האם פוטרה התובעת מעבודתה כמוכרת בחנות תכשיטים או שמא התפטרה ? העובדות כפי שעלו מחומר הראיות: 1. התובעת בת 66 (נכון למועד הגשת התביעה) עבדה בתחילה כמוכרת בחנות תכשיטים בקניון גבעתיים. במהלך חודש 3/11 הועברה התובעת לעבוד בחנות ברחוב שנקר בחולון. הנתבעת מנהלת גם חנות זו. חנות נוספת של הנתבעת נמצאת בכיכר ויצמן בחולון במרחק של עשרות מטרים מהחנות ברחוב שנקר בחולון. 3. התובעת החלה לעבוד ביום 1/3/05 אצל חברת תכשיטי בנייני אביבי בע"מ. מיום 1/1/06 החלה התובעת לעבוד אצל הנתבעת וסיימה לעבוד בתחילת חודש 4/11 או בסמוך לכך. הצדדים חלוקים באשר למועד סיום ההעסקה. 4. ביום 7/4/11 פנה ב"כ התובעת אל הנתבעת העלה את גרסת התובעת באשר לנסיבות סיום העסקתה של התובעת ודרש את שכרה לחודשים 3/11 ו-4/11, חלף הודעה מוקדמת, פדיון חופשה ושחרור הכספים המצויים בביטוח המנהלים (נספח ב/1 לכתב התביעה). 5. ביום 7/4/11 השיבה הנתבעת לב"כ התובעת ובה הודיעה לתובעת כי היא מוזמנת לחזור לעבודה בחנות בחולון וכי עליה להגיע לחנות על מנת לקבל את משכורתה האחרונה (נספח ב/2 לכתב התביעה). 6. ביום 19/4/11 פנתה התובעת בעצמה לנתבעת והודיעה כי היא מוכנה לחזור לעבודה בקניון גבעתיים. כמו כן בקשה לקבל את משכורתה בדואר רשום (נספח ב/3 לכתב התביעה). 7. ביום 27/4/11 חתמה התובעת על כתב ויתור וסילוק בזו הלשון: "1. אני הח"מ X מאשרת בזה כי החל מיום ......... ועד ליום ......... (להלן: "תקופת העבודה") הועסקתי בחברת ......... בע"מ (להלן: "החברה"). 2. עם סיום עבודתי בחברה ביום ......... החברה שילמה לי את כל הסכומים המגיעים לי על פי דין ו/או על פי הסכם ו/או על פי צו הרחבה ו/או על פי נוהג עבור תקופת עבודתי בחברה וסיומה, לרבות או מבלי לגרוע מכלליות האמור לעיל סך של ......... ₪ בגין פיצויי פיטורים סך של ......... ₪ של ......... בגין פידיון חופשה, וסך של ......... בגין דמי הבראה. שהם הכספים שנצברו בפוליסה 15179977 כולל הכל 45,300 ₪ ארבעים וחמש אלף ₪ ועוד 300 ₪. 3. אני מצהירה מאשרת ומתחייבת באופן סופי מוחלט ובלתי חוזר כי קבלת הכספים הנ"ל לרשותי מהווה קבלת כל הסכומים המגיעים לי והנדרשים על ידי עפ"י כל הסכם ו/או כל דין בקשר לעבודתי ו/או כתוצאה מהפסקת עבודתי לרבות פיצויי פיטורין, הודעה מוקדמת, הבראה, פדיון חופשה, חגים, שעות נוספות זכויות פנסיוניות וכו'. 4. הסכום האמור לעיל מהווה הסדר מוסכם ומוחלט הממצה את כל תביעותיי דרישותי וטענותיי מכל סוג שהוא נגד החברה ו/או הבאים מכוחה, ואין ולא תהיינה לי כל תביעות דרישות טענות מכל סוג שהוא כנגדם הקשורות לתקופת עבודתי בחברה ו/או כל זכות אחרת מכל סוג שהוא הקשורה ו/או המתייחסת ו/או הנובעת מיחסי העבודה ביני לבין החברה. 5. אני מצהירה מאשרת ומתחייבת להימנע מכל הליך משפטי נגד החברה ו/או מי מטעמה שעניינו זכויות לכאורה הנובעות מעבודתי בחברה, וכי הסכום דלעיל מהווה הסדר מוסכם סופי ומוחלט הממצה את כל תביעותי, דרישותיי וטענותיי מכל סוג כלפי החברה בגין תקופת עבודתי בחברה ו/או סיומה. 