בקשה לפדיון זכויות שעבוד למניעת פירוק השיתוף בנכס לשם מימושו המבקשים הדגישו כי זכותו של ערב לפדות את זכות המשכון כאשר מדובר בנכס שלו, הוכרה בת"פ (ירושלים ) 9386/06 קרויזר גרשון נ' בנק מכנתיל דיסקונט בע"מ,. זכות זו נובעת, לטענת המבקשים, משילוב סעיפים 12 ו-13 לחוק המשכון תשכ"ז - 1967 (להלן: "חוק המשכון"). נטען כי המבקש מס' 6 מר יעקב כהן הוא ערב אשר שעבד נכס שהיה בבעלותו בשיעור 50%. על פי סעיף 12 לחוק המשכון לא ניתן להיפרע מערב שהעמיד נכס לטובת חוב של אחר (החברה שבכינוס וחברה נוספת בשם כהן גווטוין) מעבר לגובה הנכס. החיוב הנדרש בסעיף 13 לחוק המשכון במקרה זה הוא רק עד גובה שווי הנכס המשועבד. במסגרת הליכי פירוק שיתוף אשר מתנהלים בבית המשפט המוסמך ולאור העובדה כי לא בוצעה התמחרות בפועל לגבי יחידה 110, אושרה הצעת אורן לרכוש את הדירה בסך של 2.1 מיליון ₪. במסגרת הפדיון המוצע ישולמו כספי התמורה במלואה על פי הצעת אורן לרכישת הדירה. נטען כי בית משפט זה קבע כי היקף השעבוד של אורן אינו 25% משווי כל הדירה אלא 25% מחלקו של יעקב כהן - המשיב 6 - בלבד. מאחר ולמבקשים 1-5 קיימות זכויות בעלות לא משועבדות בהיקף של 87.5% בדירה ומתוך רצון לשמור ולהגן על זכותם הקניינית, החליטו המבקשים 1-5 לפדות בתמורה מלאה את זכות השעבוד העומדת לאורן בהתאם לשווי התמורה המוצע על ידו. לאור העובדה כי השעבוד חולש רק על 12.5% מהזכויות בדירה, הרי שמהתמורה שתתקבל יהיה הנושה המובטח זכאי לסך של 262,500 ₪. הפדיון ייעשה בתמורה מלאה. מדובר בצמצום נזקים הנלווים להליך פירוק שיתוף בדירה. המבקשים היפנו לחוק יסוד (כבוד יסוד האדם וחרותו) תשנ"ב - 1992 הקובע כי אין פוגעים בקניינו של אדם. יש להעדיף את פרשנות המבקשים לחוק המשכון המצמצמת את הפגיעה בזכותם הקניינית בנכס. 3. בתגובתו של כונס הנכסים נאמר כי מדובר במעשה עשוי לאחר שאושר הסכם מכר לרכישת הדירה. טענות המבקשות ובכללן בקשה לפדיון נדחו הן בבית המשפט המחוזי והן בבית המשפט השלום. ערכאת הערעור כבר דחתה חמש פעמים בקשות שונות של המבקשים בהקשר זה, ובכללן בקשות לפדיון ולעיכוב ביצוע. עוד היפנה כונס הנכסים להוראות סעיף 40 לחוק המקרקעין תשכ"ט - 1969 (להלן: "חוק המקרקעין") ולהלכה על פיה לא ניתן לבצע פדיון ובוודאי שלא פדיון חלקי של שותף בנכס מקרקעין. יש להבחין בין שתי זכויות העומדות לאורן כפי שנקבע על ידי בית משפט בהחלטה מיום 2.12.13: זכויות אורן כ"שותף" בנכסי הפרויקט השייכים לו כאשר יחידה 110 נמנית עליהם. זכות זו מובטחת בשעבודים על נכסי הפרויקט השונים ובכלל זה על יחידה 110. הזכות השנייה היא זכות אורן להיפרע מחוב פסוק של לפחות 4.6 מיליון ₪ נכון ליולי 2012 המובטח בשעבוד של 6 נכסי חלוקה. יחידה 110 איננה נמנית על נכסי החלוקה ושעבודה לא נועדה להבטיח את החוב הפסוק אלא את זכויות אורן ל- 25% ממנה. לכן, לא ניתן לכפות רק על אורן לפדות את זכויותיו ביחידה 110 אלא חובה היה, כפי שאף נעשה בפועל, למכור את הנכס כולו במסגרת פירוק השיתוף. גם אם היה השעבוד על יחידה 110 להבטחת החוב הפסוק לא ניתן לבצע פדיון חלקי אלא יש לשלם את מלוא החוב. עוד נאמר כי למבקשים 2-5 אין כל מעמד או זכות ביחידה 110. הכנ"ר הצטרף לעמדתו של כונס הנכסים. 