טוען כי החלפת גג האסבסט נדרשת לכל שימוש שהוא נוכח קרבת המבנים לבית מגוריו ולשכונת ההרחבה של בצרה, כי עפ"י שג"פ 81 מתאפשרים במבנים הנדונים מגורים וכן שירותים לפי צרכי האזור, כי במקרקעין נגרעו מהכרזה החקלאית שחלה עליהם בעבר, כי על אף גילו (כיום למעלה מ- 90 שנה) ומצבו הבריאותי הקשה הוא פועל במרץ להסדיר את השימושים במבנים. כן טוען העורר כי גם עפ"י חש/2/10 המייעדת אותם כאזור חקלאי מיוחד וחלוקה חדשה, ניתן להשתמש במבנים לצרכי מגורים ולשירותים לפי צרכי האזור. עוד נטען כי גם אליבא המוסדות התכנון אין חולק כי לא מתאים להשתמש במבנים למטרת לולים. העורר אף צירף חוו"ד מומחה סביבתי לפיה אין זה נכון וראוי לעשות שימוש במבנים ללולים. לעניין תכנית מש"מ 46 נטען כי היא רצופה בכשלים , נועדה לצרכי רישום בלבד, אינה קובעת הוראות בניה, ומשהוצאה הקרקע מגדר הכרזה אף אינה חלה עליה שכן עניינה ברישום קרקע מוכרזת בלבד. בדיון לפנינו נטען כי נוכח קביעת ביהמ"ש העליון בעניין (לייכט) ברי כי המש"מ אינה תכנית מפורטת המשנה ייעודים ולכן שג"פ/81 עומדת בתוקפה. הוועדה המקומית טענה בתמצית כי בשטח חלות חש/2/10 המייעדת אותם לחקלאות עם סימון לחלוקה מחדש, מש"מ 46, שג"פ/81 המייעדת אותם לחקלאות ותכנית הפל"ח המאפשרת עד 500 מ"ר לפעילות לא חקלאית בחלקות א (חש/15/10).הוועדה טענה כי במטרותיה של מש"מ 46 רישום מושב בצרה בספרי המקרקעין לפי תשריט, כי אמנם המש"מ אינה קובעת זכויות אך קובעת יעודים ואזורים ומממשת את הרישום שהתחייב עפ"י תכנית חש/2/10, כי ניתן עפ"י פרשנות וועדת הערר בעניין לייכט להוציא על בסיס זה היתר למבנים חקלאיים בתחום המושב, וכך נעשה גם במקרה דנן, כי לא ניתן לעשות במקרקעין שימוש למגורים ולצרכי האזור, כי הסכנה באסבסט נובעת מעיבודו ייצורו חיתוכו ופינויו ולא מעצם מציאותו בגג ללולים, כי גם עפ"י השג"פ, "הכל בכפוף לתכנית מפורטת", כי עפ"י חש/2/10 מדובר באזור חקלאי עם חלוקה חדשה ולא באיזור חקלאי מיוחד עם חלוקה חדשה, ולעניין חוות הדעת הסביבתית - ככל שיתבקש תכנון חדש יש להציגו תחילה. דיון והכרעה כפי שהבהרנו לעיל, לא ניתן לאשר לעורר "כרטיס פתוח" לכל שימוש שהוא. בקשה להיתר צריכה לכלול השימוש המתבקש, והואיל ולא מדובר בשימוש ללול, הרי שלכל פחות מדובר בשימוש חורג מהיתר. לפיכך לא ניתן לאשר הבקשה כפי שהוגשה. וועדת הערר אף יצאה לשטח על מנת להתרשם באופן בלתי אמצעי מטענות הצדדים ובמסגרת זו נמצא כדלקמן: בחזית הנחלה קיים בניין מגורים ובהמשך מבנים חקלאיים ללא שימוש. בחלק הדרומי של החלקה מספר מבנים, המכוסים אסכורית, באחד מהם פעילות מסחרית "צורהלה". למבנה זה גג אסבסט. ביתר המבנים גגות אסבסט או אסכורית. המצב התכנוני במקרקעין כולל כאמור בטענות הצדדים את חש/2/10, המייעדת אותם כשטח חקלאי וחלוקה חדשה. יש לציין כי שטח חקלאי מיוחד וחלוקה חדשה הינו ייעוד אחר, בצבע שונה. עפ"י תקנון התכנית ניתן לבנות באיזור זה - א' חקלאות, גנים, משתלות, חממות, מטעים. ב' בנייני משק, ג' בנייני מגורים לפי "תכנית יישוב או שיכון" בלבד, בתי עלמין לפי תכנית ב.ע מפורטת בלבד. עפ"י טבלת האזורים, מותרת באיזור זה בניה הקשורה לעיבוד החקלאי בלבד. יחד עם זאת, התכנית מותירה בתקפן תכניות מפורטות התקפות בשטחה. שג"פ 81 מייעדת המקרקעין לאזור חקלאי, שהינו "שטח בלתי מחולק" "לעבוד חקלאי" על פי לוח האזורים באותה תכנית, ללא כל פירוט, אך מפנה ל"תכנית ב.