תביעה ייצוגית: אי העמדת שירות קו חינם טלפוני (1-800) לצורך טיפול בתקלות ללקוחות פלאפון תקשורת בע"מ. זאת, לאחר שהסדר הפשרה פורסם בעיתונות ולא התקבלו התנגדויות כלשהן. 1. רקע הדברים וההליכים בעניין הסדר הפשרה המבקשת, יוליאנה גולדשטיין, הגישה ביום 27.4.08 תובענה ובקשה להכיר בתובענה כייצוגית כנגד פלאפון תקשורת בע"מ (להלן: "פלאפון"). ביסוד התובענה עמדה טענת המבקשת, כי פלאפון הפרה את הוראות סעיף 18ב לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א - 1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן"), בכך שלא סיפקה למנוייה שירות קו חינם טלפוני מכל טלפון, לרבות מטלפון נייח או נייד של חברה מתחרה, לצורך טיפול בתקלות וליקויים. על יסוד האמור, טענה המבקשת, כי פלאפון הטעתה את לקוחותיה, ביצעה עוולה של הפרת חובה חקוקה של הוראת סעיף 18ב לחוק הגנת הצרכן והתעשרה שלא כדין על חשבון לקוחותיה. בתגובתה לבקשת האישור טענה פלאפון, כי היא פעלה בהתאם להוראות הדין. על פי הטענה, פלאפון כלל לא הפרה את הוראות סעיף 18ב לחוק הגנת הצרכן, שכן הסעיף איננו מחייב אותה לספק לכל אדם שירות קו חינם טלפוני מכל רשת תקשורת באשר היא, אלא קובע כי על פלאפון לספק שירות טלפוני חינם. על פי הטענה, פלאפון מילאה אחר הוראות סעיף החוק, שכן היא סיפקה ללקוחותיה שירות קו חינם טלפוני באמצעות חיוג למספר *166 ברשת פלאפון. לאחר הגשת התובענה ובקשת האישור - ולעמדת פלאפון בעקבות תיקון רישיונה - הרחיבה פלאפון את שירותי קו החינם לצורך טיפול בתקלות וליקויים ולצורך כך הקימה קו 1-800 לטיפול בתקלות וליקויים מכל רשת ציבורית בישראל (הן מנייח והן מנייד), שממנו ניתן היה גם לעבור לנציג דובר רוסית או ערבית. לצורך בחינת האפשרות להסדר מוסכם בין הצדדים, הצעתי לצדדים כי ייבדק החיסכון שנוצר לפלאפון מאי העמדת קו חינם וכן העלויות שנגרמו ללקוחות פלאפון כתוצאה מאי העמדת קו חינם כאמור, זאת בהנחה כי אכן הייתה מוטלת על פלאפון החובה להעמיד ללקוחותיה קו שירות חינם מכל רשת תקשורת ולא רק מרשת פלאפון. ביום 31.8.11 הגישה פלאפון הודעה ותצהיר, שבמסגרתם כומתו העלויות שנגרמו ללקוחותיה עקב אי העמדת קו שירות חינם, תחת הנחות שונות, בסך של כ- 148,000 ₪ והחיסכון שנוצר לה עקב אי העמדת קו שירות חינם בסך של כ- 56,000 ₪. ביום 17.10.11 הגישה המבקשת את התייחסותה להודעת פלאפון, בה הסתייגה מהנתונים האמורים. בדיון שהתקיים לפני ביום 2.1.12 המלצתי לצדדים, כי ימונה בודק שיבדוק הן את העלויות ללקוחות והן את החיסכון לפלאפון באי התקנת קו חינם החל מיום 1.3.06 וזאת בהנחה כי 6% מהשיחות נוגעות לתקלות במכשירים ובשירות. ב"כ המבקשת הסכים להצעה ובהמשך גם פלאפון קיבלה את המלצתי. במסגרת החלטתי מיום 17.1.12 מיניתי את רו"ח אהוד רצאבי כבודק. הורתי, כי לגבי קו שירות בעברית הבדיקה תסתיים ביום שהותקן קו 1-800, היינו ביום 1.3.11, וכי לגבי קו שירות חינם בשפות הערבית והרוסית הבדיקה תסתיים ביום בו יותקן קו חינם כאמור. הורתי עוד, כי הבדיקה תתבסס על הנתון שלפיו 6% מהשיחות נוגעות