6. הנני מאשרת כי בדקתי את זכויותי וכי ניתנו לי הסברים לשביעות רצוני, אם ובמידה בקשתי הסברים באשר לסכומים ולזכויות המגיעים לי. כמו כן הנני מאשרת כי חתמתי על הצהרתי והתחייבותי זו מרצוני הטוב והחופשי לאחר מחשבה עיון ושיקול דעת וללא כל לחץ כפיה או השפעה בלתי הוגנת ואהיה מנועה מהעלאת כל טענה מכל סוג שהוא ביחס לתוקפה, כשרותה ו/או נפקותה של התחייבותי זו. ולראיה באתי על החתום" 8. ביום 23/5/11 נשלח מכתב מאת ב"כ התובעת אל הנתבעת בדואר רשום לפיו חתמה התובעת על כתב הוויתור בשל איומי מנכ"ל הנתבעת כי אם התובעת לא תחתום לא תקבל אגורה שחוקה. במכתב הודיעה התובעת כי חתימתה על כתב הוויתור מבוטלת. במכתב נדרשה הנתבעת לשלם לתובעת גמול שעות נוספות, פיצוי פיטורין, שכר עבודה, הלנת שכר, פדיון חופשה ושחרור כל הכספים בביטוח המנהלים. 9. ביום 15/6/11 נשלח מכתב הנתבעת אל ב"כ התובעת ובו הוכחש האמור במכתב ב"כ התובעת (נספח ד' (2) לכתב התביעה). טענות התובעת 1. ביום 4/4/11 פוטרה התובעת לאלתר מעבודתה ללא שימוע וללא הודעה מוקדמת. 2. ביום 18/3/11 דרש מר דקל לוי, מנהל החנות, מהתובעת להישאר בחנות לאחר השעה 15:00. התובעת הסבירה למר לוי כי הינה אישה דתייה ועליה להגיע לביתה לפני כניסת השבת ולכן לא תוכל להישאר בחנות מעבר לשעה 15:00. בתגובה מנהל החנות הרים את קולו ואיים עליה בפיטורים והורה לה שלא להגיע לעבודה ביום ראשון (20/3/11). 3. ביום 21/3/11 זימן מנכ"ל הנתבעת את התובעת לחנות החברה בחולון והודיעה לה כי היא עוברת לעבוד בחנות בחולון. התובעת הביעה התנגדותה אך ללא הועיל. 4. תנאי העבודה בחנות בחולון היו ירודים יותר מתנאי העבודה בחנות בקניון גבעתיים. החנות ממוקמת ליד חנות לממכר מזון מהיר, אתר לאיסוף פסולת ומקום לקינון יונים. התובעת אלרגית ליונים ורגישה לריחות והחלה להרגיש רע עד כדי קושי בתפקודה. 5. התובעת פנתה למנכ"ל החברה מספר פעמים וביקשה לחזור לעבוד בחנות בגבעתיים אולם הנתבעת סירבה. 6. ביום 3/4/11 התנהלה שיחה בן התובעת למנכ"ל הנתבעת. בשיחה הודיע המנכ"ל לתובעת כי אם היא איננה רוצה לעבוד בחנות ברחוב שנקר בחולון, היא יכולה להתפטר. התובעת הבהירה למנכ"ל כי היא איננה רוצה להתפטר אלא לחזור לעבוד בגבעתיים. 7. ביום 4/4/11 הגיעה התובעת לעבודתה בחולון וזומנה לחנות בכיכר ויצמן ושם הטיח בה המנכ"ל כי היא מתבקשת לעזוב את מקום העבודה כיוון שהתפטרה יום קודם תוך שהוא צועק עליה בפני העוברים והשבים. בסוף אותה שיחה סילק המנכ"ל את התובעת מהמקום. 8. התובעת עברה את גיל הפרישה לכן בכל מקרה זכאית לפיצויי פיטורים. 9. כתב הוויתור שנחתם על ידי התובעת, נחתם בכפייה. 10. סירובה של הנתבעת ליתן לתובעת מכתב פיטורים הנה עבירה על פי חוק הודעה מוקדמת לפיטורים. 11. התובעת עותרת לתשלום פיצויי פיטורים (39,614 ₪) הלנת פיצויי פיטורים (20,326 ₪), שחרור הכספים המצויים בביטוח המנהלים, חלף הודעה מוקדמת (6,500 ₪) שכר חודש 4/11 (1,040 ₪) בתוספת הלנת שכר, הלנת שכר בגין שכר חודש 3/11 (2,275 ₪), פדיון ימי חופשה (3,900 ₪), גמול שעות נוספות (37,766 ₪) והפרת חובת קיום שימוע (19,500 ₪). טענות הנתבעת: 1. התובעת לא פוטרה. ביום 4/4/11 או בכל יום אחר. 2. התובעת הועברה לעבוד בחנות בחולון בשל מצוקת כוח אדם. 3. התובעת סיימה לעבוד אצל הנתבעת בחודש 3/11. 