בקשה לסילוק תביעה על הסף, בשל העדר כשרות משפטית

בקשה לסילוק תביעה על הסף, בשל העדר כשרות משפטית של המשיבה ובשל היעדר הרשאה לייצג רקע בקצרה 2. מדובר בתביעה שהוגשה על ידי המשיבה נגד המבקשים והמשיב 2 בחודש פברואר 2009, בסדר דין מקוצר, על סך של כ-2,900,000 ₪ (700,000$). בכתב התביעה נטען, כי המשיב 2 (מר מורגנשטיין) לווה כספים מהמשיבה, ובתמורה חתם ביום 28.1.04 לטובת המשיבה על "שטר המחאת-זכות", לפיו הוא ממחה למשיבה כספים שהוא זכאי לקבלם בקשר עם הנכסים, המיזמים והפרויקטים המפורטים בשטר, עד לגובה הסך 700,000$. המבקשים חתו על השטר כערבים. בבקשה רשות להגן מיום 31.5.09 נטען על ידי המבקשים, כי לא היו דברים מעולם, כי הם אינם דוברי או קוראי השפה העברית, הם הוחתמו על אישור השטר מבלי לדעת או להבין את שרשום עליו, ובכל מקרה מדובר בתרגיל עוקץ אשר תוכנן בין המשיבה והמשיב 2, לקבלת כספים שלא כדין. המבקשים הגישו הודעות צד ג' נגד המשיב 2, מר יעקב רבינוביץ ומר יצחק טויב, שלטענת המבקשים הוא הרוח החיה שמאחורי המשיבה. ביום 11.11.09 ניתנה החלטה בדבר חיוב המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשים בהליך, בסך 75,000 ₪. הערובה הופקדה ביום 19.11.09. לאחר שהתביעה הועברה לפסים רגילים, והוגשו כתבי טענות מתוקנים (כתב תביעה מתוקן הוגש ביום 15.2.11), ולאחר שהתקיים הליך של גילוי מסמכים בין הצדדים והועברו תשובות לשאלונים (לטענת המבקשים המשיבה לא סיפקה תשובות המניחות את הדעת), הוגשה ביום 13.9.11 הבקשה שלפני. יוער, כי כבר בבקשת הרשות להגן התייחסו המבקשים לאי צירוף מסמכים מטעם המשיבה לגבי כתובתה, למקום רישומה ולזהות בעלי מניותיה (סע' 28 לבקשה). המשיבים המשיכו וטענו להעדר צירוף מסמכים בדבר כשרותה של המשיבה לאורך כל כתבי טענותיהם, עד להגשת בקשה מפורשת בעניין, היא הבקשה שלפני. כך שכבר כעת יאמר כי דין טענת המשיבה בדבר שיהוי בהגשת הבקשה - להידחות. 3. טענות המבקשים לטענת המבקשים המשיבה הינה חברת קש, אשר היתה קיימת בעבר אך כיום היא איננה פעילה, אין לה אורגנים מוסמכים, והיא לא קיימה כל הליך קבלת החלטות בעניין התביעה שעל הפרק. כתב התביעה הוגש ללא ציון מספרה הסידורי של המשיבה ללא ציון כתובתה, ללא ציון אופן התאגדותה ומבלי שצורפו מסמכי ההתאגדות שלה. במסגרת הליך גילוי המסמכים הודתה המשיבה כי אין ברשותה כל מסמך המלמד על קיומה היום. המשיבה צרפה "מסמכי התאגדות" לאקוניים, מהם עולה כי ביום 21.3.01 התאגדה חברה בעלת שם זהה למשיבה באי נוויס. מסמכים אלו אינם מוכיחים דבר אודות מצבה של המשיבה כיום או בעת הגשת התביעה. המשיבה לא ידעה לפרט מהם האורגנים המוסמכים שלה. התובעת לא הציגה ייפוי כח תקין למשרד בא כוחה לכאורה. המבקשים טוענים כי הנטל להוכיח את קיומה וכשרותה המשפטית מוטל על המשיבה עצמה, והיא לא עמדה בנטל. המשיבה אינה יכולה להסדיר כיום את מצבה המשפטי, אין לאפשר לה לתקן את הפגם