1. החייבת ילידת 1960, נשואה ואם לשלושה בגירים, הגישה בקשה למתן צו כינוס לנכסיה ולהכרזתה פושטת רגל. ביום 21.8.2011, נתן בית משפט צו כינוס לנכסי החייב ועו"ד רונן אביב אביב מונה כמנהל מיוחד. על החייבת הושת צו תשלומים בסך חודשי של 1,500 ש"ח החל מיום 1.10.2011. בקשה להפחתת התשלום החודשי נדחתה. 2. בתצהיר הנספח לבקשה מצהירה החייבת על חובות בסך 2,300,000 ש"ח ל-22 נושים. עד מועד הגשת דוחות בעלי התפקיד בעניינה הוגשו נגד החייבת 12 תביעות חוב בסך כולל של 1,465,781 ש"ח. 3. יובהר כבר עתה, כי בתחילת ההליכים לפני מותב זה ניתנה הודעה לצדדים, בדיון ביום 26.6.2013, כי למותב זה היכרות עם החייבת ובני משפחתה המנהלים מסעדה בחיפה, הכל כאמור בעמ' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 26.6.2012. הצדדים גילו דעתם כי אין מניעה שבית משפט זה ימשיך לדון בתיק זה. ב. נסיבות היווצרות החובות - גירסת החייבת 1. החייבת טוענת, כי חובותיה נבעו מכשלון כלכלי של שתי חברות שהפעילו שתי מסעדות, ברשת המסעדות ג'אקו מאכלי ים, זאת בין השנים 2005-2009. 2. החייבת טענה, כי בשל תאונה שארעה לה בשנת 2005 היא שבתה מעבודה למשך 24 חודשים, והותירה ניהול החברות לבניה. דבר זה הוביל לקריסת החברות. החייבת טענה, כי בשל כך גם בעלה אולץ לפרוש מעבודתו כדי לסעוד אותה. 3. החייבת טענה, כי בשנת 2005, פתחה בתחילה מסעדה אחת אשר עשתה חיל ובגין כך לא היססה לפתוח מסעדה נוספת וכן להיכנס להתחייבות כספית הכרוכה ברכישת דירה שניה, בהלוואה מובטחת במשכנתא, ברחוב ז'אן ז'ורס בחיפה. 4. החייבת טוענת שקשיים בענף המסעדנות, מיתון וניהול כושל גרמו להווצרות הפסדים שהובילו להפסקת פעילות המסעדה בשנת 2008 ובתחילת שנת 2009. לטענתה הפסקת פעילות המסעדות הביאה להגבלת יתרות החוב בבנק עד להגבלת חשבון המסעדה והמבקשת בבנק. 5. המבקשת טוענת שבשל בעיות בריאות הן היא והן בעלה אינם מסוגלים לעבוד כיום. ג. עמדת בעלי התפקיד 1. בעלי התפקיד מתנגדים להכרזת החייבת פושטת רגל הן משום שגרסת החייבת, בדבר אופן היווצרות החובות, לא הוכחה ואף נסתרה והן בשל אופן התנהלותה בהליך. 2. נטען, כי החייבת טענה כי רכשה את השם המסחרי "זקו מאכלי ים" מאחיה עובר לפתיחת המסעדה בניהולה תמורת סך של 1,400,000 ₪. כשלה מלהוכיח ביצוע תשלום זה. נטען כי החייבת טענה כי פרעה בשם אחיה חוב בסכום זה למס הכנסה. נטען, כי טענה זו לא הוכחה. לא הוכח תשלום כלשהו בסכום הנ"ל לאחי החייבת או לשלטונות המס. נטען עוד שממסמכים שונים עולה שלחייבת עצמה היה חוב למס הכנסה בשווי 1,200,000 ₪. לפיכך, אין ממש בטענה שהחייבת פרעה חוב אחיה למס הכנסה. לעניין זה, יצוין עוד, שהחייבת מודה בתגובתה שסך של 1,400,000 ₪ שולם על ידי חברת שמחה לירון בע"מ, שהיא היתה בעלת מניותיה, ולא על ידה באופן אישי. כאמור, ממסמכים שהומצאו עולה, שהתשלום בוצע עבור כיסוי חובות החייבת למס הכנסה. 