נטען בבקשת ההפטר כי לא מדובר בחובות אישיים של החייב אלא חובות מס הכנסה של החברה אשר יוחסו לו, שנוצרו בסוף שנות ה- 80'. בבקשה נאמר כי החברה אותה ניהל החייב מילאה את חובותיה כלפי מאות רכושי הדירות ולא הותירה אף דייר ללא קורת גג. לחייב עצמו אין נכסים ואין הכנסות מלבד קצבת זקנה מביטוח לאומי בסך של כ-2,100 ₪. קצבת הזקנה של אשת החייב, שאיננה בגדר הכנסת החייב, עומדת על סך של כ-1,700 ₪. החייב אינו עובד ואינו מסוגל לעבוד בשל מצבו הבריאותי וגילו. לחייב ארבעה ילדים בגירים: בת אחת תמכה בהוריה במשך שנים ארוכות, אולם כעת ירדה התמיכה והיא ובן זוגה מעבירים לחייב ולאשתו סכום של כ- 7000 ₪ לחודש. החייב מתגורר עם אשתו בדירה ברחוב יערי 15 תל-אביב אשר היתה בבעלות הנכדים. בהתאם להסדר אשר נערך עם הנאמן ואושר על ידי בית המשפט נמכרה הדירה וחלק מתמורתה הועבר לקופת הנאמן. לאחר מכירת הדירה על החייב לשלם דמי שכירות בסך של 3750 ₪ לחודש. סך ההוצאות השוטפות אשר פורטו בבקשה מגיעות לסכום כ- 14,500 ₪. לא ניתן לצפות לכל שינוי לטובה במצבו הכלכלי של החייב. הליכי הכינוס נפתחו באפריל 2006, לאחר שהומצאה לחייב התראת פשיטת רגל בגין חוב של החברה המשפחתית בסכום של 5.4 מיליון ₪, כאמור לעיל. צו כינוס ניתן ביום 5.1.09 והחייב הוכרז כפושט רגל ביום 30.1.12 ומונה נאמן על נכסיו. הנאמן עשה כמיטב יכולתו כדי להגדיל את קופת הכינוס וחקר את החייב מספר פעמים. הנאמן הגיש בקשה לביטול הענקה של מחצית הדירה אשר העניק החייב לאשתו. בהתאם להסכם פשרה אשר נעשה במסגרת בקשת הנאמן לביטול ההענקה, סוכם כי אם ישולם לקופת הכינוס סכום של 750,000 ₪ עד יום 22.10.13 יסכים הנאמן למתן צו הפטר. על פי עמדתו של הכנ"ר, אשר הסכים להסדר על החייב להגיש בקשה מסודרת להפטר. הסכום שולם והעברת הכסף הושלמה כחודשיים לפני המועד האחרון לביצוע התשלום על פי הסכם הפשרה. נטען כי המשך הליכי הפש"ר לא יועילו לנושי החייב לאור היקף החוב והעדר יכולתו לפרוע אותו. נאמר כי החייב זכאי למחילה וראוי כי בית המשפט ייתן לו הפטר. 2. התיק נקבע לדיון אליו הוזמנו נושי החייב. יש לציין כי הדיון נדחה ותסקיר מטעם הנאמן הוגש בסמוך לדיון אשר נקבע ליום 20.2.14. בתסקיר פורטו התאריכים הרלוונטיים בהליך פשיטת הרגל. נאמר כי בהתאם לתביעת החוב אותה הגיש אגף מס הכנסה עומד החוב הכולל של החייב לרשויות המס על סך של כ- 7.6 מיליון ₪. סך של 1.6 מיליון ₪ מחוב זה הוא בדין קדימה. לכן, מלוא הדיבידנד בתיק יועבר לידי אגף מס הכנסה. במסגרת חקירתו של החייב אשר נערכה בספטמבר 2010 הצהיר החייב כי אינו עובד וילדיו תומכים בו ובאשתו בסכום חודשי של כ- 15,000 ₪. החייב נחקר פעם נוספת בסמוך לכך ובמסגרת החקירה הצהיר החייב על הכנסתו החודשית מהמל"ל. בתו וחתנו של החייב תומכים בו בסכומים משתנים, כאשר מתדפיס חשבון הבנק על שם אשת החייב עולה כי מבוצעות העברות של 10,000 ₪ מידי פעם. החייב הצהיר כי אין לו הכנסות נוספות. כנגד החייב הוגשו 4 תביעות חוב בסכום כולל של כ- 19 מיליון ₪. לאור גובה הנשייה של רשות המיסים בדין קדימה כמפורט לעיל, והעובדה כי מלוא הכספים בקופת הפש"ר ישולמו לנושה בדין קדימה, לא נותר טעם בבדיקת תביעות החוב אשר הוגשו בתיק. גרסתו של החייב היא כי ההסתבכות הכלכלית החלה בשנת 2002 כאשר שוק הנדל"ן היה בקשיים והחברות בשליטתו קרסו. החייב לא שילם את התשלומים החודשיים כסדרם והגיע מידי פעם לפעם להסדר תשלומים עם הנאמן. החייב אף לא הגיש דוחות חודשיים כסדרם. מחקירתו של החייב בפני הנאמן, כמו גם ממסמכים ומידע אשר הובאו בפניו, הסתבר לנאמן כי בשנת 99' העביר החייב בהעברה פיקטיבית לאשתו את זכויותיו בדירה ברחוב פומבדיתא בתל-אביב. דירה זו נמכרה בידי אשת החייב ובכספים נרכשה דירה ברחוב יערי בכוכב הצפון בתל-אביב והועברה על שם נכדיו. הנאמן הגיש בקשה למתן הוראות במסגרת תיק הפש"ר, בה ביקש כי בית המשפט יקבע כי רישום הדירה על שם אשת החייב מהווה רישום פיקטיבי וכי החייב היה ונותר הבעלים האמיתי של הדירה. בסיום ההליך ניתנה החלטה על ידי בית משפט בה קיבל בית המשפט את בקשת הנאמן נקבע כי החייב העניק את חלקו בדירת מגוריו לידי אשתו בהענקה בטלה. עם זאת, הוחלט כי אין לנאמן ככל הנראה זכות עקיבה אחר הדירה אותה רכשה אשת החייב מכספי התמורה. לאור ההחלטה כי מדובר בהענקה בהתאם לסעיף 96 לפקודה, הורה בית המשפט לנאמן לערוך בדיקות נוספות באשר לנעשה בכספי התמורה שהתקבלו מהדירה המוענקת. לאחר שקיבל לידיו את פירוט הנעשה בכספים, הגיש הנאמן בקשה למתן הוראות לפיה יורה בית המשפט על השבת הכספים אשר הועברו לידי קרובי משפחתו של החייב ולגורמים נוספים. הנאמן גם טען כי לאור קביעת בית המשפט שמדובר בהענקה בטלה הרי שיש בהכרח לחזור לנקודת הזמן בה נותרה בידי החייב ואשתו תמורת המכירה - בקיזוז החובות הישרים שרבצו על הדירה (משכנתא) והוצאות שונות. אין מנוס אלא להורות לאשת החייב להשיב לקופת הפש"ר מחצית מכספים אלה. נאמר בתסקיר כי בדיון שהתקיים ביום 20.9.13 קיבל בית משפט את עמדתו של הנאמן כי יש לחזור אכן למועד הענקה אשר התבטלה. עם זאת, הציע בית המשפט לצדדים להגיע להסכמה. לאור זאת, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה דירת החייב ואשתו, הרשומה על שם הנכדים, תימכר וכי סך של 750,000 ₪ מכספי התמורה יועברו לקופת הפש"ר. עוד הוסכם כי בכפוף לעמידתו של החייב בתנאיי ההסכם לא יתנגד הנאמן למתן הפטר לחייב. בית משפט נתן אישור להסדר והסכומים אכן הופקדו בקופת הפש"ר. נראה לנאמן כי ההליכים בתיק הגיעו לידי מיצוי. לאחר שהחייב עמד בהסכמה שקיבלה אישור בית משפט, לאור גילו של החייב ומצב בריאותו אין הנאמן מתנגד למתן הפטר לחייב. הכנ"ר הצטרף לעמדתו של הנאמן. 