בדיעבד ויש להורות על סילוק תביעתה על הסף. 4. טענות המשיבה המשיבה צרפה לתגובתה ארבעה מסמכים מאושרים נוטריונית עם אישור אפוסטיל: אישור מרשם החברות באי נוויס בדבר התאגדותה של המשיבה באי נוויס ביום 21.3.01 וקיומה של המשיבה נכון ליום 11.11.11 (להלן: "נספח א/1"); תעודת כהונה מיום 21.11.11 אשר חתומה על ידי שני מורשי חתימה לכאורה של "MORNING STAR HOLDINGS LIMITED", הרשומה באותו מסמך כסוכנת רשומה של המשיבה. המסמך מפרט את שם המשיבה, מועד הקמתה, כתובתה, סוכנה הרשום, שם הדירקטור היחידי בה (מר אפרי פליסטיב), והסמכת הדירקטור היחיד, מר פליסטיב, לחתום בשם החברה על יפוי כח לשם ייצוג החברה, גם ללא חותמת החברה (להלן: "נספח א/2"); מסמך שכותרתו "יפוי כח" מחודש נובמבר 2011, המייפה את כוחו של מר יצחק טויב לנהל בשם החברה הליכים משפטיים בישראל נגד מר דוד מורגנשטין, מר פיטר רבנוורצל ומר דוד מלק. יפוי הכח חתום על ידי מר אפרי פליסטיב כדירקטור יחיד במשיבה (להלן: "נספח א/3"); מסמך שכותרתו "יפוי כח" מחודש נובמבר 2011, חתום על ידי מר אפרי פליסטיב כדירטור יחיד במשיבה, המיפה את כוחו של משרד ב"כ המשיבה בהליך זה לייצג את החברה בהליך (להלן: "נספח א/4"). לטענת המשיבה די במסמכים אלו כדי לדחות את הבקשה. עוד טוענת המשיבה, כי המבקשים מכירים בקיומה מכח טענותיהם בכתב הגנתם, וכן מעצם הגשת בקשת להפקדת ערובה (אשר הופקדה). לטענתה, בקשה זו הוגשה מטעמים טקטיים במטרה לסרבל ולעכב את ההליך אשר נמשך כבר כארבע שנים. מדובר בבקשה שהוגשה בשיהוי רב, כשלוש שנים לאחר הגשת התביעה, למרות הזדמנויות קדומות שהיו למבקשים להעלות את טענותיהם, ודינה להידחות מכל וכל. ביום 26.3.12, בעקבות דיון שהתקיים בבקשה, צרפה המשיבה לתיק: תצהיר של מר יצחק טויב מיום 21.3.12, המצהיר כי הוא הוסמך על ידי המשיבה לנהל את התביעה דנן בשמה, בהתאם לנספח א/3, אשר נחתם על ידי מר פליסטיב מכח הסמכתו לעשות כן כדירקטור יחיד בחברה (נספח א/2) (להלן: "תצהיר טויב"). חוות דעת בדבר הדין הזר החל במדינת נוויס, חתומה על ידי מר הרמן ליבורד, מיום 15.3.12, על פיה: א. מר ליבורד מועסק במשרד עו"ד בנוויס, אשר נותן ייעוץ משפטי למשיבה. ב. לגופו של ענין - המסמכים נספחים א/1 ו-א/2 הנם מקוריים ונכונים והוצאו כדין על פי חוקי האי נוויס; המשיבה התאגדה ביום 21.3.01 והיא רשומה כדין בהתאם לחוקי האי נוויס; אין חובת רישום הדירקטורים או בעלי המניות בחברה בבקשה לרישומה ועל כן מר פליסטיב מונה כדירקטור יחיד בחברה לאחר כינונה; על פי חוקי האי נוויס כל חברה רשומה באי צריכה סוכן רשום מקומי; נספח ב/2 נכון ומהווה הוכחה מספיקה לזהות הדירקטור היחיד במשיבה (להלן: "חוות הדעת"). ביום 10.6.12 צרפה המשיבה מסמך שכותרתו "יפוי כח" אשר ניתן ביום 16.1.09 על ידי עו"ד שפט למשרד ב"כ המשיבה לצורך הגשת התביעה. המסמך נושא חותמת אפוסטיל. גם מסמך זה צורף על ידי המשיבה רק לאחר שהתקיים דיון בעניין וב"כ המשיבה התחייב לצרפו. האם די בכל המסמכים הללו שצורפו על ידי המשיבה ובמועד צירופם, כדי לקיים את התביעה ולדחות את הבקשה? זו השאלה שלפני. 