4. בתשובת המבקשים לתגובת המשיבים חזרו המבקשים והיפנו לפסק הדין בעניין קרוייזר. כמו כן, הועלו טענות באשר לדרך פעולתו של כונס הנכסים אשר מונה מטעם הנושה המובטח שהשתתף בהליך ההתמחרות. נטען כי במקום להשהות את השלמת מכירת יחידה 110 עד למיצוי בקשת הפדיון, או לבוא עם המבקשים בדין ודברים, התנהג כונס הנכסים כידו הארוכה של אורן בחוסר תום לב מבלי לערוך התמחרות ומבלי לזמן אליה את המבקשים או להשיא את התמורה. בהקשר זה היפנו המבקשים לע"א 8044/13 ששון לוי נ' שיכון ובינוי נדל"ן השקעות בע"מ,. הנושה איננו יכול להיוושע מטענת מעשה עשוי שכן הנכס נמכר לבעל הדין עצמו, לנושה אורן, ואין מניעה מלהורות על השבת הנכס בתמורה לפדיון זכות השעבוד. באשר לטענה אשר הועלתה על ידי כונס הנכסים על פיה אורן הוא בעל זכויות של "שותף" בנכס, הרי מעבר לעובדה כי מדובר בהרחבת חזית - אין הטענה נכונה שכן בית המשפט קבע כי לאורן זכות שעבוד בלבד על זכויותיו של המבקש 6 בנכס. המבקשים הרחיבו ופרטו את הטענה על פיה קיים ניגוד עניינים מובנה בו מצוי כונס הנכסים בעניין ההתמחרות בה השתתף ואף זכה אורן - הנושה. נטען כי הצעת הפדיון מטיבה עם הנושה המובטח ומונעת פגיעה בערב ובבעלי הנכס אשר זכותם לא שועבדה ואין צורך באכיפת פירוק שיתוף. נקבע על ידי דיון במעמד הצדדים. יש לציין כי בין מועד הגשת הבקשה לבין מועד הדיון הגישו המבקשים בקשה לסעד זמני עד להכרעה בבקשת הפדיון או עד למועד הדיון, כך שלא יבוצעו כל פעולות קנייניות ביחידה 110. בהחלטה מיום 11.3.14 נקבע כי אין כל מקום לבקשה וכי מדובר למעשה בבקשה נוספת לעיכוב ביצוע פסק הדין אשר הורה על פירוק השיתוף ביחידה 110. כמו כן, צוין כי שש בקשות קודמות לעיכוב ביצוע נדחו הן על ידי בית המשפט אשר נתן את פסק הדין בעניין פירוק השיתוף - והן על ידי בית המשפט המחוזי אליו הוגש ערעור. עוד נאמר כי אין מקום להענות לבקשה שכן מדובר במעשה עשוי - הדירה היא דירה מושכרת אשר נמכרה והתמורה בגינה שולמה. 5. בדיון אשר התקיים במעמד הצדדים ביום 13.4.14 חזרו המבקשים על האמור בבקשה. כמו כן, התייחס בא כוח המבקשים לטענת המעשה העשוי והדגיש את העובדה כי לא התקבלו הצעות אחרות מלבד הצעת אורן לרכישת הדירה וכי כונס הנכסים לא התייחס בתגובתו לשאלת הפדיון. המבקשים היפנו פעם נוספת לפסק דין ששון לוי בו נדון מקרה בו נושה מובטח הוא זה שמבקש לרכוש את הנכס המשועבד. נטען כי על בית משפט של פש"ר לדון בטענת