3. בדיון אשר התקיים ביום 20.2.14 ציינה באת כוחה הכנ"ר כי הנושים הוזמנו כדין וכי לא התקבלה התנגדות כלשהי לבקשה למתן צו הפטר. בדיון התייצב גם בא כוח אגף מס הכנסה אשר ציין כי הבקשה למתן צו כינוס היתה בקשה יזומה על ידי אגף מס הכנסה בגין חוב חלוט, כאשר החוב בדין קדימה הוא, כאמור, בסך 1.6 מיליון ₪ לשנת 93'. רק לאחרונה נודע לאגף מס הכנסה על הסכם הפשרה עם החייב שעומד ביסודה של בקשת ההפטר, בדבר מימוש הדירה ברחוב יערי. אגף מס הכנסה לא היה צד להסדר ונראה כי נעשו ניסיונות להבריח את הדירה לבני משפחה. התמורה שהשיא הנאמן היא בסך 750,000 ₪, ולדעת אגף מס הכנסה אפשר היה להשיא יותר. אילו היתה הדירה נמכרת במחיר גבוה יותר אז לפחות החוב בדין קדימה היה נפרע. לאור זאת, התנגד אגף מס הכנסה למתן ההפטר. הנאמן ציין כי לאגף מס הכנסה יש זכות להתנגד לבקשת ההפטר גם במהלך הדיון. ההסדר עצמו הועבר לאגף מס הכנסה ובא כוח אגף מס הכנסה ידע על ההסדר לפני בקשת ההפטר. הנאמן ידע כי אגף מס הכנסה מתנגד להסדר. הנאמן ציין כי החלטת בית המשפט בעניין ההענקה הבטלה לא היתה אופרטיבית. הכוונה היתה להגיש ערעור שכן היתה בעייתיות באשר למימוש הדירה. בסופו של דבר, התחשב בגילו של החייב, בעובדה כי לא היה אף נושה שהיה מוכן לשלם אגורה כדי לממן את הליכי הערעור או להפקיד ערבות בבית המשפט העליון, כאשר גם אגף מס הכנסה לא היה מוכן לממן את ההליך, עשה הנאמן את שיקוליו והגיע לפשרה המיטבית אליה יכול היה להגיע בנסיבות העניין. הפשרה חסכה את הערעור וניהול הליכים לעוד מספר שנים. 4. לאחר הדיון הגיש החייב את תגובתו להתנגדות מס הכנסה למתן ההפטר. החייב התייחס להסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של החלטה על ידי בית משפט. החייב מילא את חלקו בהסכם וסכום של 750,000 ₪ הועבר לקופת הפש"ר. עם מכירת הדירה איבד החייב את זכות המגורים ללא תמורה שהיתה לו בדירה, והוא נאלץ לשכור דירה ולשלם דמי שכירות. בעקבות הדיון פנה החייב למס הכנסה בדרישה כי יסיר את התנגדותו. אולם, מס הכנסה סירב. במכתב התשובה אשר צורף לתגובה עולה כי, לדברי החייב, טענותיו של אגף מס הכנסה מתייחסות לסך התמורה שהתקבלה בהסכם הפשרה ולכך שלא ניתנה לו זכות טיעון לפני אישור הסכם הפשרה. בית המשפט מוסמך, לטענת החייב, ליתן הפטר על אף התנגדותו של מס הכנסה. לנאמן שיקול דעת בקביעת סכום הפשרה גם ללא הסכמת הנושים. לא מדובר בהסדר נושים הטעון אישור של הנושים. משניתן תוקף להסכם הפשרה על ידי הנאמן והחייב ועל ידי בית משפט, מדובר במעשה בית דין. החייב פעל על סמך ההסכם והתמורה שולמה לקופת הפש"ר. החייב איבד את זכות המגורים בדירה אשר מוערכת ב- 90,000 ₪ לשנה. אילמלא היה מושג הסכם פשרה היו שני הצדדים מגישים ערעור אשר מן הסתם היה נמשך עוד שנים ארוכות. במהלך אותן שנים היה החייב ממשיך להתגורר בדירה ללא תמורה. אם סבור אגף מס הכנסה כי הנאמן התרשל בתפקידו בקביעת סכום הפשרה, יטען את טענותיו ישירות מול הנאמן. עוד נטען כי גם