5. דיון והכרעה בע"א 207/74 THE RUSSIAN ECCLESIASTICAL MISSION IN JERUSALEN נ' מדינת ישראל (פ"ד כט(1) 836 נקבע: "תנאי בלעדיו אין לניהול תקין של הליך משפטי הוא, שיעמדו זה מול זה שני בעלי דין שבריבם נדרש בית המשפט לפסוק. מקום שאין לך תובע, אין לך תובענה, ומקום שאין לך תובענה, אין בית המשפט רשאי לפסוק, ואם פסק, לא קם מעשה בית דין. לפיכך, חייב בית המשפט להפסיק הליך ואף לבטלו, אם נוכח לדעת, שאין לפניו תובע או נתבע, כגון שחבר בני אדם שתבע או נתבע, חסר ישות משפטית ועל כן אין החוק מכיר בקיומו... כי וצא בזה, אם קיים בעל דין, אך אינו מסוגל לפעול, בין שהוא קטין שאינו רשאי לתבוע אלא באמצעות אפוטרופסו או ידי קרוב ובין שהוא תאגיד שאין לו מנהלים... והוא הדין אם קיים התאגיד ואף יש לו הנהלה, אך זו לא הרשתה הגשת התובענה בשם התאגיד...". (ההדגשה שלי ו.פ) מכאן, כי יש להכריע ראשית, האם המשיבה הנה חברה שהתאגדה כדין במקום רישומה. במידה והתשובה תמצא חיובית, יש לבחון האם המשיבה הרשתה להגיש את התביעה בשמה כדין, עובר להגשת התביעה. ואם לאו הוא, האם המשיבה הכשירה כדין את הגשת התביעה בשמה לאחר הגשתה, והאם בכלל ניתן לעשות כן. א. כשרותה המשפטית של המשיבה כאמור, המשיבה הציגה את נספח א/1, שהינו אישור מרשם החברות באי נוויס בדבר התאגדותה שם ביום 21.3.01 וקיומה של המשיבה נכון ליום 11.11.11. מסמך זה מאושר נוטריונית ונושא חותמת אפוסטיל. עו"ד ליבורד ממשרד עורכי דין המייצג את המשיבה באי נוויס אישר את נכונות המסמך בחוות דעתו ואת דבר התאגדותה כדין של המשיבה בנוויס, ולא מצאתי כי המבקשים הרימו ספק בעניין זה או סתרו את עדותו של עו"ד ליבורד בענין. יחד עם זאת, המשיבה לא מלאה את חובתה על פי סעיף 9 לתקסד"א כאמור, ולא פרטה בכתב התביעה את הצורה בה התאגדה, אלא רק בשלב הרבה יותר מאוחר וכפועל יוצא מהגשת הבקשה שלפני. מחדל זה ילקח בחשבון השיקולים בעת פסיקת ההוצאות - ראו להלן. ב. האם התביעה הוגשה בהרשאת המשיבה המשיבה טוענת, כי היא נתנה הרשאה להגשת התביעה בשמה, ולתמיכה בטענתה צרפה את תעודת הכהונה מיום 21.11.11 לפיה מר פליסטיב הינו הדירקטור היחיד בה והמוסמך לחתום בשמה על יפוי כח לשם ייצוגה (נספח א/2), יפוי כח למר טויב חתום על ידי מר פליסטיב מחודש נובמבר 2011 (נספח א/3) ויפוי כח למשרד ב"כ המשיבה חתום על ידי מר פליסטיב מחודש נובמבר 2011 (נספח א/4). התביעה המקורית הוגשה ביום 22.2.09 וכתב התביעה המתוקן הוגש ביום 15.2.11. כך שגם אם אצא מתוך נקודת הנחה שההרשאה ניתנה כדין ועל ידי המוסמך לתתה בשם החברה, הרי שזו ניתנה כשנתיים לאחר מועד הגשת התביעה. עולה מכך, כי במועד הגשת התביעה לא ניתנה הרשאה להגשתה על ידי גורם מוסמך במשיבה, והתביעה הוגשה ללא