4. ביום 3/4/11 באה התובעת לבקש ממנהל החנות להחזירה לעבוד בחנות בגבעתיים, נענתה בסירוב ועזבה את החנות. התובעת שבה לחנות שוב ביום 4/4/11 וחזרה על בקשתה ונענתה שוב בסירוב. 5. התובעת לא פוטרה. 6. לתובעת מגיעים פיצויי פיטורים בשל עובדת הגעתה לגיל פרישה. 7. משכורתה של התובעת המתינה לה בחנות והיא הוזמנה לקחתה. התובעת ביקשה שמשכורתה תשלח אליה בדואר. הנתבעת שילמה לעובדיה ידנית ולכן לא שלחה לתובעת בדואר את משכורתה. 8. התובעת חתמה על כתב ויתור מרצונה החופשי ולאחר התייעצות עם בא כוחה ובנה. 9. הנתבעת לא פיטרה את התובעת. 11. התובעת לא עבדה יותר מ- 43 שעות בשבוע ולעיתים אף פחות מזה. עדויות שמעתי את עדותה של התובעת. מטעם הנתבעת העידו: מר אברהם לוי, בעל מניות ומנהל הנתבעת. גב' פלדמן מיל, מוכרת בחנות ברחוב ככר ויצמן בחולון. מר יעקב לוי, מוכר בחנות בקניון גבעתיים. האם התובעת פוטרה ? הטוען כי פוטר מעבודתו עליו מוטל הנטל להוכיח זאת. התרשמתי כי לא מצא חן בעיניי התובעת כי הועברה מקניון גבעתיים לחולון ועדותו של מר אברהם לוי בעניין זה הייתה מהימנה בעיניי: "ת. הגב' באה לחנות בשעות הבוקר כמו בשבוע שלפני והחלה את הטענות "איזה רמה יש לכם פה" "איזה אנשים יש לכם פה" "איזה לקוחות יש לכם פה", התמרמרות, הסתה לעובדים, התנהגות שלא מכבדת. "אני לא רוצה לעבוד פה לא לרמה שלי... לא העובדים לא הקליינטים, מה זה הרוסים האלה פה" - מה זאת ההתנשאות, מי את בכלל, אני אמרתי לה. היא אמרה חביבי אם אתה לא רוצה שאעבוד בגבעתיים אז אני עוזבת את החנות, וזה חזר כל יום על עצמו, כל יום שהיא הייתה בחולון." (עמ' 10 לפרוטוקול שורות 6-1 לעדות אברהם לוי) לכן לאחר מספר ימים ביקשה להתפטר. זאת ועוד, טענתה של התובעת כי בשל בעיות בריאותיות לא יכלה לעבוד בחנות בחולון, אין לה על מה להתבסס. התובעת לא הציגה בפני הנתבעת אישור רפואי מאת רופא תעסוקתי ולא הגישה למצער אף בדיעבד לתיק ביה"ד אישור שכזה: "ש. על סמך מה כולם ידעו ? על סמך מסמך רפואי ? ת. על סמך העיניים שלהם. הם ראו את זה עליי. ... ש. אני מפנה את תשומת לבך לתצהירך לסעיף 10, וכן לסעיף 13, 14. את המצאת לאבי או למישהו בחנות מסמך רפואי שיש לך בעיות בריאותיות ? ת. לא." (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 18-17 וכן שורות 12-10 לעדות התובעת) אשר על כן מסקנתי היא שהתובעת התפטרה בשל אי רצונה לעבוד בחולון. תימוכין לכך ניתן למצוא במכתבה של התובעת מיום 19.4.11 (נספח ד' 2 לתצהיר התובעת): "במידה שאינך מעונין בחזרה לעבודתי בקניון גבעתיים אני מפנה אותך לסעיף 4 במכתבה של עו"ד רמה לשם מאחר ועברתי כבר את גיל הפרישה הנני זכאית לתשלום פיצויי פיטורים במלואם. לפיכך החברה נדרשת לשלם לי את התשלומים המפורטים בסעיף 6 למכתבה של עו"ד רמה לשם." (שם, עמ' 1 פסקה 4) (ההדגשה לא במקור - א.