בקשה מטעם המנהל המיוחד למתן סעד הצהרתי, לייחס חובות לחברה כן מבוקש לאשר למנהל המיוחד לפעול לפירעון חובות החייב באמצעות נכסי החברה. העובדות הצריכות לעניין ביום 18.5.09 הגיש החייב "בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתו כפושט רגל". כנגד החייב הוגשו תביעות חוב בסך של 2,779,101 ₪. ביום 24.1.10 התקיים דיון, שבמסגרתו ניתן צו כינוס נגד החייב והושתו עליו תשלומים חודשיים בסך של 2,500 ₪. באותו דיון מונה עו"ד טדי ארז (להלן: "המנהל המיוחד" או "המבקש") כמנהל מיוחד לנכסי החייב. ביום 8.12.10 אישר בית המשפט בקשה למינוי חוקר פרטי לצורך ביצוע חקירה סמויה בעניינו של החייב וכן ניתנו צווים המאפשרים למנהל המיוחד ולחוקרים מטעם הכונס הראשי פעולות של חיפוש ותפיסה בביתו של החייב, במכוניתו, בבית העסק ואצל רואה החשבון של החברה, במהלכה נתפסו ונלקחו מסמכים רבים וחפצים שונים. פעולת חיפוש ותפיסה כאמור נערכה ביום 11.5.11. מהמסמכים שנתפסו עלה בין היתר כי בסמוך למועד זה פעילות "אולמי מונדיאל" נמכרה תמורת מיליון ₪, וכי כספי המכירה הועברו והוחזקו בנאמנות על ידי בא כוח המשיבים דאז, עוה"ד צ. גולנזר. ב- 17.5.11 הוגשה על ידי המבקש בקשה דחופה למתן הוראות במסגרתה ניתן צו המורה לבא כוחו וחברת טרקלין שרכשה את פעילות אולמי מונדיאל למסור למבקש את כספי התמורה. בית המשפט נעתר לבקשה וההמחאות המשוכות לפקודת החברה הומצאו למבקש והופקדו בכספת הכנ"ר כאשר שתי המחאות ראשונות בסך 370,000 ₪ נפרעו לטובת כונס הנכסים הרשמי על פי החלטת בית המשפט הנכבד בדיון מיום 19.6.11. ביום 1.7.11 הועברה החזקה באולם האירועים לחברת טרקלין, עם זאת, חברת טרקלין טענה כי המשיבה 2 לא העבירה את מלוא הציוד לחברה הרוכשת ומשכך היא נאלצה לבטל את ההמחאות. טענות הצדדים בקליפת אגוז טענות המנהל המיוחד לטענת המבקש, החייב הוא למעשה בעליה הסמוי ו/או השותף הסמוי בכל אחת מהחברות שבאמצעותן הופעלו "אולמי מונדיאל" שברח' בית הדפוס 13-15 גבעת שאול ירושלים, לפחות משנת 1995, כאשר במהלך השנים הללו היה הוא ולא אחר הרוח החיה ובעל השליטה, מי שהפעיל וניהל עסקית לכל עניין ודבר את האולם, קבע בלעדית את אופן הניהול, אך מבחינה פורמאלית כלפי הנושים, כלפי הרשויות וכדומה ועל מנת ליצור מסך מדומה, דאג להקים חברות בשמם של גורמים שלמעשה לא היה להם כל חלק בבעלות האמיתית בחברות בעוד שהוא מדווח על עצמו כעובד שכיר. עוד טען המנהל המיוחד כי מבין כל עשרת החברות שהוחלפו, לא עלה בידי המשיבים להמציא ואף לא מסמך אחד המאשר כי "בעל חברה" אחד רכש את פעילותה מ"בעל חברה אחר", ומלבד 2 "בעל חברות" שאחד מהם הינו צד ישיר להליך לא עלה בידו ואך היה מצופה ממנו להעיד "בעל חברות נוספות. בנוסף טען המנהל המיוחד, כי אילו החייב אכן היה רק "עובד שכיר", כיצד זה שלא הציג מכתב פיטורין או פיצויי פיטורין מכל אחת מעשר החברות. המנהל צירף לסיכומיו טבלה מרכזת של החברות שבאמצעותן הופעלו "אולמי מונדיאל": רשימת החברות מס"ד שם החברה מועד הקמתה הרכב בעלי המניות הרשום ודירקטורים סטאטוס עבודה החייב הערות אולמי מונדיאל 10.1.1989 מזרחי רחמים, משה עזיז עובד ר' נא מוצג 4 למוצגי המשיב ארמונות מונדיאל 26.11.1992 שבתאי ניסים, ויצמן שמואל, עזיז משה. דירקטור- אריה משה עבד ר' נא מוצג 6 למוצגי המשיב לטענתו היה פרק זמן שלא עבד- ר' סעיפים 3-7 לתצהירו מ.