תביעה לפיצוי בגין נזק חקלאי בסך 5,214,148 ₪ התובעת, חוות רודד אגודה חקלאית שיתופית בע"מ (להלן: "האגודה"), טוענת כי כרמיה ניזוקו קשות כתוצאה מפריצתם של מים מלוחים (להלן: "התמלחת"), בחודש ינואר 2002, ל"מאגר אילת", שממנו משכה האגודה מי קולחין להשקיית כרמיה (להלן: "המאגר"). תאונה זו התרחשה דווקא בעיצומה של השקיה מסיבית של הכרמים. לפיכך, נגרם לכרמים נזק רב-עונתי כבד ביותר. האגודה טוענת כי הנתבעת, עיריית אילת (להלן: "העירייה"), שבשליטתה מצוי המאגר - התחייבה כלפי האגודה, ב"הסכם לאספקת מי קולחין" מיום 2.12.1997 (להלן: "החוזה"), לספק לה מי קולחין, שכשמם כן הם אמורים להיות - קרי: מי שופכין מטוהרים, ולא מי תמלחת. עוד טוענת האגודה כי העירייה ידעה על התאונה של פריצת התמלחת למאגר (להלן: "התאונה"), וכן ידעה כי האגודה משקה את כרמיה ממימיו של מאגר זה, בהתאם לחוזה. חרף זאת, וחרף העובדה שהעירייה הודיעה על התאונה ל"ערדום" (אגודה חקלאית אחרת בחבל אילות) - חדלה העירייה מלהודיע כאמור לאגודה התובעת. משהאגודה לא קיבלה כל הודעה על התאונה - המשיכה להרעיף על הכרמים את התמלחת עוד ימים ארוכים, דבר שכאמור גרם להם נזק כבד. העירייה טוענת כי לפי החוזה - לא הייתה עליה כל אחריות לטיבם של המים המסופקים לאגודה. ההודעה לערדום נמסרה משום שערדום הייתה מוכרת לגורם הרלבנטי בעירייה, שטיפל בתאונה, על רקע בקשתה המפורשת של ערדום מן העירייה להיות מיודעת לגבי אירועים כאלה. אולם, אותו גורם לא היה מודע לקיומה של האגודה כצרכנית נוספת של מי המאגר, ולפיכך לא הודיע על התאונה גם לאגודה. נוכח הפטור החוזי המפורש של העירייה מכל אחריות לשימוש של האגודה במי המאגר - אין העירייה רואה עצמה כאחראית לנזקיה של האגודה בשל אותה תאונה. העירייה מוסיפה וטוענת כי לו נהגה האגודה כמקובל בקרב חקלאים אחרים, והייתה מתקינה מתקן ניטור פשוט וזול, שהיה מתריע על איכות המים המגיעים מן המאגר למערכת ההשקיה שלה - הנזק היה נמנע. העירייה כפרה בקשר הסיבתי בין התאונה לבין נזקיה של האגודה. אולם, לחלופין, העירייה הגישה הודעה לצד שלישי נגד חברה יפנית המגדלת אצות באזור ומחזיקה, לשם כך, בריכות של מי מלח, Nature Beta Technologies Ltd. (להלן: "NBT"), בטענה כי היא זו שהזרימה את התמלחת למאגר, ואם נזקיה של האגודה נגרמו עקב אותה תאונה - אזי NBT היא האחראית להם. NBT הודתה בתקלה נקודתית, במועד סמוך למועד הנדון, שבעטיה אכן הזרימה תמלחת למאגר. אולם, לטענתה, המדובר היה בכמות זניחה לחלוטין של 100 מ"ק, אשר נמהלו ב-400,000 מ"ק של מי המאגר. לפיכך, אין כל קשר סיבתי בין תקלה זו לבין נזקיה של האגודה. בשל הצורך והחובה לחסוך זמן שיפוטי, דנתי רק באלו מבין הטענות והראיות שאותן ראיתי כנחוצות להכרעה. יש לגזור הסדר-שלילי לגבי השאר. דיון והכרעה באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, מחמת היעדר אחריות העירייה לנזקיה של האגודה. לפיכך, מתייתר הדיון בשאלות של הקשר הסיבתי בין התאונה והפגיעה ביבוליה של האגודה, גודל הנזק ואחריותה של NBT. למעשה, העובדות