ג.כ.) אין מחלוקת כי התובעת קיבלה את פיצויי הפיטורים המגיעים לה בשל הגיעה לגיל פרישה: "ש. את הפיצויי פיטורים קיבלת ? ת. קיבלתי." (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 7-6 לעדות התובעת) נוכח מסקנתי שהתובעת התפטרה מעבודתה, היא איננה זכאית לחלף הודעה מוקדמת. הלנת פיצויי פיטורים: התובעת בתצהירה מודה כי בשיחה שקיימה עם מנכ"ל הנתבעת התקשר מנכ"ל הנתבעת עם רואה החשבון של הנתבעת על מנת שיכין את הטפסים לשם שחרור הכספים מפוליסת ביטוח המנהלים לידי התובעת (סעיף 30 לתצהיר התובעת). כמו כן הודתה התובעת כי יש לה חלק באיחור בשחרור הכספים כיוון שרשמה מועד הפסקת עבודה שונה מהרישום שנערך על-ידי הנתבעת (סעיף 45 י"ז לתצהיר התובעת). לא זו אף זו, מהעדויות התברר כי התובעת לא יידעה כלל את הנתבעת כי קיימת בעיה בקבלת פיצויי הפיטורים באמצעות שחרורם מהקרן: "ש. האם פנית מרגע שהעברת את הטופס נספח ז' - נכון שמופיע 12.5 ? ת. כן. ש. האם פנית למנהל החברה לאבי מ- 12.5 עד היום שקבלת בבנק את הפיצויים, שיש בעיה כלשהי באיזשהו עניין. ת. כן. ש. עברתי על תצהירך. האם את יכולה להראות לי בתצהיר שפנית אליו ? ת. לא. בתצהיר לא. ש. זאת אומרת שלמעשה מרגע שהוא שלח את הטופס לאור בקשתך ועד שקבלת את הכסף הוא לא ידע מה קורה, לפחות לפי התצהיר ? ת. אני לא יודעת, אני רק יודעת שבחברת מגדל לא קיבלו טופס 161. ש. שאלתי לגבי המנהל (חוזר על השאלה)? ת. לא. " (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 17-6 לעדות התובעת) כיצד מבקשת התובעת הלנה עת ברור שהנתבעת לא ידעה שהתובעת לא קיבלה את פיצויי הפיטורים, אשר על כן אין לתובעת להלין אלא על עצמה ואין מקום לפסוק הלנת פיצויי פיטורים וגם לא הפרשי הצמדה וריבית. שימוע: נוכח מסקנתי שהתובעת התפטרה לא היה מקום כלל לעריכת שימוע. יחד עם זאת, מעדותה של התובעת התברר כי הנתבעת שמעה את עמדת התובעת מדוע אינה חפצה לעבוד בחולון: "ש. במהלך הזמן שהיית בחנות הייתה לך הזדמנות להגיד לאבי למה את לא רוצה לעבוד בחנות בחולון ? ת. לגמרי. הרבה פעמים. ש. זאת אומרת שלא הייתה בעיה שאבי לא שמע אותך ? ת. לא." (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 23-18 לעדות התובעת) על פי ההלכה הפסוקה על המעביד לערוך שימוע לעובד בכל עת בו הוא מבקש לשנות את תנאי העסקתו של העובד ואשר עלול לפגוע בעובד בדרך כלשהי (ראה לעניין זה ע"ע (ארצי) 348/03 יהודה סולימני - מרכז קהילתי על שם אדית פולק - ניתן ביום 25/4/11, שם עמ' 13- 14). לפיכך הנתבעת נהגה כהלכה ודין רכיב תביעה זה להידחות. שכר חודש 3/11 מעדותה של התובעת התברר כי קיבלה את השכר לחודש מרץ: "ש. את השכר עבודה לחודש מרץ קיבלת ? ת. ב- 27.4 לאחר ש... הייתי צריכה לקבל את זה ב- 10 לחודש." (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 9-8 לעדות התובעת) על כן דין רכיב תביעה זה להידחות. הלנת שכר בגין חודש 3/11 מעדותה של התובעת התחוור כי התובעת הוזמנה לקבל את שכרה ב- 7.4: "ש. נכון שלגבי המשכורת של מרץ כתב לך ב- 