דרישת היטל ההשבחה בגין תכניות

דרישת היטל ההשבחה נשלחה לעוררת בגין התכניות הבאות: תכנית 1680, שפורסמה למתן תוקף ביום 25.12.1981; תכנית 2331, שפורסמה למתן תוקף ביום 23.12.1991; ותכנית 2720, שפורסמה למתן תוקף ביום 16.12.1998. טענותיה של העוררת הן לגבי שתי התכניות הראשונות, אשר לגביהן נטען כי "קיימת חזקה כי לצורך ביצוע רישום נתקבל גם אישור עירייה בדבר היטל ההשבחה המופנה ללשכת רשם המקרקעין" (סעיף 4 לערר). לפיכך, לטענתה, הינה חייבת בגין תכניות אלו רק לגבי 50% מהזכויות אשר הועברו אליה בירושה. המשיבה טוענת כי העיסקה משנת 1997 לא דווחה, וכי מנסח הרישום שהוצג לה עלה כי העוררת היא בעלים יחידה. לפיכך דרישת היטל ההשבחה נשלחה אליה עבור 100% מהזכויות במקרקעין. כמו כן, נטען לגבי אישור עירייה שהוצג על ידי העוררת. לאחר מכן, כי הוא אינו מהווה ראיה, שכן נאמר בו במפורש לגבי היטל השבחה שאינו מהווה מימוש. טענה נוספת שנטענה היא כי הערר הוגש באיחור. באת כוח העוררת טוענת כי היא לא ידעה בדיוק מה עושים, ומכיוון שחשבה שמדובר בתיקון טעות גרידא, פנתה תחילה לוועדה המקומית, ומשלא נענתה - פעלה לפי האמור במכתב הדרישה כי ניתן להגיש ערר, אולם לא צוין שם כתובת ולכן סברה בטעות כי יש להגישו לאותה כתובת של הוועדה המקומית. לטענתה, משהעמידה הוועדה המקומית אותה על טעותה, שלחה את הערר שוב לכתובת הנכונה ולטענתה בנוסף פנתה לוועדת הערר בבקשה להארכת מועד. בדיון הוצג על ידיה ספח דואר רשום מיום 25.4.2010 ומסמך שכותרתו "ערר" שלטענתה הוא המסמך ששלחה בדואר רשום שתוכנו בקשה להארכת מועד, ובסוף אותו מסמך ביקשה את "התייחסות" ועדת הערר. לאחר שבחנו את טענות הצדדים והמסמכים שבפנינו, אנו מחליטים כלהלן: ראשית, נעיר כי אין "חזקה" בדבר תשלום היטל השבחה. נדגיש גם כי לא מעט פעמים אף התברר בדיונים בפנינו כי לעתים ניתנים "אישורי עירייה" בטעות, וכפי שהוחלט כמה וכמה פעמים, אין ב"אישור עירייה" כשלעצמו כדי להוות ראיה בדבר חבות כדין או אי-חבות כדין בהיטל השבחה. לגופו של עניין - על פי המסמכים שלפנינו, לרבות נסח הרישום מתאריך 18.11.2009, שהוגש בדיון (סומן ע/1), עולה כי העוררת רכשה מחצית מהזכויות במקרקעין בשנת 1997. רישום המכר נעשה ביום 13.8.1998. אשר על כן אנו דוחים את טענת המשיבה כי לא ידעה ולא יכלה לדעת על עיסקת המכר. בדיקה שגרתית ופשוטה של נסח הרישום משנת 2009 מעלה בבירור את עובדות אלו. לאור זאת העוררת חייבת בהיטל השבחה לגבי תכניות 1680 ו-2331 רק לגבי מחצית מהזכויות בנכס (שהועברו אליה בירושה), ואילו לגבי יתרת ה-50%, היא איננה חייבת בהיטל השבחה מאחר ולא הייתה בעלים או חוכרת לדורות של מחצית מהזכויות במועד אישור התכניות. המשיבה הלינה בסוף הדיון בפנינו על כך, כי הכספים כבר שולמו לה, וככל שיהא עליה להחזירם, איננה יודעת למי לעשות כן, שכן למיטב ידיעתה, הקונה שילם את היטל ההשבחה גם אם תחת מחאה. טענה זו לאו טענה היא, ואיננה מעניינה של ועדת הערר. ודאי שאין בה כל נפקא מינה לגבי השאלה האם היטל השבחה הוטל כדין אם לאו. אשר לאיחור בהגשת ערר - איננו סבורים כי ניתנו כלל טעמים מיוחדים להגשתו באיחור. זה מכבר נפסק כי אי ידיעת הדין אין בה משום טעם להארכת מועד, וודאי שלא טעם מיוחד להארכת מועד. כמו כן, בתיק הערר בוועדת הערר לא נמצא כלל המסמך שהוצג בדיון שכותרתו "ערר" ואשר נטען כי נשלח בדואר רשום למזכירות ועדת הערר. ככל שאכן לטענת העוררת הוגשה על ידה בקשה להארכת מועד, לא הוברר לנו מדוע אפוא לא נעשתה פנייה, למשל, למזכירות ועדת הערר סמוך לאחר הגשת אותה בקשה בשנת 2010 כדי לדעת האם ניתנה החלטה בבקשה להארכת מועד, ככל שהייתה כזאת. לאור כל זאת לכאורה אין מקום להאריך את המועד להגשת ערר, אולם מאחר והמשיבה בהגינותה השאירה עניין זה לשיקול דעתה של ועדת הערר, ומאחר וכפי שעולה מהנסיבות שבפנינו, אכן אירעה טעות בדרישת היטל ההשבחה, החלטנו שלא לדחות את הערר, ואולי יש בכך משום הרבה לפנים משורת הדין, רק בגין הגשתו באיחור בשל טעות של ב"כ העוררת. זאת, על מנת שהעוררת לא תצא וידיה על ראשה בשל טעות זו, שכן כאמור לעיל, בדרישת היטל ההשבחה שנשלחה אליה אכן נפלה טעות בכל הנוגע לחבותה לגבי מחצית מהזכויות בגין אישור תכניות 1680 ו-2331. אשר לחבות בהיטל השבחה בגין תכנית 2720 - אין מחלוקת בין הצדדים, והעוררת חבה בהיטל השבחה על פי שומת המשיבה בגין תכנית זו. המשיבה תתקן את שומת היטל ההשבחה בהתאם לאמור לעיל לגבי שיעור חבותה של העוררת בגין אישור תכניות 1680 ו-2331. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. היטל השבחה