1. התובע, יליד 11.11.1986, עותר בתביעתו שלפני לכך שהנתבעים יחויבו לפצותו עבור הנזקים, שנגרמו לו בתאונת דרכים, שאירעה בתאריך 21.4.2007. 2. התאונה אירעה כאשר התובע רכב על טרקטורון, הנהיגה בטרקטורון לא הייתה מכוסה בביטוח חובה. על כן, תביעת התובע הוגשה כנגד הנתבעת מס' 1 (להלן - "קרנית") ונגד הנתבע מס' 2. מטעם "קרנית" הוגשה הודעה לצד שלישי כנגד הנתבע מס' 2, והאחרון הודה בחבותו (וראה עמ' 34 לפרוטוקול, ישיבה מיום 4.7.2012, בשורה 23). ב. נכות רפואית 3. לצורך קביעת מצבו הרפואי של התובע בעקבות התאונה, מונו שלושה מומחים רפואיים מטעם בית המשפט, ולהלן אסקור בקצרה את חוות דעתם: (א) פרופ' גרשון וולפין מונה לבדוק את התובע בתחום האורתופדיה, וחוות דעתו נערכה בתאריך 20.4.2011. על פי חוות דעתו של ד"ר וולפין, נגרמו לתובע הנכויות הבאות: (א) חוסר יישור של ברך שמאל (פריט 48(21)(ו)(11) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן - "התקנות")) 10%; (ב) עיוות צורת שוק שמאל (פריט 47(2)(א) לתקנות) 10%; (ג) מצב לאחר קיבוע מפרק קרסול שמאל עם קישיון בעמדה נוחה (לפי פריט 48(3)(ב) לתקנות) 20%; (ד) קיצור רגל שמאל 5 ס"מ (לפי פריט 47(5)(ב) לתקנות) 5%. נכות אורתופדית משוקלת 38.40% עם זאת יצויין, כי לאור חוות דעתו של פרופ' דן מלר, המומחה בתחום הפלסטיקה, אין להביא בחשבון את הנכות בגין עיוות צורת שוק שמאל, שכן נכות זו, שהיא נכות פלסטית בעיקרה, הובאה בחשבון בחוות דעתו של פרופ' מלר. על כן, הנכות המשוקלת בתחום האורתופדי, לאחר ניכוי הנכות בגין עיוות בצורת שוק רגל שמאל, מגיעה כדי 31.6%. (ב) פרופ' דן מלר מונה לבדוק את התובע בתחום הרפואה הפלסטית, וחוות דעתו נערכה בתאריך 10.6.2011. על פי חוות דעתו של פרופ' מלר, נכותו של התובע בתחום הרפואה הפלסטית, היא כדלקמן: (א) נכות אסתטית צמיתה, הכוללת 10% נכות שקבע פרופ' וולפין בגין עיוות השוק 20%; (ב) נכות בגין פצע שפשוף (לפי פריט 78(1) לתקנות 10%; נכות פלסטית משוקלת 28%. פרופ' מלר הציע להפעיל הוראות תקנה 15 לתקנות, ולהעלות את שיעור הנכות האסטטית ב- 10%, ולהעמיד את שיעורה על 30% (במקום 20%). נוכח חומרת הפגיעה האסטטית, הנני סבור שיש לקבל המלצתו של פרופ' מלר, ועל כן, בסיכומו של דבר, נכותו הצמיתה המשוקלת של התובע בתחום הפלסטיקה, תעמוד על 37%. (ג) ד"ר עמיקם טל, מומחה בפסיכיאטריה, מונה לבדוק את התובע בתחום רפואת הנפש. על פי חוות דעתו של ד"ר טל, נגרמה לתובע נכות נפשית בשיעור 20%. באת כוח "קרנית" גורסת, כי יש להפחית את השיעור שנקבע ולהעמידו על 10%, וזאת מחמת שהתובע לא עשה דבר להקטנת שיעור נכותו הנפשית. בא כוח הנתבע מס' 2 טען אף הוא כי יש להפחית משיעור הנכות שנקבע על ידי ד"ר טל, מהטעם, שהתובע ניסה להעצים בפניו את נכותו, ומסר לו מידע שאינו נכון. שקלתי טענות באי כוח הצדדים, אשר ויתרו על חקירתו של ד"ר טל על חוות דעתו., והגעתי למסקנה שאין לסטות מחוות הדעת, ולפיכך תעמוד נכותו הנפשית של התובע על שיעור של 20%. 4. על יסוד האמור לעיל, נכותו הרפואית הכוללת של התובע מגיעה אפוא כדי 65.53% לצמיתות. ג. נכות תפקודית 5. באת כוח התובע טענה, כי יש לקבוע שנכותו התפקודית של התובע מגיעה כדי 100% לצמיתות. לעומת זאת, באת כוח "קרנית" הציעה להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על שיעור של 45%. 