ד.ר.ג אולמות 11.9.1995 רשומים: מזרחי רחמים, משה יעקב, מזרחי גדי, קלה החייב. דירקטור: אריה משה עבד ר' נא מוצג 7 למוצגי המשיב מ.ח.א קייטרינג 15.12.1997 חקשוריאן בהרם, פרש בהמשך. מיכאל אבנרי עבד ר' נא מוצג 8 למוצגי המשיב. ראה הרחבה ס' 86 עטרת תפארת 23.12.1999 ויצמן שמואל עבד ר' נא מוצג 9 למוצגי המשיב אולמי אדן 7.8.2001 נעמן בועז עבד ר' נא מוצג 10 למוצגי המשיב אולמי יהל 26.1.2003 כבעל מניות רשומה חברת יהל 2004. על פי עדויות הצדדים עודד שבתאי היה בעלים רשום עבד ר' נא מוצג 11 למוצגי המשיב עודד שבתאי היה עובד של המקום אולמי יהל 2004 11.10.2004 כבעל מניות רשומה חברת יהל 2004. על פי עדויות הצדדים עודד שבתאי היה בעלים רשום עבד ר' נא מוצג 12 למוצגי המשיב. עודד שבתאי היה עובד של המקום אולמי אור הברכה 7.12.2005 שלום אביה כהן, לפניו היה רשום כבעלים מר מרדכי קלה שכיום הינו גם נושה. דבר זה צויין בס' 15 לתצהיר החייב עבד ר' נא מוצג 13 למוצגי המשיב מר מרדכי קלה הינו דודו של החייב א.ד.א.מ 29.5.2006 יוסף ברמן עבד ר' נא מוצג 15 לתיק מוצגי המבקש. חברה זו לא אוזכרה ברשימת החברות שהציג החייב בתצהירו. היה משגיח כשרות באולם. אולמי טל אור 25.9.2007 אמנון יצחקי עבד ר' נא מוצג 16 בתיק מוצגי המבקש. מר אמנון יצחקי הינו גיסו של החייב היכלי נועם חן 12.5.2009 אמנון יצחקי עבד ר' נא מוצג 17 בתיק מוצגי המבקש. מר אמנון יצחקי הינו גיסו של החייב. לטענת החייב החל לעבוד ב1.1.2010 וזאת לאחר שכשנה וחצי לא עבד. חברה זו פעלה עד ליום 1.7.2011 המבקש הפנה לסעיפים 178 ו- 148 לפקודת פשיטת הרגל, התש"ם- 1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל") המאפשרים לבית המשפט להחליט בכל סוגיה המתעוררת בעניין פשיטת רגל , במטרה לאפשר לו לנהל הליכים תקינים וצודקים, המאזנים כראוי בין האינטרסים של המעורבים, וכן ליתן סעד הקובע כי החייב למעשה בעל השליטה מאחורי החברה והחברות הקודמות שבאמצעותן הופעל העסק "אולמי מונדיאל". בנוסף, הפנה המנהל המיוחד לדין ולהלכה הפסוקה המאפשרים ביצוע "הרמת מסך" וייחוס חובות החייב לחברה בהתאם לסעיף 6(ב) לחוק החברות, התשנ"ט- 1999 (להלן: "חוק החברות"). לטענתו, אמנם החייב אינו רשום כבעל מניות בחברה אך יש לבחון את הפן המהותי של מעמדו בחברה. עוד טען המנהל המיוחד, כי אין לייחס משקל כלשהו לפן הטכני או הפורמלי באשר לרישומו של החייב או מעמדו. לבסוף, ביקש המנהל המיוחד לראות בפעולות החייב משום הענקה אסורה של נכסיו שיש לבטלה לאור סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל, ומשכך למעשה הבעלות בחברה נותרה בידי החייב. טענות החייב לטענת החייב, בשנת 1989 הוקמה חברת "אולמי מונדיאל". החל מהקמתה עבד החייב כמלצר וברבות השנים התקדם לתפקיד של מנהל אירועים. כחלק מתחומי אחריותו היה החייב אחראי לכל הפעילות השוטפת הנדרשת במקום. בשלב כלשהו התפטר החייב ממקום עבודתו ובשנת 1995 חזר לעבוד באולם האירועים. לטענתו, הוא לא הקים אף לא חברה אחת (מלבד חברת מ.