גוש 6667 חלקה 348 וחלק מחלקה 349 מדובר במגרש שרוחבו בחזית לרחוב הנשיא, הוא 18.92 מ' ואורכו כ-77 מ'. על המגרש ניתן לבנות שלושה בתי מגורים. בקדמת המגרש כבר קיים בית מגורים אשר אינו שייך לעוררת, ובמגרש האמצעי מצוי בית העוררת. המגרש השלישי, המצוי בעורף המגרש (בצד המזרחי של המגרש), שייך אף הוא לעוררת. מגרש זה עדין לא בנוי. העוררת בנתה במגרש הריק, על גבול המגרש בו בנוי בית המגורים השייך לעוררת, מבנה מעץ, אשר משמש, על פי תמונות שהוצגו לנו, כמרפסת של בית או חצר בית העוררת. העוררת הגישה לועדה המקומית לתכנון ובניה הרצליה (להלן: "הועדה המקומית") בקשה להיתר בנייה לאישור בדיעבד של מבנה זה. הועדה המקומית דחתה את הבקשה, בנימוק כי מדובר במבנה היוצר תחתיו שטח בניה. בערר 5124/11, אשר הוגש על החלטה זו של הועדה המקומית, קיבלנו טיעון זה של הועדה המקומית, ודחינו את הערר. עם זאת קבענו באותה החלטה כי "והיה אם העורר יגיש בקשה לבניית חניה מקורה, תדון בה הועדה המקומית בהתאם לתכניות הקיימות במקום, ובמסגרת שיקול הדעת המוענק לה על פי דין." לאור החלטה זו, הגישה העוררת את הבקשה הנדונה להיתר בניה. בבקשה זו מציגה העוררת את אותו מבנה כחניה מקורה. הועדה המקומית דחתה את הבקשה להיתר, ובין היתר טענה כי מדובר בפיקציה, וכי כלל לא מדובר בחניה מקורה, אלא במבנה המיועד לשמש כמרפסת עבור בית העוררת. בדיון שהתקיים בפנינו, ובהשלמת טיעון שהוגש לנו על ידי הועדה המקומית ביום 17.5.2012, נטען על ידי הועדה המקומית כי גם לו היה מדובר בחנייה מקורה, לא ניתן לאשר את הבקשה. לטענת הועדה המקומית, בשעה שהעוררת הקימה את ביתה, החליטה הועדה המקומית לדרוש הגשת תכנית העמדה ופיתוח של כל שלושת המבנים על החלקה, כאשר נקבע באופן מפורש בהחלטה כי תכנית ההעמדה והפיתוח מהווים חלק בלתי נפרד מהיתר הבנייה. לטענת הועדה המקומית, תכנית כזו אכן הוגשה ואושרה. בתכנית זו סומנו החניות הצמודות לבית העוררת במגרש האמצעי, וכן סומנו החניות אשר עתידות להיבנות בבית השלישי, אם וכאשר זה ייבנה. לפיכך לטענת הועדה המקומית, לכל בית יוחדה חנייה בתכנית הפיתוח, ולפיכך העוררת לא יכולה לבנות חניות נוספות במגרש המיועד לבניית הבית השלישי, שכן הדבר נוגד את תכנית הפיתוח. בנוסף טוענת הועדה המקומית, כי היא הוסיפה ביום 1.5.2005 זכויות בניה לשם הקמת חניות מקורות בתחום תכנית הר/253א' מכוח סעיף 13 (ג) לתקנות התכנון והבניה (חישוב שטחים ואחוזי בניה בתכניות ובהיתרים), תשנ"ב-1992, וכי על פי החלטה זו ניתן לבנות לכל בית חניה מקורה בשטח של 39 מ"ר. שטח זה נוצל לטענת הועדה המקומית ביחס לבית העוררת הקיים, ולפיכך, כל עוד לא ייבנה הבית הנוסף, במגרש המזרחי, לא ניתן לנצל זכויות בניה אלה. אנו מקבלים את טענת הועדה המקומית. הבקשה להיתר אכן נוגדת את תכנית ההעמדה והפיתוח של המגרש אשר אושרה במסגרת היתר הבנייה אשר העוררת עצמה, כאשר בתכנית זו יוחדה חניה מקורה אחת לכל בית במקום המסומן בה, ולפיכך לא ניתן לאשר חנייה מקורה נוספת במגרש בו עדיין לא קיים בניין, וכל עוד לא ייבנה הבית השלישי במגרש. בנוסף צודקת הועדה המקומית כי ניתן לבנות לכל בית חנייה מקורה בשטח של 39 מ"ר בלבד, ושטח זה כבר נוצל על ידי העוררת. שטח שרות כשמו כן הוא. מדובר בשטח אשר נועד לשרת את השטחים העיקריים של מבנה. כך, שטחי שרות המוענקים על פי תכנית לשם הקמת חדר מדרגות, מעברים, מחסנים, חדרי מכונות וחניה, נועדו כולם על מנת לשרת את המבנה המוקם במגרש מכוח זכויות הבניה העיקריות. לפיכך לא ניתן לדעתנו לקבל היתר בניה לבניית שטחי שרות במנותק מהשטחים העיקריים. כך לדוגמה, לא ניתן לקבל היתר בניה להקמת מרתף החניה אותו ניתן לבנות על פי התכניות החלות במקום כשטחי שרות של בנין המיועד למגורים, מבלי לבנות את הבניין עצמו שכן, במקרה כזה מרתף החניה אינו משרת את הבניין אלא עומד בפני עצמו, ולפיכך אין מדובר עוד בשטחי שרות. האמור אינו מונע הוצאת היתר בניה בשלבים, כאשר ברור כי הענקת היתר הבניה לבניית שטחי השרות הינו שלב ראשון ומקדים להוצאת היתר הבניה לבניין אותו אמורים שטחים אלה לשרת. לפיכך גם במקרה הנדון, משהועדה המקומית הוסיפה שטחי שרות בתחום תכנית הר/253א' לשם הקמת חניה מקורה, בשטח של עד 39 מ"ר לכל בית מגורים, לא ניתן לבנות שטחים אלה במגרש השלישי במנותק מבניית בית המגורים באותו מגרש. לפיכך אנו דוחים את הערר. בניהקירויהיתר בניהחניה