תביעה למתן פסק דין הצהרתי בדבר זכויותיו של התובע במקרקעין אותם רכש מהמנוח ז"ל. הדיון מתמקד בשאלה האם למנוח היו במועד העסקה זכויות במקרקעין שנמכרו, זכויות אותן רכש על פי הנטען בעסקת חליפין עם הנתבעים 1, 2. ההכרעה בשאלה מחייבת דיון בתוקפו של הסכם החליפין שנערך בין המנוח לנתבעים 1, 2 ובטענה כי הסכם החליפין בוטל עוד קודם לעסקה שבין המנוח לתובע. (ההתייחסות בפסק דין זה הינה לכתב התביעה המתוקן מס' 2 מיום 7/3/11). רקע 2. התביעה בתיק זה עוסקת בזכויות במקרקעין הידועים כחלקה 11 בגוש 12177 בשטח רשום של 9,141 מ"ר המצויים באדמת המועצה המקומית ערערה (להלן: "חלקה 11"). חלקה 11 זו עברה הסדר מקרקעין ונרשמה בלשכת רישום המקרקעין ביום 6/2/1947 (נספח "א" ל-נ/1). הזכויות בחלקה 11 רשומה בלשכת רישום המקרקעין כדלקמן: 10/80 חלקים רשומים על שם הקרן הקיימת לישראל, החל מיום 16/3/51; 48/80 חלקים רשומים יעל שם הימנותא בע"מ, החל מיום 24/9/70; 12/80 חלקים רשומים ע"ש איברהים יונס, החל מיום ההסדר 6/2/47. יתרת החלקים רשומים על שם בעלים נוספים שאינם רלבנטיים להליך זה. 3. בשנת 1963 התקשרו האחים יוסף וחסן עוראבי ז"ל (להלן: "האחים עוראבי") בשתי עסקאות עם הקרן הקיימת לישראל; האחת עסקת חליפין והשנייה עסקת מכר. ביום 8/11/63 חתמו האחים עוראבי על שני ייפויי כוח לביצוע העסקאות. ייפוי הכוח הראשון (מספר 64/41) משקף עסקת חליפין (להלן: "ייפוי הכוח בעסקת החליפין"). בהתאם לייפוי הכוח בעסקת החליפין, התחייבו האחים עוראבי להעביר לקרן הקיימת 2/5 חלקים מהזכויות בחלקות שונות באזור כפר ראמה (חלקות 7ב', 8ב', 9ב', ו-4 בגוש 18852 וחלקות 9/1ב', 9/2ב' בגוש 18851). (ייפוי הכוח סומן נספח ג/1 לנ/1 והתרגום לעברית סומן ג/2 ל-נ/1). בייפוי הכוח הצהירו האחים עוראבי, כי זכויותיהם בחלקות האמורות אושרו בפסק דין בתיק 237 בבית הדין לענייני קרקעות בחיפה מתאריך 20/5/62 (החלקות הנ"ל להלן: "חלקות ראמה"). בתמורה להעברת הזכויות בחלקות ראמה, התחייבה הקרן הקיימת להעביר לאחים עוראבי זכויות בחלקות תמורה ובהן 58/80 חלקים בחלקה 11, 2/3 חלקים בחלקה 31 ו-17/80 חלקים בחלקה 32, כולן בגוש 12177 (להלן: "חלקות התמורה"). עוד הוסכם כי חלקות התמורה ירשמו על שמו של המנוח יוסף עוראבי ז"ל (להלן: "המנוח עוראבי"). באותו מועד חתמו האחים עוראבי על ייפוי כוח נוסף שעניינו מכר זכויות (נספח ד/1 ל-נ/1 והתרגום לעברית סומן נספח ד/2 ל-נ/1). על פי ייפוי כוח זה (להלן: "ייפוי הכוח בעסקת המכר"), התחייבו האחים עוראבי למכור לקרן הקיימת לישראל זכויות בחלקה 16 בגוש 19260 באדמות סחנין (להלן: "חלקה 16") (ייפוי כוח זה סומן 65/41). 4. ביום 10/4/64 נרשמה העברת הזכויות על פי עסקת המכר כך ש-2/5 מחלקה 16 הועברה על שם הימנותא בהתאם לייפוי הכוח ולהוראת הקרן הקיימת. העברת הזכות על פי ייפוי הכוח בעסקת החליפין התעכבה בין היתר, מחמת שזכויות האחים עוראבי בחלקות ראמה, נרשמו על שמם רק בשנת 1965 (סעיף 8 לנ/1). 5. בין לבין, בחודש 3/1966 הגיש מר קאסם מעתוק תביעה כנגד האחים עוראבי והימנותא ביחס לחלקה 16, החלקה שהועברה על פי ייפוי הכוח בעסקת המכר. בתביעתו טען כי רכש את הזכות מהאחים עוראבי ועל כן יש לבטל את רישום ההעברה על שם הימנותא (נספח ה/1 ל-נ/1). בסופו של יום, כך נטען, ניתן פסק דין הדוחה את תביעתו של קאסם מעתוק לביטול הרישום והאחים עוראבי חויבו לפצותו בפיצוי כספי (ראו תרשומת נספח ו' ל-נ/1). כך או כך, הזכויות בחלקה 16 נותרו רשומות על שם הימנותא. 