הקיר אחורי מהווה למעשה לגאליזציה של בנייה אותה ביצע הוא בסטיה מההיתר שניתן לו, ואילו יתר הקירות הם בקשות לתוספת בנייה. כבר כעת נציין כי בשל השיפוע הקיים במקום, החלק האחורי של הקירות הינו בגובה של 4 מ' מפני הקרקע הקיימת במגרש 199, הוא מגרשה של המשיבה מס' 2 (להלן: "המשיבה"), וכ-5 מ' מהמגרש בצד הגובל בצדו השל החלקה. 2. המשיבה מס' 1 (להלן: "הוועדה המקומית") דנה בבקשה, שמעה כי המשיבה מתנגדת לבנייה המוצעת, והחליטה לדחותה. הוועדה המקומית שמעה את עמדתו של מהנדס הוועדה, מר ששון מועלם, אשר סבר כי על פי תכנית ג/12265 (להלן: "התכנית") הבנייה אינה תואמת את ההיתר, והחליטה לדחות את הבקשה. הפרוטוקול, בו מתוארת עמדת המהנדס, צורף להחלטה הלאקונית שבה נכתב כי "הוחלט לדחות את הבקשה". 3. העורר סבור כי לאור חוסר ההנמקה שבהחלטה, יש לבטלה. העורר מתעלם מכך כי בפרוטוקול הובאה הנמקה ברורה מדוע לדעת מהנדס הוועדה המקומית אין התאמה בין הבקשה לתכנית, ועל סמך עמדת המהנדס, נדחתה הבקשה. על כן, אין לומר כי ההחלטה אינה מנומקת. הסיבות בעטיין הוחלט לדחות את הבקשה ברורות לחלוטין, ואין המדובר במצב בו ההחלטה ערטילאית ולא ברורה. אמנם נכון כי ההחלטה לא נוסחה כיאות, והיה מקום לקבוע באופן מפורש כי הבקשה נדחית לאור העובדה כי זו אינה תואמת את הוראות התכנית. מן הראוי היה כי השיקולים אשר הנחו את הוועדה בדחותה את הבקשה, יובהרו באופן ברור ומנומק, על מנת שניתן יהיה להחליט האם לערור עליה. עם זאת, לא ניתן לומר, כפי שטוען העורר, כי ההחלטה הבלתי מנומקת מעוררת קושי להשיג עליה. מפרוטוקול הדיון ברור לגמרי מדוע הוחלט לדחות את בקשתו של העורר, ולא בכדי ידע הוא היטב כיצד לתקוף את עמדתה של הוועדה המקומית. אין הדבר דומה במאומה למקרים אשר אליהם מפנה העורר בכתב הערר (שם באמת לא ברורה הייתה סיבת הדחייה). 4. העורר טוען כי בקשתו תואמת את הוראות התכנית. לטענתו, מותרת בנייה של קירות תומכים בגובה של 2 מ'. כיצד מתיישב הדבר עם העובדה כי הקירות המבוקשים גבוהים בהרבה? פשוט מאוד - העורר טוען כי על פי סעיף 3.2 לתקנון התכנית בו מוצגת טבלת זכויות והגבלות הבניה, נקבע בהערת שוליים (3) כי "גובה מבנה יימדד מרום הדרך שבמרכז חזית המגרש לרחוב. לבתים שהחזית העיקרית אינה לרשות הציבור, הגובה יימדד ממרכז רום הקרקע הטבעית". לתפיסתו, על פי מדידה זו אין שום מניעה לבנות את הקיר התומך בגובה המוצע, ואף יותר מכך. הוא אף סבור כי הואיל ובסעיף קירות התמך אין כל הוראה לגבי הצורך בהסכמת השכנים, וכי הסעיף המצריך את הסכמת השכנים נוגע לקירות אשר נבנים לצורך מתקני חצר בלבד, הרי שהבקשה נעשית בהתאמה מלאה להוראות התכנית, ועל כן היה מקום לאשרה, מבלי לשאול כלל את המשיבה לעמדתה. כן טוען העורר כי הדברים אף מתיישבים עם הוראות סעיף 4.09(2) לתוספת השניה לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל-1970 (להלן: "התוספת"), המתירה קירות תומכים במגרשים גובלים, בגובה של עד 3 מ', ומעל גובה זה בדירוג של 60 ס"מ. 5. הוועדה המקומית סבורה כי אין לקבל את טענות העורר. היא נסמכת על מספר הוראות בתכנית. ראשית, סעיף 3.3.2 לתקנון התכנית קובע את