הערר הוגש באיחור של 10 ימים. המשיבה מבקשת משום כך לדחותו על הסף לגופו של הערר - הטענה העיקרית של העוררים כנגד דרישת היטל ההשבחה שהוציאה המשיבה היא, כי ישנו הסכם שיתוף שהינו נספח להסכם הרכישה, לפיו אין לעוררים זכויות בגג כיוון שדירת המגורים שלהם היא בקומת הקרקע ואילו גג המבנה הוצמד לדירה בקומה העליונה. אשר לאיחור: בערר לא נזכר כלל עניין זה. בתגובת העוררים לבקשה לדחיה על הסף וכן בדיון בפנינו, נטען כי, אין להיתלות בפרוצדורות ובטעמים דיוניים של איחור כדי לדחות את הערר וכי "מטרתה העיקרית של ועדת הערר היא להכריע בגוף הסכסוך המובא בפניה ולהגיע לחקר האמת". לפיכך, יש להתייחס לפרוצדורה "כמסגרת רחבה וגמישה למדי" (סעיף 8 לתגובה). לגופו של האיחור נטען, כי במשך כל התקופה ניהלו העוררים ובא כוחם מגעים עם הוועדה המקומית והמציאו להם מסמכים שונים, ורק כאשר הבינו כי אין מנוס מתשלום ההיטל, שילמוהו והגישו ערר מס' חל/85088/10 ערר. בדיון בפנינו טענו כי אין להם שום ראיה בכתב למגעים אלו וכי כל השיחות היו בע"פ. כן נטען כי גם בא כוח העוררים וגם העוררים עצמם, נפגשו עם פקידה בשם חנה בעיריה ואיתה הם דיברו. לאחר שעיינו בכתבי הטענות ובתגובות הצדדים וכן שמענו את טענותיהם בדיון בפנינו החלטנו לדחות את הערר. להלן נימוקינו: ראשית - לעניין הגשת הערר באיחור: מגעים, ככל שישנם, עם המשיבה, אין בהם כשלעצמם כדי להוות טעם מיוחד - על פי הדין, הפסיקה וההחלטות וועדות הערר - שיש בו כדי להאריך את המועד להגשת ערר, הקבוע בדין. יתירה מזו, גם בדיון בפנינו, כאשר ניתנה הזדמנות נוספת לפרוס בפנינו נימוקים כלשהם שיש בהם כדי להוות טעם מיוחד כנדרש בדין להארכת מועד, לא נעשה כן. אף לא ניתן נימוק כלשהו שיש בו כדי להניח את הדעת מדוע לא הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ערר, בקשה להארכת מועד להגשת ערר, כפי שנעשה פעמים רבות, כאשר מתקיימים מגעים כלשהן בין עורר לבין ועדה מקומית. נעיר גם לעניין רצינותם של המגעים להם נטען, כמבססים עילה להארכת מועד להגשת ערר - לא הוצגו בפנינו, ולו מסמך אחד או ראייה כלשהי, שיש בהם כדי לבסס את הטענה למגעים עם המשיבה. הגם, שכאמור, ממילא, עצם קיומם של מגעים כשלעצמם - אפילו היו מוכחים - אין בהם כדי להוות כשלעצמם, טעם להארכת מועד, ובפרט כאשר לא הוגשה כל בקשה להארכת מועד בשל מגעים אלו. בדיון בפנינו נטען לפגישות ולשיחות בעל פה עם פקידה בשם חנה בעיריה. כפי ששמענו מב"כ המשיבה, אותה גב' חנה, הינה פקידה אחראית על קבלת קהל בהיטל השבחה. לא הועברו פניות כלשהן של העוררים או בא כוחם לא לייעוץ המשפטי ולא לשמאית הוועדה, אשר בדיון בפנינו גם ציינו כי לא ידוע להם דבר על מגעים כלשהם, שכביכול העורר או בא כוחם ניהלו עם המשיבה. בנסיבות אלו, אף ספק רב אם ראוי היה להעלות טענות אלו לגבי מגעים שלא הוכחו ולא ניתן פירוט לגביהם, לא של תאריכי הפגישות, לא תיעוד של מסמכים שהועברו או מתי הועברו. לא ברור גם עצם המגעים וטיבם, בפרט כאשר מדובר בב"כ העוררים, עם פקידת קבל קהל בעיריה, להבדיל מהתכתבויות או פגישות עם גורמים מקצועיים אצל המשיבה, בפרט כאשר מדובר בטענות משפטיות לעניין קיומו של הסכם שיתוף, כפי שנטען במקרה שלפנינו. כל זאת אמרנו הרבה למעלה מן הצורך, לגבי טיבם של המגעים, שכן, כאמור לעיל, בכל מקרה גם לו היו מגעים מתועדים בכתב עם גורמים מקצועיים אצל המשיבה ולו היו מוכחים רצינותם של המגעים, לא היה בהם כשלעצמם משום טעם מיוחד לאי הגשת ערר במועד לוועדת הערר, או למיצער, לאי הגשת בקשה להארכת מועד בתוך המועד הקבוע בדין להגשת הערר. למעלה מן הצורך, ומאחר ונתנו הזדמנות, הרבה לפנים משורת הדין, גם לטעון לגופו של הערר, יודגש כלהלן: ערר מס' חל/85088/10 טענתם העיקרית של העוררים היא, כי ישנו הסכם שיתוף, לפיו הוצמדה החצר האחורית לדירת העוררים, ואילו הגג הוצמד לדירות העליונות. לכן אין מקום להטיל היטל השבחה בגין זכויות בגג על העוררים. המשיבה טוענת כי הסכם השיתוף, לאו