תביעה כספית לפיצויים בסכום של 3,225,000 ש"ח 2. בכתב התביעה (בסעיפים 10-8) מתואר מה שהביא להגשת התביעה באופן הבא: "8. ביום 19.2.03, לאחר שהוטל עוצר כללי על העיר שכם, נכנסו כוחות של הצבא הישראלי אל העיר, והחלו לערוך סיורים ברחובות העיר העתיקה. בשעות הבוקר, נכנסו החיילים אל רחוב אלנסר, שהינו רחוב מסחרי, והחלו לשבור את דלתות החנויות בכוח ולפרוץ פנימה, וזאת מבלי שהיו בעלי החנויות נוכחים. 9. בשעות אחה"צ, הגיעו החיילים אל בניינו של התובע, שבו הוא ניהל כאמור בית מלאכה לצורפות, שברו את דלתות הכניסה של הבניין בכוח, ופרצו אל תוכו מבלי שהיה התובע ו/או מי מפועליו נוכחים. 10. בשעות הלילה המוקדמות, בשעה 19:00 או בסמוך לכך, הרסו החיילים את הבניין שלעיל על כל הציוד שהיה בו, לאחר שהטמינו בתוכו חומר נפץ רב...". 3. התובע טוען כי בנסיבות שצוינו הנתבעים עוולו כלפיו בנזיקין ולכן עליהם לפצותו. 4. הנתבעים טוענים בכתב הגנתם כי יש לדחות התביעה. לטענתם, זו התוצאה המתאימה בשל כך שהאירוע אירע במסגרת "פעולה מלחמתית", ומכל מקום הם לא עוולו כלפי התובע. 5. לגבי נסיבות האירוע הנדון נטען בכתב ההגנה (בסעיף 12) כי: "במועד הארוע פעלו כוחות צה"ל בשכם במרדף אחר מבוקשים ומעבדות נפץ. ואכן נמצאה מעבדת נפץ, בה נמצאו חומרים המשמשים להכנת חגורות ומטעני תופת. המעבדה פוצצה. במקום לא היה כלל בית מלאכה לצורפות. הפיצוץ היה מבוקר ונועד להשמיד אך ורק את מעבדת הנפץ". 6. ההליכים בתיק התארכו בשל קשיים של הצדדים באיתור חומר ובגיבוש ראיותיהם. הצדדים נתקלו בקשיים שונים לפני שהתיק הועבר לטיפולי (בשלהי שנת 2008) וגם לאחר מכן. 7. בסופו של דבר הגיש התובע שבעה תצהירי עדות ראשית ושתי חוות דעת שמאיות וניתן לו היתר להעיד שני עדים שביקש להעיד ללא הגשה מוקדמת של תצהירים. מטעם הנתבעים הוגש תצהיר עדות ראשית של י', שהיה במועד הרלבנטי מפקד פלוגת הנדסה וחבלה בגדוד נח"ל המשתייך לחיל הרגלים של צה"ל והוגשה חוות דעת שמאית. הנתבעים היו מעוניינים לאתר חייל נוסף שהיה מעורב באירוע הנדון ונקבעו הסדרים דיוניים בקשר לכך (ראו למשל פרוטוקול 27.9.12, ע' 4, ש' 20-19). דא עקא, שלאחר כל המאמצים התברר כי העד שבו מדובר שוהה בחו"ל וכי לא ניתן יהיה להעידו. 8. בדיוני הוכחות שהתקיימו ב-27.9.12 וב-14.11.12 העידו ונחקרו העדים הרלבנטיים (כל הנ"ל למעט שניים שהיה ויתור על חקירותיהם. וראו בקשר לכך החלטה מ-9.10.12). 9. הצדדים הגישו סיכומים בכתב וביום 24.6.13 התקיים דיון להשלמת הסיכומים. 10. התובע התייחס בסיכומיו הכתובים גם לאפשרות של העדר האחריות מכח "פעולה מלחמתית", גם לשאלת אחריותם של הנתבעים וגם לנושא הנזקים. לעומתו, הנתבעים התייחסו בסיכומיהם הכתובים רק לסוגייה של "פעולה מלחמתית". בהמשך לכך נרשמה בדיון משלים הסכמה דיונית כדלקמן: "במצב העניינים שנוצר מוסכם שהיום תהיה השלמת טיעון בנושא הפעולה המלחמתית. נראה כי ככל שייקבע שאין המדובר בפעולה מלחמתית נוכל לבוא בדברים במגמה להגיע לפשרה. אם בכל זאת לא תהיה פשרה, הנתבעים יגישו סיכומים בכתב בעניין האחריות והנזק ולתובע תהיה זכות לסיכומי תשובה בלוח זמנים שנסכים עליו" (פרוטוקול 24.6.13, ע' 35, ש' 12-9). 