כי רשאי בית המשפט לקבוע ממצאים על פי מראה עיניו וטביעת עינו ביחס למוצגים שבמשפט, גם ללא הסתייעות בעדים מומחים. כך נפסק באופן כללי, וכך נקבע, בין היתר, באורח ספציפי לגבי עיון במסמכים, כי כשהדבר ניתן והנסיבות מתאימות הרי שבית המשפט רשאי להסיק מסקנות מעיון כזה גם בלי עזרתם של עדים מומחים (ראו, למשל: ע"א 86/58 פהום נ' רוזנפלד, פ"ד יג 477, 478 (1959); ע"פ 352/71 טל נ' מדינת ישראל, פ"ד כו(2) 107, 112 (1972); בג"צ 3846/91 מעוז נ' היוהמ"ש, פ"ד מו(5) 423, 438 (1992); ע"פ 566/89 מרציאנו נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(4) 539, 550 (1992); ע"א 5293/90 בנק הפועלים נ' שאול רחמים, פ"ד מז(3) 240, 263 (1993); ע"פ 2653/98 בן דוד נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(4) 529 (1998); י. קדמי, על הראיות (תש"ע) 881-878). נמצא שככל שיש צורך בכך כאן, הרי שבחינה כזו ע"י בית המשפט מובילה למסקנה האמורה. 20. על האמור לעיל אוסיף כי ממכלול הנתונים עולה קושי רב להגיע למסקנה כי אכן בכלל הייתה ההסכמה הנחוצה לשם כך שהדירה האמורה תשועבד לצורך מתן אשראי ליוחנן. זאת במה שנוגע להגיון העסקי בעסקאות שבין מרצ'ל לבין יוחנן (הקבלן), גם אם אניח שהשניים היו שותפים בעסקת הקומבינציה. אין מחלוקת כי מרצ'ל דאג להעמדת אשראי בסך 350,000$ ליוחנן כנגד משכנתה על דירתו הפרטית של יוחנן. בהמשך לקו המחשבה שעמד ביסוד אותו אשראי, אין זה סביר כלל שמרצ'ל או מי מטעמו יסכים למשכן את הדירה - שמומנה בין היתר באמצעות אשראי זה שניתן ליוחנן - כנגד אשראי נוסף שיינתן ליוחנן. אין זה סביר כי הדירה שנרכשה (או שאפילו שימשה בטוחה נוספת לעסקת השותפות) כנגד אשראי שהובטח ברכוש פרטי של יוחנן תשמש בטוחה לאשראי נוסף ליוחנן. כך למעשה מרצ'ל היה מבטיח אשראי ליוחנן כנגד רכוש שלו ולא של יוחנן (וראו נספח ג' לכתב התביעה בסעיפים 7 א-ב, ד). זאת גם אם בכוונת מרצ'ל היה להשאיר את הדירה בבעלות אילן או להעבירה על שמו, או אפילו למכור אותה לשם כיסוי האשראי שהוא לקח בעצמו. גם אם הייתה שותפות בין מרצ'ל ליוחנן אין בכך להסביר את הפער שבין הסכם האשראי (נספח ג' הנ"ל) והבטוחה שנקבעה בו לבין הבטוחה שלכאורה ניתנה בשלב מתן האשראי הנוסף. מסקנה זו נתמכת גם בכך שהסכם האשראי הראשון (נספח ג' הנ"ל) נערך בכתב ואילו לגבי האשראי הנוסף שנטען כי הדירה שועבדה לצורך קבלתו - לא נערך הסכם בכתב בין יוחנן לבין מרצ'ל בנוגע לאשראי הנוסף ולבטוחה בדמות הדירה. 