פסק דין הצהרתי שלפיו הנתבע רכש מהמנוח שטח של 2500 מ"ר בלבד מתוך כלל שטחה של חלקה 24 בגוש 12156 ("החלקה"), וכן שייפוי כוח בלתי חוזר מיום 17.5.72 שנתן המנוח לנתבע נועד להחליף ייפוי כוח בלתי חוזר מיום 26.8.70, וכי שני ייפויי הכוח מתייחסים לאותה עסקה. בפסק דין שניתן ביום 30.7.12 קיבלתי את התביעה בחלקה, וקבעתי שייפוי הכוח מיום 26.8.70 מבוטל ורק ייפוי הכוח מיום 17.5.72 תקף. הנתבע הגיש ערעור לבית המשפט העליון (ע"א 7478/12), וביום 4.6.13 הורה בית המשפט העליון, על פי הסכמת הצדדים, שהדיון יוחזר לבית משפט זה על מנת להשלים את פסק הדין ולקבוע "ממצאים בשאלה העובדתית העשויה להיות מהותית לסכסוך בין הצדדים ולצורך הכרעה בערעור, והיא - מי החזיק בפועל בשטח נשוא ייפוי הכוח הראשון בשנת 1970 מאז חתימתו של ייפוי כוח זה ועד ערב הגשת תביעת הפינוי על ידי המשיבים (התובעים כאן - א"ק), בתחילת 2003 (שקדמה לה התרעה בחודש יולי 2002)". בהחלטה האמורה הותיר בית המשפט העליון לשיקול דעתי את סדרי הדין בדיון המשלים, ובהתאם לכך החלטתי ביום 5.6.13 שהצדדים יגישו טיעונים משלימים בכתב בשאלה שהועמדה לדיון על ידי בית משפט העליון. לאחר שעיינתי בטיעונים המשלימים מסקנתי היא שעל יסוד הנטען בכתבי הטענות ועל יסוד חומר הראיות, ניתן לקבוע שהנתבע החזיק בשטח של 5000 מ"ר מתוך כלל שטח החלקה שהוא 6037 מ"ר (שטח החלקה צוין בנסח הרישום שצורף כנספח א' לתצהיר התובע 1 ("יונס") - ת/3). ייאמר כבר עתה כי כפי שטוען הנתבע, מסקנה זו עולה מתוך כתבי הטענות, הן אלה שהגישו התובעים והן אלה שהגיש הנתבע. מעיון בכתב התביעה המתוקן (שהוגש ביום 8.6.06) עולה שכטענת הנתבע, התובעים טענו בסעיפים 27 ו-28 של כתב התביעה שהנתבע תפס חזקה בכל החלקה, ובעשותו כן הוא פלש שלא כדין למקרקעין שהם בבעלות התובעים. בסעיף 5 לכתב הגנתו של הנתבע הוא הכחיש את טענת הפלישה למקרקעי הזולת, אולם אישר שהוא מחזיק בשטח של 5000 מ"ר מתוך שטח החלקה, וטען כי מי שמדד את השטח עבורו היה אחיהם של התובעים. בקשר לכך ניתן גם להפנות לסעיף 27 לתצהירו של יונס (ת/3) שבו הוא חזר על הנטען בכתב התביעה המתוקן, היינו, שהנתבע תפס חזקה בכל שטח החלקה למרות שהוא רכש רק 2500 מ"ר מתוך כלל שטחה. גם גרסת הנתבע בתצהירו (נ/4) היא שהוא מחזיק בשטח של 5000 מ"ר וכי הוא רכש שטח זה בשתי עסקאות שנעשו, על פי טענתו, בתאריכים 26.8.70 ו-15.7.72 וניתן לכן לומר כי לפי הנטען בכתבי התביעה וההגנה, למעשה אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת גודלו של השטח שמחזיק הנתבע מתוך כלל שטח החלקה, וממילא מתייתר הצורך לבחון את יתר הראיות הנוגעות לשאלה זו. בצד זאת, עיון בטיעון המשלים שהגיש הנתבע מלמד שככל הנראה הוא לא דק פורתא בהחלטת בית המשפט העליון, וטענתו שהוא מחזיק בשטח נשוא ייפוי הכוח הראשון היא, לכל הפחות, טענה מוקשה. קודם