תביעה לאכיפת ביצוע הסכם פשרה, שקיבל תוקף של פס"ד

תביעה לאכיפת ביצוע הסכם פשרה, שקיבל תוקף של פס"ד הסכם 81' הושג במסגרת תביעת המינהל לפינויים של מוריס ואחיו - חיים נעמן [להלן: חיים] ומיכאל (מיכה) נעמן [להלן: מיכה], משטח גדול (כ-28 דונם) בגוש 18323. הסכם 81' כלל גם את אמם, הגב' פורטונה נעמן [להלן: פורטונה]. 2. וזו לשון הסכם 81': "1. השטח המסומן בקו אדום במפה המצורפת והצבוע בצבע אדום (להלן: השטח) הכולל פרדס, שטחי פלחה, רפת ומבנים למגורים, יישאר בחזקתם של הנתבעים ושל אמם. 2. הנתבעים מתחייבים לפנות לאלתר כל שטחים אחרים השייכים לתובע המוחזקים על ידם שמחוץ לשטח הנ"ל. 3. התובע יכין תוכנית לחלוקת הקרקע עליה נמצאים המבנים למגורים לארבעה מגרשים ששטח של כל אחד מהם לא יעלה על 650 מ"ר. 4. התובע יחכיר לנתבעים ובנוסף גם לאמם הגב' פורטונה נעמן את המגרשים הנמצאים בבעלות התובע בתנאים המקובלים במינהל במקרים כאלה. 5. יתרת השטח המסומן באדום כנ"ל יוחכר אף הוא לנתבעים במידה והנו בבעלות התובע". ["שטח" המתחם המסומן באדום, ייקרא להלן: המתחם]. אציין כי המתחם כולל חלקות מגושים 18323 ו- 18327. (בהחלטת ביניים שנתתי בתיק זה נפלה טעות ונרשמו מספרי גוש או חלקה מוטעים ויש להתעלם מכך). מכאן יש ללמוד כי גם ההסכמה בדבר פינוי, שנכללת בהסכם 81', חלה על גושים אלו. 3. המינהל ניסה לאורך שנים רבות, לבטל את פס"ד 81', מטעמים שונים, חלקם עולים גם בכתב ההגנה בתובענה זו, אך דרכו לא צלחה. הסכם 81' נותר על כנו, לא בוצע, וכל צד תולה באחר את האשם לכך. אין חולק כי עוד בשנת 83', שונה יעוד המקרקעין שבמתחם ממשקי עזר, למלאכה ותעשייה. בני משפחת נעמן בנו בשטח המתחם ומחוצה לו מבנים שונים נוספים, ללא היתר כדין, ובניגוד להוראות הסכם 81'. 4. תביעת מוריס הנדונה כללה מלכתחילה תביעות ועילות נוספות, אך בעניינן כבר הכריע ביהמ"ש (כב' השופט עמית), בהתייחסו להליכים שונים שהתקיימו בין הצדדים בבית משפט השלום בעכו. (כב' השופט עמית, החל לדון בתיק זה בביהמ"ש המחוזי ואף דן בסכסוך בין הצדדים, עוד בשבתו בבימ"ש השלום בעכו). השאלה היחידה שנותרה לדיון, כפי שקבע השופט עמית בפסק דינו החלוט, הנה אכיפת הסכם 81'. מנגד, הגיש המינהל תביעה שכנגד לפינוי מבנים שנבנו ללא היתר, לאחר הסכם 81', חלקם כאמור תוך חריגה משטח המתחם. 5. בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד עתר המינהל להצהיר על בטלות הסכם 81', בטענה שאכיפתו נזנחה ע"י בני משפחת נעמן, שאף הפרו אותו משלא פינו לאלתר את השטחים שהתחייבו לפנות מכוחו וכן לחייבם, ביחד ולחוד וכל הבא בנעליהם, להשיב למינהל את המקרקעין שאליהם פלשו מחוץ לגבולות המתחם והסכם 81', לרבות הריסת מבנים ומחוברים שנבנו ללא היתר, בכדי להחזיר המצב לקדמותו. לחלופין, ביקש המינהל להתנות את קיום הסכם 81' בפינוי כל השטחים הפלושים המוחזקים ע"י בני משפחת נעמן ולהשיבם לו, כשהם ריקים מכל אדם, מחובר וחפץ ולקבוע כי אם הנתבעים לא יעשו כן, יוכל המינהל לבצע את הפינוי וההריסה בעצמו, ללא צורך בנקיטת הליכי הוצל"פ ותוך חיוב הנתבעים בעלויות ההריסה. כאן המקום לציין, כי המינהל צירף כנתבעים לתביעה שכנגד גם את אבי נעמן (נתבע 5), שהוא בנו של חיים (נתבע 3) [להלן: אבי] וגם את מאיר (אמיר) נעמן (נתבע 6), בנה הנוסף של פורטונה ואחיהם של נתבעים שכנגד 3-1 [להלן: אמיר]. 