הרשאה. אכן, ביום 10.6.12 המשיבה צרפה מסמך שכותרתו "יפוי כח" אשר נחתם ביום 16.1.09 על ידי עו"ד שפט למשרד ב"כ המשיבה לצורך הגשת התביעה, המסמך נושא חותמת אפוסטיל. המשיבה מבקשת לראות במסמך זה מתן הרשאה כדין לבאי כוחה לשם להגשת התביעה בשמה. מסמך זה לא צורף לכתב התביעה, אלא רק לאחר שהוגשה הבקשה דנא ולאחר שהתקיים דיון בעניין במסגרתו התחייב ב"כ המשיבה לצרפו. בתצהיר תשובותיו לשאלון, כאשר נשאל מר טויב לגבי הקשר שבין עו"ד שפט לבין המשיבה, הצהיר מר טויב כי עו"ד שפט ייסד את החברה. הא ותו לא. בחקירתו של מר טויב העיד זה כי עו"ד שפט הינו מנהל של המשיבה (ראה בהרחבה להלן חקירת מר טויב). המשיבה לא הציגה כל מסמך רשמי שלה אשר מסמיך את עו"ד שפט לבצע פעולות בשמה, או להסמיך אחרים לבצע פעולות בשמה. גם מר טויב לא טען כי עו"ד שפט הינו אורגן של המשיבה. העד מטעם המשיבה, עו"ד ליבורד, העיד בחקירתו כי עו"ד שפט מייצג את המשיבה בדיוק כמו עו"ד ליבורד עצמו, הם בעלי אותו מעמד. היינו, עו"ד שפט אינו אורגן של החברה ומכאן כי לא הוכח שהוא מוסמך לקבל בה החלטות או לחתום בשמה על מסמכים (עמ' 24 לחקירת עו"ד ליבורד - ראו להלן). עולה מכאן, כי אין במסמך שהוצג כיפוי כח לב"כ המשיבה משנת 2009 כדי להכשיר את הגשת התביעה או כדי לבסס את טענת המשיבה כי התביעה הוגשה על פי הרשאת גורם מוסמך בה. ובחזרה למסמכים משנת 2011 (נספחים א/2-א/4) - לא שוכנעתי כי הללו נחתמו על ידי גורם מוסמך במשיבה לשם מתן הרשאה להגשת התביעה שלפני. מטענות המשיבה בכתבי בי-דין מטעמה, ומחקירת העדים מטעם המשיבה (מר טויב ועו"ד ליבורד) עלתה תמונה מעורפלת ביותר לגבי זהות בעלי המניות בחברה, מנהלה והדירקטורים שלה. המשיבה הציגה מספר גרסאות סותרות בענין והתגלו סתירות רבות בחקירתו של מר טויב - וראה להלן. לאור זאת, ולאחר שלא שוכנעתי כי ניתנה הרשאה כדין להגשת התביעה על ידי הגורם המוסמך במשיבה, מתייתר הצורך לדון בשאלה האם יש במסמכים שנחתמו בשנת 2011, כשנתיים לאחר הגשת התביעה, כדי להכשיר את הגשת התביעה ללא ההרשאות המתאימות במועד הגשתה. 6. חקירת העדים מטעם המשיבה מר טויב העד נחקר ביום 10.6.12. לגרסתו, היה זה הוא שטיפל מלכתחילה בהלוואת הכספים על ידי המשיבה למשיב 2, ומאחר שהכסף לא הוחזר למשיבה הוא נאלץ לתבוע את המשיב 2 ואת הערבים לאותה הלוואה. מר טויב הציג עצמו כמגיש התביעה, כיוזם וכמטפל בכל ענייני התביעה ונימק זאת באחריותו למתן ההלוואה. העד התחמק מלענות על השאלה הפשוטה מי מאורגני החברה ביקש ממנו להגיש את התביעה (עמ' 24 לפרוטוקול). לאחר שבית המשפט הורה לו להשיב ענה העד כי הוא עצמו הקים את החברה, ובעל המניות בחברה הוא מר יוסף גולדברג (עמ' 25 לפרוטוקול). בהמשך נשאל לגבי מנהלי החברה. תחילה השיב שאינו יודע. כעבור שתי שאלות ענה שמנהל החברה הוא עו"ד שפט והוא זה שהסמיך אותו, אך טען שאין בידיו מסמכים להוכיח זאת (עמ' 27): "ש. מי מנהל החברה. ת. אינני