נטען כי הנתבעת מטעה את לקוחותיה לסבור כי המפתח לצילינדר "האינטראקטיב" המיוצר על ידה איננו ניתן לשכפול ללא "הכרטיס החכם" הנמסר ללקוח (להלן: "הכרטיס"), בעוד שבפועל ניתן לשכפלו גם ללא הכרטיס. 2. עילות התביעה היו הטעייה לפי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 וחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, וכן תרמית לפי פקודת הנזיקין ועשיית עושר ולא במשפט. הסעד שנתבקש בתובענה הוא פיצוי כספי בשיעור מלוא התשלום עבור המנעולים שנמכרו לחברי הקבוצה התובעת. התובע העריך את הנזק שנגרם לכל חברי הקבוצה בסך כולל של 350 מיליון ₪, הואיל ולהערכתו מספר חברי הקבוצה התובעת עומד על כמיליון איש. הקבוצה התובעת הוגדרה בתובענה ככוללת כל מי שרכש את המנעול של הנתבעת. השאלות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, כפי שנכללו בתובענה שהוגשה, היו: האם הטעתה הנתבעת בפרסומיה את הצרכנים לסבור כי המפתח אינו ניתן לשכפול ללא הכרטיס; האם המפתח ניתן לשכפול ללא הכרטיס, ובאיזו מידה; ומה הנזק שנגרם לחברי הקבוצה. 3. הנתבעת טענה כי לא היה בפרסומיה משום הטעייה; כי היא פועלת לאכיפת השכפול אך ורק באמצעות הכרטיס; וכי האפשרות לשכפל את המפתח בדרך אחרת הינה תופעה חריגה וזניחה, שכן נאסר על המנעולנים המורשים לעשות זאת, ונדרשת מיומנות גבוהה לשכפל ללא הכרטיס. עוד טענה הנתבעת כי לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין הפרסום המטעה לבין רכישת המנעול, וכי הנזק מתבטא לכל היותר בהפרש במחיר שבין המנעול שנמכר לבין מנעול מקביל שאינו כולל את מרכיב הכרטיס החכם. עוד טענה הנתבעת כי אין לכלול בקבוצה התובעת מנעולים הנמכרים לגופים מוסדיים וחברות גדולות, או ליצרני דלתות, אלא רק אלו הנמכרים בערוץ הקמעונאי. 4. בהחלטה לאשר את התובענה הייצוגית מיום 9.2.09, נקבע כי קבוצה המיוצגת כוללת לקוחות שרכשו את המנעול מיום 1.7.03 ועד יום 28.11.06, וזאת בהתאם למועדי הפרסומים המטעים לכאורה. הוחלט כי התובעת הטעתה, לכאורה, את לקוחותיה לסבור כי לא ניתן לשכפל את המנעול ללא הכרטיס, שכן הוכח לכאורה שניתן לשכפל את המפתח גם ללא הכרטיס - עובדה שהיא מהותית מבחינת הצרכן. לגבי שיעור הנזק, נקבע בהחלטה המאשרת כי שיעורו כהפרש בין שווי המנעול שהובטח לצרכן לבין שווי המנעול שרכש בפועל, או ההפרש בין המחיר הממוצע של המנעול שנמכר לבין המחיר הממוצע של מנעול מקביל של חברה מתחרה. לגבי היקף הקבוצה התובעת, נקבע כי יש לכלול את כל מי שרכש את המנעול מהנתבעת, כולל גופים מוסדיים ויצרני דלתות, אלא אם כן יוכח על ידי הנתבעת שלגבי גופים אלו אין הטעייה. 