הפדיון ולהתייחס לטענתו החדשה של כונס הנכסים בדבר זכות בעלות ביחידה 110, שהיא בגדר הרחבת חזית. בא כוח המבקשים ביקש ללמוד גזרה שווה מדיני מכרזים לצורך הקביעה כי לא מדובר במעשה עשוי. עוד ציין בא כוח המבקשים כי אמור להתקיים דיון בערעור על ההחלטה בדבר פירוק השיתוף וכי המבקשים מוכנים להמתין להחלטה בערעור. כונס הנכסים קיבל את הצעת בית המשפט להמתין להחלטה בערעור תוך שמירת טענות. בשלב ראשון טען בא כוח אורן כי אין הוא מסכים להצעת בית משפט, שכן אף החלטה של בית משפט איננה מקוימת. ערכאה מוסמכת נתנה פסק דין בעניין פירוק השיתוף ובית משפט זה איננו יושבת כערכאת ערעור על בית משפט של פירוק השיתוף. על פי דיני פירוק שיתוף אין הליך של פדיון, שכן שותף בנכס אינו יכול לכפות על בעל זכויות אחר למכור את זכויותיו אלא במכירת כל הזכויות בנכס. האפשרות היחידה שלא לעשות כן היא רק אם הנכס ניתן לחלוקה בעין ויחידה 110 אינה ניתנת לחלוקה בעין. מאחר ולא הוגש כל ערעור על החלטת בית המשפט שדן בפירוק השיתוף לאישור המכר, הרי שמדובר במעשה עשוי. בית משפט זה קבע כבר בהחלטה קודמת כי הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית, מאחר שכבר נדחו שש בקשות קודמות שכל מטרתן לבטל את המכר ולעכבו. לאור זאת, לא היה מקום לפתוח את הדיון מחדש. אם נלך לשיטת המבקשים אשר כופרים בזכותו של אורן בנכס, הרי שעל פי פסק הבוררות קיים חוב פסוק והמבקשים לא הציעו לפדות את מלוא החוב. בכל מקרה, יחידה 110 לא באה להבטיח את החוב הפסוק אלא את זכותו של אורן בפרויקט בשיעור של 25%. הסכמתו של אורן לגבות 25% מחלקו של המבקש 6 בלבד איננה גורעת מכל זכות שקיימת לאורן כלפי כל הצדדים בפסק הבוררות. בסופו של דבר הסכימו כל הצדדים להמתין להחלטת בית המשפט בערעור בעניין פירוק השיתוף. נקבע בהחלטה כי בכפוף למתן פסק הדין בערעור - תנתן החלטה בעניין הפדיון על יסוד הטיעונים אשר נשמעו בכתבי הטענות ובדיון שהתקיים במעמד הצדדים. 6. אינני רואה כל מקום לבקשת הפדיון. לפני שאתייחס לגופם של דברים, יש לציין כי למבקשים 2-5 אין למעשה כל מעמד ביחידה 110. קביעה ברורה בעניין זה נעשתה על ידי בית משפט בע"א 7477-10-13. בסעיף 23 לפסק הדין נדחתה טענתם של המערערים, המשיבים 1 ו- 6 בבקשה שלפניי, לגבי העברת זכויות מאת המשיב 6 לילדיו - המבקשים 3, 4 ו- 5. נקבע, בין היתר, כי טענה זו סותרת את הצהרות המערערים בהליכים הקודמים. טענה נוספת שאין כל מקום לקבלה היא שדווקא עתה, לאחר שנדחה הערעור, יש מקום לדון בשאלת הפדיון. הצעת בית המשפט לדחות את הדיון על מנת להמתין להחלטת בית המשפט בערעור, הייתה רלוונטית אך ורק למקרה בו יתקבל הערעור ולא למקרה שבו ידחה. בהקשר זה יש להבהיר כי פסק הדין נשוא הערעור הינו פסק דין של כב' השופט קורן, אשר דן בתביעתו של כונס הנכסים לפירוק השיתוף ביחידה 