יודע. ש. מי הסמיך אותך לטפל בתביעה זאת. ת. בעל החברה עו"ד שפט. ש. הוא בעל החברה ת. הוא לא בעל החברה. הוא מנהל את החברה. ש. ומתי עו"ד שפט הסמיך אותך ת. כל השנים ש. (בית המשפט): מי זה עו"ד שפט? ת. הוא עו"ד ישראלי שמו יוסף שפט. ש. יש לך מסמך להראות לנו? ת. אני לא מתעסק ולא התעסקתי עם הניירת" מר טויב הכחיש כל היכרות עם אנשים בשם דן ג'קובסון, אביגיל ג'קובסון ונועה ג'קובסון (עמ' 29). הנני מדגישה זאת, מאחר שמחקירתו של עו"ד ליבורד מטעם המשיבה עולה כי שלושתם (דן, אביגייל ונועה ג'קובסון) הינם או היו בעלי מניות ודירקטורים במשיבה (ראו להלן). בחקירתו הנגדית טען העד, כי הוא אינו מכיר את כל המסמכים שצורפו לתיק (גם מסמכים שצורפו לתצהירו) כיוון שהוא לא קורא בשפה האנגלית. לעדותו, כל המסמכים סופקו על ידי עו"ד שפט והוא היחיד שטיפל בזה. לעד עצמו אין כל מושג, ואם מסמך לא צורף כנראה עו"ד שפט חשב שאין בו צורך (עמ' 30). העד הצהיר כי הוא שילם את אגרת התביעה והוא דאג להפקדת הערובה (עמ' 30) מכספים של מר גולדברג בעל המניות (עמ' 31). מחקירתו של מר טויב עלו סתירות ותהיות רבות, והיא אינה מהימנה עלי. מעדותו עולה כי בעל המניות במשיבה הוא מר גולדברג ומנהל החברה הוא עו"ד שפט, אך אין בידיו מסמכים התומכים בכך. מר טויב הגיש את התביעה ושילם את סכומי האגרה והערובה מכספים של מר גולדברג. הגשת התביעה על ידו נעשתה מבלי שקיבל הרשאה בכתב לכך, שהרי אין הוא קורא בשפה האנגלית ולא הכיר את המסמכים שצורפו. עו"ד ליבורד ביום 5.12.12 נחקר עו"ד הרמן ליבורד על ידי ב"כ הצדדים באמצעות הסקייפ, בשפה האנגלית. פרוטוקול החקירה, מתורגם לשפה העברית, הוגש לביהמ"ש ביום 31.12.12, ולהלן תמציתו: העד העיד כי מתן חוות דעת היא הפעולה המשפטית הראשונה שהוא עושה עבור המשיבה, היכרותו עם המשיבה מוגבלת (עמ' 8 לפרוטוקול). את הבקשה למתן חוות הדעת הוא קיבל מחברת מורנינג סטאר, שהיא הסוכן הרשום של המשיבה בנוויס וממנה התקבל גם התשלום לשם כך (עמ' 10). לעד אין ידיעה אישית באשר לשאלה- מי הקים את החברה ומה זהות אורגניה. מהמסמכים שראה הסיק שעו"ד שפט הקים אותה, הוא ועו"ד שפט נפגשו לראשונה בנוויס כשבועיים לפני חקירתו (עמ' 11-12). העד אינו יודע במה עוסקת המשיבה, אינו מודע להליכים משפטיים שהמשיבה ניהלה או מנהלת כיום (עמ' 16). חזר על כך גם בהמשך (עמ' 44-45). ככל הידוע לו, מר פליסטיב הוא בעל המניות היחיד בחברה (עמ' 17). העד אינו מכיר אותו אישית (עמ' 19). העד אינו יודע האם בעל המניות הסכים להגשת התביעה או יזם אותה (עמ' 23). לדבריו, מי שנותן הוראות ומסמיך לפעול בשם החברה הוא הדירקטור היחיד בחברה - מר פליסטיב. העד העיד כי לפי החוק בנוויס לחברה חייב להיות תקנון, אך אין חובה שהתקנון יאומץ באסיפת ההתאגדות (עמ' 28-29). אין לו את תקנון החברה, לא יודע אם קיים או לא (עמ' 30-31). התקנון הוא בעל מעמד שולי בנוויס ביחס למסמכי