7.3 מר אבי לוי שאת מוזמנת לקבל את המשכורת. למה לא לקחת את המשכורת של מרץ? ת. פחדתי לאחר ההתנהגות שלו ב- 4.4 לבוא ולקחת את המשכורת. ש. אם פחדת - המכתב נכתב לעורך הדין והתשובה מתקבלת על ידך ב- 19.4. למה עד ה- 19.4 חיכית ? ת. אני בעקרון חיכיתי... המכתב.. קבלתי את המכתב לבית הרבה אחרי ה- 13 זה היה. לא קבלתי את זה ב- 13, היה כתוב שזה 13. אבל יש לי גם את צילום המעטפה. ועניתי כאשר קבלתי את המכתב." (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 19-12 לעדות התובעת) גרסה זו של התובעת לפיה פחדה להגיע לחנות הנתבעת על מנת לקחת את משכורתה סותרת את המסמכים המצויים בתיק, שבהם לא נטען כי התובעת חוששת להגיע לקחת את שכרה: "ש. במכתב שאת כותבת ב- 19.4 את לא כותבת שאת מפחדת לבוא לקחת את המשכורת שלך, תראי לי במכתב מה- 19.4 שהסיבה שאת לא באה מאיומים, פחד ? ת. הראיה לכך שבאתי ב- 27 והוא שוב התנפל עלי, אז צדקתי. ש. כתבת או לא כתבת ? ת. אוקיי, לא כתוב. מאחר ופוטרתי מהעבודה והייתי צריכה לחפש עבודה אחרת, רציתי גם לחסוך את דמי הנסיעה, למה אני לא יכולה לקבל את השיק בדואר?" (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 33-32 וכן עמ' 5 שורות 4-1 לעדות התובעת) לא זו אף זו, ממסמך ב' (2) עולה בבירור כי הנתבעת במכתבה לב"כ התובעת ביום 7.4.11 מזמינה את התובעת לחנות על מנת לקחת את משכורתה והתובעת וב"כ שותקות ולא מבקשות דבר. כיצד אם כן התובעת מבקשת כעת הלנת שכר ? לתובעת הפתרונים. אשר על כן דין רכיב תביעה זה להידחות. האם עבדה התובעת 3 ימים בחודש אפריל ? מול כל העדויות שהובאו על ידי הנתבעת לפיהן התובעת לא עבדה בחודש אפריל, מצוי מסמך מיום 7.4.11 מאת מנהל הנתבעת כי התובעת עבדה עד ליום 3.4.11: "ש. מדוע רשמת עד ה- 3.4.11 ? ת. אני לא עו"ד ולא רו"ח. כשעובד שלי בא לחנות ומנסה לריב אתי ולשגע אותי ועוזב אחרי שעה או שעה וחצי, לדעתי אחרי שהתייעצתי עם בעלי המקצוע שלי, ואמרו לי היא לא באה לעבודה, היא לא עבדה בקיצור, בימים האלה היא לא עבדה. אני מאשר שהיא באה לחנות בשביל לריב איתי." (עמ' 10 לפרוטוקול שורות 21-17 לעדות אברהם לוי) לפיכך לתובעת עומד הכלל של מסמך בכתב כנגד עדות בעל-פה: " למעשה, מנסה המערערת להביא כאן עדות בעל-פה כנגד ראיה בכתב, דבר שאין לקבלו, לאור הוראות סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותמני (ראה לעניין זה פסק-דינו של השופט זוסמן (כתוארו אז) בע"א 444/59 [1], בעמ' 542)" (ע"א 366/89 פיין אלומיניום בע"מ נ' די מטל א.ג. חברה זרה פ"ד, כרך מה, חלק חמישי , תשנ"א/תשנ"ב 1991 עמ' 853 ) לא זו אף זו, התרשמתי כי לא היה באפשרות העדים מטעם הנתבעת לזכור את המועדים המדוייקים (עמ' 13 לפרוטוקול שורה 17 לעדות פלדמן). לפיכך הנני מקבלת את הגרסה שהתובעת עבדה בחודש אפריל 2011. תיקון 24 לחוק הגנת השכר, שנכנס לתוקפו ביום 1.2.09, הסדיר את חובת המעביד לנהל פנקס בדבר שכר העבודה המגיע לעובדים ופרטי השכר ששולם להם. כמו כן המעביד חייב לנהל פנקס בדבר שעות העבודה באופן שוטף וחייב