שאבאר את הדבר אציין כי אין מחלוקת שמדובר בחלקה ששטחה הכולל הוא 6037 מ"ר, ואין גם מחלוקת שלא נעשתה חלוקה של החלקה. הנתבע טען אמנם (בסעיף 5 של כתב הגנתו) שאחיהם של התובעים הוא זה שמדד עבורו שטח של 5000 מ"ר, אולם טענה זו לא קיבלה ביטוי בתצהיר עדותו הראשית (נ/4) ואף לא בראיה אחרת, וגם לו טען כך לא ברור מה המשמעות שיש לתת לטענה כזו. כזכור, גרסתו של הנתבע היא שהיו שתי עסקאות ובכל אחת מהן הוא רכש שטח של 2500 מ"ר, ובגין כל אחת מהן ניתן לו ייפוי כוח נפרד. במצב עניינים זה, היה מתבקש שהנתבע יציין בכתב הגנתו, בתצהיר עדותו או בראיה אחרת שיביא, אם ובאיזה אופן נמדד וסומן השטח של 2500 מ"ר שאותו הוא רכש בעסקה הנטענת מיום 26.8.70 (מועד מתן ייפוי הכוח הראשון). עיון בראיותיו של הנתבע - ובכלל זה גם בתצהירה של בת זוגו (נ/5) ובתצהירו של מסרי עבד אלרחמאן מוסטפא (נ/3) - מלמד שאין בראיות אלה התייחסות מיוחדת ומובחנת לשטח שנרכש, על פי הטענה, בעסקה הראשונה בשנת 1970, וככלל מתייחסות ראיות הנתבע לטענה שהוא רכש מקרקעין בשטח כולל של 5000 מ"ר. אציין עוד, כי בטיעון המשלים שהגיש הנתבע אין התייחסות לכך שלאחר שהוא רכש שטח של 2500 מ"ר בעסקה הראשונה, יוחד לשימושו חלק מהחלקה בלבד (ששטחה הכולל של החלקה הוא 6037 מ"ר) והוא החזיק רק בחלק זה. כתבי הטענות והראיות שאליהם הפנה הנתבע בטיעונו המשלים אינם מאפשרים את המסקנה ששטח כזה יוחד לו, ואפילו בתצהיר עדותו הראשית (נ/4) הסתפק הנתבע באמירה "את השטח של 5000 מ"ר שרכשתי בשני שלבים מהמנוח חאג' אחמד עבדלקאדר סולימאן יונס נטעתי בזיתים ואף בניתי מסגריה על החלקה מאז רכישת הקרקע על ידי" (סעיף 5 לתצהיר). גם פסקת הסיכום בטיעונו המשלים של הנתבע אינה תומכת בטענתו - כפי שזו הועמדה לדיון בהחלטת בית המשפט העליון - שהוא החזיק בפועל בשטח נשוא ייפוי הכוח הראשון משנת 1970. מול טענותיו של הנתבע מצביעים התובעים על כך שבעדותו של הנתבע הוא טען שהעסקה השנייה, בשנת 1972, הייתה פועל יוצא של העובדה שהסתבר לו, לאחר שנעשתה העסקה הראשונה, שמרבית השטח של 2500 מ"ר של העסקה הראשונה הם בתחומי שטח שהופקע לצורך הרחבת כביש 65. ואכן, הנתבע העיד כי לצורך הקמת מסגרייה על השטח שנרכש, הוא פנה למי שעיסוקו ברישוי בנייה ולדבריו "היה בחור שהתעסק בתכנון ובבנייה, משה אקשטיין מחדרה, הלכתי אליו, כדי לקבל חשמל צריך רישיון עסק, לקחתי את התוכנית, הגוש והחלקה ונתתי לו והוא אמר "זה בטיפול" לא כל כך על רגל אחת, זה יקח זמן. הלך זמן, כל הזמן הייתי איתו בקשר. יום אחד הלכתי אליו ואמר לי "אדון סעיד החלקה שקנית הכל בתחום הכביש הראשי, כל ה- 2.5 דונם". אמר שיש לו 50 מ"ר בניה, ממרכז הכביש מכל צד. כך אמר. בשנת 70' היה 50 מכל צד מהמרכז. לא זוכר מה רוחב הכביש. שאלתי מה אפשר לעשות עכשיו? העומק של החלקה מהכביש הראשי 100 מ"ר. אמר לי לקנות עוד 