הבנק טוען כי עם חתימתו של הנתבע על ההצעה שהועברה לו ע"י הבנק, נכרת ביניהם חוזה מחייב. לגישתו, חתימתו של אדם על מסמך מהווה אישור ועדות לכך שהבין את תוכנו ונתן הסכמתו לאמור בו. מכתב בא כוחו של הנתבע מיום 28.8.07, אשר אליו צורפה הצעת הבנק כשהיא חתומה ע"י הנתבע, והמכיל שני סייגים, אינו מהווה הצעה חדשה מטעם הניצע כי אם קיבול המכיל תוספת לקיבול, שאינה יוצרת חוסר התאמה מהותי בין ההצעה לבין הקיבול. עוד טוען הבנק כי הנתבע לא יכול להישמע בטענה לפיה אין מדובר בהסכם מחייב, משטענה זו סותרת טענה שבאה מפיו בהליך אחר [ת.א. (שלום כ"ס) 2959/08] שם הצהיר כי "...בין היתר, הגעתי להסדרים עם בנק הפועלים, בנק המזרחי ומר מישה X, בקשר להתחייבויותיו של קריב כלפיהם" (מוצג ת/3 - תצהיר מיום 16.6.10). משהנתבע התחייב לפרוע את חובה של סקל, אין להפטירו מלעשות כן. טענות הנתבע 6. הנתבע אינו מכחיש כי חתם על ההצעה, אלא שהוא מדגיש כי ההצעה החתומה על ידו נשלחה לבנק בצוותא חדא עם מכתב המכיל שתי הסתייגויות להצעת הבנק, באופן שאין מדובר בקיבול ההצעה, כי אם בהצעה חדשה, שלא התקבלה ע"י הבנק, באשר גם לו היו הסתייגויות. הנתבע שולל את גישת הבנק לפיה קיבול יכול ויכיל הסתייגויות, ובלבד שלא יהא שונה במהותו מההצעה המקורית, שכן קיבול מסויג מהווה הצעה חדשה, מה גם שלגישתו הסתייגויותיו היו מהותיות בתוכנן. הנתבע אף מפנה להתנהגות הצדדים לאחר אוגוסט 2007, המלמדת אף היא, לשיטתו, כי גם הבנק היה מודע לכך כי לא נכרת כל הסכם בינו לבין הנתבע. דיון והכרעה 7. אקדים מסקנה לדיון ואומר כי אף שממבט ראשון מתקבל הרושם כי אכן נקשר בין התובע לבין הנתבע הסכם מחייב נוכח חתימתו של זה האחרון על ההצעה שהועברה אליו ע"י הבנק, הרי שאין הדבר כך, ודין התביעה להידחות. תוך שאנמק את מסקנתי, אסקור בתחילה את התכתובת הרלבנטית שהוחלפה בין הצדדים, לאחר מכן אתחקה אחר המסגרת הנורמטיבית הרלבנטית להכרעה, קרי: דיני ההצעה והקיבול, ובסיום איישם את הדין הרלבנטי על העובדות שהוכחו בפני. המסמכים שהוחלפו בין בעלי הדין 8. במסגרת המשא ומתן לסילוק חובה של סקל לבנק, הוחלפו, כאמור, בין התובע לבין הנתבע מספר טיוטות, עת סביב האחרונה שבהן, זו הנושאת את התאריך 19.8.07 וכונתה לעיל ההצעה - נסב הדיון. הצעה זו צורפה כנספח למכתב ב"כ התובע מיום 19.8.07 (להלן - המכתב נ/1) בו נכתב: "1. מצ"ב נוסח מכתב כוונות, בהתאם לעקרונות שאושרו בבנק. 2. הסכמת הבנק תעמוד בתוקפה ל-24 שעות ממועד שיגור מכתבנו זה". 9. בהצעה עצמה נכתב כי "בכפוף לקיום התנאים המצטברים הבאים הבנק יסכים לראות..." את הערבים "כמופטרים מערבותם להתחייבויות ס.ק.ל. תעופה שותפות מוגבלת מס' 55021098 (להלן: "השותפות") ויעתור למחיקתם מכתב התביעה בת.א. 1841/07 הנ"ל". ואלו הם התנאים: א. הפקדת סכום במזומן של 300,000 ₪ על חשבון חוב סקל (סעיף 1.1 להצעה). ב. חתימת הנתבע על כתב ערבות מתמדת בסכום החוב הנתבע בת.