אם ידע אגף מס הכנסה על ההסדר רק לאחר חתימתו, הרי שיש טעם לפגם בכך שמס הכנסה שתק כל העת, אפשר למשפחת החייב למכור את הדירה ורק לאחר שמס הכנסה קיבל את חלקו ורק חודשים לאחר מכן בדיון בבקשת ההפטר, הביע התנגדות במהלך הדיון. לא מתקבל על הדעת כי אגף מס הכנסה ידע על ההסכם רק ימים ספורים לפני הדיון בבקשת ההפטר, שכן הסכם הפשרה נחתם עוד באפריל 2013. עוד נאמר, כי סכום הפשרה הוא סביר והמיטבי ביותר מבחינת הנאמן שכן החייב סבר שאינו חייב בתשלום כלשהו מתקבולי מכירת הדירה ברחוב יערי. גם אם לא יינתן צו הפטר הרי שאין בהמשך הליכי הפש"ר כדי להביא כל תועלת לנושי החייב. לחייב אין כאמור הכנסות מעבר לקצבת הזקנה ואין לו כל יכולת השתכרות עתידית. שיעור דיבידנד נמוך אינו מהווה שיקול בלעדי בגינו יש לדחות בקשה להפטר. 5. בתשובתו של אגף מס הכנסה נאמר כי בבסיסה של ההתנגדות למתן צו ההפטר עומד הסכם הפשרה, אשר נערך בין החייב באמצעות הנאמן לבנותיו של החייב במועד כלשהו בחודש אפריל 2013. הסכם המכר של הדירה מעולם לא הועבר לאגף מס הכנסה ולא ידוע לו למי נמכרה הדירה ומה התמורה שהתקבלה. מדובר בדירה בה התגוררו החייב ורעייתו ועל מנת להסוותה נעשה ניסיון להעביר את מלוא הזכויות בה לבנותיו ונכדיו של החייב. עובדה זו הביאה אתה נאמן להגשת בקשה לביטול הענקה על מחצית מהזכויות בדירה. בית המשפט קבע כי על החייב להשיב לקופת פשיטת הרגל סכום של 100,000 ₪ משווי הדירה, והנחה את הנאמן לבצע בדיקות נוספות בדבר קבלת כספים בידי החייב או רעייתו בסך של 1.2 מיליון ₪ - אשר המקור להם כספים אשר התקבלו בשעתו ממכירת דירת המגורים ברחוב פומבידתא. נאמר כי בהחלטות מיום 26.11.12 בבקשות אשר הוגשו על ידי הנאמן ציין בית המשפט את ההתנהלות של החייב אל מול רשויות המס. החייב ניסה להבריח נכסים ולכן מתבקש בית המשפט שלא להעתר לבקשה למתן צו הפטר. ההסכם דומה במהותו להסדר נושים אותו מציע החייב. הסדר נושים אמור להיות מוצג בפני נושי החייב ולקבל את אישורם באסיפת נושים, אשר תכונס באישור בית משפט לאחר מתן התייחסות לגופה. הסכם הפשרה נעשה על דעת החייב מבלי שיידע על כך את אגף מס הכנסה שהוא הנושה המהותי שלו, וזאת קודם להבאת אישורו לבית המשפט. גם הנאמן אישר כי לאגף מס הכנסה לא היה ידוע קיומו של ההסכם. הדבר נודע לבא כוח אגף מס הכנסה רק בשיחה טלפונית אקראית מיום 1.5.14. כלומר, לאחר יום 22.4.14 מועד בו אישר בית המשפט את ההסכם. לחייב ניתנו אין ספור אפשרויות להגיע להסדר פשרה עם אגף מס הכנסה במהלך הליכי הפש"ר. אולם, אלו לא הבשילו לידי מעשה. יש במחדלי החייב, אשר נמנע במודע מתשלום חובות המס, למרות שנקבע שהוא נישום מייצג בחברת ארמוגד שהיא חברה משפחתית, למנוע ממנו את האפשרות לקבל צו הפטר. החייב מתעלם מהמציאות המשפטית והעובדתית. נאמר כי למסקנה זו הגיע גם בית המשפט בדיון שהתקיים ביום 20.2.14, כאשר שלח את החייב ואת אגף מס הכנסה לנסות ולהגיע להבנות באשר לשכלולו של תשלום הדיבידנד אותו זכאי לקבל אגף מס הכנסה. החייב מיחזר את טענותיו ולא הושיט יד לפשרה הולמת, לאחר הדיון אשר התקיים ביום 20.2.14. 