ביקשו בתביעה צו הצהרתי לעשות שימוש בשם מסחרי

ביקשו בתביעה צו הצהרתי כי לתובעים מוקנית הזכות לעשות שימוש בשם מסחרי הצדדים להליך התובעים הינם אחים המנהלים עסק משפחתי בתחום העיצוב והשיווק של ביגוד, המכונה PRINCE-2000 , החל משנת 1987. הנתבעת היא חברה פרטית, שהוקמה בשנת 1986 ועוסקת מאז שנת 1988 בייבוא משקפיים ומוצרי אופטיקה. הנתבעת היא בעלים של סימני המסחר הבאים: סימן מסחר מס. 77605 מיום 12.9.90 סימן מסחר מס. 94631 מיום 18.9.94 בסוג 14 סימן מסחר מס. 124375 מיום 3.12.98 בסוג 9 סימן מסחר מס. 128509 מיום 17.6.99 בסוג 3 סימן מסחר מס. 128510 מיום 17.6.99 בסוג 18 סימן מסחר מס. 132091 מיום 8.11.99 בסוג 35 במקור הוגשה התביעה כנגד ארבעה צדדים. ההליכים נגד שלושה מתוך הנתבעים הסתיימו. לנתבעת מס' 2 PRINCE MANUFACTURING INC לא עלה בידי התובעים להמציא את כתב התביעה. נתבע מס' 3, הרצל סעידיאן, הגיע להסדר פשרה מחוץ לכותלי בית המשפט. נתבע מס' 4, רשם סימני המסחר, נמחק מכתב התביעה בשל חסינותו המעין-שיפוטית, כאמור בהחלטתי מינואר 2011 ולפיכך נמשכו ההליכים כנגד הנתבעת בלבד. העובדות בקצרה בתאריך 27.12.87 הגישו התובעים בקשה לרישום סימן מסחרי על שמם בסוג 25. בקשתם נדחתה בתאריך 19.2.91 מהטעם העיקרי לפיו "לגבי אותם טובין מאותו הגדר כבר רשומים סימנים דומים" (פרינס מוצרי טניס). בתאריך 15.12.93 נחתם הסכם חלוקת שימוש בין התובעים לבין הנתבעת 2 בכתב התביעה, חברה אמריקאית והבעלים הרשום של סימני המסחר PRINCE במוצרים מסוימים. עו"ד אפשטיין, שליווה את התובעים לאורך כל הדרך טען כי יש להם זכויות רשומות בסימנם המסחרי ולכן נחתם הסכם חלוקת השימוש, שלפיו התחייבו התובעים לעשות שימוש בסימן המסחרי לסימון מוצרי הלבשה בסוג 25, למעט מוצרי הנלווים לענף הספורט וטניס. בשנת 2001 נודע לתובעים לטענתם, כי סימנם המסחרי מעולם לא נרשם ובקשתם לרישום נזנחה, לאחר שלא שולמו דמי הפרסום. התובעים הגישו בקשה חדשה לרישום הסימן על שמם, וביום 6.11.01 קבע רשם סימני המסחר, כי הבקשה לא תחודש לפי שעה, וינוהלו הליכי תחרות בינם לבין הנתבעת. טענות התובעים התובעים ביקשו בתביעה צו הצהרתי "כי לתובעים מוקנית הזכות לעשות שימוש בשם PRINCE 2000 כשמם המסחרי עוד משנת 1987 עת הוגשה הבקשה המקורית לרישום סימן מסחר", וצו מניעה קבוע האוסר על הנתבעת לעשות כל שימוש בסימן המסחר PRINCE או 2000 PRINCE. הסעד השני (צו מניעה) נזנח בסיכומי התובעים, שציינו כי הם ערים לכך שרק עתה הם "מושכים חלק מתביעתם" (סעיף 9 לסיכומים). בסיכומי התובעים נאמר, כי במקביל לתביעה דנן תלוי ועומד "הליך התחרות" בינם לבין הנתבעת בפני רשם סימני המסחר, בהתאם לסעיף 29 