5. לאחר שבקשת רשות ערעור על ההחלטה שאישרה את התובענה נדחתה על ידי בית המשפט העליון ביום 30.8.09, הוגשו כתבי הטענות של הצדדים, התנהלו הליכים מקדמיים, ולאחר מכן נשמעו הראיות בכמה מועדי הוכחות. אלא שבשלב שלפני הגשת הסיכומים הגיעו הצדדים להסכם פשרה שהוגש לראשונה ביום 24.5.12, והוגש בשנית בהתאם להוראות בית המשפט והמלצותיו ביום 26.11.12. 6. הסכם הפשרה המתוקן אושר באופן ראשוני על ידי בית המשפט ביום 5.12.12, ולאחר שפורסמו ההודעות בעיתונים התברר שהוגשה התנגדות להסדר הפשרה על ידי המועצה הישראלית לצרכנות (להלן: "המועצה"), המיוצגת על ידי הקליניקה לתובענות ייצוגיות במרכז הבינתחומי בהרצליה. היועץ המשפטי לממשלה הצטרף להתנגדות שהגישה המועצה, ואף הודיע שהיא תיוצג בדיון בהתנגדות על ידי באי כוח המועצה. הסדר הפשרה המקורי (כפי שתוקן בעקבות הערות בית המשפט ולפני הדיון בהתנגדות) היה כדלקמן: הקבוצה התובעת תכלול את כל מי שרכש את המנעול מיום 1.7.03 ועד יום 28.11.06. מקבוצה זו לא הוצאו הרוכשים המוסדיים ויצרני הדלתות. הנתבעת התחייבה לפנות למוסדות רווחה לפי רשימה של מוסדות במשרד הרווחה, ולהציע לתרום להם או לגורמים הנתמכים על ידם מוצרי נעילה מתוצרתה בשווי של 1.1 מיליון ₪ (להלן: "ההטבה"). הטבה זו תינתן למשך שנה. בנוסף, תאפשר החברה לכל צרכן שבבעלותו המנעול נשוא התביעה לשדרג אותו במשך 6 חודשים לצילינדר משודרג מסוג "MT5", או "אינטראקטיב פלוס", וזאת בהנחה של 55% מהמחירון המומלץ לצרכן לשנת 2012 (להלן: "ההנחה"). לצורך כך תפרסם הנתבעת שלוש מודעות, וכן תביא את הסדר הפשרה לידיעת המנעולנים המורשים. על ההסדר יפקח סמנכ"ל הכספים של הנתבעת, יחד עם בא כוח התובע המייצג, ובסוף התהליך יוגש על ידם דו"ח מסכם. הצדדים המליצו כי התגמול לתובע המייצג יהיה בסך 100,000 ₪, ושכר טרחת עורך דינו יעמוד על 400,000 ₪ בתוספת מע"מ. 7. המועצה התנגדה להסדר מכמה טעמים, ובעיקרו של דבר אלו הם: ההסדר חל גם על השוק הסיטונאי ויצרני הדלתות, באופן היוצר מעשה בית דין כלפיהם, אף שהנזק לקבוצה, שבהתבסס עליו ניתנה ההטבה, איננו כולל אלא את הלקוחות בשוק הקמעונאי. הצדדים לא הבהירו כיצד העריכו כי הנזק לכל אחד מחברי הקבוצה הינו כ- 15 ₪, ומדוע סברו כי הפיצוי המקסימלי לקבוצה, להערכתם, הינו בשיעור של 1 מיליון ₪. הצדדים לא פירטו מיהם גופי הרווחה שיזכו בתרומה של מוצרי הנעילה. קיים חשש כי לא יימצא דורש למוצרי הנעילה, שכן הנתרמים אמורים לשאת בעלות ההתקנה. ההסדר איננו מתייחס לשאלה מה יעשה בסכום ההטבה שלא ימומש. שכר הטרחה והגמול לתובע הינם בשיעור מופרז, שאינו עומד ביחס ישר לתרומתם לחברי הקבוצה. 