איחוד חנויות בקומת הקרקע ברח' הרצל 50 ברמלה, חלקה 1 מגרש 1001 גוש 4373 בשעתו קבענו כדלקמן: "במקרה דנן אנו סבורים כי לשם זהירות היה על המשיבים לנקוט בהליך של שימוש חורג מהיתר שכן חרף העובדה כי ההיתר המקורי כולל המילה "מסחר" כמצוטט לעיל, אזי עיון בתשריט הבקשה של ההיתר המקורי מעלה כי פורטו שם שתי חנויות בקומת הקרקע ואילו כיום מצוינת שם מסעדה אלה, גם זו מהווים מסחר כפי שהבהירה הועדה המקומית במסגרת תשובתה על פי התכניות התקפות, ואולם מדובר במסחר מסוג שונה אשר מחייב הערכות שונה כפי שאמנם ננקט בבקשה נשוא הערר, וכפי שציוותה הועדה המקומית לאחר ששמעה המתנגדים. אמנם, המתנגדים, הם הדיירים, נשמעו כבר בפני הועדה המקומית, אולם אנו סבורים כי למען הסר ספק יש לפרסם הבקשה כבקשה לשימוש חורג מהיתר. יש לציין כי אישור בקשה לשימוש חורג מהיתר בשונה מבקשה לשימוש חורג מתכנית, הינה הכלל, וכי עיקר הדיון נסב סביב ההתאמות שיש לבצע במקרקעין כתוצאה מהשימוש החדש המבוקש, הגם שמדובר בשימוש תואם תב"ע. במידה ויוגשו התנגדויות נוספות הן תועברנה לדיון בפני ועדת הערר בדיון נוסף שיקבע. במידה ולא יוגשו התנגדויות נוספות תיתן ועדת הערר את החלטתה בנוגע להתנגדויות שכבר הוגשו. כך או אחרת, הועדה המקומית תמציא לועדת הערר תשריט המאושר בידי גורמיה המקצועיים בנוגע לרוחבן של החניות המוצעות במסגרת הבקשה להיתר, ובמסגרת זו תציין את מידותיהן של כל אחת ואחת מהחניות המבוקשות. הועדה המקומית תמציא התשריט האמור בתוך שבועיים מהיום." לאחר מכן הודע לועדת הערר על ידי הועדה המקומית כי הוגשו התנגדויות נוספות. לפיכך נקבע דיון נוסף לפני ועדת הערר הפעם, לשמען של אותן התנגדויות. לאחר הדיון שנערך בפני ועדת הערר ניתנה החלטה לפיה על המשיבים להציג מסמכים וביניהם חוות דעת בנוגע לפתרון החניה המוצג ועמידתו בתקן הרלוונטי. כמו כן מקורו של אותו תקן והפתרונות המוצעים והמקובלים על גורמי הרשות המקומית בנוגע למטרדי הריח והרעש שנטענו. ביום 18.7.2011 התקבלה חוו"ד מטעם המשיבה 1, לפיה, לעניין הריח והרעש נקבע כדלקמן: "א. כפי שהוצג בוועדה המקומית, הבקשה להיתר בניה (תכנית שינויים פנימיים ללא תוספת שטח), של מסעדת בית הלאפה, בהרצל 50 ברמלה, כללה גם מתקנים וקונסטרוקציה מאחורי המסעדה, בקומת הקרקע. ב. לאור זאת ביקשתי, כתנאי להוצאת היתר הבניה, לקבל את התכנית לבדיקה, כדי לוודא שהבניה/ קונסטרוקציה/ הארובה שייבנו יתנו מענה גם למטרדי הרעש, והמערכת שתותקן תיתן גם מענה למטרדי ריח קיימים ו/או אפשריים כתוצאה מהפעילות במסעדה. ג. בעל העסק נדרש להציג, באמצעות יועץ מטעמו, את הפתרונות