לכלול רישום שעות עבודה בפועל. משהנטל על הנתבעת להוכיח את שעות העבודה וזה לא הוכח על ידה, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת שכר לחודש 4/11 בסך 1,040 ₪. הלנת שכר חודש 4/11: משקיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים, אינני רואה מקום לפסוק פיצויי הלנת שכר. נפקות כתב הוויתור: על פי ההלכה הפסוקה יש ליתן תוקף לכתבי ויתור רק בנסיבות מסוימות: "מגמת הפסיקה היתה להרחיב את הנסיבות שבהן לא יינתן תוקף לכתב ויתור. מגמה זו מעוגנת באי-שוויון הכוחות בין המעביד לבין העובד. כך, אין נפקות לכתב ויתור שנחתם תחת אילוץ. בדב"ע מח/9- 3 האופרה הישראלית - לבנון (לא פורסם), לא ניתן תוקף לכתב ויתור שנחתם בנסיבות של אילוץ. שם הודיעה המעבידה לעובד כי אם לא ייקח את סכום הפיצויים שהיה פחות מהסכום המגיע לו, הוא עלול שלא לקבל כלום... כך אין נפקות משפטית לויתור על זכות באין ידיעה על קיומה של הזכות (דב"ע לא/22- 3[25] הנ"ל). גם ויתור שלא מדעת על קיומה של זכות אינו יכול לעמוד. ממושכלות היסוד הוא, כי אין ויתור על זכות באין ידיעה על קיום הזכות, ועל כן ויתור שלא מדעת כמוהו כאין. לכן, אין נפקות לכתבי ויתור כאשר העובדים שחתמו עליהם לא קיבלו חשבון מפורט בדבר הסכומים המגיעים להם לסילוק תביעותיהם, ולא ידעו אילו רכיבי שכר נכללו בחישוב הפיצויים." (דבע (ארצי) נב-217-3 הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח' נ' הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ פד"ע כז עמ' 3, 34). אולם במקרה דנן, השתכנעתי שהתובעת ידעה על מה היא חותמת והתרשמתי כי התובעת יודעת לעמוד על דעתה והתרשמות זו מתיישבת עם עדות מר אברהם לוי: "ש. ז"א שאתה זימנת אותה לפגישה ע"מ שתחתום על כתב הוויתור ולאחר שהיא תחתום תתן לה את השיק של מרץ ותשחרר לה את הפיצויים ? ת. לא נכון. אמרתי לה בואי תקחי את השיק שלך של השכר שמגיע לך על חודש מרץ, היא אמרה לי תשלח לי אותו בדואר, אמרתי לה שמעולם לא שלחתי שיקים בדואר ושהיא מוזמנת לקחת אותו בחולון. היא אמרה שלא נוח לה... ... ת. באותו מעמד היא קיבלה את שניהם, באותו יום. זה היה באוירה טובה. ש. האם התובעת ביקשה ממך לקחת את כתב הוויתור ולעיין בו ? ת. גם ביקשה, גם יצאה קרוב לשעה שעה וחצי לדבר עם עורך הדין שלה, הבן שלה וכל מי שהיא מכירה. היא בקשה לקחת אותו ואחרי שעה - שעה וחצי היא חזרה." (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 31-21 לעדות אברהם לוי) לפיכך הנני קובעת כי בנסיבות העניין כאן, כתב הוויתור בעינו עומד. דמי חופשה: על פי סעיף 26 לחוק חופשה שנתית התשי"א - 1951, חלה חובה על המעסיק לנהל פנקס חופשות בו מפורטים ימי החופשה בתשלום אשר נטלו עובדיו. נקבע כי מעסיק אשר אינו מנהל פנקס חופשות עליו נטל הראיה להוכיח כי אכן נתן לעובדו ימי חופשה בתשלום (דב"ע לד/17-3 רפאל אברג'יל - קורט אנסבך, פד"ע ה', 253). העד מטעם הנתבעת לא ידע להסביר את חשבון העו"ש שנעשה בתלוש השכר באשר לימי החופשה: "ש. בחודש 2/11 יש 14 ימי חופשה וב- 3/11 יש