ביקש להקים תחנת מעבר למיון ולמיחזור פסולת בניין, על החלקה. לפיכך, פנה הוא בשנת 2006 למשרד להגנת הסביבה, וביקש את עמדתו בעניין. התגובה אותה קיבל הוא, הייתה כדלקמן: "בהמשך לטיפול בפנייתכם, ערכתי ביום ה 16/10/2006 סיור במקום. בשטח קיימת סככה חקלאית שהקמתם ע"פ היתר בנייה להקמת סככה חקלאית (לכלים וציוד חקלאי), מחסן חקלאי וגדר מסביב למגרש. במקום זה אתם מעוניינים להקים אתר למיון ומחזור פסולת בניין. משרדנו לא יתנגד להקמת אתר מיחזור פסולת בניין במיקום זה, ובלבד ששינוי הייעוד יאושר כחוק. לשם כך עליכם לפעול בהתאם לשלבים הבאים: 1. הגשת בקשה לועדות התכנון לשינוי ייעוד או שימוש חורג בקרקע חקלאית (ע"פ הדרוש, מקומית, מחוזית וולקחש"פ). אנו ממליצים לפעול ע"פ הליך שינוי ייעוד. 2. התכנית שתוגש לועדות התכנון תועבר למשרדנו להוצאת הנחיות להכנת מסמך סביבתי ובעקבותיו למתן חוו"ד. הפעלת האתר תתאפשר רק לאחר אישור תכנית כחוק, הוצאת היתר בנייה וקבלת תנאים ברשיון עסק." 2. חרף ההמלצה לפעול על דרך של שינוי ייעוד, לא הכין העורר תכנית כלשהי המשנה את ייעוד הקרקע לייעוד של מיון ומיחזור פסולת בניין, אלא בחר ללכת בהליכים של שימוש חורג. הוא פנה למועצה המקומית אעבלין (להלן: "המועצה"), וקיבל את המלצתה להקמת התחנה, תוך שזו מתחייבת שלא להתנגד לה, ואף לפעול לקידום הנושא בוועדות התכנון. על בסיס המלצה זו, הוגשה בקשה למשיבה, אשר נתמכה בהמלצה של משרד החקלאות (המלצה מוזרה למדי, שכן היא מהווה המלצה למבנה חקלאי, ונכתב בה כי נבדק שהעורר הוא אכן חקלאי, על אף שהבקשה עוסקת בשימוש חורג שאין בינו ובין חקלאות מאומה. ספק אם ניתן להתייחס ברצינות להמלצה זו). הבקשה הובאה לדיון בפני מליאת הוועדה המקומית ביום 27.11.2008, והוחלט, חרף התנגדותו של מהנדס המשיבה, לאשר את השימוש החורג. ההחלטה הינה חסרה מאוד, אינה כוללת תנאים הכרחיים לאישור של שימוש חורג שכזה (כגון אישור הוועדה המחוזית והוולקחש"פ, כתנאי לקבלת ההיתר, או קביעת תקופת שימוש מקסימאלי), אולם ברור ממנה כי הכוונה הייתה לאפשר את השימוש החורג אשר התבקש, בכפוף לכל דין. 3. לאחר אישור הבקשה, הועבר התיק לדיון בפני ועדת המשנה להמלצות בנייה של הוועדה המחוזית. זו ערכה סיור במקום, והגיעה למסקנה כי הקמת התחנה לא תהווה סטיה ניכרת מהשימושים הקיימים בסביבה. לפיכך החליטה ועדת המשנה לאמץ את עמדת המשרד להגנת הסביבה, וקבעה כי על העורר להכין מסמך סביבתי בו יבחנו בין היתר האמצעים להגבלת השימוש המוצע לגבולות השטח בו מוצע השימוש החורג, אשר יאושר על ידי המשרד להגנת הסביבה. בכפוף לכך, החליטה ועדת המשנה לאשר את הבקשה, בתנאי אישור הוולקחש"פ, מילוי תנאי הוועדה המקומית ובכפוף לכל דין. 4. התיק הועבר, אם כן, לידי הוולקחש"פ. על מנת שתבחן את הבקשה. ביום 1.11.10 הגיע התיק לוועדת המשנה למיון תכניות של הוולקחש"פ, וזו קבעה כי הבקשה מהווה פתרון לנושא טיפול בפסולת בניין יבשה, אשר אושרה על ידי המשרד להגנת הסביבה ומשרד החקלאות, ועל כן אין צורך בהעברת הדיון למליאת הוועדה. 5. במקביל, הכין העורר, באמצעות מומחה מטעמו, מסמך סביבתי לעניין הקמת התחנה על החלקה. על פי מסמך זה, בתחום סביר מהמועצה, אין אתר הפרדה ומיחזור פסולת גושית. האזור בו נמצאת החלקה הינו שטח חקלאי, אשר הופר על ידי שימושי קרקע בעלי אופי של מתקנים הנדסיים ומבנים חקלאיים המייצרים מפגעים קשים, כגון חזיריות. חלק ניכר מהשימושים הללו מאושרים בתכניות כדין, וחלקם בהפרות חוק. כן מציין המומחה, מר שנהר, כי במסגרת חלק מהתכניות הוכנו תסקירי השפעה על הסביבה, לפיהם מתאים האזור לשימושים הפוגעניים הללו. 6. מחוות הדעת עולה כי התחנה צפויה להיות מוקמת בסמוך מאוד לאתרי הפסולת אבליים דרום, אבליים צפון, מתקן הפלזמה, אתר הגרוטאות, מפעל הבלוקים וחוות הגז. האתר יעודד שימוש חוזר בחומרים אותם ניתן למחזר, ויצמצם את היקף הנסיעות לאתרי הטמנה. הפעלת התחנה משמעותה כניסה ויציאה של כ-10 משאיות ביום, כאשר על פי הדו"ח, לאתר הפסולת אבליים עוברות עשרות משאיות אשפה מדי יום. המומחה קובע כי האתר כמעט ואינו נצפה ממזרח או ממערב בשל מבנה השטח, כי מבנה הקרקע אינו מעורר חשש לזיהום מי התהום, כי הוא נמצא בסמוך לדרך סטטוטורית מאושרת המקשרת בין שני כבישים ארציים, כי האזור מופר בשימושים פוגעים אחרים ממילא, כי ניתן להגיע למקום בנקל גם מאעבלין וגם מתמרה, וכי יש צורך באתר שכזה באזור. לפיכך, המיקום המוצע, לדעת המומחה, מתאים מאוד לשימוש המבוקש. 7. הדו"ח מתייחס באופן מפורש למטרדים אשר ייגרמו עקב הפעלת האתר. סיכוני זיהום מים, גם בקרקע בעלת מקדם חלחול נמוך, מחייבת פתרונות אשר ימנעו זיהום מים עיליים ומי תהום. פעולת המגרסות והמשאיות במקום, מייצרת אבק וחלקיקים בגדלים שונים, לרבות שאריות נייר וניילון. הפעילות גם מגבירה את הרעש הקיים במהלך יום העבודה, יוצרת מפגעי חזות וסיכונים לשריפות. על כן, קובע המומחה הנחיות אשר יצמצמו את המטרדים הללו (פרק ה', בעמ' 30 לחוות הדעת). 