הנצרכות להכרעה, כמפורט לעיל, אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים. האגודה מודה בתניית הפטור החוזית, שלפיה העירייה אינה אחראית כלפי האגודה לאיכותם של מי הקולחין. אולם, העירייה טוענת שלא כל נוזל זר ומוזר החודר למאגר בא בגדרם של "מי קולחין". עוד מבססת האגודה את תביעתה על מחדלה הרשלני של העירייה מלהודיע לאגודה על התאונה. האגודה מודה גם בכך שהייתה יכולה להתקין מתקן ניטור פשוט וזול שהיה עשוי להתריע על התאונה. אולם, לטענת האגודה, לא היה צורך בכך; משום שהעירייה ממילא ניטרה את איכות המים, והאגודה הייתה רשאית להסתמך על פעולתה. בהתאם לכך, סבירה הייתה ציפיית האגודה כי במקרה של תאונה - העירייה תודיע לאגודה על כך. העירייה, מצדה, מודה כי לא הודיעה לאגודה על התאונה, חרף ידיעתה אודותיה וחרף העובדה כי הודעה כאמור אכן נמסרה לערדום. העירייה מודה גם כי לו הגורם המטפל בעירייה היה מודע לקיומה של האגודה כצרכנית מים נוספת לצד ערדום - הודעה כאמור הייתה נמסרת גם לאגודה, ללא כל קשר לשאלת קיומה של חובה כזו. אולם, לטענת העירייה, החוזה בין הצדדים מעצב את היקפה של חובת הזהירות של העירייה כלפי האגודה. נוכח תניית-הפטור הנדונה - החוזה שולל, למעשה, כל חובת זהירות כאמור. ממילא אין להטיל על העירייה כל אחריות בגין אי-מתן הודעה שהעירייה לא הייתה חייבת לתתה. בין האגודה לעירייה נטושה, אפוא, בהקשר הנדון, מחלוקת משפטית בלבד. האגודה טוענת כי המונח "מי קולחין" צריך להתפרש, בהתאם לחיקוקים שונים בתחום אסדרת המים, כמי שופכין מטוהרים דווקא; כי דינה של תניית-הפטור, ככל תניית-פטור, להתפרש בצמצום; וכי אין בתניית-הפטור החוזית כדי לאיין את חובת הזהירות הנזיקית של העירייה לנקוט אמצעי זהירות פשוט וזול, כמתן הודעה טלפונית, לצורך מניעתו של נזק צפוי לאגודה, שעמה יש לעירייה יחסי 'רעות' חוזיים. העירייה טוענת כי קונסטרוקציה כזו מאיינת את תכליתה של תניית-הפטור החוזית, אשר משקפת את אומד דעת הצדדים שלא להטיל על העירייה כל אחריות תוצאתית לאיכות המים. כאמור, באתי לכלל מסקנה כי במחלוקת משפטית זו - הדין עם העירייה. אודה ולא אבוש כי לא בלב קל הגעתי למסקנה זו. נגעה ללבי עדותו של מר עודד חיות, מזכיר האגודה, אשר ראה בעיניים כלות כיצד מפעלו יורד לטימיון. כרם היה לו, "וַיְעַזְּקֵהוּ וַיְסַקְּלֵהוּ וַיִּטָּעֵהוּ שֹׂרֵק וַיִּבֶן מִגְדָּל בְּתוֹכוֹ וְגַם יֶקֶב חָצֵב בּוֹ וַיְקַו לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים" [ישעיהו ה, ב]. טלפון אחד של העירייה היה מונע את עיקר היזקה של התאונה הנדונה מבחינת האגודה. אולם, חזקים עליי דברי סוקרטס: "כי לא לשם כך יושב הדיין, שיחלק את הדין בחסד כנדבת-יד, אלא שידון על פיו; ובשבועתו לא נשבע שיחונן את כל הטוב בעיניו, אלא שישפוט על פי החוקים" [יוסף ג' ליבס (עורך): כתבי אפלטון ב', "אפולוגיה" (שוקן, 1979), עמ' 230]. להלן אבאר את מסקנתי. כדי לקבל מבט נכון על אומד דעת הצדדים לחוזה, אביא אותו בשלמותו, בהשמטת ה"הואיל"ים וההגדרות שבתחילתו וסעיף ההודעות שבסופו