6. ככל הנראה, בעקבות פסק הדין וחיובם של האחים עוראבי לפצות את מר מעתוק, פנו האחים לקרן הקיימת לישראל ביום 25/12/68 בבקשה לשינוי הסכם החליפין. בפנייתם ביקשו להשיב לקרן הקיימת את הזכויות בחלקה 11 וכן זכות בחלקה נוספת בשטח של 1.5 דונם בוואדי סלאמה ממערב לחלקה 14 בגוש 18822 (נספח ז-1 ל-נ/1 והתרגום לעברית נספח ז-2 ל-נ/1). 7. פנייה זו נענתה על ידי הקרן הקיימת וביום 12/1/1969 נחתם בין האחים עוראבי לקרן הקיימת הסכם חליפין (נספח ח-1 ל-נ/1 ותרגום לעברית נספח ח-2 ל-נ/1) (ההסכם יכונה להלן: "הסכם 1969"). בהסכם 1969 נקבע כי האחים עוראבי יעבירו לקרן הקיימת חלקות הרשומות על שמם. בהסכם זה מעבירים האחים עוראבי לקרן הקיימת את אותן חלקות שנכללו בייפוי הכוח של עסקת החליפין, אף כי לגבי חלק מהחלקות נרשמו מספרי חלקות חדשים, כפי שאלו תוקנו. בתמורה התחייבה הקרן הקיימת להעביר לאחים עוראבי זכויות ב-3 חלקות, אשר שתיים מהן (חלקות 31 ו-32 בגוש 12177), נכללו גם בחלקות התמורה על פי העסקה משנת 1963 כאמור בייפוי הכוח בעסקת החליפין, ואילו השלישית הינה חלקה 16 בגוש 19260, אותה חלקה שנרכשה על ידי הקרן הקיימת על פי ייפוי הכוח בהסכם המכר משנת 1963. כן התחייבה הקרן הקיימת לשלם לאחים עוראבי תשלום כספי. 8. חשוב לציין, כי בהסכם 1969 נרשם מפורשות כי חלקות 31 ו-32 בגוש 12177 יירשמו על שמו של המנוח יוסף עוראבי ז"ל בלבד, ואילו חלקה 16 תועבר על פי בקשת האחים עוראבי על שמו של קאסם מעתוק שכזכור, זכה בתביעת הפיצויים כנגדם. 9. להסכם 1969 צורף נספח בכתב יד שעליו חתום רק יוסף עוראבי ז"ל. בנספח נאמר כי מבוקש שכל חלקות התמורה יירשמו על שם המנוח יוסף עוראבי ז"ל וכן כי התמורה הכספית תועבר ליוסף עוראבי ז"ל בלבד. כן נרשמה הבקשה לרשום את חלקה 16 על שם קאסם מעתוק. בסעיף 4 לנספח נרשם "הסכם זה על כל תכולתו הינו סופי, והרינו מבקשים בזה לבטל את הסכם ההחלפה הקודם" (להלן: "הנספח להסכם 1969"). 10. לצורך ביצוע הסכם 1969, חתם המנוח יוסף עוראבי ז"ל גם על ייפוי כוח בלתי חוזר להעברת זכויותיו בחלקות ראמה ולקבלת שתי חלקות התמורה (חלקה 31 ו-32 בגוש 12188). כמו כן, חתם על מסמך בכתב יד ובו הינו מורה כדלקמן: "[...] הריני מבטל את ייפוי הכוח שנחתם על ידי בפני הנוטריון של עכו מספר 41/65 בתאריך 8/11/63 וכל ההסכמים אשר נעשו ביני לבין חברת "קרן קיימת" לפני תאריך 12/1/1969 הפכו להיות בטלים ומבוטלים (להלן: "מסמך הביטול"). 11. בעקבות כל אלו הושלמו הליכי הרישום. ביום 25/11/69 נרשמו הזכויות בחלקה 16 על שמו של קאסם מעתוק. הזכויות בחלקות התמורה נרשמו בשנת 1970 על שם המנוח יוסף עוראבי ז"ל, ואילו הזכויות בחלקות ראמה הועברו לקרן הקיימת ועל פי הוראותיה בוצעו שינויים, כך שבסופו של יום חלק נרשמו על שם הקרן הקיימת וחלק נרשמו על שם רשות הפיתוח. בתמורה העבירה רשות הפיתוח 48/80 חלקים בחלקה 11 על שמה של הימנותא (ההעברות בין הקרן הקיימת לרשות הפיתוח ולהימנותא אינן נושא לדיון בתיק זה והינן מוסכמות על הכל). יוצא, שבסופו של יום חלקה 11 לא הועברה על שם המנוח יוסף עוראבי ז"ל, אלא נותרה על שמה של הקרן הקיימת והשינוי היחיד שנעשה בה הינו העברת 48/80 חלקים לשמה של הימנותא. 