טענה להפקדה בידי נאמנים במסגרת תביעה למתן חשבונות

במסגרת תובענה למתן חשבונות, טענה כי הופקדו בידי המשיבים כנאמנים עבורה, והיא זכאית להשבתם. ההליך פוצל לשניים, כשבחלק הראשון של ההליך התקיים דיון וניתנה הכרעה בדבר זכותה של המבקשת לקבלת צו למתן חשבונות מהמשיבים. בטרם מתן פסק הדין הגישו המשיבים דו"חות כספיים בהסכמה. בפסק הדין נקבע כי המבקשת זכאית לקבלת חשבונות מהמשיבים. התובענה נגד המשיב 1 נדחתה לגופה. לגבי המשיב 2 נקבע כי הדו"ח שהגיש אינו מספק ומונה מומחה מטעם בית המשפט לבדיקתו. המומחה בדק את הדו"ח שהגיש המשיב 2 ונתן חוות דעת לגביו. בתום החלק השני של ההליך ניתן פסק דין משלים זה, שעניינו הדו"ח שמסר המשיב 2 והאם חייב המשיב 2 בהשבת כספים כלשהם למבקשת. רקע הרקע העובדתי לתובענה זו פורט בהרחבה בפסק הדין, שהוא חלק בלתי נפרד מפסק דין משלים זה. לשם הנוחות, יפורטו להלן שוב העובדות הנדרשות להחלטה דנן בלבד. הוריה של המבקשת העבירו לה במתנה וללא תמורה 7 חלקות משנה מתוך מגרש בשטח של 3554 מ"ר, בחלקה 104 בגוש 6694 ביהוד, אשר סומנו בתרשים החלוקה (מוצג נ/3), במספרים 4, 6, 8, 9, 10, 11, ו-12 (להלן: "המתנה"). במסגרת הסכם מכר שנחתם בין המבקשת ובין הקבלן ארז עמרם (להלן: "הקבלן") למכירת ארבע חלקות שמספריהן 9, 10, 11 ו-12 מהמבקשת לקבלן, נקבע, בין השאר, כי הקבלן יפקיד בידי המשיב 2, רו"ח חנוך חיים (להלן גם: "רו"ח חיים") סכום השווה לסך של 62,000$ (להלן: "כספי הפיקדון"). הכספים נועדו להבטחת תשלום חוב קודם של מס רכישה בגין עסקת המתנה, תשלומי מס שבח שיחולו בגין מכירת ארבעת החלקות לקבלן, וכל חוב בגין הקרקע עד ליום חתימת הסכם המכר (להלן: "המסים"). הצדדים לא חלקו על כך שהסכום של 62,000$ אכן הופקד על ידי הקבלן בידיו של רו"ח חיים. רו"ח חיים אישר שהוא הסכים שכספי הפיקדון יופקדו בידיו, אף שלא היה צד להסכם המכר, על מנת שישלם מהם את המסים השונים, כאמור, והיתרה תועבר לידי המבקשת. בהתבסס על עובדות אלה, נקבע בפסק הדין כי הסכמתו של רו"ח חיים לקבל מהקבלן את כספי הפיקדון ולשלם מהם את המסים, כשהיתרה תועבר למבקשת, יצרה יחסי שליחות בינו לבין הקבלן, ומאחר שמדובר בהסכם לטובת צד ג', היינו, לטובת המבקשת, קמה לה הזכות לדרוש מרו"ח חיים דין וחשבון על התנהלותו עם כספי הפיקדון, כמו גם את הזכות לתבוע ממנו את השבת הכספים שנותרו מתוך כספי הפיקדון, ככל שנותרו כאלה (סעיף 53 בפסק הדין). רו"ח חיים הגיש דו"ח תקבולים ותשלומים בן עמוד אחד, בו פרט את סכום ההפקדה שקיבל והריביות שזוכו בגין סכום זה, מצד אחד, ואת התשלומים ששולמו על ידו, מצד שני. הדו"ח הוגש ללא תצהיר ומבלי שצורפו לו מסמכים כלשהם. בפסק הדין נקבע כי רו"ח חיים לא עמד בנטל המוטל עליו להראות שאכן ביצע את כל התשלומים המפורטים בדו"ח שנמסר על ידו (סעיפים 57 - 62 לפסק הדין). בהתאם