8. הדו"ח הועבר למשרד להגנת הסביבה, וזה אישר את ההמלצות הגלומות בו. במקביל התקבלה חוות דעת רשות הניקוז, שכן הבקשה נמצאת במסגרת תחום ההשפעה של נחל אבליים, על פי הוראות תמ"א 34/ב/3. 9. בשלב זה, לכאורה, ניתן היה להוציא היתר בנייה לעורר. אלא שאז החליטה המשיבה כי ראוי לחדש את ההחלטה, מאחר וזו פקעה (בהתאם להוראות תקנה 20 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל-1970 (להלן: "התקנות"), המגבילה את תוקפה של החלטה למשך שנה בלבד). בשלב זה התברר כי נערכו בחירות ביישוב אעבלין (אשר קודם לכן נוהל על ידי ועדה קרואה), וכעת מתנגדת המועצה למתן ההיתר לשימוש החורג, בשל המטרדים אותם זה צפוי לגרום. המועצה לא הגישה התנגדות מסודרת לבקשה, אולם בישיבתה בחודש ינואר 2001 החליטה המשיבה שלא לאשר את הבקשה, אלא נתנה למועצה אפשרות להגיש התנגדות לה. בדיון בחודש פברואר שוב החליטה המשיבה שלא לדון בבקשה, אלא לאפשר למועצה, פעם נוספת, להביא את התנגדותה לבקשה. 10. על ההחלטה להשהות את הדיון הוגש הערר שבפנינו. העורר טען כי הוא פעל בשקידה ראויה לקיים את הוראות החוק ואת דרישות הרשויות השונות, וכי אך ורק בשל העובדה כי אלו מתנהלות באיטיות רבה, לא ניתן היה להשלים את הדרישות במהלך תקופה של שנה (כפי שמחייבות התקנות). הוא סבור כי אין זה סביר לדרוש ממנו לנהל את כל ההליכים הללו לאורך זמן, תוך הוצאת סכומים ניכרים, ובסופו של הליך, לפתע להחליט כי אין זה ראוי להתיר את הבקשה. הוא מציין עד כמה קיומם של מתקנים כגון התחנה הינם נחוצים, כי אלו אינם קיימים באזור, וכי אין שום הנמקה ממשית מדוע לא לעשות זאת במיקום המוצע, כאשר אין ולו שמץ של טענה מהותית כנגד הבקשה. 11. ראוי לציין כי על אף שהמועצה ידעה אודות הבקשה כבר בחודש ינואר שנה זו, היא לא הגישה כל התנגדות מסודרת לבקשה, עד למועד כתיבת שורות אלו. למעשה, נימוקיה פורטו לראשונה (וגם זאת באופן חלקי), לאחר שזו קיבלה זימון ממזכירות ועדת הערר, לדיון בפנינו, על אף שהיא לא צורפה כמשיבה (ובדין לא צורפה היא על ידי העורר, שכן היא לא הגישה התנגדות פורמאלית לבקשה, בשום שלב). היא אף לא הגישה בקשה להצטרף כמשיבה לערר, אלא שלחה, על דעתה שלה, תגובה לערר. בנסיבות הללו, אין לראות את המועצה כמשיבה. כמו כן, לא ברורות טענותיה בעניין חוסר יכולתה להגיש תגובה מסודרת בעניין. מאז חודש ינואר ועד למועד הדיון, חלפו למעלה משלושה חודשים, אשר הינם זמן ראוי להכין התייחסות ראויה לבקשה. 12. לפנים משורת הדין, נתייחס לדברים שנטענו על ידי המועצה, על אף שלכאורה לא היה מקום לעשות זאת. תקנות התכנון והבניה (סדרי הדין בועדות הערר), התשנ"ו-1996 קובעות מיהו המשיב לערר, והן אינן כוללות מועצות המרגישות פגועות בכוח מקבלת ההחלטה, אלא רק את מי שהגיש התנגדות לבקשה. התקנות הללו אכן מאפשרות צירוף משיבים נוספים, אולם על אלו להגיש בקשה מנומקת בעניין, ואין הם זכאים להצטרף לערר על דעת עצמם. גם אם נשלחה להם הודעה, לידיעה בלבד, אודות מועד הדיון (וגם אם צוין בה בטעות כי יש להם זכות להגיב לערר), אין הם הופכים למשיבים לערר, על סמך זאת. רק בשל היותה של המועצה גוף המייצג תושבים רבים, וכאמור, על אף הוראות הדין, ניתן את הדעת גם לדברים שנטענו על ידה בפנינו. 13. המועצה טענה כי אין מקום לאפשר את הבקשה, אשר נתמכה על ידי הוועדה הקרואה אשר פעלה על ידי אנשים אשר אינם מתגוררים במקום (על אף שהמכתב שצורף לערר, התומך בבקשה, הינו חתום על ידי מהנדס המועצה, אשר הינו גם מהנדס המועצה היום). לדעתה של המועצה, עדיף לשנע את הפסולת ישירות לאתרי ההטמנה, ולא ליצור תחנות ביניים המייצרות מפגעים נוספים, במיוחד כאשר המדובר באתר הנמצא במרחק של 800 מ' בלבד מבתי המגורים של תושבי אעבלין. בנוסף צרפה המועצה מסמך של מומחה מטעמה, המעלה תהיות והשגות לגבי חוות דעתו של המומחה מטעם העורר, בעיקר לעניין הבדיקות שנערכו לגבי משטר הרוחות והרעש, והאפשרות למקם את התחנה בתוך מחצבות קיימות, שם קיים מטרד דומה ממילא. 14. הוועדה המקומית, מצדה, סבורה כי אמנם באופן עקרוני ראוי היה לאשר את חידוש ההחלטה, אולם הם ביקשו לשמוע את עמדתה של המועצה, בטרם קבלת החלטה סופית בעניין. לפיכך ביקשו הם לעכב את מתן ההחלטה. המסגרת הנורמטיבית 15. חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") קובע בסעיף 157, כי החלטתה של ועדה מקומית צריכה להתקבל תוך שלושה חודשים ממועד קבלתה. באופן עקרוני, השהיית החלטה אינה אפשרית, אלא אם המבקש לא השלים את כל הפרטים הדרושים לו. המשיבה לא הייתה זכאית להמשיך ולעכב את החלטתה, למשך תקופה כה ארוכה. ככלל, יש בדרך פעולתה זו משום פגם, אשר מן הראוי לתקנו. אלא שזו אינה הבעיה העיקרית כאן. 16. הסוגיה האם המדובר בחידוש החלטה או החלטה חדשה, אינה פשוטה. ההחלטה המקורית ניתנה בחודש נובמבר 2008. לכאורה, ההחלטה פקעה בנובמבר 2009, וניתן היה להאריכה עד לנובמבר 2010 (ר' תקנה 20(א) סיפא לתקנות). בחודש ינואר 2011, כאשר הגיעה הבקשה לדיון, כלל לא ניתן היה להאריך את המועד לה, וזו למעשה פקעה. על כן, יש לראות בכך משום דיון חדש, ולא חידוש של החלטה קיימת. לכאורה, לשון התקנה הינה ברורה ביותר, וקובעת באופן מפורש כי ההחלטה נחשבת לבטלה אם לא הוצא היתר תוך שנה מהמועד בו נמסרה ההחלטה לידי מבקש ההיתר, וכי ניתן להאריך זאת לתקופה של שנה אחת נוספת בלבד: החלטת מוסד תכנון לתת היתר או לחדשו, תיחשב כבטלה בתום שנה מהיום שבו הודיע מוסד התכנון למבקש על אישור בקשתו, אם במשך התקופה האמורה לא הוצא ההיתר; מוסד תכנון רשאי להאריך את התקופה בשנה נוספת, אם ראה צורך לעשות כן מטעמים מיוחדים שיירשמו. 