בלבד: התחייבות הצדדים הקונים מתחייבים להזמין על חשבונם, תכנון ופיקוח של "המפרט" "הצינור" ו"מערכת הטיפול". התכנון יוזמן אצל מתכנן "הקו" או אצל מתכנן אחר. המתכנן יאושר מראש ע"י העיריה והמועצה. התכנון יאושר לפני הביצוע ע"י העיריה והמועצה ויהווה נספח להסכם זה. הקונים מתחייבים להקים ולתחזק על חשבונם את "המפרט", "הצינור" ו-"מערכת הטיפול". העירייה מתחייבת לאפשר לקונים להתחבר ל"קו". העירייה מתחייבת לספק מ"הקו" מי קולחין לקונים ברמת טיפול כפי שהיא קיימת היום ועם גמר הקמת מתקן הטיפול בקולחין - ברמה שהמתקן יפיק. הקונים מתחייבים לשלם לעירייה תמורת המים בהתאם לסעיף 5 להסכם זה. אישור ומכסת מים הקונים מתחייבים לקבל כל אישור ו/או רשיון ו/או מיכסה לקבלת מי קולחין, לפי כל דין. ידוע לקונים היטב והם מסכימים לכך מראש כי במקרה ולא ינתן או לא יאושר אישור כלשהו לקונים, לרבות היתר מנציב המים, לא ייחשב הדבר הפרת הסכם ע"י העירייה. כל הוראה מהוראת הסכם זה כפופה לאישור ו/או רשיון ו/או מכסה כאמור, והכל מבלי לפגוע בהתחייבות המוחלטת של הקונים לשלם לעירייה את הסכומים נשוא חוזה זה. במידה ויגרמו הקונים להפרת הוראת חוק ו/או כל דין החל בעניין, האחריות תהא על הקונים. במידה ותוטל אחריות כלשהי על העירייה יחול סעיף 16 להסכם זה. התמורה הקונים ישלמו תמורת מי הקולחין בהתאם לחוק המים, התשי"ט - 1959 ובהתאם לתקנות המים (תעריפים למים ברשויות מקומיות), התשנ"ד - 1994, ולתקנות המים (תעריפי מים המסופקים מאת מקורות), התשמ"ז - 1987. מוסכם בין הצדדים כי התעריף לפיו יחויב מחיר מטר מעוקב מי קולחין יהיה תעריף "קולחין" כל עוד מי הקולחין מסופקים ברמתם הנוכחית. ממועד הטיפול במי הקולחין לרמה הידועה כ-20/30, יחול על הקונים תעריף "שפדן", הכל בהתאם לטבלת תעריפי מים ברשויות המקומיות חלק שני, טבלה ז' - מים לחקלאות, כפי שיפורסמו מעת לעת. על מחיר המים יחול בנוסף לתעריפים הנ"ל גם תעריף "שיקום", בהתאם לטבלה הנ"ל, חלק ראשון, טבלה ח' - שקום - חדוש ופתוח מערכות מים. למען הסר ספק, התעריפים הנכונים לאפריל 97 הם (₪ למ"ק): 1. שפדן 0.522 או 0.551 2. קולחין 0.482 או 0.390 3. שיקום 0.065 כמות המים בה יחוייבו הקונים תהיה בהתאם לקריאת שעון המים המהווה חלק מ"המפרט". השעון יקרא על ידי העיריה בהתאם לנוהליה. אם השעון יתקלקל, תבצע העירייה הערכה של כמות המים שסופקה. הערכה זו תחייב את הקונים ולא תהיה להם כל טענה כלפי העירייה. הקונים מתחייבים לשלוח מידי שנה את שעון המים לבדיקה ולתיקון אצל מיבדקה מוסמכת ולהמציא לעירייה העתק אישור המיבדקה על תקינות שעון המים. השימוש במי קולחין הקונים מתחייבים להשתמש במי הקולחין על אחריותם המלאה והבלעדית ובכפוף להוראות כל דין. במידה ויגרמו הקונים להפרת הוראות חוק ו/או כל דין החל בעניין האחריות תהא על הקונים. במידה ותוטל אחריות כלשהי על העירייה, יחול סעיף 16 להסכם זה. הקונים מוותרים על כל טענה, דרישה, ו/או תביעה בקשר לטיב המים, תכולתם, ו/או כל עניין אחר הקשור בהם. ידוע לקונים כי מי הקולחין הינם באיכות ירודה