לסמכותי ולשיקול דעתו הורייתי על מינוי מומחה מטעם בית המשפט אשר יבדוק את דו"ח התקבולים והתשלומים שהוגש על ידי רו"ח חיים. רו"ח חיים הורשה להגיש למומחה את כל המסמכים שבידו וכל מסמך שיהיה בו לתמוך בטענותיו. כן נקבע כי ב"כ המבקשת יוכל אף הוא לטעון את טענותיו בפני המומחה (סעיפים 64 - 66 בפסק הדין). רו"ח יוסי כהן מונה כמומחה מטעם בית המשפט לבדיקת דו"ח התקבולים והתשלומים של המשיב 2 (להלן: "המומחה הממונה"). בחוות הדעת שהגיש לבית המשפט, קבע המומחה הממונה כי דו"ח התקבולים והתשלומים שהוגש על ידי רו"ח חיים תקין. המומחה מצא כי כספי הפיקדון שימשו במלואם על ידי רו"ח חיים לתשלומי המסים השונים כפי שנקבע בהסכם המכר. המומחה הממונה הבהיר בחוות דעתו כי המחלוקות בין הצדדים נבעו, ככל הנראה, מכך שבשלב הראשוני לא נמסרו על ידי רו"ח חיים מלוא המסמכים התומכים בטענותיו, כמו גם מכך שמדובר היה בעסקאות מורכבות במספר רב של חלקות. לדרישתו של ב"כ המבקשת הוזמן המומחה הממונה לחקירה והוא נחקר על חוות דעתו. לאחר חקירת המומחה הממונה הגישו ב"כ הצדדים את סיכומיהם, כאשר המבקשת טוענת שאין לקבל את קביעותיו של המומחה הממונה ויש לדחותן, ואילו רו"ח חיים סומך ידיו על ממצאיו. טענות הצדדים המבקשת טוענת כי המומחה הממונה חרג מסמכותו בכך שהתייחס בחוות דעתו לחלקות שכלל לא היו בבעלותה של המבקשת ולא נמכרו על ידה. עוד נטען כי חוות דעת המומחה הממונה לא כללה הסברים והנמקות כנדרש. המבקשת הלינה, כמו כן, על כך שהמומחה הממונה לא זימן אליו עדים שונים כדי לבחון אם אכן רו"ח חיים הוא זה ששילם את המסים, כטענתו. בהקשר זה נטען שמעדותו של המומחה הממונה עלה כי המסמכים שהוצגו על ידי רו"ח חיים נמצאו במכולה השייכת לקבלן, עובדה המעידה שהקבלן, ולא רו"ח חיים, הוא ששילם את המסים. המשיב 2, רו"ח חיים, טוען כי משמונה מומחה על ידי בית המשפט אזי, למעט מקרים חריגים, לא יתערב בית המשפט בקביעותיו. חוות הדעת התייחסה לחלקות הרלוונטיות למחלוקת בין הצדדים ועל כן אין ממש בטענה שהמומחה חרג מסמכותו. כל המסמכים המתייחסים לתשלומים שבוצעו על ידו הוצגו למומחה הממונה, אשר בדק אותם ביסודיות ואישר כי הם תומכים בטענותיו. הטענה כי אחרים הם ששילמו את המסים היא טענה מופרכת המתעלמת מהראיות שהומצאו ונבדקו על ידי המומחה הממונה. דיון והכרעה על פי הפסיקה, "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן" (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי (טרם פורסם). וכן: ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל אח', פ''ד נב(4) 563 ואף ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ''ד נו(2) 936). בע"א 2099/08 עיריית אשקלון נ' תשלו"ז השקעות והחזקות בע"מ (ניתן ביום 28.10.10ׂ), נאמר: "חוות דעת המומחה אינה כובלת את שיקול דעתו של בית המשפט (עניין