12. ביום 23/9/1971 התקשר התובע בהסכם עם המנוח יוסף עוראבי ז"ל ולפיו מכר לו המנוח 6,632 מ"ר מתוך הזכויות בחלקה 11. לצורך ביצוע העסקה חתם המנוח עוראבי על ייפוי כוח בפני הנוטריון הציבורי בנצרת (נספח "א", ל-ת/1) (להלן: "הסכם 1971"). בהסכם 1971 מציין המנוח עוראבי, כי הזכויות המועברות נרכשו על ידו מהקרן הקיימת ביום 8/11/1963, כלומר הוא מפנה לייפוי הכוח בעסקת החליפין. 13. עוד מתברר כי ביום 9/1/1972, נעשה הסכם חליפין בין רשות הפיתוח לבין מר איברהים מוחמד דאוד יונס, לפיו התחייב מר יונס להעביר על שם רשות הפיתוח 12/80 חלקים בחלקה 11 המשקפים שטח של כ-1,371 מ"ר (נספח י"ב ל-נ/1). ביום 2/4/62, נחתם הסכם חליפין בין הקרן הקיימת לישראל לבין המנוח אחמד יוסף אבו שרקיה ז"ל, לפיו העביר הנ"ל לקרן הקיימת 10/80 חלקים מחלקה 11 המשקפים שטח של כ-1,143 מ"ר (ההסכם סומן נספח י"ג/1 ל-נ/1, תרגום לעברית נספח י"ג/2 ל-נ/1). בין הקרן הקיימת לרשות הפיתוח הוסכם על חלוקת הזכויות באופן שרשות הפיתוח אמורה להירשם כבעלת חלקים המשקפים 1,911 מ"ר (סעיף 26 ל-נ/1). 14. בכך לא תמו השינויים בחלקה 11, שכן בת.א. 11502-05-09, הוגשה תביעה כנגד יורשי אבו שרקיה בנוגע לעסקת החליפין עמם. חשוב לציין כי עד כה טרם נרשמו הזכויות על פי עסקת חליפין זו על שם רשות הפיתוח. עוד מתברר, כי רשות הפיתוח הגיעה להסכם עם סעיד מוחמד סלאמה יונס להעביר על שמו 1811/9141 חלקים מחלקה 11 (נספח י"ד ל-נ/1). עסקה זו טרם הושלמה ברישום, שהרי הזכויות שרכשה רשות הפיתוח מאבו שרקיה ז"ל טרם נרשמו על שמה. 15. ניתן לסכם חלק זה ולקבוע כי כיום רשומים עדיין חלקים בחלקה על שם איברהים מוחמד דאוד יונס ועל שם אבו שרקיה, אולם חלקים אלו אמורים לעבור על פי העסקאות השונות על שם הקרן הקיימת לישראל ורשות הפיתוח ומתוך חלקיה של רשות הפיתוח צפויים להירשם 1811/9141 חלקים על שמו של סעיד מוחמד סלאמה יונס ז"ל. 16. להשלמת התמונה נציין כי ביום 27/10/1974 רכש התובע את זכויותיו של סעיד מוחמד סלאמה יונס בחלקה (18/11 חלקים שכאמור טרם נרשמו על שמו). לצורך ביצוע עסקה זו נחתם ייפוי כוח נוטריוני בפני הנוטריון הציבורי בחיפה (נספח ג ל-ת/1) (להלן: "הסכם יונס"). הואיל והעברת הזכויות לרשות הפיתוח על פי העסקה עם מר איברהים מוחמד דאוד יונס טרם הושלמה, לא ניתן היה להשלים את העסקה הנוספת וטרם נרשמו הזכויות על שם התובע. הטענות 17. בתביעתו בתיק זה עותר התובע להצהיר כי רכש כדין 8,443 חלקים מתוך החלקה וכי הינו זכאי כי זכויותיו אלו יירשמו על שמו בלשכת רישום המקרקעין. חלקים אלו נרכשו על ידו בשתי העסקאות; האחת, מהמנוח עוראבי והשנייה מסעיד יונס. לחלופין, עותר הוא לחייב את יורשי המנוח עוראבי לפצותו בגין הפסדיו על פי שומה שתיערך. שומה שכזו לא הוגשה. 