האם התפטר התובע מעבודתו מאחר שלא ביקש לשבצו למשמרות ? זוהי הסוגיה העומדת להכרעת בית הדין. העובדות כפי שעלו מחומר הראיות: התובע, מבקש מקלט בישראל, הועסק בנתבעת, מרכז גריאטרי המטפל בקשישים. התובע סיים עבודתו בנתבעת ביום 17.4.11. הצדדים חלוקים באשר לנסיבות סיום העסקתו של התובע בנתבעת. טענות הצדדים טענות התובע: בשל סירובו של התובע לעבור ולעבוד דרך חברת כוח אדם, החלה הנתבעת להתעמר ולהתנכל לתובע: הפחיתה את שעות עבודתו ואת מספר המשמרות, דבר שגרר הפחתה בשכרו. בחודש 4/11 ביטלה הנתבעת את משמרותיו של התובע על מנת לגרום לו להתפטר. התובע ביקש להמשיך ולהשתבץ במשמרות והתייצב בכל יום לעבודה אולם הנתבעת הורתה לו לעזוב כי אין עבורו עבודה. לכן הלכה למעשה פיטרה הנתבעת את התובע. התובע עותר לקבלת פיצויי פיטורים בשל פיטוריו (11,829 ₪), דמי הודעה מוקדמת (3,943 ₪), הפרשות לקרן פנסיה שלא בוצעו ע"י הנתבעת (7,092 ₪), פיצוי בגין אי עריכת שימוע בטרם פיטורין (11,829 ₪). כן נתבעים פיצויי הלנה או הפרשי הצמדה וריבית בגין אי תשלום פיצויי פיטורים. טענות הנתבעת: התובע נטש את עבודתו ולכן הלכה למעשה התפטר מעבודתו. הנתבעת פנתה מספר פעמים הן בכתב והן בעל פה לתובע על מנת לשבצו לעבודה אולם התובע לא נענה לפניות. לנתבעת קרן פיצויים מרכזית שלשם מופרשים כל כספי הפנסיה לעובדי הנתבעת. חישובי התובע לפנסיה שגויים. עדויות: שמעתי את עדויות התובע ומטעם הנתבעת העידה גב' שושנה חיים פור, מנהלת החשבונות של הנתבעת. הכרעה: לאחר ששמעתי את העדויות, עיינתי במסמכים ובחנתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. נסיבות סיום עבודתו של התובע: תחילה אציין, כי לא ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים על סמך עדויות הצדדים. מחד גיסא, התובע בעדותו לא השיב לשאלות ב"כ הנתבעת למרות שהשאלות תורגמו עבורו והתחמק ממתן התשובות. זאת ועוד, בעדותו של התובע נתגלו גרסאות וסתירות רבות, אביא להלן מספר דוגמאות. בתלוש השכר שאותו קיבל מדי חודש בחודשו הופיע תאריך תחילת עבודה: 26.5.08. התובע טען כי החל לעבוד ביום 3.4.08, קרי כחודשיים לפני התאריך שמופיע בתלוש השכר. כשנשאל על כך בעדותו השיב כי המשכורת הראשונה שקיבל מהנתבעת הייתה במזומן (עמ' 4 לפרוטוקול שורה 10 לעדות התובע). ראשית, גרסה זו לא הופיעה בתצהירו ושנית, בהמשך טען התובע כי הנתבעת שילמה לו במזומן עבור 15 ימי עבודה בגין החודש הראשון (עמ' 4 לפרוטוקול שורה 17 לעדות התובע). כיצד אם כן שילמה לו הנתבעת שכר עבודה בעבור חודש וחצי נוספים, שהרי, לגרסת התובע, לא שולמה המשכורת במזומן אלא רק בעבור 15 ימים ולא ניתן תלוש משכורת בעבור אותו חודש וחצי. לפיכך ברי כי גרסתו זו של התובע לא נתמכת במסמכים או בעדותו ועל כן לא ניתן לקבלה. מאידך גיסא, אף גרסתה של הנתבעת לקתה בפגמים ואסביר. העדה מטעם הנתבעת אומנם העידה על פעולות שעשתה על מנת ליצור קשר עם התובע: "ת. .. ואז פניתי אליך, התקשרתי מספר פעמים למשרדך. ב- 31/5 ראיתי שגם פה לא תהיה לי תשובה אז שלחתי לך פקס. אני מציגה את הפקס ששלחתי ... ניהלתי תרשומת בעקבות שיחה שניהלתי איתך. ביקשת שאשלח בדואר רשום וגם עם אישור מסירה. ואז ביקשתי מעורך הדין שיודיע לעובד שהשיק מוכן ושיגיע לקבלו מהנתבעת כי לתובע אין כתובת." (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 33-29 לעדות גב' פור) "ת. חיפשנו אותו בכל דרך אפשרית כדי למצוא אותו ואז אנשים אמרו שהוא עובד בבית אבות. אתה לא עזרת לנו לתת לו את המשכורת." (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 14-13 לעדות גב' פור) אולם העדה לא יכלה להעיד אלא על פי עדות שמועה כי התובע נמנע מלשבץ עצמו. הנתבעת לא הביאה לעדות את אחראי המשמרת. לא נעלם מעיניי כי על פי עדות גב' פור אחראי המשמרת (דודי ורבאח) אינם עובדים עוד בנתבעת אולם על מנת לתמוך בגרסתה היה עליה, למצער, לזמנם לעדות. יחד עם זאת, משגרסאות הצדדים מעויינות והנטל להוכחת פיטוריו מוטל על התובע, התובע לא הרים נטל זה. האם התנכלה הנתבעת לתובע? המסמכים שצורפו אינם תומכים בגרסת התובע ואבאר. לטענת