ערר בטענה כי חל הפטור שבסעיף 19(ג)(1) לתוספת השלישית לחוק, ולפיכך העוררים אינם חייבים בתשלום היטל השבחה שהושת עליהם ע"י המשיבה. העוררים הגישו בקשה למתן היתר בניה בגוש 8141 חלקה 75/2, בגנות הדר. לעוררים גם טענות שונות בנוגע להתנהלותה של המשיבה, בין היתר בכך שלא "גילתה" להם על זכאותם לפטור. בדיון בפנינו אף נטען להתנכלות. כן נטען לחוסר שקיפות שלטונית נוכח סירוב המשיבה להעביר לעוררים חוות דעת משפטית פנימית של המשיבה, עליה הסתמכה לענין חלות הפטור, בטענה כי הינה מסמך חסוי. בערר אין פירוט של הטענות בדבר חלותו של הפטור. לערר צורפו כנספחים בין היתר, תכתובות בין הצדדים בענין זה. בדיון בפנינו שהתקיים ביום 8.3.11 ביקש ב"כ העוררים להעלות טענה חדשה בנימוק כי כתב הערר הוגש בחפזון וכי כתב התשובה הגיע לידיו רק יום לפני הדיון למרות שהוגש עוד במאי 2010. במהלך הדיון גם נטען כי טענה זו הינה תגובה לטענות שעלו בכתב התשובה. לטענת ב"כ העוררים חל במקרה זה סעיף 137 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 שעניינו אישור תשריט חלוקה ומתן היתר בניה בהתאם לתשריט חלוקת קרקע. לפיכך אין מדובר בתכנית ולא חלה התוספת השלישית לחוק ואין חבות בהיטל היטל השבחה. המשיבה טוענת כי יש למחוק את עוררים 1-2 באשר אינם החייבים בהיטל השבחה ובאשר דרישת התשלום כלל לא הופנתה אליהם. כן נטען כי יש לדחות את טענות העוררים כנגד התנהלות הוועדה המקומית, ונטען כי נשלח אליהם מכתב מפורט עם נימוקי הדחיה לבקשת הפטור. אשר לטענה כי חל בענין סעיף 137 וכי מדובר בתשריט ולא בתכנית, טענה ב"כ המשיבה בדיון בפנינו, כי הבקשה להיתר בניה היתה במפורש בקשה להיתר בניה על פי תכנית בנין עיר צש/22-2//6 ג' ולכן אין רלבנטיות לסעיף 137 לחוק. לאחר שעיינו בכתבי הטענות ובמסמכים הרלבנטים ולאחר ששמענו את הצדדים, אנו מחליטים כלהלן : אשר להעלאת טענות חדשות לחלוטין בדיון, אכן ספק רב אם במקרה שלפנינו ניתן להעלות טענות חדשות כאלו בדיון. טענות אלה הינן חדשות לחלוטין ודבר וחצי דבר אין להם לא עם כתב הערר ואף לא עם כתב התשובה. יש בהן משום שינוי מהותי ושינוי חזית של כתב הערר. גם לא ניתנו נימוקים שיש בהם כדי להניח את הדעת מדוע הועלו רק עכשיו. עיון בכתב התשובה מעלה על פניו כי סעיף 137, לא הוזכר בו כלל לא במפורש, לא ברמז ולא במשתמע, לפיכך גם יש לדחות את שטען ב"כ העורר בדיון בפנינו, כי הוא טוען טענה חדשה זו בתגובה לכתב התשובה. מכל מקום גם לגופן של הטענות החדשות שהועלו, ממילא לא מצאנו בהן כל ממש. לגבי הטענה החדשה שהועלתה, במפתיע כדברי ב"כ המשיבה בדיון, לענין סעיף 137 לחוק, עיון בנספחים שהעוררים עצמם צרפו לערר מעלה, כי אין להם דבר וחצי דבר עם סעיף 137 ולא נמצא כל בסיס עובדתי או משפטי לטענה בענין זה. בבקשה להיתר