11. לנוכח האמור לעיל הוכשרה הקרקע להכרעה בשאלה האם בנסיבות המקרה הנתבעים אינם אחראים בנזיקים בשל כך שמדובר ב"פעולה מלחמתית" אם לאו. ב. תוצאה סופית בקליפת אגוז 12. לאחר שקילת המכלול הגעתי למסקנה כי יש לדחות את התביעה. 13. לדעתי, במקרה דנן הנתבעים אינם אחראים כלפי התובע שכן מדובר ב"פעולה מלחמתית". די בכך כדי שהתביעה תידחה, שכן "הכרה בחסינות משמעותה, שבית המשפט לא צריך להידרש כלל לשאלה אם הצבא פעל ברשלנות אם לאו, כך שמתייתר הדיון לגבי האופן והדרך בה התנהלה הפעולה המלחמתית" (ע"א 1459/11 עזבון חרדאן נ' מדינת ישראל, פס"ד מ-16.6.13, סעיף 13). 14. בגדר מה שלמעלה מן הצורך (ושטרם מוצו הטיעונים לגביו) אציין כי הרושם הוא שגם אלמלא הקביעה הנ"ל היתה התביעה נדחית בשל כך שהנתבעים פעלו כראוי בנסיבות שבהן נאלצו לפעול ובנתונים שהיו להם בעת שפעלו, ומכל מקום לא עוולו כלפי התובע (וראו והשוו ע"א 1864/09 עזבון סכאפי נ' מ"י, פס"ד מ-7.9.11, סעיף 10, שגם שם, על אף שאושרה דחיית התביעה בשל "פעולה מלחמתית" ולכן "אין מקום להמשיך ולבחון את שאלת הרשלנות", בכל זאת צוין כי "על פני הדברים... עולה שלא התגבשה עוולת הרשלנות". כך נעשה גם בע"א 1459/11 הנ"ל, שם נאמר (בסעיף 27): "למעלה מן הצורך אעיר בקצרה, כי אף אם המערערים היו חוצים את משוכת החסינות, דומה כי היו נכשלים בהוכחת הרשלנות"). ג. הנתבעים אינם אחראים כלפי התובע בשל כך שמדובר ב"פעולה מלחמתית" 15. בסעיף 5(א) לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952 נקבע כי "אין המדינה אחראית בנזיקים על מעשה שנעשה על ידי פעולה מלחמתית של צבא הגנה לישראל". ביום 1.8.02 נכנס לתוקפו תיקון מס' 4 לחוק, החל על האירוע דנן (שהתרחש ב-9.2.03). מכח תיקון זה מוגדרת (בסעיף 1 לחוק) "פעולה מלחמתית" באופן הבא: "לרבות כל פעולה של לחימה בטרור, במעשי איבה או בהתקוממות, וכן פעולה לשם מניעתם של טרור, מעשי איבה או התקוממות, שהיא פעולה בעלת אופי לוחמתי, בהתחשב במכלול נסיבותיה, ובכלל זה במטרת הפעולה, במיקומה הגאוגרפי או באיום הנשקף לכוח המבצע אותה". 16. התיקון האמור התקבל "כאשר ברקע הדברים עומדים אירועי האינתיפאדה השניה", ונאמר עליו כי ההגדרה שבמסגרתו "נועדה להרחיב את תחולת פטור המדינה מאחריות בנזיקין במקרה שהנזק נגרם אגב פעולה מלחמתית" (ראו רע"א 3866/07 מדינת ישראל נ' אלמקוסי (פס"ד מ-21.3.12, שמסעיף 20 שבו הובאו הציטוטים, כשההדגשות הן במקור וההפניות שם). 17. בהמשך להוראות החוק דלעיל ולפי פסיקת בית המשפט העליון, יש לבחון את הפרמטרים הבאים: "מטרת הפעולה; זהות המבצע את הפעולה; האיום שקדם לפעולה; משך הפעולה; מקום האירוע; והסיכון שנשקף לכוח" (סעיף 19 לע"א 1459/11 הנ"ל, שניתן בעת האחרונה ושבמסגרתו נסקרה ורוכזה הפסיקה הרלבנטית העדכנית). לעניין הרכיב של "הסיכון לכוח כתנאי לסיווג הפעולה כ'פעולה מלחמתית"' הוסיף בית המשפט העליון שם (בהפנותו גם לע"א 4112/08 זגייר נ' מ"י, פס"ד מ-3.1.12) כי "שאלת הסכנה המיידית אינה אלא נסיבה אחת ממכלול הנסיבות ואיננה מכריעה את הכף". 18. להלן נתייחס גם לנסיבות האירוע בכללותן וגם לממצאים העובדתיים לגבי כל אחד מהפרמטרים הרלבנטיים דלעיל. בהמשך לכך נבחן אם התמונה הכוללת עולה כדי "פעולה מלחמתית". 