17. לשון החוק הינה, לכאורה, ברורה. התקופה המקסימאלית שיכולה החלטה לעמוד בתוקף, הינה שנתיים ממועד מסירתה לידי מבקש ההיתר. תקופת ההארכה אינה יכולה לחרוג משנה אחת, וגם זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו. 18. על הרציונל העומד מאחורי קביעת תוקפם של החלטות ושל היתרים, עמד בית המשפט העליון בבג"ץ 1696/91 יצחקי נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה המרכז ואח', פ"ד מו(1) 292, 295 (התקנה אמנם הייתה מנוסחת אחרת באותה העת, אולם ההגיון מאחורי הדברים עודנו בתוקף): "מטרתה של תקנה 20 היא להגביל את תוקפו של היתר לתקופות לא-ארוכות. להוציא מקרים חריגים - בהם עשויה מליאת הוועדה המקומית להשתכנע, כאמור בתקנה 20 (ח) סיפא, "שנושא הבניה המיוחד מחייב חידוש נוסף להיתר" - התקופה הארוכה ביותר בה יוכל היתר כלשהו לעמוד בתוקפו היא חמש שנים: שלוש שנות התוקף המקורי וחידוש התוקף לשנה אחת ולשנה נוספת. זה דינו של היתר, שבעליו החל לבצע עבודות על פיו בטרם חלפה שנה מיום הוצאתו, ולא חדל מביצוען במשך שנה או יותר. ... להגבלות אלו יש טעם והיגיון. הוצאתו של היתר בנייה מותנית, כידוע, במילוי תנאים - עיקריים ונלווים - שונים: של התאמה תכנונית, של בטיחות, של נוחות, של צרכים סביבתיים ועוד. הגורמים המשפיעים על הגדרת התנאים הללו אינם קבועים. עם שינוי העתים משתנים הצרכים ועמם גם התנאים המיועדים לספקם. תנאים שהספיקו להוצאת היתר במועד פלוני עשויים לא להספיק להוצאתו במועד מאוחר יותר. אך לא כל שינוי שחל בתנאי הוצאתו של היתר חדש עשוי להוות "מניעה כדין" לחידושו של היתר קיים. לפיכך, אין זה מתקבל על הדעת, שבעל היתר ישקוט על שמריו במשך תקופה ארוכה, בטרם יחל - או לאחר שהחל - בביצוע עבודות לפי ההיתר שבידו. הלוא אפשר, שבחלוף הזמן נשתנו הצרכים והוחמרו התנאים המוקדמים להוצאתו של היתר, באופן שאילו ביקש היתר זה במועד קרוב לזמן תחילת העבודות או המשכן, היה עליו למלא תנאים נוספים לאלה או שונים מאלה שאותם נדרש למלא בעת שהוצא ההיתר שבידו. תקנה 20 מכוונת למנוע ביצוע עבודות בנייה על-פי היתר שבעליו חדל מלממש את זכויותיו לפיו במשך תקופה ארוכה."  19. המטרה היא למנוע מצבים בהם מבקש ההיתר יושב בחיבוק ידיים, לא עושה מאומה על מנת לקדם את מטרותיו, ואז, כאשר הדבר נוח לו, מבקש הוא לבצע בנייה אשר כבר אינה מתאימה לדרישות או לתכנון החל. אלא שזהו אינו המצב כאשר המבקש פועל בשקידה ראויה לקידום מטרותיו, והליכי התכנון מתארכים במוסדות תכנון אחרים, שלא באשמתו, זמן העולה על הזמן שנקצב לו לבצע את הנדרש ממנו. במקרים שכאלה, יעילות ההליכים התכנוניים מחייבת שלא להביא לכך כי ההמתנה לקבלת תגובות מגופים ציבוריים, תביא לפקיעתן של החלטות מוסדות התכנון. כך ניתן ללמוד מקביעות בית המשפט בפרשה העוסקת בנושא אחר (סעיף 86(א) לחוק, העוסק בסמכויות יו"ר מוסד תכנון להאריך מועדים), אולם הן רלוונטיות גם לעניין שבפנינו. כך נקבע בעע"ם 2647/05 פז חברת נפט בע"מ נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מרכז ואח', : "יחד עם זאת לא התעלם המחוקק מכך שלעתים עלול להיווצר קושי אמיתי שלא יאפשר למגיש התכנית לעמוד בסד נוקשה של לוח הזמנים הקבוע בסעיף 86 לחוק התכנון והבניה בשל מורכבות ההליך התכנוני העשוי להתארך לעתים ולאו דווקא מסיבות התלויות במגיש התכנית עצמו. מטעם זה ועל מנת שלא ירדו לטמיון המשאבים הניכרים הכרוכים בדרך כלל בהכנת תכנית, העניק המחוקק ליושב ראש מוסד התכנון בסעיף 86(ה) לחוק סמכות שבשיקול דעת להאריך את המועדים הקבועים בסעיף 86 "אם ראה כי יש הצדקה לכך". בכך ביקש המחוקק להבטיח כי יושג איזון ראוי בין הצורך לקיים הליך תכנוני יעיל ומהיר לבין הצורך לאפשר גמישות מסוימת מבחינת לוח הזמנים שנקצב בחוק לעריכת שינויים ולמילוי התנאים שנקבעו להפקדה, מקום שבו סבר יושב ראש מוסד התכנון כי קיימים נימוקים המצדיקים זאת.... ... שאלה אחרת היא השאלה האם הארכת מועד כאמור יוצרת רציפות והמשכיות מבחינת תוקף ההחלטה בדבר ההפקדה בתנאים באופן המגשר רטרואקטיבית על "חלל הזמן" שנוצר בין תום התקופה המקורית שנקצבה למשיבות 3 ו-4 למילוי התנאים ובין התקופה הנוספת שתחילתה ביום החלטת ההארכה (לשני המובנים האפשריים של מונח ה"הארכה" בהקשר זה ראו ע"פ 823/84 מדינת ישראל