בקשה לעיון חוזר בהחלטה לתת לחייב צו הפטר חלוט מחובותיו הרקע לבקשה בפניי בקשת הנושה בנק הפועלים בע"מ (להלן: "המבקש" ו/או "הנושה המתנגד"), המוגשת לפי הוראות סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל"), לעיון חוזר בהחלטתי מיום 07.11.13, לפיה ניתן לחייב צו הפטר חלוט מחובותיו. ביום 26.02.07 ניתן צו כינוס נכסים כנגד החייב, במסגרתו, הועמד התשלום החודשי שעל החייב לשלם לטובת קופת פשיטת הרגל על סך 1,250 ₪. ביום 03.01.08, הוכרז החייב כפושט רגל. במסגרת צו ההכרזה הועלה התשלום החודשי המושת על החייב לסך של 2,200 ₪. בתחילת הדרך מונה עו"ד נועם פלד ז"ל כנאמן לנכסי החייב. בעקבות מחלה קשה בה חלה עו"ד נועם פלד ז"ל נתמנה עו"ד ליאור מזור (להלן: "הנאמן") כנאמן לנכסי החייב. כנגד החייב הוגשו 6 תביעות חוב על סך של 1,658,297 ₪ ואושרו על ידי הנאמן 4 תביעות חוב בדין רגיל בסך של 655,520 ₪. לשם שלמות התמונה יצוין כבר כעת כי על רקע טענות קשות אותן העלה החייב כנגד תביעת הנושה המתנגד ובדבר נסיבות חתימתו הנטענת על כתב ערבות, ולאחר שהחייב הציג תיעוד רפואי כי במועד הנטען בו חתם על כתב הערבות בבנק (24.12.93) היה החייב מאושפז במצב רפואי קשה ובהיעדר חתימת אימות של נציג הבנק, הוסכם בין הצדדים, באותו שלב ומבלי לפגוע בטענות החייב, כי תביעת החוב של הנושה המתנגד תאושר בשיעור של 65% מסכום תביעת החוב, לאחר חישוב תביעת החוב מחדש על פי הוראות פקודת פשיטת הרגל ובסך של 451,544 ₪. סך הכספים שנצברו בקופת הכינוס נכון למועד הגשת תגובת הנאמן עמד על 163,234 ₪. מתיעוד רפואי שהוצג על ידי החייב עולה כי החייב סובל משורה של מחלות קשות ובכללן סכרת, עיוורון בעין שמאל, קטיעת אצבע ביד ימין, כיבים במעי, יתר לחץ דם ולאחרונה עבר החייב שני אירועים מוחיים. החייב מוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כנכה בשיעור של 89% נכות כללית וכן הוכר כנכה בשיעור של 40% על ידי משרד הביטחון. הכנסת החייב כעולה מחוות דעת הנאמן מסתכמת בקצבה חודשית בסך של 2,200 ₪. לחייב מחצית הזכויות בנכס מקרקעין המשמש למגורי החייב ולמגורי משפחתו (בתו ומשפחתה) בישוב מצפה הילה. המחצית הנותרת של זכויות החכירה בנכס רשומה על שמה של אשת החייב הגב' מרים עפרון. ביום 27.08.13 ולאחר שהחייב היה מצוי בהליך למעלה משש שנים, הגיש החייב בקשה למתן צו הפטר מחובותיו ברי התביעה בגדר ההליך, וזאת כנגד השלמת הסכום המצוי בקופת פשיטת הרגל לסכום של 350,000 ₪. במסגרת הבקשה גולל החייב את נסיבות חייו, מצבו הבריאותי, היעדר פוטנציאל השתכרות ואת טענותיו כנגד תביעת החוב שהוגשה על ידי המבקש. כן ציין החייב את זכויותיו בדירת המגורים המצויה במצפה הילה. החייב ציין בבקשתו כי גייס את יתרת הכספים מילדיו ומבני משפחה. ביום 03.09.13 הוגשה תגובת הנאמן לבקשה. הנאמן סקר נתונים שונים לרבות ביחס למצבו הרפואי של החייב, גילו המתקדם, העובדה לפיה מצוי החייב בהליך זה למעלה מ-6 שנים, וכן כי פרט לנכס מקרקעין שברשות החייב ואשתו והמשמש אותם ואת בני משפחתם למגורים, אין ברשות החייב נכסים נוספים. בשים לב לאמור ולסך המוצע כתוספת תשלום לנושיו, סבר הנאמן כי מן הדין להיעתר לבקשה. ב"כ הכנ"ר הצטרפה לעמדת