תוך כדי עבודתו של התובע, נפלה עליו פלטת פח כבדה ועבה בגודל של מטר על מטר המהווה חלק מהקיר החיצוני של האולם. הפלטה שקלה כ- 15 קילו ונפלה מגובה של 10-12 מטר. 6. הפלטה פגעה בצורה אנכית בקסדה שהיתה על ראשו של התובע משם עברה לכתף שמאל והחליקה על צידו השמאלי. 7. בעקבות הפגיעה התובע עבר למצב של כריעה על הריצפה וחש כאב בכתפו השמאלית. 8. התובע המשיך לעבוד וביום 27.10.08 פנה לראשונה לקבלת טיפול רפואי. 9. הצדדים הסכימו למינוי מומחה רפואי. 10. בתאריך 13.1.2013 מונה ד"ר אליהו סלטי כמומחה רפואי מטעם בית הדין, אשר התבקש להשיב על השאלות הבאות: 10.1 ממה סובל התובע בגבו ובכתפו. 10.2 האם קיים קשר סיבתי על דרך של גרימה או החמרה בין האירוע מיום 7.9.08 לבין התסמונת ממנה סובל התובע בגבו ובכתפו השמאלית 10.3 האם סביר כי התובע יפנה לראשונה לקבלת טיפול רפואי כשישה שבועות לאחר האירוע בהתחשב בסוג הפגיעה. 10.4 המומחה יתייחס לחוות הדעת המצויות בתיק. 11. תשובותיו של המומחה מיום 16.6.2013, היו כדלקמן: "א. מתוך עיון בתיקו הרפואי הידני והממוחשב של התובע, עולה כי הוא סובל מפריצת דיסק מותני בגובה 5L - 4 L הלוחץ על השורש 4 L משמאל. ממצא זה אובחן לראשונה לאחר אשפוז במחלקה האורטופדית בביה"ח קפלן מיום 18.11.08. לעניין הכתף, נמצאו רישומים רבים בשנת 01, 04, 05 המתעדים את תלונותיו של התובע על כאבים בכתף שמאל הקשורים בתאונת עבודה בה היה מעורב כבר בשנת 91'. בשנים המצוינות עבר התובע בירור רפואי כולל בדיקת אולטרסאונד של כתף שמאל ואובחן כסובל מקרע חלקי של גיד הסופרספינטוס, דלקת של גיד שריר הדו-ראשי ונזק של הסחוס המפרקי מסוג "היל זאקס". בביקור מיום 1.9.05 נרשם מפי התובע כי הוא סובל 18 שנה מכאבים בכתף שמאל לאחר פריקה של הכתף. ב. לעניין כתף שמאל - לא מצאתי כל תיעוד המציין בדיקות או טיפולים אחרים לאחר התאונה מיום 7.9.08, למעט בקשה לחופש מחלה לעניין הכתף. בביקור מיום 29.12.08 מציינת הרופאה המטפלת ד"ר מוזר, "בא לבקש חופש מחלה בעקבות תאונה. מציין שאז נחבל בכתף שמאל בלבד". אין כל קשר סיבתי של גרימה או החמרה בין כאבי הכתף ובין התאונה מיום 7.9.08. מצבו הרפואי בכל הקשור בכתף שמאל הינו מצב קודם וקשור בממצאים הפתולוגים שאובחנו בכתפו השאמלית כבר בשנים 01-05... לענין הגב התחתון... התובע החל לסבול מכאבים בגב תחתון רק בלילה שקדם לאשפוזו בביה"ח קפלן ביום 18.11.08 אז גם אובחן כסובל מפריצת דיסק מותני. תלונותיו לעניין כאבי המותן והבטן החלו רק ביום 27.10.08 והתברר בהמשך כי מקור תלונות אלו הוא בדלקת באשך ובלוטת הערמונית שהחלו עוד קודם לכן וטופלו ע"י האורולוג ד"ר אריאלי. פרק הזמן הארוך שחלף מיום תלונתו הראשונה בין אם מדובר בתלונותיו לעניין הבטן (27.10.08) המשויכות ע"י המומחה מטעמו לפריצת הדיסק בגבו התחתון ובין אם מדובר באבחנה של פריצת הדיסק (כאבי גב שהחלו באותו לילה) במהלך האשפוז בביה"ח קפלן מיום 18.11.08 אינם מאפשרים לקשור בקשר של גרימה או החמרה בין התאונה הנידונה ובין פריצת הדיסק בגב התחתון. ג. אין זה סביר כי התובע יפנה לראשונה לטיפול רפואי כחודש וחצי לאחר החבלה, מה גם שפנייתו הראשונה היתה לעניין הבטן (נמצאה רגישות במישוש הבטן משמאל וכו') אשר התבררה לפי הרישומים הרפואיים כקשורה בדלקת האשך/ערמונית בהם היה מטופל עוד קודם לכן. גם אם נניח וזאת לצורך הדיון בלבד, כי כאבי הבטן השמאלית היו ממקור גב תחתון, הרי שפרק זמן זה שחלף מיום התאונה ועד הפניה מיום 27.10.08 אינו מאפשר לקשור סיבתית בין התאונה ופריצת הדיסק. נכון הוא כי במקרים רבים מתפתחים כאבי הגב באיטיות אך לא יתכן מצב בו מופיע הכאב גם אם הוא קל, לראשונה כחודש וחצי לאחר החבלה. ד. עיינתי בחוות דעתו