התובע, בחודש 11/10 נאמר לו על ידי הנתבעת כי הוא עובר לעבוד בנתבעת דרך חברת כוח אדם, אולם עיון בתלושי השכר מעלה כי בחודש הסמוך לכך, חודש דצמבר, עבד התובע 25 ימי עבודה, בדיוק כפי שעבד בחודש ספטמבר. לכן אם עבד חודש מלא לאחר ה"התנכלות" הנטענת על ידו, גרסתו של התובע קורסת. זאת ועוד, עיון בריכוז השכר לשנים הרלוונטיות מעלה כי אף בהקשר לביצוע שעות נוספות לא ניתן לקשר בין ההתנכלות הנטענת על ידי התובע להפחתת שעות העבודה. במהלך כל שנת 2010 חלה הפחתה בביצוע מספר השעות הנוספות לעומת שנת 2009, כאשר בחודשים יולי-אוגוסט שנת 2009 (כשנה בטרם ההתנכלות הנטענת) חלה הפחתה משמעותית בביצוע השעות הנוספות. אכן, מעיון בריכוזי השכר עולה כי אכן בחודש 3/11 עבד התובע מספר שעות מופחת, אולם אין בכך כדי לתמוך בגרסתו כי בשל סירובו לעבור ולעבוד בחברת כוח אדם בחודש 11/10 החלה הנתבעת להתנכל לו כעבור 4 חודשים. התובע פנה לעמותת "קו לעובד" בתחילת חודש נובמבר וביום 10.11.10 נשלח על ידי העמותה מכתב (נספח 3 לתצהיר התובע): "הנדון: תשלום פיצויי פיטורים עקב העברה למעסיק אחר מסיבות לא ידועות הודעתם לעובד כי הוא מועבר לעבודה בבית האבות באמצעות חברת כח אדם. עד כה עבד ישירות אצלכם. לפיכך, העובד זכאי לפיצויי פיטורים בשל העברתו לחברה אחרת." פנייה זו איננה מעלה או מורידה כיוון שבסופו של יום גם אם הייתה פניה כזו, התובע לא הועבר לעבוד בחברת כוח אדם. מכתב נוסף שנשלח על ידי העמותה (נספח 4 לתצהיר התובע) ביום 29.12.10 כלל אינו מאזכר עניין זה (העברה לחברת כוח אדם). לא זו אף זו, אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 26.4.11 שלחה הנתבעת מכתב לתובע (נספח 5 לתצהיר התובע) בזו הלשון: "הנדון: שיבוץ במשמרות עד כה טרם התקבלה כל בקשה מצידך לשיבוץ במשמרות, לאור האמור לא נוכל לשבצך הריני להודיעך כי באם לא תעביר פנייתך לשיבוץ, ייחשב הדבר להתפטרות." בחקירתו הנגדית טען התובע כי לא קיבל מכתב זה (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 23-20 לעדות התובע) למרות שבתצהירו טען שהמכתב נמסר ואף צירפו כנספח לתצהיר. התובע לא הגיע למשרדי הנתבעת על מנת להשתבץ ולא הוכיח כי הגיע למשרדים, אלא הזדרז ופנה לעורך דין: "ש. באפריל 2011 קיבלת מכתב וביקשו ממך שתודיע איזה משמרות אתה רוצה לעבוד. ובמקום זה לא חזרת לדודי אלא הלכת לעורך דין, נכון? ת. לפני דודי כל פעם באתי ואמרו לי שאין עבודה. באתי לרבקה האחראית, לטניה, לדודי, לאחראי המחלקה." (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 32-31 עד עמ' 5 שורות 2-1 לעדות התובע) זוהי גרסה חדשה שזכרה לא בא בתצהירו. יתר על כן, לטענת התובע בתצהירו וכפי שעולה מתלוש השכר שצורף על ידו, החל לעבוד במקום עבודה אחר בחודש 7/11 ובתלוש השכר שצורף על ידו נכתב כי תחילת עבודתו הנה ביום 27.6.11. בעדותו בפניי העלה גירסה שונה: "ש. בחודשיים שאתה טוען שלא עבדת מאפריל עד יולי. מתי מצאת עבודה? ת. ב- 17/4 אני משתמש בלוח שנה של אתיופיה. ב- 17/6 לפי התאריך הלועזי התחלתי לעבוד." (עמ' 6 לפרוטוקול שורות 5-4 לעדות התובע) סיכום ביניים: התובע לא הוכיח כי פוטר מעבודתו. הודעה מוקדמת ואי עריכת שימוע: נוכח מסקנתי כי התובע לא פוטר, נדחה רכיב תביעתו של התובע בגין חלף הודעה מוקדמת וכך גם רכיב תביעתו בגין אי עריכת שימוע בטרם פיטוריו. פנסיה: על-פי צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק לפי חוק הסכמים קיבוציים משנת 2008 נקבע כי קיימת חובת הפרשת פנסיה לכלל העובדים במשק. על המעביד חלה חובה להפריש כספים בעבור פנסיה על פי הטבלאות המופיעות בצו. בתביעתו של התובע נתבעו 5% משכרו לכל השנים בעבור פנסיה, ולא היא. על החישוב להיערך על פי הטבלה ובאופן מדורג מידי שנה ולאחר 6 חודשי עבודה. הצדדים לא טרחו להציג חישוב על פי דין. אשר על כן משבית הדין אינו לבלרם של הצדדים יוגש חישוב על ידי הצדדים, כאמור על פי סעיף זה, עד ליום 1.1.14. סוף דבר: משמרבית התביעה נדחית - אין צו להוצאות. זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. שאלות משפטיותהתפטרותשעות עבודה ומנוחה