18. התובע טוען כי הסכם 69 אינו מבטל את הסכם החליפין מ-1963 ועל כן זכויות של המנוח עוראבי בחלקה 11, אותם רכש בהסכם החליפין מ-1963, הועברו לתובע בהסכם 1971. התובע טוען כי הסכם 69 לא כולל כל הוראה בדבר ביטול הסכם 1963. האמור בנספח להסכם 69 אינו חתום על ידי שני האחים עוראבי אלא רק על ידי יוסף עוראבי. נטען גם, כי במועד חתימת הסכם 69 כבר הועברו הזכויות בחלק מהחלקות על שם הקרן הקיימת ועל כן לא היה כל היגיון בחתימת הסכם חליפין חדש. מכאן שהסכם 69, כך נטען, אינו תקף. 19. לחלופין טוען התובע, כי רכש זכויות בחלקה 11 מכוח החזקה ארוכת שנים. לשם כך המציא חוות דעת המעידה כי החלקה מעובדת על ידו. 20. ביחס לזכויות שנרכשו על ידי התובע מסעיד יונס, אין למעשה כל מחלוקת. בישיבה מיום 17/4/12 הודיע בא כוח הנתבעים 1, 4 כי המדינה אינה מתכחשת להסכמים וכי הרישום מתעכב לצורך השגת אישורים. בעקבות זאת הוסכם כי התביעה בעניין זה לא תידון וכי עם השלמת ההליכים לרישום הזכויות על שם התובע, תשלח הודעה לבית המשפט (עמ' 18 לפרוטוקול). 21. הקרן הקיימת והימנותא טוענות, כי הסכם 69 ביטל את הסכם החליפין מ-1963. לטענתן, ניתן ללמוד על הביטול מההסכם עצמו, מהנספח, מפניות האחים עוראבי שקדמו לחתימת ההסכם ומעדותו של עו"ד הללי, אשר היה מעורב בחתימת ההסכם וחתם עליו בשם הקרן הקיימת. הימנותא מדגישה, כי הסכם 69 בוצע במלואו וכי המנוח עוראבי קיבל את כל חלקות התמורה כפי שהוסכם. שתי הנתבעות טוענות כי תביעת התובע התיישנה, שכן חלפו למעלה מ-25 שנים מאז שנרכשו הזכויות הנטענות על ידו ועד להגשת התביעה. הנתבעות טוענות גם כי לא הוכחה חזקה בחלקה במשך כל התקופה ומכל מקום אין די בהחזקה במקרקעין מוסדרים כדי לרכוש בהן זכויות קניין. 22. יורשי המנוח עוראבי, שהתייצבו לדיון תומכים בטענות התובע וטוענים כי במועד חתימת הסכם 1971 היה המנוח בעל זכויות בחלקה 11. גם לטענתם, לא היה בהסכם 69 כדי לבטל את הסכם החליפין מ-1963. דיון והכרעה 23. ממכתבי הטענות והעדויות עולה כי אין כפירה בדבר חתימת הסכם 1971 ואין כפירה בטענת התובע כי הושגה בינו לבין המנוח עוראבי הסכמה בדבר רכישת זכויות בחלקה 11. אין גם מחלוקת כי על פי עסקת החליפין, כפי שמצאה ביטוי בייפוי הכוח בעסקת החליפין, הוסכם כי המנוח עוראבי יקבל, תמורת חלקות ראמה, חלקות תמורה ובהן גם זכויות בחלקה 11. הנתבעים טוענים כי עסקת החליפין מ- 1963 בוטלה בהסכמה בהסכם 69 ועל כן השאלה הראשונה בה יש לדון הינה האם הסכם 69 ביטל את עסקת החליפין מ- 1963. הסכם 1969 24. על נסיבות חתימתו של הסכם 69 אין לנו אלא ללמוד מהמסמכים שהוגשו ומעדות של עו"ד הללי שהוא העד היחיד שהעיד והיה מעורב בעריכת וחתימת ההסכם. על פי עדותו של עו"ד הללי הורתו של הסכם 69 הינו בתביעת הפיצויים שהגיש קאסם מעתוק בנוגע לחלקה 16. כזכור האחים עוראבי מכרו את זכויותיהם בחלקה 16 לקרן הקיימת על פי ייפוי הכוח בעסקת המכר. עסקה זו הייתה עסקה עצמאית ונפרדת מעסקת החליפין. מתברר כי קאסם מעתוק טען כי רכש מהאחים עוראבי זכויות בחלקה 16, עוד לפני מכירת הזכויות לקרן הקיימת, וטען כי זכויותיו עדיפות. בית המשפט דחה את הטענה כי זכותו בחלקה עדיפה אולם חייב את האחים עוראבי לפצותו (נספח ו' לנ/1 המהווה תרשומת שערך עו"ד הללי). כדי לפתור את המצב שנוצר, ולהימנע מתשלום הפיצויים לקאסם מעתוק חיפשו האחים עוראבי דרך לקבל חזרה את הזכויות בחלקה 16 ולהעבירן לקאסם מעתוק. על מנת לעשות כן היה עליהם לרכוש בחזרה את הזכויות בחלקה 16 ועל כן הציעו לקרן הקיימת לשנות את עסקת החליפין באפון שתמורת חלקות ראמה שהעבירו לקרן הקיימת יקבלו את הזכויות בחלקה 16. לשם כך ויתרו על הזכויות אותן קיבלו בחלקה 11 על פי עסקת 1963. 