עררים לאשר בתנאים בקשה לבריכת שחייה, ותכנית שינויים הכוללת פתיחת חלון בקומת קרקע במקרקעין הידועים כחלקה 82, בגוש 3696 ברחוב חוגלה 3 ברחובות (להלן: "המקרקעין"). הערר בתיק מס' 101/11 הוגש על ידי מבקש הבקשה ועניינו בתנאים שהושמו על ידי הועדה המקומית, ואילו הערר 081/11 הוגש על ידי שכנו של המבקש המתנגד לעצם קיומה של בריכה במימדים שהתבקשו ובמיקום בו התבקשה ו/או אושרה. וכך החליטה הועדה המקומית: "לטענה כי יתקיים מטרד רעש במקום, לקבל את הטענה בחלקה, מרחק הבריכה מגבול המגרש יעמוד על 2.60 מ' וינתן טיפול אקוסטי בתאום עם מהנדס העיר. ולאשר הבקשה בתנאים: תיקון התוכנית בתיאום עם מינהל ההנדסה. חתימה על כתב שיפוי לעיריה. יש להתאים מרתף להיתר קיים או לחילופין להסדיר במסגרת הבקשה באם ניתן. המצאת האישורים הנדרשים." טענות הצדדים בתמצית המתנגד טוען כי מדובר בתקדים בשכונה ולמעשה בשימוש חורג המביא להקלה של קביעת קו בניין צדדי של 2.60 במקום 4 מ', מדובר בסטייה של 35% המהווה סטייה ניכרת. עוד טוען המתנגד כי הקמת בריכת שחייה מתחת לחלון חדר השינה שלו היא פגיעה חמורה ברווחתם של העורר ובני ביתו, וכמו כן מלין על מטרדים עתידיים כתוצאה מתפעול הבריכה, חומרי ניקוי, רעש של המשתמשים בה וכיו"ב. המבקש טוען כי מדובר במגרש רחב ידיים בשטח של 606 מ"ר, בו בנוי ביתו הפרטי ואין כל מניעה לשימוש בחצרו הפרטית לבריכת שחייה אשר הוכרה בעבר כחלק מהשימוש למגורים. עוד טוען המבקש כי הרחקת הבריכה במטר מגבול המגרש (התכנון המקורי היה 1.60 מ' מגבול המגרש בעוד המרחק שאושר הינו 2.60 מגבול המגרש), הינה מלאכותית ואינה משנה לעניין מטרד רעש אשר נטען על ידי המתנגד. כמו כן במסגרת ההחלטה ממילא נקבע כי הקמת הבריכה מותנית בפתרון אקוסטי ועל כן לא ברור הרציונאל בתזוזת הבריכה במטר נוסף. עוד טוען המבקש כי קיימות בריכות בשכונה אף בקווי 0, ולא ברור מדוע חויבה הקטנתה של הבריכה או שינוי התכנון כמפורט בהחלטת הועדה. עמדת הועדה המקומית מדובר בשכונת מגורים צמודי קרקע, של מגרשים רחבי ידיים, אשר ניתן ומתאפשרת בהם הקמת בריכות שחייה. הועדה המקומית ראתה לתת מענה אקוסטי לטענות שנשמעו בדבר רעשים, והתנתה את מתן היתר הבניה באישור איגוד ערים לאיכות הסביבה. הבקשה לא כוללת כל הגדלה בזכויות הבניה. כן טענה הועדה המקומית כי כאקט של פשרה ראתה להרחיק הבריכה מגבול המגרש ודרשה טיפול אקוסטי בתאום עם מהנדס העיר. דיון והכרעה הבריכה המבוקשת מגיעה בשטחה לכ- 60 מ"ר, והינה בסדר גודל גדול באופן יחסי אם כי כעולה מטבלת ריכוז בריכות שחייה, שכונת נווה עמית, אשר הוגשה לנו על ידי הועדה המקומית מהווה בריכה בשטח שאינו חורג מהמקובל. כך, אושרו באותה שכונה בריכות בשטח של 53 מ"ר, בשטח של 63 מ"ר, וגם בשטח של 33 מ"ר. לעניין עצם השימוש לבריכת שחייה ועדה זו הבהירה לא אחת כי היא רואה בבריכה שימוש אינטגראלי לצורכי