לתקלות במכשירים ובשירות. ביום 30.10.12 הגיש הבודק את חוות דעתו, שבמסגרתה העריך כי העלות שנגרמה ללקוחות פלאפון כתוצאה מאי התקנת קו חינם מסתכמת בסך של 240,000 ₪ וכי החיסכון שנגרם לפלאפון כתוצאה מכך (לרבות הכנסות שקיבלה מדמי קישורית) מסתכם בסך של 259,000 ₪. הבודק הבהיר, כי מדובר בשני פרמטרים חלופיים ולא בפרמטרים מצטברים. בעקבות חוות דעתו של הבודק, ניהלו הצדדים מו"מ לצורך סיום המחלוקת ביניהם בדרך של פשרה. ביום 5.2.13 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר, שלפיו פלאפון תתקן את ההפניה באתר האינטרנט שלה למוקדים בשפות הערבית והרוסית, באופן שהמספר שיופיע באתר לעניין המוקדים בשפות אלה יהיה המספר המהווה "קו חינם", היינו מספר טלפון לפניות מכל טלפון ברשת בזק (נייח או נייד). באשר לפיצוי, הוסכם בין הצדדים, כי פלאפון תתרום סך של 259,000 ₪ לעמותת "עזר מציון". ביום 8.2.13 הורתי כך: "בטרם אתן החלטה אני סבורה כי הרעיון של תרומה ע"י המשיבה אינו מקיים את הרעיון בבסיס החוק והסדר הפשרה. על הסכום האמור להגיע באופן כלשהו ללקוחות החברה. אין מקום כי החברה תצטייר כתורמת, שעה שלמעשה מדובר בכספי הלקוחות. הצדדים יציגו מתווה בו הסכום האמור יגיע ללקוחות, וזאת בתוך 14 יום." ביום 8.5.13 הגישו הצדדים בקשה לאישור הסדר הפשרה אשר מונח כעת לפני. בבקשתם טענו הצדדים, כי בנסיבות ענייננו, עת גובש הסדר הפשרה על פי מתווה שהוצע על ידי בית המשפט, שלו היכרות מעמיקה עם התיק, נכון יהיה לאשר את הסדר הפשרה על פי העקרונות שנקבעו ברע"א 8479/02 סבו נ' רשות שדות התעופה בישראל (15.12.08), היינו ללא צורך בביצוע מלוא הוראות סעיפים 18 ו-19 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו - 2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות), כאשר לעמדת הצדדים די בפרסום מודעה בעיתון שתאפשר לחברי הקבוצה שיחפצו בכך להחריג את עצמם מההסדר. לאחר שעיינתי בבקשה לאישור הסדר הפשרה וכן בהסדר הפשרה המוצע, לא מצאתי לנכון לדחות את ההסדר המוצע על הסף. אולם, לא סברתי שראוי לאשר את הסדר הפשרה ללא צורך בביצוע הוראות סעיפים 18 ו-19 לחוק תובענות ייצוגיות, שנועדו לפיקוח שיפוטי בטרם יאושר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית. לפיכך, הורתי לצדדים במסגרת החלטתי מיום 22.5.13 להגיש לאישורי בתוך 7 ימים נוסח הודעה שתפורסם בעיתונות בדבר הגשת הסדר הפשרה, כאשר במסגרת ההודעה יפורטו עיקרי ההסדר והקבוצה המיוצגת וכן יצוין בה כי בתוך 45 ימים רשאים חברי הקבוצה להגיש את התנגדות להסכם, או לבקש רשות לצאת מן הקבוצה. הורתי, כי לאחר קבלת אישורי לנוסח ההודעה, תפורסם ההודעה על ידי הצדדים בשני עיתונים יומיים ארציים, אחד מהם חינמון, כי בנוסף תפורסם המודעה בעיתון יומי בשפה הערבית ובעיתון יומי בשפה הרוסית וכי פלאפון תעביר את נוסח ההודעה ללקוחותיה גם באמצעות דף החשבון. כמו כן, הורתי לב"כ הצדדים להמציא עותק מהבקשה לאישור הסדר הפשרה וכן מההסדר עצמו לידי היועץ המשפטי ממשלה, לממונה על הגנת הצרכן ולמשרד התקשורת, אשר