110. בהתאם להחלטה אשר ניתנה על ידי אליה אתייחס בהמשך. כפי שצוין בסעיפים 10- 14 לפסק דינו של בית המשפט בערעור, קיבל בית משפט קמא את התובענה לפירוק שיתוף והורה על פירוק השיתוף לאלתר בדרך של מכירת יחידה 110 למרבה במחיר. בית המשפט אף מינה את כונס הנכסים בתיק שלפניי ככונס נכסים על זכויות הצדדים בדירה. בפסק הדין בערעור צוין כי בית משפט קמא קבע כי המערערים, הם המבקשים 1 ו-6, עושים את כל אשר לאל ידם כדי לעכב את סילוק החובות כלפי נושים כגון אורן, שהם בעלי זכות שעבוד על זכויות המערער 1, אורן, בנכסי מקרקעין שונים ובהם הדירה. בין היתר, נקבע גם כי הליך פירוק השיתוף מתייחס לשותפות שבין אורן לבין המערערים ואין מניעה לדון לגופה בתביעת פירוק השיתוף. כמו כן, דחה בית משפט קמא טענת המערערים על פיה אין לאורן זכויות כלשהן במקרקעין והטענה כי זכויותיו של יעקב כהן הועברו לילדיו, המבקשים 2-5 בבקשה שלפניי. בפסק הדין בערעור הוחלט לדחות את הערעור. צוין בו כי מדובר אכן בניסיונות חוזרים ונשנים של המערערים לדחות את הקץ תוך הגשת הליכים רבים ובקשות חוזרות ונשנות, תוך היאחזות בטענות טכניות שהן אף מתחכמות בחלקן. הכל בניסיון למנוע את פירוק השיתוף למרות שלכאורה מדבור במעשה עשוי, לאחר שהדירה נמכרה באישור בית משפט קמא לאורן ותמורתה שולמה במלואה. עוד נקבע כי כונס הנכסים פעל על פי החלטת בית משפט של פש"ר בהחלטה מיום 18.4.13. אין כל מקום לטענת המערערים להעדר זכות לפעול בהליכים לפירוק שיתוף, שעה שהשעבוד תקף ובית משפט של פש"ר קבע שניתן לממשו בדרך של פירוק שיתוף, תוך מתן הנחיות לכונס להגיש תובענה לפירוק שיתוף אשר הוגשה בהתאם להנחיה זו. גם ערכאת הערעור ציינה כי זכויות אורן (25% מהדירה) ותוקף השעבודים לטובת זכויות אלה, אושרו שוב ושוב בהליכים השונים כולל בפסק הבוררות אשר קיבל תוקף של פסק דין בהסכמה בשנת 97', כולל בהליך הכינוס בבית המשפט המחוזי. כפי שקבע בית משפט קמא פעל כונס הנכסים לטובת מימוש הזכויות של אורן במקרקעין ששותף בהן. עוד נקבע בפסק הדין של ערכאת הערעור כי בעלי השעבוד זכאים לדרוש את פירוק השיתוף וזכות כונס הנכסים נגזרת מזכותם, מהסכמתם ומאישור בית משפט של כינוס: "מדובר בניסיון סרק של המערערים למנוע זאת בטענות מן הגורן ומן היקב ובהליכים רבים ומגוונים בכל הערכאות האפשריות" (סעיף 22 לפסק הדין). בסעיף 24 לפסק הדין נקבע "למעשה, כל טענות המערערים הינן טענות טכניות המנסות לטרפד את פירוק השיתוף בכל דרך אפשרית למרות שמדובר למעשה כבר במעשה עשוי... וזאת לאחר שמבחינה מהותית נקבע כבר כי מדובר בשעבוד תקף ובזכויות של אורן בזכויות במקרקעין של המערער 1 ושאין למערערים כל טענה של ממש כנגד הנ"ל, למרות ההליכים הרבים והבקשות הרבות שננקטו על ידם". לאור קביעות אלה, שוב אין מקום לדון למעשה בשאלת הפדיון. ההמתנה לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור על קביעתו של בית משפט קמא בעניין פירוק השיתוף אשר הושלם כבר ובוצע באישורו - הייתה רלוונטית רק אם הערעור היה מתקבל. כל טענות המבקשים באשר לדרך התנהלותו של כונס הנכסים במסגרת ההתמחרות שנערכה לשם ביצוע אופרטיבי של פירוק השיתוף - אינן רלוונטיות להליך שלפניי ואינן תומכות בטענה באשר לעצם זכות הפדיון. אין גם כל מקום לטענה על פיה הזכות הנטענת של אורן כ"שותף" במקרקעין היא בגדר הרחבת חזית. הגדרתו של אורן כ"שותף" היוותה את הבסיס להחלטה אשר ניתנה ביום 18.4.13 וההנחיה להגיש תביעה לפירוק שיתוף. יש לציין, במאמר מוסגר, כי אין כל מקום לחזור לקביעות החוזרות ונשנות של בית משפט זה, אשר התבססו אף על קביעות בית המשפט העליון באשר לזכויותיו של אורן בפרויקט, כפי שפורטו פעם נוספת בהחלטה מיום 2.12.13 בעמ' 10. אם נחזור להחלטה מיום 18.4.13, נקבע בה כי בהעדר הסכמה של מי שזכאי ל- 50% מזכויות הבעלות בדירה, המבקשת 1 גב' יהודית כהן, חלות הוראות 127 לחוק המקרקעין וזכותה של גב' כהן גוברת על השעבוד של אורן. השעבוד שיש לאורן ביחידה 110 הוא למעשה שעבוד הנובע ממשכון אשר עשה אחד השותפים בנכס המשותף - המבקש מס' 6 - יעקב כהן. לאור זאת חלות הוראות סעיף 11 לחוק המשכון תשכ"ז - 1967. כותרת הסעיף היא "משכון של חלק בנכס" סעיף 11 (א)(2) קובע כי אם מושכן חלק בלתי מסוים של נכס "תהא זכותו של החייב לתבוע חלוקת הנכס נתונה גם לנושה משעה שהוא רשאי לתבוע מימוש המשכון". במסגרת אותה החלטה נעשתה הפניה לספרו של י. ויסמן בו נאמר כי כאשר מגיע המועד בו רשאי הנושה לתבוע את מימוש המשכון - מעניק לו החוק זכות לתבוע את חלוקת הנכס בדומה לזכותו של השותף הממשכן (הדגשה שלי - ד.ק). בסופו של הדיון, במסגרת ההחלטה, נקבע כי כאשר מדובר במקרקעין שהם בגדר נכס משותף, כמו יחידה 110, יחולו הוראות סעיף 39 ו- 40 לחוק המקרקעין החלות על פירוק שיתוף. אומנם, סעיף 11 לחוק המשכון מדבר על חלוקת נכס ולא על פירוק שיתוף. אולם, גם פירוק שיתוף בדרך של מכירת הנכס וחלוקת הפדיון ייכלל בגדר סעיף 11. לדיון מפורט לעניין ראה עמודים 9-10 להחלטה מיום 18.4.13. מכאן נובעת למעשה הגדרתו של אורן כ"שותף" לצורך הליכי פירוק השיתוף ביחידה 110. לאור קביעות אלה, נקבע בהחלטה מיום 18.4.13 כי כדי שניתן יהיה לממש את יחידה 110, הנמצאת בבעלות משותפת של יעקב ויהודית כהן, כאשר משועבד לאורן חלק בלתי מסוים בחלקו של יעקב כהן - על כונס הנכסים לפנות בשלב ראשון בתביעה לפירוק שיתוף לערכאה מוסמכת. באותה תביעה ייקבע בית משפט אם מדובר אכן בנכס שלא ניתן לחלוקה בעין. בהמשך להנחיה זו הוגשה, כאמור, על ידי כונס הנכסים התביעה לפירוק שיתוף. תביעה זו התקבלה ונקבע כי פירוק השיתוף ייעשה בדרך של מכירת הנכס. כב' השופט קורן ציין (עמ' 10 לפסק דינו) כי מדובר