אפס. ת. יכול להיות שזו טעות. היא הייתה צריכה להגיד לי גם." (עמ' 11 שורות 20-19 לעדות אברהם לוי) לא נעלמה מעיניי עדותו של מר יעקב לוי באשר לימי החופשה, אשר נתן הסבר משכנע (עמ' 19 לפרוטוקול שורות 7-3 לעדות יעקב לוי), אולם גרסה זו לא הוכחה בכתובים. זאת ועוד, הטבלה שהוגשה לתיק לא נערכה בזמן אמת אלא בדיעבד. לפיכך הנני מחייבת את הנתבעת בסך של 3,900 ₪ בגין דמי חופשה שנתית. שעות נוספות: עד לחודש 2/09 הנטל להוכחת שעות נוספות הוטל על העובד. התובעת לא עמדה בנטל זה. עם זאת, מגמת בית הדין הארצי לעבודה בטרם התיקון לחוק (תיקון 24 לחוק הגנת השכר) הייתה הגמשת נטל הראיה על התובע גמול שעות נוספות, במקרים בהם שוכנע בית הדין כי העובד עבד במתכונת עבודה קבועה הכוללת בחובה עבודה בשעות נוספות. במקרים כגון אלו, עובר הנטל אל המעביד ועל המעביד להוכיח את כמות שעות העבודה שאותן ביצע העובד (לעניין זה ראה ע"ע (ארצי) 212/06 ימית א. ביטחון (1988) בע"מ - אלי אפרים - ניתן ביום 12.11.08 פורסם במאגרים האלקטרוניים): "אכן, במשך השנים הרחיב בית הדין את החריג לחובת הוכחת עבודה בשעות נוספות, על ידי מתן האפשרות לעובד להוכיח מתכונת קבועה של שעות עבודה, ובכך להעביר את נטל ההוכחה למעסיק. השאלה המתעוררת במקרים אלה היא מה היא כמות והיקף הראיות שעל העובד להביא כדי להוכיח עבודה במתכונת קבועה. אני סבור, כי על מנת להוכיח מתכונת קבועה של שעות עבודה על העובד לשכנע את בית הדין כי המתכונת הקבועה שהוא טוען לה נכונה ואמיתית. במקרה הנדון, עלה בידי העובדים לשכנע כי עבדו במתכונת עבודה קבועה. כפועל יוצא מכך, נטל ההוכחה עבר לחברה." (דברי נשיא בית הדין הארצי, כב' השופט אדלר, שם עמ' 18,19). הנתבעת לא הגישה כל רישום באשר לשעות עבודתה של התובעת. לא זו אף זו, הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי התובעת עבדה בין 7 - 8 שעות ביום עבודה וביום ו' בין 3 - 5 שעות עבודה וכאשר העדיפה לעבוד במוצ"ש במקום ביום ו', עבדה כשעתיים-שלוש במוצ"ש (בדיון הצהיר המנכ"ל על מתכונת שונה). אף לפי גרסתה זו של הנתבעת, עבדה התובעת למעלה ממשרה מלאה. הנתבעת לא שילמה לתובעת כלל שעות נוספות בתלוש השכר ונרשם כי התובעת עבדה 150 שעות עבודה בלבד בחודש. לפיכך דין טענת הנתבעת כי המתכונת שבה עבדה התובעת סוכמה עימה, איננה מתיישבת עם תלוש השכר. לא הוצג כל תחשיב נגדי ע"י הנתבעת, לפיכך דין רכיב תביעה זה להתקבל ועל הנתבעת לשלם לתובעת סך של 37,766 ₪. סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובעת: שכר חודש 4/11 בסך 1,040 ₪ בתוספת הצמדה בלבד מיום 1.5.11 ועד התשלום בפועל. דמי חופשה שנתית בסך 3,900 ₪ בתוספת ריבית הצמדה מיום 1.5.11 ועד התשלום בפועל. שעות נוספות בסך 37,766 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום 1.5.11 ועד התשלום בפועל. בנסיבות העניין ומשחלקה הארי של התביעה נדחה, לא מצאתי מקום לפסוק הוצאות משפט לטובת התובעת. זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. תכשיטיםשאלות משפטיותפיטוריםהתפטרות