נ' הררי, פ"ד לט(2) 393, 412-413 (1985); וראו גם ד"נ 16/85 הררי נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(3) 449, 452-453 (1986)). נראה כי ככל שעסקינן בהארכת מועד לקיום תנאים להפקדה זוהי המסקנה המתבקשת. מסקנה אחרת תצריך פתיחת ההליך התכנוני מבראשית תוך קטיעת רצף הטיפול בתכנית ובכך יהא במידה רבה משום סיכול התועלת שיכול מגיש התכנית להפיק מהארכת המועד (ראו והשוו בג"ץ 189/74 ברונו נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, ירושלים, פ"ד כט(1) 492, 496-497 (1974)). כמו כן יש לזכור כי סמכות ההארכה נועדה לאפשר התחשבות באינטרסים של מגישי התכנית כאשר קיימת הצדקה לכך ובמילים אחרות מדובר בסמכות מיטיבה על פי אופייה וסמכות כזו גוברת בדרך כלל על הרציונלים השוללים תחולה רטרואקטיבית." 20. עם זאת, ראוי לזכור כי תקנה 20(א) לתקנות שונה בלשונה מהוראת סעיף 86(א) לחוק. התקנה קובעת מפורשות כי הארכה הינה לתקופה של שנה נוספת. דהיינו, משחלפה השנה מאז נמסרה ההחלטה לידיו של מבקש ההיתר, ניתן להאריך את ההחלטה למשך שנה נוספת אחת בלבד. סה"כ שנתיים ממועד מתן ההחלטה, ולא יותר מכך. 21. על כן, במצב הרגיל של הדברים, החלטת הוועדה המקומית תפקע אחרי תקופה של שנתיים, לכל היותר, מאז זו התקבלה (וגם זאת גם בנסיבות מיוחדות שיירשמו). במצב שבו חלפה התקופה הנ"ל לא ניתן עוד לחדש את ההחלטה, ויש צורך בדיון מחודש בבקשה לגופה, כולל פרסום הקלה או שימוש חורג פעם נוספת, באם הדבר נדרש. 22. המקרה שבפנינו הינו חריג לכלל, מהסיבה הפשוטה שהחלטתה של הוועדה המקומית, אינה החלטה תקפה, כל עוד זו לא אושרה על ידי הוועדה המחוזית והוולקחש"פ. סעיף 7(ג) לתוספת הראשונה קובע מפורשות כי לא יינתן שימוש חורג על קרקע חקלאית מוכרזת, אלא באישורה של הוועדה המחוזית והוועדה לשמירה על קרקע חקלאית והשטחים הפתוחים. למעשה, כל עוד אלו לא נתנו את אישורן, אין כל תוקף להחלטתה של הוועדה המקומית, ואין העורר יודע, באותו שלב, אם הוא יוכל לקבל את השימוש החורג, גם אם ימלא אחר התנאים שנקבעו לו. 23. לפיכך, יש לראות בהחלטת הוועדה המקומית כתקפה, רק לאחר שהתקבלו האישורים הנדרשים ממוסדות התכנון הבכירים, קרי - הוועדה המחוזית והוולקחש"פ. רק ממועד זה יש לראות בהליך כמתחיל, ואין צורך בחידושו של ההיתר, אלא לאחר שחלפה שנה מאז קבלת האישורים הללו. כל זאת, בתנאי שהמבקש פנה לאלו בסמוך לאחר המועד בו קיבל את החלטתה של הוועדה המקומית, ולא השתהה שלא לצורך בטרם עשה כן (נושא אשר ייבחן, מן הסתם, גם על ידי מוסדות התכנון האחרים). 24. בנסיבות הללו, יש לראות בהחלטה ככזו אשר טרם פג תוקפה. לחילופין, גם אם נאמר כי יש צורך בניכוי התקופה בה המתין העורר לאישור בקשתו על ידי הוועדה המחוזית והוולקחש"פ (תקופה אשר בוודאי אינה צריכה להיכלל במסגרת תקופת ההמתנה), עדיין ההתייחסות היא לבקשה כאל כזו אשר אושרה, ויש צורך בחידושה בלבד. במקרה זה, אין מקום לפתוח את הנושא כולו לדיון נוסף, כפי שהבהיר בית המשפט העליון בבג"ץ 315/73 אסעד ובשארה טאנוס נ' הוועדה המחוזית מחוז צפון ואח', פ"ד כח(1) 635, 638: "אין המדובר כאן במתן היתר לשימוש חורג אלא בחידוש רשיון שניתן ולא נוצל בשל טעמים שלא היו תלויים בבעל הרשיון. נראה לנו כי לאחר קיום התנאים והדרישות האמורים בתקנה 20 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל-1970, חידוש כזה צריך להיות כמעט דבר שבשגרה. רק שינוי יסודי, בגון שינוי מצב התכנון מעיקרו עשוי לשמש עילה לפתיחת הדיון מחדש. שינוי כזה לא היה כאן, ובמידה שנתגלו עובדות חדשות עקב חקירתו החדשה של יושב-ראש הוועדה המחוזית היה בהן כדי להצדיק את חידוש ההיתר." והדברים חודדו על ידי כב' השופט כהן, שם, בעמ' 639: "הבניה שהמשיבים החלו בה בשנת 1965, על-פי היתר שניתן להם לכך, הופסקה בשנת 1966 על-פי צו-מניעה שניתן על-ידי בית-משפט השלום בנצרת לפי בקשת העותרים. צו-מניעה זה עמד בתקפו עד לשנת 1969 - מועד דחייתה הסופית, בערכאה האחרונה, של תביעת העותרים. אלא ההיתר שעל-פיו החלו המשיבים בבניה, מוגבל היה לתקופת שנה אחת, ותקפו של ההיתר פג בטרם פג תקפו של צו-המניעה - כך שפקיעתו של צו-המניה וזיכויים של המשיבים במשפט שהעותרים הגישו נגדם, לא הועילו להם ולא כלום, כל עוד לא חודש להם היתר הבניה. בנסיבות אלה, ואם "אין מניעה כחוק" לחידוש ההיתר (כלשון תקנה 20 (ד) לתקנות התכנון והבניה (בקשות להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל-1970), חייבת היתה הוועדה המקומית לחדש את ההיתר, מיד עם פקיעת צו-המניעה, כדבר שבשגרה (EX DEBITO OFFICII). טענת בא-כוח העותרים לפנינו, כאילו קיימת "מניעה כחוק" לחידוש ההיתר, באשר מלכתחילה לא היה ההיתר צריך להינתן, אינה טענה: ההיתר המקורי עומד בחזקת כשרות כל עוד לא שונה או בוטל על-ידי הוועדה המחוזית, והמענה נגד חוקיותו צריכה היתה להישמע סמוך לשעת נתינתו בהליכים הקבועים בפרק ה' של חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965. "מניעה כחוק" לחידוש ההיתר קיימת רק אם בתקופת הזמן שבין פקיעת ההיתר לבין חידושו חלו שינויים בחוק או בתכניות החלות על הקרקע או הבנין, ואשר יש בהם כדי לעשות את העבודות כפי שהותרו בהיתר המקורי לבלתי-חוקיות." 