המוצעים לרעש (כדוגמת: מינון אקוסטי של הקונסטרוקציה לרבות חישובים) ואת הפתרונות המוצעים לריח (כדוגמת מסנן פחם פעיל), או לחילופין החלפת כל המערכת הקיימת במערכת שאיבה אחרת שקטה יותר, שנותנת גם פתרונות לריח, או כל פתרון מוצע אחר. ד. יודגש, שללא אישור הפתרונות בנושאי רעש וריח על ידי הח"מ, לא יינתן היתר בניה. ה. בעל העסק שכר יועץ מטעמו (התקבל מכתב יפוי כוח ליועץ מטעם בעל העסק), שיצר איתנו קשר טלפוני ב- 4/7/2011, והבטיח להציג תכנית עם פתרונות." לענין החניה, ניתנה חוו"ד של המחלקה המשפטית לפיה הבקשה להיתר הוכנה בהתאם לתקנות התכנון והבניה (התקנת מקומות חניה) התשמ"ג-1983, מדות החניות נקבעו לרמת שירות C כאשר רוחבה של כל חניה עומד על 2.3 מטר ובהתאם הוקצו 7 חניות דיירים ו-3 חניות למסחר, ומתוך החניות למסחר 2 בקדמת הבנין, ו-1 במתחם הדיירים. על כך הגיבו העוררים וטענו כי לענין התחבורתי לא מדובר כלל בחוו"ד. המסמך אינו ערוך כחוו"ד. אין בו התייחסות כי בשטח הבית המשותף פועלת מסעדה בשטח שתי החנויות שהופיעו בהיתר הראשוני. והוא ניתן על ידי גב' חיימוביץ שאינה מועסקת יותר בעירייה. מעבר לאמור, הרי שמדובר באי דיוקים, שכן בבנין 8 דירות למגורים ולא 7 כפי שציינה הגב' חיימוביץ; מעבר לכך, במכתב מהנדס העיר למשיבים צוין בשעתו כי בהתאם לדרישת אגף פיתוח ותשתיות למגורים נדרשים 11 מקומות חניה ולמסחר 4 מקומות נוספים. זאת ועוד, חלק מהחניות הינן חניות אלכסוניות ברוחב 1.8 מטר אשר אינן עומדות בתקן. כמו כן חוו"ד אינה מתייחסת לעובדות מהותיות, דוגמת העדר שטח לפריקה וטעינה, גישה לאותן חניות שמסומנות ועוד. לעניין מטרדי הריח והרעש, הרי שבשעתו המשרד לאיכות הסביבה ערך מדידה ועל פי תוצאותיה מפלס הרעש שמקורו בפעילות מערכות האוורור של המסעדה חרג בשעות הלילה מהמותר, ולפיכך נקבע כי יש להפסיק את פעילות המערכות בין השעות 22:00 לבין 06:00 בבוקר למחרת, או לנקוט באמצעים אקוסטיים על מנת להפחית את הרעש עד למפלס הרעש המותר לשעות הלילה. דיון והכרעה ועדה הערר דנה בערר, בדקה את טענות הצדדים ואף סיירה בשעתו במקום. עקרונית, עמדת הועדה המקומית, אליה הצטרפו המשיבים בנוגע למטרדי הרעש והריח אינה מקובלת על ועדת הערר. ועדת הערר הבהירה לועדה המקומית במהלך הדיון, כי עליה לדאוג לקבלת התוכנית הכוללת ובה פירוט כל האמצעים למניעת המטרדים הנ"ל וכי על ועדת הערר לקבל נתונים אלה על מנת ליתן החלטתה בנושא שבנדון. עמדת הועדה המקומית לענין זה, לפיה לא ינתן היתר בניה זולת אם יוצג פתרון המניח את דעתה, אינה מספקת ועומדת בניגוד להנחיותינו ובניגוד לדין, שכן כאן בדיוק