6. פגיעותיו של התובע בתאונה היו פגיעות קשות, ואף הפגיעה הפלסטית היא פגיעה קשה ובעלת השלכות תפקודיות (והדבר הובא על ידי בחשבון בעת שהתייחסתי לחוות דעתו של פרופ' מלר). בדרך כלל, נכותו הרפואית של אדם משקפת אף את נכותו התפקודית, אך נראה כי במקרה שלפני, פרופ' מלר לא ראה את פצע השפשוף כמטיל מגבלה תפקודית על התובע, והראיה, שהציע להפעיל את הוראות תקנה 15 לתקנות רק ביחס לנכות הנובעת מעיוות שוק רגל שמאל. על כן, לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים, ומבלי להתעלם מהעובדה, שהתובע עתיד היה להתפרנס מעבודת כפיים ולא מעבודה משרדית, הנני סבור שיש להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על שיעור של 60%. ד. בסיס השכר 5. התובע לא השלים לימודיו התיכוניים, והפסיק את לימודיו במהלך שנת הלימודים בכתה י'. הישגיו של התובע היו נמוכים, למעט הישגיו בתחום החשמל. נראה, כי מטעם זה, לאחר שהתובע עזב את לימודיו, עבד התובע בעבודות חשמל. 6. התובע נפגע בעת שהיה כבן 21 שנים. ואולם, העבר התעסוקתי של התובע עד למועד זה אינו מדבר בשבחו של התובע. התובע לא התמיד בעבודתו ואף כאשר מעבידו ניסה לגרום לו ללמוד ולבסס ידיעותיו בתחום החשמל, התובע לא ניצל את ההזדמנות. עובר למועד התאונה השתכר התובע סך 4,200 ₪, ברוטו לחודש. בשערוך סכום זה, לפי השינויים בשכר הממוצע במשק, מגיע שכרו המשוערך של התובע כדי סכום של 4,922 ₪ ברוטו לחודש. ברמת השתכרות זו, ולאור 2.25 נקודות הזיכוי שהתובע זכאי להן כרווק, אין לנכות מהשכר מס הכנסה. 7. באת כוח התובע טענה, כי יש לקבוע שבסיס השתכרותו של התובע היא על פי השכר הממוצע במשק. לעומת זאת טענה באת כוח "קרנית", כי יש לחשב את שכרו של התובע לפי שכר המינימום, וזאת על פי נתוניו הדלים של התובע, חוסר המוטיבציה שלו וחוסר רצונו ללמוד ולבסס ידיעותיו במקצוע שבחר. לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים, הנני סבור, שככל שמדובר בהפסדי ההשתכרות בעתיד, יש להביא בחשבון את הניסיון המקצועי שהתובע היה צובר במהלך השנים, ויש להעמידו על סכום גבוה מהשכר המשוערך שלעיל, שחושב על פי רמת השתכרותו של התובע ערב התאונה. על כן, חישוב הפסדי העבר ההשתכרות בעבר יעשו על פי השכר ערב התאונה, וחישוב הפסדי ההשתכרות בעתיד יעשו על בסיס שכר של 6,000 ₪ נטו לחודש. ה. נזק שאינו נזק ממון 8. נכותו הרפואית של התובע מגיעה כדי שיעור של 65.53%, ובעקבות התאונה היה מאושפז 120 ימים. על בסיס נתונים אלה, וגילו של התובע, הפיצוי המגיע לו בראש נזק זה, מגיע כדי הסך 179,146 ₪, כערכו של סכום זה בתאריך פסק דין זה. הסכום הנ"ל חושב על ידי באמצעות תוכנת "המשערכת", ותויק על ידי בתיק המוצגים וסומן כחישוב מס' 1. ו. הפסד השתכרות בעבר 9. כאמור, את הפסד ההשתכרות בעבר יש לחשב על פי שכרו של התובע ערב התאונה. בהתחשב בנכותו הקשה של התובע, יש לדעתי מקום לקבוע, כי במשך 4 (ארבע) שנים התובע לא היה כשיר לעבודה כלל, ולאחר תקופה זאת, היה בלתי כשיר לעבודה באופן חלקי, לפי שיעור נכותו התפקודית (60%). 