מגורים. "ועדות הערר כולן לרבות ועדה זו הבהירו כי השימוש בחצר בית פרטי לבריכה בגודל סביר לצרכים פרטיים של בעלי המקרקעין, הינו שימוש לגיטימי ואינו עולה במטרדיותו על שימושים אלטרנטיביים בחצר כזו גם ללא היתר. הדברים מקבלים משנה תוקף מקום בו המצב התכנוני כולל מלכתחילה אפשרות להקים בריכה בתנאים מסוימים קל וחומר מקום בו סמוך למקרקעין נשוא הערר הוקמו ואושרו בריכות אחרות, אם כי יש לציין כי הבריכה במגרש 304 למשל אושרה במגרש בשטח של כ - 600 מ"ר, ולא 250 מ"ר כמבוקש בענייננו. לא בכדי לטעמנו נטענו הטענות בדבר מטרד לא כל שכן ירידת ערך בשפה רפה וללא כל תימוכין, שכן אלה להערכתנו אינם כלל בנמצא. מטעמים אלה איננו רואים להתערב בהחלטת הועדה המקומית במקרה שלפנינו, אך יחד עם זאת קוראים לה לפעול במרץ לעדכון תכנית הבריכות לטובת כלל תושביה והגברת הוודאות בתחומה." (ר' ערר כך גם קבענו בעניין 156/08 ד"ר בנטוב ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה כ"ס ואח' לעניין בריכות השחייה והמטרדיות הטמונה בהן - נחה דעתנו כי שימוש זה עליו נפסק לא אחת לרבות ע"י ועדה ז כי הינו אינהרנטי לייעוד למגורים עפ"י תב"ע תקפה, טופל כיאות במסגרת התכנית, שכוללת התייחסות לכל ההיבטים הסביבתיים והבריאותיים הטמונים בו לרבות מטרדי רעש/ריחות וחומרים וכיו"ב. בריכת שחייה לא מקורה מטבע הדברים משמשת את בעליה שימוש עונתי בלבד חלף שימושים אחרים אפשרית בחצר (דוגמת משטח עץ המשמש אף הוא לאירוח, רחבת משחקי כדור העלולה להוות מטרד קשה אף הוא ואח' ) ועל כן אינו חורג בראייתנו מכל שימוש אפשרי אחר במסגרת ייעוד למגורים. לעניין זה אנו מפנים להחלטותינו בעררים 485/06 92/07, 15/08 315 וכך אף קבענו בעניין ערר 92/07 הוץ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה רעננה כדלקמן: וועדות הערר (לרבות וועדה זו) קבעו בעבר כי בריכת שחיה הינה חלק מהשימושים הלגיטימיים האפשריים בחצר מגורים, ובלבד שאינה יוצרת מטרד יוצא דופן. מטרד כזה יש להוכיח בהשוואה לשימושים האפשריים בחצר מגורים, ועל כגון דא קבעה וועדת הערר (ת"א) לא מכבר: "עם עליית רמת החיים בארץ, גובר הרצון של בעלי בתים צמודי קרקע להקים בריכות שחייה בחצרות בתיהם. לעיתים תכופות, לאור גודל או צורת המגרש, לא ניתן להקים את הבריכה בקווי הבנייה שנקבעו בתוכנית, ויש צורך באישור הקלה בקו הבנין של הבריכה באופן שהבריכה תיבנה בקרבת גבול המגרש... בריכת שחייה נבנית בדרך כלל כתחליף לשטח מגונן בחצר בית מבקש ההיתר. גם גינה עלולה להוות מקור למפגעי רעש, ולעיתים לכאלה אשר אינם נופלים מאלה הצפויים מבריכת שחייה: ילדים המשחקים בגינה, קיום שיחה קולנית בגינה, קיום אירועים חברתיים בהיקפים שונים וכיוב'. מטרדי רעש אלה עלולים להשתוות ולעיתים אף לעלות על מטרדי הרעש הצפויים מקיומה של בריכת שחייה. לפיכך הדעה הרווחת כי בריכת שחייה ביתית מהווה פוטנציאל למטרדי רעש העולים על אלה של חצר/גינת הבית- אינה בהכרח נכונה . ניתן לאמר כי יש בחשש מהמטרדים הצפויים מבריכת שחייה מידה לא מעטה של דעה קדומה .