זכותם של המתנגדים לבחון האמצעים המוצעים למניעת ו/או להקטנת המטרדים האמורים ולהבטיח את יעילותם. עצם הקביעה כי לא ינתן היתר אם לא תונח דעתם של הגורמים המקצועיים בועדה המקצועית אינה מספקת, שכן זכותם של המתנגדים לבחון האמצעים המוצעים וחובתה של ועדת הערר לעשות זאת במקרה דנן. לעניין זה די אם היו המשיבים ממציאים חוות דעת מקצועיות בנוגע לפתרונות המוצעים והועדה המקומית היתה מחוה דעתה עליהם, אולם אפילו כזאת לא נעשה במקרה דנן. לעניין החניה, במקרקעין חלה תוכנית לה/מק/160/א/6 שהינה תוכנית נקודתית לאיחוד מגרשים אשר אפשרה בנית 8 יחידות דיור במקרקעין. התוכנית קבעה חניה על פי התקן התקף בעת הוצאת ההיתר, מאחר ומדובר בהיתר שהוצא בשעתו הרי שהתקן חייב ומחייב גם עתה מקום חניה אחד לכל אחת מ-8 הדירות שבמקרקעין. שטח השימוש החורג המבוקש מגיע כדי 90 מ"ר, דבר המחייב לכאורה על פי סעיף 4.4 לתקן כ-9 חניות נוספות. הובהר לנו כי בעבר הגיעו להסדר עם המשיבים 2 ו-3 כאשר הפקיעו מחזית החלקה רצועה לצורכי ציבור והם ביצעו את עבודות הפיתוח גם בחניות הציבוריות (בתחום הכביש במפרצון החניה) וגם בחניות הפרטיות. זה היה לדברי ב"כ העירייה חלף קרן חניה. בהעדר תחשיב לא ברור מספר החניות שהוסדר באופן כזה, אם כי יש להבהיר כי ההיתר שיצא בשעתו כלל שתי חנויות בקומת הקרקע, ולפיכך כנראה מספר חניות מתאים לשימוש כזה (בשונה לשימוש למסעדה). אשר לרוחב החניות, אנו מקבלים את עמדת "מנהלת מדור כבישים לשעבר", לפיה רוחבה של כל חניה צריך להיות 2.30 מטר, ואולם כעולה מדבריה ומהנתונים שלפנינו מידות אלה מובילות להקצאה של 7 חניות בלבד בעורף החלקה. מכאן שהן חניית דיירים נוספת והן חניית המסעדה צריכות לבוא בגדר מה שהוגדר כ"חלף קרן חניה". בהעדר נתונים יותר ברורים בענין זה, כמו גם בנושא המטרדים, אין לנו אלא לקבוע כדלקמן: המשיבים 2 יגישו חוו"ד סביבתית בנוגע למטרדי הרעש והריח הנטענים הכוללת המלצות למניעתם של מטרדים אלה; המשיבה 1 תיתן דעתה על חוו"ד כזו בתוך 30 יום מיום שתוגש ותמסור את מסקנותיה לועדת הערר עם העתק למתנגדים; ועדת הערר תמנה מומחה תנועתי אשר יבדוק את אפשרות החניה והתאמתה לתקן התקף. בעלות שכרו של המומחה יישאו הצדדים בשלב זה בחלקים שווים. בשולי הדברים נעיר, כי חבל כי המשיבים לא שעו לקריאתה של ועדת הערר ולא קיימו את החלטותיה בעניין זה, שאז ניתן היה לסיים הדיון בתיק זה כבר עתה. אולם בהעדר הנתונים האמורים אין בפנינו אלא לקבל ההחלטה האמורה לעיל. בנסיבות חריגות אלה אנו מחייבים את המשיבים 1 ו-2 ביחד ולחוד בהוצאות העוררים בסך 2000 ₪ כל אחד + מע"מ. קומת קרקע