העוררת מבקשת להרוס את התחנה הקיימת, לשנות את מיקום והעמדת המשאבות במקום ואת הגג שמעליהן, להרוס את המבנה הקיים ולבנות מבנה אחר תחתיו, בשטח של 353 מ"ר (מלבד הגג), המיועד למסחר ומשרדים (הן של התחנה, והן נלווים לה). הוועדה המקומית דנה בבקשה, והחליטה לדחותה, שכן לתפיסתה, התכנית אינה מאפשרת ביצוע שינוי בתחנה בצורה זו, ללא הכנתה של תכנית מפורטת. 4. מכאן הערר שבפנינו. העוררת טוענת כי היא זכאית לנצל את הזכויות שנקבעו לחלקה במסגרת התכנית, ללא קשר להוראות תכנית המתאר הארצית לתחנות תדלוק תמ"א 18 (להלן: "התמ"א"). כן טוענת היא כי הפרשנות המוצעת על ידי המשיבה, אינה יכולה להתקבל, שכן המדובר בתכנית אשר קבעה מפורשות כי ניתן להמשיך את השימוש בתחנת הדלק, ועל כן ברור כי שימוש זה כולל גם תחזוקה או התאמתה של התחנה לדרישות מודרניות יותר. בנוסף טוענת היא כי גם אם לא הייתה הוראה מפורשת בתכנית המתירה את הוצאת ההיתר, עדיין ניתן היה לעשות כן מכוח הוראות התמ"א, המאפשרת הוצאת היתרי בנייה במקום בו מותר שימוש של תעשייה, משרדים ומסחר, וכי לאלו ניתן להוסיף גם את השטחים שנקבעו בתכנית, לצרכי מסחר. 5. הוועדה המקומית סבורה כי אין לקבל את הפרשנות המוצעת על ידי העוררת, וכי התכנית נועדה בסך הכל לאפשר את המשך קיומה של התחנה, כפי שהיה בטרם אישורה של התכנית, אולם כל שינוי בה יצריך תכנית חדשה. ככל שהדבר נוגע לאפשרות הקבועה בתמ"א להוצאת היתר, הרי שזו מוגבלת להיקף הזכויות הנתון בתמ"א, וזאת על בסיס הדברים אותם קבענו בערר 119/09 מוסך המרכז החדר נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה נהריה, . 6. הבדיקה התכנונית הנדרשת, במקרה זה, נוגעת לסעיף 14 לתכנית, ולסעיף 8 לתמ"א, בנוסחה העדכני (שינוי מס' 4 לתמ"א 18, שהוא העדכון התקף כיום). 7. סעיף 14 לתכנית קובע את היקף הזכויות באזור המסחרי המשולב עם תעשיה ומלאכה לא מזיקה. השימושים המופיעים בו אינם כוללים תחנת תדלוק, ועל כן ברור כי זו לא הותרה, בכל שטח התכנית הנ"ל. עם זאת, על מנת שלא לפגוע במצב הקיים, קובעת התכנית סייג לפיו בתחנה הקיימת יותר השימוש על פי ההוראות והמגבלות של תמ"א 18. לא צוין, ולו במילה אחת, כי המדובר בהוספת תכלית מותרת. ההפך הוא הנכון - התכליות המותרות אינן כוללות שימוש של תחנת תדלוק באזור זה, ואין זכויות מוקנות להקמת תחנה שכזו על הקרקע. החריג שנקבע אכן מופיע במקום בו קיימת הייתה כבר התחנה. הגיונם של הדברים פשוט - התכנית אינה מעוניינת לפגוע בשימוש הקיים, ועל כן היא מתירה את המשך קיומה של תחנת התדלוק, ובלבד שזו עומדת במגבלות ובתנאים שנקבעו בתמ"א, הגבוהה מהתכנית בהיררכיה התכנונית (ר' סעיף 131 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 - להלן: "החוק"). ברור כי כל תנאי שקיים בתמ"א, מחייב גם את התכנית, ועל כן גם את התחנה הקיימת. 8. התכנית קובעת, אם כן, כי כל עוד השימוש ממשיך כפי שקיים, אין המדובר בשימוש חורג לפי פרק ז' לחוק, ואין צורך בקביעת מגבלות לתקופת השימוש, מאחר וזה אינו תואם את הוראות התכנית. ראוי לציין כי המדובר בתכנית שאושרה בטרם הרפורמה במשק הדלק משנת 1998 (תיקון מס' 1 לחוק משק הדלק (קידום התחרות), התשנ"ד-1994), ואת שינוי מס' 2 לתמ"א, ועל כן באותה התקופה ברור היה כי באזור תעשייה לא ניתן לקבל היתר, או אף ליזום תכנית בסמכות מקומית, להקמת תחנת תדלוק באזור תעשייה. לכן נדרש סייג כה ברור, במסגרת הוראות התכנית, לכך כי זו תמשיך להתקיים במקום, על אף שאין זה שימוש שנחשב, בעת אישורה, כשימוש אינהרנטי לתעשייה. 