באופן עקרוני קיימת סמכות לועדת הערר לאפשר את תיקון כתב התביעה ו/או השומה גם במסגרת הליכי הערר החלטה בבקשה להגשת באורים והבהרות לחוות הדעת השמאית. רקע: העוררים הגישו תביעה לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה. לתביעה צורפה חוות דעת השמאי מר אריק לב. הלכה למעשה, השומה מהווה את התביעה ועילותיה. הוועדה המקומית דנה בתביעה והחליטה לדחות אותה על סמך חוות דעת שמאית וחוות דעת משפטית. חוות הדעת הינן מנומקות ומפורטות. העוררים הגישו כתב ערר והמשיבה הגישה כתב תשובה רחב היקף, ואף נתקיימה ישיבה בפני ועדת הערר. הדיון בערר עוכב לצורך מו"מ לפשרה, מו"מ שלא צלח. ערב מועד הדיון האחרון, הוגשה על ידי העוררים בקשה להגשת באורים והבהרות לחוות הדעת (להלן: "הבקשה"). לבקשה צורפה חוות דעת של השמאי מר אריק לב וכן התייחסות של שמאי נוסף מר גיא צדיק. היות והבקשה הוגשה ממש ערב הדיון, נדחה הדיון על מנת לאפשר למשיבה להגיש תגובה לבקשה, וזאת תוך חיוב העוררים בהוצאות. המשיבה הגישה תשובה מפורטת ומכאן החלטתנו זו. דיון: אין מדובר "בבאורים והבהרות": לטעמה של ועדת הערר, אין מדובר בביאורים והבהרות לחוות הדעת השמאית שהיוותה את הבסיס לתביעה. עיון בחוות הדעת החדשה של השמאי לב וההתייחסות מר צדיק, מגלה כי מדובר בשמאות חדשה לגמרי ובוודאי שלא "בהצגת פרטים משלימים" (ההדגשה במקור - ג.ה.) כפי שטוענים העוררים, ונדגים רק מקצת מהשינויים: כך, למשל, התאריך הקובע להערכת הנזק שונה מיום 29.3.04 ליום 8.11.06. ברור שאין מדובר בפרט משלים או הבהרה, אלא תיקון ממשי ומהותי של השומה. נראה כי אין צורך להרחיב בדבר חשיבותו של התאריך הקובע למהותה של השומה. עוד נציין, כי אין מדובר בטעות סופר שתוקנה, אלא התאריך תוקן על סמך תזה חדשה, שנטענה לראשונה בשומה החדשה, של מהלך תכנוני אחד. דוגמא נוספת נוגעת ללב ליבה של הסוגיה השמאית בתביעה לפי סעיף 197 - מהות הפגיעה. בשומה הקודמת מהות הפגיעה תוארה בצורה כוללנית, שלא לומר סתמית, על פני כעמוד. בשומה החדשה לעומת זאת, מתפרש התיאור על פני כעשרה עמודים, וכולל הפרדה בין פגיעה ישירה לפגיעה עקיפה, תיאור הפגיעות השונות, לרבות פגיעות שכלל לא נזכרו בחוות הדעת הראשונה ועוד. ואם לא די בכך, הרי מהות הפגיעה עצמה השתנה מפגיעה נטענת בפוטנציאל לפגיעה בזכויות קיימות. יכולנו עוד להרבות ולהוסיף בפערים בין השומות, אולם כבר מהאמור עד כה ברור כי אין מדובר לא בביאור ובודאי שלא בהבהרה, אלא בשומה חדשה באופן מובהק, ומכאן תביעה חדשה לגמרי. המשמעות הנגזרת מכך שמדובר בשומה חדשה: לאור העובדה כי מדובר למעשה בתביעה חדשה לגמרי, הרי ברור כי לא ניתן לקבלה כ- "ביאור" או כ - "הבהרה" לחוות הדעת הקודמת, אלא יש להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה והשומה. בקשה שכזו לא הוגשה. אולם, היות והמשיבה כבר התייחסה בהרחבה לנושא תיקון כתב התביעה, הרי ניתן לחסוך בהליכים נוספים ולדון בבקשה כבקשה לתיקון כתב תביעה. הסוגיה האם ועדת הערר הינה ערכאת ערעור הזהה במהותה לערכאת הערעור במערכת בתי המשפט האזרחית, או ערכאה בעלת מאפיינים דואלים של ערכאה ראשונה וערכאת ערעור, הינה שאלת מורכבת, אשר אין