מרקוביץ, בעמ' 139; ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 948 - 949 (2002)). יחד עם זאת, והגם שעדות המומחה אינה שונה מכל עדות הבאה בפני בית המשפט, יש להניח כי משהחליט בית המשפט למנות מומחה מטעמו בכדי שיביא בפני בית המשפט נתונים מקצועיים רלוונטיים להכרעה בסכסוך שבפניו, יאמץ הוא את ממצאי המומחה בהיעדר סיבה משמעותית ובולטת שלא לעשות כן". לאחר שבחנתי את חוות דעת המומחה שהוצגה ושמעתי את עדותו, אני קובע כי הוכח על ידי רו"ח חיים שכל כספי הפיקדון שהועברו לו שימשו על ידו לתשלום המסים שחלו על המבקשת. בחוות הדעת פורטו התקבולים שהועברו לרו"ח חיים, תשלומי המסים שבוצעו עבור כל אחת מהחלקות וסכומיהם, וצורפו אליה כל האסמכתאות המתאימות. על בסיסן של ראיות אלה, ולאחר שנבדקו ונבחנו ע"י המומחה הממונה אחת לאחת, הגיע המומחה למסקנה חד משמעית, שלא עורערה גם בחקירתו הנגדית, שהדו"ח שהוגש על ידי רו"ח חיים תקין. כפי שיפורט להלן, לא מצאתי בטיעוני המבקשת נימוקים שיצדיקו התערבות בממצאיו ובמסקנותיו של המומחה. ג(1). הטענה בדבר חריגה מסמכות הטענה העיקרית עליה הסתמכה המבקשת כטעם לדחיית חוות דעתו של המומחה היתה חריגה מסמכות. המבקשת מפנה לסעיף 14 בפסק הדין, ובהסתמך עליו היא טוענת שחלקות מספר 2 ו-7 לא שייכות לה ולא ניתנו לה במסגרת המתנה. משכך, לא היה המומחה הממונה מוסמך לדון בחוות דעתו בחלקות אלה וממילא לא היה מוסמך לקבוע כי תשלום המסים ששולמו בגינן מכספי הפיקדון היה כדין. ואולם סעיף 14 לפסק הדין אינו מהווה חלק מההכרעה העובדתית בתיק. סעיף זה מפרט את טענותיה של המבקשת עצמה בנוגע לחבותו של המשיב 2, אליבא דגרסתה היא. למעשה, בעניין זה נקבע בפסק הדין כי הטענה שהועלתה על ידי המבקשת בסעיף 14 בנוגע לחלקה מספר 2 טעונה בדיקה נוספת, ואילו בנוגע לחלקה מספר 7 לא נקבע כל ממצא עובדתי (סעיף 59 בפסק הדין). אין, אפוא, בסיס לטענה שהמומחה הממונה חרג מסמכותו בכך שהתייחס גם לעניין זה בחוות דעתו. המבקשת הפנתה גם לסעיף 15 בפסק הדין, בו הוזכרה טענה נוספת של המבקשת, שלא נגעה לתביעה למתן חשבונות, לפיה המבקשת קיבלה משכנתא על חלקה מספר 11 והעבירה את הכספים לחשבונם של הקבלן ושל מר מיכאל כהן (אחד מרוכשי החלקות), אשר בתורם התחייבו להעבירם לחשבונו של רו"ח חיים, שביקש לרכוש חלקה זו בעצמו. בתובענתה כתבה המבקשת כי התובענה אינה מתייחסת לעניין זה וכי בקשר לכך תוגש תביעה נפרדת, על כן נקבע בסעיף 15 בפסק הדין כי "עניין המשכנתא וההלוואה אינו חלק מהתובענה ואין צורך להתייחס אליו", ובסיפת סעיף 66 בפסק הדין נכתב: "המומחה לא ייכנס לעניין 750,000 ₪ שנטענו כנגד המשיב 2". בהתבסס על דברים אלה, טענה המבקשת, כי התייחסותו של המומחה הממונה לכספים ששולמו בגין המסים החלים גם על חלקה 11 מהווה חריגה מסמכות. גם טענה זו איני מקבל. המומחה הממונה הבהיר