3. נטען עוד, כי טענת החייבת, שהיא היתה בעלת המניות והמפעילה של המסעדות שכשלו, נסתרה במסמכי רשם החברות, המלמדים שבנה של החייבת היה בעל המניות והמנהל במסעדות. נטען, שמכך ניתן ללמוד, שהחייבת בחרה לפעול בחוסר תום לב תוך שימוש בשמו של בנה תוך ניצול לרעה של מסך ההתאגדות הנפרד בחברה. 4. נטען, כי החייבת הסתירה מידע, בנוגע להיותה בעלת מניות בשתי חברות שונות נוספות עליהם כלל לא הצהירה. נטען, שהסברי החייבת כי בהתחלה הופעלו המסעדות תחת שם חברה אחרת (עליה כלל לא דווחה החייבת) בשם שמחה לירון בע"מ, ובעצת רואי חשבון הוקמו שתי חברות אחרות להפעלת המסעדה, אין די בהם כדי לסתור הטענה שהחייבת לא מסרה מידע מלא בתמיכה לבקשתה והתנהלה גם ביצירת חובותיה בחוסר תום לב. 5. נטען, כי חלק מחובות החייבת נוצרו בגין אי פרעון חובות למס הכנסה בשל פעילותה של החייבת ביחד עם אחיה או לבד בחברה נוספת בה, היתה בעלת מניות ועליה לא הצהירה, בשם פרגום בילדינג בע"מ. מדובר בחברה בה היה אחי החייבת בעל מניות ואשר הפעילה קודם לכן את המסעדות, בגינן נטען בבקשה זו שהחייבת יצרה חובות בשל כשלון עסקי. 6. נטען, כי המצב לאשורו עובר ליצירת החובות היה כדלקמן: מלכתחילה הופעלו המסעדות על ידי חברת פרגום בילדינג בע"מ (להלן: "החברה הראשונה"). בגין הפעלת המסעדות נוצרו הן לחברה הראשונה והן לחברה נוספת חובות למס הכנסה. משפורקה החברה הראשונה, הוקמה תחתיה, בשנת 2004, חברת שמחה לירון בע"מ כאשר בחברה זו בעלת המניות היחידה היתה החייבת (להלן:"החברה השניה"). בשנת 2005, הוקמו שתי חברות נוספות להפעלת המסעדות בהם פעלה החייבת ואולם בעל המניות הרשום והמנהל בחברות אלו היה בנה של החייבת. נטען כי מכל האמור לעיל, נראה כי מדובר בחייבת המפעילה עסק משפחתי ולצורך כך פועלת באמצעות חברות, הקמות ומתפרקות לאחר יצירת חובות, ואחריהן מוקמות חברות נוספות תוך שינוי בעלי מניות והכל כדי להימנע מפרעון חובות. נטען עוד כי מן האמור עולה, כי לא הוכחה טענת החייבת שכשלון עסקי בלבד הביא ליצירת חובותיה. תימוכין למסקנה זו, נלמד גם מהאמור בבקשות הפירוק לחברות הראשונה והשניה שהוגשו על ידי מס הכנסה ובהן נכתב כי לחייבת ואחיה דפוס חוזר, של התנהלות בה הם סוגרים חברה, מעתיקים חלק מפעילותה לחברה אחרת ויוצרים חובות חדשים תוך הפרת הסדרים קודמים לפרעון חובותיהם. 7. עוד טענו בעלי התפקיד, כי ממסמכים שצורפו על ידי החייבת לתגובתה עולה כי אופן ניהול המסעדות היה חסר תום לב, כאשר קרובי משפחה שהועסקו בהם זכו לשכר מופרז ובלתי מוסבר. נטען, כי גם רואי החשבון, שפעלו בחברה שניהלה החייבת, דיווחו בדוחותיהם על קשיים בקבלת אשורים מצדדים שלישיים וקשיים בהפעלת ביקורת על אופן התנהלות החברה. 