יהיו רשאים להגיש את תגובתם להסדר הפשרה בתוך 45 ימים, כאמור בסעיף 18 (ד) לחוק תובענות ייצוגיות. ביום 17.6.13 התקבלה הודעה ובקשה מטעם פלאפון בקשר עם פרסום ההודעה לציבור, לה צורף נוסח ההודעה לפרסום. בהודעה ציינה פלאפון, כי בהתאם להחלטתי מיום 22.5.13, הפרסום יעשה בשני עיתונים יומיים ארציים: "הארץ" ו"ישראל היום" וכן בעיתון היומי "אלתחאד" בשפה הערבית ובעיתון היומי "וסטי" בשפה הרוסית. פלאפון ביקשה, כי אשקול מחדש את החלטתי באשר לפרסום ההודעה גם במסגרת דף החשבון הנשלח ללקוחותיה. לעניין זה נטען, כי מאחר שבהתאם להסדר הפשרה הפיצוי שעליו הוסכם לא יינתן לחברי הקבוצה, הרי שמשלוח ההודעה לכלל הלקוחות צפוי לגרום לבלבול אצל מאות אלפי לקוחות ולהצפת המוקדים בעשרות אלפי פניות בלתי רלבנטיות של לקוחות, אשר יבזבזו את זמנם בשיחות ארוכות עם מוקדי השירות הטלפוניים של פלאפון בניסיון להבין מה משמעותה של אותה תביעה עליה קיבלו הודעה, מה הן השיחות הרלבנטיות לתביעה, האם הם ביצעו שיחות כאמור, מה היא הקבוצה והאם הם נכללים בה, ולבסוף "מה יוצא להם מזה". על פי הטענה, שיחות אלה, שצפויות להסתיים בהבנה של המתקשר כי הוא, אישית, אינו זכאי להחזר כלשהו, צפויות להכביד על מוקדי השירות הטלפוניים, אשר חלף מתן שיורת יעיל למנויים יעסקו במתן מענה לעשרות אלפי שיחות כאמור. בהחלטתי מיום 2.7.13, אישרתי את נוסח ההודעה שצורף להודעה ולבקשה. באשר לבקשת פלאפון להסתפק בפרסום שיבוצע במסגרת העיתונות, הורתי כך: "פלאפון תעביר הודעה לאותם לקוחות שיקבלו את ההטבה בנוסח המצורף ותודיע לבית המשפט לאחר המשלוח בכמה לקוחות מדובר." ביום 28.7.13 התקבלת הודעה מטעם ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, לפיה היועץ המשפטי לממשלה איננו מבקש להביע עמדה לגבי הסכם הפשרה ומותיר את ההכרעה לשיקול דעתו של בית המשפט. לא התקבלה כל תגובה מטעם הממונה על הגנת הצרכן ומשרד התקשורת. ביום 27.11.13 התקבלה הודעה מטעם הצדדים, לפיה ההודעה שנוסחה אושר לפרסום במסגרת החלטתי מיום 28.7.13 נשלחה אל 1,021 מנויים, אשר הם שיקבלו את ההטבה הקבועה בהסדר הפשרה. משחלף המועד להגשת התנגדויות בעקבות הפרסום שבוצע בעיתונות מבלי שהוגשו התנגדויות כלשהן להסדר ומשהיועץ המשפטי לממשלה הודיע ביום 28.7.13, כי הוא אינו ממבקש להביע עמדה במסגרת הסדר הפשרה המוצע ומותיר את ההכרעה לשיקול דעתו של בית המשפט, הגיעה העת לבחון את הסדר הפשרה שלפני. 2. עיקרי הסדר הפשרה על פי ההסדר, הקבוצה הרלבנטית להסדר הינה כל מנוי אשר התקשר למוקד השירות הטלפוני של פלאפון מרשת בזק ציבורית בקשר עם ליקויים או פגמים בשירות או במוצר המסופקים על ידה וחויב בגין כך בתשלום, זאת החל מיום 1.3.06 ועד למועד שבו הסדירה פלאפון את קו החינם בחודש מרץ 2011. הפיצוי שבו תישא פלאפון בהתאם להסדר הינו בסך של 259,000 ₪, כפי שנקבע, כאמור, על ידי הבודק. מאחר שבנסיבות העניין לא ניתן לאתר את חברי הקבוצה ולפצות אותם בסכום זה, שכן המדובר במי שהתקשרו לרשת פלאפון תוך שימוש ברשתות אחרות, הוסכם כי הפיצוי יחולק באופן שווה בין