25. על כן, ספק אם בכלל היה צורך בחידוש ההחלטה. גם אם כן, הדבר אינו מאפשר העלאת התנגדויות אשר לא נשמעו בהליך המקורי. העורר זכאי היה לדעת כי לאחר שחלף המועד לערור על החלטת המשיבה, הוא יכול להסתמך על האמור בה, ולפעול לשם קבלת ההיתר. אין מקום לאפשר למועצה, אשר שתקה (ואף תמכה באופן אקטיבי) בקבלת ההיתר לשימוש החורג, "הזדמנות שניה", אותה היא לא ניצלה בתחילת הדרך. 26. מאידך, אם אנו מוצאים כי קיימת סטיה ניכרת בבקשה, או אם אנו סבורים כי שיקול הדעת של הוועדה המקומית היה פגום מעיקרו, לא נוכל להתיר את הבקשה, שכן אין אנו יכולים לאשר בקשות בלתי חוקיות, אפילו אלו אושרו על ידי הוועדה המקומית. המצב התכנוני 27. אין חולק על כך כי על פי התכנון החל, החלקה נמצאת בקרקע חקלאית. מאידך, ברור גם כי בסביבה נערכו שינויים לא מבוטלים, אשר שינו את אופייה באופן ניכר. 28. ראשית, על פי תמ"א 35, המדובר במרקם העירוני. זהו המרקם בו צפוי להתבצע הפיתוח העתידי של הקרקע, במובחן מהמרקמים מוטי השימור. על כן, אין המדובר באזור אשר צפוי להישאר בעתיד חקלאי, אלא יש לצפות כי בעתיד ייעשו בו שימושים הקשורים בפיתוח - בין אם על ידי הרחבות של שימושי המגורים, אזורי התעסוקה, או כל שימוש אחר מסוג זה. האזור אינו אמור להישמר כשטח חקלאי פתוח, וככל הנראה גם מסיבה זו לא העסיקה עצמה הוולקחש"פ בעניין זה זמן רב מדי. 29. שנית, באזור הסמוך לחלקה אושרו במסגרת תכניות מתאר שני מתקני איסוף פסולת (אבליים צפון - ג/6954, אשר "שודרג" בתכנית ג/12532, ואבליים דרום - ג/6955). באתר הצפוני קיים מתקן לטיפול מתקדם בפסולת (אשר אושר במסגרת תכנית ג/12532 הנ"ל). בנוסף, באזור קיימות חזיריות אשר אושרו בתכניות נקודתיות, המתירות בנייה בהיקפי ענק (תכנית ג/11493, לדוגמה, מתירה בנייה בהיקף של 80% בקומה אחת, בשטח של 8.2 דונם. דהיינו, המדובר בבנייה מותרת בהיקף של אלפי מטרים רבועים). כל אלו הפכו את האזור לשטח אשר כבר מזמן אינו שטח חקלאי המשמש לעיבוד בלבד. 30. מאידך, באזור קיימים שימושים חקלאיים קיימים. אפילו על פי הדו"ח שהוגש על ידי העורר עצמו, קיים שטח חקלאי נרחב ממערב לחלקה, המעובד גם היום. המתקנים ההנדסיים נמצאים ממזרח לחלקה, וקיים שטחים חקלאיים מעבר לכביש 70, אשר יושפעו מאוד מהקמת התחנה במקום. 31. ראוי לציין כי מיקום התחנה המוצע אינו קרוב יותר לבתי התושבים מאשר מתקני איסוף האשפה הקיימים. התחנה נמצאת במקום אשר הינו בין שני המתקנים הללו, ועל כן היא אינה בבחינת יצירת מטרדים חדשים למבנים הסמוכים לאזור, אלא תוספת של מטרדים על אלו הקיימים. 32. לאחר ששקלנו את עמדות הצדדים, נחלקו דעות חברי ועדת הערר. נציג את עמדות החברים, ואת הכרעתנו אשר ניתנה על בסיס מירב הקולות. עמדת נציגת מתכנן המחוז גב' עמית ויו"ר ועדת הערר עו"ד לביא-אפרת 33. אנו סבורים כי בנסיבות שנוצרו, מן הראוי להתיר את השימוש החורג לתקופה של שנתיים, אשר לא תוארך אלא אם בחלוף המועד תאושר תכנית המשנה את ייעוד הקרקע, ולמצער, תופקד תכנית שכזו (לרבות פרסום דבר הפקדתה). 34. איננו חולקים על עמדת חברינו, לפיה הדרך הראויה ללכת בה הייתה, כבר בשנת 2006, אישורה של תכנית המשנה את ייעוד הקרקע. זו הייתה גם המלצת המשרד להגנת הסביבה, ובדרך כלל, כאשר מבוקש שימוש קבוע בקרקע, זוהי הדרך ללכת בה. אין שום סיבה להתיר שימושים חורגים, כאשר המטרה היא יצירת מצב סופי וקבוע. במקרה שכזה, הדרך בה יש ללכת היא דרך המלך של אישור תכנית. דבר זה אינו שנוי במחלוקת, וייתכן ואילו הנושא היה מגיע לפתחנו בשנת 2008 (ובוודאי אילו היינו נשאלים על כך בשנת 2006), כך היינו מכריעים גם אנו. 35. אלא שמאז שנת 2008 פעל העורר בנמרצות בכדי לקדם את הטיפול בעניינו. הוועדה המחוזית שמעה על הצורך בקיום התחנה, לא רק מהעורר אלא גם מהמשרד להגנת הסביבה. היא ערכה סיור במקום, והשתכנעה כי לנוכח השימושים הקיימים, לא יוצרת התחנה סטיה ניכרת מהוראות התכנית החלה. היא סברה כי האיזון הראוי הוא התרת השימוש המבוקש, גם לאחר שהובהר לה כי אין חלופות אפשריות להקמת תחנה שכזו, ועל כן קיים צורך תכנוני מהותי בהקמת התחנה דווקא על החלקה. לא שמענו כל טענה המצדיקה סטייה מקביעה זו. 36. גם הוולקחש"פ סברה כי אין מקום למנוע את הקמת התחנה על החלקה, על אף שהמדובר בקרקע חקלאית מוכרזת. הדבר מתחייב גם מהוראות תמ"א 35, אשר קובעת כי זו נמצאת בתחום המרקם העירוני, אשר ממילא מיועד לפיתוח בעתיד. 