25. זוהי גרסתו של עו"ד הללי (עדותו עמ' 15). לגרסתו האחים עוראבי אמרו "תעבירו חלקה 16 למעתוק, אנחנו ניתן לכם חלקה אחרת במקום, והם הציעו את החלקה שקיבלו מאיתנו, כלומר חלקה 11. אמרו קבלנו מכם 11, היא טרם נרשמה" ( שם). עדותו זו לא נסתרה על ידי אף אחד מהעדים האחרים. התובע כלל לא העיד. בנו, לא יכול היה להעיד מאום מידיעה אישית שכן נולד רק לאחר כל העסקאות נשוא תיק זה (העד הינו יליד 1977). בכל מקרה העד או התובע לא יכלו להעיד על יחסי עוראבי והקרן הקיימת. גם מר עלי עוראבי, בנו של המנוח עוראבי, לא יכל למסור שום עדות מידיעה אישית. העד נולד בשנת 1966 (עמ' 38) וכל ידיעתו הינה מדברים ששמע מאימו. העד הבהיר כי אפילו מאביו לא שמע כל פרטים על העסקאות (שם). 26. גרסתו של עו"ד הללי מתחזקת גם בראיות שהוצגו. כך ראינו כי ביום 25.12.1968 פנו האחים עוראבי לקרן הקיימת וביקשו למכור לקרן הקיימת את הזכויות בחלקה 11 ובחלקה נוספת תמורת הזכויות בחלקה 16 (נספח ז/ לנ/1). וכך נאמר בין היתר : מאחר ולאחד מאיתנו יוסף הנ"ל, חלקת אדמה [...] ממערב לחלקה 14 בגוש 18822; ומאחר שלאחר מאיתנו, יוסוף עוראבי, חלקת אדמה מוכרת וידועה כחלקה 11 בגוש 12277 בשטח של 6,632 דונמים באדמות של ערערה; ומאחר שאתן תובעים בעלות על חלקה 16 בגוש 19260 בשטח של 3,894 דונמים; על כן באנו ודרשנו , כי אתם תקבלו בעלות בשתי החלקות האמורות ובתמורה להן נקבל את חלקה 16 בגוש 19260, ותשלמו לנו את הפרשי שווי הרכוש האמור לעיל בסכום של 3,000 לירות ישראליות דברים אלו שנכללו בפניית האחים עוראבי לקרן הקיימת לא הוכחשו. הפנייה חתומה על ידי האחים והדברים תואמים את עדות של עו"ד הללי. 27. לכאורה עוסקת הבקשה בעסקת חליפין חדשה, העברת זכויות בשתי חלקות, ובהן חלקה 11, ובתמורה קבלת זכויות בחלקה 16 בצירוף לתשלום כספי. ניתן היה לצפות כי בעקבות הבקשה הנ"ל ייערך הסכם חליפין שיכלול רק את העברת החלקות נשוא הבקשה. בפועל נערך הסכם 69 שהוא שונה. הוא כולל את עסקת החליפין מ-1963 במספר שינויים; הוא אינו כולל בחלקות התמורה את חלקה 11 ובמקומה כולל את חלקה 16. כן נקבעה הוראת תשלום סך של 3,360 לירות. ההסכם כולל גם שינוי במספרי החלקות אך הוסבר על ידי עו"ד הללי כי בייפוי הכוח בעסקת חליפין משנת 1963, נרשמו מספרי החלקות הזמניים ואילו בהסכם 69 נרשמו המספרים הסופיים של החלקות. גם טענה זו לא הוכחשה. 28. מהעדות מתברר כי הצדדים בחרו בעריכת עסקת חליפין חדשה, עסקה מפורטת יותר הכוללת כאמור את מספר החלקות הסופיים. לא מדובר בעסקת חליפין חדשה ועצמאית אלא תיקון לעסקה קודמת, שהרי העסקה כוללת בחובה את כל שהוסכם בהסכם החליפין מ-1963 למעט השינויים שהתבקשו. חיזוק לכך שמדובר בעסקת חליפין המתקנת את העסקה הקודמת ניתן למצוא בכך שטרם חתימת הסכם 69, לא הושלם הרישום על פי העסקה מ- 1963. התובע טוען אמנם כי כבר בשנת 1968 נרשמו הזכויות בחלקות ראמה על שם הקרן הקיימת, אלא שלא כך הדבר (ראו פרוטוקול עמ' 20). כך למשל בנסח הרישום של חלקה 14 בגוש 18851 (נספח יב/1 לכתב ההגנה של הימנותא) ניתן לראות כי כבר בשנת 1968 נרשמו זכויות בחלקה על שם הימנותא אלא שלא מדובר בזכויות נשוא הסכם החליפין מ 1963 אלא רכישה אחרת לגמרי. הזכויות על פי ההסכם מ- 1963 נרשמו על שם הקרן הקיימת רק ביום 8.9.1970 שהרי הקרן הקיימת רכשה על פי הסכם החליפין 4/10 חלקים כאמור בנספח. כך גם לגבי שאר החלקות; רישום הזכויות מכוח עסקת החליפין נעשה רק אחרי חתימת הסכם 69 ואחרי שהאחים עוראבי חתמו על ייפוי הכוח למימוש ההסכם. 