א. 1841/07 (סעיף 1.2 להצעה). ג. רישום שעבוד לטובת הבנק על זכויות הנתבע בדירה הנמצאת ברח' יחזקאל שטרייכמן 13/7 ת"א (להלן: הדירה) בדרגה שנייה, בלתי מוגבלת בסכום, "להבטחת התחייבויותיו והתחייבויות השותפות כלפי הבנק, וקבלת אישור בנק הפועלים בע"מ כי החוב המובטח כלפיו בנכס הנ"ל איננו עולה על סכום של 1,450,000 ₪" (סעיף 1.3 להצעה). ד. תשלום בפועל של 2,934,000 ₪ צמוד למדד ב-60 תשלומים חודשיים בהתאם ללוח סילוקין (סעיף 2 להצעה). עוד נאמר בהצעה כי "בכפוף לקיום כל התנאים האמורים", ובכפוף לביצוע התשלומים "שישולמו כולם במלואם במועדם וכסדרם, יסכים הבנק לראות את החוב נשוא התביעה שבנדון כמסולק סילוק סופי וגמור ויבטל את השעבודים שנרשמו לטובתו להבטחת התחייבויות השותפות כלפיו". 10. תשעה ימים לאחר מכן, ביום 28.8.07, השיב בא כוחו של הנתבע לב"כ התובע וצירף למכתבו העתק מההצעה, כשהוא חתום ע"י הנתבע. במכתב התשובה ציין כי: "החתימה הנ"ל כפופה לשני סייגים: א. קבלת גרייס של 30 יום לתחילת התשלומים לפי ההסכם. ב. מחיקת ריביות חריגות וזאת בהתאם להסכם של מר דן קריב עם בנק מזרחי שבכפוף לקיום כל התחייבויות הלווה לפי ההסכם, תימחקנה הריביות החריגות. אין סיבה להפלות את מר גולן לרעה בעניין זה והבנק כבר הסכים בעבר למחיקת הריביות החריגות בשיעור של כ-300,000 ₪" (נספח 19 לתצהיר הבנק). 11. בו ביום השיב ב"כ התובע במכתב בו ציין כי בהמשך למכתבו של הנתבע מיום 28.8.07 "הכולל את "הסייגים", להלן התייחסות הבנק: גרייס - 15 יום, רק לתשלום המזומן, או לחילופין ישולם סכום במזומן בסך 50,000 ₪ והיתרה בסך 250,000 ₪ תשולם תוך 30 יום (ההדגשה מופיעה במקור). הלוואת המחילה המותנית בסך של כ-250,000 ₪ (ולא 300,000 ₪) משוקפת בספרי הבנק אך אינה נכללת בסכומים הנקובים במסמך החתום, בכפוף לקיום כל ההתחייבויות המפורטות במסמך החתום. הלוואת המחילה לא תדרש ע"י הבנק". בסיפא התבקש ב"כ הנתבע "...לאשר בדחיפות את המסמך שנחתם ע"י מר דויד גולן בלתי מסוייג" (נספח 23 לתצהיר הבנק). 12. אין חולק כי לאחר מענה הבנק מיום 28.8.07, לא נשלח ע"י מי מהצדדים כל אישור/מכתב/דוא"ל נוסף. כריתת חוזה 13. משהדיון בענייננו מתמקד בשאלה האם חתימת הנתבע על ההצעה מהווה קיבול, אזכיר מושכלות ראשונים באשר לטיבו של הקיבול. חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 (להלן - החוק) קובע כי "הקיבול יהיה בהודעת הניצע שנמסרה למציע והמעידה על גמירת דעתו של הניצע להתקשר עם המציע בחוזה לפי ההצעה" (סעיף 5). מועד הקיבול 14. מועד הקיבול מוסדר בסעיפים 8-9 לחוק, הקובעים כי ההצעה פוקעת לאחר תום התקופה הנקובה בהצעה, וקיבולה לאחר מכן מהווה הצעה חדשה: "אין לקבל הצעה אלא תוך התקופה שנקבעה לכך בהצעה, ובאין תקופה כזאת - תוך זמן סביר" [סעיף 8(א) לחוק] וכן: "קיבול של הצעה לאחר שפקעה, כמוה כהצעה חדשה" [סעיף 9 לחוק]. בהינתן שההצעה נוקבת במועד לקיבול, נתון שהופך את ההצעה לבלתי-חוזרת, הרי "...