ע. הגלילי/15 למחוז השומרון וקובעת את תחולתה של השטח. תכנית זו מאפשרת באיזור חקלאי "15% או 180 מ"ר לפי הנמוך בהם למטרות מגורים ותעשיה כפי שמאושר על ידי הוועדה המחוזית". התכליות המותרות עפ"י תכנית s/15 "הינן מבני משק גידול גנים וחממות, תעשיות באישור הוועדה המחוזית, מבני משק, אורוות ודירים, לולים, מבני מדורים, שומרות (סוכות לשומרים), מבנים וצנרות הדרושים לשם אספקת מתקני מים וחשמל כולל תחנות כח ומיתוג.." סעיף 3 לאותה תכנית אף קובע מפורשות: "לא ניתן לפתוח כל חנות או בית מלאכה ואין להקים מסחר או תעשיה אלא באתר שאושר למטרות כזו (כך במקור)באיזור פיתוח ע"י הוועדה המקומית ובאזור חקלאי ע"י הוועדה המחוזית. על פניו, גם ההנחה המקבילה ביותר על פי המצב האמור לעיל לא תאפשר בניית מבנים בהיקף האמור לשימוש לא חקלאי בשטח המיועד לחקלאות. התכנית הנוספת החלה במקרקעין היא מש"מ 46 שקבעה חלוקה. גם אם הקרקע אינה מוכרזת כיום כקרקע חקלאית, (ואיננו קובעים מסמרות בעניין זה), אין בכך כדי להשמיט רטרואקטיבית את תחולתה של מש"מ 46 אשר תפקידה היה להסדיר את רישום הקרקעות במושב בצרה בכללו, והיא הסדירה אף את רישומם של המקרקעין נשוא ערר זה. מש"מ 46 קראה את אותם ייעודים שנקבעו בחש/2/10, ומייעדת את חלקם הרלוונטי של המקרקעין לחקלאות. יוזכר כי לעניין פועלה של תכנית זו קבע ביהמ"ש העליון במסגרת עע"מ 6555/11 אדם טבע ודין נ' וועדת הערר מרכז ואח' , כדלקמן: "סעיף 19 לתקנון תכנית משמ/46(חש) קובע בצורה מפורשת כי "כל פִתוח ובִנוי יאושרו על סמך תכנית מפורטת אחרת הקובעת הוראות בעניינים אלה". זאת, בניגוד לתכנית המתאר, אשר לגביה - חרף כל המחלוקות שבין הצדדים, וחרף העמימות הרבה שעולה מבין שורות התקנון של תכנית המתאר - לא יכול להיות ספק שהיא אינה כוללת הוראה מפורשת הדורשת להכין תכנית מפורטת לצרכי בניית מבנה חקלאי בשטח חקלאי או הפוטרת מהצורך בתכנית כזו. במצב דברים זה, חובה לאור הוראות תכנית משמ/46/(חש) להכין תכנית מפורטת בטרם ניתן להוציא היתר בנייה עבור הרפת של מר לייכט. תכנית המתאר חש/2/10 "שותקת" בשאלה שעומדת במחלוקת בין הצדדים, או לכל הפחות - הוראותיה אינן ברורות כל צרכן ומותירות אפשרויות פרשניות שונות שבית המשפט, כפרשן המוסמך, צריך להכריע ביניהן (ראו: ענין פייר-טימיאנקר, בפסקה 17). אולם, אין טעם בהכרעה עקרונית כזו לגבי מקטע של תוכנית בו חלות הוראות אחרות. ההוראות של תכנית משמ/46(חש) אף תואמות את עקרונות דיני התכנון והבנייה, לפיהם הענקת היתר בנייה חרף היעדרו של פירוט מספק חוטאת לתכליות דיני התכנון והבנייה, לרבות עקרונות השקיפות של הליכי התכנון ושיתוף הציבור בהליכים אלה (עע"ם 241/12 ועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום נ' פז בית זיקוק אשדוד בע"מ, פסקה 15 (9.8.2012) ; וראו גם את פסק דינו של חברי השופט פוגלמן, שניתן לאחרונה: עע"ם 7171/11 העמותה למען איכות חיים וסביבה בנהריה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה (12.8.2013)[] ). על כן, סעיף 19 לתכנית זו מוביל למסקנה כי על פי הדין החל על החלקה שבה בנה מר לייכט את הרפת, יש צורך בתכנית מפורטת. 1. 26.לאור סעיף 19 לתכנית משמ/46(חש), אין מקום להידרש לשאלות התיאורטיות שהעלו המערערים בדבר הצורך להכין תכנית מפורטת מכוח תכנית חש/2/10 אילו תכנית משמ/46 לא היתה באה לעולם - שכן שאלות אלה אינן נובעות מהמצב העובדתי שלפנינו, ואין מקום או אפשרות להכריע בדבר הפרשנות הראויה של תכנית תיאורטית במצב משפטי תיאורטי בלא נסיבות של מקרה קונקרטי לגופו. עוד אין מקום להכריע בשאלה הנוספת שנגעה לצדדים האם רפת היא בכלל בגדר "בניה הקשורה לעִבוד חקלאי בלבד" - שהיא הבנייה היחידה המותרת ב"אזור חקלאי" על פי פרק ו' לתקנון." מהטעמים המבוארים לעיל, איננו סבורים כי ניתן להסתמך על שג"פ 81 כמקור לזכויות לא חקלאיות בשטח חקלאי. סיכומם של דברים, הערר נדחה. העורר יוכל להגיש בקשה לשימוש חקלאי מותר במבנים, ואז תישקל בקשתו להחלפת הגג. לחלופין יוכל לנקוט כל הליך על פי הדין להסדרת שימוש אחר, ובלבד שיפורסם כדין ויידון על ידי מוסדות התכנון המוסמכים. גגמבנהאסבסט