טוענות כי במהלך ניהולה של התביעה הן נשאו בהוצאות רבות בנוסף להתחייבותן לתשלום שכ"ט עורך דין לפרקליטיהן, וכל זאת - כמפורט להלן: אגרת בית משפט - התובעות שלמו אגרת בימ"ש אשר הסתכמה בסך של 8,743,119 ₪ (הוגשו קבלות); שכ"ט עורך דין - הסכם שכר הטרחה שבין התובעות לבין באי כוחן קובע כי 13% מהסכום שייפסק בתובענה ישולם על ידן לבאי כוחן כשכ"ט עורך דין (הסכם שכר הטרחה לא הוגש אך ב"כ הנתבעים הצהירו כי הם מקבלים בעניין זה את הצהרת ב"כ התובעות - ע' 1124, ש' 9). תשלום למומחה, פרופ' לוי - סך של 151,450 ₪ (הוגשה קבלה); הוצאות משפט, כדוגמת שליחויות, צילומים, הקלטה והקלדה - סך של 98,477.80 ₪ (הוגש תדפיס הוצאות מכרטסת הנהלת חשבונות של ב"כ התובעות); לטענת התובעות, פסק הדין החלקי קובע כי הנתבעים חייבים לשלם להן סך של כ- 50 מיליון ₪, ומכאן שהתובעות הן שזכו בתביעתן. הכלל בפסיקה הינו שבעל דין הזוכה בתביעה, גם אם לא במלוא הסעד הנתבע - זכאי שייפסקו לזכותו שכ"ט עורך דין והוצאות משפט ריאליות, זולת אם קיימות נסיבות חריגות המצדיקות סטייה מכלל זה, כגון עקב התנהגות בלתי ראויה מצדו של בעל הדין, חריג שאינו מתקיים בנסיבותיו של מקרה זה. עסקינן בתביעה משפטית מורכבת ובפסיקה חדשנית ותקדימית של בית המשפט. הדבר משליך הן על המאמצים הרבים שהיו כרוכים בהוכחת התביעה, והן על העדר יכולתן של התובעות לצפות את גובה הסכום שייפסק בסופו של יום על ידי בית המשפט. גם אם היו התובעות מגישות את התביעה על סכום נמוך יותר, לא היה בכך כדי ליצור שוני מהותי בשאלות המשפטיות והעובדתיות שנדונו בין הצדדים בהליך זה. לפיכך, העובדה שנפסק רק חלק קטן באופן יחסי מהסכום הנתבע לא צריכה להשליך באופן מהותי על חיוב הנתבעים בתשלום שכ"ט עורך דין והוצאות משפט. הנתבעים האריכו וסרבלו את ההליך שלא לצורך ובכך גרמו לתובעות להוצאות מיותרות. כך למשל סרבלו הנתבעים את הליך גילוי המסמכים, ביקשו הארכות מועד רבות, טענו טענות חיסיון רבות וכדומה. באשר לחוות דעת המומחה מטעם התובעות - מציינות התובעות כי אומנם בית המשפט דחה את מרבית הקביעות של המומחה מטעמם, פרופ' לוי, אך מאידך בית המשפט לא קבע כי מומחה זה נהג בשרלטנות או כי הביא דברים שלא כהלכה או נהג בחוסר הגינות. לכן יש להשיב להן את ההוצאות שנגרמו להן לצורך קבלת חוות דעתו. באשר לאגרת בית משפט טוענות התובעות כי לולא היו הנתבעים מתעקשים, ניתן היה לדון בהליך זה כהמרצת פתיחה, ובאופן כזה לחסוך את העלות של תשלום האגרה. לפיכך, לטענתן, יש להשית את מלוא תשלום האגרה על הנתבעים. ב (2) עיקר טענות הנתבעים הנתבעים טוענים כי במהלך ניהולה של התביעה הוצאו על ידן הוצאות משפט, ושולם על ידן לפרקליטיהן שכ"ט עורך דין בשיעורים הבאים: שכ"ט עורך דין - סך של כ- 7 מיליון ₪, הנובע מעבודה מצטברת של כ- 11,800 שעות עבודה (ב"כ התובעות הצהיר כי הוא מקבל לעניין זה כנכונה את הצהרת ב"כ הנתבעים - ע' 1118, ש' 23). תשלום למומחה, פרופ' רוני עופר - סך של 291,000 ₪ (הוגשה קבלה). הוצאות הקשורות בניהול המשפט כגון הוצאות בגין צילומים, שליחויות, הקלטה והקלדה. לענין זה טענו הנתבעים כי גילוי המסמכים מטעמם כלל 4,000 עמודי מסמכים, וכי התיק הכיל 100 קלסרים אשר החזיקו 36,000 עמודים. הנתבעים מדגישים כי התביעה הוגשה בגין סכום גבוה ביותר של כ- 830 מיליון ₪, אך בפועל היא התקבלה באופן חלקי ומוגבל המסתכם בשיעור של 5.8% בלבד מסכום התביעה. לדידם, עובדה זו צריכה לקבל ביטוי בפסיקת הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין לטובת הנתבעים שכן הם אלה שזכו במרבית התביעה. העיקרון המנחה, לטענת הנתבעים, הינו שבמקרה בו תביעה מתקבלת באופן חלקי בלבד - יש לפסוק הוצאות לכל צד בהתאם למידת הצלחתו בתביעה. לחילופין - טוענים הנתבעים כי כל צד צריך לשאת בהוצאותיו. הנתבעים העלו טענות לגבי אופן ניהול התביעה על ידי התובעות, ובכלל זאת - על כך שהליך זה הוגש בתחילה כהמרצת פתיחה (ולא במסגרת של תביעה רגילה), על מסמכים מעטים מדי שגולו על ידי התובעות במסגרת הליכי גילוי המסמכים, ועל דרישות מוגזמות ומכבידות שהופנו על ידי התובעות אל הנתבעים במסגרת ההליכים המקדמיים וניהול התביעה עצמה. באשר לטענה כי ניתן היה לנהל את ההליך כהמרצת פתיחה לולא "התעקשותם" של הנתבעים ובכך לחסוך את תשלום האגרה - טוענים הנתבעים כי טענה זו אינה נכונה, שכן התובעים עתרו לקבלת סעד אופרטיבי, וכי בית המשפט אף קבע כי הסעד המבוקש, כמו גם מהות התביעה, מחייבים תשלום אגרה כבתביעה כספית. באשר לחוות הדעת המומחה - טוענים הנתבעים כי בית המשפט אימץ את עיקרי חוות דעתו של המומחה מטעמם, פרופ' רוני עופר, ודחה את עיקרי חוות דעתו של המומחה מטעם התובעות, פרופ' לוי, ומכאן שיש לחייב את התובעות בתשלום הוצאות חוות הדעת של המומחה מטעם הנתבעים, ולהימנע מלחייב את הנתבעים בתשלום הוצאות חוות הדעת של המומחה מטעם התובעות. השאלות שבמחלוקת השאלות העיקריות הדורשות הכרעה במסגרת פסק הדין המשלים הינן אלו: מי מבין הצדדים בתובענה זכה בה - האם התובעות או שמא הנתבעים? מהו סכום הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין אשר יש לפסוק במקרה הנוכחי, ולזכות מי יש לפסוק סכומים אלה? דיון והכרעה ד (1) מי מבין הצדדים זכה בתובענה עסקינן בתביעת ענק על סך של 829,529,867 ₪. מתוך סכום זה זכו התובעות בסכום של 48,489,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 9.11.09 ועד למועד התשלום בפועל. כלומר - התובעות הצליחו להוכיח את זכאותן לסכום השווה לכ- 5.845% בלבד מסכום התביעה. מכאן נחלקות הדעות: לטענת התובעות - בסופו של יום הן זכו בכ- 50 מיליון ₪ ולפיכך יש לראותן כמי שזכו בתביעה, הגם שלא זכו במלוא תביעתן. "בהעדר סיבה מיוחדת שתצדיק אי פסיקת הוצאות או פסיקת הוצאות מופחתות לבעל דין שזכה במשפט, מן הראוי לפסוק לו הוצאות מלאות שלא יגרמו לו חסרון כיס" [ע"א 541/63 רכס נ' הרצברג, פ"ד יח (2) 120, 127 (1964)]. הנתבעים, מאידך, סבורים כי דווקא הם אלה שזכו בתביעה, שהרי הצליחו לדחות למעלה מ- 94% ממנה. בהקשר זה מפנים הנתבעים לדבריו של המלומד זוסמן הקובע כי: "בעל דין שזכה במקצת תביעתו או ערעורו, ואילו יתרת התביעה או הערעור נדחו, מן הראוי שבית המשפט יקצוב את ההוצאות כך שכל אחד משני בעלי הדין יקבל הוצאות על הסכום בו זכה, אך יש גם ובעל דין שכזה, משלם הוצאות" [י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), עמ' 545] במחלוקת זו שבין התובעות לבין הנתבעים - סבור אני כי הצדק עם התובעות: התובעות הגישו תביעה כנגד הנתבעים, ופסק הדין שניתן בתביעה זו קובע כי הנתבעים מחויבים לשלם לתובעות סכום של כ- 50 מיליון ₪. בנסיבות אלה, ברי כי התובעות הן שזכו בתביעה, הגם שזכייתן זו הינה חלקית ומוגבלת. לאור האמור, לתובעות, כמי שזכו בתביעה, קיימת זכאות עקרונית לקבלת הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין, בכפיפות לכך שעל בית המשפט להתחשב בעת פסיקתו בטיב ההליך המשפטי