הנאמן. לגישתה ניתן להיעתר לבקשת החייב למתן צו הפטר. ביום 04.11.13, הגיש המבקש התנגדות למתן צו הפטר. נטען, כי החייב אינו מפרט בבקשתו את מסכת העובדות אשר הובילו אותו ליצירת חובותיו. לעמדת הנושה אחד השיקולים כבדי המשקל שעל בית המשפט לשקול בדונו בבקשת חייב למתן צו הפטר חלוט הינו התנהגות החייב, עובר להליך פשיטת הרגל ובמהלכו. על כן ומשלא הוכח כי החייב נקט בכל האמצעים הסבירים למניעת הסתבכותו בחובות ולמניעת פגיעה בנושיו אין מקום להיעתר לבקשת החייב למתן הפטר. עוד נטען על ידי הנושה המתנגד כי תשלום סך של 350,000 ₪ (בקיזוז הוצאות הכינוס) תמורת הפטר חלוט יפגע פגיעה אנושה בנושיו של החייב, שעה שחובו של החייב בספרי הבנק עומד על כ- 3.2 מיליון ₪ ובבעלות החייב נכס אשר שוויו גבוה ביותר. בהקשר זה נטען על ידי הנושה המתנגד כי נכס דומה לנכסו של החייב נמכר בסכום של כ- 1.1 מיליון ש"ח לפני כ-10 שנים ולפיכך עומד שוויו של הנכס על פי הערכת הנושה המתנגד נכון להיום על לפחות כפול מהסכום הנ"ל. ביום 07.11.13 התקיים בפני דיון בבקשה למתן צו ההפטר. לדיון התייצבו החייב ובא כוחו, בא כוח הנושה המתנגד, הנאמן והכנ"ר. מעיון בפרוטוקול הדיון עולה כי הנושה המתנגד מיקד את התנגדותו בטענה כי החייב הגיש תביעה כנגד דיקלה חברה לביטוח בע"מ ויתכן אפוא כי החייב קיבל כספים במהלך ההליך והוא מסתיר אותם מפני הנושים. יצוין כי גם לאחר שטענה זו של הנושה המתנגד התבררה ועלה כי מדובר בתביעה לגמלת סיעוד אותה הגיש החייב כאפוטרופוס של אימו שהינה כבת 100, עמד הנושה על התנגדותו. לאחר ששמעתי את דברי החייב, הנאמן והכנ"ר אשר צידדו במתן צו הפטר לחייב קבעתי, כי יש מקום ליתן לחייב הפטר מהנימוקים שפורטו בהחלטה. כפועל יוצא מן האמור ולאחר שהחייב השלים את הסך שנצבר בקופת הכינוס לסך של 350,000 ש"ח הוריתי על מתן צו הפטר חלוט, על ביטול צו הכינוס, לרבות כל ההגבלות שניתנו מכוחו כנגד החייב. בעקבות החלטה זו מיום 07.11.13, הגיש המבקש ביום 04.12.13 את הבקשה דנא לעיון מחדש בצו ההפטר. במאמר מוסגר יצוין, כי במקביל לבקשה זו הגיש המבקש גם ערעור על החלטתי לבית המשפט העליון. תמצית טענות הצדדים נימוקי הבקשה המבקש טען, כי בית המשפט נתן החלטתו, בהתעלם מהעדר תום לבו של החייב ביצירת החוב ובניהול ההליך. נטען, כי החייב העלים מבית המשפט, מהנאמן ומהכנ"ר את העובדה כי במהלך ניהול הליכי פשיטת הרגל הוא יצר חובות נוספים. כך למשל, החייב בנה תוספת של 292 מ"ר לנכס שברשותו בעת ניהול הליכי פשיטת הרגל ותוך ביצוע עבירות ע"פ חוק התכנון והבניה, ללא היתר, בגינו אף הוגש נגדו כתב אישום, והכל ללא המצאת אסמכתאות על אופן התשלום. המבקש הוסיף וטען, כי על פי בירור שערכה ב"כ המבקש, התברר כי החייב ניהל גלריה בוילה שבבעלותו, ומכר פרטי אומנות ללקוחות פרטיים. עוד נטען, כי החייב שיקר בבקשתו להפטר, עת ציין כי אינו עובד משנת 1997, שעה שבפועל, היה בעל מניות בחברת אורי עפרון עבודות לבנין ופיתוח בע"מ ח.פ. 51-126078-8, ולאחר מכן העביר כל מניותיו לאימו ללא כל הסבר. בהקשר זה מציין המבקש, כי החברה ממשיכה לפרסם את עסקיה גם כיום באתר יד 2 בחוצץ בעלי מקצוע וכן את מספר הטלפון שלה. עוד נטען, כי לטובת החברה ניתן פסק דין בפברואר 2007, מס' ימים לפני מתן צו הכינוס. במסגרת פסק הדין חויבה חברת י.