8. לאחר שהתקיים ביום 15.7.13 דיון בהתנגדות שהגישה המועצה, על בסיס התשובות שהוגשו להתנגדות, ושמעתי את טיעוני הצדדים (היועץ המשפטי לממשלה ביקש להיות מיוצג על ידי באי כוח המועצה), קיבלתי חלק מטענות המועצה והצעתי לצדדים להידבר ביניהם על מנת להגיש הסדר פשרה מתוקן, בהתאם להערות בית המשפט שנרשמו בפרוטוקול הדיון על סמך טענות הצדדים בהתנגדות. ואכן, הצדדים הגיעו ביניהם להסכמה על הגשת הסדר פשרה מתוקן בשנית, המקובל על כל הצדדים, למעט סוגיית הגמול לתובע ושכר טרחה לבאי כוחו, וזאת בהתאם להנחיות בית המשפט שנרשמו בפרוטוקול בעקבות הדיון בהתנגדות. להלן התיקונים שהוכנסו בהסדר הפשרה, ואשר יש לראותם מעתה והילך כחלק מן ההסדר שיאושר בפסק דין זה: הקבוצה התובעת תצומצם, באופן שתחול אך ורק על צרכנים מהשוק הקמעונאי. מוצרי הנעילה נשוא ההטבה יתרמו למוסדות ספציפיים שיוגשו לאישור המועצה בתוך 90 יום לאחר אישור ההסדר. הנתבעת תממן את ההתקנה של מוצרי הנעילה נשוא ההטבה, כנגד הצגת חשבונית על ההתקנה, וסכום ההתקנה ייחשב כחלק מההטבה בה היא מחויבת ויגרע ממנה. היה וההטבה הנוגעת למוצרי הנעילה לא תנוצל במלואה בתוך שנה, תוארך תקופת המימוש לתקופה של שנה וחצי נוספות, ואם גם אז לא תמומש במלואה, תתרום הנתבעת 60% מסכום ההטבה שלא נוצל לוועד למען החייל או לאגודה למלחמה בסרטן. סכום ההטבה נותר בסך של 1.1 מיליון ₪. לגבי ההנחה הניתנת לבעלי המנעול נשוא התביעה (לאו דווקא חברי הקבוצה התובעת), לא חל שינוי. 20% מן השכר והגמול שישולמו לתובע ולבאי כוחו יעוכבו עד לביצוע סופי של הסדר הפשרה. 9. לאחר ששקלתי את הסדר הפשרה, הגעתי למסקנה כי מן הראוי לאשר אותו בנוסח אליו הגיעו המועצה לצרכנות (בתמיכת היועץ המשפטי לממשלה) והצדדים עצמם. הבאתי בחשבון את הסיכונים והסיכויים של הצדדים בתובענה, כפי שהובהרו להם גם בדיון בהתנגדות, ויש להדגיש בעניין זה כי מלאכה זו נעשתה קלה יותר הואיל וכל הראיות בתיק העיקרי נשמעו. מחד, הבאתי בחשבון כי טובים סיכויי התובע להוכיח שהפרסומים של הנתבעת היו מטעים, מבחינה זו שהוכח לכאורה שקיימת אפשרות לשכפל את המפתח גם ללא הכרטיס החכם (לצורך כך מיניתי נאמן שבדק את יכולתם של המפתחות ששוכפלו ללא הכרטיס החדש לפתוח את הדלתות). מאידך, הבאתי בחשבון כי האפשרות שהמפתח ישוכפל ללא הכרטיס איננה גבוהה, הואיל והמנעולנים נדרשים על ידי הנתבעת שלא לעשות כן, והדבר אף נבדק על ידה; רובם יכבדו דרישה זו. כמו כן, הבאתי בחשבון את חולשת ראיות התביעה ועדיה, ואת סירובו של בא כוח התובע למנות מומחה מטעם בית המשפט לבדוק את הסוגיה הטכנית של שכפול ללא כרטיס. בהתחשב בכל אלו, קיים ספק עד כמה מהותית היא ההטעיה המיוחסת לנתבעת, כאשר נראה כי אמנם ניתן לשכפל את המפתח ללא הכרטיס החכם, אך האפשרות לכך איננה נפוצה, והיא אולי אזוטרית. לכך יש גם השלכה על הפיצוי המגיע לקבוצה. בנוסף על כך, קיימת הבעיה הידועה של סוגית ההסתמכות על המידע המטעה, לאור הלכות בית המשפט העליון: על סמך הראיות שהובאו בפניי (ואלו לא כללו סקר צרכנים), ספק אם ניתן היה לקבוע כמה לקוחות הסתמכו על המידע