29. זאת ועוד, עו"ד הללי העיד כי השינוי בעסקאות החליפין דווח גם לשלטונות מיסוי מקרקעין (עמ' 28). אמנם הדיווח לשלטונות המס לא הוצג, אולם עדותו של מר הללי הייתה ברורה. הוא הסביר כי כתב לשלטונות המס כי הם יכולים לראות בהסכם 69 כביטול של הסכם החליפין מ- 1963 (שם). אוסיף כי אין גם כל ראיה סותרת, שכן לא הוצג כל מסמך המעיד כי האחים עוראבי שילמו מס רכישה על הזכויות שרכשו בחלקה 11 על פי ההסכם מ- 1963. 30. עו"ד הללי הוסיף בעדותו והבהיר כי על מנת שלא "להשאיר ספק" הוכן גם נספח להסכם 69. בנספח להסכם 69, שנרשם בכתב יד נאמר מפורשות כי "הסכם זה על כל תכולתו הינו סופי, והרינו מבקשים בזה לבטל את הסכם ההחלפה הקודם" (נספח ח/2 לנ/1). על הנספח חתם רק המנוח יוסף עוראבי ז"ל. נספח זה מחזק את גרסת הנתבעים לפיה הסכם 69 מבטל את העסקה מ- 1963. אמנם הנספח לא חתום על ידי שני האחים אולם אין מחלוקת כי נחתם על ידי יוסף עוראבי ז"ל והרי עסקינן רק בזכויות שעל פי ההסכם מ- 1963 היו אמורות להירשם על שם יוסף עוראבי. עלי עוראבי, בנו של המנוח עוראבי לא כפר בחתימה אלא רק טען כי אביו לא ידע קרוא וכתוב וכי סמך על אנשים אחרים (נ/3 סעיף 8). אין שמץ טענה כי המנוח לא הבין על מה חתם וכידוע בהלכה נקבע כי "בדרך כלל דין הוא שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תכנו, לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאותה הסכמה יהא תוכן המסמך אשר יהא" (ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פ"ד יט(2) 113, 117 (1964)). בהתאם נפסק כי הנטל להוכיח כי החתימה אינה משקפת את ההסכמה שהושגה בין הצדדים, הינו כבד מן הנטל הנדרש להוכחת טענה אחרת בהליך אזרחי (ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו, פ"ד נד(2) 559, 570 (2000); ע"א 685/88 קוטרמן נ' קרן תורה ועבודה, פ"ד מז(2) 598, 602 (1993); ע"א 36/99 יפה נ' עזבון גלזר, פ"ד נה(3) 272 (2001)). 31. אם בכך לא די הרי שניתן למצוא חיזוק נוסף במכתב הביטול שנחתם על ידי יוסף עוראבי ביום 16.1.196 (נספח י/2 לנ/1) שבו הוא אומר "{...] הריני מבטל את יפוי הכוח שנחתם על ידי בפני הנוטריון של עכו מספר 41/65 בתאריך 8/11/1963, וכל ההסכמים שנעשו ביני לבין חברת "קרן קיימת" לפני 12/1/1969 הפכו להיות בטלים ומבוטלים". גם אלו דברים ברורים שמשמעם כי הסכם 69 נועד לבטל את עסקת החליפין מ- 1963. 32. ניתן לסכם פרק זה ולקבוע כי מהמסמכים ומעדותו של עו"ד הללי מתחייבת המסקנה כי אומד דעתם של הקרן הקיימת והאחים עוראבי בעת חתימת הסכם 69 היה לבטל את עסקת החליפין מ- 1963 ולחתום על הסכם חדש שיבוא במקומה. בעניין זה עדותו של עו"ד הללי הייתה ברורה ומהימנה ולא נסתרה. עם חתימת הסכם 69 נתבטלה ההעברה של הזכויות בחלקה 11 למנוח עוראבי והזכויות בה נותרו של הקרן הקיימת. נזכיר גם כי בשונה מכל שאר חלקות ראמה בהן במהלך השנים בוצע שינוי של הרישום הרי בחלקה 11 לא נרשמה כל הערה על שם המנוח עוראבי, לא כן שכן מעולם לא נרשמו הזכויות על שמו. להיפך בחלקה 11 נעשו שינויים ברישום והזכויות ב- 48/80 חלקים נרשמו על שמה של הימנותא. כל אלו מחייבים את המסקנה כי בעת חתימת הסכם 1971 לא היו למנוח עוראבי כל זכויות בחלקה 11. התיישנות 