תכנית בסמכות ועדה מקומית ומספרה פת / מק / 1237 / 17, וחלה במקרקעין הידועים כחלקות 126, 134-135 בגוש 6713 ברחוב היבנר 50 בפתח תקווה. רחוב היבנר הינו רחוב משופע. העוררים הינם בעלי זכויות בבניין מגורים סמוך למקרקעין (ברחוב היבנר 48), שהינו בניין בן 6 קומות, בטופוגרפיה נמוכה ממגרש נשוא הערר. התכנית כוללת הקמת 2 בניינים בני 6 קומות על עמודים כל אחד ותוספת 8 יח"ד מ - 16 יח"ד ל - 24 יחד"ד, תוספת 2 קומות מ - 4 ל - 6, הקטנת קו בניין צידי מזרחה ב - 10% ( 5 מ' ל - 4 מ' לאחר הקטנה), ומערבה מ - 4 ל - 3.6 מ'. כן כללה התכנית במקורה איחוד וחלוקה בהסכמה. תחילה קבעה הועדה המקומית כדלקמן: "הועדה השתכנעה שאין לאפשר תוספת גדולה לצפיפות המותרת. במגרש שבנדון מותר לבנות 16 יח"ד והתכנית מציעה תוספת של 50% מכמות יח"ד המותרות. הועדה מחליטה לקבל ההתנגדות בחלקה ולאשר למתן תוקף תוספת של 2 יח"ד בלבד, סה"כ 18 יח"ד ועד 5 קומות על עמודים". לאחר מכן ערכה דיון חוזר לבקשת ראש העיר אז הוחלט כדלקמן: "ביום 31.5.09 הועדה קיבלה החלטה ביחס להתנגדויות. במהלך הדיון הסביר אחד מחברי הועדה, כי בדיון הראשון התרשם שגובה דומה ובדומה לבקשות אחרות באזור מגורים ב' בו אישרה הועדה תוספת דומה. הועדה סבורה, כי תקן החניה שניתן במגרש והמרווחים בין הבניינים מספקים. לפיכך, הועדה מחליטה לשנות את החלטתה הראשונה ומחליטה לדחות ההתנגדויות ואשר התב"ע כפי שהופקדה." או אז הוגש ערר 210/09 שם קבענו כדלקמן: "איננו רואים להידרש ליתר טענות הצדדים בשלב זה. ועדת הערר עקבית בהחלטותיה לפיהן היא רואה בשקיפות הליכי תכנון אינטרס ציבורי משמעותי וחשוב. גם אם נפלה בהחלטתה הראשונה של הוועדה המקומית טעות, ואיננו מביעים דעתנו בהקשר זה לגופם של דברים, אינטרס זה, המעוגן אף בדין, חייב קיום דיון תוך מתן אפשרות לצדדים להשמיע טענותיהם בעניין זה. לא יתכן כי החלטה שנתקבלה בנוגע לתכנית בניין עיר לאחר קיום דיון פומבי תשונה במחשכים ר' לעניין זה החלטותינו בערר 12/7 שובלים נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה רעננה; ערר 38/07 פרטנר נ' הועדה המקומית ראשל"צ; ערר 224/07 כרמון נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה; ערר 488/07 עובד אורי נ' הועדה המקומית לתו"ב פ"ת; ערר 4/09 מעוז דניאל נ' הועדה המקומית ראשל"צ. גישה זו נסמכת אף על הוראות תקנות התכנון והבניה ( סדרי הדין בקיום דיון חוזר במוסד תכנון) התשס"ג - 2003, אשר קובעת בסעיף 5(ב) מפורשות כדלקמן: "ב. לא החליט מוסד התכנון כאמור בתקנת משנה (א) לא ישנה את החלטת ועדת המשנה בטרם נתן הזדמנות לצדדים הנוגעים בדבר להשמיע את טענותיהם בעניין בכתב או בעל פה, כפי שיחליט." על כגון דא כבר נפסק: "אם סבור מוסד התכנון כי יש מקום לשנות מהחלטת ועדת המשנה, עליו לקיים את השלב השני של הדיון החוזר ולאפשר לכל הצדדים הנוגעים בדבר להשמיע את טענותיהם בכתב או בעל-פה, כאמור בתקנה 5(ב). בשלב זה של הדיון מוסמך מוסד התכנון ליתן הוראות מתאימות לעניין הגשת כל חומר הנוגע לעניין, ובמסגרת זו רשאי מוסד התכנון להפעיל את שיקול הדעת המסור לו ולמקד את הדיון מבחינת הטיעונים ומבחינת החומר המוגש, לאותם עניינים הצריכים להחלטה." עע"מ 2418/05 צ'ארלס מילגרום נ' הוועדה המחוזית לתו"ב י-ם ואח'" לאור החלטה זו, נערך דיון נוסף בועדת המשנה וניתנה ההחלטה נשוא הערר דלקמן: " הדיון נערך לאחר שחברי הועדה סיירו במקום. הועדה מחליטה לקבל את ההתנגדות בחלקה ולהותיר את יעודי הקרקע התקפים ללא שינוי (ללא חילופי מיקום שב"צ-מגורים ב'), שכן בשב"צ הקיים קיימים עצים וכן לאפשר השימוש בכל השטח הציבורי כרצף כחטיבה אחת. תקן החניה ישאר על פי המופקד קרי 1:1.5, אשר ינתן בתחומי המגרש.