לגביה הלכה ברורה. עם זאת, איננו סבורים כי יש צורך להכריע בשאלה זו לצורך הכרעה בנושא שבפנינו. אנו סבורים, כי באופן עקרוני קיימת סמכות לועדת הערר לאפשר את תיקון כתב התביעה ו/או השומה גם במסגרת הליכי הערר, כמובן תוך שמירה על זכויות המשיבים. במקרה שלפנינו, איזון האינטרסים בין זכויות העוררים לבין זכויות המשיבה, מוביל למסקנה כי מן הראוי לאפשר את תיקון כתב התביעה. תיקון כתב התביעה חיוני על מנת להעמיד בפני ועדת הערר את המחלוקת האמיתית בין הצדדים, ומכאן לעשיית צדק במקרה זה. אשר על כן, גם לאחר ששקלנו את השיקולים הרבים שלא לאשר את תיקון כתב התביעה (כגון: הוספת עילות חדשות, קיפוח המשיבה, הגשת הבקשה באיחור רב, חוסר תום לב ועוד), אנו סבורים כי במאזן האינטרסים, ראוי ליתן לעוררים את יומם להביא את תביעתם המלאה בפני ועדת הערר. בפרט נכונים הדברים לאור היקף הנזק לו טוענים העוררים. עם זאת, יש לוודא כי זכויות המשיבה אינן נפגעות לא במישור הכלכלי ולא במישור הדיוני. במישור הכלכלי, אין ספק כי המשיבה הוציאה הוצאות רבות להתגוננות בפני התביעה שהוגשה במתכונתה המקורית, מתכונת שהיום ברור שאינה ראויה. ההוצאות הינן הן הוצאות של בזבוז זמן ציבורי (כגון דיונים בוועדה המקומית, התייעצויות וכו') והן הוצאות בעין, כגון שכר טרחת שמאים ועורכי דין. ניתן ללמוד על ההיקף הנרחב של ההוצאות מחוות הדעת המפורטות והסדורות שהוגשו לוועדה המקומית טרם מתן ההחלטה, וכן מכתבי בי הדין שהוגשו לועדת הערר עד היום. כעת, היות ומדובר בשומה שונה לגמרי ולמעשה בתביעה חדשה של העוררים, תאלץ הועדה המקומית להזמין שומה חדשה וחוות דעת משפטית חדשה, וכן להכין תגובה חדשה לועדת הערר. לא מן הנמנע כי המשיבה אף תאלץ לשכור מומחים נוספים. כמו כן, תאלץ הוועדה המקומית לקיים דיונים פנימיים על מנת להיערך לתביעה החדשה. יש לזכור כי התביעה החדשה הינה על סך של 38,750,000 ₪, סכום שבוודאי מצריך הערכות מיוחדת של המשיבה ומצדיק הוצאות בקנה מידה גדול רק על מנת לסבר את האוזן, נציין כי לו היינו פוסקים את ההוצאות בסך של 1 אחוז (1%) מהתביעה, היה עומד הסכום על 387,500 ₪. במישור הדיוני יש כמובן לאפשר למשיבה הגשת תשובה מסודרת לשומה החדשה לרבות הגשת שמאויות או חוות דעת מומחים אחרים מטעמה. סיכום: לאור האמור לעיל, אנו קובעים, כדלקמן: אנו מתירים לעוררים, בכפוף לתשלום ההוצאות המפורטות לעיל, לתקן את השומה וכתב התביעה, כך שייראו בנספחים לבקשה את כתב התביעה והשומה המתוקנת. העוררים ישלמו למשיבה הוצאות, ללא קשר בתוצאות ההליך, בסך של 40,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק עד ליום 7.1.2011. לא ישולמו ההוצאות עד המועד האמור לעיל, יוצאו מתיק הערר הנספחים "1" ו- "2" לבקשה, והדיון בערר יהיה אך ורק על פי השומה המקורית שהוגשה. המשיבה תגיש תגובה לשומה המתוקנת עד ליום 31.1.2010, לתגובה תצורף חוות דעת שמאי מתוקנת מטעמה. הדיון הקבוע ליום 16.12.2010 מבוטל בזאת. נקבע לדיון לגופם של דברים ליום 8.3.2010 בשעה 15:30. כל בקשה בעניין תיק זה תוגש לא יאוחר מיום 15.2.2010, לא יתקבלו בקשות כלשהן לאחר תאירך זה כתב תביעהמיסיםתיקון כתב תביעהמסמכיםעררשומהועדת ערר