8. נטען, כי קיימת סתירה בטיעוני החייבת, לפיה פציעתה בתאונה חצי שנה לאחר הקמת המסעדה גרמה לחוסר יכולתה לפעול ולקריסת המסעדות. נטען, כי בפועל קרסו המסעדות רק שנה וחצי לאחר מכן. בנוסף נטען, כי טענה זו סותרת טענה אחרת של החייבת, לפיה שגשגה המסעדה הראשונה, דבר שאיפשר לחייבת להיכנס למחוייבות כספית נוספת ולרכוש דירה נוספת בהלוואה מובטחת במשכנתא. 9. נטען, כי במועדים, בהם טענה החייבת שהיתה מרותקת למטתה בשל התאונה, היא יצרה חובות בגין אי תשלום קנסות שהוטלו עליה מדוחות תעבורה, בגין שימוש בטלפון בזמן נהיגה בכביש המוביל בין חיפה לתל-אביב כאשר החייבת מתגוררת בחיפה ומפעילה מסעדותיה בתל אביב. 10. עוד נטען, כי גם המידע שמסרה החייבת לגבי בעלה נסתר ממסמכים שסיפקה. מחד גיסא, החייבת טענה, שבעלה לא היה כשיר לעבודה מפני שנאלץ לסעוד אותה במחלתה ולאחר מכן מטעמי בריאות. מאידך גיסא, עיון במסמכים שהמציאה החייבת מלמד כי במועדים בהם טענה החייבת שבעלה סעד אותה הוא קיבל משכורת מאחת החברות בשליטת החייבת. 11. נטען עוד, שלא הומצאו מסמכים רפואיים המצדיקים טענת החייבת כי היא אינה כשירה לעבוד מטעמי בריאות. כן נטען שפיטורי החייבת בתוך ימי המחלה שנקצבו לה פקטיבים משום שהיא פוטרה על ידי אביה מעבודתה בעסק משפחתי. 12. כן נטען שהחייבת אינה ממצה פוטנציאל השתכרותה. 13. אין מחלוקת כי החייבת מתנהלת באופן סביר בהליך ומלבד איחורים בהמצאת מסמכים ובביצוע תשלומים אשר תוקנו החייבת עומדת במטלותיה בהליך. ד. דיון דיון משפטי 1. סעיף 18 ה לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התש"ם - 1980 (להלן: "הפקודה") קובע: "בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגו לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה: להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42; לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו:..." 2. השאלה העיקרית העומדת בפני בית המשפט בדונו בבקשת החייב להכריזו פושט רגל, היא האם נהג החייב בתום לב בעת יצירת חובותיו, עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם. בהעדר תום לב, אין החייב זכאי לחסות בצל המטריה של הפקודה. ראה לעניין זה: שלמה לוין ואשר גרוניס, "פשיטת רגל" מהדורה שלישית, בעמ' 173. ע"א 5503/92 עדה קריצמן ואח' נ' הכנ"ר, פד"י מט(1) עמ' 479 בעמ' 576. ע"א 6021/06 דגנית פיגון נ' כונס הנכסים הרשמי תק-על 2009 (3) 1913 (2009). 3. שאלת תום ליבו של החייב נבחנת איפוא בשתי תקופות שונות, האחת לפני הגשת הבקשה, בעת יצירת החובות, והשנייה, לאחר הגשתה, לרבות לאחר מתן צו הכינוס. לעיתים, גם אם יתקשה בית המשפט לקבוע שחובות חייב נוצרו בתום לב, הרי התנהלות מופתית של החייב בהליך הכינוס תקל על בית המשפט לקבוע כי יש ליתן הכרזה בעניינו של החייב, בשל הצורך לאפשר לו פתיחת דף חדש. כך גם היפוכו של דבר, לעיתים גם אם יצר חייב חובות בתום לב אך לא התנהג כמצופה ממנו מחייב בהליך, לא תעתר בקשתו. 