ד.ר.ג אולמות בע"מ, בה היה שותף ב- 20% ממניות החברה לחודש בלבד) ובוודאי שלא רשם על שמם של מקורבים חברות ולא השתמש "במקורבים וריטואלים" כאנשי קש. עוד טען החייב, כי החברה מוחזקת בבעלות גיסו, מר אמנון יצחקי. האחרון ניהל את אולם האירועים "מונדיאל" תחת כנפי שתי חברות שבבעלותו. הראשונה חברת "טל אור בע"מ" ולאחריה הקים את חברת "היכלי נועם חן בע"מ". לגרסתו, החייב ומר יצחקי הגיעו לכלל הסכמה על חלוקת תפקידים באופן שמר יצחקי יהיה אחראי על התווית האסטרטגיה של החברה ואילו החייב ינהל את אולם האירועים, אחראי על המלצרים, הזמנת סחורה, ניקיון האולם, תשלום דמי שכירות, מס הכנסה, מע"מ ועוד. הוסיף החייב וטען, כי מטרתו היחידה של מר יצחקי ממכירת החברה לחברת "טרקלין אולמות" נועדה לכסות את כל השקעותיו הכספיות, לשלם את חובותיו בהוצאה לפועל ובבנקים, לשלם את חובות החברה ולשלם פיצויים לעובדים. עמדת הכונס הראשי כונס הנכסים הראשי הצטרף לעמדת המנהל המיוחד בבקשה זו, לרבות הסעדים שהתבקשו. לעמדתו, המנהל המיוחד הרים את הנטל הנדרש ל"הרמת מסך" כפי שהתבקש. דיון והכרעה לאחר בחינת טענות הצדדים, אני קובע כי דין הבקשה להתקבל, במובן זה שיש לייחס לחברה את חובות החייב ולהורות כי המנהל המיוחד רשאי לפעול לפירעון חובות החייב באמצעות נכסי החברה. אקדים ואומר, מצאתי שיש לאמץ את עיקר התשתית העובדתית אותה הציג והוכיח המנהל המיוחד והמסקנות הנובעות מהן, כאשר אלה לא נסתרו על ידי החייב. ממסכת הראיות עולה, כי החייב פעל לאורך כל השנים לשימור אולם האירועים בידיו, תוך שהוא מותיר רבים מנושיו ללא מענה. למטרות האמורות, החייב עשה שימוש בחברות בע"מ אותן פתח מעת לעת ורשמן על שם מקורבים לו. כך, במשך למעלה משני עשורים, נפתחו למעלה מ- 10 חברות בע"מ. שרשור החברות האמור אותו יצר החייב לאורך השנים, כפי שפורט והוכח על ידי הנתונים שהציג המנהל המיוחד לא נותק בשנים האלה, לרבות גם לאחר תחילת ההליכים בתיק הפש"ר. למעשה הוכח כי לא הייתה העברת זכויות אמיתיות באולם "מונדיאל" ומכירת האולם לאישיות המשפטית "הבאה בתור" הייתה בכל פעם למראית עין בלבד. אולם האירועים היה ונותר אותו אולם אירועים והחייב התנהל כבעל שליטה וכבעלים של אולם האירועים לאורך כל תקופה האמורה. החייב היה ונותר הרוח החיה של אולמי "מונדיאל". בנסיבות אלה (כפי שיפורט בהרחבה בהמשך), נכון לקבוע כי החברה חייבת בחובות המיוחסים לחייב. החייב מתנער מכל קשר לאולם האירועים כבעלים או כשותף. דא עקא, עיון בת"א 13899/06 (בהליך האמור תבע הנושה, מר אלי הוד את החייב בחוב כספי) מעלה שהחייב היה שותף מלא באולם. למקרא כתב ההגנה שהגיש החייב בהליך האמור עולה באופן חד משמעי וברור כי החייב רואה עצמו כשותף בניהול אולם האירועים "מונדיאל". כך למשל צוין בסעיף 3 לכתב ההגנה: "התובע היה חבר הן של הנתבע והן של שותפו בניהול אולם אירועים בגבעת שאול מר משה אריה והיה מגיע לאולם האירועים שבו נוהל העסק בו שותף הנתבע...". כך גם עולה מסעיף 17.2: "נספח ט' לכתב התביעה לא היה "המחאת ביטחון" אלא ניתן לתובע על ידי העסק לו שותף הנתבע...". הודאתו של החייב בדבר היותו שותף בעסק עולה גם למקרא תצהיר עדות ראשית מטעמו שצורף לכתב ההגנה. גם שם הדגיש החייב פעם אחר פעם כי הינו שותף בעסק. כך למשל בסעיף 4.