ביותר. הזכויות במקרקעין ובמי הקולחין אין באמור בחוזה זה כדי להקנות לקונים זכות מכל סוג שהיא במקרקעין ובמי קולחין. אחריות העירייה לא תהא אחראית לאיכותם ו/או טיבם של מי הקולחין אשר יסופקו באמצעות קו מי הקולחין ולכל נזק שיגרם עקב איכותם ו/או טיבם. לקונים לא תהא כל טענה כלפי העירייה בגין כל נזק שיגרם לקונים ו/או לאחר כלשהו עקב איכותם ו/או טיבם של מי הקולחין. במידה ותחוייב העירייה בתשלום כלשהו עקב נזק כאמור, יחול סעיף 16 להסכם זה. העירייה לא תהיה אחראית לכל שינוי בכמויות ו/או באיכות של מי הקולחין אשר יסופקו באמצעות קו מי הקולחין לרבות הפסקת האספקה כליל או צימצומה במקרים הבאים: כוח עליון, לרבות מלחמה, פעולות איבה, מצב חירום ונזקי טבע. שביתה ו/או השבתה ו/או הפסקת הפעלה של מפעל הביוב, בחברת מקורות, ו/או בכל גורם אחר אשר יפגע באספקת מי הקולחין. קלקול ו/או נזק לציוד ו/או המתקנים המשמשים לאספקת מי הקולחין. שינויים במכסות המים ו/או באופן האספקה אשר מקורם בצו ו/או בהוראה של נציב המים ו/או של כל רשות מוסמכת אחרת ו/או החלטה של מקורות - חברת מים בע"מ. העירייה לא תהיה לכל שינוי במחיר מי הקולחין שמקורו בצו ו/או הוראה של נציב המים ו/או כל רשות מוסמכת אחרת, והקונים יהיו חייבים לשלם לעירייה את מלוא מחיר הקולחין, שנצרכו על ידם. המחאת זכויות מוסכם בזאת כי העירייה תהא רשאית להעביר ו/או להמחות, בין במישרין ובין בעקיפין, את זכויותיה ו/או חובותיה על פי הסכם זה לאחר ו/או לאחרים כלשהם. הקונים לא יהיו רשאים להמחות ו/או להסב את זכויותיהם, על פי הסכם זה או מכוחו, לאחר אלא אם כן יקבלו את הסכמתה המוקדמת בכתב של העירייה לכך. תקופת ההסכם תקופת ההסכם הינה 24 חדשים ממועד החתימה על הסכם זה, הכל בכפוף להוראות סעיף 4 לעיל. על אף האמור בס"ק א' לעיל תהא לעירייה הזכות לבטל הסכם זה בכל עת, ומכל סיבה שהיא לפי שיקול דעתה הבלעדי והמוחלט ובלבד שתודיע על כך לקונים 3 חדשים מראש. החזר הוצאות ושיפוי הקונים ישפו את העירייה על כל הוצאה ו/או תשלום החלים ו/או יחולו עליה ואשר העירייה נאלצת לשלם ו/או כל תשלום שהוטל על העירייה בשל הפרת דין ו/או חוזה על ידי הקונים, לרבות כל הוצאה שנגרמת לעירייה בשל כך. ויתור שום התנהגות של מי מן הצדדים לא תחשב כוויתור על איזה זכות מזכויותיו על פי הסכם זה ו/או על פי הדין כוויתור או הסכמה מצידו לאישור הפרה או אי קיום של תנאי מתנאי ההסכם או כנתינת דחייה או ארכה לכל פעולה שיש לעשותה על פי ההסכם או כשינוי, ביטול או תוספת של תנאי כלשהו, אלא אם נעשה במפורש ובכתב. הדין החל מוסכם בזאת במפורש כי הסכם זה יפורש על פי הדין הישראלי וכל חילוקי הדעות שיתעוררו בין הצדדים בקשר עם דרך ביצועו ו/או קיומו של ההסכם ו/או בקשר להפרתו, ידונו ויכרעו אך ורק על פי דין זה. סמכות השיפוט כל חילוקי דעות שיתעוררו, אם יתעוררו, בין הצדדים יובאו להכרעתו של בית המשפט המוסמך במדינת ישראל ולבית המשפט הישראלי תהא סמכות בלעדית ויחודית בחילוקי דעות אלה. הצדדים מסכימים בזה כי לשום בית משפט אחר זולת בית המשפט השלום