ההתאגדות. מסמכי הקמת החברה הם שמנחים (עמ' 31). אשר לאורגנים של המשיבה העיד, כי במועד החתימה על מסמכי ההתאגדות של המשיבה ביום 21.3.01, מקים החברה העביר מנייה אחת לאביגיל ונועה יעקובסון. דן יעקובסון מונה כדירקטור יחיד. לאחר מכן דן יעקובסון קיבל החלטה כדירקטור להעביר את כל המניות למר אפרי פליסטיב. (עמ' 33-34, ראו גם עמ' 27). אין מסמך רשום בו הוחלט להעביר את המניה למר פלסטיב, אך למרות זאת הוא מניח שמר פליסטיב הוא בעל העניין האמיתי במשיבה (עמ' 40). מר דן יעקובסון לא הוחלף והוא נשאר הדירקטור היחיד. יחד עם זאת ישנו פרוטוקול בו נכתב כי מר פלסטיב כינס ישיבה כבעל מניות יחיד ומינה את עצמו לדירקטור יחיד (עמ' 41). העד נשאל כיצד יכולים אנו לדעת שהעברת המניות בחברה בוצעה בצורה תקינה, כיוון שנוהל העברת המניות קבוע בתקנון החברה והעד אמר שהוא כלל לא יודע האם התקנון קיים. העד הניח כי התקנון היה מצוי בפניו בעת כתיבת חוות הדעת, גם אם לא התייחס לתקנון בחוות הדעת (עמ' 43-44). עו"ד ליבורד העיד כי במקרה בו יש מחלוקת בין בעלי המניות והדירקטורים בחברה, התקנון יקבע מי מכריע. הנחת היסוד היא שהניהול מסור לדירקטורים למרות שבפועל בעלי המניות יכולים לפטר את הדירקטורים (עמ' 53). לעדותו, החלטה בדבר הגשת תביעה בשם החברה היא במהותה החלטה של ההנהלה. הדירקטורים מקבלים הנחיות מבעלי המניות (עמ' 54). אין דירקטור רשום במרשם הפורמלי בנוויס לגבי המשיבה כיוון שאין חובה כזאת (עמ' 70) העד נשאל מיהו האדם במשיבה אשר צריך לאשר את הגשת התביעה בישראל ולתת יפוי כח לעו"ד בישראל. תשובת העד - הדירקטור פליסטיב (עמ' 76-77). העד העיד כי הוא אינו יודע שמר פלסטיב הסמיך את מר יצחק טויב לנהל את התביעה בישראל (עמ' 90-91). העד הוא שחתם כנוטריון על יפוי הכח הממנה את יצחק טויב. העיד כי מי שחתם על יפוי הכח לא הופיע בפניו. הוא השווה את חתימתו לחתימות קודמות ואישר נוטריונית. אישורו לא מאשר את נכונות תוכן יפוי הכח אלא רק שזו החתימה (עמ' 93-94). כנ"ל לגבי מינוי משרד ב"כ המשיבה כמייצג אותה בהליך (עמ' 95-97). העד העיד כי החלטת דירקטוריון של חברה על פי דיני נוויס חייבת להיות בכתב וצריך לציין בה שהיא החלטה של דירקטוריון החברה (עמ' 101). מעדותו עולה, כי בעלי המניות במשיבה על פי מסמכים שהיו לפניו הם אביגיל ונעה יעקובסון. יוזכר, כי על פי עדותו של מר טויב, בעל המניות בחברה הוא מר יוסף גולדברג, אשר גם נתן לו כספים לצורך תשלום האגרה והערובה בתיק. מר טויב העיד כי הוא אינו מכיר ולא שמע על ה"ה יעקובסון. עוד עולה מעדותו כי הדירקטור בחברה על פי מסמכי החברה הוא דן יעקובסון. יחד עם זאת להערכתו הדירקטור שפועל היום הינו מר פליסטיב, אם כי אין בידיו מסמך המאשר את מינויו. אשר לעו"ד שפט, העד התייחס אליו כנותן שירותים משפטיים למשיבה, כמותו, ולא כאורגן של החברה, ודאי לא כזה המוסמך למנות אדם לפעול בשם המשיבה. 