בחוות דעתו, והבהרתו מקובלת עליי, כי הוא מודע להחלטת בית המשפט האמורה, ועל כן כתב: "אינני נכנס לבדיקת הסכומים הנ"ל". יחד עם זאת, המומחה הממונה הסביר כי הוא נדרש לבחון את הראיות בנושא, שכן מטרתה של חוות דעתו היא לבחון האם תשלומי המסים ששולמו לטענת רו"ח חיים מתוך כספי הפיקדון אכן שולמו וכדין. לשם מענה על שאלה זו יש צורך לבדוק עניינה של חלקה מספר 11, אשר נכללה בהסכם המכר, וכספי הפיקדון שהופקדו אצל רו"ח חיים נועדו, בין היתר, לשמש לתשלום המסים גם עבורה. גם בכך לא חרג, אפוא, המומחה הממונה מסמכותו. ויצויין, כי גם אם הייתה מתקבלת טענת המבקשת כי המומחה הממונה חרג מסמכותו, ולא כך נקבע, גם אז לא היה בכך לסייע לה. לא יכולה להיות מחלוקת כי, כפי שקבע המומחה הממונה בחוות דעתו, כל הכספים שהיו בידי רו"ח חיים שימשו לתשלום המסים השונים. טענת המבקשת בסיכומיה מתבססת על כך שהכספים שימשו גם לתשלום מסים שחלו על חלקות שנמכרו על ידי הוריה של המבקשת (ולא על ידה), שהן חלקות מספר 2 וחלקה מספר 7. לא ברור כלל אם טענה זו מקימה למבקשת זכות להשבה מרו"ח חיים של אותם כספים ששימשו לתשלום מסים עבור חלקות אלה. המבקשת לא טענה, וודאי לא הוכיחה, כי רו"ח חיים מעל בכספים ונטל אותם לעצמו לצורך שימושים אישיים או מטרות זרות כלשהן. ההפך הוא הנכון. באשר לחלקה מספר 2, הרי שבהסכם המכר (נספח 3 למוצג ת/2) נזכרת מפורשות חלקה מספר 2, ונאמר כי בהתקיים נסיבות מסוימות, תימכר חלקה מספר 2 במקום חלקה מספר 8 (אשר הבעלות בה הועברה לתובעת במסגרת המתנה) "וחמש החלקות הנימכרות תהיינה 2, 9, 10, 11, 12 (להלן: הקרקע/הנכסים)". בהמשך נקבע בהסכם המכר כי כספי הפיקדון ישמשו "לצורך הבטחת תשלום חוב קודם של מס רכישה בגין הצהרות העברה במתנה, ומס שבח בגין העיסקה דנן וכל חוב בגין הקרקע". "הקרקע" כוללת אפוא גם את חלקה 2, ועל כן, אין בסיס לטענה כי תשלום המסים ששילם בגינה רו"ח חיים מכספי הפיקדון נעשו על ידו שלא כדין, מקום בו הסכם המכר עצמו מאפשר לעשות שימוש בכספי הפיקדון גם עבור חלקה זו, בהתעלם משאלת הבעלות עליה. באשר לחלקה מספר 7, טענתו של רו"ח חיים הייתה כי הוסכם שחלף מכירת חלקה מספר 11 (אשר הוזכרה כאמור בהסכם המכר) תימכר חלקה מספר 7, ועל כן תשלום המסים מכספי הפיקדון עבור חלקה מספר 7 נעשה כדין. המבקשת לא הבהירה מדוע לגרסתה החליט כביכול רו"ח חיים לשלם על דעת עצמו ומבלי שנתבקש לכך את המסים החלים על חלקה זו. כל שטענה המבקשת היה, מבלי שהטענה נתמכה בראיות של ממש, כי רו"ח חיים הוא שרכש את חלקה מספר 11, וכן שבהתאם לקביעת בית המשפט לא היה על המומחה לדון בעניינה של חלקה זו. בכך לא סגי. גרסתו של רו"ח חיים בעניין זה, שנבדקה גם על ידי המומחה הממונה, מתקבלת, ואני דוחה את טענותיה של המבקשת כי תשלום המסים על ידי רו"ח חיים עבור חלקה מספר 7 היה שלא כדין. בהערת