6. להלן אתייחס רק לחלק מטענות ההגנה של הנתבעים שכנגד, הרלבנטיות להכרעה זו. מוריס הודה (סעיף 61 לכתב הגנתו) בכך שבוצעו עבודות הרחבה באחד מבתי משפחת נעמן, הממוקם על חלקה 28 בגוש 18323 וניסה להצדיק זאת בטענה שלא ביצע "מחטף", "שכן הסכם הפשרה נחתם זה מכבר והמדובר בהליכים שנסתיימו והוכרעו". בסופו של דבר, ההצעה האחרונה שעליה נסובה החלטתי זו, כוללת הכשרת חריגה זו. חיים ובנו אבי העלו בכתב ההגנה טענות מסוג ויתור, השתק, שיהוי והתיישנות התביעה שכנגד. עוד לדידם, הסמכות העניינית לדון בתביעה היא לבימ"ש השלום. בסופו של דבר כפי שיפורט להלן, הם לא עמדו על טענותיהם. מטעם מיכה ופורטונה הוגש כתב הגנה משותף, והם יוצגו מלכתחילה על ידי אותו עו"ד. (מאוחר יותר חברה פורטונה לאמיר והשניים מיוצגים כיום ע"י אותו בא כוח. גם מיכה החליף מאז עו"ד מייצג). בין השאר טענו מיכה ופורטונה כי פינו את כל השטחים שנדרשו לפנות בהסכם 81' ולא פלשו לשטחים נוספים. בכל מקרה לטענתם, שום הפרה הנטענת ע"י המינהל, אין בה כדי למנוע מבעדו להכין תוכנית חלוקה במשך 25 שנה. טענות מיכה בקשר למכלאות ושטחי מרעה, אינן חלק מהדיון בפניי, כפי שכבר נקבע ולכן לא ארחיב בעניין זה (למיטב ידיעתי, בנושא זה הצליחו הצדדים במסגרת הגישור להגיע להבנות שונות). אמיר, שלא היה צד להסכם 81', טען בכתב הגנתו כי צירופו כנתבע בתביעה שכנגד מסרבל את ההליכים, בשים לב שלא היה צד להסכם 81' והסכם 81' אינו מחייב אותו. עוד טען כי מעמדו בשטח הוא של "בר רשות מכללא" כאשר לדידו, הרשות המפורשת ניתנה ע"י המדינה להוריו עם עלייתם לקרקע ובהמשך, נוצרה לו זכות שבשתיקה מכוח זה שהמינהל לא פעל נגדו בשום צורה לאורך השנים. עוד לטעמו, כיוון שהתביעה היא לסילוק יד ולא לפינוי, אזי היא איננה מגלה עילה כלפיו (בהיותו בר רשות) ולכן דין התביעה נגדו להימחק. 7. על מנת לנסות לסיים את הסכסוך המתמשך, השופט עמית התווה הצעת פשרה, כמפורט בהחלטתו מיום 14.6.09. בהצעה הוצע לאשרר חלק מפלישות שביצעו מוריס ואחרים ולהגדיל את המתחם נשוא פסה"ד, בהתאמה. המינהל סירב להעניק למוריס ולמשפחת נעמן שטח נוסף מעבר לשטח שהוקצה להם במסגרת הסכם 81' ולהכשיר פלישה שנעשתה שלא כדין. 8. לאחר שהתיק הועבר לטיפולי, הפניתי את הצדדים להליך גישור בפני פרקליט המחוז והצעתי כי ככל שמדובר באותן פלישות, שנעשו ע"י הצדדים להסכם 81', אל מחוץ למתחם, ןשאשרורם הוצע על ידי השופט עמית (כיוון שמדובר בחדר ביטחון, גן וכד') - שטחים אלה יתווספו למתחם שבהסכם 81' ומנגד, ייגרע מהמתחם שטח בגודל דומה. הליך הגישור לא צלח. 9. עלה בפניי כי קיימות מחלוקות קשות בתוך משפחת