21. לנוכח כל שנאמר עד כה ובכלל, גם אין לקבל את טענות "מגדל" כאילו התובע 1 הודה שחתם על בל/3 ולכן הוא מאשר את ההסמכה הכלולה בו. אדרבה, קריאת מכלול דבריו מלמדת כי הוא מאשר רק שהחתימה היא חתימתו, אך ממשיך להסתייג בתוקף מהאפשרות שחתם על הרשאה למשכן את הדירה ושחתם על ייפויי כח שונים (כפי שקיימים עתה: בל/2 לעומת בל/3). מכאן שדבריו לא רק שאינם שוללים את שקבעתי לעיל, כי עו"ד קדמי ז"ל זייף את המסמך אחרי שנחתם, אלא שהם אף תומכים במסקנה זו. 22. בשולי מה שקשור בייפויי הכח הנ"ל אציין, שבנוסח המקורי של שניהם מצוינת (בסעיף 3) סמכות "להעביר משכנתא", אך אין ספק שסמכות זו לא כוללת את המישכון שביצע כאן עו"ד קדמי. כך עולה ממהות המושגים, שכן מה שביצע כאן עו"ד קדמי אינו "העברת משכנתא" אלא יצירת משכנתה חדשה. כך עולה גם מן התוספת שעו"ד קדמי הוסיף, המלמדת אף היא כי גם הוא עצמו הבין כך את מצב העניינים. 23. לנוכח כל שנאמר עד כה, הרי שמגיעים לתוצאה דלעיל אף ללא צורך להיזקק לטענות נוספות של התובעים, כגון שביפויי הכח לא מופיע שמו של הצד השלישי שלטובתו ניתן יפוי הכח וכן למתח שבין סעיף 91 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 לבין סעיף 20 לחוק הנוטריונים, תשל"ו-1976. למעלה מן הצורך אציין כי בכל שהדבר עשוי להיות נחוץ, הרי שבקשר אליהן אני נוטה לדעת התובעים. 24. מכל האמור לעיל עולה כי יש לקבל את התביעה ולדחות את ההודעה נגד צ"ג 1. 25. בהמשך לכל שנקבע ושנאמר, הרי שבמערכת היחסים שבין הבנק לבין עזבונו של עו"ד קדמי, שבגדרה הגיש הבנק הודעה לצד שלישי נגד עזבון זה, חל סעיף 6(ב) לחוק השליחות, תשכ"ה-1965. סעיף זה מאפשר לבנק "לראות את השלוח כבעל דברו או לחזור בו מן הפעולה ולתבוע מן השלוח את נזקו". הגשת ההודעה מלמדת כי הבנק בחר באפשרות האחרונה. במכלול הנסיבות הבנק אכן זכאי לשיפוי מעזבונו של עו"ד קדמי, כפי שתבע. 26. לנוכח כל שנאמר ובכלל, גם במה שקשור בצדדים השלישיים 6-3, מקובלות עליי טענותיהם כי ראו בעו"ד קדמי מוסמך לבצע את השלמת רישום העסקה שביצעו וכן לבצע רישום של הבית המשותף ולא מעבר לכך. עדותו של צ"ג 3 בעניין זה לא נסתרה והתמונה בכללותה היא שאכן המצב הוא כפי שהם טוענים לו. מכאן שדין ההודעה לצ"ג שהגיש נגדם הבנק, להידחות. 27. במה שנוגע להודעה לצ"ג של הבנק נגד צ"ג 7, חברת הביטוח שביטחה את עו"ד קדמי בביטוח אחריות מקצועית, הרי שלנוכח מה שנקבע לעיל לגבי התנהלותו עולה כי מדובר בהתנהגות פסולה שהייתה מכוונת, ומכל מקום בהתנהלות כזו שאינה מכוסה בכיסוי הביטוחי שבפוליסה הנ"ל. לכן, דין ההודעה נגד צ"ג 7 להידחות. ד. הערות לפני נעילה 28. לקראת סיום פסק הדין, אני מוצא לנכון להעיר מספר הערות. 29. כהערה ראשונה אציין כי במה שקשור להתנהלות הבנק בכללותה די לומר כי התובעים רחוקים מלשכנע כי הייתה קנוניה כלשהי בין הבנק לבין עו"ד קדמי, שהובילה לאירועים שביסוד ההליכים דנן. גם אם עשויות להתעורר תמיהות כלפי הבנק, הרי שהתובעים זוכים ממילא בתביעה נגד הבנק ואילו הבנק זכאי, מכל מקום, למה שנקבע כי הוא זכאי כלפי עזבונו של עו"ד קדמי. כמו כן, בהמשך למה שנקבע, הבנק אינו זכאי לדבר מה מן הצדדים השלישיים 6-3, שהיו צדדים תמימים אשר נקלעו להליכים דנן רק בשל כך שעו"ד קדמי פעל כפי שפעל. בקשר לכך גם אין ליתן תוקף להוראה הבלתי חוזרת שעליה חתם עו"ד קדמי, אשר הציג עצמו לעניין זה כשלוחם של צ"ג 6-3 (נספח 13 לתצהיר הבנק). 