ג: "100,000 ₪ (מאה אלף) ביום 17.8.2003 שהועבר לחברת "אדן" (שאני הייתי מנהל העסק"); בסעיף 18 לתצהירו ציין כי "רק באוגוסט 2006 שלא הסכמתי לצרף התובע כשותף לעסק לבקשתו משום שדרש כי נוציא את השותף השלישי מהעסק...". בנוסף, המסמכים שנתפסו בבית החייב במסגרת פעולת החיפוש מהווים מסמכים מהותיים הקשורים לפעילות בית העסק בביתו של החייב, ובין היתר חשבון משכורות עובדים, מסמכי פתיחת חשבון בית עסק, תפריט, כרטיסי נוכחות ופתיחת אתר אינטרנט. כך גם המסמכים שנתפסו ברכבו- תביעה לפינוי מושכר ג'רוסלם ג'רסי נגד אולמי יהל, פנקס המחאות בנק איגוד חשבון חברת "היכלי נועם חן". לא קשה להניח, שמסמכים מהסוג שנתפסו בביתו וברכבו של החייב הם מסמכים המצויים אצל בעל עניין באולם ולא אצל עובד רגיל או אפילו אצל עובד בכיר. יתר על כן, החייב טען החל מחודש אפריל 2008 ועד לחודש ינואר 2010 עזב את ניהול האירועים במשותף עם מר אריה משה בחברת טל אור שב"אולמי מונדיאל", באופן שמר אריה משה היה מנהל האירועים הבלעדי באולם. לא מצאתי בטענה זו ממש. תחילה אציין, כי בשאלת מועד הפסקת עבודתו באולם האירועים קיימות סתירות וחוסר עקביות בגרסתו. כך למשל, בסעיף 18 לתצהירו, החייב טען, כי עזב בחודש אפריל 2008 ואילו בסעיף 9 לבקשה לעיון מחדש נטען כי עזב את עבודתו באולם האירועים באוגוסט 2008. בכל אופן, מהראיות שהוצגו עולה שגם בתקופות בהן טען שלא היה באולם ולא דווח כשכיר, הוא היה פעיל ומעורב בעסק. כך למשל ביום 24.5.09 חותם החייב בשמה של חברת אולמי יהל על תצהיר לטענת פרעתי בו מצהיר מטעמה הן בדבר הסכמים נהוגים, תשלומים שביצעו ומבוצעים וכן רשימת אירועים באולם (מוצג 29 למוצגי המנהל המיוחד); ביום 19.6.09 חתם החייב על "סיכום תנאי התקשרות בעבור שירותי אבטחה בשם חברת היכלי נועם (מוצג 32); ביום 21.4.09 חתם החייב על הסכם כשרות של ועד הכשרות בד"ץ "יורה דעה" (מוצג 34); ביום 14.7.09 מופיע החייב מטעם חברת אולמי יהל בלשכת ההוצאה לפועל (מוצג 33). אם לא די בכך, באוגוסט 2009 חתמה גב' קלה (אשת החייב) באופן אישי על המחאות לבעל הנכס בסכום של 550,000 ₪. גם אם אניח לטובת החייב כי הפקדת הצ'קים הפרטיים של גב' קלה לחברת "ג'רוזלם ג'רסי" נעשתה מכוח הנסיבות כאשר חברת "היכלי נועם חן" הפקידה לידי הגב' קלה עוד באותו היום את הסכומים שנתנה בצ'קים פרטיים, 110,000 ₪ ואילו הצ'קים הנותרים שנתנה כעירבון לעורך דין אברמזון הוחזרו לה עת נפתח חשבון בנק ע"ש חברת "היכלי נועם חן" בע"מ, הרי מדובר במעורבות עמוקה במתרחש בעסק. למותר לציין, כי מחקירת הגב' קלה במשרדי הכנ"ר עולה כי הייתה מעורבת במידה רבה בפעילות השוטפת של אולמי מונדיאל. מעורבותה אף באה לידי ביטוי בכך שהיא הוסמכה לפנות לבנק איגוד בשם החברה בבקשה לפתוח ולנהל חשבון, לחתום ולהחליט בהתאם לדרישות הבנק. על התנהלות הגב' קלה ניתן ללמוד