19. לגבי נסיבות האירוע בכללותן ניתן לקחת כבסיס את שצוטט לעיל (בסעיף 2) מכתב התביעה ואת שצוטט (בסעיף 5) מכתב ההגנה ולא נסתר ע"י התובעים. בעניין שבמחלוקת בין כתבי הטענות האמורים, האם היה בבניין הנדון בית מלאכה לצורפות, נקודת המוצא של פסק הדין תהיה שאכן היה שם בית מלאכה כזה (כטענת התובע ולא כטענת הנתבעים) שכן כך מסתבר יותר מחומר הראיות בכללותו. 20. לגבי פרטים נוספים הקשורים באירוע לא רק שאיני מקבל את טענת התובע כי אין להסתמך על עד הנתבעים י', אלא שיש מקום לייחס משקל רב לעדותו. עד זה היה במועד האירוע מפקד פלוגת הנדסה וחבלה אשר פעלה באירוע זה (ראו פרוטוקול, ע' 13, ש' 31-30), הוא הותיר רושם מהימן ויש לזקוף לזכותו דווקא שלא ניסה לייפות את התמונה וגם שלא התיימר להציג עצמו כיודע כל ושלא נמנע מלציין מה רמת ידיעתו לגבי עניינים שונים ומה מקורותיה. י' היה אמין בהרבה מעדי התובע אשר ניכר אצלם הרצון לסייע לתובע בתביעתו ושמכל מקום לא עלה בידיהם לסתור את גרסת הנתבעים לגבי העניינים המרכזיים המובילים להגדרת האירוע הנדון כ"פעולה מלחמתית". על האמור לעיל יש להוסיף, כי בהקשרים רלבנטיים להכרעה דלעיל יש תימוכין לגירסת הנתבעים גם ברישומים מזמן אמת ביומני מבצעים ובמסמכים צבאיים (כפי שיובא להלן). גם במובן זה לא רק שאיני מקבל את טענת התובע כי הרישומים תומכים בגירסתו, אלא שהם מחזקים דווקא את גירסת הנתבעים. 21. נעבור אפוא לבחינת מה שצוין לעיל (בסעיפים 17- 18), אשר לדעתי מובילה למסקנה כי במקרה דנן מדובר ב"פעולה מלחמתית". 22. במה שנוגע למטרת הפעולה - מדובר בפעולה שבוצעה כחלק מן ההתמודדות עם האינתיפאדה השניה, שנמשכה מסוף שנת 2000 עד אמצע שנת 2005 והיוותה סכסוך מזוין, שכלל לחימה של ממש וכן לחימה בטרור ומניעת טרור. במסגרת זו בוצע מבצע בן יומיים-שלושה של מרדף אחר מבוקשים, אמצעי לחימה ומעבדות נפץ, אשר במהלכו כותרה העיר שכם (ראו למשל דוח מבצעים יומי ל-19.2.03; פרוטוקול 14.11.12, ע' 14 ש' 6-4, ש' 29-28). במסגרת זו הגיעו הכוחות אל הבית הנדון ופעלו בקשר אליו כפי שפעלו. כך נרשם ביומן דיווח מ-19.2.03: "נמצאה מעבדת נפץ ע"י יחס"ר נח"ל א.ב. (מושחר - ר.י.) נמצאו חומרים כימיים, לבנות המעידים על מעבדה. צוות ס"פ הגיע לנקודה, אישר כי מדובר במעבדה ופוצץ אותה". במסמך "סיכום אירועים" המתייחס לתאריכים 20.2.03-19.2.03 נרשם ליד השעה 19:18: "חיילי צה"ל במהלך הפעילות בשכונת 'הקסבה' בשכם מצאו מעבדת נפץ. הנ"ל פוצצה ע"י חבלנים". פעולה זו, ובמיוחד בנסיבות שבהן בוצעה, היא פעולה בעלת אופי לוחמתי, ובוודאי שאינה דומה לפעולות שתכליתן איתור סמים או רכוש, שהן פעולות שיטוריות באופיין (לגבי העניינים שבסעיף זה ראו למשל בג"ץ 2461/01 כנעאן נ' מפקד כוחות צה"ל (פס"ד מ-29.3.01); בג"ץ 7015/02 עג'ורי נ' מפקד כוחות צה"ל (פס"ד מ-3.9.02); רע"א 3866/07 (הנ"ל בסעיף 16) בסעיפים 20-19 של פסק הדין). 23. לעניין זהות מבצע הפעולה - מדובר בכוחות שכולם של צה"ל, שהיו חלק מ"המון כוחות לוחמים" שפעלו בשטח במסגרת "פעילות גדולה" (פרוטוקול 14.11.12, ע' 14, ש' 22-21). הכוח הספציפי שבפיקודו של י' היה פלוגת הנדסה וחבלה בגדוד נח"ל של לוחמי חיל רגלים והוא הסתייע ביחס"פ (יחידת סילוק פצצות), שהיא יחידה צבאית מיוחדת המתמחה בטיפול בחומרי נפץ וחבלה. זהותם של כוחות אלה תורמת לכך שהאירוע שבו עסקינן הוא בגדר "פעולה מלחמתית". 