6. הכנ"ר הגיש תגובה נוספת בה הצטרף לעמדתו של הנאמן בדבר מתן ההפטר. לדברי הכנ"ר מדובר בבקשת הפטר ולא מדובר בבקשת הסדר. הנושים זומנו כדין ונשמעו עמדות כל הצדדים. הנאמן והכנ"ר תמכו במתן ההפטר. לאור העובדה שהתקיימו טעמים לסיום ההליך בהפטר, הפקדת הסכום שנקבע בהסדר, הנסיבות, משך גילו של החייב ומשך ההליך - סבור הכנ"ר כי יש להעתר למבוקש. גם אם לא תאושר בקשת ההפטר לא ברור מה יעלה בגורל ההליך ולא ברורה מטרתו של אגף מס הכנסה. עד ליום הגשת ההתנגדות לא ניתן היה לממש כל כספים מעבר לאלה שהופקדו על פי הסכם הפשרה. הופקד סכום לא מבוטל אשר ממילא יועבר למס הכנסה בגין נשייתו בדין קדימה. הפקודה אינה מבחינה בעניין בקשת הפטר בין הליך פשיטת רגל אשר נפתח לבקשת חייב לבין הליך שהחל לפי בקשתו של נושה. עוד נאמר בתגובה כי על נושים כמו מס הכנסה להביא בחשבון כי ייתכן שחייב יקבל הפטר בשלב כלשהו, וכי קרוב לוודאי שהנושים לא יזכו להחזר של מלוא חובם. 7. בשלב ראשון, יש להבהיר כי אינני רואה מקום לטענת אגף מס הכנסה על פיה הבקשה הנדונה איננה בקשה להפטר אלא בקשה להסדר על יסוד הסכם הפשרה אליו הגיע הנאמן עם החייב. ההסכם אליו הגיע הנאמן עם החייב הינו הסכם בבקשה לביטול הענקה, כאשר ההסכם היה מקובל על הכנ"ר ואף קיבל את אישורו של בית משפט. במסגרת ההחלטה בה נקבע כי החייב העניק לידי אשתו בהענקה בטלה את חלקו בדירה ברחוב פומבדיתא נקבע, כאמור, כי אין לנאמן זכות עקיבה אחר הדירה ברחוב יערי - אותה רכשה אשת החייב בכספי חלקה היא בתמורת הדירה הראשונה. עוד נקבע כי על הנאמן לערוך בדיקה באשר לשימוש שנעשה בכספי תמורת מכירת הדירה הראשונה, ובאשר לסכומים אשר קיבלה אשת החייב ביתר מחלקה בתמורה זו. בבקשה למתן הוראות אשר הגיש הנאמן לאחר שנערכו על ידו בדיקות, נאמר כי כל כספי התמורה, לרבות חלקו של החייב, הופקדו בחשבון נאמנות על שמה של גב' סיגל ברנוביץ. לאור זאת, נאמר כי יש להשיב לקופת הפש"ר את מלוא כספי התמורה אשר התקבלו לידיה ממכר חלקו של החייב וזאת בסך של כ- 1.6 מיליון ₪ נכון ליום 1.11.07. כמו כן פורטו סכומים נוספים אשר קיבלו בני משפחת החייב מחלקו של החייב מתמורת מכר הזכויות בדירה בפומבדיתא. לחלופין, נאמר כי על אשת החייב ובן משפחה נוסף להשיב לקופת הפש"ר סכום של 751,000 ₪ נכון ליום 8.11.07. הנאמן הבהיר כי לא יגבה בסופו של יום כל סכום מעבר לסך של כ- 1.6 מיליון ₪, המהווה את מחצית מתמורת מכר הזכויות בדירה (חלקו של החייב - ד.