סעד הצהרתי לקבל מניות חזרה

סעד הצהרתי כי מחצית מן המניות שייכות למבקש וכי המבקש זכאי לקבל מניות אלו חזרה לידיו כשהן נקיות וחופשיות מכל שעבוד, חוב, עיקול או זכות של צד שלישי; להצהיר כי פעולת העברה ו/או מכירה ו/או הסבה של המיטלטלין המצויים במקרקעין ובמבנים, שנעשתה במהלך שנת 2006 מהמשיבה 1 למשיבה 2, בטלים ומבוטלים ובהתאם להורות למשיבה 2 להחזיר למשיבה 1 את מלוא ציוד המיטלטלין שהועברו כאמור. העובדות שאינן שנויות במחלוקת הינן בתמצית כדלקמן: משפחות המבקש והמשיב 3 הקימו לפני מספר שנים מספר עסקים משותפים בבעלות משותפת והללו פעלו בהרמוניה והבנות עד אשר התגלעו בין הצדדים מחלוקות. אביו של המבקש, מר אברהים אלעוברה (להלן: "אברהים"), התקשר בסוף שנות ה-90 עם המנוח נימר איברהים אלעוברה ז"ל להקמת עסקים משותפים. במסגרת ההתקשרות הוקמו בין השאר מוסך א.ס.מ. ומכון רישוי לכלי רכב. כל העסקים הוקמו כשותפויות שוות בין שתי המשפחות. לימים, לאחר שנפטר נימר אלעוברה (להלן: "נימר"), הועברו סמכויות הניהול של העסקים לבניו של נימר. אלא שאז, מערכת היחסים התקינה ששררה בין ראשי המשפחות עלתה על שרטון ויחסי העבודה בין שתי המשפחות התרופפו ואף התדרדרו עד אשר חלק מהעסקים נקלעו לשיתוק ניהולי וחוסר תפקוד ואימת הקריסה הכלכלית ריחפה מעל העסקים. ביום 28.1.06 נערכה פגישה שנועדה להיות "סולחה" מכרעת בין נציגים רמי דרג של המשפחות המסוכסכות. בפגישה גם נכחו רואה חשבון של העסקים ועו"ד של המשפחות. ההחלטות המעשיות שעלו מהפגישה בנו מתווה של פרידה מרצון בין המשפחות על דרך של רה ארגון בבעלויות התאגידים המשותפים שבבעלות בני המשפחות. במסגרת ההחלטה לבצע רה ארגון הוסכם כי משפחת נימר, באמצעות המשיב 3, תקבל לידיה את המוסך, מוסך א.ס.מ, ומשפחת אברהים, באמצעות המבקש, את מכון הרישוי. לטענת המבקש, החלוקה האמורה היתה הליך ביניים בלבד אשר נועד לצורכי "שלום בית" בין המשפחות, ונועדה למנוע את הסלמת הסכסוך בין הצדדים, אשר עבר לפסים אלימים וכי, כעולה מפרוטוקול ישיבת הסולחה שהתקיימה בין הצדדים, וכפי שעולה מהמלצת רואה חשבון מנסור, כמפורט בפרוטוקול, כל עסק יופעל בנפרד ועל ידי צד אחד בלבד מבלי שהעניין יפרש כפתרון לסכסוך. משמע, כי היתה כוונה להפרדת כוחות על דרך של הפרדת העסקים וכי בהמשך יבוצעו התחשבנויות כספיות, שנדרשו בנסיבות העניין, בכדי לקבוע מה השווי הכספי של כל אחד מהעסקים, תוך ביצוע תשלומי איזון ככל שידרש. לטענת המבקש, באותה ישיבת סולחה הציע עו"ד אלעוברה, שנכח בישיבה, לפנות להליכי בדיקה והתחשבנות בפני בורר. טוען המבקש, כי בניגוד להמלצת היועצים המקצועיים ובניגוד גמור להלך הרוחות ולהסכמות שהתגבשו בישיבת הסולחה, התנגדו המשיבים לביצוע ההתחשבנות ואף התנגדו להפנות הבירור החשבונאי להליכי בוררות, עד כי לא נותר בידי המשיב אלא לפנות לעזרת בית המשפט ולדרוש את ביטול ההסכם שגובש בשנת 2006 והשבת המניות בחברת המוסך א.ס.מ. לידי המבקש, בבחינת השבת המצב לקדמותו ערב ביצוע הפרדת העסקים בין המשפחות. אין חולק כי לימים, לאחר "הפרדת הכוחות" בין המשפחות, הפרדה בפעילות העסקית בחברות, הושלמה העברת המניות בחברות ונכון להיום מחזיק המשיב 3 במניות המוסך א.