33. קביעה כי הסכם 69 ביטל את עסקת החליפין מ- 1963 מספיקה כדי לקבוע שלמנוח עוראבי לא היו זכויות בעת חתימת הסכם 1971 עם התובע ועל כן דין התביעה לפסק דין הצהרתי להידחות. עם זאת אוסיף כי דין התביעה להידחות גם מחמת התיישנות. התובע רכש לטענתו את הזכויות בחלקה 11 בשנת 1971. עם חתימת ההסכם נולדה עילתו לרישום הזכויות על שמו או לכל הפחות לרישום הערת אזהרה לטובתו. התובע לא עשה מאום כדי להעביר את הזכויות על שמו. 34. מתצהיר בנו של התובע והמסמכים שצורפו מתברר כי רק בשנת 1977 פנה התובע, באמצעות עו"ד משה עמאר, למינהל מקרקעי ישראל וביקש כי הזכויות יירשמו על שמו של התובע (מכתב מיום 22.2.1977, סומן כנספח ד/ לת/1). ביום 9.3.1977 הופנה עו"ד עמאר לקרן הקיימת ולהימנותא (נספח ה/ לת/1). עו"ד איראני ממשרדו של עו"ד עמאר אכן פנה לקרן הקיימת וביום 15.5.1977 נשלחה תשובה של הקרן הקיימת שבה נטען כי עסקת החליפין מ- 1963 בוטלה בהסכם 69 (נספח ו' לת/1). בנו של התובע טען בתצהירו כי התובע ומשפחתו לא ידעו על התשובה אולם בכך אין כל רבותא לענייננו. מחלופת מכתבים זו ברי כי בתחילת 1977 ידעו התובע ובאי כוחו כי הזכויות בחלקה 11 אינן רשומות על שמו אלא רשומות על שם הקרן הקיימת. למרות זאת לא ננקטה על ידם כל פעולה לרישום הזכויות על שם התובע. 35. התובע המתין עד ליום 15.9.2009 להגשת כתב התביעה הראשון בתיק זה לאכיפת הסכם 1971. משמע התביעה הוגשה כ-38 שנים לאחר שנולדה עילתו וכ- 32 שנים לאחר שנמסרה לבא כוחו טענת הנתבעים בדבר ביטול עסקת החליפין מ- 1963. מהאמור עולה כי התביעה שהוגשה בשנת 2009 התיישנה שהרי חלפו יותר מ- 25 שנים מאז נולדה העילה (ראו סעיף 5(2) לחוק ההתיישנות, התשי"ח- 1958; ע"א 520/96 חוסין נ' מיר, פ"ד נ"ד(3) 487 (2000)). 36. אוסיף גם כי אפילו אם לא הייתה חולפת תקופת ההתיישנות הרי התקופה שחלפה היא כה ארוכה עד שיש לדחות את התביעה בשל השיהוי בהגשתה. השתהות התובע בהגשת התביעה שנים כה רבות, פגעה קשות באפשרות לבירור מלוא העובדות. המנוח עוראבי נפטר בשנת 1987 ואילו התביעה הייתה מוגשת תוך זמן סביר לאחר שנת 1977 ניתן היה להביאו לעדות ולשמוע את גרסתו להסכמים השונים. חלוף הזמן מקשה על איתור כל המסמכים וראינו כי גם עו"ד הללי נאלץ לסמוך בנושאים שונים על תרשומות. להשתהות בהגשת תביעה עשויה להיות משמעות במישורים שונים; לעיתים ההשתהות תשליך על הערכת מהימנות הראיות; לעיתים ההשתהות תחשב כהתנהגות חסרת תום לב ולעיתים ההשתהות תקים מחסום מפני הגשת התביעה (ראו הדיון הנרחב בע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים, פ"ד נז(5) 433 (2003)). במקרה הנוכחי ברי שההשתהות פגעה ביכולתם של הנתבעים להביא ראיות מספיקות להוכחת טענותיהם וגם בכך כדי להביא לדחיית התביעה. רכישה מכוח החזקה 37. התובע טוען גם כי מאז שנחתם הסכם 1971 הוא ומשפחתו מחזיקים בחלקה 11 ומעבדים אותה. לחיזוק טענתו אף צירף חוות דעת של האגרונום גיל רוזנברג (ת/5) שמצא כי החלקה מעובדת וכי נטועים בה עצי זית שגילם נע בין 30 שנים ל- 5 שנים. כן צורפה חוות דעת של מר סרגי מאלישוב, מומחה לפיענוח תצלומי אוויר (ת/4), אשר הגיע למסקנה כי בכל השנים מאז 1970 הייתה החלקה מעובדת. כן הגיע למסקנה כי מספר עצי הזית הנטועים בחלקה גדל, מ -55 בשנת 1970 ל- 135 בשנת 2009. הנתבעים סבורים