ק.). הנאמן פירט בבקשה את המסמכים אשר עמדו לנגד עיניו. בין היתר היפנה הנאמן לדוח אשר נערך על ידי עו"ד ששון, שפעל לפי הוראותיה של הגב' סיגל ברנוביץ בעניין העברת כספי מכירת הדירה בחרוב פומבדיתא. מדובר אם כן בזכויות תביעה שונות של הנאמן כלפי צדדי ג' בגין כספים אשר הגיעו לחייב מתמורת מכירת חלקו בדירה בפומבדיתא - לאחר שבוטלה הענקה אותה ביצע בחלקו לטובת אשתו. הן לנאמן והן לחייב היו השגות לגבי ההחלטה בגינן ביקשו להגיש עליה ערעור. הנאמן טען כי יש להקנות לו את זכות עקיבה אחר הדירה ברחוב יערי. לחייב היו טענות באשר לעצם ביטול הענקה ולמשכנתא אשר מחצית מסכומה הופחתה מחלקה של אשת החייב בתמורת מכירת הדירה בפומבדיתא. במסגרת הסכם הפשרה אשר נערך בהקשר זה נאמר, כאמור, על ידי הנאמן כי אם יופקד סכום של 750,000 ₪ בקופת הפש"ר לאחר מכירת הדירה ברחוב יערי, לא יתנגד לבקשה למתן הפטר. ברור היה אם כן כי על החייב להגיש בקשה להפטר, וכך אף נאמר במפורש על ידי הכנ"ר בתגובתו לבקשה לאשר את הסכם הפשרה. אין לכן מקום לטענת אגף מס הכנסה כי היה על הנאמן לקבל את אישור הנושים להסכם זה אשר נעשה במסגרת הבקשה שהגיש הנאמן לביטול הענקה. עם זאת, קבלת עמדת החייב והנאמן כי מדובר אכן בבקשת הפטר, כאשר הצורך להגיש בקשת הפטר צוין על ידי הכנ"ר בעמדתו להסדר הפשרה - מונעת מהחייב לטעון את הטענות בעניין הסתמכות אשר נטענו על ידו. אין לחייב זכות מוקנית לקבל הפטר אף אם הנאמן ציין כי לא יתנגד לבקשה מעין זו אם תוגש על ידו. שיקול הדעת מסור לבית המשפט, כאשר יש לצאת מהנחת עבודה כי החייב, אשר היה מלווה לאורך כל מהלך הסדר הפשרה עם הנאמן בייצוג משפטי, ער לכך כי בבקשת הפטר יש לקיים דיון וכי עמדתו של הנושה תשמע ותובא בפני בית משפט, אשר ישקול לגופה את בקשת ההפטר. אומנם, בהיותו של אגף מס הכנסה הנושה העיקרי נראה כי היה מקום ליידע אותו על ההסכם, לפני שקיבל את אישורו של בית משפט. עם זאת, לגופו של עניין נשמרה זכותו של הנושה להביע את התנגדותו לבקשה ההפטר, תוך התייחסות לאותו הסכם פשרה, בדיון אשר התקיים בבקשת ההפטר. לפני הדיון בעצם בקשת ההפטר יש להתייחס לטענות אשר מעלה החייב כנגד אגף מס הכנסה וכנגד החובות לנושה זה. בבקשה להפטר התייחס החייב לחובות מס הכנסה של החברה המשפחתית ארמוגד לשנים 93'-94' בסך של כ- 5.4 מיליון ₪. בגין חוב זה הוגשה בקשת אגף מס הכנסה למתן צו כינוס נכסים לחייב והכרזתו כפושט רגל. החייב טען בבקשה להפטר כי לא מדובר, למעשה, בחובות אישיים שלו, אלא בחובות מס הכנסה של החברה אשר יוחסו לחייב. טענה זו נדחתה עוד בהחלטה אשר דנה בהתנגדותו של החייב להתראת פשיטת רגל. זאת על יסוד פסק דין של כב' השופטת חיות בעמ"ה 1052/98, אשר דחה את הערעורים השונים בגין השומה שהוצאה לחברת ארמוגד ולחייב. העובדה כי השומה הוצאה לחייב באופן אישי עולה גם מפסק דינו של כב' השופט גרוניס (כתוארו אז) במסגרת ע"א 1168/06 אליו נעשתה הפנייה בהחלטה בבקשה לביטול הענקה, שכן גם שם חזר וטען החייב כי לא מדובר למעשה בחוב אישי שלו (ראה פירוט פסק הדין בעמ' 13 להחלטה מיום 26.11.12). אין לכן מקום לטענה