ההוראות הבאות לגבי גדרות, מסלעות וקירות תמך: "גובהן של הגדרות והמסלעות לחזית הקדמית (רחוב) לא יעלה על 1.5 מ' מדוד מרום הדרך בחזית. ... גדרות בין מגרשים אפשר שיהיו מרשת בגובה מקסימלי 1.50 מ'. הגדרות יסומנו בבקשה להיתר בניה. במידה וידרשו קירות תמך ו/או מסלעות (בשטחים משופעים), תידרש הצגתם בבבקשה להיתר בניה בליווי חתכים. גבה קיר תמך לא יעלה על 2 מ', במידת הצורך יבנה יותר מקיר אחד עם מרווח מהקיר שלפניו." הוועדה המקומית למדה מהוראה זו, כי גובהו של קיר התמך עצמו, אינו יכול לעלות על 2 מ'. היא סבורה כי ההוראה בהערת השוליים בטבלה, מתייחסת לגובה המבנה הנבנה במגרש, ולא לקירות התמך הנבנים בתחום קווי הבניין. בנוסף מפנה הוועדה המקומית להמשכו של סעיף 3.3.2, העוסק ב"מתקני חצר", ובו נקבעו ההוראות הבאות: "מתקני חצר יותר להקים בחצרות הבתים מתקני חצר פתוחים כמו: מתקני משחקים, מתקן לתליית כביסה, מיכלי דלק ביתיים ודומיהם, בתנאים הבאים: המתקנים לא יהיו בחלק הקדמי של המגרש למעט מתקני נוי כמו בריכת נוי, רהוט גנני, פסלים. המתקנים יהיו במרחק שלא יקטן מ-3 מטר מגבול המגרש. המתקנים יהיו ללא גג. תותר הקמת פרגולה מעץ או מתכת בטון נסמכת על עמודים ו/או על המבנה העיקרי, גובה הפרגולה לא יעלה על גובה המבנה. קירות שיבנו על גבולות חלקות יוגשו בקנ"מ 1:100 כחלק מתכנית הפיתוח ויכללו: רומים, פרישת קירות והסכמת בעלי חלקות גובלות, וזאת, בכל מיקרה שגובה הקיר יעלה על 1.2 מ'." 6. הוועדה המקומית סבורה כי הוראות התכנית מתיישבות זו עם זו, באופן שבו קירות תומכים יכולים להיות בגובה של 2 מ', אם קיימת הסכמת שכנים, ועד 1.2 מ' אם לא קיימת הסכמת שכנים. דירוג יבוצע בכל מקרה שבו הגובה עולה על 2 מ'. הוועדה המקומית אף מסתמכת על פרשנות שניתנה בעניין על ידי ועדת הערר בעררים קודמים, הן בערר 116/02 בוכריס נ' ועדה מקומית לתכנון ולבניה עמק הירדן (אשר עסקה בפרשנות תכנית קודמת לתכנית בה עסקינן כעת - ג/2261), והן בערר 194/08 אורלי איתן נ' ועדה מקומית לתכנון ולבניה עמק הירדן, שבו קבענו מפורשות כי יש לקרוא את הוראות סעיף 3.3.2 יחדיו, ועל כן כל קיר יכול להיבנות בגובה של 1.2 מ' ללא קבלת הסכמת שכן, ביצוע דירוג של 60 ס"מ בהתאם להוראות סעיף 4.09(2) לתוספת, ובניית קיר נוסף בהמשך. אם מתקבלת הסכמת השכן, ניתן לבצע זאת בגובה של 2 מ'. 7. המדובר במקרה פשוט למדי, כאשר העורר פשוט מתעלם לחלוטין הן מלשונה של התכנית, והן מכוונותיה, על מנת לבצע בנייה של קירות שהתכנית קובעת מפורשות כי אין לבצען, עם או בלי הסכמת השכן. 8. גובהו של קיר בגבול המגרש נמדד על פי הגובה בפועל של הקיר. סעיף 3.3.2 קובע מפורשות כי גובה הקיר התומך לא יעלה על 2 מ'. ההוראה פשוטה ואינה מצריכה כל פרשנות. הקיר עצמו אינו יכול לעלות על 2 מ', ואם קיימת חריגה מגובה זה, יש לבצע דירוג שלו. במקרה וגובהו של הקיר התומך מפני הקרקע הגובלת הינו 2.01 מ', כבר לא ניתן לבצעו, ללא דירוג. הוראה פשוטה וברורה. הסעיף המופיע בהערות השוליים של הטבלה בסעיף 3.2, נוגע לגובה המבנה. בהערת שוליים (2) קיימת אמירה ברורה כי גובהו של מבנה עם גג משופע לא יעלה על 8.5 מ' בבתי מגורים, ו-10 