פוקעת ההצעה אם נשארה ללא תגובה מצד הניצע עד לאחר המועד שקבע המציע לקיבולה" (גבריאלה שלו, "דיני חוזים - החלק הכללי לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי", עמוד 206). וכן: "הודעת קיבול מאוחרת תהא, בדרך כלל, חסרת נפקות מחמת חלוף המועד לקיבול ההצעה" (שם, עמוד 217, פסקה 4). "עם תום התקופה שבמסגרתה ניתן לקבל את ההצעה, פג כוח הקיבול של הניצע וההצעה פוקעת...קיבולה של הצעה כזו ייחשב אז כהצעה חדשה...כאשר הקיבול נעשה בהודעה צריכה הודעת הקיבול להימסר למציע בתוך התקופה שנקבעה לכך בהצעה; אין נפקות להודעת קיבול הנמסרת לאחר תום תקופה זו" (שם, עמוד 227, פסקה 1). קיבול בשינוי 15. קיבול תוך שינוי מההצעה נחשב אף הוא להצעה חדשה: "קיבול שיש בו תוספת, הגבלה או שינוי אחר לעומת ההצעה כמוהו כהצעה חדשה" (סעיף 11 לחוק). "קיבול הוא אמירת "הן" בלתי מסויג להצעה. ניצע המעוניין להפוך הצעה מסוימת לחוזה מחייב צריך לקבל את ההצעה כמות שהיא. כל שינוי בקיבול מהווה הצעה חדשה" (שם, עמוד 235). וכן: "סטיה מההצעה, אפילו בפרט, אינה מהווה קיבול. כך, הצעה למכור כמות מסויימת של סחורה אינה מתקבלת על ידי בקשה לקבל כמות קטנה יותר מזו המוצעת; הצעה למכור נכס במחיר שישולם בתשלום אחד, אינה מתקבלת על ידי "הסכמה" לשלם עבורו בשיעורין. הצעות אלה אינן מתקבלות, שכן הקיבול שונה מההצעה. הצעה אינה מתקבלת לא רק כשהתגובה מכילה תנאי שונה, אלא גם כשיש בה תנאי נוסף שזכרו לא בא בהצעה" (דניאל פרידמן - נילי כהן, "חוזים", כרך א', עמוד 196). ובהמשך: "הקיבול מהווה חטיבה אחת, ואם אין הוא תואם כולו את תנאי ההצעה, אין הוא קיבול. בקצרה, הקיבול צריך להיות בלתי מסוייג כדי שייחשב לתקף... עליו לשקף את ההצעה כמות שהיא..." (שם, בעמוד 197). יישום הדין על העובדות שהוכחו 16. מיישום הדין על העובדות שהוכחו מתבקשת המסקנה כי אף שההצעה נחתמה ע"י הנתבע, הרי יש להתבונן עליה בצוותא חדא עם מכתב ההסתייגות לו צורפה, המהווה חלק בלתי נפרד מהנוסח החתום, באופן ששניהם ביחד מהווים הצעה חדשה, שלא נלווה לה קיבול ע"י התובע, ומשכך לא השתכלל חוזה. 17. בראש ובראשונה יש להטעים, כי הנתבע לא היה חייב לבנק התובע מאומה, וכי המשא ומתן בין השניים התנהל, כאמור, עת רכש הנתבע את מניות כים ניר שהוחזקו ע"י קריב באמצעות סקל ואשר היו משועבדות גם לבנק הפועלים וגם לתובע. היה זה רצון משותף של התובע והנתבע כי התמורה אותה התחייב הנתבע לשלם עבור המניות, תשמש גם לפירעון חוב סקל לתובע, כי המניות ישוחררו מהשעבוד לתובע ויועברו על שם הנתבע, וכי הערבים יופטרו מערבותם לחוב סקל. כלומר, התחייבות הנתבע הייתה אמורה להחליף את ערבותם של הערבים לחוב סקל. אלא שדבר מציפייה משותפת זו לא התקיים בפועל: התובע לא העניק לנתבע דבר, וגם לא שינה את מצבו לרעה, באשר המשיך לפעול נגד החייבת סקל ונגד הערבים לה, אף מימש את השעבוד שהיה לו על מניות כים-ניר אותן רכש הנתבע במיטב כספו. 18. ההצעה לא השתכללה לכדי הסכם, משנחתמה ע"י הנתבע לאחר שפקע תוקפה. במהלך שמיעת הראיות הוברר כי הצעת הבנק צורפה כנספח למכתב ב"כ הבנק מיום 19.8.07 - נ/1, בו נאמר כי "הסכמת הבנק תעמוד בתוקפה ל-24 שעות ממועד שיגור מכתבנו זה". ראוי היה שהתובע יצרף מכתב זה לראיותיו, עת בפועל נחשף רק בחקירה נגדית, שהרי מכתב זה מבדיל בין הצעה שנקצבה לה תקופת קיבול, לבין הצעה שאיננה קוצבת תקופת קיבול ואשר אותה ניתן לקבל, לפי סעיף 8 לחוק "תוך זמן סביר". משנאמר בהצעה "ברחל בתך הקטנה", במילים חד משמעיות שאינן מצריכות פרשנות, כי היא תעמוד בתוקפה רק במשך 24 שעות, קרי: בימים 20.8.07-21.8.07, הרי ברור כי ביום 28.8.07 כבר פקעה, וכי חתימת הנתבע עליה ביום זה, או מסירתה לתובע ביום זה - הינה חסרת נפקות מחמת חלוף המועד לקיבולה. ההצעה, אף שנחתמה ע"י הנתבע, הפכה, איפוא, מהודעת קיבול להצעה חדשה. 19. הגם שהנתבע שלח לתובע את ההצעה החתומה לאחר מועד פקיעתה , עדיין הייתה בידי התובע היכולת למחול על האיחור ולקבל את "הקיבול" שהתמהמה, לו רק הודיע לנתבע כי הוא מקבל את הצעתו החדשה המגולמת בקיבול המאוחר. הקיבול שניתן לאחר המועד אינו לגמרי חסר נפקות, הוא אינו מהווה פתיחת משא ומתן חדש אלא משקף הצעה שניתן לשכללה כהרף עין לחוזה מחייב על ידי קיבול בלתי מסוייג. אלא שהבנק לא עשה כן, אלא העמיד הצעה חדשה, קטנונית יש לומר, הגם שבחוכמה שלאחר מעשה, ביחס לשני הסייגים שהציב הנתבע, ובכך שמט את ההזדמנות "לנעול" את הנתבע, והוסיף לשרשרת ההצעות הצעה נוספת. 20. גם לולא האיחור בקיבול, עדיין לא הייתה ההצעה משתכללת לכדי חוזה מאחר וקיבולו של הנתבע היה מסויג, והכניס בהצעה מספר שינויים. על פי ההצעה, אמור היה הנתבע לשלם תשלום מיידי של 300,000 ₪, וכן 60 תשלומים חודשיים בסך 48,900 ₪ כ"א (2,934,000 ₪ חלקי 60) צמודי מדד, וכן לחתום על כתב ערבות ולשעבד את דירתו. הנתבע אמנם חתם על ההצעה אך במכתב הקיבול הדגיש באופן מפורש כי חתימתו "כפופה לשני סייגים": האחד - קבלת ארכה של 30 יום גם לתשלום המיידי וגם להתחלת 60 התשלומים; השני - מחיקת ריביות חריגות בשיעור של כ-300,000 ₪. 21. נכון הוא שכאשר ניצע מודיע כי הוא מקבל את ההצעה, אך מוסיף להודעת הקיבול תנאים משלו כהצעה לחוזה נוסף, "ניתן לפרק את הצהרת הרצון הגלומה בהודעת הקיבול, לקיבול היוצר חוזה ולהצעה חדשה" (שלו לעיל, עמוד 235). אלא שתנאי לכך הוא כמובן שהתוספת או התנאי החדש יהיו ניתנים להפרדה מההצעה המקורית, באופן שיוכלו להוות חוזה נוסף, עצמאי ונפרד מזה שנוצר עקב הקיבול. כאשר עסקינן בהסתייגות הקשורה למועדי התשלום (בענייננו - תקופת הגרייס) או לסכום התמורה (בענייננו - מחיקת