4. להליכי פשיטת הרגל שתי תכליות עיקריות, האחת, כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך הזולה, המהירה והיעילה והשווה ביותר, והשנייה לאפשר לחייב שאיתרע מזלו ואינו מסוגל לשלם את חובותיו לפתוח דף חדש בחייו על ידי קבלת הפטר מן החובות. לעניין זה ראה ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכנ"ר, פ"ד נז (4), 197, 205-205. נכון הוא כי בעת הזו אנו נדרשים להדגיש יותר את התכלית השנייה של הליכי פשיטת רגל בשל האינטרס החברתי הגלום בשיקום חייבים החוזרים למעגל החיים הסדיר בסיוע הליך פשיטת הרגל לומדים מהי התנהלות נכונה ואינם נופלים עוד כעול על צווארי החברה כולה. אולם ענין זה נכון רק לגבי חייבים אשר יצרו חובותיהם בתום לב והוכיחו התאמתם להליך אם בדרך התנהלותם בהליך. 5. על רקע התכלית השנייה שתוארה לעיל, לפיה יש לאפשר לחייב לפתוח דף חדש בחייו, יש לבחון התנהלות החייב עובר להליך דנן, ובמהלכו והאם כל אלו מצדיקים מתן הגנת הפקודה לו ומתן הכרזה על פשיטת רגל או לא. ראה לעניין זה: שלמה לוין ואשר גרוניס, פשיטת רגל. מהדורה שלישית עמוד 173 ואילך. 6. הנטל להוכיח כי לא הסתבך בחובותיו בחוסר תום לב מוטל על החייב. בית המשפט בודק, האם סיכן החייב את כספי הנושים בחוסר אכפתיות, במעשי מרמה, במצגי שווא; האם הסתיר נכסיו מנושיו או הבריחם. ראה לעניין זה: ע"א 149/90 קלאר נ' הכנ"ר, פ"ד מה (3) 61); עוד בוחן בית המשפט כיצד פעל החייב כדי למנוע התדרדרותו הכלכלית, אם בכלל. ראה לעניין זה: ע"א 4178/92 אליהו נ' הכנ"ר, פ"ד מט(1) 435; ע"א 4892/91 הנ"ל, בעמ' 58, פש"ר (חי') 513/03; קרן עמית ואח' נ' הכנ"ר, תק - מח 2004 (3) 2871; פש"ר (חי') 71/03. 7. כן בודק בית המשפט, האם הצהיר החייב על כל חובותיו עובר להגשת בקשתו, והאם נתן כל המידע הרלוונטי והאם וכיצד פעל כאשר נודעו לו על חובות נוספים לרבות חובות בדין קדימה ומה עשה כדי להסדירם כפוף לאישור ב"כ הכונ"ר. 8. עוד בודק בית המשפט, האם נתגלו סתירות בין המידע שמסר החייב בתצהיר חתום ומידע שמסר לאחר מכן בחקירה והאם היה נכון החייב לשתף גם את נושיו בהגדלה שמתרחשת בהכנסותיו בדרך של הגדלת תשלומים לקופת הכינוס שעה שהכנסות התא המשפחתי גדלו. המקרה הספציפי 1. לאחר שעיינתי בכל החומר הרלוונטי, אני בדעה כי יש להעדיף במקרה דנן טיעוני בעלי התפקיד ואין להעתר לבקשת החייבת. בהתאמה, יש לדחות את הבקשה העיקרית לבטל צו הכינוס ולבטל ההגבלות שהוטלו על החייב מכוח צו הכינוס. 2. לטעמי, זהו מקרה בו אין להקל ראש בהתנהלות החייבת ולהסכים עם הטענה כי החייבת פעלה בעסק משפחתי ופרעה חובות אחיה. לטעמי, מדובר בחייבת אשר ניצלה מחויבות משפחתית, והסכמת בני משפחתה לסייע ולא הססה להקים מארג חברות אשר הוקמו זו אחר זו ואפשרו לחייבת להמשיך ולהפעיל עסקים מבלי שזו תפרע חובות קודמות שיצרו אותם עסקים. החייבת לא הססה לעשות כן, תוך שימוש בשמם של בני משפחה והכנסתם כבעלי מניות בחברות שתפעלו המסעדות שפתחה, ולא הוכח כי עשתה כן מתוך רצון לפרוע חובות קודמים. לא הוכח כי החייבת פרעה חובות קודמים באמצעות רווחים שהפיקה בחברות הנוספות שהוקמו. 