בקשה להריסת מחסן בנוי, בניית משטח עץ וסוכך עונתי

בקשה להריסת מחסן בנוי, בניית משטח עץ וסוכך עונתי במקרקעין הידועים כחלקה 273 גוש 3939 ברחוב בקר משה 11 בראשון לציון (להלן: "המקרקעין"). המקרקעין משמשים את העוררת להפעלת מסעדה בשם פרנצ'סקה בעיר בא.ת. ראשון לציון. במקרקעין הוחלט בשעתו (בשנת 2004) לאשר שימוש חורג למסחר אולם היתר לשימוש לא הוצא. במסעדה קיימות חריגות בניה הכוללות סככה בגודל 12 מ"ר תוספת גג ומחסן בצידה הצפוני. ביום 8.7.08 החליטה הועדה המקומית לאשר לעוררים סוכך עונתי ומשטח עץ בגודל של 54 מ"ר לצמיתות. לדברי העוררים בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בדבר היטל ההשבחה. ובמסגרת זו פנה השמאי מטעמם לממונה על היטל השבחה וזה כינס אותה שנית על דעתו מבלי שביקשו זאת מבלי שהגישו בקשה אחרת וביום 28.1.10 אישרה הועדה המקומית המשטח והסוכך ל- 5 שנים. העוררים שילמו היטל השבחה אולם הואיל וביום 21.1.09 התקבלה תכנית רצ/1/1/96/2 במסגרתה נקבע כי שטח סוכך לא יעלה על 30% מגודל הנכס העיקרי או על 40 מ"ר הקטן מבניהם התקבלה החלטה נוספת (שלישית במספר) היא ההחלטה נשוא הערר. העוררים טוענים לפגיעה בהסתמכותם, להחלטה הראשונה לרבות תשלום היטל השבחה תוך שינוי מצב לרעה וכי נוכח העובדה כי המסעדה אוחזת אישור כיבוי אש ומשרד הבריאות וכך התנהלותה הארוכה והמסורבלת של עיריית ראשון לציון מונעת מהם לקבל רישיון להפעלת עסק כדין. הועדה המקומית טוענת כדלקמן: הערר הוגש בחלוף למעלה מ- 5 חודשים ממועד החלטת הועדה המקומית נשוא העניין ובחלוף 35 ימים ממועד פסק דין בו דחה בית המשפט לעניינים מינהליים בהסכמה את עתירת העוררים להורות לועדה המקומית לפעול ע"פ החלטה מס' 1. יש לציין לעניין זה כי העוררים הבהירו באותו המעמד כי מבקשים לבחון את זכותם לפנות לועדת הערר בצירוף בקשה להארכת מועד. הבחינה הנוספת נעשתה בועדה המקומית לבקשת השמאי על שם העוררים אשר ביקשו להמיר השימוש לצמיתות לשימוש חורג מוגבל בזמן, (כאן המקום לציין כי מדובר בשימוש חורג להיתר ומכאן השימוש שהותר תחילה לצמיתות). נוכח הבקשה היה על הועדה להתכנס שנית, ומשכך נבדקה שנית ע"י מהנדס הרישוי, או אז התגלתה הסתירה לתכנית המופקדת רצ/2/36/1/1 . (להלן התכנית המופקדת). כן טוענת הועדה המקומית כי ההחלטה הראשונה אינה בתוקף ומשכך לא ניתן להוציא היתר מכוחה, וכי אינה מוסמכת ליתן היתר בנוגע לתכנית המופקדת שהינה תכנית בסמכות הועדה המחוזית. ככל שקיימות טענות במישור היטל ההשבחה יש לבררן במסגרת המוסדות המוסמכים. דיון והכרעה ועדת הערר דנה בערר, שמעה טענות הצדדים ובמסגרת זו קיבלה החלטת ביניים כדלקמן: " בהתחשב בהשתלשלות העניינים במהלכה לא שקטה העוררת על שמריה אנו רואים לנכון להאריך המועד להגשת ערר. יחד עם זאת ומבלי לקבוע מסמרות אנו מפנים העוררת להוראת סעיף 97 לחוק. הערר יוגש תוך 15 יום מיום קבלת החלטה זו". בתגובה הודיעה הועדה המקומית ביום 04.11.10 כדלקמן: "לבקשת ועדת הערר