ב.זיו נכסים וקבלנות בע"מ לשלם לחברת אורי עפרון סך של 39,788 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 16.02.1998, סך של 33,345 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 08.05.00 וכן הוצאות משפט בסך של 20,000 ₪. עוד ציין המבקש, כי הן הכנ"ר והן הנאמן לא הציגו בפני בית המשפט כל דו"ח בדבר אופן יצירת החובות של החייב. נטען, כי עיון בדו"ח הכנ"ר מלמד, כי הנ"ל לא חקר ולא פירט את התנהגות המשיב ועסקיו, לרבות התנהגותו במשך הליכי פשיטת הרגל. בנוסף נטען, כי בבעלות החייב זכויות חכירה הרשומות במינהל מקרקעי ישראל על נכס הידוע כחלקה 1 בגוש 18620 והמהווה ווילה מפוארת הנמצאת במצפה הילה המשמשת למגוריו ולמגורי אשתו, ואשר שוויה הוערך על ידי מתווכים ודיירים בישוב מצפה הילה בשווי של כ- 2.2 מיליון ₪. נטען, כי בהעדר שמאות מקרקעין, אין בידי המבקש לאשר ו/או לשלול הסכום הנ"ל. בהקשר זה מציין המבקש, כי לא יעלה בידו להגיש חוות דעת שמאית מטעמו, הואיל שהדבר מצריך שיתוף פעולה של החייב, וכן מאחר ומדובר בתפקיד מובהק של הנאמן והכנ"ר. עוד נטען, כי בניגוד לדו"ח הנאמן והכנ"ר, לפיהם אין ברשותו של החייב נכסים נוספים פרט לנכס מקרקעין, בירור של המבקש העלה, כי לחייב שני רכבים שבבעלותו ורכב נוסף בבעלות בת זוגו. נטען כי מן הראוי היה לדרוש מהנאמן והכנ"ר לבדוק את עלות הרכבים הנ"ל. לאור המפורט, עתר המבקש לבטל את ההחלטה מיום 07.11.13 בדבר מתן צו הפטר לחייב, ולהורות לחייב ו/או ב"כ ו/או לנאמן להגיש חוות דעת שמאית ביחס לשווי הנכס שבבעלות החייב. תגובת החייב לגישת החייב דין הבקשה לעיון חוזר להידחות על הסף, הן מבחינה עובדתית והן מבחינה משפטית. נטען, כי הטענה לפיה החייב העלים, כביכול מבית המשפט את העובדה שבמהלך הליך פשיטת הרגל, הוא בנה, ללא היתר תוספת בניה בגודל של 292 מ"ר, הינה הצגה חלקית של העובדות. בפועל, החייב החל לבנות את תוספת הבניה עוד בשנת 2004, היינו כ- 3 שנים עובר להגשת הבקשה לצו כינוס נכסים שהגיש, והבניה הסתיימה קודם להתחלת הליכי פשיטת הרגל. כן נטען, כי במסגרת הבקשה למתן צו הפטר, ציין החייב, במפורש כי לפני מספר שנים, ובשל חסרון כיס, בנו בתו של החייב ובן זוגה, על חשבונם תוספת של 3 חדרים לבית הישן שבו מתגוררים החייב ואשתו, ולאחר סיום הבניה, עברו הם להתגורר בתוספת זו. נטען, כי מאז הוגשה בקשת ההפטר, לא התבקש החייב להמציא תצהירים של בתו ובן זוגה, בכל הנוגע לנושא המימון של בניית התוספת. בכל הנוגע לטענת המבקש, לפיה ניהל החייב בחניית ביתו, גלריה למכירת דברי אומנות, נטען, כי הגלריה הוקמה בשנת 1997, והייתה קיימת פחות משנה, ובפועל היא לא כיסתה אפילו את הוצאות החשמל. בהקשר זה נטען בנוסף, כי הפרסום באינטרנט אליו הפנה המבקש, לא נעשה ביוזמת החייב, והפרסום היחיד שעשה החייב היה בדפי זהב בשנת 1997. עוד נטען, כי מאז נסגרה הגלריה, חזר המקום לשמש כחנייה, זאת עד לשנת 2005, עת פתחו בתו ובן זוגה עסק לאספקת ארוחות בוקר וערב לצימרים שבאזור, עסק שקיים מאז ועד היום. משכך, נטען כי לא ניתן לקבל את הטענה, כי כביכול הגלריה שהייתה בבעלות החייב נסגרה