10. על יסוד נתונים אלה, הפסדי השתכרותו של התובע בעבר, מגיעים כדי הסך 346,900 ₪. החישוב שערכתי תויק על ידי בתיק המוצגים, וסומן כחישוב מס' 2. ז. הפסד השתכרות בעתיד 11. בהתעלם מכך שהתובע לא גילה רציפות בעבודה בעבר, צפוי היה שהתובע יעבוד במקצועו עד גיל 67. הנני סבור שאין לקבל טענות באת כוח התובע, כי התובע היה מתמיד בעבודה עד גיל 70. 12. כאמור לעיל, את הפסדי השתכרותו של התובע יש לחשב על יסוד ההנחה שהיה משתכר סכום ממוצע של 6,000 ₪ נטו לחודש. לפיכך, הפיצוי בראש נזק זה מגיע כדי הסך 838,025 ₪. החישוב שערכתי תויק על ידי בתיק המוצגים, וסומן כחישוב מס' 3. ח. הפסד פנסיה 13. על פי הסדרי הפנסיה הנוהגים כיום במשק הישראלי, המעביד משלם לקרן הפנסיה סכום המהווה 5% משכרו של העובד, והעובד מפריש משכרו סכום בשיעור זהה. מכיוון שממילא לא הבאתי בחשבון את ההפרשה לפנסיה מתוך משכורות של התובע, והפסדי השכר חושבו באופן מלא, כי אז אין לפסוק לתובע פיצוי בגין ההפרשות שהיה עליו לבצע מתוך משכורתו שלו. למעשה, התובע הפסיד את התשלומים שהיה על מעבידו לשלם לקרן הפנסיה, ואלה מתבטאים בשיעור של 5% מתוך הפסדי השכר שחושבו לעיל. 14. על כן, הנני קובע שהפסדי הפנסיה שנגרמו לתובע מגיעים כדי הסך 59,250 ₪. ט. הוצאות נוספות 15. כתוצאה מהתאונה נגרמו לתובע נזקים נוספים, ולאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים, הנני פוסק לתובע הסכומים הבאים: (א) פיצוי עבור עזרת הזולת בעבר 50,000 ₪; (ב) עזרת הזולת בעתיד 30,000 ₪; (ג) הוצאות ונסיעות, בעבר ובעתיד 30,000 ₪; (ד) הוצאות רפואיות שונות, שאינן בסל הבריאות 30,000 ₪; סך הכול 140,000 ₪. 16. באת כוח התובע טענה, כי יש מקום לפסוק לתובע פיצוי עבור הוצאות שיוציא בהתאמת דירתו לנכויות שנגרמו לו. לאחר ששקלתי טענות הצדדים בעניין זה, הנני סבור, שנכותו של התובע, ככל שהיא קשה, אינה מחייבת ביצוע שינויים בדירת התובע, לצורך התאמתה לנכותו. על כן הנני דוחה את עתירת התובע לפסוק לו פיצוי עבור התאמת הדיור. י. תשלומים תכופים 17. אין מחלוקת בין הצדדים, כי לתובע שולמו תשלומים תכופים, שערכם המשוערך מגיע כדי הסך 168,593 ₪. כמו כן אין מחלוקת, שסכום זה כולל שכ"ט עו"ד בשיעור של 11% ומע"מ (ובסה"כ 12.98%), אותו יש לעקר מהסכום הכולל. 18. לפיכך, סכום התשלומים התכופים שיש לנכות מהפיצויים שהתובע זכאי להם, לאחר ניכוי שכר טרחת עורך הדין והמע"מ, מגיע כדי סכום של 149,200 ₪. י"א. תגמולי המוסד לביטוח לאומי 19. התובע הגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה לקביעת נכותו (הכללית). עד עתה, וחרף העובדה שהתאונה אירעה בתאריך 21.4.2007, לא נקבעה נכותו הצמיתה של התובע, ובשלב זה נקבעה לו נכות זמנית בשיעור של 100% עד לתאריך 30.6.2014. 20. מטעם "קרנית" הונחה לפני שתי חוות דעת שערך האקטואר שי ספיר, ואלה הן: (א) חוות דעת בנוגע להיוון קצבת הנכות הכללית, שנערכה על בסיס ההנחה שנכותו של התובע, לצורך חישוב קצבת הנכות מהמוסד לביטוח לאומי, תעמוד, לכשתקבע, על שיעור של 100%. לפי חוות דעת זו, הסכומים שיש לנכות הם כדלקמן: (1) סכום מהוון של קצבה שתשולם בעתיד 542,175 ₪; (2) סכום הקצבאות ששולמו בעבר 184,674 ₪; (3) שיערוך תשלומי העבר 14,068 ₪; (4) ריבית על תשלומי העבר 9,500 ₪; סך הכול 750,417 ₪. (ב) חוות דעת על קצבת שירותים מיוחדים ששולמה לתובע בעבר: (1) קצבת שירותים מיוחדים 26,777 ₪; (2) שיערוך 2,961 ₪; (3) ריבית 2,210 ₪; 31,948 ₪. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך חוות הדעת (10.4.2012) ועד היום, בסך 1,654 ₪. על כן, הסכום לניכוי בגין קצבת השירותים המיוחדים, מגיע כדי סכום של 33,602 ₪. 21. כיוון שהועדה הרפואית שליד המוסד לביטוח לאומי טרם קבעה את נכותו הצמיתה של התובע, לא ניתן לצאת מנקודת ההנחה, עליה סמך האקטואר את חוות דעתו, שהנכות שתיקבע בסופו של דבר תעמוד על שיעור של 100%. אוסיף, כי יש מידה של חוסר עקביות בטענת הנתבעת, הגורסת, כי את נכותו של התובע, לצורך חישוב הפיצויים המגיעים לו, יש לחשב לפי הנכות שנקבעה על ידי המומחים שמונו מטעם בית המשפט, ולעומת זאת, את ניכוי הקצבאות יש לבצע לפי ההנחה, שבעתיד הועדה הרפואית תקבע, ששיעור נכותו של התובע, לצורך תשלום קצבאות המוסד לביטוח לאומי, יעמוד על 100%. 22. על כן הנני סבור, שהדרך הנכונה בשלב זה היא להקפיא מתוך סכום הפיצויים, סכום של 542,175 ₪, המהווה את קצבת הנכות המהוונת, לפי חוות דעתו של האקטואר תשולם לתובע בעתיד, וזאת עד לקביעת דרגת נכותו הקבועה של התובע. 23. לפיכך, סכומי הקצבאות שינוכו מהפיצויים בשלב זה יהיו כדלקמן: (א) סכום קצבת הנכות ששולמה בעבר 184,674 ₪; (ב) שיערוך תשלומי העבר 14,068 ₪; (ג) ריבית על תשלומי העבר 9,500 ₪; (ד) קצבת שירותי מיוחדים (לפי סעיף 20(ב) לעיל) 33,602 ₪; סה"כ קצבאות המוסד לביטוח לאומי שיש לנכות בשלב זה 241,844 ₪. במקביל, בסיפא לפסק דין זה תינתנה הוראות ביחס להקפאת סך 542,175 ₪ מתוך הפיצויים, וזאת עד לקביעת דרגת הנכות הכללית הקבועה של התובע, על ידי הועדה הרפואית שליד המוסד לביטוח לאומי. י"ב סיכום התשלומים והניכויים 24. על יסוד האמור לעיל, סכום הפיצויים של הנתבעים לשלם לתובע, הוא כמפורט להלן: תשלומים: (א) נזק שאינו נזק ממון 179,146 ₪; (ב) הפסד השתכרות בעבר 346,900 ₪; (ג) הפסד השתכרות בעתיד 838,025 ₪; (ד) הפסדי פנסיה 59,250 ₪; (ה) הוצאות נוספות 140,000 ₪; 1,563,321 ₪; ניכויים: (ו) תשלומים תכופים 149,200 ₪; (ז) קצבאות המוסד לביטוח לאומי 241,844 ₪; סך הכול לניכוי 391,044 ₪; סך הכול 1,172,277 ₪; (ח) סכום שיוקפא 542,175 ₪; לתשלום מיידי 630,102 ש"ח י"ג. הודעה לצד שלישי 25. "קרנית" שלחה הודעה לצד שלישי לנתבע, ובה עתרה לחייבו להשיב לה כל סכום שתחויב לשלם לתובע. כפי שכבר צוין לעיל, הנתבע הודה בחבותו, ועל פי הדין זכאית "קרנית" לחזור אליו. על כן, הנני מקבל את ההודעה לצד שלישי ששלחה "קרנית" לנתבע, ובסיפא לפסק דין זה יחויב הנתבע לשפות את "קרנית" בגין כל סכום שיהיה עליה לשלם לתובע לפי פסק דין זה, וכן יחוייב הנתבע לשלם ל"קרנית" את הוצאות המשפט שנגרמו לה. 26. עם זאת בסיכומיה, טענה באת כוח "קרנית", כי במסגרת ההודעה לצד שלישי, יש מקום לחייב את הנתבע לשלם לה גם תשלומים נלווים שונים, כגון תשלומים שחויבה לשלם למוסדות הרפואיים בהם אושפז וטופל התובע, כן תשלומים ששולמו על ידי "קרנית" לרכישת ציוד רפואי, ועוד. את טיעונה בעניין זה בססה באת כוח "קרנית" על פסק דין שניתן בבית משפט זה (מפי כב' השופט א' פיש) בתיק ע"א (חי) 2224/04 קרנית קרן פיצויים לנפגעי תאונות דרכים נ' וענונו ( - 14.11.2004). 