גם מתשובותיה במסגרת החקירה במשרדי הכנ"ר. כך למשל כשנשאלה "את נהית מורשית חתימה באמצע 2009 לפני שדני היה שכיר היית חותמת על הצ'קים?" השיבה "כן, אני הייתי גם עוזרת בסדר בארגון. הייתי יושבת פעמיים בשבוע עכשיו פעם בשבוע". בהמשך, כשנשאלה מדוע נרשמה כמורשית חתימה השיבה "היו לו בעיות של הגבלה בבנקים. הוא אמר בואי תחתמי כמורשית חתימה ותעקבי את אחרי כל המתבצע בחשבון בנק. את יש לך ראש לעניין הזה". הגב' קלה, החייב או מר יצחקי לא סיפקו הסבר מניח את הדעת מדוע הגב' קלה השקיעה רבות בעסקי האולם, הייתה מורשית חתימה יחידה, ניהלה את חשבונות העסק והייתה אחראית על הכספים, בשעה שלא קיבלה שכר על עבודתה. התנהלות זו של הגב' קלה, יש בה ללמד על מעמדם של החייב ורעייתו בעסקי "אולמי מונדיאל". אשר לטענת עירוב כספי העסק עם החשבונות האישיים של החייב והגב' קלה- בבדיקת חשבונות של הגב' קלה נמצאו פעולות של העברת כספים מתוך החברה עבור הוצאות אישיות של החייב או/ו גב' קלה ולהיפך. כך למשל: טופס "תשלום לבלמ"ש באמצעות שיק" הינו אישור עבור תשלום 3,000 ₪ לבנק לאומי למשכנתאות עבור כיסוי תשלומי משכנתא של דירת החייב ורעייתו; חשבונית תשלום על סך 2,675 ₪ ששולמה מחשבון העסק לטובת טיפול ברכב וכן משיכת סכומים גבוהים לצרכיה האישיים. יצוין, כי מחקירת רו"ח נסמיאן במשרדי הכונס הרשמי עולה כי חלק מהמשיכות היו לצרכיהם הפרטיים של בני הזוג קלה (עמ' 5 למוצג 46 שורות 192-196). כמו כן, ב"מאזן בוחן" לשנת המס 2010 מופיע החייב תחת הכותרת "בעלי מניות" בסכום של 117,436 ₪. פירושו של דבר, כי החייב הוא הבעלים של חברת היכלי נועם חן. יובהר, המשיבים לא נתנו הסבר לרישום זה והסתפקו בטענה כי מדובר בטעות. אמנם, המשיבים הפנו לתצהירו של רואה החשבון נסמיאן אשר ניסה להסביר כי "באשר למאזן הבוחן של שנת 2010 שנתפס המשרדי הריני להודיע בזאת כי כל עוד לא הוגש הדו"ח הכספי של שנת המס 2010 לרשות המיסים עליו אני אהיה חתום ומאחר ולא נעשו בתיק התאמות של ספקים, לקוחות, בנקים ומוסדות הרי ש"מאזן הבוחן" אינו משקף את הפעילות האמיתית של החברה ורק לאחר ביצוע מלוא ההתאמות הנדרשות והוצאות המאזן ניתן יהיה לומר שמאזן הבוחן ישקף את האמת הצרופה", אבל מהאמור בתצהיר לא ניתן לדלות כל הסבר לטעות בדבר רישומו של החייב כבעל מניות. אוסיף, כי גם אם אצא מנקודת הנחה, שמדובר בדו"ח לא סופי, אשר אינו משקף את הפעילות האמיתית של החברה וכי דוגמא לטעות אנוש הינה כי החייב מופיע גם בכרטסת 7001 (קבוצת עובדים) וגם בקבוצת 9000 (בעלי מניות), דומה שרישום החייב כבעל מניות לא הייתה טעות אנוש. זאת ועוד. מר יצחקי הודה כי הפך לבעלי החברה לאור בקשתו של החייב מתוך ידיעה ברורה שיש חובות. כך העיד בחקירתו במשרדי הכנ"ר: "47. דני גיסי אמר לי בוא תעבוד איתנו יש חובות תפתח תיק חברה על שמך. פתחתי על שמי. הוא אמר יש הרבה חובות. נעבוד. יהיה בסדר. יהיה בסדר". מר יצחקי אישר כי לא היה לו ידע או ניסיון בכל הקשור לניהול אולמות אירועים. בהמשך החקירה, כשנשאל כמה השקיע באולם השיב באופן חד משמעי "לא השקעתי אגורה...