טענה כי אינם חוכרים לדורות ולפיכך אינם חבים בהיטל השבחה

העוררים טוענים כי אינם חוכרים לדורות ולפיכך אינם חבים בהיטל השבחה לטענתם במועד כניסתן לתוקף של התכניות המשביחות - תכנית ע' שפורסמה למתן תוקף ביום 28.11.85 ותכנית 1043א' שפורסמה למתן תוקף ביום 20.12.01, תקופת השכירות שנותרה להם היתה פחות מ- 25 שנה ולפיכך אינם חוכרים לדורות. לענין תכנית 1043א' גם נטען כי בכל מקרה היה מקום ליתן מקדם הפחתה גבוה יותר בשל תקופת החכירה הקצרה שנותרה 8.5 שנים בלבד. השמאי המייעץ דן גם בענין הריבית וקבע כי אין מקום להפחתה. העוררים טוענים כי לא היה זה במסגרת סמכותו. כן מבקשים העוררים להשית הוצאות על המשיבה לאור קבלת מרבית טענותיהם ע"י השמאי המייעץ והפחתת היטל ההשבחה. אשר לסוגיות המשפטיות בהן עסק השמאי המייעץ נציין כי השמאי המייעץ אמר במפורש בחוות דעתו כי: "חלק ניכר מטיעוניהם של המבקשים נוגע לשאלות משפטיות שיתכן והמקום הנכון לבירורן הוא ועדת הערר. יחד עם זאת, סבורני כי מטעמי יעילות ניהול המחלוקת יהא זה עדיף שאכריע גם במחלוקות אלה, באשר לצדדים ינתן יומם בועדת הערר מכח הוראות ס' 14 (ג) (3) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה. עמדתי זאת נתמכת גם בהחלטת ועדת ערר בעניין ארז שם נקבע כדלקמן: "....אנו סבורים, מבלי לקבוע מסמרות בעניין, כי משהובא תיק היטל השבחה בפני השמאי המכריע, מוסמך זה להחליט בכלל המחלוקות הנובעות מהתיק, שמאיות או משפטיות, ועליו ליתן שומה כוללת המתייחסת לכלל הטענות." להבנתי, כוחם של הדברים יפה גם למחלוקות המתבררות בפני שמאי מייעץ." לפיכך אין מדובר ב"חריגה מסמכות" כטענת העוררים וכפי שציין בא כוחם בפנינו טענותיהם בעניינים אלו נשמעים עתה בפנינו. העוררים טוענים כאמור, כי אינם חוכרים לדורות, שכן לטענתם תקופת יתרת החכירה שנותרה הינה פחותה מ- 25 שנים. אנו דוחים טענה זו. במקרה בו מדובר בחכירה לדורות, תקופת החכירה שנותרה, איננה מהווה נתון, אמת מידה או תנאי לבחינת וקביעת זכויותיהם הקנייניות של העוררים במקרקעין. סעיף 2 (א) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965, קובע כי: "2 (א) חלה השבחה במקרקעין, בין מחמת הרחבתן של זכויות הניצול בהם ובין בדרך אחרת, ישלם בעלם היטל השבחה לפי האמור בתוספת זו (להלן - היטל): היו המקרקעין מוחכרים לדורות, ישלם החוכר את ההיטל; היטל בעקבות אישור תכנית יחול על מקרקעין הנמצאים בתחום התכנית או הגובלים עמו בלבד." בסעיף 1 (א) לתוספת השלישית, מוגדרת "חכירה לדורות" - "כמשמעותה בחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969". סעיף 3 לחוק המקרקעין התשכ"ט - 1969, קובע כי: "3. שכירות מקרקעין היא זכות שהוקנתה בתמורה להחזיק במקרקעין ולהשתמש בהם שלא לצמיתות: שכירות לתקופה שלמעלה מחמש שנים תקרא "חכירה": שכירות לתקופה שלמעלה מעשרים וחמש שנים תיקרא "חכירה לדורות"." אין מחלוקת בין הצדדים כי הזכות שהוקנתה לעוררים (כיורשים) הינה חכירה לדורות. מהות זכויותיהם הקנייניות של העוררים במקרקעין איננה משתנה במהלך תקופת החכירה ואיננה "מוחלשת" או הופכת לשכירות "רגילה", לקראת סיום תקופת החכירה. לפיכך, בדין נשלחה דרישת היטל ההשבחה אל החוכרים לדורות, אשר הינם כאלה עד לתום תקופת החכירה לדורות. העוררים טוענים כי בגלל שהשכירו את הנכס וכיוון שנותרה חכירה של שמונה שנים בלבד, אין להם יכולת ואין כדאיות כלכלית להשביח את הנכס וליהנות מההשבחה. לכן אין לחייבם בהשבחה בגין שמונה שנים אלו. גם טענה זו אנו דוחים. השבחה מוגדרת בסעיף 1 (א) לחוק כ"עליית שווים של מקרקעין עקב אישור תכנית.....". על פי חוק אין כל רלבנטיות לשאלה האם החייב נהנה או לא נהנה בפועל מההשבחה ואם בנה או לא בנה, ניצל או לא ניצל, את הזכויות שבתכנית המשביחה. אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, טענות העוררים כנגד חוות דעת השמאי המייעץ נדחות ואנו מאמצים את חוות דעת השמאי המייעץ. לבסוף, מבקשים העוררים מוועדת הערר לעשות שימוש בסמכותה ולהפחית מהריבית הקבועה בחוק. עיקר טענתם היא, כי עילת המימוש הינה העברה טכנית בלבד של זכויות מהעוררים לחברה שהם בעליה. בענין זה הם גם מלינים כנגד הכרעת השמאי המכריע והעדר סמכותו בענין זה. כפי שציינו לעיל, השמאי המכריע ציין במפורש כי הכרעותיו נעשו בעניינים אלו מטעמי יעילות מאחר ובכל מקרה הסמכות בענין מסורה לוועדת הערר ואכן כך הוא. הסמכות להפחית ריבית הינה סמכות של ועדת הערר כקבוע בתוספת השלישית. מעיון בכתבי הטענות ובמסמכים שלפנינו עולה לכאורה כי היטל ההשבחה טרם שולם. בנסיבות אלו ולאחר שבחנו את טענות הצדדים, נסיבות הענין וחוות דעת השמאי המייעץ, סבורים אנו כי אין מקום להפחתה מהריבית הקבועה בחוק בנוגע לתקופה שעד להגשת הערר. אשר לתקופה מיום הגשת הערר, 24.2.10, ועד ליום התשלום בפועל, אנו מפחיתים את שעור הריבית ב - 50%. בנסיבות הענין ולפנים משורת הדין אין צו להוצאות. חכירההיטל השבחה