אנו בדעה כי יש לבסס את הטענה כי צפויים מטרדי רעש מהקמת בריכת שחייה בחצר הבית השכן, בקרבת גבול המגרש, בנימוקים של ממש, ואין להסתפק בטענה כללית וסתמית כי בניית הבריכה בקרבת גבול המגרש תגרום למטרדי רעש." לפיכך, כאשר נטענת בפני ועדה מקומית הטענה כי בניית בריכת שחייה בכלל, ובנייתה בתוך מרווחי הבנייה בפרט- תוך אישור הקלה, תפגע בשכנים בשל מטרדי רעש הצפויים מהבריכה, על המתנגד להקמת הבריכה לבסס חשש זה, תוך השוואת המטרד הצפוי מהבריכה - אם בכלל- עם המטרד אשר עלול להיגרם משימוש רגיל בגינת הבית. ר' ערר (הר) 5339/07 קאהן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה הרצליה בענייננו כאמור לא נטענה כל טענה כנגד אותה בריכה שהתבקשה, הבריכה אינה מהווה תקדים באזור זה הואיל ותקדימים כאלה קיימים ממילא, וגודלה כאמור הינו מינורי ביותר (לשם השוואה על פי תכנית הבריכות ניתן לבנות בריכה עד 10% משטח המגרש או 50 מ"ר לפי הנמוך ובענייננו מבוקש שטח של כ- 7% בלבד. בנסיבות העניין, בהן הובאו בפנינו ראיות לאישורן של בריכות שחיה באזור מגורים ב', לרבות לאחר אישור תכנית הבריכות של רעננה, נוכח גודל הבריכה המבוקש. בהתחשב בהעדר התנגדויות והצגת ראיה להסכמה פוזיטיבית מצד הנפגע הפוטנציאלי העיקרי, אנו רואים לנכון לקבל את הערר." במקרה דנן מדובר במגרשים רחבי ידיים, ובהתאם כפי שכל שימוש אחר בייעוד למגורים מורגש באופן מינורי יותר כתוצאה מגודלם של המגרשים אצל השכנים, כך גם לעניין בריכת שחייה. ועדת הערר אף יצאה לשטח על מנת להתרשם באופן בלתי אמצעי מטענות הצדדים ובמסגרת זו נמצא כי בין המגרשים מצויה שורת עצים גבוהים, וכי מפלס החצר בה מבוקשת הבריכה גבוהה ביחס לחצר השכן. לאור האמור ובהתחשב בנתונים שהומצאו על ידי הועדה המקומית, לפיהם קווי הבניין לבריכות מגיעים לעיתים בשכונה זו כדי 1 מ'; כמו גם בהתחשב בפועלה של תקנה 4 לתקנות התכנון והבניה (סטייה ניכרת מתכנית) התשס"ב - 2002, אשר קובעת למעשה כי סטייה לצורך הקמת בריכת שחייה לא מקורה לא תהווה סטייה ניכרת, ויהא שיעורה אשר יהא, אנו סבורים כי יש ממש בחלק מעררו של המבקש וכי אין ממש בעררו של המשיב ולפיכך אנו קובעים כדלקמן: קו הבניה האחורי לבריכה יהא כמבוקש 1.60 מ'; בגבול בין החלקות ובתחום חלקתו של המבקש יוקם קיר אקוסטי בגובה ובחומר שיקבעו על פי הנחיית הגורמים המקצועיים בועדה המקומית, ויבוצע בו גימור אסתטי משני צדדיו על פי הנחיות אותם גורמים. חדר המכונות של הבריכה יהא תת קרקעי, וימוקם בתחום קווי הבניין המקוריים הקבועים במקרקעין. אשר על כן ולאור כל האמור הערר בתיק 8/11 נדחה ואילו ערר בתיק 101/11 מתקבל מקצתו.בניהקומת קרקעתכנית שינוייםבריכת שחיה / בריכת מיםחלוןערר