המנויים כבדי השמיעה של פלאפון, אשר נכון למועד הגשת הבקשה לאישור ההסדר מסתכמים ב- 1,156 איש, כך שכל מנוי יקבל זיכוי בסך של 224 ₪. סכום זה יינתן למנויים בדרך של זיכוי כנגד תשלום דמי המנוי החודשיים, המסתכמים בסך של 59 ₪ לחודש, במסגרת החשבונית החודשית, וזאת החל ממועד הסדר זה עד לניצול מלוא סכום הפיצוי. הוסכם בין הצדדים, כי ככל שמנויים הנכללים בקבוצה האמורה נכון למועד עריכת הסדר הפשרה יעזבו את התכנית בטרם ניצול מלוא סכום הפיצוי, תחולק יתרת הסכום בין יתר המנויים, כך שבסופו של יום סכום הזיכוי הכולל יעמוד על סך של 259,000 ₪. הוסכם בהסדר, כי פלאפון תתקן את ההפניה באתר האינטרנט שלה למוקדים בשפות הערבית והרוסית, כאמור לעיל, כך שהמספר שיופיע באתר לעניין המוקדים בשפות אלה יהיה המספר המהווה "קו חינם". נקבע בהסדר, כי עם אישור הסדר הפשרה יתגבש אוטומטית ויתור ביחס לענייני התובענה ולכל עילות התובענה וייוצר מעשה בית דין ביחס לכל חברי הקבוצה למעט אלו שנתנו הודעות בדבר יציאה מהקבוצה ויציאתם מהקבוצה אושרה על ידי בית המשפט. את קביעת הגמול הראוי למבקשת ושכר הטרחה לבאי כוחה, הותירו הצדדים לשיקול דעתו של בית המשפט. 3. אישור הסדר הפשרה בהמשך להחלטתי מיום 22.5.13, החלטתי לאשר את ההסדר שלפני, אשר הושג במקרה זה בעקבות הצעת בית המשפט ואשר עונה, לדעתי, על דרישות סעיף 19(א) לחוק תובענות ייצוגיות, שזו לשונו: "בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית - גם כי קיימות, לכאורה, שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין". אלון קלמנט במאמרו "פשרה והסתלקות בתובענה הייצוגית" משפטים מא', 777, 823 (תשע"א- יוני 2011) (להלן: קלמנט, פשרה והסתלקות), מציין באשר למטרת הסעיף, כך (בעמ' 16): "רשימה זו מכוונת את בית המשפט לנהוג כפי שחברי הקבוצה היו נוהגים אילו היה האינטרס שלהם בתביעה גדול דיו: הם היו משווים בין הסדר הפשרה המוצע לבין המשך ההתדיינות בבית המשפט, על הסיכויים והסיכונים שבה. כמו כל תובע בתביעה רגילה, התובעים חברי הקבוצה היו בוחנים מהם סיכויי התביעה ביחס לכל אחת מהעילות והסעדים שתבעו, ומנסים להעריך מהו ערכם הצפוי בפסק הדין. כמו כן, היו מנסים להעריך מהן העלויות הנוספות שיצטרכו לשאת בהן כדי לנהל את התביעה עד סופה. את ערכם הצפוי של הסעדים שיקבלו, בניכוי העלויות הנוספות שיצטרכו לשאת בהן, היו התובעים משווים לערך הפשרה המוצעת להם. זו ההשוואה שבית המשפט צריך לערוך." אני סבורה, כי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא אכן הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין; בעת אישור הסדר פשרה בהליך ייצוגי יש לשקול, ככלל, את הסיכויים הלכאוריים של התובענה הייצוגית ומנגד את טענות ההגנה של הנתבע. ברי, כי ככל שהסדר הפשרה משקף חלוקת סיכונים ראויה בין בעלי הדין, תגבר הנטייה לאשר את ההסדר (ראו רע"א 4467/10 בזק החברה הבינלאומית לתקשורת בע"מ נ' אלוני, פיסקה 6 (ניתן ביום 17.4.13); רע"א 9167/10 012 סמייל טלקום בע"מ נ' Myrna Mandap, פיסקה 10 (ניתן ביום 