2.5 דונם. זה מה שנשאר מהחלקה אחרי הפקעה. הוא יודע איזה הפקעה. הוא אמר שנשאר אחרי הפקעה 2.5 דונם" (עמ' 41, שורות 13-21). בקשר לכך גם לא מיותר לציין שהתובעים הפנו אותי לטענותיו של הנתבע בכתב הערעור, שם הוא טען (בסעיף 5 להודעת הערעור) שבייפוי הכוח הראשון נקבע הגבול הצפוני של השטח שלטענתו הוא רכש "[מ]שפת השוליים של הכביש הראשי", אולם הסתבר לו שהגבול הצפוני אינו מגיע לשפת השוליים של כביש 65, מכיוון שהתוואי המוכרז של הכביש רחב יותר, ומשמעות הדבר, לטענתו, היא שמרבית השטח שנרכש על פי ייפוי הכוח הראשון מצוי בתחום השטח שהופקע לצורך כביש 65. מדברים אלה מבקשים התובעים להסיק שכנטען על ידם, ייפוי הכוח המאוחר משקף הסכמה בין הנתבע לבין המנוח שלפיו יתוקן מיקום קו הגבול הצפוני של החלקה, ובמקום שיהיה "בשפת השוליים של הכביש הראשי" (כפי שנרשם בייפוי הכוח הראשון - ת/4), נרשם בייפוי הכוח השני (ת/5) "החל מהמקום שבו אין הפקעה עבור הכביש". זאת מפני שלדברי הנתבע עצמו הוא סבר, בזמן הרלוונטי, שחלקו הצפוני של השטח שהוא רכש הופקע לצורך הרחבת כביש 65. התובעים גם טוענים, ויש טעם בטענתם, שמלכתחילה החזיק הנתבע בשטח של 2500 מ"ר, שאותו רכש בעסקה הראשונה בשנת 1970 (וכהגדרת הגבול הצפוני בייפוי הכוח הראשון (ת/4) - משפת השוליים של כביש 65). בעקבות סברתו המוטעית של הנתבע שמרבית שטח זה הופקעה, נעשתה העסקה השנייה בשנת 1972 אשר תיקנה את הגדרת הגבול הצפוני (לפי ייפוי הכוח השני משנת 1972 - נספח ה' לתצהיר יונס (ת/3) - החל מהמקום שבו אין הפקעה עבור הכביש). טענתם של התובעים היא שמדובר רק ב"הזזה" כלפי דרום של השטח של 2500 מ"ר שנרכש בעסקה הראשונה, ולכן ייפוי הכוח השני אינו משקף עסקה לרכישת שטח נוסף של 2500 מ"ר, כי אם רק תיקון גבול השטח שנרכש והוחזק על ידי הנתבע. לדעתי, טענה זו נתמכת בדבריו של הנתבע מתוך עדותו שאותה הבאתי לעיל, שהרי גם לדבריו נאמר לו לאחר הרכישה הראשונה שהשטח אשר רכש מצוי בתחום ההפקעה. בצד זאת, אין להתעלם מכך שלפי נסח הרישום המתייחס לחלקה (נספח א' לתצהירו של יונס - (ת/3)), ההערה בדבר הפקעה נרשמה לראשונה בשנת 1977, דבר המעמיד בספק את מהימנות גרסתו של הנתבע שהוא הוטעה לחשוב כי מרבית או כל השטח שנרכש בעסקה הראשונה מצוי בתחום ההפקעה. מכל מקום, אפילו היו פני הדברים כך, אין בראיות שהובאו מטעמו (ובכלל זה גם בעדותו שלו) הסבר לכך שההבדל בין שני ייפויי הכוח הוא רק בהגדרת הגבול הצפוני, וכאשר יש ראיה - שלא נסתרה - לכך שההבדל בין שני הקווים הוא 5 מטר בלבד (חוות דעתו של המודד פאהום - (ת/1)), המסקנה היא שהנתבע החזיק בשטח של 2500 מ"ר שנרכש בעסקה הראשונה בשנת 1970. בנוסף, וכפי שציינתי לעיל הדבר אינו שנוי במחלוקת, הנתבע החזיק בשטח נוסף של 2500 מ"ר אולם התובעים טענו כל העת שהחזקה זו אינה כדין. קניית קרקעות / מגרשיםפסק דין הצהרתי