1. תביעה להכיר כמי שסובלת מכאבים בעמוד שדרה מותני ובפרקי הידיים כמחלת מקצוע על פי עיקרון המיקרוטראומה, כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשמ"ה - 1995 (להלן - החוק) . 2. הנתבע הכיר בכאבי הצוואר ממנה סובלת התובעת כמחלת מקצוע, ודחה את תביעתה ביחס לכאבים בעמוד שדרה מותני ובפרקי הידיים, בטענה שאין קשר סיבתי בין המחלות מהן היא סובלת לבין תנאי עבודתה. 3. במסגרת דיון אשר נערך ביום 20.2.12, הודיע הנתבע על הסכמתו למינוי יועץ רפואי, על מנת שיתן את חוות דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתה של התובעת לבין המחלות מהן היא סובלת, על בסיס עובדות מוסכמות אשר נמסרו לבית הדין בדיון שנערך ביום 30.1.13 ; א. התובעת ילידת 1975. ב. התובעת עסקה בבניית ציפורניים משנת 2001 עד שנת 2010. ג. משנת 2001 עד שנת 2009 עבדה התובעת כ-10 שעות ביום. משנת 2009 ועד מחצית שנת 2010 הפחיתה התובעת את מכסת שעות העבודה ביום, עקב כאבים והגבלה בידיים, בצוואר ובעמוד שדרה. ד. עבודתה של התובעת כללה מנגנון של: הזזת שני פרקי הידיים לצורך שיוף ציפורניים, הן באופן ידני והן באמצעות מכונות שיוף שונות. כמו כן, במהלך עבודתה, נאלצה התובעת להטות את גופה וכן, לרכון עם הצוואר לעבר הלקוחות למשך שעות עבודתה. ה. התובעת החלה לסבול מכאבים בע"ש מותני ובפרקי הידיים בשנת 2009. ו. התביעה בגין כאבי צוואר הוכרה ע"י המל"ל. 4. א. ביום 31.1.13 מינה ביה"ד את ד"ר דוד אנג'ל לשמש כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין. ב. בחוות דעתו מיום 12.2.13 קבע המומחה כי "התובעת סבלה ממספר מחלות: * סינוביטיס בגידים מכופפים ומיישרים בכפות הידיים (דלקת במעטפות הגידים) * בלטי דיסק בעמוד שדרה צווארי. *.בלטי דיסק בע"ש מותני. ב. לא נרשם בתיאור עבודתה בהחלטת בית הדין אם ההפעלה המרובה של הידיים והאצבעות כרוכה גם בהפעלת כוח. אם התשובה לשאלה זו היא חיובית אזי יש מקום להכיר בתרומת העבודה לסינוביטיס בגידים של כפות הידיים. אין בעבודתה גרימה של נזקים זעירים לצוואר או לע"ש מותני. לדעתי מחלות אלו אינן קשורות בקשר סיבתי לעבודה. ג-ד אם עבודתה כללה הפעלת כוח ביחד עם התנועות המרובות , אזי תרומת העבודה לסינוביטיס בגידים היא בגרימת נזקים מוגברים, זעירים,מרובים ובלתי הפיכים (מיקרוטראומה) ה. מחלות עמוד השדרה הן הליך תחלואתי שאינו קשור לעבודה." ג. בחוות דעתו המשלימה מיום 21.5.13, במסגרת תשובותו לשאלת הבהרה שנשאל, קבע המומחה כי: "טנוסינוביטיס יכול בעיקרון לקרות גם כהליך תחלואתי טבעי. אין במקרה זה בתיק הרפואי של התובעת עדות לגורמי סיכון מיוחדים או תהליך תחלואי אחר שיעלו על הסיכוי שלה ללקות במחלה בכפות הידיים" ד. במסגרת דיון שהתקיים ביום 11.7.13, נעתר בית הדין לבקשת ב"כ התובעת להפנות שאלת הבהרה נוספת למומחה, בה תופנה תשומת לב המומחה לכך שבעובדות צוין שעבודת שיוף הציפורניים בוצעה על ידי התובעת באופן ידני ובאמצעות מכונת שיוף. מומחה התבקש לענות על השאלה כדלקמן: "בהמשך לאמור בחוות דעתך מיום 12.2.13, ואשר לפיה "לא נרשם בתיאור עבודתה בהחלטת בית הדין, אם ההפעלה המרובה של הידיים והאצבעות כרוכה גם בהפעלת כח", האם יש בעובדה שהוזכרה בסעיף 3ד להחלטת המינוי מיום 31.1.13, שהתובעת במסגרת עבודתה ולצורך שיוף הציפורניים, ביצעה עבודה זו הן באופן ידני והן בשימוש במכונות שיוף שונות כדי להסביר את עניין הפעלת הכח? בתשובה לשאלה שנשאל, קבע המומחה בחוות דעתו המשלימה מיום 20.7.13: "איני מכיר היטב את עבודת השיוף ובניית הציפורניים . העובדה שחלק מהעבודה ידני ובחלק יש החזקה של מכונת שיוף אינה משנה לגבי תשובתי. אינטואיטיבית נראה לי שזו עבודה עדינה וללא הפעלת כוח ,אולם מאחר שאיני מכיר היטב את העבודה ולא נרשם בהחלטה אם יש הרבה הפעלת כח, השארתי את הנקודה פתוחה. אם יקבע כעובדה כי יש בעבודתה מאמצים והפעלת כח אמליץ להכיר בתרומתה לסינוביטיס בגידים." 