באילת ו/או בית המשפט המחוזי בבאר שבע לא תהא סמכות לדון בכל חילוקי דעות ו/או סכסוכים בין הצדדים. שינוי ההסכם כל שינוי בתנאי הסכם זה יהיה תקף רק אם נערך בכתב ונחתם על ידי כל הצדדים. הפרה יסודית הפרת אחד או יותר מהסעיפים 3,4,5,6,7,9,10,13 של חוזה זה תחשב הפרה יסודית. בכל מקרה שאחד הצדדים יפר הפרה יסודית של ההסכם, יזכה הדבר את הצד השני, בנוסף ומבלי לגרוע מזכויותיו על פי ההסכם או על פי כל דין, לכל תרופה או סעדים אחרים נוספים, בזכות לבטל הסכם זה על ידי מסירת הודעה בכתב כאמור לצד השני. עינינו הרואות כי מדובר בחוזה קצר יחסית, שהתֵמה של אחריותה הבלעדית של האגודה ("הקונים") בולטת בו על כל צעד ושעל. סעיף 3 מטיל את מלוא האחריות להקמתו ותחזוקתו של קו ההשקיה, אשר יוביל את המים מהמאגר לכרם, על האגודה. העירייה, מצדה, אינה מתחייבת אלא לספק את מי הקולחין כמות שהם. סעיף 4 מטיל על האגודה את מלוא האחריות לעמידה בתנאי האסדרה של צריכת המים. סעיף 5 מסמיך את העירייה לקבוע באופן מחייב את כמות המים שסופקה, תוך שהאחריות לתקינותו של שעון-המים מוטלת על האגודה. סעיף 6 קובע כי השימוש של האגודה במים יהיה "על אחריותם המלאה והבלעדית... הקונים מוותרים על כל טענה, דרישה, ו/או תביעה בקשר לטיב המים, תכולתם, ו/או כל עניין אחר הקשור בהם. ידוע לקונים כי מי הקולחין הינם באיכות ירודה ביותר". סעיף 7 מבהיר כי האגודה אינה רוכשת כל זכות במים. סעיף 8 שב וקובע כי "העיריה לא תהא אחראית לאיכותם ו/או טיבם של מי הקולחין... ולכל נזק שיגרם עקב איכותם ו/או טיבם. לקונים לא תהא כל טענה כלפי העירייה בגין כל נזק שיגרם לקונים ו/או לאחר כלשהו עקב איכותם ו/או טיבם של מי הקולחין". סעיף 9 קובע כי "העירייה לא תהיה אחראית לכל שינוי בכמויות ו/או באיכות של מי הקולחין אשר יסופקו באמצעות קו מי הקולחין לרבות הפסקת האספקה כליל או צימצומה", ומונה מגוון של מצבים שעליהם יחול הסעיף, לרבות "כל גורם אחר אשר יפגע באספקת מי הקולחין", ולרבות "קלקול ו/או נזק לציוד ו/או המתקנים". סעיף 10 קובע כי העירייה לא תהיה אחראית לכל שינוי במחיר המים. סעיף 11 קובע כי רק העירייה תהיה רשאית להמחות זכויות לפי החוזה לאחרים. סעיף 12 קובע כי רק לעירייה תהיה זכות לבטל את החוזה בטרם עת מכל סיבה שהיא. סעיף 13 מטיל על האגודה בלבד חובת שיפוי. סעיף 14, כמו גם סעיף 17, שוללים תוקף של כל שינוי אלא אם נעשה במפורש ובכתב. סעיפים 15, 16 ו-18 עוסקים בתניות שיפוט ובהפרות יסודיות. למקרא חוזה זה, ולמשמע ה"מוסיקה" שלו, לא ניתן לקבל את טענת האגודה כי החוזה מחייב את העירייה לספק 'מי קולחין' דווקא, שבהיעדר הגדרה בחוזה - יש להגדירם, לאור חיקוקים שונים שבהם מוזכר מונח זה, כמי שופכין מטוהרים; למעט מי תמלחת. כלל הפרשנות "דיבר הכתוב בהווה" מורה כי לעתים הכתוב מזכיר מונח קונקרטי שכיח, אולם הכוונה אינה דווקא לאותו פריט אלא לכל מה שעשוי להופיע באותו הקשר כרלבנטי לתחולתו של הדין הנדון. כמה שנאמר [משנה בבא-קמא ה, ז]: "אחד שור ואחד כל בהמה לנפילת הבור, ולהפרשת הר סיני, ולתשלומי