37. המשרד להגנת הסביבה הביע תמיכה כמעט בלתי מסויגת בפרויקט, על אף המטרדים שזה יוצר, תוך שהוא דורש את הטיפול הקבוע בחוות הדעת, כתנאי לתחילת השימוש החורג. דהיינו, אפילו הוא מצא כי התועלת הרבה בהקמת התחנה, עולה על הנזקים, הניתנים לצמצום, הנובעים ממנה. 38. על אף האמור לעיל, לא היינו מאשרים את הבקשה, אילו סברנו כי המדובר במצב "בלתי הפיך", אשר בבוא היום בו ייגמר השימוש החורג, לא ניתן יהיה לסלקו מהמקום. במצב שכזה יש במתן שימוש חורג משום כפייה על מוסדות התכנון ביצירת השימוש. אלא שהובהר לנו כי זהו אינו המצב - אין שום מניעה להפסיק את הפעילות של תחנת המעבר, אשר אינה משמשת להטמנת החומרים במקום, אלא רק לטיפול בהם - חלקם להטמנה וחלקם למיחזור, ואין שום מבני קבע אשר יהפכו ל"פילים לבנים" באם יינטשו. 39. המדובר, אם כן, במצב בו קיים צורך תכנוני ממשי בהקמת התחנה במקום (דבר אשר נקבע גם על ידי הוועדה המחוזית). אין בו משום סטיה ניכרת, שכן לא קיים שינוי אופי הסביבה הקרובה, אשר כבר הפכה לכזו הכוללת שימושים דומים מאוד, מכוח היתרי בנייה שהוצאו במקום כדין. אין בעיה של חוסר הפיכות שתיווצר עקב האישור, שכן ניתן יהיה לפנות את המתקן מהמקום, בתום תקופת השימוש החורג, וככל הנראה הגופים התכנוניים יראו בעין יפה את שינוי הייעוד במקום (לאור עמדתם במסגרת הליכי השימוש החורג). בנסיבות הללו, קיימת הצדקה למתן השימוש החורג. 40. לא התעלמנו מהמטרדים אותם יוצרת התחנה. אלא שהדו"ח אשר הוצג על ידי העורר (ואשר לא נסתר על ידי המועצה, על אף שהיו לה יותר משלושה חודשים לשם גיבושו של דו"ח נגדי), מציג פתרונות לצמצום אותם מטרדים. בנוסף, המדובר במטרדים אשר "נבלעים" בין אותם המטרדים הקיימים, כפי שעולה מהדו"ח, מהשימושים אשר אושרו במקום ואשר פועלים במקום מזה זמן רב. בנסיבות הללו, התוספת השולית (האינקרמנטלית) של המטרדים, אל מול המצב הקיים, הינו פחות מזה הנוצר במקום בו לא קיימים מטרדים דומים. 41. טענות המועצה, אשר לא בוססו על חוות דעת כלשהי (חוות הדעת היחידה שהוגשה מטעמה אינה מתעמתת עם הממצאים של מומחה העורר, אלא בעיקר עם המתודולוגיה בה נקט הוא. הדבר אינו מצדיק את דחיית חוות הדעת, אפילו אם משטר הרוחות מבוסס על ממצאים משנות השבעים, ואם לא קיימת כל ראיה כי במהלך השנים משטר הרוחות השתנה. מקובלת עלינו לחלוטין אמירתו של המומחה מטעם המועצה, כי יש צורך בבחינת חלופות מתאימות יותר למקם בהם את תחנת המעבר. הדבר יתאפשר במסגרת הליכי הכנת התכנית, כאשר ייערך סקר סביבתי מקיף, אשר יציע את החלופות המתאימות לתחנה שכזו. או אז ניתן יהיה להכריע האם ניתן להמשיך ולקיים את התחנה על החלקה, או שמא יש להפסיק את פעילותה ולהעבירה למקום אחר. אולם אין זה ראוי לבוא היום, כמעט שלוש שנים לאחר שניתנה ההחלטה מצד המשיבה לאפשר זאת, ולאחר שהעורר התרוצץ לרשויות השונות, קיבל את האישורים הנדרשים, השקיע מהונו וממרצו לקידום הפרויקט, וכעת לומר לו כי אין הוא יכול לקבל אפילו היתר מוגבל בזמן. 42. לעניין זה יפים דבריו של בית המשפט העליון, בבג"ץ 574/81 ירמיהו עיני בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה קריות ואח', פ"ד לו(3) 169, 176-177: "על-כן נראה, כי שני חברי ועדה העלו מחשבה נוספת וחזרו בהם מדעתם הקודמת תוך כדי דיון בתכנית אחרת, ומסתבר, שמתוך חשש של טענת אפליה של בעל התכנית הסמוכה הם מבקשים לשנות גם את התכנית. חזרה זו אינה נימוק מספיק לפגוע בזכותו של האזרח. הוא זכאי, שההיתר אשר אושר לו יינתן לידיו, מה עוד שהוציא ממון רב בהסתמכו על האישור הנ"ל מובן שאין בדברים שהובעו משום הבעת דעה לשאלת הבטיחות לגופה, ומכל שכן שאין לראות בה רמז כל שהוא לדעה, שתוספת בניינים מסחריים תהווה או לא תהווה מפגע בטיחותי. בפסק הדין חדג'ס, בג"צ 318/75, שהובא לעיל, נאמרו הדברים הבאים, בעמ' 137-138:   "אין לשכוח שעצם אישור התכנית להפקדה נותן יסוד לציפיית היוזם שבאין התנגדויות ובאין נסיבות מיוחדות אחרות תזכה התכנית גם לאישור הסופי לפחות בעיקריה." קל וחומר למקרה שלנו, כאשר ההיתר עצמו כבר אושר. ציפייתו של האזרח לקבל לידיו את ההיתר היא טבעית, ובדין יסודה, על-כן יש לכבדה. אי- מילוי הציפייה במקרה זה יהא בו משום "משחק מחבואים עם האזרח ומידה של שרירות-לב" (בג"צ 318/75 הנ"ל, בעמ' 139). בשום פנים ואופן אין לנהוג בצורת "משחק" כזו באזרח. לא ייתכן שיעודדוהו לפעול למען תכנית מסוימת, יובילוהו לאורכה של כל הדרך המפותלת, הנדרשת ממנו על-ידי החוק, כדי לקבל את האישורים הנחוצים, ולבסוף, לאחר שהשקיע מהונו ואונו והגיע סוף סוף לקצה של דרך זו, יספיק רעיון, שעלה בדעתם של שני חברי ועדה, כדי לבטל במחי יד את אשר השיג כדין בעמל רב." 43. הסיפא של דברים אלו מתאימים להפליא לעניין שבפנינו, במיוחד כאשר ספק רב אם בכלל יש צורך בהליך של חידוש ההיתר, או שמא המדובר בזכות מוקנית, כאמור לעיל. 44. אין בכך משום אמירה כי אילו המדובר היה בסטיה ניכרת, או אם היינו סבורים כי המדובר בבקשה לקויה אשר לא היה מקום לאשרה, חרף מאמציו של העורר, כי היינו מתירים זאת. ברור כי בראש ובראשונה עלינו לשקול שיקולי תכנון ראויים, ורק במקום בו אלו קיימים, יש מקום לשיקול ההסתמכות של העורר. אולם כאשר המדובר במצב בו קיימת הצדקה