3. במקרה דנן, עסקינן, בחייבת אשר במודע הקימה חברה שונה באמצעות בני משפחה לאחר שחברות קודמות שעסקו באותו עניין קרסו והיא לא פרעה חובותיה. מדובר בחייבת שבחרה לנהוג בפזיזות בכספיה, תוך עצימת עיניים למעשי בני משפחה אחרים לרבות אחיה ובניה אם אלו אכן הפעילו המסעדות באמצעות החברות הנוספות שהוקמו, ותוך אדישות לפגיעה בנושים עקב מעשים אלו. מדובר בהתנהגות שלא ניתן לראותה כתמת לב. מדובר גם בחייבת אשר הגיעה להסדרים לפרעון חובותיה ולא עמדה בהם. ראה לעניין זה: פש"ר (חי') 226/00 גנאים ואיל נ' הכנ"ר פס"ד מיום 17.3.2002. פש"ר 2339-50-09 סמירה אבו רביעה נ' הכנ"ר מחוז חיפה פס"ד מיום 24.3.2011. 4. עסקינן בחייבת אשר הסתירה מידע בנוגע לפעילותה בחברות אחרות, שגם הן יצרו חובות שלא נפרעו, ועל חובותיהם קמו החברות האחרות שלטענתה יצרו חובותם. 5. מדובר בחייבת אשר מוסרת מידע שאינו נכון לגבי אופן היווצרות חובותיה, חייבת שלא הוכיחה כי שילמה לאחיה סך של 1,400,000 ₪ עבור הנכס להשתמש בשם המסחרי של המסעדה והוכח כי בפועל מרבית סכום זה שימש לפרעון חובות אישיים של החייבת למס הכנסה. 6. מדובר בחייבת אשר נהלה עסקיה עפ"י הדוחות שמסרה באופן קלוקל וכך גם טענו רואי החשבון שהגישו דוחות עבור החברות. לחייבת גם לא היו הסברים לשכר הגבוה שמשכו בני משפחה מן העסקים. לא ניתן גם הסבר לסתירה, שבין טענת החייבת כי בעלה לא עבד בשל הצורך לסעוד אותה כשבנתיים משך משכורת מהעסקים שנהלו החברות. 7. גירסת החייבת לענין אופן היווצרות החובות והקשר בין התאונה אותה עברה וכשלון עסקיה, נסתרה כאמור לעיל, בהתחשב במועד פתיחת העסקים, במועד התאונה ובטענה כי מלכתחילה שגשגו העסקים באופן שאפשר לחייבת להיכנס למחויבות כספית הכרוכה ברכישת דירה. 8. מדובר בחייבת שגם התנהלותה בהליך אינה נקיה מספקות. טענות לענין העדר יכולת להשתכר בשל מצב רפואי לא הוכחו וספקות בעלי התפקיד באשר לתקפות פיטורי החייבת על ידי אביה מעבודתה בעסק משפחתי סבירים. זאת גם בהתחשב בעובדה, כי גם החייבת עצמה העסיקה בני משפחה בעסקי המסעדה ושלמה שכר לבעלה למרות שלטענתה לא עבד באותה עת וסעד אותה. סיכום לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות. טענות החייבת לא הוכחו ולא הוכח כי עסקינן בחייבת שיצרה חובותיה בתום לב. בהתאמה אני מורה על ביטול צו הכינוס על כל ההגבלות שהוטלו על ידי. צו עיכוב היציאה מן הארץ יעמוד בתוקפו למשך 90 יום נוספים. כספים שנצברו בקופת הכינוס ישמשו לתשלום הוצאות ההליך והיתרה תועבר לתיקי ההוצאה לפועל כפוף להוראות כל דין מחייב. החלטה זו ניתנה על ידי כרשמת. פשיטת רגל