30. הערה שנייה עניינה בכך שאין בטענות התיישנות שעלו במסגרת ההליכים דנן כדי להביא לשינוי התוצאה. במה שנוגע לטענת ההתיישנות שהעלה צ"ג 1 (עזבונו של מרצ'ל אליאס ז"ל), הרי שההודעה נגדו נדחית לגופה, ללא צורך להגיע לתוצאה של דחייה מכח טענת ההתיישנות. בכל הקשור לטענת ההתיישנות שהעלה הבנק כנגד התביעה הרי שאין בכוחה להושיעו. לעניין זה מקובלת עליי הפניית התובעים לה"פ (מח', חי') 76/08 כהן נ' בנק איגוד (פסק דין מ-20.8.09), שם נקבע כי תביעה לביטול משכון על זכות חכירה היא תביעה במקרקעין במובנו של סעיף 1 לחוק ההתיישנות, ולכן במועד הגשת התובענה דנן עדיין לא חלפה תקופת ההתיישנות (וראו גם ההפניה לת.א. (מח', ת"א) 41/92 רצבי נ' מדהלה פס"ד מ-14.3.95). בהמשך לכך ובכלל, למרות שכאן עסקינן במשכון שנרשם על זכויות אובליגטוריות בלבד, אן בכך לעמוד לימין הבנק. זאת בשל כך שבסופו של יום המקרקעין רשומים והבנק עצמו רשם הערת אזהרה (על התחייבות לרישום משכנתה) מעבר למשכון שנרשם ברשם המשכונות. נמצא שהבנק עצמו סבר שהמהלכים הם במסגרת עסקה במקרקעין. 31. הערה שלישית היא כי בטענות הבנק בעניין שיהוי אין גם כן כדי להשליך על תוצאות ההליכים כאן. אכן, כבר בשנת 2001 שלחו התובעים מכתב לבנק בנוגע לביטול המשכון. עם זאת, לעניין טענת השיהוי אין להתחשב בפרק הזמן שבו התנהל הדיון בבית המשפט לענייני משפחה בנוגע לעזבון, שהרי תוצאת הליך זה היא שקבעה אם הדירה תיכלל בעזבון או שתועבר לידועה בציבור. לכן יש לראות את ראשית מירוץ הזמן לעניין זה במועד מתן פסק הדין שם (בחודש אוגוסט 2004). בהמשך לכך, רק בשנת 2010 ניתנה פסיקה לפיה הדירה שייכת לעיזבון מרצ'ל ולא לתובע 1. היה זה לאחר שנשלח מהבנק מכתב התראה על אודות חובו של יוחנן, שגם בעניינו התנהל הליך משפטי נפרד. במכלול ההליכים שהתנהלו בקשר לדירה ובקשר לחוב אני סבור שהבנק לא שינה מצבו לרעה והיה לו ברור כבר מהמכתב הראשון של התובעים בשנת 2001 כי הוא צפוי להליכים משפטיים בנוגע למשכון. על כן, גם בטענת השיהוי אין כדי להביא לשינוי התוצאה. ה. סוף דבר 32. השורה התחתונה של פסק דין זה היא כאמור לעיל, בסעיף 12. 33. לעניין הוצאות משפט (בעיקר אגרות בסכומים משמעותיים) ושכ"ט עו"ד נקבע כדלקמן: א. הבנק ישלם לתובעים ולצ"ג 1 יחדיו סכום כולל של 50,000 ש"ח. ב. עזבונו של עו"ד קדמי ישלם לתובעים סכום כולל של 30,000 ש"ח וישלם לבנק סכום כולל של 20,000 ש"ח. ג. הבנק ישלם לצ"ג 6-3 סכום כולל של 10,000 ש"ח ולצ"ג 7 ישלם סכום כולל של 10,000 ש"ח. מכירת זכויותבניהמקרקעיןקבלןעסקת קומבינציה