החוזרת של החייב בבקשת ההפטר על פיה לא מדובר בחוב אישי שלו. אינני רואה גם מקום לטענתו של החייב על פיה מס הכנסה מתעמר בו. זכותו של נושה להתנגד למתן הפטר ואין לראות בעצם ההתנגדות כהתעמרות. לגופו של עניין, נראה כי בנסיבות העניין יש אכן מקום למתן ההפטר. החוב בגינו נפתחו הליכי פשיטת הרגל כנגד החייב נוצר, כפי שציין אגף מס הכנסה בתשובתו לתגובת החייב להתנגדות להפטר, 14 שנה קודם להגשת הבקשה למתן צו כינוס. הליכי הכינוס עצמם מתנהלים משנת 2007. החייב הוא יליד שנת 1932 וסובל מבעיות בריאות וכך אף רעייתו. כפי שנאמר בתסקיר מטעם הנאמן, מקבל החייב קצבת זקנה מביטוח לאומי בסך של 2127 ₪ וילדיו תומכים בו ובאשתו בסכום שהוא נכון להיום כ-10,000 ₪. אשתו של החייב מקבלת קצבת חודשית בסך 1724 ₪. הנאמן, אשר בית משפט סמוך ובטוח כי עושה עבודתו באופן יסודי ובנאמנות, ביצע חקירות לחייב. מלבד הבקשה לביטול הענקה אשר התייחסה לדירת המגורים של החייב ואשתו, לא התגלו נכסים נוספים או מקורות מימון של החייב שיש בהם כדי לתרום לקופת הפש"ר. לחייב אין יכולת השתכרות ואין למעשה כל תועלת בהמשך הליכי הפש"ר. ההתנגדות העיקרית המועלית על ידי אגף מס הכנסה היא באשר לסכום אשר הופקד בקופת הפש"ר בעקבות הסכם הפשרה בעניין ביטול הענקה. מקובלת עלי עמדתו של הנאמן אליה הצטרף הכנ"ר כי ההסכם והתשלום אשר בוצע בעקבותיו הינו ההסכם המיטבי אליו הצליח להגיע. כפי שצויין לעיל הן לנאמן והן לחייב היו השגות על החלטת בית משפט. אילו היו מוגשים ערעורים על ידי הצדדים סביר כי ההליך היה מתמשך על פני תקופה נוספת ולא ניתן כאמור לצפות את תוצאת הערעור. נראה כי בנסיבות אלה הסכם פשרה על פיו נמכרה הדירה ברחוב יערי וסכום מתמורת המכירה הועבר באופן מידי לקופת הפש"ר, הינו בהחלט הסכם פשרה מיטבי אשר הבטיח מקור ודאי להעברת כספים המיועדים כולם לנושה המובטח - אגף מס הכנסה. כך נחסכו הליכי תביעה כנגד צדדי ג' בתביעות השבה ואף הליכי הערעור אשר נועדו, מבחינתו של הנאמן, להקנות לו זכות עקיבה אחר הדירה ברחוב יערי. בהקשר זה יש לציין את דבריו של הנאמן כי אגף מס הכנסה, שהוא למעשה המעוניין היחיד בהשאת הדיבידנד המשולם לו, לא היה מוכן להשתתף במימון הליכי הערעור או בהפקדת ערובה. במצב עובדתי זה אינני רואה מקום לטענת אגף מס הכנסה כי סכום הפשרה הוא נמוך מידי וכי ניתן היה אולי להגיע להסדר טוב יותר. בסיום הדברים יש להתייחס לדברי אגף מס הכנסה באשר לעובדה כי החייב הורשע בגין עבירות מס הכנסה שהן הבסיס לחוב. אין ספק כי דרישת תום הלב חלה לא רק במהלך הליכי פשיטת הרגל אלא גם בתקופה שקדמה להם. לדרישת תום הלב ולעקרון תקנת הציבור ראה ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי; ע"א 3376/11 רוזנברג נ' כונס הנכסים הרשמי. בעניין רוזנברג חזר והבהיר כב' השופט רובינשטיין על ההלכה כי לצד תכליות פשיטת הרגל - כינוס נכסי החייב