נעמן וכי לא ניתן להגיע להסכמה משותפת בתוך המשפחה, לגבי מיקום המגרשים לבנייה שיש להקצות, על פי הסכם 81'. בהמשך הוריתי למינהל להכין תוכנית שתכלול 4 מגרשים לבניה בשטח של 650 מ"ר, בהתאם להוראות הסכם 81'. המגרשים יותוו לפי מיקומם של בתי הצדדים שהיו צד להסכם 81', כלשון הסכם 81'. כמו כן פלישות שנעשו על ידי הצדדים לפס"ד 81' ושהשופט עמית הציע, בשים לב למהותם כאמור, להשאירם על כנם, יילקחו בחשבון והמתחם (ששטחו הכולל 14 דונם) יותאם. 10. המינהל פעל בהתאם. הוכנה תוכנית שעיקרה מבוסס על הקצאת 4 מגרשים בהתאם למיקום בתי הצדדים להסכם 81', שבמתחם. התוכנית סומנה על ידי באות א' [להלן: תוכנית א']. בתוכנית א' סומנו במתחם 4 מגרשים לבנייה, הכוללים את בתיהם של מוריס, מיכה, חיים ופורטונה - שכאמור היו צד להסכם 81' (פס"ד 81') ושאת ביצועו הגיעה העת להשלים. שטחי פלישה מסוימים, כפי שהציע השופט עמית, נכללו בתוכנית א' ומנגד בהתאם להצעתי, נגרע חלק אחר מהמתחם. סה"כ הסכים המינהל להעניק למשפחת נעמן, במסגרת תוכנית א', שטח של 14.590 מ"ר. ודוקו, עוד 590 מ"ר מעבר לגודל המתחם שבבסיס פסק דין 81'. 11. המינהל הודיע כי הסכמתו לתוכנית א' מותנית בהסכמת כל בני משפחת נעמן וכי לאחר שיינתנו הסכמה והתחייבות לפנות את השטח שמחוץ למתחם החדש, יפעל המינהל לשינוי התב"ע ולאישור הקצאת המגרשים למגורים. 12. מוריס הסכים לתוכנית א', אם כי טען שאין מקום להתנות את אישורה, בהסכמת שאר בני המשפחה. מיכה אף הוא הודיע על הסכמתו. חיים ואבי לא התייצבו לדיון. התעורר ספק אם חיים ובנו מודעים לפרטי התוכנית המוצעת. הוריתי למינהל להמציא להם את ההצעה בדואר רשום והוריתי כי אם לא יודיעו לביהמ"ש על התנגדות, ייחשבו כמי שמסכימים להצעה. המינהל פעל בהתאם להחלטתי ולא הוגשה שום תגובה. משלא הוגשה עד היום, על אף שהמועד שהוקצב חלף זה מכבר, הודעה כלשהי, יש לראות אף את חיים, שהיה צד להסכם 81' ואת בנו כמי שמסכימים להצעה. 13. דא עקא, שעל החלק שאמור להיגרע מהמתחם, בהתאם לתוכנית א', מצויים בית עץ ופרגולת עץ, המוחזקים כפי הנראה על ידי אמיר ומשפחתו. לפיכך אמיר ואליו הצטרפה גם אמו פורטונה (שכאמור מיוצגים כיום במשותף), מתנגדים להצעה ולתוכנית א'. 14. יוצא אפוא ששלושה מתוך ארבעת הצדדים להסכם 81', מסכימים להתאמתו למציאות דהיום, על מנת לאפשר ביצועו ולו בקירוב של פס"ד 81'. אמיר, שלא היה צד להסכם 81', ונראה כי בנה במתחם מבנה שאין חולק כי נבנה ללא היתר כדין, מתנגד לתוכנית א', שמשמעותה סילוק ידו ממבני העץ הנ"ל. הגיעה העת לבצע הסכם הפשרה (הסכם 81'), שקיבל תוקף של פס"ד עוד בשנת 1981. כיוון שהעובדות ברורות, עולות מתוך המסמכים ועיקר טענות הצדדים נשמעו, אין מניעה להכרעה זו, הניתנת במאוחד בתביעה ובתביעה שכנגד. להתנגדותו של אמיר אין שום בסיס, כפי שיובהר להלן. למעשה תוכנית א' לא רק שלא פוגעת בזכויותיה של פורטונה, אלא אף מיטיבה עמה. 15. עפ"י הסכם 81', כנגד פינוי משטחים שהחזיקו בני המשפחה משנות ה- 50 הוקצו למשפחת נעמן, קרי: מוריס, מיכה, חיים ופורטונה רק 4 מגרשים למגורים. בהסכם 81' צוין במפורש שהמינהל "יכין תוכנית לחלוקת הקרקע עליה נמצאים המבנים למגורים לארבעה מגרשים ששטח של כל אחד מהם לא יעלה על- 650 מ"ר" (ההדגשה בקו שלי - ח.