לא השקעתי אגורה. לא יצא מכיסי הפרטי רק מהעבודה". גב' קלה חיזקה את דבריו כשהעידה בחקירתה בכנ"ר כי "דני לא היה "צריך" את יצחקי. הוא הגיע לשם ישב...דני ואריה אמרו לו קח את האולם יש חובות. אם תנהל את זה בצורה טובה יש כסף...". בהמשך אישרה גב' קלה, כי מר יצחקי לא השקיע כסף באולם ובלשונה "הוא אכל שם צהריים וערב. משפחה. לא נראה לי שהוא השקיע כסף. הוא לא השקיע כסף". מחקירתו במשרדי הכנ"ר עולה כי מר יצחקי לא מעורב כלל וכלל במה שקורה באולם- לא בפעילות השוטפת, לא בניהול החשבונות ואף לא בניהול המשא ומתן לגבי מכירת האולם. יתרה מכך, כשנשאל מי החליט במשא ומתן לגבי המכירה השיב "דני החליט הוא היה במשא ומתן". עינינו רואות, כי למר יצחקי אין כל ידע, כישורים מתאימים, ניסיון בתחום או עניין. התנהלותו תומכת בעמדת המנהל המיוחד, כי מר יצחקי אינו הבעלים של "אולמי מונדיאל", אלא החייב, אשר המשיך כל העת להתנהל כ"בעל הבית" לכל דבר ועניין הקשור בחברה. מעבר לנדרש אעיר, כי בתשובת המשיבים הועלתה גרסה אחרת, לפיה מר יצחקי "שילם בשנת 2007 עבור רכישת הזכויות מחברת את הסך של 1,023,290 ₪ וזאת באמצעות תשלום חובות העבר של חברת "אור הברכה...". ברם, מעבר לעובדה שמדובר בגרסה חדשה שלא אוזכרה בעדותם קודם לכן, לא הוצגו לבית המשפט הסכמים או דוחות כספיים המלמדים על תשלום כאמור. אוסיף, כי המשיבים לא הוכיחו שהסכום 1,023,290 ₪ שולם עבור חובות חברת אור הברכה לפני ה- 24.7.07, כפי שניסו לטעון. אשר לתשלומים ששולמו, מדובר בתשלומים הכרחיים להמשך פעילות סדירה של החברה. לכך יש להוסיף את העובדה, כי הואיל ולחברת טל אור לא נפתח תיק ברשויות המס כמתחייב, המשיבים עבדו תחילה עם חשבוניות של אור ברכה. במצב זה לא ניתן לדעת בוודאות, אם מדובר על תשלום עבור תקופתם של החברות הללו ולא של אור הברכה. יפים לענייננו הדברים שנקבעו בפש"ר(נצ') 237/06 אריה ליבוביץ נ' ע.י.א.ר מרכז הקניות והזול בע"מ: "למעשה, החברות שנפתחו לאורך השנים, אפשרו לחייב "לברור" את חובותיו ולשלם למעשה רק לאותם ספקים עימם הוא עובד יום יום, זאת על מנת לשמר "שקט תעשייתי"" נוסף על כך, אין בעובדה שבהסכם המכר אין אזכור לפיו החייב הינו הבעלים של החברה ו/או שהשיקים שהוו את התמורה עבור רכישת אולמי מונדיאל לחברת טרקלין, נכתבו לטובת החברה, להוות הוכחה ניצחת כי החייב אינו בעלי החברה. ברי לכל, כי אדם אשר נמנע מלהציג עצמו כבעלים ומושך משכורות כ"עובד מן המניין" ימנע מלחתום על הסכם פורמלי המוצג לכל דורש בכלל זה לרשויות המס, וידאג שהשיקים לא ירשמו לפקודתו. אם לא די בכך, מבין בעלי המניות הרשומים, העיד מטעמו של המבקש מר שבתאי עודד, שהיה בעל המניות הרשום של חברת אולמי יהל וכן מר יוסף ברמן, שהיה בעל המניות הרשום בחברת א.ד.א.