ודרך התנהלותו, בהיותן שאלות שעשויות להשפיע על שאלת החיוב בהוצאות משפט ושכ"ט עורך דין. "הכלל הוא שבעל דין שזכה בדינו זכאי לקבל את הוצאותיו ושלא יצא שכרו בהפסדו. יש הרבה נימוקים המצדיקים סטיה מהכלל הזה. מותר לו לשופט להתחשב באופי התביעה או ההגנה ובהתנהגות בעל הדין לפני המשפט ובשעתו, באופן ניהול המשפט, בצורת הטיעון ובטיב עריכת הדין. וכאשר המדובר במשפט בין גוף ציבורי ואזרח, והגוף הציבורי זכה בדינו, אך העניין היה ראוי להתברר בערכאות, יש ובית המשפט רואה לפניו לנהוג עם האזרח לפנים משורת הדין בדבר ההוצאות, שמן הדין היה להטילן עליו" [ע"א 270/60 וולטר ויינשטיין נ' פקיד השומה תל-אביב, טו, 558, 560 (1961) (ההדגשה אינה במקור)]. באשר לציטוט מתוך ספרו של המלומד זוסמן, אעיר כי הדברים שנכתבו שם אינם בגדר הלכה פסוקה. בנוסף אני סבור כי יש לפרש דברים אלה במובן זה שכאשר צד זוכה בחלק מתביעתו על בית המשפט להתחשב בעת פסיקת הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין לטובת הצד הזוכה בעובדה שהנתבע הצליח להדוף חלק מהתביעה, וכנגזרת מכך - להפחיתן. ד (2) אגרת בית משפט התובעות שילמו אגרת בית משפט בסכום של 8,743,119 ₪ בגין הגשתה של תביעה זו. כאמור לעיל, הצלחתן של התובעות בתביעתן עמדה על שיעור של כ- 5.845% מסכום התביעה. בנסיבות אלה, אני קובע כי התובעות זכאיות לקבל מהנתבעים החזר אגרת בית המשפט בגין החלק היחסי של סכום התביעה בו זכו המסתכם בסך של 511,035 ₪ (5.845% מסכום האגרה ששולמה על ידם) [בעניין דומה ראו - ע"א 2076/09 ח.י בלאושטיין בניין והשקעות בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון ( 2.9.2010) (להלן: "פסק דין בלאושטיין"), פסקה 34 בפסק הדין]. ד (3) הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין כב' השופט י' דנציגר פירט בפסק דין בלאושטיין (בסעיף 34 בפסק הדין) רשימת שיקולים העשויים להנחות את הערכאה הדיונית בבואה להכריעה בגובה ההוצאות ושכ"ט לו זכאי בעל דין שזכה בתביעתו - כדלקמן: אכן, ככלל, בעל דין שזכה בתביעתו, זכאי להוצאותיו [ראו למשל: ע"א 1182/90 שחם נ' רוטמן, פ"ד מו(4) 330, 346 (1992)], בעוד במקרה שלפנינו, קבע בית המשפט המחוזי כי הוא אינו מוצא מקום לחייב את המשיבים בהשבת מלוא סכום האגרה ששילמה המערערת וזאת נוכח "סכום התביעה לעומת תוצאותיה" (ראו פסקה 17 לפסק הדין). שיקול זה הוא אחד מן השיקולים שרשאי בית המשפט לשקול בקביעת שיעור ההוצאות [תקנה 512(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984]. בבואו לפסוק הוצאות רשאי בית המשפט לשקול שיקולים נוספים, כגון התעריף המינימאלי שקבעה לשכת עורכי הדין כרף תחתון; דרך ניהול ההליך, היקף הסכום השנוי במחלוקת, מורכבות התיק והזמן שהושקע בהכנתו וחשיבות העניין לבעלי הדין לרבות האינטרס הציבורי, אולם אין המדובר ברשימה סגורה של שיקולים וכל מקרה ייבחן על פי נסיבותיו [ראו בהרחבה: בג"ץ 891/05; ע"א 2617/00 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסמכת למתן רישיונות יבוא - משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, פסקאות 25-23 להחלטת כבוד הרשם (כתוארו אז) ד"ר י' מרזל ( 30.6.2005)]. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה שהוגשו ע"י הצדדים בנושא פסיקת הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין, ולאחר ששמעתי באריכות טיעוני הצדדים בישיבת בית המשפט שהתקיימה ביום 24.10.13, הגעתי לכלל דעה כי בעת פסיקת הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין במקרה הנוכחי יש להתחשב בנושאים הבאים: גובה הסעד שנפסק בפועל אל מול גובה הסעד שנתבע בגדר התובענה כמצוות תקנה 512(ב) בתקנות סד"א (כאמור, התביעה התקבלה בשיעור של כ- 5.845% מסכום התביעה (קרן)); אופייה ומורכבותה של התביעה וגובה המשוכה שעמדה בפני התובעות לצורך הוכחת התביעה על רקע הקביעות העקרוניות, החדשניות והתקדימיות שבפסק הדין כמו למשל קביעה בדבר היותה של ריבית הפרה בגדר פיצוי מוסכם שניתן להפחיתו בנסיבות מסוימות; הקושי להעריך מראש את תוצאת פסק הדין עקב מורכבותן וחדשנותן של הסוגיות שנדונו בפסק הדין, ובהתחשב גם בכך שתוצאת פסק הדין מבוססת גם על "אומדנא" באשר לשיעור ההפחתה של שיעור ריבית ההפרה, וכן באשר לתקופה ולנזקים שניתן היה לצפותם מראש בעת כריתת ההסכם כתוצאה מסתברת של ההפרה; היקף העבודה שהושקע על ידי בעלי הדין ובאי כוחם; שכר הטרחה ששולם על ידי בעלי הדין לבאי כוחם או שהצדדים התחייבו בהסכם בכתב לשלמו לבאי כוחם, וכן העובדה כי השכר שהוסכם בין הצדדים לבין באי כוחם הינו גבוה באופן משמעותי מהתעריף המינימלי שנקבע על ידי לשכת עורכי הדין; הסיכונים שניצבו לפני הנתבעים כתוצאה מהתביעה שהוגשה כנגדם - הן בשל הסכום הגבוה במיוחד שנתבע בגדר התביעה, והן בשל השאלות העקרוניות שנדונו והשפעתן על מקרים אחרים אשר - לפי גרסת הנתבעים - חייבו הערכות מיוחדת מצד הנתבעים לצורך מתן עדויות של גורמים בנקאיים בכירים; התנהגות הצדדים הן לגבי עצם הגשת התביעה, והן במהלך ניהול ההליכים המקדמיים ובעת ניהולה של התביעה עצמה (בהתחשב בטענותיהם ההדדיות של הצדדים בסוגיה זו);. הוצאות ריאליות שנגרמו לצדדים בגין הגשתה וניהולה של התובענה; חשיבות הפסיקה לבעלי הדין ולכולי עלמא; העובדה שאף אחת מחוות הדעת הכלכליות שהוגשו מטעם הצדדים לא אומצה על ידי בית המשפט בשלמותה; לאור כל האמור, קובע אני כדלקמן: הנתבעים ישיבו לתובעות סך (קרן) של 48,489,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן וריבית שיחושבו בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה תשכ"א-1961, בגין התקופה שמיום 9.11.09 ועד למועד התשלום בפועל לידי התובעות (באמצעות באי כוחן); הנתבעים ישיבו לתובעות סך של 511,035 ₪ המהווה סך השווה ל- 5.845% מסכום אגרת בית המשפט ששולמה על ידי התובעות, בתוספת הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן וריבית שתחושב בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א - 1961, אשר יחושבו באופן יחסי ממועדי תשלום אגרת בית המשפט ועד ליום התשלום בפועל לידי התובעות (באמצעות באי כוחן); בכפיפות לאמור לעיל כל צד יישא בכל יתר ההוצאות שנגרמו לו בגין התובענה וניהולה, לרבות עבור הוצאות הכרוכות בקבלת חוות דעת מומחים מטעמו; בנוסף לתשלום הסכומים הנזכרים בסעיפים 27(א) ו- 27(ב) דלעיל הנני מחייב בזאת את הנתבעים לשלם לתובעות שכ"ט עורך דין בסכום של 4,248,000 ₪ (כולל מע"מ); ככל שהסכומים שנפסקו לעיל לא ישולמו על ידי הנתבעים לתובעות בתוך 30 ימים ממועד מתן פסק דין משלים זה, יתווספו להם הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לקבוע בחוק פסיקת ריבית והצמדה תשכ"א - 1961. במקרה של פיגור כאמור העולה על 30 הימים אשר יימנו ממועד מתן פסק דין משלים זה, יחושבו הפרשי הצמדה וריבית אלה מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. שכר טרחת עורך דיןעורך דין