ה.). יש להדגיש כי הסכם 81' ניתן במסגרת תובענת פינוי שהגיש המינהל לפינויים של מוריס ואחיו מחלקות בגוש 18323. עפ"י פסה"ד אופשר להשאיר רק 4 מבנים למגורים, שהיו כבר קיימים אותה עת. המתחם כלל חלקות מגושים 18323 ו- 18327. אמיר, שכפי הנראה היה עדיין קטין באותו מועד, לא החזיק במבנה כלשהו ולא היה בעל שום זכויות במבנה ו/או במתחם. לאחר הסכם 81', לא יכול היה אמיר או מאן דהו אחר ממשפחת נעמן ובכלל, לזכות בזכויות נוספות במתחם שבבעלות (רשומה) של המינהל, לבנות או להחזיק במבנה למגורים נוסף במתחם, בפרט במיקום שלא מיועד למגרש למגורים! מבנה העץ והפרגולה (אותם אין חולק מחזיק אמיר) נבנו ללא היתר כדין, בניגוד לפס"ד חלוט. עובר לפס"ד 81', היה באותו מקום מטע שקדים ותו לא (ראו: מפת המתחם משנת 81', מסומנת א', שצורפה לטיעונים בכתב מטעם מוריס מיום 14.4.05). טענות אמיר לזכויות מכללא כאלו ואחרות במתחם מכוח זכויות הוריו כלפי המינהל, דינן להידחות. הוריו לא יכלו להעניק לו לאחר 81', שום זכות הנוגדת את פס"ד 81'. כאמור עפ"י פס"ד 81 הוענקו רק 4 מגרים למגורים, במקום בו היו מצויים מבני מגורים באותה עת. לפיכך המינהל רשאי וזכאי לפנותו ולסלק ידו ממבני העץ, המסומנים ע"ג תוכנית א'. 16. הצעת המינהל כפי שפורטה, קרי תוכנית א', יש בה כדי ביצוע חלקו של המינהל בהסכם 81'. הוקצו 4 מגרשים למגורים, לארבעת הצדדים להסכם 81' והמגרשים כוללים את המבנים למגורים שהיו קיימים במתחם עובר להסכם 81' ובהתאם לו. המבנה של אמיר (בחלקה 34 בגוש 18323), שכאמור נבנה ללא היתר וחרף התנגדות המינהל, ועל קרקע שייעודה איננו למגורים - דינו סילוק יד שמשמעותו פינוי. כך גם כל מבנה בגוש 18323 ובגוש 18327 שהינו מחוץ למתחם ולתוכנית א'. לאמיר אין שום זכויות עצמאיות במקרקעין של המינהל. כאמור, המינהל לא הסכים מעולם להקנות למי ממשפחת נעמן זכויות נוספות במתחם, מעבר לאלו שנקבעו בפס"ד 81', בוודאי שלא זכות לבנות ללא היתר. המינהל ביקש עוד בשנת 1981 לפנות את בני משפחת נעמן מהשטח והוסכם שלא לפנותם ממלוא השטח ומנגד ליתן לארבעת המעורבים בהסכם 81', 4 מגרשים שיקצה המינהל לבניה ושאר השטח יוחכר להם בתנאים המקובלים במינהל. בני משפחה אחרים (שהיו כפי הנראה קטינים בשעת הסכם 81') לא יכלו לרכוש זכויות כלשהן, במקרקעי המינהל, בשום שלב שלאחר הסכם 81'! הסכסוך המשפטי בין הצדדים קיים מאז ועד עתה. כאמור, הצדדים להסכם 81', לרבות פורטונה, לא היו רשאים לאחריו להקנות לאחרים (לרבות לאמיר) זכויות ומגרש למגורים, מעבר לאלו שאושרו בפס"ד 81'. לפיכך כאמור, זכאי המינהל לסילוק ידם של כל מי שמחזיקים במבנים שנבנו לאחר הסכם 81' שלא כדין, בתוך המתחם ומחוצה לו - אלא אם כן מוסכם אחרת. כך גם רשאי המינהל לעמוד על זכותו לפנות כל מי מבני משפחת נעמן שמחזיק בשטחים בגוש 18328 או 18327 שמחוץ למתחם או לתוכנית א', בהתאם להתחייבות בהסכם 81'. 