היתר לבנייה לתוספת גדר באורך של כ- 4 מ' והשלמת הגישה לחצר ביתם במקרקעין הידועים כחלקה 13 בגוש 7938 רחוב הבנים 80 באבן יהודה (להלן: "המקרקעין"). בהחלטתה קבעה הועדה המקומית כדלקמן: "הועדה חוזרת ומסרבת לבקשה גם במתכונת המוצעת. הגדר המבוקשת על אף שצומצמה הינה בניגוד לתב"ע ומונעת גישה אל מגרש השכן. הועדה בהחלטתה מיום 23.12.09 הציעה שתי חלופות כמפורט בהחלטה הנ"ל. הבקשה הנוכחית אינה תואמת אף אחת מהחלופות הנ"ל. הועדה חוזרת על האמור בהחלטתה מיום 23.12.09 לעניין חובת ביצוע מיידית של פתרון הניקוז המלא וקבלת טופס 4". מדובר בשני מגרשים עורפיים ברחוב הבנים באבן יהודה. לטענת העוררים, בעוד הם מחנים את מכוניתם במקום המיועד לכך על פי ההיתר, נמנעים שכניהם, המשיבים (משפחת אלימה) לעשות שימוש דומה בחצרם. בבסיס בקשתם של העוררים רצונם להתוות את דרך הגישה לביתם בהתאם לגבול המגרש וגבול זכויותיהם בהתאמה, ואילו הועדה המקומית והמשיבים סבורים כי אין לאפשר זאת מהטעם שתיוותר למשיבים דרך צרה יותר למעבר. לטענת העוררים, הועדה המקומית כופה עליהם לתרום משטחם לטובת הבית של השכן, ואילו לשיטת הועדה המקומית מדובר בדרך משותפת, הגם שהיא מצויה בחלקה במגרש העוררים ובחלקה במגרש המשיבים. תמצית טענות העוררים: העוררים הינם בעלי המגרש המזרחי ואילו המשיבים הינם בעלי הזכויות במגרש המערבי. הדרך לשני המגרשים מגיעה מדרום והיא בעלת מפתח רחב יותר למגרש העוררים. בשעתו הוגבה המגרש של העוררים (על פי ההיתר שהוצא בשעתו אכן 0.00 במגרש העוררים גבוה בכ- 1 מ' מבמגרש המשיבים), ולטענתם נוצר צורך בקיר תומך לאורך המגרש ולטענתם גם לאורך שביל הגישה למגרש. מלבד האמור טוענים העוררים כי מדובר בהיתר לעבודה מצומצמת שכן עסקינן בהשלמת דרך כניסה ולא בבניית גדר, כי השלמת הדרך במפלס המבוקש (לרבות הקיר התומך) לא תמנע את הגישה אל מגרש המשיבים, שכן אותו שטח יוצר דרך בניצב לחניית העוררים, ומשמש את המשיבים לחניון ולא לדרך ולפיכך אין לחייב את העוררים "לחתוך" שטח ממקרקעיהם כדי למסור אותו לטובת השכן . בעבר עמדה גדר על גבול המגרשים במרכז הדרך המשותפת. תמצית טענות המשיבים: העוררים מושתקים לטעון כנגד הפתרון של ה"ברך" שנוצרה במגרשם שכן אותו פתרון הוצג על ידם כחלק מהתכנון התקף במגרשם וזאת לאחר שחרגו מהתכנון שאושר להם בשעתו והציעו תכנון זה כפתרון לחריגות אלה. מילוי מבוקשם של העוררים ימנע באופן סופי ומוחלט אפשרות גישה של המשיבים לביתם ברכב. חריגות הבניה שחרגו העוררים בין היתר בגובה 0.00 גורמות לבעיות קשות לבית המשיבים, כמו ניקוז מים בעייתי, שיטפונות שגרמו למשיבים נזקים, ונזקים בגוף כתוצאה מהפגמים בביתם שנוצרו בשל החריגות האמורות. העוררים אף לא מילאו אחר צו הפסקת עבודה שהוצא בשעתו נוכח החריגות הקשות. עמדת