אגב יוער, כי אף אם הייתה מתקבלת עמדת המבקשת לפיה מומחה בית המשפט לא היה צריך לדון בחלקה מספר 11, לא היה בכך לסייע לה, שכן אם אין להיכנס לשאלה האם חלקה מספר 7 נמכרה כחלופה למכירת חלקה מספר 11 ולכן השימוש בכספי הפיקדון לתשלום המסים עבור חלקה זו נעשה כדין, ממילא גם לא ניתן לקבוע שתשלום המסים בגינה היה שלא כדין ואין מקום להורות לרו"ח חיים להשיב את הכספים ששימשו לתשלום המסים עבור חלקה זו. ג(2). הטענה בדבר היעדר הנמקה טענה נוספת של המבקשת הינה, כי חוות הדעת של המומחה הממונה נעדרת הנמקה מספקת. גם טענה זו אין בידי לקבל. המומחה הממונה בחן את דו"ח התשלומים והתקבולים שהוצג לו על ידי רו"ח חיים ואף דרש לעדכנו בהתאם לאסמכתאות שהוצגו לו, דבר שהיה בסמכותו, הדו"ח עצמו (בצירוף כל האסמכתאות) צורף לחוות הדעת והמומחה הממונה הבהיר ופירט את האופן שבו נעשתה הבדיקה של הדו"ח. בחוות הדעת אף פורט החישוב החשבונאי שעשה המומחה הממונה בהתאם לראיות שהוצגו בפניו (עמודים 6 - 7 בחוות הדעת). עוד צורף לחוות דעת מסמך שערך המומחה הממונה המבהיר איזה תשלום בוצע עבור איזו חלקה (נספח א-0). בנוסף, צורפו התשובות שהשיב המומחה לשאלות ההבהרה שנשלחו על ידי ב"כ המבקשת, ואלו לא היו מועטות (במ/2), ובמסגרתן פירט המומחה את דרך ואופן הסקת מסקנותיו והשיב בצורה מפורטת לטענות ב"כ המבקשת. נוסיף ונציין את דבריו של המומחה הממונה בבית המשפט: "הדוח היה לשביעות רצוני המלאה בדיוק באותן עמודות שקבעתי לו. הוא גם כתב מספר אסמכתא לכל אסמכתא שהוא צירף. הדוח היה מובן לי לחלוטין עם ראיות ושונה לחלוטין ממה שהיה עד לאותו יום. ישבתי איתו, הוא הסביר לי את הדוח, הוא לא רצה להשאיר לי מסמכים מקוריים וראיתי את המסמכים המקוריים וצילמתי אותם וצירפתי אותם לחוות הדעת. על סמך המסמכים האלה והדוח הכספי שלו מה-12.7 שיניתי את חוות הדעת וכתבתי אותה בפורמט שכתבתי" (עמ' 318 לפרוטוקול מיום 10.1.2013). ג(3). הטענה בדבר זימון עדים המבקשת טענה עוד, כי בהתאם לקבוע בפסק הדין, המומחה חייב היה לזמן עדים ולעמת אותם עם טענותיו של המשיב 2. לדבריה, הן מעדותו של מר סלומינסקי, הקונה אשר רכש את חלקה מספר 10, הן מעדותו של הקבלן, עלה שרו"ח חיים אינו זה ששילם את המסים עבור העסקאות השונות. טענה זו של המבקשת נעדרת בסיס. בפסק הדין לא נקבע כי תפקידו של המומחה הממונה הוא לחקור עדים אלה, או בכלל. כל שצויין הוא, כי מדובר בשתי סוגיות הדורשות ליבון. ואכן, המומחה התייחס לעניין זה בעדותו ומתשובתו עולה שסוגיות אלה הובהרו במסגרת הבדיקה שערך, ובלשונו של המומחה עצמו "ואז אני התייחסתי גם לעדותו של סלומינסקי וגם לעדותו של הקבלן והסברתי מדוע לאור המסמכים שקיבלתי, מדוע העדויות של שניהם (בבית המשפט - א.