בשנת 2009. עוד נטען, כי משנת 1997 הפסיק החייב לעבוד, וכל הכנסותיו הינן מקצבאות המוסד לביטוח לאומי. בהקשר זה ציין החייב, כי העברת מניותיו בחברת אורי עפרון חברה לבנייה ולפיתוח בע"מ לאימו, נעשתה על פי עצת בא כוחו דאז, ומכל מקום אין לחברה הנ"ל כל פעילות עסקית, כזו או אחרת מאז שנת 1997 ועד היום. אשר לפסק הדין שניתן לטובת החברה, נטען, כי הכספים שנפסקו לטובת החברה קוזזו על ידי עו"ד נפתלי נשר, עבור טיפולו בתיקים המשפטיים השונים של החברה. עוד נטען, כי בניגוד לטענת המבקש, החייב לא הסתיר את עובדת קיומו של בית המגורים בישוב מצפה הילה, ולא את עובדת השבחתו על ידי תוספת בניה, אשר מומנה על ידי בתו ובן זוגה, כך שאין המדובר בעובדה חדשה, שלא הובאה לידיעת בית המשפט, והמקימה זכות להגשת בקשה לעיון מחדש בצו ההפטר. אשר לטענת המבקש ביחס לשווי נכסיו של החייב, נטען כי הבנק נמנע מהגשת חוות דעת שמאית, לא במסגרת התנגדותו לצו ההפטר ולא במסגרת הבקשה הנוכחית, וכל שהוא הביא, מסתכם במכתב של חוקר פרטי, שאין לו את הידע ולא את הכישורים להעריך שווי זכויות במקרקעין. אשר לרכבים שבבעלותו, טען החייב, כי המדובר ברכבים שאין להם כל ערך ממשי. כך בעניין הרכב מ.ר. 84-956-05 מסוג ג'יפ הינו רכב משנת 1992 וכך גם ביחס לרכב מסוג סיטרואן שהינו בבעלות אשת החייב שהינו משנת ייצור 2007, ניקנה מחברת ליסינג ושוויו אינו עולה על 28,000 ₪. לאור כל האמור טען החייב כי יש לדחות את בקשת המבקש אגב חיובו בהוצאות הבקשה ושכר טרחת עורך דין. תגובת הנאמן לגישת הנאמן, דין הבקשה הנדונה להידחות הן על הסף והן לגופו של עניין. לטענת הנאמן, אף שסמכותו של בית המשפט הדן בענייני פשיטת רגל לעיין מחדש בהחלטותיו על פי סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל, רחבה משמעותית מזו של בית המשפט הדן בעניינים אזרחיים אחרים, הרי שהשימוש בסמכות זו ייעשה בזהירות רבה, וזאת בשל הסטייה מכלל סופיות הדיון. בפרט, שעה שמדובר בצו הפטר שניתן לחייב. אשר לטענות המבקש בכל הנוגע לבניה לא חוקית שבוצעה בנכס שבבעלות החייב ובת זוגו, נטען, כי על פניו, אין המדובר בנסיבות חדשות, ומכל מקום לא כאלה, שלא היה ניתן לטעון להן במעמד הדיון מיום 07.11.13, ומשנמנע המבקש לעשות כן, דין הטענות להידחות על הסף. בנוסף טען הנאמן כי המדובר בתוספת בניה בה הוחל שנים טרם מועד צו הכינוס כנגד החייב. ולחילופין נטען, כי ספק גדול באם העבודות הנטענות כשלעצמן, עולות כדי נסיבה המצדיקה, עיון מחדש בצו ההפטר. ביחס לטענות המבקש לגבי עסק המופעל על ידי החייב בבית המגורים, נטען, כי גם טענה זו אינה עולה לכדי נסיבה חדשה, ומכל מקום, לא כזו שלא היה בידי המבקש להציג ולטעון לה במעמד הדיון בבקשת ההפטר, ומשלא נעשה כן, דין הטענה להידחות על הסף. יתרה מכך נטען, כי עיון בדו"ח חקירה שצירף המבקש ואשר נערך על ידי החוקר קובי רווח, מעלה כי בדיקה בכיסוי שערך החוקר הן מול החייב והן מול רעייתו העלתה כי אותו עסק (גלריה), אינו פעיל מזה 4 שנים. בכל הנוגע לטענות המבקש לעניין הפעלת החברה שבבעלות החייב, נטען, כי על פניו גם טענה זו אינה עולה כדי נסיבה חדשה, ומכל מקום לא כזו שלא היה ניתן להציגה במסגרת הדיון בבקשת ההפטר, ומשכך דין