מ וכן העידה הגב' אילנה מסטודיאן שהייתה פקידה של החייב במשך תקופה ארוכה. עדותה של הגב' אילנה מסטודיאן: הגב' אילנה מסטודיאן העידה בחקירתה בבית המשפט כי החלה לעבוד באולמי מונדיאל בשנת 1996 ועד נובמבר 2007 (עם הפסקה של חצי שנה בשנת 2003). לטענתה, כל השנים עבדה כפקידה באולם תחת ניהולו של החייב. לדבריה החברות השונות היו של החייב כשהאחרון רשם את החברה על שם מקורביו ועובדיו במטרה להתחמק מנושים ובלשונה: "הוא ניהל את הכל, נתן הוראות, פתח חשבונות בנק, דאג לי לחפש סניפים ובנקים, אני גם הייתי עדה לכך שהוא גם חיפש אנשים שהחברה תירשם על שמם וזה היה ליידי" (עמ' 10 לפרוטוקול מיום 27.3.12 שורות 7-8). עדותו של מר עודד שבתאי: מר עודד שבתאי הצהיר בתצהירו כי היה בקשר עם החייב שהיה הבעלים ומנהל האולם כל השנים. הלה הסביר בתצהירו כי בשנת 2002-2003 עת נפרדו השותפים דני גדי אריה ושבו הציעו לו לפתוח חברה על שמו תוך הבטחות שיהיה "חלק מהם" ושיקבל רכב. לדבריו הוא לא רכש את החברה, לא השקיע כספים ולא נהנה מהרווחים. למעשה הרישום היה רק "על הנייר". בשנת 2006 עזב לאחר שהפסיק לקבל את מלוא שכרו והחלו לפנות אליו נושים. גם מעדותו של מר עודד שבתאי עולה כי החייב היה הבעלים של החברה ובלשונו "החייב היה הבעלים של האולם, הוא ניהל אותה והיה האדם המרכזי בו...". יובהר, בחקירתו הנגדית לא חזר מר שבתאי מהאמור בתצהירו. בא כוח החייב ניסה להיאחז בתשובתו החיובית של מר שבתאי לשאלה האם החייב שימש כמנהל אירועים בתקופתו. אלא מאי? בתצהירו ציין מר שבתאי כי החייב היה הבעלים ומנהל האולם כל השנים. בחקירתו, השיב רק על מה שנשאל "האם בתקופתך דני קלה היה מנהל האירועים באולם?". עדותו של מר יוסף ברמן: מר ברמן אישר בחקירתו בבית המשפט כי החתימות על פתיחת החברה הן שלו, אך הוסיף כי לא ידע על מה הוא חותם ובלשונו: "החתימה שלי, הייתי שואל את מר דני על מה אני חותם היה אומר אל תדאג זה עניינים שלי, שום דבר לא יפגע בך" (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 4.4.12 שורות 21-22). מתשובותיו בחקירה עולה בבירור כי העד לא מתמצא בפרטים. כך למשל כשנשאל מי העו"ד שפתח את החברה השיב "לא זוכר את שמו, זה היה ברחוב הנביאים"; כשנשאל האם החברה רשומה במע"מ השיב "לא יודע". כך גם השיב לשאלה האם נפתחה לחברה תיק במס הכנסה ולשאלה מי רואה החשבון של החברה. מעדותו, אותה מצאתי אמינה ומהימנה, ברי לכל כי מר ברמן לא רכש את החברה, לא מכר את החברה ולא פעל או עשה דבר מלבד לחתום על מספר מסמכים בהתאם לבקשתו של החייב ותוך הסתמכות על הבטחותיו. ייתכן כי מכל נתון כאמור אין להסיק מסקנה בדבר בעלותו של החייב בעסק. למעלה מזה, חלק מהנתונים נראה תמים, אולם המכלול מוביל למסקנה אחרת: החייב הינו הרוח החיה, הדומיננטית והמרכזית, לאורך השנים בעסק הקרוי "אולמי מונדיאל". ראוי להדגיש, כי המנהל המיוחד עמד בנטל הראיה המוטל עליו להוכיח קיומם של אותות מרמה או אותות אי אמת. המנהל המיוחד הפנה בסיכומיו לע"א 1680/03 חנה ויעקב לוי נ' ברקול, פ"ד נח(6), 941. שם קבע בית המשפט כי "דרך ההוכחה בנויה על קיומם של אותות של מרמה (Badge of Fraudׂ (שהם חזקות שבעובדה שפותחו במשפט האנגלו- אמריקני, אשר אם נותרים הם ללא מענה מצביעים הם על מרמה. באלה ייכללו למשל חדלות- פרעון של מעביר הבעלות, קשרים בין המעביר לנעבר, חריגה מדרך מקובלת לניהול עסקאות, שמירת החזקה בנכס ועוד...