כפל, ולהשבת אבדה, לפריקה, לחסימה, לכלאים, ולשבת. וכן חיה ועוף כיוצא בהן. אם כן, למה נאמר שור או חמור? אלא שדבר הכתוב בהווה". בהתאם לכך, יש לומר כי החוזה נוקט לשון "מי קולחין" משום שאלה הם המים הצפויים להיאגר במאגר ולזרום ממנו לכרם של האגודה. אולם, לאור החוזה כפי שצוטט והוטעם, לא ניתן להפוך את קערתו על פיה ולדרוש את המונח "מי קולחין" כאילו בא להטיל על העירייה אחריות לכל נזק שייגרם אם יוזרמו לאגודה מן המאגר מים שאינם עונים על ההגדרה של "מי שופכין מטוהרים". לא אוכל לקבל גם את טענת האגודה כי אפילו מסיר החוזה מן העירייה אחריות חוזית לטיב המים שיוזרמו מן המאגר לכרמי האגודה - אין הוא מסיר ממנה אחריות נזיקית בגינם. מקובלת עליי טענת העירייה כי עוולת הרשלנות [פקודת הנזיקין (נוסח חדש), סעיפים 35-36] היא נורמה שיורית. היא נועדה "לסתום פרצה" בדיני החיובים, כפי שנהגו במשפט המקובל לפני הלכת דונויו נ' סטיבנסון, ולהטיל על הנתבע, בהקשרים נאותים של קרבה, חבות בגין נזק צפוי שגרם לתובע שעמו אין לנתבע יחסים חוזיים ישירים [Donoghue v. Stevenson (1932) UKHL 100 (26 May 1932); והשוו להלכה שנהגה לפני כן, Winterbottom v. Wright (1842) 10 M&W 109 (6.6.1942)]. עוולת הרשלנות לא נועדה להטיל על אדם חובת זהירות כלפי מי שעמו יש לו יחסים חוזיים מוגדרים היטב, השוללים במפורש חובה כזו. אמנם, בהקשרים מסוימים נפסק כי תניית-פטור חוזית של סַפָּק תיחשב לְבְּטֵלָה, או תתפרש בצמצום, כדי שלא לפגוע בתקנת-הציבור או בציפייה חוזית סבירה, במיוחד בהקשרים צרכניים. אולם, בניגוד לאותם הקשרים, בענייננו אין מדובר בנזק-גוף [השוו: ע"א 285/73 לגיל טרמפולין בע"מ נ' נחמיאס (10.9.1974)]; אין מדובר בהפרתה של התחייבות חוזית ספציפית ומפורשת, תוך ניסיון לחסות בצלה של תניית-פטור כללית [השוו: רע"א 7642/97 שטרית נ' נוסבאום (4.7.1999)]; אין מדובר בטענה להחרגה ביטוחית המנוגדת לדיני הביטוח והפרשנות של חוזי-ביטוח [השוו: ע"א 11081/02 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' קדוש (25.6.2007)]; אין מדובר על הפרה של ציפייה סבירה ומוגנת של צרכן הרוכש דירת מגורים [השוו: ע"א 148/77 רוט נ' ישופה (בניה) בע"מ (7.2.1979)]; אין מדובר על תניית-פטור חבויה בין-השיטין [השוו: ע"א 64/80 בנק ארץ ישראל בריטניה בע"מ (בפירוק) נ' מדינת ישראל - משרד השיכון (24.9.1984)]; ואין מדובר על הטעיה, מעשה מרמה, התנהגות חסרת תום-לב, תניה מנוגדת לתקנת הציבור, תניה מקפחת בחוזה אחיד או תניה מנוגדת להוראת-חוק כופה [השוו: דניאל פרידמן ונילי כהן, חוזים ב, 1992 עמ' 883-885]. תורף העניין הוא שהחוזה, באופן שאין ברור הימנו, מטיל על האגודה את האחריות המלאה והבלעדית לשימוש שלה במים שיסופקו לה על ידי העירייה. האגודה הייתה יכולה לשאת באחריות זו בנקל, על ידי התקנתו של מתקן ניטור פשוט וזול בכניסה למערכת ההשקיה שלה, כפי שנוהגים חקלאים רבים, וכפי שהאגודה עצמה נהגה לאחר האירוע (בבחינת: "משנגנב הסוס - נועלים את דלת האורווה"). מתקן כאמור היה מתריע על כל בעיה