תכנונית להתרת השימוש החורג, בשל הצורך בתחנות שכאלו והעדר קיומן בסביבה הקרובה לאעבלין, ומאחר ולא מצאנו כי יש הצדקה למנוע, לאחר השלבים שעבר העורר, את השימוש החורג לתקופה קצובה של שנתיים ימים בלבד, יש לתת משקל גם לעובדה כי זה פעל על סמך המצג אותו הציגה המשיבה, לאורך זמן רב, לפיו אם ימלא את התנאים הנדרשים, הוא יקבל היתר בנייה. במצב עניינים זה, אין מקום למנוע זאת ממנו. כן נבהיר, כי אין הכוונה לאפשר פריצת דרך אשר תביא לאישורן של בקשות נוספות, אלא שבמקרה זה, בו כבר השלים העורר כל הנדרש ממנו, אין זה ראוי לשלחו להתחיל הכל מחדש. 45. על כן, אילו דעתנו הייתה נשמעת, היה הערר מתקבל, בכפוף לקביעת תנאים מתאימים. עמדת נציגי הציבור גב' שרמייסטר ומר בראון, ונציגת ארגון הגג של מקצועות הבניה גב' עין-דר נעים 46. אנו סבורים כי גם אם הוטעה העורר על ידי המשיבה, כאשר זו הורתה לו ללכת את כברת הדרך בה הלך, אין בכך משום עילה להצדיק מתן היתר לשימוש חורג, כאשר זה אינו ניתן להתרה. לכל היותר, עומדת לעורר זכות לתבוע פיצויים מהמשיבה, אולם אין הוא יכול לקבל היתר שהדין אינו מתיר את הוצאתו. 47. המדובר באזור חקלאי. השימוש המבוקש הינו כה שונה מהשימוש המותר, עד כי יש בו כשלעצמו שימוש החורג בצורה ניכרת מהמותר. אין שום קשר בין התרת מבנים לגידול בעלי חיים, גדולים ככל שיהיו, אשר הינם פעולה חקלאית לכל דבר ועניין (ר' ההגדרה של שימוש חקלאי בתוספת הראשונה לחוק), לבין פעולות של גריסת אבן לצורך מיחזור חומרי בניין. 48. הודעת משרד החקלאות הינה תמוהה, לכל הדעות. כיצד מתייחס זה למבנה חקלאי במסמכו, ומנגד מציין הוא כי המדובר בשימוש חורג? האם זה בחן את ההשפעות ההרסניות באופן פוטנציאלי של פעולת מגרסה שכזו על השטחים החקלאיים הסמוכים? האם אין עליו לשקול את טובת החקלאות כולה באזור, בטרם הוצאת היתר שכזה? קשה להבין מסמך שכזה, היוצא על ידי גוף המופקד על החקלאות בארץ. 49. ההשפעה על הסביבה אינה יכולה להימחות במחי יד (או מקלדת, במקרה זה). על אף שקיימים שימושים רבים החורגים מהייעוד החקלאי באזור, עדיין יש צורך בבחינת ההשפעה של הקמת התחנה על הסביבה הקרובה, תוך בחינת עצימות השימוש החורג. זוהי עצימות גבוהה ביותר, הגורמת להשפעה קשה על הסביבה התכנונית באזור. לדעתנו, יש בכך משום חריגה מהוראות תקנה 2(1) לתקנות התכנון והבניה (סטיה ניכרת מתכנית), התשס"ב-2002, שכן היא משנה את אופיה של הסביבה הקרובה. 50. אנו סבורים כי דווקא לנוכח הצורך המתואר על ידי חברינו בוועדה, הסיכוי כי השימוש החורג יופסק הינו אפסי. גם אם קיימת התכנות לסילוק הפעילות מהמקום והפיכת הקרקע לחקלאית שוב (דבר אשר העדרו יהווה סטיה ניכרת מכוח תקנה 2(3) לתקנות התכנון והבניה (סטיה ניכרת מתכנית), התשס"ב-2002), עדיין ההפיכות המעשית אינה אפשרית. דברים יפים לעניין זה נקבעו בעת"מ (ת"א) 1254/07 לאה ברוך ואח' נ' ועדת הערר מחוז מרכז ואח', : "במקרה שלפנינו, ריכזו המשיבים את טענותיהם בעניין ההפיכות באלמנט יחיד - שאכנה אותו "ההפיכות הטכנית". דהיינו: התאמתם של המבנים בהם מבוקש לעשות שימוש מסחרי גם לשימוש תעשייתי, התואם את תוכניות המתאר המקומיות (ואת תוכנית המתאר המחוזית). לגישתי, לא לכך כיוונו דברי כבוד המשנה לנשיא ת' אור באמירה כי - "בנייה והפעלה של מרכז מסחרי רחב היקף בדרך של שימוש חורג עלולות ליצור עובדות מוגמרות בשטח, אשר תכבולנה את ידי וועדות התכנון בבואן להכין תוכנית לאזור" (פסקה 12 לפסק דין ביג). כוונת דברים אלו היא להשפעותיו הניכרות של השימוש החורג בהיבטים כלכליים, תעסוקתיים וכיוצא באלה. בענייננו - כאמור בהחלטת וועדת הערר עצמה - לשימוש החורג המבוקש השפעות שהשלכתן היא מעבר למתחם שורק. לשימוש החורג בענייננו עשויה או עלולה להיות השפעה על כלל העיר ראשון לציון, על אזור גוש דן כולו ואף מעבר לכך. מספר המועסקים לבדו במבנים מושא השימוש החורג יימנה רבבות אנשים, ואין ספק בעיני כי בנסיבות אלה יקשה על מוסדות התכנון "לשים בצד ולהתעלם" מקיומו של שימוש מסחרי רחב היקף שכזה במתחם שורק, בעת שידונו באופן מקצועי באישור תוכנית המתירה שימוש מאותו סוג באותו מיקום. זאת, בייחוד על רקע תופעה של התמשכות הליכי האכיפה של דיני התכנון והבניה בכל הקשור להפסקת שימוש שהותר קודם לכן במקרקעין (כפי שאף עולה מהפסיקה)." 