לצורך פרעון החובות בדרך יעילה שוויונית ומהירה והרצון לתת לחייב לפתוח דף חדש לאחר שיופטר מחובותיו - עומדות התכליות הכלליות של הגנה על תקנת הציבור ושמירה על שלטון החוק, כאשר שמירה על עקרון תום הלב היא חלק ממושגי תקנת הציבור. בסעיף ט"ז לפסק הדין הועלתה השאלה האם מעשה פלילי מהווה חסם בלתי עביר לעניין פשיטת הרגל. באותו מקרה נדונה השאלה האם ניתן להכריז על חייב כפושט רגל, כאשר מקור החובות הוא פעילות בלתי חוקית אשר תוצאתה הרשעה בפלילים ומאסר ממושך. באותו מקרה הואשם המערער, שהוא רופא שיניים במקצועו, בגרימת חבלה בכוונה מחמירה לאחר שבהיותו בגילופין ירה באקדח בשלושה מתלוננים שתקפו אותו ללא סיבה. הוטל על המערער מאסר בפועל ותשלום פיצוי, כאשר סכום הפיצוי בנוסף לחובות אחרים הביא את המערער להגיש בקשה לצו כינוס נכסים. נקבע "נראה, לא בלי התלבטות כאמור, כי היווצרות החוב בשל פעילות בלתי חוקית בהיבט הפלילי או האזרחי, אינה מהווה בהכרח חוסר תום לב "טבעי" שאין אחריו ולא כלום, בהקשר למטריה שבה עסקינן; ...". כב' השופט רובינשטיין היפנה לפסק דין בנבנישתי בו נקבע כי אין בעצם העובדה שהחוב נוצר במהלך פעילות בלתי חוקית - כדי לשלול את תחולת פשיטת הרגל על החייב המבקש. עוד נקבע כי יש למנוע את תחולת הפקודה רק באותם מקרים שאי החוקיות נוגדת באופן מהותי את תקנת הציבור. הוצע שם לבחון אם מדובר בעבירה פלילית; חומרת העברה; היסוד הנפשי; מוסריות העסק והיקף הפעילות של החייב ואת חלוף הזמן ושינויים לטובה בהתנהלותו של החייב. בעניין רוזנברג נקבע כי אין בתכליות פקודת פשיטת הרגל שעיקרן הגנה על הנושים ושיקום החייב, כשלעצמן, ללמד על כך שחובות שנוצרו בגדר פעילות שאינה חוקית או אינה מוסרית מונעים הכרזה על חייב כפושט רגל. הזכויות של הנושים והרציונל של שיקום החייב אינם תלויים במהות החוב, ככל שהחייב לא מנצל לרעה את הליכי הפש"ר. יש גם לבדוק את מהות הפעילות הבלתי חוקית, כאשר בפעילות כגון הימורים ישנו פן כלכלי בנסיבות מחמירות. במקרה הנוכחי מדובר בעבירות מס הכנסה אשר נעברו 14 שנה לפני שהחלו ההליכים וההליכים מתמשכים, כאמור, כבר 7 שנים. החייב ריצה את עונש המאסר שהוטל עליו בגין עבירות אלה. לא מדובר בעבירות מסוג הימורים או בעבירות מהסוג אשר נדונו בעניין בנבנישתי (עסק לשירותי ליווי). מי שהוחלה עליו הפקודה, בין על פי בקשתו ובין על פי בקשתו של הנושה כפי שהיה במקרה שלפניי, רשאי לקבל פטור בסופו של ההליך. מקובלים עלי בעניין זה דברי הכנ"ר כי על נושים, כמו גם אגף מס הכנסה, להביא בחשבון כי ייתכן שהחייב יקבל הפטר בשלב כלשהו של ההליכים וכי קרוב לוודאי שהנושים לא יזכו להחזר מלוא חובם. אינני רואה לכן מקום לטענת אגף מס הכנסה כי יש במחדלי החייב טרם מתן צו הכינוס, "ללמד עליו קטגוריה" ולמנוע ממנוע את האפשרות לקבלת צו הפטר. התוצאה מכל האמור לעיל היא כי ניתן צו הפטר לחייב. מיסיםמס הכנסהחוב