מ' במבני ציבור. ניתן בנקל להבין כי גם הסעיף העוסק בדרך מדידת גובה המבנה, ההתייחסות היא לבנייה הנעשית לבית המגורים, ולא למבנים הנמצאים מחוץ לו. 9. גובה המבנה, אם כן, אינו רלוונטי, וגם לא הדרך לחישובו. החשוב הוא גובה הקיר, הנבנה במרווח (קו הבניין), שבין המגרשים. בעניין זה ברור כי הכוונה הייתה שלא ליצור קירות גבוהים בין מגרש למגרש, אפילו המדובר בקירות תמך, על מנת שלא ליצור מגרשים "קבורים" מתחת למגרשים אחרים. זוהי הוראה ברורה, חד משמעית, וחובת הדירוג רק מבהירה זאת. כל פרשנות אחרת הינה נטולת יסוד לשוני ותכליתי. 10. די בכך בכדי לדחות את הערר. הקירות המוצעים גבוהים בהרבה מהמותר, אין בהם כל דירוג, והם סותרים לחלוטין את התכלית שבתכנית, אשר נועדה למנוע בדיוק את אשר מבקש העורר לבצע. 11. אלא שגם בעניין נוסף צודקת הוועדה המקומית, באופן אשר מונע את אישורה של הבקשה. הקיר המבוקש כלל אינו קיר תומך, אלא קיר הנדרש לשם מילוי קרקע אותו מבקש העורר לבצע במקום. ההיתר המקורי אשר הוצא לעורר (ממנו מבקש הוא כעת לסטות) מציג באופן ברור קירות נמוכים, אשר מהם עולה כי הקרקע אינה גבוהה, וכי אין כל צורך ביצירת קירות תומכים בגובה גבוה יותר. קיר תומך כשמו כן הוא - הוא בא לתמוך את הקרקע מפני גלישתה במורד, מקום בו הבנייה נעשית במפלסים, בשל צרכים טופוגרפיים. אין הוא נועד לשם תמיכה במילוי אשר אין בו כל צורך, מלבד רצונו של העורר להגביה את הפיתוח במגרשו במספר מטרים(!), ובדרך זו להביא לכך כי מגרשו יהיה גבוה יותר ממגרשה של המשיבה, ביותר מקומה מלאה. 12. הפרשנות הנ"ל נכונה תמיד, אולם היא בוודאי נכונה כאשר התכנית קובעת זאת באופן מפורש. סעיף 3.2 לתקנון התכנית (עליו מסתמך העורר בטיעוניו) קובע בבירור כי ניתן לבנות גדרות בגבול המגרש, ורק אם יידרשו קירות תומכים, יש להציגם בבקשה להיתר בנייה. אין המדובר בקירות לצרכי הוספת מילוי קרקע, אלא במקרים בהם הדבר נדרש, בשל השטחים המשופעים. פשוט וברור, ואין כל אי בהירות בעניין בתכנית. 13. המסקנה היא כי הקיר התומך הוא אך ורק זה הנדרש לשם מניעת גלישתה של הקרקע הטבעית. קירות המבוקשים לשם ביצוע מילוי או תוספות, אכן נופלים, כפי שקבעה בצדק הוועדה המקומית, בגדרם של "מתקני חצר". אם העורר מבקש להציב על גינתו מתקנים שונים, בגובה העולה על מפלס הקרקע, הוא יכול לעשות כן, בכפוף לעמידתו בהוראות התכנית. בכל מקרה שהוא מבקש לצורך זה לבנות קירות בגובה העולה על 1.2 מ', עליו לקבל את הסכמת השכן. בהעדרה של הסכמה שכזו, אין שום הצדקה לאפשר לו בנייה שכזו - הוא מעוניין לקבל גינה גבוהה יותר? שיעשה זאת בתחום המותר לבנייה. בקו הבניין אין הוא רשאי לעשות כן, אלא, לכל היותר, בבנייה של קירות בגובה של 1.2 מ', דירוג של 60 ס"מ, ובנייה נוספת בגובה של 1.2 מ', וכן הלאה. חלופה אחרת היא יצירת מסלעות משופעות, אשר לגביהן אין מגבלה שכזו. 14. מכל האמור לעיל, ברור כי הבקשה אשר הוגשה על ידי העורר אינה תואמת את הוראות התכנית, אלא ההפך הוא הנכון - היא סותרת אותה באופן ברור. על כן, צדקה הוועדה המקומית כאשר קבעה כי יש לדחות את הבקשה. 15. לאור האמור לעיל, הערר נדחה. בניהסטיה מהיתר בניהקירות