באיכות המים, מבלי לסמוך על העירייה שלא התחייבה להתריע כאמור. יוזכר כי העירייה קיימה ניטור לצורך שמירה על תקינותו של מתקן הטיהור היקר, אשר מועד להיהרס כאשר איכות המים נופלת מזו שאיתה הוא ערוך להתמודד. לפיכך, החקלאים אינם אמורים להסתמך, כדבר המובן מאליו, על כך שהעירייה תקפיד להודיע להם על תוצאות המתקבלות ממתקן הניטור. הא-ראיה, שהעירייה הודיעה לערדום על התאונה משום שערדום ביקשה ממנה, מראש ובמיוחד, להודיע לה על אירועים כאלה; ולא משום שהקפדה למסור הודעות כאלה הייתה מובנת מאליה. לא למותר להזכיר, בהקשר זה, כי בפועל האגודה לא הסתמכה על מתקן הניטור של העירייה - אשר כלל לא היה קיים במועד ההתקשרות בחוזה. האגודה לא התגוננה מול הסיכון של חדירת תמלחת למי ההשקיה שלה - לא משום שהיא הסתמכה על העירייה, אלא משום שהיא כלל לא העלתה את הסיכון הזה על הדעת [עדות מר חיות, פרוטוקול, עמ' 20]. דא-עקא, שהקצאת הסיכון החוזית חייבה את האגודה, ולא את העירייה, להיערך לסיכונים צפויים יותר או פחות. מר חיות הודה [שם] שהמים שבהם מדובר הם מי-ים מותפלים. מכאן נובעת צפיותה של תקלה שתגרום לחדירתם של מי-ים מלוחים. כשהמקור הנו מי-ים, הסיכון לתמלחת אינו בלתי צפוי; והוא בכלל הסיכון שהאגודה נטלה על עצמה בחוזה את האחריות הבלעדית לו. מקובלת עליי טענת העירייה כי האגודה, ולא העירייה, הייתה "המונע היעיל" של הסיכון; משום שהדרך היעילה לגונן על השימוש של האגודה במים הבאים מן המאגר היא ביצוע ניטור בצינור המוביל את המים מן המאגר למערכת ההשקיה של האגודה, ולא בנקודת הכניסה למאגר, שבה מותקן מתקן הניטור של העירייה. הרי המים הנכנסים למאגר צפויים להימהל, ולעבור טיהור מסוים, לפני הגעתם למערכת ההשקיה של האגודה. לפיכך, התרעות אשר נחוצות לעירייה, לצורך הגנה על מתקן הטיהור שלה, עלולות להתברר כהתרעות-סרק (‘false positive’) מבחינת האגודה. התקנתו של מתקן ניטור על ידי האגודה, בפתח מערכת ההשקיה שלה, בלא להסתמך על מתקן הניטור של העירייה - הייתה מגשימה את הקצאת הסיכון החוזית הברורה, שלפיה האגודה, ולא העירייה, אחראית לשימוש של האגודה במים הללו. יש מקרים שבהם הצרכן אינו יכול להתגונן ביעילות מפני התרשלות של הספק; ושבהם אין כל צידוק נורמטיבי לכך שהספק לא ייטול על עצמו את נטל בקרת האיכות של המוצר או השירות שהוא מספק. במקרים כאלה, גם בגילוי נאות אין די; משום שגם הצרכן המיודע לא יוכל להתגונן מפני החשיפה שתניית-הפטור שהציב הספק קלעה אותו לתוכה [השוו פסק-דיני, בהקשר ביטוחי, בעניין תא (שלום ת"א) 29616/06 קיבוץ אייל - חקלאי אייל השרון אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' קרן לביטוח נזקי טבע בחקלאות בע"מ (קנ"ט) (29.12.09), פסקאות 32-42]. אולם, בענייננו אין מדובר במקרה כזה; שהרי, כאמור, האגודה הייתה יכולה להתמודד בנקל עם הקצאת הסיכון, שאינה מובלעת בחוזה אלא "צועקת" כמעט מכל סעיף בו. אין בידי לקבל את טענת האגודה כי העירייה הנה אישיות משפטית אחת, ולפיכך העירייה, שמוחזקת כמודעת לחוזה שכרתה עם האגודה, אינה יכולה