לפקודת סימני המסחר [נוסח חדש], תשל"ב - 1972, העוסק בשתי בקשות מתחרות לרישום הסימן PRINCE 2000 שהגישו התובעים בסוג 25 לגבי "דברי הלבשה לגברים ונשים שאינם דברי ספורט", וסימן PRINCE שהגישה הנתבעת לגבי "כל הטובין הכלולים בסוג 25, למעט דברי הלבשה, הנעלה וכיסוי ראש המיועד למשחקי מחבט או גולף". במסגרת הליך התחרות על הרשם להכריע איזו מהבקשות, אם בכלל, תתקבל ובאיזה היקף. לטענת התובעים, הסעד ההצהרתי "מבקש הכרה בזכות פוזיטיבית של התובעים לעשיית שימוש בשם PRINCE 2000 שאינה תלויה בקיום זכות בלעדית שבידי התובעים (בין רשומה ובין לא רשומה), אלא בהעדר זכות בלעדית שבידי הנתבעת שיש בה כדי למנוע את השימוש האמור" (סעיף 5 לסיכומים). בהתייחס לצו ההצהרתי בדבר זכותם לעשות שימוש בשם 2000PRINCE כשם עסקם, טוענים התובעים, כי הם הוכיחו שימוש עקבי בסימן בתחום הביגוד, ואין מקום ללעוג להם על כך שהם מספקים ביגוד לרוכשים שידם אינה משגת, במקום צנוע בדרום תל-אביב. לדבריהם, נפלו קורבן לשורה ארוכה של טעויות מצערות וכשלים, שמנעו מהם לשכלל את זכותם בשם PRINCE 2000 לכדי סימן מסחר רשום, והם מצפים לשכנע את רשם סימני המסחר בנוגע לזכותם. מעבר לכך, הנתבעת לא הגישה נגדם תביעה בנוגע לשימוש בשם זה ולא הוכיחה זכות בלעדית, ולכן "פשיטא שהתובעים זכאים לעשות את השימוש בשם האמור" (סעיף 24 לסיכומים). בסיכומים ציינו התובעים, כי אם הנתבעת תודיע כי היא מוכנה שההכרעה בסעד זה תידחה עד להכרעה בהליך התחרות המקביל, המתנהל אצל רשם סימני המסחר, וכל צד יישא בהוצאותיו, יהיו מוכנים התובעים למשוך הבקשה לסעד זה, כפי שוויתרו על בקשתם לצו מניעה ואף חזרו בהם מהטענה לגבי גרם הפרת חוזה. טענות הנתבעת הנתבעת אינה מוכנה לאפשר לתובעים - בסיומה של התדיינות - להפסיק את ההליכים עתה ולחזור בהם מהבקשה המקורית לצו מניעה בנוגע לסימן המסחר PRINCE, או להסכים כי ההכרעה בסעד ההצהרתי תידחה עד להכרעה בהליך ההתחרות, ללא חיוב בהוצאות. לגופו של ענין טוענת הנתבעת כי זוהי תביעת סרק. סיכומי הנתבעת מושתתים על מספר אדנים מרכזיים: מתן סעד הצהרתי - אין כל בסיס בדין ליתן לתובעים סעד, שיצהיר כביכול על זכותם לעשות שימוש בסימן 2000 PRINCE . התובעים לא הוכיחו כי מדובר בסימן מוכר היטב ועומדת להם זכות שימוש ייחודי בו, גם אם אינו רשום. לא הובאו ראיות לשימוש שנעשה בסימן. בין היתר לא הוצגו פריטי ביגוד, חשבוניות או תעודות משלוח, אתר אינטרנט או כלי שיווקי אחר שיש בו כדי לבסס את זכותם של התובעים בסימן הנטען. שימוש לרעה בהליכי משפט - במהלך 8 שנים, החל משנת 2004, נאלצה הנתבעת להתגונן מפני כתב תביעה שכלל סעדים גורפים וביניהם צו מניעה אשר ימנע לעשות שימוש בסימן