26.5.13)). בענייננו, מטרת התובענה הושגה, שכן לאחר הגשת התובענה פלאפון הרחיבה את שירותי קו החינם למענה על תקלות ולצורך כך הקימה קו 1-800 לטיפול בתקלות וליקויים מכל רשת ציבורית בישראל, ובמסגרת ההסדר, פלאפון התחייבה לתקן את ההפניה באתר האינטרנט שלה למוקדים בשפות הערבית והרוסית, כך שהמספר שיופיע באתר לעניין המוקדים בשפות אלה יהיה המספר המהווה "קו חינם". היינו, הפגם בהתנהלותה של פלאפון תוקן ביחס לעתיד ואשר לעבר יתוקן הפגם באמצעות תשלום הפיצוי, המשקף את החיסכון שנגרם לפלאפון כתוצאה מאי התקנת הקו בתקופה שמיום 1.3.06 ועד ליום שבו הותקן הקו. בכך זכות הגישה של הקבוצה מומשה, הדין נאכף וניתן סעד הולם לנפגעים בהליך יעיל וממצה. אני סבורה, כי ההסדר שלפני ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה; כאמור, במסגרת ההסדר, יחולק פיצוי בסך של 259,000 ₪ באופן שווה בין המנויים כבדי השמיעה של פלאפון. סכום זה הינו סכום הפיצוי אשר נקבע על ידי הבודק ולפיכך הוא אכן משקף את החיסכון שנגרם לפלאפון כתוצאה מאי התקנת קו חינם טלפוני. סכום זה יינתן למנויים בדרך של זיכוי כנגד תשלום דמי המנוי החודשיים, כך שברור כי סכום זה אכן יתקבל בידי אותם מנויים בפועל. אמנם, אופן הפיצוי שנקבע אינו מביא לכך שחברי הקבוצה הם אלה אשר יקבלו את ההטבה. אולם, בענייננו כלל לא ניתן לאתר את חברי הקבוצה ולפצות אותם בסכום הפיצוי שנקבע, שכן המדובר במי שהתקשרו לרשת פלאפון תוך שימוש ברשתות אחרות ומכל מקום, כאשר הפיצוי נמוך החשיבות העיקרית היא בכך שהמפר נאלץ לשלם ולאו דווקא בכך שהנפגע הפרטי יזכה לפיצוי. על כן, במקום שההסדר מאפשר מתן פיצוי הולם ובקלות, ללא צורך בהוכחת זכאות או במאמץ נוסף של התובע, כאשר הפיצוי לנפגע הבודד אינו גבוה וכאשר מדובר בחברה שלה קהל לקוחות גדול במיוחד כבענייננו, איני רואה מניעה מקביעת הטבה לקבוצה הנמנית על לקוחות פלאפון גם אם לא על הקבוצה הנפגעת. לבסוף, יש להביא בחשבון את העלויות שפלאפון הוציאה עד כה בגין ניהול התביעה, לרבות תשלום שכר טרחת הבודק ועלויות פרסום ההודעה לציבור, ואת העלויות שיוטלו עליה במסגרת הסדר הפשרה. בשקלול כל הגורמים הללו אני סבורה שהסדר הפשרה עומד אף בתכלית ההרתעתית. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי הסדר הפשרה ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה וכי סיום ההליך בדרך זו הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין. 4. גמול ושכר טרחה כאמור, את קביעת הגמול הראוי למבקשת ושכר הטרחה לבא כוחה, הותירו הצדדים לשיקול דעתו של בית המשפט. השיקולים השונים לפסיקת גמול ושכר טרחה בהליך ייצוגי שהסתיים בפשרה הוצגו בהרחבה בע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' דן רייכרט ומנשה כהן (2012) (להלן: עניין רייכרט) וניתן לחלקם לשלושה סוגים עיקריים; הסוג הראשון הם שיקולי תשומה - שיקולים הנוגעים לעלויות ולסיכון שנטל על עצמו התובע המייצג ועורך הדין, כגון טרחה, סיכון, הוצאות ומורכבות ההליך. במסגרת זו מבקש בית המשפט ליצור תמריץ חיובי להגשת