שהוגשה ע"י העוררים (נספח ב' לערר) נאמר במפורש כי עניינה של הבקשה למתן היתר היא תכנית צש/22-2. לא צוין ולא דובר בה כלל בתשריט חלוקת קרקע או בסעיף 137. כך עולה גם מדרישת תשלום היטל ההשבחה של המשיבה (נספח ג'). ב"כ העוררים טען בפנינו גם, כי הטיעון בענין סעיף 137 הינו טיעון משפטי ולא עובדתי. גם טיעון זה יש לדחות על הסף. די אם רק נעיר, כי ממילא עניינו של סעיף 137 הינו בתשריט חלוקת קרקע שחלה עליה תכנית שאושרה. לכן ממילא גם לשון הסעיף וגם תכליתו אינם עולים בקנה אחד עם הפרשנות של ב"כ העוררים כאילו תשריט חלוקת קרקע הינו "מנותק" מתכנית. כאמור לעיל, הטיעון בענין סעיף 137 לא נתמך, לא משפטית ולא עובדתית, ומהמסמכים שצורפו לערר אף עולה בבירור ההיפך, כאמור. זאת, לבד מהעובדה שבנסיבות הענין יש לדחות על הסף מלכתחילה, טענה זו שהועלתה לראשונה בדיון בפנינו. לגופה של עמדת המשיבה כי לא חל פטור במקרה דנן, שכן לא התקיימו התנאים למתן הפטור, אכן בנסיבות שלפנינו יש לקבל את עמדתה. מדובר בבנית בית לצד בית מגורים קיים של עורר מס' 3, וגם אין מדובר בהרחבה של בית קיים. בשולי הדברים יוער בענין טענת המשיבה למחיקת עוררים מס' 1-2, כי אכן הם אינם החייבים בהיטל השבחה ודרישת התשלום לא נשלחה אליהם, ולפיכך אכן לא היה מקום לצרפם לערר. אשר לטענות כנגד המשיבה על כי חוות דעת משפטית פנימית חסויה בפני העוררים - אכן הגם שאין בכך כדי להשליך לגופו של הערר ולגופה של החלטתנו זו, מצאנו לנכון להעיר בענין זה למשיבה כלהלן: יש להבחין בין חוות דעת משפטיות פנימיות כשלעצמן, לבין הסתמכות על חוות דעת שכזו במתן תשובה לאזרח ולאחר מכן לטעון כלפיו כי היא חסויה. במקרה בו מסתמכת המשיבה בתשובתה לאזרח על חוות דעת משפטית פנימית, בין אם היא כללית ובין אם היא למקרה מסוים, ראוי כי עיקריה גם הם יפורטו במענה אליו, על מנת שיוכל לבחון את תשובת המשיבה על היבטיה ונימוקיה ולכלכל את צעדיו בהתאם. במקרה כמו זה שלפנינו, לא היה ראוי כלפי העוררים, מצד אחד להסתמך על חוות דעת משפטית ומצד שני לטעון כי היא חסויה, ולא להביא את פרטיה לידיעת העוררים. כאשר ועדה מקומית משיבה לאזרח תשובתה צריכה להיות ברורה ומנומקת. במקרה בו ועדה מקומית מסתמכת בתשובתה על מסמך פנימי, המהווה למעשה את נימוקי תשובתה, הרי שראוי הוא או כי תצרף את המסמך או כי תפרט את הנימוקים הכלולים בו, שהם אלו המהווים את הבסיס להחלטתה - תשובתה. אשר ליתר טענות העוררים כנגד התנהלות המשיבה, אשר בדיון בפנינו נטען כי מדובר בטענות קשות עד כדי התנכלות - הרי שאין זה מסמכותנו לדון בהם אולם יחד עם זאת, אין בהחלטתנו זו כדי למנוע את בירורן בטריבונל מתאים, ככל שהעוררים יראו לעשות כן. אשר על כן, בנסיבות הענין החלטנו, ולו לפנים משורת הדין, שלא ליתן צו להוצאות. היטל השבחהערר