הסכם שיתוף הוא. בכל מקרה הוא לא נרשם ולכן אין לתת לו תוקף. כמו כן, לטענתה, עיון בהסכם מעלה כי לא ברור כלל כי מדובר גם בהצמדת הזכויות בגג, להבדיל מהצמדתו הפיזית. לאחר שעיינו במסמכים שהוגשו, אנו סבורים כי לא הוכח כלל כי בפנינו קיומו של הסכם שיתוף. ממילא מתייתרת גם השאלה האם יש נפקות לעניין היטל השבחה לעניין רישומו אם לאו. העוררים צירפו את חוזה מכירה בין ה"ה משה דרחי, המוכר, לבין מרדכי תורג'מן, הקונה - העורר, מיום 10.6.91. היינו הסכם המכר, שהיה בזמנו לפיו קנה העורר את הנכס, אותו מימש עתה. להסכם המכר צורף נספח שעליו חתומים המוכר והקונה, לפיו העביר המוכר - בדיון בפנינו נטען כי הינו הקבלן שבנה את הבניין וכי הוא מתגורר בדירה שמעל - את הזכויות בחצר האחורית המקיפה את המבנה, למעט החצר הקדמית ולמעט הגג הצמוד לדירה בקומה השניה. כמו כן צורף תרשים בכתב יד, שצורף לנספח שכותרתו: "תרשים של המבנה והחצר". בתרשים יש קווקו של שטח החצר שהוצמד, לטענת העורר, לדירתו. התרשים איננו נושא תאריך כלשהו וחתומים עליו שניים - אותם אלו החתומים על הסכם המכר - ה"ה דרחי ותורג'מן. יוער, כי על התרשים יש רק חתימות שלהם, ללא ציון שמם, אולם ניכר מהחתימות כי מדובר באותן חתימות המופיעות על הנספח ועל הסכם המכר, קרי: של ה"ה דרחי ותורג'מן. בדיון בפנינו נאמר ע"י העורר ובא כוחו כי בבניין ישנם 4 דיירים. מתוכם, תורג'מן העורר בדירה אחת בקומה למטה, ודרחי, הקבלן, בקומה מעליו וכי יש עוד שני דיירים. המשיבה, אגב, טוענת בתשובתה, כי על פי נסח הרישום מדובר בזכויות בחלקה במושע, בחלקים שווים, של העוררים ועוד 6 בעלים נוספים (סעיף 26 לתשובה). בין אם מדובר ב-4 דיירים או יותר, הרי שבכל מקרה, כפי שגם אמרו בהגינותם, גם העורר וגם בא כוחו בדיון בפנינו, חסרות חתימות במסמכים שהגישו המהווים לטענתם הסכם שיתוף, של יתר הדיירים, בין אם זה יהא זה שני דיירים נוספים או יותר. גם בעניין זה אין לקבל את טענת ב"כ העוררים כי מדובר בתמימות או ב"שיכחה פרוצדוראלית" כלשהי. הסכם שיתוף במקרקעין הינו הסכם קנייני אשר יש לו השלכות קנייניות על כל הדיירים בנכס. הנספח להסכם המכר בין המוכר דרחי לקונה תורג'מן - העורר, כמו גם תרשים בכתב יד, אין בו כדי להוות הסכם שיתוף. בוודאי שלא, כאשר לא חתומים עליו כל בעלי הזכויות בנכס וכאשר ערר מס' חל/85088/10 חסרים בו פרטים מהותיים רבים, לרבות תאריך. העורר וב"כ הודו בפנינו כי אכן לא כל הדיירים חתומים עליו וכי הוא לא דווח ולא הוגש לרישום. נעיר גם כי עיון בנספח ובתרשים בכתב היד מעלה, כי כלל לא ברור ולא נאמר במפורש כי לעורר אין כל זכויות בגג המבנה. סעיף 3א' סיפא לנספח, מדבר על: "ולמעט הגג שיהיה צמוד לדירה בקומה השניה". היינו, גם לפי הנספח, לכל היותר מדובר בהסכם בין שני דיירים בלבד ולפיו לעורר אין זכויות רק בגג הצמוד לדירה אחת מבין שתי הדירות בקומה השניה, כך שלכאורה יש לו עדין זכויות ביתרת הגג. מכל מקום, לגופו של עניין, אין מדובר כלל במקרה שלפנינו בהסכם שיתוף ולכן נדחה הערר גם לגופו. בשולי הדברים נעיר, כי בסוף הדיון, טען ב"כ העוררים לקיומו של הסכם שיתוף חדש עם הקונה החדש של הדירה - שהינו לטענתו, עו"ד במקצועו. אולם, אין לו את ההסכם והוא לא ראה אותו. ב"כ המשיבה אמרו כי אינם יודעים דבר על ענין זה. גם זו טענה נטענה בעלמא ללא כל ביסוס ופירוט וממילא גם לגופה אין בה כדי להעלות או להוריד לענין תקפותה של דרישת היטל ההשבחה שנשלחה לחייב - למוכר, הוא העורר בערר שבפנינו. לאור נסיבות דחיית הערר גם לגופו, וגם מחמת האיחור בהגשתו, היה מקום להשית הוצאות על העוררים. לאחר שהתלבטנו, החלטנו הרבה לפנים משורת הדין, שלא להשית הוצאות בנסיבות העניין. אולם, נעיר, כי ראוי ליתן את תשומת הלב הדרושה לפני הגשת הערר, להוראות הדין והפסיקה ולכל המסמכים והראיות שיש להגישם, כדי לתמוך בטענות שבערר. אשר על כן בנסיבות העניין, הרבה לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות. דחיה על הסףערר