9. מאידך, התכנית קובעת מפורשות, כי כל שינוי בתחנה (לאו דווקא שינוי ייעוד), יחייב הגשת תכנית מפורטת נפרדת, לאותו "אתר" (מגרש נד'). הדברים מדברים בעד עצמם, ואין אנו סבורים כי נדרשים אנו לפרשנות קשה במיוחד, כאשר אנו קובעים כי שינוי העמדת המשאבות, ובוודאי שהוספת שטחים לתחנה ולשימושים הנוספים לה, הינו אפשרי רק באם תאושר תכנית מפורטת בעניין. 10. על כן, צודקת המשיבה בטענה כי על בסיס הוראות סעיף 14 סיפא, לא ניתן להוציא את ההיתר, אלא לאחר שתאושר על הקרקע תכנית מפורטת. 11. טענתה החלופית של העוררת היא כי ניתן לקבל את היתר הבנייה, על פי סעיף 8 לתמ"א. סעיף זה קובע כדלקמן: "על אף האמור בסעיף 7.1, רשאי מוסד תכנון לתת היתר לתחנת תדלוק שלא על פי תכנית לתחנת תדלוק בהתקיים התנאים הבאים: (א) מקום שתכנית הכוללת הוראות של תכנית מפורטת, מייעדת מקרקעין לתעשיה או לשימוש משולב הכולל תעשיה, משרדים ומסחר, או לייעוד של חניון שאינו לתחבורה ציבורית בלבד ובלבד שהחניון האמור אינו באזור בנוי למגורים, רשאי מוסד תכנון להתיר הקמת תחנת דלק מכל דרגה, וזאת כשאין בתכנית כאמור כוונה אחרת משתמעת לעניין הקמת תחנות תדלוק בתחומה. (ב) ... (ג) לא יינתן היתר לפי סעיף זה אלא אם בתחנת תדלוק כאמור מתקיימים התנאים הקבועים בתכנית זו, למעט ס' 7.2 (ד) ... (ה) היתר להקמת תחנת תדלוק על פי סעיף זה יהיה תואם לשטחי הבניה ולמגבלות הבניה הקבועות בתכנית שמכוחה מוצא ההיתר ולא ניתן בהיתר להוסיף זכויות בניה ולשנות מגבלות בניה הקבועות בתכנית." 12. העוררת מוצאת בסעיף (ה) את המזור לצרתה. היא סבורה כי על פי האמור בסעיף (ה), ניתן לקבל את כל הזכויות שהוקנו בתכנית, בנוסף לתחנת התדלוק. אלא שזו מתעלמת לחלוטין מהעובדה כי סעיף (ג) קובע מפורשות, כי ההיתר לפי סעיף זה יכול להינתן רק לתחנת תדלוק העומדת בכל הוראות התכנית - דהיינו, גם ההוראות הקבועות בסעיף 6, הקובע את מגבלות הבינוי בתחנות תדלוק שונות, המגבילות את היקף הבנייה הנלווית לתחנת התדלוק, ל-130 מ"ר (לכל היותר). 13. אנו סבורים כי לא ניתן להתעלם מהוראה ברורה זו, הנוגעת להקמתן של תחנות תדלוק מקום בו הדבר לא הותר מפורשות בתכנית החלה על הקרקע. עמדנו על כך במסגרת ערר 119/09 הנ"ל, כאשר קבענו בעניין זה כדלקמן: 16. התמ"א מאפשרת הקמתם של מספר שימושים בתחנת תדלוק מדרגה ב'. סעיף 6.3(ג) לתמ"א קובע כי "ניתן להתיר בשטח תחנת התדלוק מסעדה, בית קפה או קיוסק, חנות, מרחב מוגן וכן שירותים הנדרשים ישירות לתפעול תחנת התדלוק לרבות חדר מתדלקים, מחסן ומשרד". בסעיף 6.3(ד) נקבע כי השטח הכולל של כל השימושים הנ"ל, לא יעלה על 130 מ"ר. 17. הבקשה אכן כוללת שטחים של כ-122 מ"ר במבנה התחנה. בקומה התחתונה מוצע מזנון בשטח של כ-17 מ"ר, ממ"ק, שירותים וחדר מתדלקים, על יתרת שטח הקומה. בקומה השנייה מוצעים שני משרדים בשטח כולל של כ-60 מ"ר. לטענת העוררת, המדובר במשרדים אשר ישרתו את תחנת התדלוק עצמה, ועל כן אין מניעה מלאשרם. 