תביעות ייצוגיות ראויות. הסוג השני הם שיקולי תפוקה לקבוצה המיוצגת - דהיינו, שיקולים הנוגעים לתועלת שהביאה התובענה הייצוגית לקבוצה המיוצגת, תוך ניסיון להעניק לתובע תמריצים אשר יותירו בידי חברי הקבוצה המיוצגת רווח גבוה ככל האפשר. במסגרת שיקולים אלה יכללו תועלת לחברי הקבוצה המיוצגת ואופן ניהול ההליך. הסוג השלישי הם שיקולים הנוגעים לתועלת הציבורית מהתובענה הייצוגית, ולרצון לכוון את המשאבים באופן שיושקעו בתובענות ייצוגיות שתועלתן הציבורית גדולה ביותר. במסגרת זו יבחנו החשיבות הציבורית של קידום אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו והפער בין הסעד הנתבע לסעד שנפסק (ראו גם ע"א 10085/08 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' ראבי (2011); רע"א 2362/08 תדיראן מוצרי צריכה בע"מ נ' שאול, פיסקה 7 (2011); ע"א 7615/11 גלבוע נ' החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ פסקאות 3 ו-8 (2012); רע"א 4467/10 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' גיא אלוני (ניתן ביום 17.4.13); קלמנט, פשרה והסתלקות, עמ' 84). בעניין רייכרט, דן כבוד הנשיא א' גרוניס בפסיקת שכר טרחה לעורך דין המייצג תובע בתביעה ייצוגית וקבע, כי בתביעות ייצוגיות לסעד כספי יש לאמץ את שיטת האחוזים כשיטה לקביעת שכר הטרחה. עוד נקבע, כי (שם, פסקה 11): "שיעור האחוזים שייפסק יושפע הן מנסיבותיו הספציפיות של ההליך, הן מהאופן בו הסתיים ההליך והן מגובה הסכום שנפסק. כמו כן יחושב שיעור שכר הטרחה מתוך הסכום שנגבה על ידי הקבוצה בפועל. כמו כן, מן הראוי לפסוק את שכר הטרחה בשיעור מדורג, במובן זה שככל שסכום הזכייה גדל אחוז שכר הטרחה קטן." אני סבורה כי בקשת האישור והסדר הפשרה שלפני הביאו תועלת לחברי הקבוצה ויש בהם משום מתן סעד ממשי לחברי הקבוצה. נראה כי יחידי הקבוצה לא היו טורחים להגיש תביעה אישית כדי לעמוד על זכויותיהם. המבקשת, ככל תובע ייצוגי, נטלה על עצמה סיכון שתחויב בהוצאות ככל שתידחה בקשת האישור. אשר לאופן ניהול ההליך, הצדדים הגיעו להסדר פשרה בשלב מקדמי, יחסית, של ניהול ההליך, בעקבות הצעת בית המשפט. התובענה נוהלה בהגינות וביעילות. לאור כל זאת, מצאתי לנכון לפסוק למבקשת גמול בסך של 12,000 ₪ ושכר טרחה לבא כוחה בסך של 50,000 ₪. יודגש, כי תשלומים אלו אינם באים על חשבון סכום הפיצוי שיועבר ללקוחות כבדי השמיעה של פלאפון והוא ישולם לתובעת ובא כוחה מעבר לסכום האמור. 5. סוף דבר אני מאשרת את הסדר הפשרה שלפני ונותנת לו תוקף של פסק דין. אני מורה על פרסום ההודעה השנייה לפי סעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות. נוסח ההודעה השנייה יובא לאישורי בתוך 14 יום מהיום. לאחר קבלת אישורי לנוסח ההודעה, תפורסם ההודעה על ידי הצדדים באותה מתכונת ובאותם עיתונים שבהם פורסמה ההודעה הראשונה. פלאפון תשלם למבקשת גמול בסך 12,000 ₪ ולבא כוחה שכר טרחה בסך 50,000 ₪, וזאת בתוך 30 יום מהיום. פלאפון תגיש דיווח לבית המשפט בדבר השלמת ביצוע הסדר הפשרה וזאת בתוך 30 ימים מהיום. תביעה ייצוגית