כי אין בהחזקה ממושכת בחלקה כל רלבנטיות לשאלת זכויות הקניין בחלקה. מכל מקום טוענים הנתבעים כי העובדות שונות מהנטען. הנתבעים מצביעים על כך כי בטיוטא לחוות הדעת של מפענח צילומי האוויר נרשמו מספרי עצים שונים. לפי הטיוטה בשנת 1970 היו בחלקה 75 עצים ולא כפי שנרשם בחוות הדעת הסופית. כן טענו כי מחקירת המומחה מתברר כי כל העצים שהיו בשנת 1970 נותרו בחלקה וכי מתחייבת המסקנה כי מדובר באחזקה שוטפת בלבד. מכל מקום, כך נטען, אין חולק כי לתובע זכויות בחלק מהחלקה, 1,811 מ"ר אותם רכש מסעיד יונס ואשר לגבי רכישתם אין מחלוקת. 38. טענת התובע משמעה טענה בדבר "התיישנות רוכשת". טענה זו אינה יכולה להואיל לתבוע שכן עסקינן במקרקעין מוסדרים בהם לא ניתן לרכוש זכויות מכוח חזקה ארוכת שנים (סעיף 159(ב) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, ע"א 520/96 לעיל). יתרה מזו, גם במקרקעין שאינם מוסדרים לא די בחזקה כדי ליהנות מהתיישנות רוכשת. סעיף 78 לחוק הקרקעות העות'מאני עוסק ב"התיישנות רוכשת", דהיינו הסעיף קובע כי אדם המחזיק ומעבד אדמת מירי, עשוי לזכות, בכפוף למילוי כל תנאי הסעיף, בכך שהמקרקעין ירשמו על שמו (ראה סקירה מקיפה בבג"צ 5439/09 עבדאלקאדר נ' ועדת העררים הצבאית שלפי צו בדבר ועדות עררים מחנה עופר (ניתן ביום 20/3/12)). בין יתר התנאים נקבע כי כדי ליהנות מ"התיישנות רוכשת" על הטוען להצביע על החזקה ועיבוד גם יחד. לא די בהחזקה אלא נדרש עיבוד חקלאי של ממש (ראה בג"צ 277/84 אע'רייב נ' ועדת העררים לפי צו בדבר רכוש ממשלתי, אזור יהודה ושומרון, פ"ד מ(2) 57, 63 (1986); ע"א 238/63 חיסוי נ' מדינת ישראל, פ"ד יח(2) 41 (1963); ע"א 265/83 חמזה נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(4) 53 (1985); וכן ע"א 4999/06 הממונה על הרכוש הנטוש והממשלתי באזור יהודה ושומרון נ' מחצבות כפר גלעדי (ניתן ביום 15/2/09), פסקה 14)). הנטל להוכחת התנאים מוטל על שכמי המבקש. בעניינו לא די בראיות כדי ללמד על עיבוד חקלאי של ממש אלא לכל היותר החזקה שוטפת של החלקה. מקובל עלי גם טענת הנתבעים ולפיה מאחר והתובע בעל זכויות, שאינן מוכחשות, בחלק בלתי מסוים בחלקה, כדי לשכנע שאין די בעיבוד החלקי שנמצא על ידי המומחים מטעם התובע, כדי ללמד על עיבוד חקלאי של ממש בכל החלקה. סוף דבר 39. בשים לב לכל האמור אין לי אלא לקבוע כי התובע לא הוכיח שלמנוח עוראבי היו זכויות בחלקה 11 בעת חתימת הסכם 1971. הואיל וכך הרי שהתובע לא רכש כל זכויות בחלקה 11 ודין תביעתו לפסק דין הצהרתי בדבר זכויות שכאלו להידחות. התובע עתר כאמור גם לסעד כספי כנגד יורשי המנוח עוראבי. התובע לא צירף כל חוות דעת בעניין שווי החלקה ולא פירט את נזקיו והפסדיו. גם בסיכומי הטענות אין כל התייחסות לתביעה הכספית. במצב זה לא ניתן לזכותו בכל פיצוי כספי. אף שהדבר לא נאמר מפורשות, ניתן להבין את האמור בסעיף 27 סיפא לכתב התביעה המתוקן כבקשה לפיצול סעדים. ככל שהדבר נדרש מובהר כי אין בפסק דין זה כדי למנוע מהתובע לתבוע פיצוי על נזקיו והפסדיו מיורשי המנוח עוראבי, ותביעה כזו אם תוגש תתברר על פי כל דין. 40. על כן אני מורה על דחיית התביעה לפסק דין הצהרתי. התובע ישלם לקרן הקיימת לישראל ולהימנותא הוצאות משפט בסך של 7,500 ₪ לכל אחת. אין צו להוצאות לטובת יורשי המנוח עוראבי. פסק דין הצהרתי