מ.) לא מקובלות עלי כי אני הולך לפי ראיות ולא לפי אותה עדות שהיתה בבית המשפט שלא היתה נתמכת במסמכים" (עמ' 318 לפרוטוקול מיום 10.1.2013). בנוגע למר סלומינסקי, הסביר המומחה בתשובות לשאלות ההבהרה שהועברו לו על ידי ב"כ המבקשת (במ/2) כי "עדותו של מר סלומינסקי איננה מהווה ראייה מספקת והיא אינה נתמכת במסמכים. לאור המורכבות של עיסקת המגרשים ומספריהם, ספק רב [אם] מר סלומינסקי היה בקיא באותם המספרים ואם אכן הוא שילם את מס השבח והמכירה בעבור מגרש 10. עדותו של מר סלומינסקי איננה יכולה לעמוד מול הראיה החד משמעית כי תשלומי המסים של מגרש 10 שולמו ע"י הנתבע בהתאם לשומה מס' 102196615: מס השבח בסך 11,059". דברים אלה, הנתמכים באסמכתאות כתובות שנבדקו על ידי המומחה הממונה, מקובלים עלי. באשר לטענה כי הקבלן הוא ששילם את המסים ולא רו"ח חיים, גם טענה זו לא הוכחה. אל מול עדות הקבלן (אשר כפי שצויין בפסק הדין לא היתה נהירה, שכן "לא ברור מעדותו של הקבלן אם כוונתו הייתה שהוא שילם בעצמו את המסים, שאז הדבר סותר את הדו"ח שהגיש רו"ח חיים... או שהקבלן התכוון שתשלומי המסים נעשו על ידו באמצעות רו"ח חיים"), הוצגו ראיות חד משמעיות המלמדות שרו"ח חיים הוא זה שביצע את התשלומים. המבקשת טענה כי גרסתו של רו"ח חיים לפיה הקבלות עבור תשלומי המסים נמצאו במכולה השייכת לקבלן מלמדת שהקבלן הוא ששילם את הכספים. לא הובהר על סמך מה נטענה הטענה ומדוע עצם המקום בו נמצאו המסמכים מלמד מי הוא זה ששילם את הכספים, וכיצד יש בכל לגבור על המסמכים הברורים שהוצגו למומחה בעניין. יוער, כי גם מבחינת הגיון הדברים, לא סביר שהקבלן שמסר בידי רו"ח חיים כספים במטרה שהאחרון ישלם את כספי המסים עבורו, ויפטור אותו מהתעסקות בכך, יחליט לפתע לשלם בעצמו את המסים החלים על הקרקע או את חלקם. סוף דבר, השתכנעתי כי רו"ח חיים הוכיח שכספי הפיקדון שהופקדו אצלו על ידי הקבלן שימשו על ידו כולם לתשלום המסים בגין החלקות בהתאם לכתוב בהסכם המכר, כפי שקבע המומחה הממונה בחוות דעתו. מנגד, המבקשת לא הראתה כל סיבה של ממש שתצדיק התערבות או שינוי בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, ובקביעתו שהמסמכים שהוצגו בפניו על ידי רו"ח חיים היו תקינים. כל הכספים הוצאו, אפוא, כדין ודרישתה של המבקשת כי יושבו לה בכל זאת חלק מכספים אלה, ששולמו, כאמור, כולם, נדחית. סיכום התביעה נגד המשיב 2 נדחית. המבקשת תשלם למשיב 2 החזר הוצאות ושכ"ט עו"ד (כולל) בסכום של 20,000 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה ישולם למשיב 2 על ידי המבקשת תוך 30 יום. לאחר מועד זה יתווספו לסכום האמור ריבית והפרשי הצמדה למדד מהיום ועד למועד התשלום בפועל. בקביעת סכום ההוצאות נלקחה בחשבון התנהלותו של המשיב 2 בכל הנוגע לאופן הגשת דו"ח התקבולים והתשלומים על ידו, שהצריכה את מינויו של המומחה מטעם בית המשפט, כמפורט בסעיפים 64 ו-66 בפסק הדין. תביעה למתן חשבונותמסמכיםמתן חשבונותנאמנות