טענה זו להידחות על הסף. בהקשר זה ציין הנאמן, כי תגובת החייב מלמדת, כי המדובר בחברה אשר אינה מקיימת פעילות, ואשר לה חובות רבים לנושים. עוד נטען, כי כספים בהם זכתה החברה הומחו לטובת בא כוחו אשר טיפל בענייניה המשפטיים של החברה. יתרה מזאת, בפועל, תקבולי פסק הדין לטובת החברה, אשר הומחו לצד ג', אינם עולים כדי נכס אשר ניתן היה לממשו בהתאם להוראות סעיפים 96-98 לפקודת פשיטת הרגל, לשם הקנייתו לנושים, וממילא אין עסקינן בנסיבה אשר מצדיקה, עיון מחדש בצו ההפטר או בביטולו. אשר לטענות המבקש לעניין נכס המקרקעין של החייב (דירת המגורים), נטען, כי גם טענה זו אינה עולה לכדי נסיבה חדשה, בפרט, שעה שדבר קיומן של הזכויות בנכס זה היו ידועות היטב למבקש עובר למועד הדיון בבקשת ההפטר. כך שכל טענה חדשה בהקשר זה, ואשר לא הייתה כל מניעה מלהעלותה טרם מועד הדיון בהפטר, דינה להידחות על הסף. עוד ולחילופין נטען לגופו של עניין, כי בעוד שבהתנגדות שהגיש המבקש לבקשת ההפטר, מצא המבקש לנקוב בשיעור מוערך של 1.13 מיליון ₪ ביחס לכלל הזכויות בנכס זה, הוקפץ כעת הנתון בו אומד המבקש את שווי הנכס לכדי 2.2 מיליון ₪, והכל ללא שמץ של ביסוס ראייתי. נטען, כי ככל שהמבקש חפץ בכך, לא הייתה כל מניעה לעריכת חוות דעת שמאית מטעמו, עוד טרם הדיון בבקשת ההפטר, בין אם על ידי הגשת בקשה מתאימה לבית המשפט ובין אם באופן אוטונומי. עוד נטען, כי על אף שבבעלותו של החייב נכס מקרקעין בעל ערך בישוב מצפה הילה, העובדה כי מחצית הזכויות בנכס מוקנות לבת זוגו, קיומם של דיירים נוספים בנכס אשר נשאו כפי הנראה בעלויות מחוברים המצויים בו, והמשמעויות הכרוכות בפינויו של נכס זה, הרי שהשלמת התשלום שהוצעה ואושרה מגלמת תמורה הולמת עבור פדיון הזכויות בנכס. תשובת המבקש לתגובת הנאמן והחייב המבקש מיאן להשלים עם תגובת הנאמן וטען, כי מתגובת הנאמן מתקבל הרושם, "כי הוא שכח למי בדיוק הוא נאמן. הוא כותב בשם החייב ומגרונו, תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה שהוא קיבל את מינויו כנאמן על נכסי החייב לנושים". עוד נטען, כי טיעוניו המשפטיים של הנאמן לגבי סופיות הדיון, והתנגדותו לבקשה לעיון מחדש, אינם טיעונים אשר צריכים לבוא מפיו של הנאמן, אשר תפקידו כלפי הנושים הינו לערוך חקירות בהתאם לסעיפים 59 ו- 60 לפקודת פשיטת הרגל, דבר שנמנע הנאמן מביצועו. בהתייחס לתגובת החייב, טוען המבקש, כי החייב נמנע מצירוף אסמכתאות הן לתמיכה בטענתו כי תוספת הבניה בוצעה בטרם החל הליך פשיטת הרגל, והן לעניין עלויות הבנייה. עוד נטען, כי החייב לא הסביר מדוע לא דווח על גזר הדין שניתן נגדו במהלך הליך הפש"ר, לא לנאמן, לא לכנ"ר ולא לבית המשפט. זאת ועוד, נטען, כי טענת החייב לפיה הגלריה הוקמה בשנת 1997 והייתה קיימת פחות משנה, מנוגדת לאישור החוקר הפרטי שתשאל אותו, והחייב דווח לו כי הגלריה נסגרה בשנת 2009. כן נטען, כי אין כל ראיה או בדל ראיה כי בתו של החייב ניהלה את עסקה באותו מקום שבו הוקמה הגלריה. עוד נטען, כי הבנק לא יכל ואינו יכול להביא חוות דעת שמאית מטעמו, הואיל ועל פי הנחיות השמאים, לא ניתן לערוך חוות דעת שמאית ללא ביקור בנכס, קל וחומר כאשר עסקינן בוילה ולא בדירה בבית משותף. ביום 05.01.14 