הבית שלה PRINCE . הנתבעת משכה את ההליכים, הגישה סיכומיה באיחור ועתה היא מבקשת להסתלק מתביעתה באופן חד צדדי, תוך ניסיון להימנע מהוצאות. יש לראות בכך שימוש לרעה בהליכי משפט וחוסר תום לב. בקשה להפסקת התביעה ברובה - התובעים החליטו למשוך באופן חד צדדי את תביעתם לצו מניעה בניגוד לתקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984 - כי אין להפסיק תובענה או לחזור מהתביעה ללא הגשת בקשה לבית המשפט. לא הוגשה בקשה כנדרש ועל כן אין לדחות את התובענה כולה או חלקה, והתובעים אינם זכאים להימנע מהכרעה של בית המשפט בשלב כה מאוחר של הדיון. מחיקת טענות בדבר גניבת עין וגזל המוניטין בסימנם - בתחילה עתרו התובעים בפני בית המשפט לקבל צו מניעה קבוע, שימנע מן הנתבעת מכירת כל מוצרים הנושאים את סימן הבית שלה. ואף שימוש במילה PRINCE לבדה, אף שזו אינה מהווה סימן שלהם. סימנם של התובעים הינו PRINCE -2000 ובהסכם עם נתבעת מס' 2, שנערך ב-1993 התחייבו התובעים להשתמש במילה PRINCE רק בשילוב הספרה 2000 או עם המילה LINE ולא להשתמש במילה בפני עצמה. בהמשך, התובעים מחקו מסיכומיהם את דבר גניבת העין וגזל המוניטין בסימנם, ועתה הם מוכנים גם לסגת מהתביעה לצו הצהרתי. כל זאת לאחר שהנתבעת נאלצה להתגונן כנגד תביעתם ולהמציא בפני בית המשפט ראיות הסותרות את טענותיהם. הזירה להכרעה בעניין היא בפני הרשם - התובעים ביקשו לנהל את התיק בבית המשפט והם אינם יכולים לטעון עתה כי הזירה להכרעה בעניין היא בפני הרשם. במסגרת סיכומיה, עותרת הנתבעת להטיל הוצאות לדוגמה על התובעים, אשר הגישו בקשת סרק לסעדים זמניים וכן גרמו לעיכוב הדיון בפני הרשם עקב תביעתם. הנתבעת הרחיבה טענותיה גם לגבי זכותה בסימן המסחר PRINCE, אך לא מצאתי מקום לפרטן, לאור העובדה שהתובעים הודיעו כי הם חוזרים בהם מהבקשה לצו מניעה בנוגע לסימן זה. דיון והכרעה הדיון ייסוב אך ורק לעניין הבקשה לסעד הצהרתי, המכיר בזכותם של התובעים לעשיית שימוש בשם PRINCE 2000 כשם עסקם, לאחר שהתובעים זנחו את שאר טענותיהם. בהתייחס לבקשה כי בית המשפט ימנע מהכרעה בסעד ההצהרתי, עד לאחר סיום ההליכים בפני הרשם, מפנה הנתבעת לתקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984- המורה כך: רצה תובע או נתבע שהגיש תביעה שכנגד, להפסיק תובענה, או לחזור בו מתביעתו, כולה או מקצתה, יגיש בקשה על כך לבית המשפט או לרשם, ואם רצה לעשות כן תוך כדי הדיון - יכול שהבקשה תהיה ללא הודעה מוקדמת בית המשפט או הרשם רשאי, בתנאים שיראו לו, להרשות למבקש לעשות כמבוקשו, ואם הרשה, יפסוק גם בהוצאות-המשפט סרב בית המשפט לבקשה והתובע, או הנתבע שהגיש תביעה שכנגד, לא המשיך בתובענה, רשאי בית המשפט לדחותה