להישמע בטענה כי גורם אחר בעירייה, אשר טיפל בתאונה, לא היה מודע לחוזה עם האגודה. תובנה זו נובעת מן האמור לעיל בדבר היעדרה של חובה, כפועל-יוצא של החוזה. מחדל אינו בגדר רשלנות אלא במקום שבו יש חובה לפעול. בהיעדר חובה על העירייה להתריע לפני האגודה על נפילה באיכות המים, אין משום רשלנות במחדלה מלעשות כן. לו החוזה היה מקים לעירייה חובה כלפי האגודה, הייתה נגזרת מן החיוב החוזי חובה משנית לנקוט אמצעים מינהליים וטכניים כדי לוודא את קיומה של החובה הקבועה בו. לדוגמא, לו התחייבה העירייה כלפי האגודה להתריע לפניה על נפילה באיכות המים במאגר - היה על הגורם בעירייה, שהיה מעורב ביצירת ההתחייבות הזו, לוודא שכל גורם אחר בעירייה, העשוי להיתקל בנפילה כזו, יידע שעליו להודיע עליה ללא דיחוי לאגודה. במקרה כזה, השם ומספר הטלפון של נציג האגודה היה מוטבע, מן הסתם, בפתקית שהייתה מקובעת במקום בולט במשרד הרלבנטי, לצד הפתקית עם השם ומספר הטלפון של נציג ערדום. אולם, בהיעדר התחייבות כזו, לא הייתה על אף גורם בעירייה חובה לנקוט אמצעים כדי להבטיח הודעה כאמור לאגודה. לפיכך, לא היה משום מחדל מקיום חובה בכך שהגורם שהודיע לערדום על התאונה - לא ידע שיש מקום להודיע על כך גם לאגודה, כדי למנוע ממנה נזק צפוי. העולה מן המקובץ הוא שהעירייה לא הייתה אחראית לגונן על האגודה מפני תקלות המשפיעות על תאמות המים, ולפיכך לא הפרה כל חובה בכך שלא הודיעה לאגודה על התאונה - לא מחמת אדישות אלא מחמת שלא הייתה ערוכה לכך. סיכום בין האגודה לעירייה נכרת חוזה שלפיו כל האחריות לשימוש של האגודה במי המאגר של העירייה רובצת על האגודה. מהקצאת סיכון זו נבע כי היה מוטל על האגודה, ולא על העירייה, לנקוט אמצעים כדי לגונן על האגודה מפגיעתם הרעה של מים בלתי כשירים לייעודם. האגודה הייתה עשויה לעמוד בנטל זה בנקל, באמצעות התקנת מתקן ניטור פשוט וזול, כזה שחקלאים רבים נהגו להתקין בשעריה של מערכת ההשקיה שלהם. בנסיבות כבענייננו, שבהן אין מדובר בנזק-גוף, או בחוסר תום-לב, או בהפרת חיוב חוזי מפורש, או בסיכול ציפייה סבירה של האגודה, או בהכשלת האגודה בחשיפה שקשה להתגונן מפניה - אין מקום שלא לכבד את הקצאת הסיכון החוזית בין הצדדים. התביעה נדחית, אפוא. משכך - ההודעה לצד שלישי נמחקת מחוסר עילה. אין תפארתה של העירייה על כי לא זכרה את קיומה של האגודה כצרכנית מים של המאגר שבשליטתה, חרף החוזה שביניהן. מחדלה של העירייה מלהודיע על התאונה לכלל החקלאים הצפויים להינזק קשות מכך מצדיק, לטעמי, שלא לפסוק לטובתה הוצאות משפט, חרף דחיית התביעה. אין מחלוקת בדבר הזרמת תמלחת למאגר על ידי NBT. קיימת עמימות, נוכח ראיות העירייה והימנעותה של NBT מהבאת ראיות נגדיות, בשאלת היקף ההזרמה. אין לראות בהרשעתה של NBT בהזרמת 100 מ"ק משום ראיה לסתור ראיות-לכאורה מטעם העירייה כי, בנוסף לכך, היו הזרמות נוספות בתקופה הרלבנטית. לפיכך, אין חיוב בהוצאות לטובת NBT חרף מחיקת ההודעה לצד שלישי נגדה. התוצאה היא כי התביעה נדחית, וההודעה לצד שלישי נמחקת, ללא צו להוצאות. נזק חקלאיפיצוייםחקלאות