17. כאמור, בהתאם להצעה ולתוכנית א', הוסכם לאשרר תוספות שהוספו למבנים שהיו קיימים בעת הסכם 81' או בסמוך להם, כמפורט בתכנית א'. מנגד אין מנוס אלא להתאים את המתחם, לגודל השטח המוסכם בפס"ד 81'. בפועל כאמור, עפ"י תוכנית א' יקבלו הצדדים לפס"ד 81', שטח גדול יותר מזה שעליו התחייב המינהל ויזכו בעוד 590 מ"ר! מדובר בביצוע בקירוב ההגיוני ביותר, המוסכם על ידי רוב הצדדים הרלבנטיים ולכן יש מקום לאשרו. 18. לכאורה מבחינת התנהלות המינהל, רשאי היה לחלק את השטח בחלקים שווים בין הצדדים להסכם 81'. עפ"י הצעת המינהל, בתוכנית א' הוענק לפורטונה שטח גדול יותר (כפול). כיוון שהאחים מוריס, מיכה וחיים הסכימו לכך, כפי הנראה בהתחשב באחים שהיו קטינים בשנת81', יפעל המינהל בהתאם. הנני קובעת כי ככל שתהיה מחלוקת בתוך משפחת נעמן לגבי חלוקת השטחים שבתוך המשבצת המאושרת - תוכנית א', ו/או חלוקת המגרשים המוקצים כשטח מגורים, מחלוקת זו, כפי שקבע כבר גם השופט עמית, אינה מעניינו של המינהל ואיננה חלק מהליך זה. ענייני ירושה וחלוקת זכויות בין בני משפחת נעמן לדורותיהם, אינן מעניינו של המינהל ואינן חלק מתובענה זו. הצדדים להליך זה ומי מטעמם, מנועים מלבוא בטענה כלשהי כלפי המינהל או המדינה, באשר לתוכנית א' לאחר אישור התוכנית כנדרש. 19. משהושג הסכם חדש בין רוב הצדדים לפס"ד 81' ורק בדרך זו, בנסיבות שנוצרו מאז ועד היום, ניתן להגיע לביצוע פסה"ד משנת 1981, רשאי ביהמ"ש להורות על ביצוע בקירוב של הסכם 81', בפרט שהסכם זה מיטיב עם הצדדים לפס"ד 81 (לרבות פורטונה). לפיכך הנני מורה למינהל לפעול לאלתר לאישור התוכנית המסומנת על ידי באות א' ומהווה חלק בלתי נפרד מפסק דין זה. המינהל ידאג לשינוי התב"ע ולאישור התוכנית בתוך 18 חודשים מהיום. הנני קובעת כי אין ולא תהיינה לאיש מבני משפחת נעמן המורחבת ולכל מי שבא מכוחם, זכות נוספת כלשהי בגוש 18323 או 18327, מעבר למותווה בתוכנית א'. כל מבנה שמחוץ לתוכנית א' בגושים הנ"ל ומוחזק בידי מי מהצדדים להליך זה או הבא מטעמו [להלן:המבנה], יפונה בתוך 6 חודשים מיום אישור תוכנית א', ע"י רשויות התכנון הרלבנטיות. המינהל יודיע לצדדים הרלבנטיים, מייד עם שינוי התב"ע ואישור תוכנית א', אם יתקבלו. אם המבנה לא יפונה בתוך תקופה זו, יהיה המינהל רשאי לפעול לפינויו ולהריסתו ולתבוע מבעליו את ההוצאות הכרוכות בכך. אם בתוך 18 חודשים (אא"כ יאשר ביהמ"ש מנימוקים מיוחדים ארכה נוספת), לא תשונה התב"ע ולא תאושר התוכנית, יפנו הצדדים לביהמ"ש על מנת שההליך יפתח מחדש. 20. חלק ניכר מתביעת התובע נדחה בפסק דין חלקי (ע"י השופט עמית) מבלי שחויב בהוצאות. בנוסף כל הצדדים תרמו לבעייתיות שנוצרה לאורך השנים, לפיכך אינני עושה צו להוצאות. מעבר לכך שמובהר, כי בכל ההוצאות הכרוכות בשינוי התב"ע ואישור תוכנית א' יישא המינהל. חוזההסכם פשרהפשרה