התקיים דיון בבקשת המבקש לעיון חוזר, במסגרתה חזרו הצדדים על טיעוניהם כמפורט לעיל. כן טענה ב"כ הכנ"ר, כי תנאי ההפטר שניתנו משקפים איזון ראוי בין זכויות הנושים לבין זכותו של החייב לפתוח דף חדש בחייו, ומשכך ביקשה להצטרף לעמדת הנאמן ואף לגישתה דין הבקשה לעיון חוזר להידחות על הסף. דיון לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות המשיבים 1 ו- 2, בתשובת המבקש לתגובת המשיבים, ובמסמכים שצורפו וכן בפרוטוקול הדיון, נחה דעתי, כי דין הבקשה לעיון חוזר להידחות. סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל קובע כך: "בית המשפט רשאי לחזור ולעיין בכל צו שניתן מכח סמכותו בפשיטת רגל, לבטלו או לשנותו". אף כי סמכותו של בית משפט של פשיטת רגל בכל הנוגע לעיון מחודש בהחלטותיו רחבה משמעותית מזו של בית המשפט הדן בעניינים אזרחיים אחרים, הליך זה של עיון חוזר מכוח סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל, הנו הליך השמור למקרים חריגים וקיצוניים, וזאת בשל הסטייה מכלל סופיות הדיון. משכך, אל לו לבית המשפט לעשות בו שימוש, אלא בזהירות רבה ובמשורה. בפרט נכונים הדברים מקום בו מדובר בצו הפטר שניתן לחייב, זאת להבדיל למשל מהחלטת ביניים אחרת במסגרת ההליך. כך עולה מהחלטת בית המשפט בתיק פש"ר (מחוזי חיפה) 83/02, בש"א 11029/04 כונס הנכסים הרשמי מחוז חיפה נ' קוסובסקי אנטולי (04.09.05), שם קבע בית המשפט כדלקמן: "לטעמי אין עיון מחדש בצו הפטר כעיון מחדש בצו כינוס, שכן השפעת צו ההפטר על החייב משמעותית ביותר, ומהווה אחת מהתחנות האחרונות בהליך פשיטת הרגל, ובעניין זה אני חולק על עמדתו של כבוד השופט גרשון כפי שהובעה לעיל, ולטעמי יש לשקול בזהירות עת מעיינים מחדש בצו הפטר, שכן הייחוד של צו ההפטר,שהוא התחנה האחרונה בהליך פשיטת הרגל -אם לא מבטלים אותו - ובמידה מסוימת הוא אינו דומה להחלטת ביניים, שבה השימוש בעיון מחדש הנו מקובל ונפוץ ביותר. צו ההפטר מסמן תחילת תקופה חדשה ומהווה סיום הליך פשיטת הרגל לתמיד, ועל כן הוא נעדר מאלמנט הזמניות, כל עוד הוא לא מותנה בתנאים". פתוחה אפוא הדרך בפני המבקש להשיג על ההחלטה בדבר מתן צו הפטר חלוט לחייב, באמצעות הגשת ערעור. ראה: בש"א (חי') 14848/01, שוכראללה ארשיד נ' הכונס הרשמי, [פרסום נבו], (11.03.02). וכן: רע"א 4569/91 מוריס סבג נגד כונס הנכסים הרשמי, (12.07.1992)]. ואכן המבקש עמד על זכותו והגיש במקביל לבקשה זו ערעור לבית המשפט העליון. כלל ידוע הוא, כי ניתן לבקש עיון חוזר אם נשתנו הנסיבות, או התבררו נסיבות חדשות, אשר לא היו לנגד עיני בית המשפט, במועד מתן החלטתו, ואשר לו היו בפניו, יתכן והיה מחליט באופן שונה, באופן המצדיק עיון חוזר של בית המשפט בהחלטה קודמת. ראה: בש"א (נצ') 2860/04 רייך מתיתיהו נ' הכונס הרשמי, (06.12.04); ע"א 341/82 בר דרור נ' כסיף פ"ד לז(3) 729; ע"א 5000/92, יהושע בן-ציון נ' אוריאל גורני ואח', פ"ד מח(1), 830 ,ע"מ 839-840. זאת ועוד, על בית המשפט, בבואו לדון בבקשת העיון החוזר, לבחון אף את הבסיס לבקשה, קרי, האם מדובר בנסיבות חדשות או האם ניתן היה להביא את הראיה החדשה, שנתגלתה כבר בדיון המקורי, אחרת יהא בפנייה משום שימוש לרעה בהליך משפטי. ראה: ע"א 341/82 בר דרור נ' כסיף, פ"ד לז (3) 729 וכן ברע"א 1520/05, נאמן לנכסי החייב אבן זיו יגאל נ' עמינח תעשיות ורהיטים בע"מ, [פרסום נבו], (06.03.05). הנה כי כן, השאלה שעומדת להכרעה בעניינינו, האם במקרה הנדון קיימות נסיבות חדשות, המצדיקות את העיון מחדש. לאחר שעיינתי בבקשת המבקש, בתגובתו החייב והנאמן ובתשובת המבקש, סבורני כי יש להשיב על שאלה זו בשלילה. נימוקי הבקשה לרבות הטענה בדבר שווי נכסיו של החייב, אין בהם כדי להוות נסיבה חדשה, המקיימת עילה לעיון חוזר בהחלטה. כל מה שנטען במסגרת הבקשה מצוי היה ויכול היה להימצא בפניי, בפרט שעה שהמבקש היה שותף פעיל בהליך, הגיש התנגדות מפורטת ואף הופיע בדיון שנערך ביום 07.11.13 כשהוא מיוצג על ידי עורך דין. חרף כך, נמנע המבקש מלפרט טענותיו כנגד מתן צו ההפטר ובחר לעשות זאת לראשונה במסגרת הבקשה לעיון חוזר. יתר על כן, עיון בהתנגדות למתן צו הפטר, מעלה, כי המבקש מצא לאזכר בין נימוקי התנגדותו לבקשת ההפטר שהגיש החייב עסקת מקרקעין שנעשתה לטענתו בנכס דומה בישוב מצפה הילה, ואשר נמכר על פי דיווחי רשויות המס לטענת המבקש בסך של 1.13 מליון ₪ ביחס לכלל הזכויות בנכס המקרקעין לרבות אלה שבבעלות אשת החייב. עם זאת, במסגרת הבקשה לעיון חוזר, בחר המבקש לשנות את ההערכה, והעמיד את שווי הנכס לכדי לא פחות מסך של 2.2 מליון ₪, וזאת בהסתמך על דוח חוקר שאינו נתמך בתצהיר ובלא שראה לנכון לצרף חוות דעת שמאית בדבר שווי הנכס כפנוי וכתפוס, הגם שיכול היה לעשות כן בנקל מתחילת ההליך. בנוסף, בניגוד לטענת המבקש בכל הנוגע לתוספת הבניה, הסביר החייב במסגרת הבקשה למתן צו הפטר, כי תוספת הבניה בוצעה על ידי בתו ובן זוגה שכיום אף גרים בנכס. דבריו אלה של החייב אף אושרו על ידי הנאמן בתגובתו לבקשה. זאת ועוד, ככל שסבר המבקש כי החייב העלים מידע כאמור מבית המשפט, פתוחה הייתה בפניו הדרך לטעון לכך במעמד הדיון בבקשת החייב למתן הפטר אשר התקיים ביום 07.11.13. משלא עשה כן המבקש, הרי שאין לראות בטענות אלה של המבקש משום נסיבות חדשות שיש בהן כדי להקים עילה לעיון חוזר. בנוסף, לא הוכח על ידי המבקש, כי החייב המשיך לנהל את עסקו עד לשנת 2009. אין בפרסום העסק הנטען באתר האינטרנט, כדי להצביע על אמיתות טענות המבקש, בפרט כאשר עיון בדו"ח החוקר מטעם המבקש, מעלה, עובדות נוספות שאינן עולות בקנה אחד עם טענותיו אלה של המבקש ואשר אותן לא שטח המבקש בבקשתו ומשעה שטענות המבקש אינן נתמכות בראיות מוצקות. המבקש מעלה בבקשתו טענות לגבי הפעלת חברת אורי עפרון עבודות לבנין ולפיתוח בע"מ. בהקשר זה מפנה המבקש לפסק דין שניתן טרם מועד צו הכינוס בעטיו חוייב צד שלישי, חברת י.ב. זיו נכסים וקבלנות בע"מ, בתשלום לחברה בסך של 138,000 ₪. על פניו נראה כי טענה זו אינה עולה כדי נסיבה חדשה ולא כל שכן טענה שלא היה בידי המבקש לפרטה בנימוקי התנגדותו למתן צו ההפטר או במסגרת הדיון שהתקיים ביום 07.11.13. זאת ועוד, החייב הציג אישור פקיד שומה עכו המבסס את טענתו לפיה אין המדובר בחברה פעילה ואשר לה חובות רבים לנושים. עוד ראוי לציין כי הן החייב והן בא כוחו מאשרים כי כספים אלה בהם זכתה החברה הומחו לטובת בא כוח החברה אשר טיפל בענייניה המשפטיים של החברה. ויצוין