בדירה המושכרת לצד שלישי. אין טענה על פיה משמשת הדירה למגורים של מי מהמבקשים 1 ו-6 בבקשה שלפניי. עוד צוין כי לא נשמעה כל טענה לפיה הדירה ניתנת לחלוקה בעין ולכן נקבע כי פירוק השיתוף ייעשה בדרך של מכירת הדירה למרבה במחיר. קביעה זו אושרה, כאמור, על ידי בית משפט של ערעור. מקובלת עלי לחלוטין עמדת הכונס והכנ"ר בבקשה שלפניי על פיה אין לכפות פדיון או רכישה על שותף אחד בלבד בנכס מקרקעין שלא ניתן לחלוקה בעין. פירוק השיתוף ייעשה רק במכירת כל הנכס והחובה היא להציע את מכירת כל הזכויות של כל השותפים. ברע"א 1497/09 בעלי זכויות בחלקה 10 בגוש 6884 נ' שאול ויסמן נקבע כי בדרך כלל ייעשה פירוק השיתוף על ידי חלוקה בעין של הנכס. כאשר סבור בית המשפט כי חלוקה בעין תגרום הפסד ניכר לשותפים כולם או חלקם, הוא רשאי להורות על פירוק השיתוף בדרך של מכירה במקום חלוקה בעין. באותו מקרה נקבע כי אין מחלוקת בדבר הצורך בפירוק השיתוף. לא הייתה מחלוקת כי הדרך הראויה לביצוע הפירוק היא באמצעות מכירה. כך גם במקרה שלפניי, לאור קביעתו של בית המשפט קמא, אשר קיבלה אישור במסגרת פסק הדין בערעור, כי הנכס אינו ניתן לחלוקה בעין. המחלוקת בעניין ויסמן התמקדה באופן ביצוע המכירה. השאלה הראשונה שהתעוררה הייתה באשר לחלק מן הנכס אותו יש למכור והשאלה השנייה הייתה כיצד לבצע את המכירה. בסעיף 11 לפסק הדין נקבע "ככלל, פירוק השיתוף בדרך של מכירה ייעשה כך שהנכס כולו יימכר והפדיון יחולק בין השותפים בהתאם לחלקם היחסי בנכס" באותו מקרה טענו המבקשים כי יש לפרק את השיתוף תוך מכירת חלקו של המשיב בלבד, לנוכח חוסר תום נטען של המשיב. נקבע כי טענה זו בדבר חוסר תום לב לא הוכחה. עם זאת, קבע בית המשפט (פסק דינו של המשנה לנשיאה א. ריבלין - כתוארו אז, אליו הצטרפו כב' השופטת ארבל וכב' השופט רובינשטיין) כי גם אם נניח שנפל פגם בהתנהגותו של המשיב - הרי שאין בפגם זה כדי להצדיק את פירוק השיתוף תוך מכירת חלקו בלבד בניגוד לרצונו. "כך עולה מלשונו הברורה והמפורשת של החוק. סעיף 40 (א) מורה על "מכירת המקרקעין"... ואינו פותח פתח למכירת חלק מן המקרקעין או מקצתם. המחוקק ביקש איפוא להורות על מכירת הנכס כולו, ולא על מכירה יזומה של חלק אחד בלבד." הטענה כי יש לאפשר למבקשים לפדות את חלקם בנכס נוגדת למעשה את הוראות סעיף 40 לחוק המקרקעין. בקבלת בקשת הפדיון היה כדי לאכוף על אורן, שהוא שותף במקרקעין מכוח הוראת סעיף 11 לחוק המשכון, למכור את חלקו בלבד ולא למכור את הנכס בכללותו. בנסיבות אלה, כלל אין מקום לטענות המבקשים בעניין מעמדו של ערב לפדות את זכות המשכון כאשר מדובר בנכס שלו והטענה אינה רלוונטית. דין הבקשה להידחות. המבקשים יישאו, ביחד ולחוד, בהוצאות הכונס בסך 15,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד מועד התשלום בפועל. פירוק שיתוף במקרקעיןשעבוד