ריבית הפיגורים, סכום של 300,000 ₪ אותו צריך היה להפחית מהסך של 2,934,000 ₪) הרי עסקינן בהסתייגות הקשורה לעסקה נושא ההצעה המקורית, באופן שלא ניתן לומר שנכרת חוזה עקב הקיבול, ובה בעת הוצעה הצעה חדשה לצורך יצירת חוזה נוסף בין הצדדים. רואים אנו איפוא כי הנתבע לא קיבל את ההצעה כמות שהיא, ככתבה וכלשונה, אלא סייג אותה והכניס בה שני שינויים, המתייחסים הן למועד התשלום והן לגובה סכום החיוב, ומשכך אין עסקינן בקיבול כי אם בהצעה חדשה. 22. אף שאין מדובר בקיבול, כי אם בהצעה חדשה, הרי כמו בעניין האחור בקיבול, יכול היה התובע "לכבול" את הנתבע בקיבולו המסוייג, לו רק הודיע לו כי הוא מקבל את שתי הסתייגויותיו. אלא שהתובע החליט משום מה להקשות את לבו, לא קיבל את שתי הסתייגויותיו של הנתבע, אלא הציע ביחס אליהן הצעה נגדית: באשר לארכה המבוקשת של 30 יום גם לתשלום במזומן וגם לתחילת 60 התשלומים - התובע הסכים ליתן גרייס של 15 יום בלבד, ורק לתשלום המזומן, או לחילופין כי הנתבע ישלם סכום במזומן בסך 50,000 ₪ והיתרה בסך 250,000 ₪ תשולם תוך 30 יום. ובאשר לבקשה למחיקת הריבית החריגה בסך של 300,000 ₪ - התובע הסכים ליתן הלוואת מחילה מותנית בסך של כ-250,000 ₪ (ולא 300,000 ₪) הכפופה לקיום כל ההתחייבויות הנתבע. לא ברור, איפוא, על מה נסמך התובע בטיעונו כי ההצעה המסויגת "...אושרה על ידי הבנק במכתב התשובה מיום 28.8.2012, כך שממילא שאלת פקיעת תוקפה של ההצעה אינה מהותית לענייננו" (סעיף 9 לסיכומי התשובה). 23. כפירתו של התובע בכך שקיבולו של הנתבע היה מסוייג, אינו עולה בקנה אחד עם מכתב התשובה של הבנק למכתב הקיבול, בו ציין בעצמו כי הוא נכתב במענה למכתב הנתבע "הכולל את הסייגים". גישתו אף אינה מתיישבת עם הסיפא למכתב בו נתבקש ב"כ הנתבע "לאשר בדחיפות את המסמך שנחתם ע"י מר דויד גולן בלתי מסוייג". למותר לציין כי דבר מהאמור בהצעה, הן ביחס למטלות הבנק והן ביחס למטלות הנתבע, לא התרחש בפועל: הנתבע לא שילם לבנק את הסך של 300,000 ₪, הנקוב בסעיף 1.1 להצעה, אף לא מקצתו; הנתבע לא שילם ולו אחד מ-60 התשלומים; הנתבע לא חתם על כתב ערבות מתמדת המוזכר בסעיף 1.2 להצעה, והנתבע לא שעבד את דירתו כנדרש בסעיף 1.3 להצעה, אף לא נכס אחר. הבנק מצידו לא שחרר את הערבים מערבותם לחובות סקל המשיך בהליכים נגדם ונגד השותפות. ביום 22.11.07 ניתן פסק דין נגד סקל ונגד יון תעופה בע"מ, וביום 3.6.08 אף ניתן פסק דין נגד הערבים. בגין פסקי דין אלו אף פתח הבנק תיק הוצל"פ נגד השותפות ונגד הערבים, וככל הידוע, הליכי הגביה נגדם נמשכים. במהלך הדיון אף הוברר כי הבנק מימש את השעבוד שהיה לו על מניות קריב בכים ניר, ומכר אותן. כפי שהצהיר עו"ד שפורן: "אני מסכים לקיזוז של כל סכום שהתקבל תמורת המניות... במרץ 2012 נמכרו מניות ואנחנו נפחית כמובן את הסכום שנתקבל". גם ההסכם בין התובע לבין קריב לא עלה יפה, אף לא לאחר הסכמים נוספים שנערכו בין השניים במטרה להסדיר את רכישת השליטה בכים ניר. 24. נותר איפוא להתייחס לטענת התובע כי הנתבע אינו יכול להישמע בטענה לפיה לא נכרת בינו לבין הבנק הסכם, מחמת השתק שיפוטי, משטענה זו סותרת טענה נוגדת שבאה מפיו בהליך אחר [ת.