18. התכנית קובעת את השטח ל"תעשיה זעירה, מלאכה ומסחר". היא אינה מתייחסת למשרדים, אולם מאפשרת הקמת מלאכות ותעשיות לא מזיקות, וכן מסחר למעט מועדונים מכל הסוגים, דיסקוטקים, פאבים וכיו"ב. דומה כי תעשייה מתקדמת ("היי-טק"), אשר נעשית על פי רוב בחדרים הדומים למשרדים, כלולה בתחום המותר. כך גם לגבי בעלי מקצועות חופשיים, אשר מלאכתם אינה מזיקה. 19. מאידך, התמ"א אינה מאפשרת הקמתם של משרדים אשר אינם משרתים את התחנה. מטרת התמ"א היא לאפשר למי שמגיע לתחנה להתרענן, לשתות כוס קפה או לאכול ארוחה קלה, בטרם צאתו חזרה לדרכו. כאשר קיימים מקומות חניה מספיקים, ניתן אף להקים מסעדה אשר תאפשר למי שנמצא בדרכים לאורך זמן, לסעוד סעודה גדולה יותר. אולם כל השימושים הנ"ל הינם שימושים אשר קשורים בעובדה כי המדובר בשירותי דרך. אין המטרה לאפשר את הקמתם של מרכזים מסחריים בצד התחנה, ועל כן מוגבל מאוד השטח המותר לבנייה (גם אם בתכנית החלה קיימת אפשרות לבנות יותר מהקבוע בתמ"א). מסיבה זו אסורה הקמתם של מבני משרדים בתחנות התדלוק, אלא אם הם נלווים לשימוש העיקרי של התחנה. 20. על כן, אם אכן מבקשת העוררת להקים תחנת תדלוק, עליה לפעול בהתאם להוראות התמ"א, אשר הוראותיה גוברות על הוראות התכנית. הקמתם של שני משרדים (בנוסף לחדר המתדלקים), הינה אפשרית אך ורק כשימוש נלווה לשימוש העיקרי של התחנה, והיא אינה יכולה לקבל היתר למשרדים כלליים (אלא אם תוותר כליל על הקמת התחנה). לפיכך, אם עומדת העוררת על הקמתם של משרדים דווקא, יש לקבוע בהיתר כי המשרדים ישמשו את התחנה בלבד, וכי כל שימוש אחר בהם יהווה שימוש חורג מההיתר. לא מצאנו בטיעוני העוררת כל סיבה לחרוג מהמסקנה אליה הגענו באותו המקרה. על כן, מקום בו מבוקשת בנייה לפי סעיף 8, זו מוגבלת לשטח הקבוע בסעיף 6 לתמ"א, דהיינו, לא יותר מ-130 מ"ר. סעיף (ה) נועד להבהיר כי בכל מקרה, הזכויות שיינתנו אינן יכולות לעלות על הזכויות הקבועות בתכנית החלה, אולם הדבר אינו מוריד מאומה מהעובדה כי קיימת מגבלה המופיעה בסעיף 6 לתמ"א, ועל כן הבנייה כפופה גם לה (או במילים אחרות - הזכויות הן אלו שנקבעו הן בתמ"א והן בתכנית, לפי הנמוך מבין השתיים). 14. חשוב גם להבהיר - התמ"א אינה מתעלמת מקיומן של תחנות ישנות. היא קובעת באופן מפורש את הדרך לשיפוצן, במסגרת סעיף 7.3 לתמ"א, הקובע כדלקמן: "ניתן להפקיד תכנית לבנייה מחדש של תחנת תדלוק קיימת או לאשרה אף אם אינה עומדת בהוראות סעיפים 6.2(ד), 6.2(ט), 6.3(ד), 6.3(ט),6.4(ב), 10 ו-15 ובלבד שהתכנית לבניה מחדש לא תוסיף לשטח המותר לבניה מעבר לשטחי הבניה הקיימים כדין. בסעיף זה "תחנת תדלוק קיימת" - תחנת תדלוק שהוקמה כדין טרם תחילתה של תכנית זו." 15. אנו למדים כי התמ"א מאפשרת, על פי סעיף זה, לקבל זכויות החורגות מההיקף שנקבע בסעיף 6, על ידי תכנית לבנייה מחדש של תחנת תדלוק קיימת (במובחן מהיתר), ובלבד שהזכויות לא יחרגו ממה שכבר הותר בעבר (גם בכך אין העוררת עומדת, אולם אין זה הנושא בפנינו). אולם בסעיף 8 לתמ"א, העוסק בהוצאת היתרי בנייה, אין החרגה של הוראות סעיף 6.2(ד) וסעיף 6.3(ד) העוסקים בעניין היקף הבנייה המותר, פשיטא שכאשר המדובר בבקשה להיתר, החובה לשמור על היקף הבנייה הקבוע באותם סעיפים, במובחן מתכנית לבנייה מחדש, אכן קיימת. 16. על כן, לא ניתן להתיר את הבנייה המבוקשת, גם על פי התמ"א. 17. לאור האמור לעיל, אנו דוחים את הערר. תחנת דלקדלק