על פי הוראת התקנה יש להגיש בקשה לבית המשפט, הרשאי להיעתר לה או לדחותה, ולפסוק בענין הוצאות המשפט. בענייננו לא הוגשה בקשה ולכן הטיעון של הנתבעת וההפניה לתק' 154 אינם במקומם. למעלה מן הדרוש יודגש, כי הלכה היא כי בית המשפט לא יפסיק תובענה, כאשר הדבר ישלול מן הנתבע יתרון דיוני של ממש שרכש תוך כדי ההתדיינות או אם יש בבקשה להפסקת תובענה משום שימוש לרעה בהליכי בית המשפט (ע"א 1628/92 גינזבורג נ' פלסט, 13/3/94). בענייננו, התובעים הודיעו כי הם "מושכים חלק מתביעתם" ומשמעות הדבר היא, כי הם זונחים את עתירתם לצו מניעה ואת הטענות הנוגעות לסימן המסחר PRINCE. בנסיבות אלה, אין מקום עוד לדון בסעד שלא התבקש, אך אין מדובר בהפסקת תובענה כמשמעותה בתקנה 154, אלא בויתור על סעד שהתבקש תחילה. שאלת ההוצאות הכרוכה בדיון שהתקיים בענין זה תילקח בחשבון במסגרת פסק הדין. לענין הבקשה לסעד הצהרתי בנוגע לסימן 2000 PRINCE , על התובע להראות שימוש בפועל בסימן ותדמית חיובית של המוצר בעיני הציבור, אשר יוצרת שוק של לקוחות פוטנציאליים, שיש להגן עליו (ע"א 5207/08 World art נ' אורט ישראל ( 1.2.11). כמו כן נדרש להוכיח, כי קיים חשש להפרת הסימן מצד הנתבעת, שדווקא נגדה התבקש הסעד ההצהרתי בנוגע לסימן. במקרה דנן, לא ברור מדוע בחרו התובעים להמשיך בתביעתם כנגד הנתבעת, לאחר שחזרו בהם מהטענות לגבי סימן המסחר PRINCE, שרק בו הוכח כי הנתבעת עושה שימוש למוצריה. מעבר לאמור לעיל, לא הוכחו כדבעי זכויותיהם ש התובעים בסימן 2000 PRINCE . הלכה היא, כי הימנעות בעל דין מהבאת ראיות שהיה בכוחו להביאן יוצרת חזקה כי אילו היו מובאות בפני בית המשפט היו נזקפות לחובתו ולא לזכותו (ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה (1), 736). סעד הצהרתי ינתן כאשר בעל דין מבקש להבטיח כי זכות מוקנית שלו לא תיפגע. באין זכות כלשהי שנפגעה או עלולה להיפגע - אין שום בסיס או הצדקה למתן הסעד המבוקש. במקרה דנן, התובעים אינם מבקשים הצהרה כי בידם זכות בלעדית, ומודיעים בפה מלא, כי יש להשאיר זאת לדיון בפני הרשם. אין הם יכולים להצביע על זכות שלהם שנפגעה או מצריכה את מתן הסעד ההצהרתי כלפי הנתבעת, ואין לתת סעד בשל חשש היפותטי כלשהו. העובדה שהתובעים ביקשו בסיכומיהם לסגת גם מדרישתם בנוגע לסימן המסחר 2000 PRINCE (אם כי התנו זאת באי חיובם בהוצאות), מלמדת אינהרנטית על חולשת טענותיהם, ועל העובדה שבסופו של יום הבינו אף הם, כי אין תקומה לתביעתם. סוף דבר התביעה נדחית. התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 30,000 ₪. בקביעת סכום ההוצאות התחשבתי באופן התנהלותם של התובעים, כמפורט בפסק הדין. צו הצהרתישם מסחרישימוש בשםצווים