כל שאר פרטי התכונית המופקדת ישארו למתן תוקף ללא שינוי." על כך עררו העוררים שנית בערר שלפנינו, שם טענו הם כנגד העובדה כי הדיון החוזר נערך בפני ועדת המשנה לגופם של דברים טענו כי התכנון המוצע יהא כדי לחסום להם משבי אוויר, רוח וכן אור ממערב, וכי תקן החניה (בשיעור של 1.5 חניה ל - 1 יח"ד אינו מספק). המשיבים טענו כי הדיון החוזר התקבל כדין וכי יש בתכנון המוצע משום שיפור משמעותי על פני בניית מבנה אחד לאורכה של כל החלקה, כמו גם ניצול נכון יותר של הזכויות. כן נטען כי תקן החניה גבוה מהנדרש בסביבה וכן מספק לגופו של עניין. ועדת הערר דנה בערר, כן יצאה הועדה עוד בשעתו במסגרת הדיון בערר הראשון לסיור בשטח ובמסגרת זו מצאה כדלקמן: בית העורר ברחוב היבנר 48 ובו 6 קומות על עמודים + חדרי גג. העורר מתגורר בקצה הצפוני של המבנה. הסביבה מאופיינת בבניה ררויה 4-5 קומות + חדרי גג. מגרש המבקשים היבנר 50 גבוה בכ - 1.5 מ' מבית העורר. בצד מערב היבנר 52 מגדל מים. אנו סבורים כי הדיון התקיים בועדת המשנה כדין. ועדת המשנה היא הגורם בפניה התקיימו שני הדיונים הקודמים, ולה הסמכות לפי סעיף 18 ו' לחוק התכנון והבניה התשכ"ה - 1965, לדון בכגון דא. אילו התקיים הדיון החוזר המקורי בפני המליאה היה טעם לקיימו גם עתה בפורום זה, אולם משעולה הנושא ביוזמת אחד החברים לדיון חוזר בועדת המשנה ולא על פי הסמכויות הקובעות בחוק / בתקנות אלא מכוח העובדה כי עקרון סופיות הדיון אינו חל על גופי התכנון, נכון לבחון הנושא באותו פורום. לגופם של דברים - אנו סבורים כי הדין עם המשיבים, כפי שהתרשמנו מדובר בסביבה מתחדשת ובתכנון המוצע הכולל 2 מבנים יש יתרון ביחס לתכנונו של מבנה ארוך אחד שיהווה חומה למגרש ממזרח וממערב. גובה הבניין מבחינת מספר הקומות אינו חריג ואף תואם את גובהו של בניין המתנגדים ותקן החניה מוגבר ביחס לתקן במגרשים שלהם, הגם שמדובר בדירות לא גדולות (בשטח של עד 84 מ"ר עיקרי בלבד). הואיל וחילופי השטחים (איחוד וחלוקה) שהיו קובעים בתכנית המקורית בוטלו. אנו פטורים מנושא זה. לעניין זה יפים דבריו של ביהמ"ש המחוזי בנצרת שכבר קבע כי : "אף תושב אינו יכול לצפות כי השכונה הקטנה והשקטה בה בחר לבנות את ביתו תישאר תמיד כך. ישנה התפתחות מתמדת. קיימים התרחבות גידול ושינויים. אל השכונה באים לגור תושבים חדשים ולא תמיד מאותו מרקם חברתי וסוציאלי של הוותיקים. אי אפשר לעצור את החיים ואת השינויים אלא בגבולות שהחוק מתיר." עת"מ 134/01 הרב שיק נ' הוועדה המקומית גליל מזרחי. לעניין זה אנו מתכבדים להפנות להלכה שנפסקה בבית המשפט העליון ולפיה: "כל מי שבא להתגורר בעיר צריך לקחת בחשבון, בצד התועלת הצומחת לו ולאחרים מרשת הכבישים, גם את הרעש והזיהום הנגרמים על-ידי המכוניות. כך אם רחוב נעשה סואן ורועש יותר, בעקבות התפתחות של אזור מסוים, וכך גם אם נסלל כביש בפאתי העיר מכוח תכנית חדשה. גם מי שבא להתגורר במקום שקט בפאתי העיר צריך לקחת בחשבון שהעיר תתפתח, כבישים חדשים ייסללו, ורעש המכוניות ישיג גם אותו." (ע"א 1182/92 ברעלי נ' הועדה המקומית י-ם) כן השווה עת"מ (י-ם) 836/06 קופלר ואחר נ' וועדת הערר ואח', שם אישר ביהמ"ש את החלטת וועדת הערר שקבעה: כל הגר בעיר צריך וחייב לקחת בחשבון כי יתכן ויינתנו הקלות אשר תפגענה בנוף הקיים לבני ביתו". קל וחומר, מקום בו זכה בניין המתנגדים בהקלות דומות. אשר על כן ולאור כל האמור הערר נדחה.בניהועדה מקומית לתכנון ובניה