24. במה שקשור לאיום שקדם לפעולה - במסמך "סיכום אירועים" המתייחס לתאריכים 20.2.03-19.2.03 נרשמו לגבי יום 19.2.03 הרישומים הרלבנטיים הבאים: בשעה 19:15 - "פלשתינאי זרק בקבוק תבערה לעבר חיילי צה"ל במהלך (מושחר -ר.י.) בשכם. אין נפגעים. בתגובה בוצע ירי נק"ל לעברו והנ"ל נהרג. לטענת גורמים פלשתינאים: כתוצאה מהירי נהרגו 3 פלשתינאים ונפצעו 10 פלשתינאים נוספים מתוכם אחד באורח קשה ו-9 באורח קל-בינוני". בשעה 19:17 - "התפרעות, יידוי אבנים, מערב שכונת הקסבה בשכם, יעד הפיגוע: חיילי צה"ל, קצין בדרגת סא"ל... נפצע באורח קל... פונה לביה"ח...". מן הציטוטים דלעיל עולה כי היו אירועים קשים בשכם עצמה (ולא רק בנפת שכם, כטענת התובע) ואף בקסבה עצמה. י' העיד ברוח זו והוסיף כי הכוח שלו אוים בירי ובבקבוקי תבערה (פרוטוקול 14.11.12, ע' 17, ש' 29-28; ע' 18, ש' 11-6). 25. במה שנוגע למשך הפעולה - צוין לעיל (בסעיף 22) שמדובר בחלק ממבצע ספציפי שנמשך יומיים-שלושה. 26. מקום האירוע - מדובר בעיר שכם, שהיא חלק משטח A הנתון לשליטה אזרחית ובטחונית של הרשות הפלסטינית (לעניין חשיבותו של נתון זה ראו סעיף 21 לע"א 1459/11 הנ"ל). יתר על כן, בתוך העיר שכם עצמה מדובר באזור הקסבה, שהוא אזור צפוף וסגור, המסוכן יותר מאזורים אחרים בעיר. 27. הסיכון שנשקף לכוח - בנוסף למה שצוין לגבי האיום שקדם לפעולה, אשר המשיך לרחף גם בעת ביצועה, הרי שהתווסף הסיכון שהמבנה ממולכד. עם זאת יש לציין כי י' אישר שבמהלך תפיסתה של מעבדת הנפץ הנדונה לא היה איום ישיר על הכוחות (פרוטוקול 14.11.12, ע' 25, ש' 25). 28. על כל שנאמר עד כה יש להוסיף כי הגדרת האירוע כ"פעולה מלחמתית" לא הייתה משתנה גם לו היה נקבע (מה שלא נקבע) כי הייתה טעות של הכוחות בהערכת הסיכונים או באופן הפעילות (ראו סעיפים 100-94 של סיכומי הנתבעים והאסמכתאות שם). 29. לנוכח האמור לעיל, הרי שהתמונה בכללותה היא שמדובר ב"פעולה מלחמתית". אין בטענות התובע (כגון שהכוחות נכנסו לבתים שונים ויצאו מהם, שהוציאו אנשים לרחוב, שהו במבנה פרק זמן משמעותי לפני הפיצוץ, שצילמו התכולה וכיו"ב) כדי להביא למסקנה שונה. בעקבות קביעה זו דין התביעה להידחות. ד. הערות בטרם חיתום 30. לקראת סיום פסק הדין אני מוצא לנכון להעיר שתי הערות. 31. הערה ראשונה באה בהמשך למצוין לעיל בסעיף 14. עניינה בכך שהתביעה נדחית בשל הקביעה כי מדובר ב"פעולה מלחמתית", אך נראה כי גם אלמלא כן הייתה נדחית. 32. כהערה שניה אעיר כי לא היה מקום להגיש תביעה נגד שני נתבעים - מדינת ישראל וצה"ל - אלא נגד מדינת ישראל בלבד (ראו לעניין זה סעיף 3 לחוק לתיקון סדרי הדין האזרחי (המדינה כבעל דין), התשי"ח-1958; רע"א 4826/12 מדינת ישראל נ' פלוני, פס"ד מ-7.8.12). ד. סוף דבר 33. השורה התחתונה היא כי התביעה נדחית. 34. התובע ישלם לנתבעים סכום כולל של 15,000 ש"ח, עבור שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט גם יחד. צבאפיצוייםפעולה מלחמתיתחוק הנזיקים האזרחיים