פיצויים לפי סעיף 197 בשל מתן היתר בנייה להקמת אנטנה סלולארית

פיצויים לפי סעיף 197 בשל מתן היתר בנייה להקמת אנטנה סלולארית בסמוך לדירותיהם. הועדה המקומית טענה בפנינו טענה מקדמית, כי כלל לא ניתן להגיש תביעה לפיצויים לפי סעיף 197 כאשר עילת התביעה היא מתן היתר בנייה להקמת אנטנה סלולארית שניתן מכוח תמ"א 36 (להלן: "התמ"א). אנו החלטנו בהחלטת ביניים כי נכריע בטענה מקדמית זו, על בסיס סיכומים שיגישו הצדדים, ומכאן ההחלטה שלפנינו. טענת הועדה המקומית הועדה המקומית מעוררת שאלה עקרונית ומהותית והיא, האם ניתן להגיש תביעה בגין ירידת ערך של מקרקעין לפי סעיף 197 בשל מתן היתר בנייה להקמת מתקן סלולרי, כאשר היתר הבנייה מוצא מכח תמ"א 36. הוועדה המקומית מצטטת את סעיף 197 (א) הקובע כי: "נפגעו על ידי תוכנית, שלא בדרך הפקעה מקרקעין הנמצאים בתחום התוכנית או גובלים עמו, מי שביום תחילתה של התוכנית היה בעל המקרקעין או בעל זכות בהם, זכאי לפיצויים מהוועדה המקומית, בכפוף לאמור בסעיף 200". דהיינו, הפגיעה חייבת לטענתה להיות "על ידי תוכנית". לטענתה, על פי הפסיקה, כאשר מוגשת תביעה לפי סעיף 197, יש להראות כי כניסת התוכנית הפוגעת (לכאורה) לתוקף היא זו אשר גרמה לירידה בערך המקרקעין נשוא התביעה דהיינו, כי שווי הקרקע ערב כניסת התוכנית לתוקף היה גבוה יותר מערך המקרקעין בסמוך לאחר כניסת התוכנית לתוקף. לעניין זה, גם תמ"א יכולה להוות תוכנית פוגעת, אם היא מפורטת מספיק ובאופן שניתן לזהות בה את המקרקעין הנפגעים. הועדה המקומית טוענת, כי עצם כניסתה של תמ"א 36 לתוקף לא פגעה בדבר בערך המקרקעין של העוררים , וכי ערך דירותיהם בסמוך לאחר כניסת התמ"א לתוקף לא השתנה במאומה לעומת ערכן ערב התוכנית. הועדה המקומית טוענת כי טענת העוררים היא שמתן היתר הבנייה להקמת אנטנה סלולארית, שניתן שנים רבות לאחר כניסת התמ"א לתוקף, הוא זה שגרם לפגיעה בערך דירותיהם משמע, התביעה לפי סעיף 197 מוגשת בשל פגיעה על ידי היתר בנייה, ולא בשל פגיעה על ידי תוכנית. תביעה זו חורגת לטענת הועדה מלשון סעיף 197, הקובעת כי "נפגעו על ידי תוכנית .... מקרקעין הנמצאים בתחום התוכנית או גובלים עמו .... ", ולפיכך אין לעוררים עילת תביעה מכח סעיף 197. אין אנו מקבלים טענה זו. תמ"א 36 הינה תוכנית מיוחדת במינה, שכן מדובר בתוכנית מתאר ארצית אשר קובעת הוראות המאפשרות להוציא מכוחה היתרי בנייה להקמת מתקנים סלולאריים. כל עוד לא הוצאו היתרי בנייה מתוקף התוכנית, לא ניתן לדעת היכן יוצב מתקן סלולארי, ולפיכך עצם כניסתה של התמ"א לתוקף אכן לא גרמה לפגיעה במקרקעין כל שהן, כפי שטוענת הועדה המקומית. עם זאת לדעתנו, במועד הוצאת היתר בנייה מכח התמ"א מתגבשת התוכנית באותו מקום בו הוצא היתר הבנייה. באנלוגיה לדיני החברות, כמו "שיעבוד צף", התמ"א "מרחפת" מעל כל שטח מדינת ישראל, ובשעה בה ניתן היתר בנייה מכוח התמ"א מתגבשת התמ"א באותו מקום בו ניתן להציב את המתקן הסלולארי. לנוכח האמור, כאשר מוגשת תביעה לפי סעיף 197 בעקבות מתן היתר בנייה