ס.מ. והמבקש במניות מכון הרישוי. כמו כן אין חולק כי פעילות המוסך א.ס.מ הועברה לידי המשיבה 2. מנגד טענו המשיבים כי אין ההליך מתאים להליך של המרצת פתיחה, כי כל משמעו של ההליך הנדון הוא יישום פרשנות של הסכם הסולחה במובן זה, כי יש לבצע התחשבנות בין המשפחות לגבי תשלומי איזון הנדרשים עקב הפרדת העסקים בין המשפחות, וככל שיש לפרש את ההסכם, כפי שטוען המבקש, אזי מדובר בתביעה כספית או לחילופין תביעה למתן חשבונות ולא תביעה לסעד הצהרתי כאמור. עוד טענו המשיבים כי דין התביעה להידחות מחמת שיהוי בהגשתה. שיהוי המגלם ויתור על כל טענה מטענות המבקש. לגופו של עניין, טענו המשיבים כי יש לפרש את הסכם הסולחה באופן הרואה ב"הפרדת הכוחות" בעסקי המשפחות כהסכמה לסיום כל המחלוקות שביניהם. וכי אין בסיס לטענות המבקש להסכמה נוספת לביצוע התחשבנות בין המשפחות באשר לשווי החברות, במובן זה שיבוצעו תשלומי איזון לפי שווי העסקים. לחילופין, טענו המשיבים, כי ככל שיכיר בית המשפט בזכות המבקש לביצוע התחשבנות בין החברות אזי מדובר בהתחשבנות שיש לבצע נכון ליום 31.12.05 ולא מאוחר לכך וכי כל הצלחה שקיימת היום למוסך המשיבים הינו תולדה של מאמצם ופועלם של המשיבים שאין למבקש או למי מבני משפחתו כל חלק בהם. הסעד המבוקש בתובענה דנן הנו, אפוא, ביטול הסכם הסולחה הקובע, בין השאר, הפרדת הבעלות בעסקים המשותפים של המשפחות ובהתאם, החזרת הבעלות ב-50% ממניות חברת מוסך א.ס.מ, שהפעילות בה הועברה למשיבה 2, לידי המבקש, מחמת הפרת הסכם. כאשר, לטענת המבקש, יש לפרש את הסכם הסולחה כמורה על ביצוע התחשבנות ותשלומי איזון לאחר הפרדת הפעילות העסקית של המשפחות במכון רישוי ובמוסך. ככל שמהות התביעה נוגעת לפרשנות ההסכם מקובלת עלי הפרשנות לה טען המבקש לפיה, נדרשים הצדדים לבצע התחשבנות עסקית ביניהם בכל הנוגע להפרדת הכוחות שנעשתה על דרך של הפרדת הפעילות העסקית בין המשפחות בעסקים הנדונים: המוסך מצד אחד ומכון הרישוי מצד שני. אלא, שסבורה אני כי אין הנסיבות מזכות את המבקש בביטול הסכם והשבה. לא הונחה בפני תשתית ראייתית המלמדת כי המבקש הודיע למשיבים בתוך זמן סביר על ההפרה הנטענת. ככל שהיו חילופי דברים בעל פה בנדון המבקש גילה דעתו לאורך כל הדרך כי אין הוא מבקש ביטול ההסכם והשבה כי אם אכיפה של ההסכם במובן זה שיבוצעו תחשיבים ותשלומי איזון. ככל שנמנעו המשיבים לבצע עם המבקש התחשבנות, ובהתאם תשלומי איזון, היה עליו לנקוט בהליך של תביעה כספית מתאימה. והרי, שעובר ליום 31.12.05, מועד הפירוד - שהוא המועד לביצוע התחשיבים, היו למשפחת המבקש מניות במכון הרישוי ובמוסך א.ס.