של ד"ר רנד מיום 6.3.13 הטוען לעניין הקשר הסיבתי כי כאבי הבטן השמאלית וההקרנה לאשך (מיקום לא טיפוסי לטעמו) הם הביטוי הראשוני לפריצת הדיסק. אינני מסכים עם קביעה זו הן מאחר וכאבי בטן לא היו מעולם ביטוי לפריצת דיסק ואילו ההקרנה למפשעה שמאל היכולה כן להיות ביטוי לפריצת דיסק הוכחה כתוצאה של הפתולוגיה האורולוגיות ממנה סבל לדברי ד"ר אריאלי עוד קודם לכן (לא צוין מאיזה מועד). כל ההסבר המלומד של ד"ר רנד בחוות דעתו לעניין המיסוך של כאבי הגב אינו יכול לכלול כאבי בטן והרגישות האקוטית והממוקדת שנמצאה במישוש הבטן כפי שמצאה ד"ר מוזס בבדיקתה מיום 27.10.08. משום כל אלה לא ניתן לטעון כי כאבי הבטן גרמו לטעות באבחנה מה גם שנמצא הסבר רפואי אורולוגי לכאבי הבטן השמאלית שכאמור החלו כחודש וחצי לאחר התאונה ואף זה אינו סביר". הכרעה 12. על פי הפסיקה, בית הדין מייחד משקל מיוחד לחוות דעת שמוגש על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים. (ראה: דב"ע (ארצי) תשן/48-0 המוסד - עמירם פיאלקוב, פד"ע כב', 321, דב"ע(ארצי) לו/8-0 סימון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז', 374). 13. הלכה היא כי בית הדין יסמוך את ידו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (דב"ע נו/244-0 המוסד - יצחק פרבר (26.2.97); עב"ל (ארצי) 34988-04-11 ישראל מאמו - המוסד לביטוח לאומי, (9.5.12); עב"ל (ארצי) 43408-02-11 ניר אהרונוף - המוסד לביטוח לאומי, (30.4.12); עב"ל (ארצי) 345/06 המוסד לביטוח לאומי - מרדכי בוארון, (15.5.07); עב"ל (ארצי) 669/09 דוד אוחיון - המוסד לביטוח לאומי, (20.4.11); עב"ל (ארצי) 250/07 יהודה לוין - המוסד לביטוח לאומי, (17.4.08)). 14. בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות הדעת של מומחה מטעם בית הדין וזאת מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מרבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין. (דב"ע (ארצי) 411/97 דחבור בוטרוס - המוסד (2.11.99)). 15. לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה. אפשר שבשאלה מסוימת יהיו לרופאים דעות שונות. במחלוקת בין רופאים שכל כולה משדה הרפואה, לא יכניס בית הדין את ראשו, אלא יקבל את חוות דעת המומחה מטעם בית הדין, כאמור, ככל שהיא סבירה על פניה ואין בה פגמים נראים לעין. 16. במקרה הנוכחי, לא ניתן לומר שחוות דעת המומחה אינה מפורטת ומנומקת, או שאין בה מענה לשאלות שהופנו אליו, גם אין בה פגמים נגלים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה. המומחה ציין כי מצבו הרפואי של התובע בכל הקשור לכתף שמאל, הנו מצב קודם, המבוסס על ממצאים פתולוגיים שאובחנו כבר בשנים 2001-2005. לעניין הגב התחתון, ציין המומחה כי פרק הזמן שחלף מיום התאונה עד למועד הראשון בו פנה לטיפול רפואי שהינו חודש וחצי, אינו מאפשר לקשור סיבתית בין התאונה ופריצת הדיסק. מה עוד, שפנייתו הראשונה של התובע הייתה לעניין הבטן ולא לעניין הגב. 17. התובע טוען כי הנחת העבודה עליה התבסס המומחה, לפיה לא יתכן כי כאבי גב יחלו חודש וחצי לאחר החבלה, סותרת את האמור בסעיף 10 לתצהיר התובע, לפיו התלונן על כאבי גב כשבועיים לאחר התאונה. משטענה זו הופיעה בתצהיר התובע, אך לא נכללה בעובדות המוסכמות מאחר ולא הובאה לה כל אסמכתא רפואית, לא היה מקום כי המומחה יתייחס לכך. מעבר לכך, התובע טוען כי אין מקום להסתמך על חוות דעתו של ד"ר סלטי, וזאת על רקע דעתו הידועה מראש בכל הנוגע לפגיעות בעמוד שדרה. בעניין זה, דחינו את בקשת התובע לפסילת מינויו של ד"ר סלטי ואין מקום כי נכריע בכך בשנית. 18. סוף דבר - על יסוד חוות דעתו של המומחה מטעם בית הדין, התביעה נדחית ללא צו להוצאות.נפילה