7. לאחר שהוצגו לפני המסמכים שצרפה המשיבה, ולאחר שנחקרו עדי המשיבה, מסקנתי היא כי רב הנסתר על הגלוי. סותרות העדויות לגבי זהות בעלי המניות והדירקטור בחברה, ולא הונח לפני מסמך רשמי וחד משמעי אשר יכול להראות את זהות האורגן במשיבה אשר רשאי לקבל בשמה החלטות; לא הוצג מסמך רשמי וחד משמעי שיש בו כדי להראות שהמשיבה קיבלה החלטה על הגשת התביעה נושא בקשה זו, וכי האורגן המוסמך בה נתן הרשה בשמה להגשת התביעה. המשיבה לא הציגה תקנון של החברה, אשר על פי עדות המומחה לדין הזר חייב להיות לכל חברה שהוקמה על פי החוק באי נוויס; 8. לא ייתכן, כי המבקשים (הנתבעים) יתגוננו בפני תביעה בסכום של מיליונים שהגישה נגדם המשיבה, כאשר הנציג של החברה התובעת, מר טויב, אשר הגיש את התביעה ומנהל אותה לטענתו, אינו יודע לומר מי הסמיך אותו להגיש את התביעה. האדם שאת שמו הוא כן מציין (עו"ד שפט), אינו בעל הסמכות להתיר את הגשת התביעה, וזאת על פי העד מטעם המשיבה כמומחה לדין הזר תחתיו הוקמה המשיבה. שמות אורגני המשיבה משתנים מפעם לפעם, על פי זהות המוסר, ואין כל מסמך רשמי המבהיר את הטעון הבהרה. כאמור בע"א 207/74 שהובא לעיל, מתן פסק דין בנסיבות שכאלו הינו כאות מתה. אין מעשה בי-דין, ואין כל ביטחון שמחר לא יקומו גורמים נוספים ויטענו כי הם בעלי המניות האמיתיים או האורגנים האמיתיים של המשיבה. בנסיבות אלו אין מנוס מקבלת הבקשה ודחיית התביעה על הסף, וכך אני מורה. 9. לעניין ההוצאות הבקשה הוגשה לנוכח מחדלי המשיבה, אשר לא טרחה לפרט בכתב התביעה את האופן בו התאגדה, ולא צרפה יפוי כח כדין חתום כל ידי המורשים בה. בבקשה הוגשו כתבי טענות, התקיימו מספר דיונים ובהן נחקרו עדי המשיבה, והוגשו סיכומים. מהאמור לעיל עולה, כי התביעה הוגשה ביוזמתו של מר יצחק טויב. על כן יש לחייבו באופן אישי בתשלום הוצאות המבקשים, ולנוכח בזבוז הזמן שגרם לשווא לבית המשפט, יש מקום לחייבו גם בהוצאות לטובת אוצר המדינה (ולעניין זה ראו רע"א 615/11 סופר מדיק (מדיק לייט) נ' ANTON HUBNER CMBH&CO.KG (27.3.11) וההלכות שהובאו שם). על כן ישא מר יצחק טויב בהוצאות הבקשה לטובת אוצר המדינה בסך 15,000 ₪. נוסף ועיקר, קבלת הבקשה משמעותה סילוק התביעה על הסף. מדובר בתביעה המתנהלת משנת 2009. התביעה הוגשה ע"ס כ-3,000,000 ₪, וגם לכך יש ליתן ביטוי בסכום ההוצאות שייפסק. המבקשים הגישו הודעות לצד ג', כתבי הטענות תוקנו, הוגשו בתיק למעלה מ-56 בקשות, התקיימו כשבעה דיונים לפני בימ"ש, ביניהם חקירות עדים. משנמחקה התביעה לנוכח מחדליו של מר טויב, עליו לשאת בהוצאות המבקשים אותם אני מעמידה ע"ס 50,000 ₪. נוסף על כך ישא מר טויב במלוא הוצאות חקירתו של העד מר ליבורד. 10. התוצאה א. התביעה תידחה על הסף; ב. מר יצחק טויב ישא בהוצאות המבקשים במלואם, ובנוסף בשכר טרחת עו"ד בסך 50,000 ₪; ג. מר יצחק טויב ישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 15,000 ₪; סילוק על הסףכשרות משפטית