ככל שמצטברים יותר אותות כאלה, כך עובר הנטל לנתבע להפריכם". עוד הפנה המנהל המיוחד לע"א 8482/01 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' סנדובסקי אילנה, פ"ד (5), 776. שם קבעה השופטת ט' שטרסברג- כהן כך: "בהקשר זה יש לציין את כללי ה-Badges of Fraud ("אותות המירמה") שפותחו במשפט האנגלו-אמריקני. כללים אלה מכילים חזקות שבעובדה, ואם חזקות אלה נותרות ללא מענה הן מצביעות על קיומה של מירמה. ככל שמצטברים יותר "אותות מירמה" כך עובר הנטל אל הנתבע להפריכן. מבין אותות המירמה ניתן למנות קשרים בין המעביר לנעבר; איום בתביעות שתוגשנה נגד החייב; חשאיות; שמירת הנאה למעביר ושמירת החזקה בידיו ועוד. הכוח הראייתי של אותות אלה הוא בהעברת הנטל לחייב, ועליו להראות כי העיסקאות נעשו בתום-לב או להסבירן באופן שיניח את הדעת. אמנם, נטל השכנוע נותר על כתפי התובע, אולם ככל שהמידע מצוי בידי הנתבע, וככל שהתובע יראה יותר אותות מירמה ונסיבות עובדתיות המצביעות על מירמה מצד הנתבע, יהיה ניתן להפחית את נטל הראיות המוטל על התובע (ראו: בר אופיר [5], בעמ' 379-378; ה"פ (ת"א) 1823/92 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' סבג [4])". פסקי הדין התייחסו אמנם לסעיף 34 לחוק ההוצל"פ, אולם ניתן להחיל את הקביעות בהם באנלוגיה גם במקרה שבפניי. למותר לציין, כי היגיון הדברים וניסיון החיים אינו מותיר מקום לספק- החייב הוא המושך בחוטים, הוא השולט בעסק ומפעיל את האחרים בהתאם לצרכיו המשתנים. כל אלה הם "אותות מרמה", וצירופם אינו מותיר ספק, שהחייב הינו הבעלים האמיתי של "אולמי מונדיאל" משך כל השנים והאנשים סביבו שימשו כדמויות קש, כן גם החברות השונות שהוקמו. בהקשר זה, אבהיר כי אם בעבר נהגו בתי המשפט ובתי הדין להרים את מסך ההתאגדות במקרים מצומצמים של שימוש לרעה במסך ההתאגדות, הרי שבהתאם לרוח הפסיקה ולהוראות החוק כאמור, הוגמשו הכללים המצדיקים מהלך זה, והם כוללים כיום תביעות הנשענות על עקרונות יסוד, כגון עקרון תום הלב, שיקולי צדק וכדומה. יודגש, כי אין צורך בהצטברות של כל העילות יחדיו לצורך הרמת מסך ההתאגדות, אלא די באחת מהן, כדי להצדיק הרמת מסך (ראו: בש"א (נצ') 2734/04 עו"ד עמראן ח'טיב כנאמן על נכסי החייב סלים יוסף נ' סלים יוסף ( 18.5.2005). לאור האמור, ולאור העובדה שהבקשה שבפנינו מתבררת מכוח סמכותו הכללית של בית המשפט על פי סעיף 178 לפקודת פשיטת הרגל, לפיה רשאי בית המשפט להחליט בכל שאלה שבמשפט או בעובדה המתעוררת בעניין פשיטת רגל שלפניו, או שראה תועלת או צורך להחליט בה למען השלמות בעשיית צדק ובשילוב סעיף 6(ב) לחוק החברות, הקובע כי: "בית המשפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות העניין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על העניין הנדון לפניו", יש לייחס את חברת היכלי נועם חן בע"מ לחייב. בנסיבות העניין, מתייתר הצורך לבחון את יתר טענות המבקש. סוף דבר לאור האמור לעיל, אני נעתר לבקשת המנהל המיוחד וקובע כי רשאי, מתוקף תפקידו במסגרת תיק פש"ר זה, לפעול לשם פירעון חובות החייב, באמצעות כלל הנכסים והזכויות המגיעים לו מחברת היכלי נועם חן בע"מ. המשיבים ישלמו הוצאות ושכ"ט המנהל המיוחד, בסך כולל של 10,000 ₪. מנהל מיוחדחובסעד הצהרתי