51. לאחרונה אושר פסק הדין בעניין "איקאה" בבית המשפט העליון. זה מתח ביקורת על דרכים עוקפות תכנון, אשר השימוש בהם נעשה במקום בו יש צורך בהכנת תכניות. כך קובעת כב' השופטת פרוקצ'יה, בעע"ם 10089/07 אירוס הגלבוע בע"מ נ' לאה ברוך ואח', : "כלל הוא, כי שימוש חורג, על פי מהותו, נועד לשמש פתרון לבעיה מקומית, נקודתית וזמנית. הוא נועד להוות פתרון זמני, ולא להסדיר מצב ארוך טווח, כמשתמע מהחובה להגביל היתר לשימוש חורג מתכנית לתקופה קצובה. המשפט וההליך התכנוני אינם רואים בעין יפה הרחבת חריגות מתכנית. "אלה נחזות לא אחת כרע הכרחי, והנטייה המובהקת היא להיזקק להן בצמצום כדי שלא יהוו אמצעי העוקף את הצורך בהכנת תכנית חדשות ותיקון תכניות קיימות" (ע"א 5927/98 בחוס גאן נ' ועדה מקומית לתכנון ובנייה חיפה, פסקה 17 לפסק דיני, 2.7.2003) (להלן: ענין גאן)). מטעמים אלה, יש להגביל מתן היתר לשימוש חורג לנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת. יש להימנע מהפיכתו לאמצעי העוקף את הצורך בהכנת תכנית חדשה או בתיקון לתכנית קיימת. לפיכך, היחס להיתר זה הוא כאל רע הכרחי, אשר יש להיזקק לו בצמצום רב " ובהמשך הדברים קובע בית המשפט הנכבד כך (סעיפים 69-70 לפסק הדין): "מתן היתר לשימוש חורג מסחרי בהיקף של כ-51,000 מ"ר במעוין שורק מהווה לא רק שינוי מהייעוד הקיים על פי התכניות החלות בשטח, אלא אף סטייה ניכרת מהן. שימוש כזה משנה באופן מהותי את אופי הסביבה במשמעות לה כוונו התקנות בהגדירן את מושג "סטייה ניכרת מתכנית". המרכז המסחרי נשוא ההיתר לשימוש חורג, על פי טיבו והיקפו, משפיע הן על הסביבה הקרובה והן על הסביבה הרחוקה. השפעה זו חורגת מגבולות האזור, ומתפרשת על פני העיר כולה, ואף על אזורים שמחוצה לה. השפעות אלה הן שהיוו המניע העיקרי לרצונה של עיריית ראשון לציון לקדם פרויקט זה, ועל השפעות אלה עמדה גם ועדת הערר בהחלטתה. היקפו של המבנה, טיב השימוש המסחרי שתוכנן בו, והשפעתו רחבת ההיקף, הם שחברו יחדיו לקיום התנאי של "שינוי אופי הסביבה הקרובה" הנכלל בהגדרת "הסטייה הניכרת". מתקיימים, אפוא, תנאי ההגדרה של המושג "סטייה ניכרת מתכנית", שבהתקיימה, שולל הדין אפשרות מתן היתר לשימוש חורג. מעבר למחסום מן הדין למתן ההיתר, גם שיקולים כלליים שיסודם בתקינות הליכי התכנון אמורים היו למנוע מתן היתר לשימוש חורג במקרה זה. מאחר שמדובר במרכז מסחרי בן עשרות אלפי מטרים מרובעים, המשנה באופן קיצוני את פני הסביבה הקרובה והרחוקה גם יחד, נדרש, על פי מושכלות יסוד תכנוניים, כי הציבור הרחב יהיה שותף למהלך תכנוני כזה, ויוכל להשיג עליו ולהתנגד לו ככל שיראה לנכון. ההליך שננקט על ידי רשויות התכנון, במסגרת היתר לשימוש חורג, לא איפשר פתיחת דיון ציבורי נרחב בנושא תכנוני הכרוך בהפיכת פניו של האזור מן הקצה אל הקצה, כפי שהליך תכנוני תקין של שינוי תכנית אמור לעשות." 52. לדעתנו, דברים אלו יפים גם כאן, אפילו אם היקף הבנייה וההשפעה אינם כה מאסיביים כפי שהיה בפרשת "איקאה" הנ"ל. עדיין המדובר בהשפעה מאסיבית, החורגת מהסביבה הקרובה. המדובר בהשפעה אשר עלולה לגרום לנזקים סביבתיים, ויש צורך בבחינתם באופן מקיף ומעמיק, ולא בדרך של התרת שימוש חורג. הליך תכנוני יכלול גם חיפוש חלופות (כדוגמת מחצבות נטושות, אשר לנו ידיעה שיפוטית כי הינן קיימות באזור), המתאימות יותר לפעילות שכזו, ויאפשר בדיקה אמיתית, שאינה מבוססת על תועלתו הכלכלית של העורר, האם ראוי להתיר את התחנה דווקא בחלקה. 53. מצאנו לנכון להתייחס גם לעמדתו של ראש המועצה הנבחר, אשר מבקש לתקן את ההזנחה הקיימת סביב הכפר, כאשר מתקנים רבים לטיפול בפסולת מוקמים באזור, ללא כל תכנון מרכזי, ותוך ניצול העובדה כי הנושא לא זכה להתייחסות ראויה משך שנים ארוכות. ניצול אזור עני וחסר מודעות למצב, לשם הפיכתו ל"פח האשפה" של אזורים אמידים ביותר, אינה פעולה ראויה, ואנו סבורים כי לא ניתן לעשות זאת, ללא תכנון מקיף ומסודר, המתייחס לכלל המפגעים המצרפיים אשר נוצרים עקב כך. 54. ברור גם כי המצב בו ניתן לקבל היתרי בנייה על דרך עוקפת תכנון, כפי שנעשה במקרה זה (ולמרבית המזל, נעצר ב"דקה התשעים" ממש), עלולה להביא ליוזמות נוספות של בעלי קרקעות סמוכים באזור, אשר יבקשו למקסם את רווחיהם מהקרקע החקלאית, על ידי הקמתם של מתקני מחזור ו/או הטמנה של אשפה. כל זאת, כאמור, מבלי שנעשה תכנון הבוחן את ההשפעות הסביבתיות של הקמת מספר רב של מתקנים שכאלה. אין לאפשר זאת, בדרך עוקפת תכנון שכזו. 55. עלינו לציין כי גם האישור של המשרד להגנת הסביבה אינו מניח את דעתנו. הדרישות שהופנו למומחה הסביבתי לא בוצעו במלואן, ובכל זאת ניתנה הסכמה מצד המשרד להתרת השימוש החורג. ככל הנראה הצורך בפעילות מיחזור יצר קונפליקט פנימי במשרד, אשר העדיף להתעלם מהנזק לסביבה הקרובה, במסגרת התועלת הכללית הנובעת ממיחזור. לדעתנו, זוהי אינה יכולה להיות דרך ראויה ללכת בה. 56. לאור הדברים הללו, אנו סבורים כי ראוי היה שלא לאשר את השימוש החורג. מי שמעוניין בהקמת התחנה ראוי שיכין תכנית (כפי שהומלץ לעורר לעשות עוד בשנת 2006), ולא יחפש הליכים עוקפי תכנון, אשר קובעים עובדות בשטח, אותן לא ניתן לשנות בשלב התכנון. כמו במקרים רבים, הדרך הקצרה הופכת להיות הארוכה, שכן קיצורי דרך לעיתים קרובות מובילים אותנו לדרכים ללא מוצא. הליכה בתוואי הנכון של הדרך, הוא המבטיח הגעה ליעד, ולא כל מיני קיצורים שסופם אינו ידוע. סיכום 57. לאור כל האמור לעיל, הערר נדחה, כנגד עמדתם החולקת של יו"ר הוועדה ונציגת מתכנן המחוז. אין להוציא לעורר שימוש חורג לתחנה, ואין לאפשר את הקמתה, אלא אם תאושר תכנית מפורטת המתירה זאת. מיחזורפסולתבניין