להקמת מתקן סלולארי, זו מוגשת בשל הפגיעה שנגרמה על ידי תמ"א 36, ולפיכך התביעה מתישבת עם לשון סעיף 197 כי " נפגעו על ידי תוכנית .... מקרקעין הנמצאים בתחום התוכנית או גובלים עמו ...." . לשיטתה של הועדה המקומית בעל מקרקעין לא יוכל לתבוע לעולם פיצויים לפי סעיף 197 בשל הקמת מתקן סלולארי במקרקעין גובלים, גם אם זו גרמה לירידת ערך מקרקעיו, שכן, כאשר התמ"א נכנסה לתוקף ובטרם הוצא היתר הבניה הוא לא יכול להגיש תביעה בשל העדר פגיעה, וכאשר המתקן מוקם על פי היתר בנייה שהוצא מתוקף התמ"א, לא ניתן יהיה להגיש תביעת פיצויים שכן, אז ייטען כי התביעה מוגשת בשל מתן ההיתר ולא בשל אישור תוכנית. מצב זה אינו סביר בעיננו. לפיכך, יש לדעתנו להכיר בכך כי תמ"א 36 הינה תוכנית מיוחדת אשר מתגבשת לכלל יישום קונקרטי רק עם הוצאת היתר בנייה מתוקפה, ולפיכך, ניתן להגיש תביעת פיצויים לפי סעיף 197 בגין מתקן סלולארי שהוקם על פי היתר בנייה שהוצא מתוקף התמ"א. לדעתנו ניתן למצוא תימוכין לקביעתנו דלעיל בחוק התכנון והבנייה התשכ"ה 1965 עצמו. בתיקון 75 הוסף לחוק התכנון והבנייה סעיף 202 ב. הקובע כי: "מוסד התכנון ידרוש, כתנאי למתן היתר להקמת מתקן שידור לתקשורת בשיטה התאית, כתב שיפוי מפני תביעה לפיצוים לפי סעיף 197...", כאשר המונח "מתקן שידור לתקשורת בשיטה התאית" מוגדר כמתקן אשר הוקם על ידי בעל רישיון לפי חוק התקשורת (בזק ושידורים) התשמ"ב - 1982, למתן שירותי רדיו וטלפון נייד. מכאן עולה, שחוק התכנון והבנייה צפה באופן מפורש את האפשרות שניתן יהיה להגיש תביעה לפיצוים לפי סעיף 197 בגין הקמת מתקן שידור סלולארי, כאשר על פי המצב התכנוני הקיים היום זה ניתן להקמה רק מתוקף תמ"א 36. לא זו אף זו, בבג"צ 6200/05 אדם טבע ודין נ' שר הפנים, נדונה עתירה לעניין הענקת הארכת מועד להגשת תביעות לפי סעיף 197 על ידי משרד הפנים, בגין הקמת אנטנה סלולארית. הארכה זו נדרשת בשל העובדה כי כאשר הוצא היתר הבנייה להקמת האנטנה כבר חלפו יותר משלוש שנים ממועד כניסת תמ"א 36 לתוקף, כך שתקופת התיישנות להגשת התביעה חלפה, ולא היה ניתן להגיש את התביעה (שהוגשה בעקבות הוצאת היתר הבנייה) ללא קבלת אורכה משר הפנים בהתאם לסמכות שהוענקה לו לפי סעיף 197 ב. לחוק. איש לא טען באותה עתירה (אשר הסתימה בהסכמה) כי כלל לא ניתן להגיש תביעה לפי סעיף 197 בגין הקמת אנטנה סלולארית. יצוין כי לפי מיטב ידיעתנו, שר הפנים מעניק כדבר שבשגרה אורכה להגשת תביעות לפי סעיף 197 למי שטוען כי הוא נפגע כתוצאה ממתן היתר להקמת מתקן שידור סלולארי. כל אלה תומכים בדעתנו, כי מתן היתר בנייה להקמת מתקן סלולארי מקים זכות להגשת תביעה לפי סעיף 197, כאשר התוכנית הפוגעת היא תמ"א 36 אשר התגבשה עם מתן היתר הבנייה. לנוכח האמור, אנו דוחים את טענת הועדה המקומית כי לא ניתן להגיש תביעה לפיצויים לפי סעיף 197 בשל הוצאת היתר בנייה להקמת מתקן שידור סלולארי, זאת בכפוף לקבלת הארכת מועד להגשת תביעה משר הפנים. בניהפיצוייםסעיף 197 לחוק התכנון והבניהאנטנותהיתר בניה