מ ועל כן היתה לו גישה ישירה לספרי הנהלת החשבונות של המוסך ושל מכון הרישוי ועל נקלה יכול היה להכין תביעה מתאימה, ככל שנמצא בסיס לביצוע תשלומי איזון. אבהיר: עיון בפרוטוקול דיון הסולחה מלמד על הסכמה אשר התגבשה בין המשפחות, בסיוע נכבדי ציבור, רו"ח ועו"ד כי תתבצע התחשבנות בין הצדדים אולם כשלב ראשוני תבוצע הפרדה בפועל של הפעלת העסקים בין שתי המשפחות. עולה אפוא מלשון הכתוב כי ההפרדה הזמנית בין העסקים תעשה מבלי שהדבר יחשב לפתרון הסכסוך, כדבריו של רו"ח מנסור. גם אביו של המבקש, מר אברהים, אשר נכח בישיבת הסולחה, העיד כי זו היתה ההסכמה אשר גובשה בישיבת הסולחה. הוסיף והסביר המבקש כי הסיבה להפרדה האמורה, כפי שנעשתה, במובן זה שהמוסך הועבר לידי משפחת נימר דוקא, היתה בשל העובדה כי לבני משפחת נימר הידע המקצועי בעבודת המוסך. למשיב 3 ולבני משפחתו הידע במכונאות רכב ובפועל הם ניהלו את המוסך עובר לביצוע ההפרדה. לכן, אך טבעי היה כי ימשיכו בניהול המוסך. בעוד שהמבקש ודודו של המבקש הינם בוחני רכב מוסמכים מטעם משרד התחבורה ואך טבעי היה כי ינהלו את מוסך הרישוי. בהנתן האמור, סבורה אני כי אכן כוונת הצדדים בהסכם הסולחה היתה לבצע הפרת כוחות בעסקים ולאחריה התחשבנות, כפי שזו נלמדת מן הכתוב ומעדויות הצדדים שבאו בפני. כפי שעולה מעדויות הצדדים עצמם אין צד אחד יודע אם ערך העסק שקיבל לידיו עולה על שווי העסק האחר. (ראה טענות המבקש אל מול עדותו של המשיב 3 בדבר חובות משפחת המבקש אל משפחתו ) ועל כן אך ברור כי התכוונו הצדדים כי בהמשך יבוצע הליך התחשבנות. לסיכום, ניתן לומר כי מלשון הסכם הסולחה עולה כי הצדדים הסכימו לביצוע הפרדת כוחות בין המשפחות בכל הנוגע לבעלות בנכסים המשותפים שהיו להם תוך ביצוע התחשבנות כספית ביניהם מאוחר יותר. השלב הראשון בוצע על ידי המשפחות במובן זה שהמניות במכון הרישוי הועברו לידי המבקש או מי מבני משפחתו, והמניות במוסך א.ס.מ הועברו לידי המשיב 3 ולבני משפחתו. השלב השני, של ביצוע ההתחשבנות בין המשפחות שניהלו עסקים משותפים, לא בוצע. השאלה, אפוא, הנותרת לדיון הינה האם אי ביצוע ההתחשבנות עד היום מזכה את המבקש בסעד המבוקש של ביטול הסכם והשבת המניות במוסך לידיו. כפי שציינתי לעיל, סבורה אני שלא. המבקש טען כי המשיבים סירבו להענות לפניותיו ודרישותיו בעל פה, לבצע התחשבנות, וכך אומנם היה, אולם לנוכח מחלוקת שנסובה סביב פרשנות הסכם הסולחה אין לומר כי המדובר בהפרה אשר תצדיק ביטול ההסכם והשבה. סבורה אני כי בנסיבות העניין הסעד של אכיפת ההסכם על דרך של תביעה כספית מתאימה היא הראויה. בידי המבקש היכולת לקבל לידיו הנתונים החשבונאיים המתאימים לצורך הגשת התביעה הכספית על בסיס נתוני החברות ליום 31.12.05, מאחר ועובר להפרדה העסקית בתחילת שנת 2006 היה הוא או מי מבני משפחתו בעל מניות בחברות הנדונות. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי יש לפרש הסכם הסולחה כמחייב הליך התחשבנות בחברות הנדונות על דרך של ביצוע תשלומי איזון על פי ערך החברות ליום 31.12.05. המבקש לא הניח תשתית עובדתית או משפטית המבססת הצדקה לביטול הסכם העברת המניות שבוצע בין הצדדים, אשר קידם הפרדת הפעילות העסקית שבין הצדדים. אין באמור כדי לחסום דרכו של המבקש למיצוי הליך של תביעה כספית מתאימה כנגד המשיבים. אשר ליתר הטענות שנטענו על ידי הצדדים, חזרתי ועיינתי בהן ואין אני רואה לנכון להידרש להן לאור התוצאה לעיל. בנסיבות העניין כל צד ישא בהוצאותיו. דיני חברותמניותסעד הצהרתי