כי אף ככל שכספים אלה לא היו מומחים לבא כוח החברה לא הייתה אפשרות מעשית להעביר כספים אלה לחייב עצמו לאור מצבת הנשייה של החברה וממילא לא ניתן היה לפעול ביחס לכספים אלה מכוח הוראות סעיפים 96-98 לפקודת פשיטת הרגל לשם הקנייתם לנושי החייב. זאת ועוד, אין בעובדה כי ברשותו של החייב ואשת החייב שני רכבים כנטען על ידי המבקש כדי להוות נסיבה שיש בה כדי לשנות את החלטת בית המשפט, ובפרט כאשר עובדה זו לא נטענה קודם לכן, על אף שלא חסרו הזדמנויות לכך, וכן לאור עלותן הזניחה של הרכבים. משכך, סבורה אני, כי לא עלה בידי ב"כ המבקש להצביע על עובדות חדשות ו/או נסיבות חדשות אשר לו היו בפני בית המשפט היו מביאים להחלטה שונה. עוד יצוין כי סעיף 181 לפקודה לא נועד לאפשר לצדדים לתקן מחדלים, אשר יכלו למנוע בנקל בזמן אמת, או לאפשר להם לערוך מקצה שיפורים, במחיר של סטייה מעיקרון סופיות הדיון. ראה: פש"ר (חי') 18803-12-10 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' סלמאן גאנם, (23.07.12)]. ; בש"א (חי') 14848/01 ארשיד נ' הכונס הרשמי, [פרסום נבו], (11.03.02). וכן: ובש"א 13544/04 אשכנזי עודד נ' הכונס הרשמי [פרסום נבו], (26.10.04). בשולי הדברים, ולאחר ששבתי ושקלתי את טענות הצדדים לרבות במסגרת הבקשה לעיון חוזר סבורני כי על רקע העובדה כי מחצית הזכויות בנכס המקרקעין מוקנות לאשת החייב, קיומם של דיירים נוספים בדירת המגורים ואשר נשאו בעלויות הבניה ומחוברים, המשמעות והקשיים הכרוכים במימוש נכס מגורים זה לרבות משך הזמן שיידרש לשם כך, מקובלת עךי עמדת הנאמן והכנ"ר כי השלמת התשלום שהוצעה על ידי החייב ובני משפחתו אכן מגלמת תמורה הולמת עבור פדיון זכויותיו של החייב בנכס המקרקעין. לפיכך, משהמדובר בחובות ישנים, משלא הוגשו התנגדויות מצד יתר נושי החייב, לאור משך ההליך, גילו של החייב, שהינו בן 69, נכותו המשמעותית של החייב העומדת על שיעור של 89%, מצבו הבריאותי הקשה, לרבות אירועים מוחיים חוזרים, ומכיוון שלא הוכח שלחייב כושר השתכרות, ו/או נכסים זולת זכויותיו בנכס המגורים ומשנהג החייב בתום לב בהליך ואף חובותיו לא נוצרו בחוסר תום לב, אכן סבורני כי ראוי היה ליתן לחייב צו הפטר חלוט לנוכח השלמת התשלום שהוצע על ידי החייב. ראה: ע"א 3004/07 עזריה דוד נ' כונס הנכסים הרשמי ואח', (05.11.08). ולפני סיום, לא אוכל להימנע מלהתייחס בקצרה להתבטאות האומללה של הנושה באשר לתפיסת תפקידו של הנאמן בהליך פשיטת הרגל. אכן כמעשה של שגרה, ממונה הנאמן על ידי הנושים ומתפקידו לממש את נכסי החייבים לשם תשלום חובותיו לנושים. ואולם לצד תפקידו זה, משמש הנאמן כ- officer of the court"" ועליו מוטלות חובות אימון, בין היתר, גם כלפי בית המשפט. בהקשר זה שומה על הנאמן להציג את העובדות לבית המשפט לאשורן, לתמוך במידת הצורך בעמדת החייב, הכל לפי הנסיבות, ולא לשמש כדרישת המבקש כשופר לנושים לשם שיפור נשייתם. סוף דבר אשר על כן, ועל יסוד כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה. משהצדדים נדרשו להתייצב לדיון בבקשת המבקש וכן להגיש תגובות בכתב לבקשה, הנני מחייבת את המבקש לשלם לחייב, לנאמן ולכנ"ר הוצאות הבקשה בסך של 5,000 ₪ (לכל אחד). עיון חוזרמסמכיםהפטרצווים