א. (שלום כ"ס) 2959/08] שם הצהיר בתצהיר מטעמו כי "...בין היתר, הגעתי להסדרים עם בנק הפועלים, בנק המזרחי ומר מישה X, בקשר להתחייבויותיו של קריב כלפיהם". לא מקובל עלי הסברו של הנתבע כי יש להבחין בין הסדר, שמבטא משא ומתן בלבד, לבין הסכם, וברור כי בתצהירו זה הצהיר הנתבע הצהרה שאינה אמת. אלא שאין די בכך כדי להפוך את הקערה על פיה ולהטות את הכף לכוון התובע. על מנת לכבול את הנתבע בהשתק שיפוטי מחמת טענה סותרת, אין די בהוכחת הטענה בלבד, ועל התובע היה להוכיח כי הנתבע "הצליח" בטענתו זו בהליך האחר. כפי שנפסק: "אחד התנאים לקיומו של השתק שיפוטי הינו הצלחה בהליך הקודם...כלומר, תנאי הוא שבעל-הדין שכלפיו נטען ההשתק השיפוטי זכה בהליך הראשון על סמך טענה שאת היפוכה הוא טוען בהליך השני..." אם כי "די בכך שהטענה התקבלה על-ידי בית המשפט אף אם בסופו של יום לא צלח בעל-הדין במשפט" (רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ"ד נט(6) 625, פסקאות 10-11). וכן: "...ואולם, ההשתק השיפוטי, למרות שמו, אינו רק שאלה שבמשפט. הוא מחייב הנחת תשתית עובדתית. "לצורך הקמת ההשתק יש להוכיח תחילה כי אותו צד טען טענה סותרת בהליך קודם, ומטעם זה מושתק הוא מלהעלותה בהליך מאוחר יותר". בלא הוכחה כזו, "לא הונחה התשתית העובדתית להקמת ההשתק, שיש בו כדי למנוע [את בעל הדין] מלטעון את הטענות [בהליך האחר]" (ע"א 463/90 חסן מחמוד ג 'ול נ' אחמד אל ג'ול, פ"ד מט (5) 656). זאת ועוד, תנאי להפעלתו הוא שהטענה שנטענה בהליך הראשון הצמיחה לטוען טובת הנאה...על כן יש להוכיח גם קיומו של תנאי זה" [ע"א 502/00 רשות שדות התעופה בישראל נ' אפקון בקרה ואוטומציה (מיום 24.1.01)]. בענייננו הסתפק התובע בהגשת התצהיר, ולא הוכיח כלל כי הנטען בסעיף 13 לתצהיר נתקבל ע"י בית המשפט או הביא להצלחה כלשהי. ההיפך הוא הנכון. מתשובת הנתבע ומתוכן התצהיר עולה כי ההליך האחר התבטא בבקשה לביצוע שטר שהוגשה ככל הנראה ע"י מלווה בריבית מהשוק האפור נגד חברת דנגל וכנגד הערבים לשטר, שהנתבע לא נמנה עליהם. עת בהתנגדות לביצוע שטר נטען כי השטר נחתם ללא הרשאה, וכי ההלוואה בגינה ניתן השטר כבר נפרעה. ממקרא התצהיר עולה הרושם כי הערתו של הנתבע בדבר ההסדרים עם הבנקים, כלל לא הייתה רלבנטית לתביעה השטרית ולנושא הדיון שם, ולא הייתה לה כל השלכה על ההליך, אף לא על תוצאתו. התוצאה העולה מן האמור הוא שלא נקשר בין התובע לבין הנתבע הסכם, וממילא לא חייב הנתבע לפרוע את יתרת חובה של סקל. התביעה נדחית. אני פוסקת הוצאות לטובת הנתבע בסך של 25,000 ₪. בנקמסמכיםשאלות משפטיות