הועדה המקומית: עיון בבקשה מעלה שלמרות התיאור לעניין השלמת דרך הכניסה, הבקשה מתארת אלמנט של קיר בשיפוע בגובה משתנה באורך של 4 מ' אשר ישמש כגדר הפרדה בין שבילי הכניסה של השכנים. מכל מקום, העבודה אינה עומדת בתנאי תכנית הצ/1/ 1 / 32 החלה במקרקעין המחייבת גישה ראויה למגרשים ה"ברך" עליה מלינים העוררים היום אושרה להם במסגרת תכנית שינויים הכוללת הגבהת מפלס החניה לעומת שכניהם תוך קביעת תנאים אשר מטרתם איזון בין זכויותיהם של הצדדים. לאחר שהעוררים נסמכו על אותו היתר ובנו את ביתם בחריגות מההיתר המקורי, מנסים הם לשפר עמדה על ידי הזזת מעקה הבטיחות. דיון והכרעה: ועדת הערר דנה בערר, בדקה את התכניות וההיתרים הרלוונטיים ואף יצאה לסיור בשטח על מנת להתרשם באופן בלתי אמצעי מטענות הצדדים. במסגרת זו נמצא כדלקמן: חניית העוררים מורחבת לכיוון דרום מזרח; בית המשיב מצוי במפלס נמוך מהמיסעה; בית העוררים מצוי במפלס גבוה מהמיסעה; גבול בית העורר בולט לכיוון דרום מזרח מגבול המשיב; שער בית המשיב אינו מאפשר כניסת כלי רכב; ומונחים מספר בלוקים להפרדה בין מסלול העלייה לירידה. ככלל, אנו סבורים כי נוסחת האיזון שהושגה בשעתו בין הצדדים במסגרת הבקשה המתוקנת, על פיה יצא היתר לבית העוררים, הינה עיקרון שיש להגן עליו, שכן הוא מגדיל במקרה דנן הוודאות התכנונית: בשעתו, כאמור, חרגו העוררים בגובה ביתם ובאלמנטים נוספים ובמסגרת זו הגישו בקשה הכוללת, בין היתר, דרך משותפת לשני הבתים גם יחד. במילים אחרות, בין הצדדים הושג איזון הכולל הגבהת ביתם של העוררים מזה, ובשים לב להפרשי הגבהים שנוצרו מתן אפשרות גישה גם ליחידת המשיבים דרך שטח במגרש העוררים - מזה. למעשה מדובר במכלול של אלמנטים אשר הוצגו בבקשה אשר אומצה על ידי הוועדה כפתרון המקובל על שני הצדדים גם יחד. שימוש כיום בעובדה שמדובר בהליכים תכנוניים ובכך כי על פניו הליכים כאלה יכולים להיות מוגשים חדשות לבקרים מהווה שימוש ציני באפשרות לדון בהיתרים חדשים, ופוגע מיניה וביה בוודאות התכנונית בכלל ובוודאות הספציפית שהושגה בין הצדדים במקרה דנן בפרט. יחד עם זאת, נוכח הטענות הבטיחותיות שהעלו העוררים בנוגע לכניסה לביתם, כמפורט בחוות הדעת שהגישו מטעמם, אנו סבורים כי פתרון זה (הכולל "ברך" כאמור) מחייב בחינת יועץ תנועה מטעם הועדה המקומית. היה ויגיע אותו יועץ למסקנה כי מדובר באלמנט מסוכן, יש לשקול הפרדה בין החלקות על פי המבוקש בבקשה. במקרה כזה, ניתן לשקול שינוי מפלס השבילים באופן כי השביל המוביל לבית העוררים יבוצע בעליה, בעוד השביל המוביל לבית המשיבים יבוצע בירידה. לפיכך, הדיון יושב לוועדה המקומית אשר תבחן הנושא באמצעות יועץ התנועה מטעמה. במידה ויסתבר כי לא קיים סיכון בטיחותי תנועתי, תעמוד החלטת הוועדה המקומית בעינה והערר נדחה. בניהחצרגדר