הנכבדה, מהנדס העיר בחן את האפשרות לקבוע הוראות ספציפיות בנושא סוככים עונתיים לאזורים שונים בעיר, ואולם לא מצא לנכון לשנות בשלב זה מהמתווה הקבוע בתכנית המופקדת בועדה המחוזית. אשר על כן, ולאור כל האמור בכתב התשובה מטעם הועדה המקומית, תתבקש ועדת הערר הנכבדה ליתן החלטה בערר." סעיף 97 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה -1965, אליו הופנו הצדדים עוד במסגרת החלטת ביניים קודמת בתיק קובע כדלקמן: . "(א)(1) הפקידה הועדה המקומית תכנית שבסמכותה, כאמור בסעיף 61א, ועוד לא ניתן לה תוקף, לא יינתן כל היתר לפי סעיף 145 לגבי המקרקעין שבתחום התכנית שלא בהתאם לתכנית המופקדת, אלא באישור הועדה המקומית; לא תדון הועדה המקומית לפי פסקה זו אלא אם כן פורסמה, על חשבון המבקש, הודעה כאמור בסעיף 149 וניתנה, למי שעלול להיפגע מההחלטה, הזדמנות לטעון טענותיו; החלטת הועדה תישלח לצדדים; (2) הרואה עצמו נפגע מהחלטת הועדה המקומית, בדבר מתן היתר על פי סעיף זה, רשאי לערור לועדת הערר. (ב) (1) הפקידה הועדה המחוזית תכנית שבסמכותה כאמור בסעיף 61א ועוד לא ניתן לה תוקף, לא יינתן כל היתר לפי סעיף 145 לגבי המקרקעין שבתחום התכנית שלא בהתאם לתכנית המופקדת אלא באישור ועדת המשנה להתנגדויות של הועדה המחוזית; לא תדון הועדה המחוזית לפי פסקה זו אלא אם כן פורסמה על חשבון המבקש הודעה כאמור בסעיף 149 וניתנה למי שעלול להיפגע מהחלטתה הזדמנות לטעון טענותיו; החלטת הועדה תישלח לצדדים. (2) הרואה עצמו נפגע מהחלטת ועדת המשנה להתנגדויות של הועדה המחוזית בדבר מתן היתר לפי סעיף זה, רשאי לערור לועדה המחוזית." מנוסח הסעיף עולה כי הואיל והתכנית כבר הופקדה לא קיימת כל סמכות ו/או שיקול דעת לועדה המקומית להוציא ההיתר בניגוד להוראותיה, מבלי שננקט הליך מתאים בפני הועדה המחוזית, היא המוסד התכנון שהפקיד התכנית. הרציונאל העומד בבסיס הסעיף כפי שהוסבר בעניין ע"א 8434/00 דלק חב' הדלק הישראלית ואח' נ' גזית ושחם חב' לבניין בע"מ הינו הקפאת הרישוי על פי התכנון הקודם על מנת לאפשר תכנון אפקטיבי חדש לתקופה נתונה - היא תקופת ההפקדה. וכך נפסק שם: "סעיף זה מתייחס לשלב שבו רשות התכנון מחליטה על הפקדת תכנית, ובמצב זה המבקש היתר בנייה לפי סעיף 145 לחוק חייב להתאים את הבנייה המוצעת על-ידיו הן לתכנית התקפה והן לתכנית המופקדת. אם אין התאמה כפולה כאמור, טעון מתן ההיתר שאינו תואם את התכנית המופקדת אישורו של מוסד התכנון שהתכנית בסמכותו, וזה רשאי, מכוח סעיף 98 לחוק, אף להחליט לאסור כליל מתן היתרים לבנייה ולשימוש במקרקעין שבתחום התכנית. הגיונו של הסעיף ברור, לאמור: אם תתקבל התכנית המופקדת ותאושר סופית, לא יעמדו המתכננים בפני שוקת שבורה הנובעת מיצירתן של עובדות חדשות ובלתי הפיכות שאינן עולות בקנה אחד עם התכנית החדשה." במצב דברים זה אין לועדה המקומית או לועדת הערר הבאה בנעליה כל שיקול דעת שיאפשר להוציא היתר העומד בסתירה לתכנית המופקדת כמוסבר לעיל. לפיכך הערר נדחה. בניהמחסן