המטעה, ועד כמה הוא היה מהותי עבורם. עוד יש לציין כי הצדדים הסכימו, על סמך הראיות שהובאו, שהקבוצה התובעת כוללת כ-72,000 צרכנים, ולא מיליון צרכנים כפי שנטען בתביעה. לאור כל אלו, נראה לי כי הסדר הפשרה סביר ומאוזן, שכן הוא כולל סעד לטובת הציבור, הקשור לנושא התובענה: מתן תרומה של מוצרי נעילה בהיקף של 1.1 מיליון ₪, וזאת בנוסף לאפשרות הניתנת לכל מחזיקי המנעול נשוא התביעה, לשדרג אותו בהנחה של 55% (הטבת שדרוג זו איננה ניתנת להערכה). זאת לצד הפסקת הנוסח המטעה לכאורה. בנסיבות אלו, והואיל והראיות בתיק נשמעו עד תומן, והתקיים דיון ממצה, כולל דיון בהתנגדות של המועצה לצרכנות, אינני סבור כי יש צורך במינוי בודק. הסדר הפשרה מבוסס על נתונים המבוססים על חומר הראיות, ובית המשפט יכול לשקול היטב את הסיכונים והסיכויים של הצדדים, ואת היותו של ההסדר סביר וצודק לאחר ששמע את התיק כולו. 10. השאלה היחידה שנותרה במחלוקת היא שאלת הגמול לתובע והשכר לבא כוחו. בעניין זה, הבעתי דעתי בדיון הקודם, לאחר שמיעת טענות ההתנגדות, כי הסכום שהוסכם על דעת שני הצדדים איננו חריג באופן המצדיק את התערבות בית המשפט, בהתחשב בהשקעה הרבה של בא כוח התובע המייצג ובתרומה שלו ושל התובע לבירור סוגיה שהיא בעלת חשיבות מבחינת רוכשי המנעולים בארץ. אינני סבור שיש לחבר את הסכום שמקבל התובע המייצג עם הסכום שמקבל בא כוחו: כל אחד מהם יקבל את התגמול או השכר המגיעים לו עבור תרומתו והסיכונים שנטל. אינני סבור ששכר טרחה בסך 400,000 ₪ או גמול בסך 100,000 ₪ הינו גבוה, לגבי תובענה ייצוגית שעברה את כל שלביה (כולל בקשת רשות ערעור בבית המשפט העליון), עד לשלב הגשת הסיכומים, ושהסתיימה בדרך המתוארת לעיל. על כן, אני מאשר גם את ההסדר לגבי התשלום לתובע ולבא כוחו. 11. המועצה מבקשת לפסוק לה הוצאות ושכר טרחה. המועצה יוצגה בהליך זה על ידי פרופ' אלון קלמנט, שנטל על עצמו את הייצוג ללא תשלום - ועל כך יבורך. אך למועצה ודאי היו הוצאות, ומגיע לה גמול לפי סעיף 22 (ג)(2) לחוק תובענות ייצוגיות. תרומתה של המועצה, בניגוד לטענת בא כוח התובע המייצג, הייתה חשובה בעיצוב הסדר הפשרה הסופי, ולא מעטים נימוקי התנגדותה נמצאו מוצדקים. על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם למועצה הוצאות משפט בסך 50,000 ₪. 12. לאור כל האמור לעיל, אני מאשר את הסכם הפשרה בין הצדדים, כפי שתוקן בעקבות ההתנגדות שהוגשה והערות בית המשפט. אני מורה על פרסום הודעה לפי סעיף 25 (4) לחוק התובענות הייצוגיות, בנוסח שצרפו הצדדים להסדר הפשרה המתוקן. 13. המזכירות תשלח העתק פסק הדין לבאי כוח הצדדים, כולל בא כוח המועצה ובא כוח היועץ המשפטי לממשלה, ובא כוח התובע ישלח העתק למנהל בתי המשפט לשם רישום בפנקס התובענות הייצוגיות.צרכנותהטעיית צרכניםשכפולהטעיה