27. קראתי את פסק הדין האמור, והנני סבור שאין ללכת בדרכו, ולהלן אנמק את עמדתי. במהלך הסיכומים הגישה באת כוח "קרנית" רשימת תשלומים ששולמו על ידי "קרנית", ואת התשלומים המפורטים ברשימה זו ניתן לתשלומים משני סוגים: (א) הסוג האחד הם תשלומים ששילמה "קרנית" לצדדים שלישיים במסגרת ניהול המשפט, ואלה באים בגדר הוצאות משפט, כגון: תשלומים למשרד חקירות, תשלומים לאיסוף חומר, תשלומי למומחים שנתנו חוות דעת, שכ"ט עו"ד וכיו"ב; (ב) הסוג השני הם תשלומים ששילמה "קרנית" לצדדים שלישיים, שאינם בגדר הוצאות משפט, כגון, תשלומים למוסדות רפואיים בגין אשפוז, תשלומים ששולמו עבור טיפולים שקיבל התובע, תשלומים עבור רכישת ציוד רפואי, וכיו"ב. ההודעה לצד שלישי ששלחה "קרנית" לנתבע, משמעותה ש"קרנית" תובעת שיפוי מהנתבע, בגין כל סכום שהיא תחויב לשלם לתובע, במסגרת התביעה שהגיש התובע. בגדר הודעה זו, ניתן אפוא לחייב את הנתבע אך ורק להשיב ל"קרנית" תשלומים שתחויב לשלם לתובע על פי פסק הדין, וכן תשלומים הבאים בגדר "הוצאות המשפט" שנגרמו ל"קרנית" בהליך זה. ככל שהדברים אמורים בתשלומים אחרים, יהיה על "קרנית" להגיש נגד הנתבע תביעה נפרדת, ולהוכיחה. 28. על כן, הנני דוחה עתירת "קרנית" לחייב את התובע לשלם לה "תשלומים נלווים". תשלומים הבאים בגדר "הוצאות משפט" (לרבות שכ"ט עוה"ד) יובאו על ידי בחשבון בסיפא לפסק דין זה. י"ד סוף דבר 29. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך 1,172,277 ₪, כערכו בתאריך פסק דין זה. (ב) מתוך הסכום האמור ישולם לתובע בשלב זה סך 630,102 ₪, ותשלום היתרה (בסך 542,175 ₪, ולהלן - "הסכום המוקפא") יידחה עד שתיקבע לתובע דרגת הנכות הקבועה, לפי פרק ט' ("ביטוח נכות") לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995. בכל הנוגע לסכות המוקפא יחולו ההוראות הבאות: (1) הסכום המוקפא יישא הפרשי הצמדה וריבית החל ממועד פסק דין זה ועד למועד התשלום בפועל. (2) לכשתקבע לתובע דרגת נכות קבועה לפי פרק ט' לחוק, תחושב קצבת הנכות המהוונת מחדש על ידי האקטואר שי ספיר. (3) קצבת הנכות המהוונת שתחושב כאמור, תופחת מהסכום המוקפא, שיחושב על פי האמור בסעיף קטן (1), והיתרה שתתקבל לאחר ביצוע ההפחתה תשולם לתובע. (4) התובע יהיה זכאי לקבל כל יתרה חיובית שתיוותר לאחר הניכוי שיעשה לפי האמור בסעיף קטן (3). היה ולאחר פעולות החישוב שתבוצענה כאמור לעיל לא תיוותר יתרה, או תתקבל יתרה שלילית, התובע לא יהיה זכאי לקבל את הסכום המוקפא. (5) כל סכום שישולם לתובע על פי האמור בסעיף קטן (ד), ישא, ובנוסף לו, הוצאות משפט בשיעור 15.34%. (ג) הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע הוצאות משפט (כולל שכ"ט עו"ד) בסכום כולל של 100,000 ש"ח. (ד) הנני מחייב את הנתבע מס' 2 (מנאע ערווה )לשלם לנתבעת מס' 1 ("קרנית") את כל הסכומים שישולמו על ידה לתובע על פי פסק דין זה, ובנוסף לכך הנני מחייב את הנתבע מס' 2 לשלם לנתבעת מס' 1 הוצאות משפט (כולל שכ"ט עו"ד) בסכום כולל של 90,000 ₪.רכבטרקטורוןביטוח חובה