5. לאחר קבלת חוות הדעת המשלימה, נערך דיון ביום 6.10.13 בנוכחות הצדדים, במסגרתו טען ב"כ התובעת כי עבודת התובעת הצריכה הפעלת כוח כאמור בסעיפים 6,7 לכתב התביעה, מהם אפשר להסיק שהתובעת הפעילה כוח במסגרת עבודתה, ולכן יש לקבל את תביעתה לאור קביעת המומחה בחוות דעתו. מנגד טוען הנתבע, כי הונחו בפני המומחה עובדות מוסכמות על הצדדים כאשר התובעת מיוצגת,וכי לעדותה הספונטאנית של התובעת לגבי תיאור אופן עבודתה יש חשיבות רבה לכך שלא הפעילה לחץ על הידיים במסגרת עבודתה, לפיכך, יש לדחות את התביעה לאור חוות דעתו של המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה שנשאל, לפיהן אין קשר בין עבודת התובעת לבין המחלות מהן היא סובלת בפרקי הידיים ובעמוד שדרה מותני. דיון והכרעה 6. לאחר שעיינו בכל כתבי הטענות ונספחיהם,בחוות הדעת של המומחה שהינה מפורטת ומנומקת, בתשובותיו לשאלות ההבהרה, ובשאר המסמכים בתיק, החלטנו שאין להכיר בתובעת, כמי שנפגעה ב"תאונת עבודה" כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, לאור חוות דעתו של המומחה אשר קבע , בהסתמך על עובדות מוסכמות אשר הונחו בפניו, כי רק במקרה שעבודתה של התובעת כללה הפעלת כוח ביחד עם התנועות המרובות , אזי תרומת העבודה למחלת הסינוביטיס בגידים היא בגרימת נזקים מוגברים, זעירים,מרובים ובלתי הפיכים על פי תורת המיקרוטראומה. לאחר מכן במסגרת חוות דעתו המשלימה חזר על קביעה זו באומרו כי רק "אם יקבע כעובדה כי יש בעבודתה מאמצים והפעלת כח אמליץ להכיר בתרומתה לסינוביטיס בגידים" 7. התובעת הפנתה לסעיפים 6,7 לכתב התביעה מהם ניתן להסיק לטענתה, כי הפעילה כוח ומאמץ בעת עבודת שיוף הציפורניים ללקוחותיה. עיון בסעיפים הללו מגלה, כי אין כל זכר לתיאור של הפעלת כוח או מאמץ ניכר על הידיים, על פי התיאור בסעיפים הללו בכתב התביעה, "עבודתה של התובעת כללה מנגנון של הזזת שני פרקי הידיים לצורך שיוף ציפורניים , הן באופן ידני והן באמצעות מכונות שיוף שונות", גם במסגרת הודעה לחוקר מטעם הנתבע, אין כל תיאור מצד התובעת , של הפעל כוח על הידיים במהלך עבודתה. התובעת התבקשה לתאר את אופי עבודתה , ועל פי תאורה "העבודה שלי הייתה הרבה שעות בשיופים ידניים ועם מכונה עם ראש מורכן ..."(עמ' 1 שורה 10 להודעה). בהמשך נשאלה התובעת (משורה 16 להודעה), איזה פעולות ביצעה בידיים, והתובעת השיבה: "עשיתי פעולות של שיוף עם משייף פעולות שחוזרות על עצמן כל הזמן. ... ש. באיזה תנוחה היית עובדת? ת. הייתי בתנוחת כיפוף כלפיי הידיים של הלקוחה ועושה פעולות של שיוף עם משייף או מכונה. ש. באיזה גובה נמצאות הידיים בזמן העבודה? ת. היד השמאלית מונחת כולה על השולחן ומחזיקה את היד של הלקוחה והיד הימנית נתמכת על השולחן באיזור המרפק ושאר היד כמעט באויר עובדת על היד של הלקוחה" 8. על פי תאורה של התובעת בעצמה, לא היה בעבודתה משום הפעלת כוח או הפעלת לחץ על הידיים. התובעת שמה דגש בתאוריה על פעולות חוזרות ונשנות במהלך עבודת השיוף וכיפוף של הגב והצוואר כלפי הלקוחה בעת ביצוע עבודת שיוף הציפורניים. על פי חוות דעתו המקצועית של המומחה, אין בעבודה מעין זו גרימה של נזקים זעירים לעמוד שידרה מותני או למחלה בידיים , לאחר שהפעיל את שיקול דעתו המקצועית קבע כי אין קשר בין המחלות מהן סובלת התובעת בידיה ובעמוד שידרה מותני לבין עבודתה. 9. לאור האמור לעיל, משקבע המומחה, כי אין בעבודתה של התובעת כדי לגרום למחלות מהן היא סובלת, די בכך כדי לדחות את תביעתה. 10. התביעה נדחית- ללא צו להוצאות. 11. לצדדים הזכות לערער על פס"ד זה, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסה"ד . מותנייםמחלת מקצועעמוד השדרהרפואה